שמואל ויסנר שלישי מימין ועל האופניים
שמואל ויסנר ובקיצור שוני
קראו לו שוני שזה קיצור של שמואל והוא היה אבא של מינה. ככה גם ישאר עבורי לתמיד-אבא של מינה. אני הכרתי אותו רק אחרי מלחמת לבנון הראשונה וזה היה אחרי 1982 ותמיד תקוע לי המשפט הדפוק מתורתנו הקדושה "כי מצפון תפתח הרעה" למרות שהנדל"ן הכי טוב תמיד יושב בצפון ואין לי מושג ירוק למה. לגבי הדרום אני יודע שיש שם חברה לא משהו ואנחנו בראש העין מודאגים מהחזית המזרחית כמו גם מהמתנחלים. במערב יש לנו ים, ותמיד חשוב לדעת לשחות ואומרים שערבים לא יודעים לשחות אבל תדעו שהמצילים הראשונים בתל אביב היו מיפו והם דווקא שחו טוב מאד, אבל ב-48 הם המשיכו דווקא לא בשחיה לכיוון עזה והיו כאלה שלירדן, סוריה , לונדון ואפילו ללבנון.
מי יודע כמה שנים נמשכה מלחמת לבנון הראשונה? יכול להיות שהמלחמה נמשכת כי נסראללה יושב במרתף? מי חושב שיהיו לנו עוד מלחמות עם לבנון? מלחמת לבנון הייתה המלחמה שפתחה לי את הראש ומאז התחלתי להבין מה קורה פה בארצנו הקטנטונת. יש לי תחושה שאני ממש במיעוט זניח כדברי אליעזר. אבא של מינה לא קשור למלחמה הזו בכלל, למרות שיש לי תחושה שכולנו קשורים למלחמות ופחות לשלום חוץ משלום עכשיו.
אני חושב שכל אחד חייב להוריו את זה שהם הביאו אותו לעולם ואפילו לעד הלום, אבל נדמה לי שגם מינה ואולי גם אני חייבים לו עוד משהו ולא בקטנה.
הבטחתי למינה שלעולם לא אספר איך אבא שלה, הביא אותה ברכב שלו לסוקולוב 93 בשעה שלפני 6 בבוקר, ומאז היא לא מצאה רכב אחר בכיוון חזרה. הבטחה זו הבטחה. אם אתם חייבים לדעת, אז תשאלו בבקשה את מינה, כי סיכמנו כבר שהיא יודעת הכל. תודה.
מרים ושמואל ויסנר חתן וכלה 1956
שמואל ויסנר נולד ב 1923 בטרנסילבניה. מגיל 11 עבד כחייט. ב1984 תפר לי חליפה לחתונה
שמואל ויסנר יליד 1923, סיגט שבטרנסילבניה בן למינה וחיים הי"ד. משפחת ויסנר מנתה 9 אחים ואחיות. בגיל 11 התלמד כשוליה אצל חייט מקומי. השואה לא פסחה על בני המשפחה. מי ששרד התפזר לאמריקה, בלגיה וישראל. ב- 1956 מתחתנים שמואל ומרים - מרגרטה לבית יגר בארד. אחרי שבנם הבכור רובי הארכיטקט נולד,עולים לישראל ב-1958 למעברה בקרית גת ואחרי שנתיים הוא פותח בתל אביב את הקונפקציה לחליפות גברים. בחדר קטן (11 מ"ר) שברחוב השומר 10 פינת נחלת בנימין קומה שניה, עובדים 4 גברים וכולם עוסקים בהכנת ז'קטים לגברים ובעיקר לחרדים. אם אני צריך לעבוד עם עוד כמה יצורים ואפילו בני אנוש בשטח הזה, אני כנראה קופץ ראש למדרחוב.
שמואל ויסנר- שוני, היה איש עבודה חרוץ ביותר. יום העבודה שלו החל עם הנץ והסתיים כשנגמר הכוח. יום כיפור היה יום המנוחה היחיד. מאורעות השואה והמחנות בהם שהה, לא ניכרו כלפי חוץ. הוא לא נהג לדבר על הזמן הזה אם לא התבקש. שקט, מאופק ונחוש במטרת המשך החיים וגידול המשפחה והילדים.
בקיץ עבד במכנס קצר וחולצה פתוחה, בטן קטנטנה, ומקווה לטוב. אחיו המבוגר מאיר, חובש הכיפה, היה עם אבא שלנו במשטרה בתחילת הדרך.
מינה המיוחדת במינה עם הבקבוקים קיםקים והחיוך הקטן וגם נגה ושלמה התאומים
רובי-חיים ולחיים בבר מצווה
מימין האח מאיר עם הכיפה
מימין אטל זלצר מאמריקה האחות של שוני עם המשפחה
אבא של מינה, רובי, נגה ושלמה
אז אחרי רובי-חיים שנולד ברומניה 1957 מגיעה לעולם ואפילו בארץ ישראל יועצת המס מינה. הארוע החשוב הזה קרה ב-1960 בעיר הקודש בני ברק, ואפילו ברחוב רבי עקיבא בבנין בו גר הרב לנדא זצ"ל. כאן גם החל הקשר הגורדי לתפירת חליפות למגזר החרדי. אם חשבנו שמכירת חליפות לחרדים הינה קלילה ואינה עוברת דרך ההלכה היהודית המקפידה, אז שוב טעינו. אחינו החרדים מקפידים על קלה כחמורה. סיפור החוט הבעייתי שהיה בו שעטנז יפורט בהמשך. מי אמר שהכי קל זה להאמין באלוקים ולמלא תרי"ג מצוות?
ב-1965 נולד שלמה, הנדסאי אלקטרוניקה וכשנדמה היה שזהו זה סוף הסיפור, הצטרפה כעבור רבע שעה נגה התאומה, מעצבת גרפית במקצועה ושומרת הניקיון האולטימטיבית. הבית הכי נקי במזרח התיכון אצל נגה אלבלק מבית ויסנר.
אכן רביעיה מוצלחת שפשוט לא רוצה למדוד, לגזור ולתפור בשום נסיבות ולכן היום, אין מי שיעשה את עבודת החייטות. שמואל ויסנר נפרד מעולמנו ב-1993 ומאז העסק הלך וצמק עד שהעובד האחרון הרים ידיים.
עסק ללא עובדים זה בעיה. לא ניתן לתפור חליפות לחרדים, חתנים ויתומים. מה עושים? אולי אתם מכירים מישהו או מישהי ללא הבדל דת, לאום וצבע הרוצה לתפור? תודה לפונים. האם יש קשר בין תופר לתפרן?
שוני ויסנר מימין 1984 מינה עב"ל קובי מתחתנים בבית המהנדס
סבא שוני עם מינה והנכד ניר עם חוט לבן בחדר העבודה ברחוב השומר פינת נחלת בנימין
חוט לבן וחזק ומה זה שעטנז בכלל?
בבלגיה שליד הולנד יש הרבה דברים למרות שבלגיה מדינה לא כל כך גדולה. יש בבלגיה שוקולד ובירה טובים ואפילו מעולים. יש גם יהלומים ויהודים חרדים ואפילו רחוב של חנויות תכשיטים עם יהודים מגרוזיה, אבל מה שקשור אלינו זה שוב חייט יהודי שהוא קרוב משפחה של שוני ויסנר וזה הולך ככה. פייגי (ציפורה) היא האחות הגדולה של שוני והיא חיה עם בעלה החייט בבלגיה. יש להם שתי בנות ומעולם הם לא היו בישראל לטענת מינה עד שאותו חייט נפטר. אז מחליטה פייגי להגיע ולבקר את בני משפחתה בארץ הקדוש. באותה הזדמנות היא מביאה איתה דברים הקשורים לעבודת בעלה המנוח שאם שכחתם גם היה חייט ואפילו חייט יהודי כשר אבל בבלגיה תופרים כל מיני דברים ולא רק ליהודים. היא מביאה חוטים ואפילו חזקים מאד המיועדים לתפירה משהו משהו. שוני האבא של מינה מאד שמח למרות שבארץ לא חסרים חוטים בכלל. בארץ שלנו יש הכל ואפילו יש לנו חוט מאריך למי ששכח מה זה. פייגי מביאה לשוני חוט מעולה שתופר הכי חזק. החוט הזה לא ישכח במהרה כי אבא של מינה נעזר בו בעבודותיו למיגזר החרדי והרי עיקר עבודתו הן אותן חליפות עם החלק העליון. החרדים הם מגזר חשוב בכל תחום, וככה גם פה ויש להם דרישות מיוחדות והכל לפי ההלכה היהודית. אם חשבתם שיש רק שחיטה כשרה, טלפון כשר, היתר עסקא כשר, מסעדה כשרה אז תדעו שיש גם חליפה כשרה ויש להם לחרדים מעבדות לבדיקת חליפות ולא רק.
המשלחת האולימפית למינכן עם החליפות חלק עליון של שמואל ויסנר
הלקוח תמיד צודק וכבוד למגזר
אבא של מינה היה מאד מופתע ואפילו נסער, שיום אחד וזה היה ממש מיד אחרי שהשתמש באותו חוט חזק לחלק העליון של אותן חליפות שתפר והתברר שיש פה שעטנז. לא חשש לשעטנז אלא שעטנז אמיתי ודבר כזה הוא פגם חמור ביותר ואין ללבוש דברים עם שעטנז. אם תרצו לדעת מה זה שעטנז אז בבקשה תקראו לבד ואני רק אצטט הפעם בקטנה מויקי בלבד "ביהדות, איסור שַׁעַטְנֵז קובע שאסור ללבוש בגד שבו ארוגים צמר ופשתן ביחד לאריג אחד. השעטנז אסור מן התורה (ולא מתקנת חכמים), והוא אחד מאיסורי כלאיים."
סיפור החוט והשעטנז היה ממש לא מצחיק ולא רק שחייבים היו לפרום את החליפות כולן ולתפור מחדש אלא שלהבא יש להקפיד שבעתיים. בסופו של יום עושים מה שהלקוח מבקש הלקוח תמיד צודק, ולעצמי אני תמיד אומר שאני מעדיף לעשות עסקים עם חרדים לתורה וניספחיה, מאשר עם כאלה החרדים לדברים אחרים כמו למשל חרדים לכיס ולממון. יש רבים היוצאים כנגד תעודות הכשרות למיניהן ואני טוען שאיש לא מכריח אותך להיות בעל תעודה שכזו. בסופו של דבר סיפור השעטנז נגמר טוב אבל עם לקח ושיעור הלכתי קצר וממצה.
אני גם זוכר את אבא של מינה מספר לי שתפר את החליפות כלומר את החלק העליון של בגדי הספורטאים והמשלחת למינכן. אני בטוח שזה נכון למרות שהנרי הרשקוביץ השכן שלנו והקלע האולימפי מספר שאת המדידות עשו במקום שונה מהמקום של שוני בנחלת בנימין פינת השומר. לדעתי הדבר אינו סותר את זה וידוע שאבא של מינה קיבל עבודות מכמה גורמים ומדידות עושים פה ובהמשך את העבודה עושים במקום אחר. מי מכיר את החייט קיסינגר המפורסם שהיה משפחה של הנרי מאמריקה?
מי מכיר את החייט מרטין גרינפילד Martin Greenfield ניצול אושוויץ שהקים את המפעל המוביל לחליפות גברים כולל נשיאי ארצות הברית? אז תדעו שיש עליו סרט ואבי אבנר חזה בהקרנת הבכורה בניו יורק ויש לנו תמונה של אבי אבנר יחד עם החייט גרינפילד ואפילו נכדתו
במרכז מרטין גרינפילד עם נכדתו ואבי אבנר עומד בניו יורק
ניו יורק Martin Greenfield במרכז
אבא של מינה והדולרים הירוקים בתוך צנצנת זכוכית ועם שקית מפלסטיק ועוד אחת
אבא של מינה מאד אהב דולרים ירוקים ושל אמריקה למרות שלדעתי מעולם לא היו לו ממש הרבה. ואולי זה משהו ממש מפעם בו רבים הבינו בארצנו החמודה שלעיתים עדיף פק"מ בלטה שזה פשוט להחזיק מטבע חוץ וגם זר זה שם נכון מתחת לבלטות. מה הסכום הכי גדול שראיתם באמת במו העיניים שלכם של מטבע חוץ ירוק? זה לא בהכרח שלכם אבל כמה בבקשה? אני ראיתי 350 אלף והבנתי כמה קצת מקום זה תופס וברור שזה לא היה שלי. לי מעולם לא היה באופן אישי יותר מחבילה אחת. מכסימום שתים. בוושינגטון DC ראיתי איך עושים אותם, ורוב העובדים היו שחורים שעובדים בדולרים ירוקים, והכל מסביב היה לבן. כמה זמן לדעתכם לוקח לספור מיליון דולר? סתם שאלה שהופיעה באחד מתיקי המשטרה ששמעתי עליהם.
שמעתי על אחד בשם פואד ששמר דולרים בכספת אבל הם לא היו שלו ומעניין מה ייגמר איתם. סתם תיזכורת מטופשת מהזמנים שלנו ממש טרי מהתנור של אבו לעפייה ביפו.
הדולרים אצל אבא של מינה הוחזקו בתוך צינצנת זכוכית כשהדולרים בתוכו מקופלים והמכסה סוגר ובנוסף יש שקית נוספת ומעל השקית היה צמנט והכל היה בבוידעם ליד דוד השמש שהיה בעצם דוד חשמל פנימי. כן ככה עשו פעם חלק מהאנשים וככה גם עושים היום בצורות שונות בעולם כי כולם מעדיפים ירוקים של אובמה השחור על פני רובלים של הג'ודוקא פוטין, שבשבוע אחד יכולים להיהפך לחתיכות נייר שאפילו לא יהיו טובים לניגוב הישבן המתוק שלי. אצלי רק מגבון ושטיפה מוקדמת עם טוש עדין ולמרכז הרקטום.
את הסיפור על החלפן החמקן, שהצליח לסדר את שוני ויסנר עם הדולרים הירוקים, נדחה לפעם אחרת. נספר רק שאחרי התרגיל המלוכלך שעשה אותו מחלפן זריז ידים לאבא של מינה ברחוב, חיכה לו שוני באותו מקום הרבה זמן, ואם היה תופס אותו אז בטוח שהיה גרוזיני אחד פחות שעובד בדולרים ירוקים. מזל של כולנו, וברוך השם שאותו גרוזיני בכלל היה סתם פולני, כי אז בשוק הפולני לא היו בכלל גרוזינים. בטוח שזה לא היה סאלק.
זכרון אישי עם נגה הקטנה ומקרר נורא מלא
יש לי כמה זכרונות מאבא של מינה וחלקם ממש משלי וחלקם כאלה ששמעתי. כולם לדעתי נותנים תמונה טובה על דמותו ואופיו של שוני שמעולם לא הירבה בדיבור למרות שלדעתי כל אחד יכול לההפך לדברן בלתי נלאה ותלוי המקום והנסיבות והכי חשוב זה האטמוספירה וניתן להגיד גם אווירה.
אני זוכר את המיפגש הראשון של ההורים של מינה עם הורי בסוקולוב 93 וגם נגה האחות הקטנה והתאומה של שלמה הייתה איתם וזה בטוח ואת שלמה אני לא זוכר. נגה ישבה לצידו של אבא שלה ואולי אפילו על ברכיו והוא ככה מולל את שערות ראשה הרכות, ודיבר מעט וכנראה אפילו ביידיש, ואמא שלנו בטח תיחקרה אותו על השואה, ומינה תמיד אמרה שאבא שלהם בקושי סיפר משהו, והנה מגיעה חוקרת טובה ויש תוצאות, וחבל שלא הקלטנו וככה היינו פותרים את סוגיית אושוויץ, ומינה טוענת תמיד מאטהאוזן ומרגרטה אמא שלהם מתעקשת אושוויץ, ולך תבין למה אנשים בישראל בטוחים שאנה פרנק הייתה הולנדית ושטרזינשטאט זה לא איפה שהם חושבים, והעם היהודי סבל מספיק בשואה. ופיצויים ביורו זה נפלא.
אני זוכר שנגה לפתע ניגשה למטבח שלנו ופתחה את המקרר וקראה בהתפעלות "יו כמה המקרר מלא" ואנחנו היינו מופתעים שגם מישהו ניגש ככה למקרר ופותח אותו בעצמו כי פולנים מחונכים לעולם לא יעשו זאת ובטח לא בפעם הראשונה בבית שלא ממש שלהם.
מאז נגה כבר גדלה ואפילו התחתנה עם אחד בשם איל אלבלק מירושלים. היא גם מסבירה לו כל מיני דברים בנושא האוכל כלומר איך להכין הרבה דברים כי הוא כעת במוזה של בישולים ונגה מאד מרוצה כי יהיה לה יותר זמן לנקות את הבית הכי נקי בצורן ובכלל. חוצמזה היא גם גרפיקאית נהדרת לטעמי עם רוח צעירה ושובבה, ואפילו סרקה את התמונות נהדר, ורק אחרי הסבר שלי ודוגמא של אליעזר מורב שעדיין נחשב לסקנריסט הכי מועדף באזור המרכז כולל גוש תל מונד. כותבים נגה ולא נוגה ותודה. תודה לשניהם על מעורבותם בפוסט הנ"ל, וכמובן למצנזרת הראשית כלומר העורכת האחראית מינה.
אם מישהו מרגיש מקופח בפוסט זה, אני מתנצל ותמיד ניתן לתקן, כי הרשת מאד גמישה וחייבים לשמור על קשר טוב עם כל בני המשפחה ותמיד תזכרו שיש מצב שהילדים שלכם כלומר שלנו, יבחרו עבורכם גם את המטפלת וגם את בית האבות והכל בתנאי שלא תמותו קודם.
מה זה פורולו?
אבא של מינה נהג להגיע לעבודה בשעות הבוקר המוקדמות ובאוטובוס מהרצליה. ככה גם בדרך חזרה וזה היה תמיד גם מאוחר בערב והיו מקרים שנרדם והגיע לתחנה האחרונה שמשם האוטובוס לא נוסע יותר ומזל ש 48 מגיע רק לרעננה. אבל הסיפור המעט דרמטי קרה כשבנסיעה רגילה ישב לידו מישהו שכנראה חשק בו מאד והחל ללטף לו את הרגל כי שוני נהג ללכת לבוש במכנס קצר. התגובה הייתה סיגריה דולקת על היד של אותו חרמן אוטובוסים ותודו שזה משהו מאד מקורי חרף האגרסיביות הלא כבויה. מינה אומרת שמעולם לא הרים יד או קול ורק מבט אחד חודר סידר ענינים לא ברורים, ואל תשאלו אותי מה זה פורולו בבקשה.
אני גם זוכר איך סיפר על מאיר אחיו הבוגר יותר, ואפילו עם הכיפה שהיו מחליפים נעלים בחוצלארץ. שוני גם הזכיר איך מאיר אחיו נהג לא לקום בזמן האוכל וכשביקשו ממנו משהו בזמן הארוחה נהג לומר "עכשיו אני אוכל וכשאסיים לאכול אז נראה" נראה לי אחלה תשובה.
לאבא של מינה היה עובד שאותו הכיר עוד בחו"ל. קראו לו ניימון והוא היה בעל מקצוע מעולה שידע כמו שוני לעשות הכל וגם טיפה גדול ממנו בגיל. אני זוכר שבזמן שלקחו ממני מידות לחליפה של החתונה, ניסה אבא של מינה לסדר לי את הכתף שהייתה כנראה טיפונת יותר גבוהה או שאולי נמוכה יותר. זה לא הלך לו עד שניימון הסביר לו בהונגרית שחבל שילחץ עם היד באופן מסיבי, כי ככה זה אצלי. מבלי להבין הונגרית כולנו צחקנו ולא בהונגרית. איך אומרים חתול בהונגרית? ואיך כלב? ולמה תודה זה תמיד קסנם וגם בזק?
שמואל ויסנר ז"ל 1923-1993
נגה ושלמה התאומים ואפילו בפורים
עושים חיים משוגעים עם בגדי ים
מרים מרגרטה עם חיוך מביע קסנם שוני והילדים זורחים
