יש משהו באויר המאותת שאולי יקרה פה משהו עם שינוי. ככה גם חשבתי בפעם הקודמת של המחאה החברתית, שנגמרה עם כמעט לא כלום בשטח, אבל בכל זאת משהו כנראה כן קרה אבל לא מספיק. האם יקרה פה משהו דרמטי שיהפוך את המציאות בישראל? אני מקווה שכן ותמיד יש לזכור שדברים מתרחשים בלי התרעה מוקדמת. ככה גם נזכרתי בפוסט מפעם על המחאה ההיא.
כיכר התזמורת אחרי שיפוץ עם "התרוממות" הפסל של קדישמן
הדבר הכי טוב שקרה פה בארצנו הקטנטונת קורה בימים אלו. אני מאד מקווה שלא אתבדה. הילדים שלנו יותר טובים מאיתנו. אלה שכעת נמצאים באוהלים ובכיכרות מביעים את מה שאני חש כבר הרבה זמן וסברתי לתומי שיש לי בעיה אישית. מתברר שזו בעיה של רבים. הרוב שבעצם דומם את בושתו. הילדים שלנו הוציאו את זה החוצה. הילדים שלנו דור נהדר.
ההפרטה הפכה מיליונרים למיליארדרים ואת כל השאר לניצבים. אפשר לשחק עם הניצבים איך שרוצים.
המדליה של מארק שאגאל "לאור גויים קורת גג" נועדה בזמנו לעזור לזוגות צעירים להשיג דיור.
הכל התחיל לפני שבוע. הבן שלי ניר הודיע לי שחבר ילדות שלו נמצא באוהלים ברוטשילד. הכרתי נהדר את אור גנני מראש העין. אפילו את משפחתו הכרתי. אפילו קצת את סבא שלו שהטיס מטוסים ברחבי העולם ואפילו עם איז'ו בירן. חגגנו ביחד לפני 13 שנה את חגיגות הבר מצוה של אור וניר. ניר ואור למדו ביחד וגרים באותה שכונה. מאז הספיקו לגמור תיכון וצבא ואפילו החלו בתוכניות לעתיד, כל אחד בדרכו. הרבה מאד זמן לא נפגשנו. קצת חבל אבל ככה זה במרוץ החיים העכברי.
כיכר התזמורת המשופצת שליד הבימה עם הפסל "התרוממות", התחריר הישראלי?
יופי שאנחנו הולכים ברגל לשדרות רוטשילד מהחנות בבן יהודה. אפילו כשחם מאד זה לא נורא. תל אביב בהישג רגל כמעט מקצה לקצה. הגענו לרוטשילד. כיכר התזמורת אחרי שיפוץ יפה ולבן. בהמשך ישפצרו קצת את הפסל של קדישמן שלדעתי משתלב שם נהדר. קוראים ליצירה "התרוממות" בהחלט מתאים להתרחשויות. קדישמן טוב גם בכבשים. זה לא מתאים למהפכות. בשנים האחרונות יש לי בעיה עם קדישמן אבל בבקשה לא להיום.
כשהגענו לשדרה חשתי שאני מתחיל להתרומם נפשית. יש במקום אווירה טובה. ראיתי שם אנשים טובים בשלל גוונים. ראיתי גם כאלה שמצטרפים לאוירה הכללית. הכרתי מספר אנשים. לא הרבה. פעם הכרתי יותר. היום רבים בתל אביב באו אליה מרחוק. תל אביב ממגנטת את הדור הצעיר. אווירה ותעסוקה וגם הים. סוד הקסם המשולש.
היו שם כמה שדיברו על המצב ומה בעצם הם רוצים. היו צעירים והיה גם מבוגר עם חולצה של כיכר הלחם. שועל מחאות ותיק. כשהוא החל לדבר הבנתי שהוא יודע על מה הוא מדבר. הוא הביא נתונים על הבתים הבלתי מאוכלסים בתל אביב-יפו. הוא ידע מספרים וגם עידכונים עכשווים. אחריו דיבר בחור צעיר וסיפר על נושא הדיור הציבורי בחו"ל ובעיקר בצרפת. למדתי משהו ועוד. הרגשתי שוב שאני מזדהה איתם. אחריו דיבר מישהו על מצבו העגום והביטוח הלאומי שתומך בו ואין לו בעצם כלום. הכרתי אותו כדמות תל אביבית שחוקה מהעבר. חשתי שהספונטניות והאווירה הכללית מבשלים פה משהו אמיתי ולא בלוף. הכאב הוא של רבים. האמפטיה שהתפשטה אצלי עוררה גם פעילות כימית שבהחלט עשתה לי טוב. צרת רבים אינה נחמת הטיפשים.
חיבוק ניעור האבק
מי שרוצה בית או קורת גג מעיד כי כוונותיו טובות. אין כמו בית שאתה יכול לחזור אליו. מי שקושר את עצמו למקום אומר בעצם שלפה אני שייך. כאן אני גר. כאן אני חי. כאן אוליד ילדים. כאן אני נשאר חי וקיים. אנשים תמיד רצו בית. גם שכירות זה בסדר אבל עדיף בית משלך, אפילו קטן. פעם היה גם דמי מפתח. פטנט שהומצא בשל צורך זמני והפך למציאות שבחלקה הקטן קיים עד היום. הישראלי הלא נודד. מקומנו כאן בארץ ישראל.
הלכנו בשדרות הברון רוטשילד וראינו את האוהלים והנפשות. יש גם יצירתיות במקום. ידעתי שנראה את אור גנני כי הוא גבוה. הרבה יותר מכל אוהל. זה לקח זמן ונפגשנו. ניר ואור התחבקו. יש להם לצעירים היום כזה חיבוק עם טפיחות על הכתף, כאלו שמנערות את האבק. קשה לי לראות את עצמי בחיבוק האבק הזה. בכל זאת זה נחמד לראות. דיברנו ודיברנו ואיחלנו לאור וחבריו הצלחה והתמדה. הם פה גם בשבילנו. יש תמיד כאלה שעושים את העבודה לעצלנים ולביישנים. גם תמיכה ועידוד זה משהו.
ערבים וחרדים
הסיפור של המחאה החדשה תופס את כולם. יש פה מאבק על אידיאולוגיה ותפיסת עולם. זהו מאבק פוליטי בעקרו. ככה אני רואה זאת. הכאב והמצוקה לא פסחו על שום זרם. לאנשי הימין לא הרבה יותר טוב. הכי דפוקים בסיפור הם הערבים. הם עדין לא הצטרפו לסיפור המחאה. אחריהם החרדים. גם הם עדין לא שם בהמוניהם כי הרבי לא נתן סימן. הסיפור של הדיור הוא של כולם. יש רק אחראי אחד כיום וזהו ראש הממשלה. ללכת אחורה ולהראות שביבי הוא לא האשם היחיד זה טוב להיסטוריה ולכותביה. היום בשעה הזאת הוא הכתובת היחידה. לדברי עופר שוורץ חקלאי בהווה ותל אביבי בעבר, איבדנו פה בישראל בחמש השנים האחרונות את כל הישגי המהפכה הצרפתית. אני נוטה לקבל את דעתו, למרות שהצרפתים היהודים התחילו את סיפור הנדל"ן האחרון ברכישותיהם הבלתי מרוסנות.
הפרטה לדעת
סיפור ההפרטה והפיכת המיליונרים למיליארדרים הוא סיפורו של בנימין נתניהו בעיקר. שם גם קבור וחי סיפור הקוטג' ועוד התיקרויות שהחליקו לנו בעורמה ובעדינות יוסף מהעיריה והשוחט מהביטוח הלאומי. יש לביבי את מרבית הזכויות בסיפור הזה. אם סיפור ההפרטה כל כך טוב, אז בואו ונפריט גם את תפקיד ראש הממשלה. מי שישלם יותר יקבל. ויפה שעה אחת קודם.
אם חשבתם שנסיים את סיפורנו בלי קצת מדליות, אז כנראה שהמהפכה שבדרך בילבלה אתכם. יש סיפור שבגדול מאד מתקשר אצלי לסיפור הדיור בארץ. לי יש את התובנות האישיות מהסיפור. אתם ממש לא חייבים לאמץ את מסקנותי. כל אחד וההבנה שלו.
מדליה קורת גג מזהב שלוש אונקיות בעיצוב מארק שאגאל צילום אליעזר מורב
המדליה של מארק שאגאל לאור גויים קורת גג
מדלית קורת גג או בשמה המקורי "לאור גויים של מארק שאגאל" היא אחת המרשימות. מדליה גדולה מזהב במשקל של כמעט שלוש אונקיות ובקוטר מרשים. יש גם דגם גדול יותר מכסף שניתן לתלות בסאלון הבית, בתנאי שיש לך אחד כזה.
מארק שאגאל האמן הדגול עיצב. מי שרואה מדליה זו ואוחז בה, לא שוכח במהרה פריט שכזה. רושם הוא בהחלט שם המשחק. המדליה הזו הונפקה באופן פרטי. ניסים גאון משוויץ היה בסיפור וגם חברת הזהב השוויצרית ARGOR. החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ מישראל , לא רצתה להיות מעורבת בסיפור. היה להם חוש ריח טוב למקבלי ההחלטות של אז. אנחנו לפני שנת 1980. בגין בשלטון. המהפך המיוחל של 1977 הוליד הרבה ציפיות. היו גם הרבה אירועים היסטוריים ותעשיית המדליות ידעה ימים טובים. מחנה הימין אלוף במדליות וסמלים, לא רק בארץ. הקומוניסטים יותר.
מישהו יזם את ענין המדליה של שאגאל שבין שאר הכוונות שלה היה את ענין קורת הגג לזוגות צעירים. ככה לפחות שיווקו את הנושא. מי שקונה מדליה של שאגאל בשם "לאור גויים" עושה השקעה כספית וגם עוזר לזוגות צעירים בעניין קורת גג. איך בדיוק? אין לי שמץ של מושג. לימים התברר שגם ליזמי האגודה לא היה שמץ של מושג. זה לא מנע מהם לרתום את ראש הממשלה מנחם בגין,לתמוך בענין ולהתכבד במעורבותו בדפי הפירסום.
בגין הראשון גר בדמי מפתח
בגין היה איש הגון וצנוע. לטעמי האישי, מנחם בגין, הצנוע מכל ראשי הממשלה לדורותיהם. ראיתי את דירת הקרקע הצנועה בה התגוררה משפחתו בדמי מפתח ברחוב רוזנבוים שליד אבן גבירול, ואפילו ניקיתי בה את התריסים. כ- 500 מטר מפרידים בין הדירה ובין המפגינים היום. זה היה ב 1981. הוא כבר לא התגורר בה, אך בעלת הבניין הציגה את הדירה הקרקעית הקטנה והצנועה כביתו של ראש הממשלה. צניעות בהחלט היבט חשוב לבחירת ראש ממשלה. זה עדיין לא מספיק. יש עוד דרישות חשובות.
מדלית קורת גג של שאגאל הופצה בישראל ובעולם. סיפור האגודה הזאת, הגיע לכונס הנכסים הרשמי של מדינת ישראל. הסיפור שם היה מאד ריחני. לקח הרבה מאד שנים לפרק את העמותה-אגודה הזו. לא בטוח שגם היום הסיפור הזה לגמרי סגור. זה גם כנראה עלה למדינה לא מעט. דוד בן עמי אנדרס מכיר את ספיחי הסיפור טוב ממני. לכאורה דבר אחד יותר מבטוח. אין ביקום זוג אחד שקיבל מהם אגורה שחוקה לקורת גג. בעצם אולי הילדים של מנהלי העמותה עצמם. כמה עולה דירה ממוצעת בשוויץ?
בכל פעם שאני נתקל במדליה של קורת גג אני נזכר בסיפור הנחמד והמשעשע שהתרחש בחנות מזמן. אספן ותיק בגילו של אבי נהג מדי פעם לקנות מטבעות זהב. היו לנו יחסים טובים עם אדון ק. שהיה בעל סגנון מיוחד ואהב לנהוג במכונית ספורט גם בגיל מתקדם. פעם כשבא לחנות ורצה לקנות משהו שאל אותו אבא שלי שאלה תמימה. "אדון ק. תגיד קורת גג יש לך?". שאלה שקצת הפתיעה את אדון ק. שהתעשת מהר וענה בחיוב "בוודאי!" ואפילו נשאר משתומם. אבא שלי היה קצת מופתע מהתגובה וככה גם אדון ק.
אני ישבתי בצד ופתאום נפל לי האסימון. אבא שלי בעצם רצה להציע לו את המדליה של שאגאל "קורת גג" ואדון ק. חשב שזו שאלה קצת פולשנית, מיותרת ומוזרה לגבי הבית שלו. כשכולנו הבנו את הבילבול פרצנו בצחוק בריא. מאז המושג של "קורת גג יש לך?" הפך לקאלט נומיסמטי. יש לסיפור הזה המשך אבל זה כבר לפעם אחרת.
כולם זכאים לקורת גג וחיים חופשיים. חברים וחברות יקרים, ילדים וילדות יקרים, המשיכו במאבק הצודק והביאו ישועה לעם היושב באוהלי ציון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה