אריאלה להב לבית
פרידמן, נולדה וגדלה בצפון הישן של תל אביב. עו"ד שעוסקת גם בחקר השיח. אוהבת
מילים, משפטים וספרות.
קובי לידרמן, חברי מעירוני ה׳, שלח לי תמונת שלט של רחוב מאפו, והזכיר לי שלפני מספר שנים, הואיל וגדלתי ברחוב הירקון, קרוב לרחוב מאפו (מעט צפונה), ביקש שאכתוב לו כמה הרהורי זיכרון על הרחוב.
אז הנה מה שכתבתי לקובי אז, בצירוף תמונה של הבניין שגדלתי בו, ותמונת שלט של רחוב מאפו.
את סיפור השלט אתן לקובי להוסיף, אם ירצה.
למי שאוהב את סיפורי תל אביב כדאי לעקוב אחרי הבלוג של קובי, וגם אחרי הקבוצה של אביהו בר, על הצפון הישן של תל אביב.
הבית ברחוב מאפו שנת 2007 לפני השיפוץ.
באדיבות אביהו בר
אז הנה מה שכתבתי אז על זכרונותי מרחוב מאפו.
כשאני חושבת על רחוב מאפו נדמה לי שבילדותי, לכל הפחות, הוא היה רחוב פחות ידוע. אולי כי הסתיים ברחוב דב הוז, כלומר היה קצר מהרחובות המקבילים והידועים פרישמן וגורדון, למרות שגם לו הייתה פינה עם "רחוף בן יהודה שטרסה" אותו תמיד חיפשו היייקים בשכונה. ואולי כי מאפו לא הגיע עד כיכר מלכי ישראל, שעוד לא נאלצנו לשנות שמה לכיכר רבין; אולי כי שלא כמו פרישמן וגורדון, מאפו לא נפגש בפינה עם דיזי, כלומר דיזנגוף שם הזדנגפנו, ולכן לא התמקמו שם מקומות כמו "קליפורניה" של אייבי נתן או "וימפי" או פאסאז' הוד, והיום סביח; ואולי כי התחיל ברחוב הירקון, לא כמו פרישמן שעולה מן הים, ואולי ובעיקר כי לפרישמן ולגורדון היו ויש חופים על שמם, עם שוברי גלים (אני עוד זוכרת את החופים לפני שוברי הגלים), וסוכות מצילים וטופסי מלך הים, וכמובן את בריכת גורדון עם המים המלוחים והקפואים, ומלון דן וקולנוע פריז בהירקון דרומה לפרישמן. לכן אני זוכרת את עצמי בילדותי מסבירה פעמים רבות לעוברים ושבים שמאפו הוא רחוב קטן בין פרישמן לבין גורדון. ובכל זאת עדיין קיים בפינת בן יהודה בית מרקחת "הגליל", שנוסד ב-1935, ושלא שינה את שמו עם שינוי שם רחוב הגליל לרחוב מאפו, אך התחדש, ועם רוח הזמן מוכר גם מוצרי הומופתיה.
במספר 11, במרתף של הבנין הגבוה בפינה הצפון מערבית שהיה אז חדש וגבוה, שכנה עד תחילת שנות השבעים "צוותא", שם קיים אפי נצר בימי שישי אחר הצהריים שירה בציבור. ומעניין שהוא חזר לפני מספר שנים לצוותא במשכנה מאז בלונדון מינסטור עם "שרים עם אפי נצר". איזכור רחוב מאפו לא יהיה שלם אם לא אציין את הבניינים שברחוב הירקון בקטע זה – שגרירות צרפת, שפתחה את המקלט שלה לנו התושבים בבתים נטולי המקלט בששת הימים וגם ביום כיפור, ובית מפלגת העבודה בין מאפו לפרישמן, וגם "הבית האדום", שעל חורבותיו נבנה מלון שרתון החדש מול ביתי ממש. הבית האדום היה כבר נטוש בילדותי, וזכור לי המסתורין שאפף אותו והסיפורים על האיתותים שנעשו ממנו לאוניות המעפילים. בחצרו היינו שומרים קרשים שאספנו למדורת ל"ג בעומר, ומהדיונה שמצידו גלשנו היישר לחוף הים, ורק בל"ג בעומר הרשו לנו לישון על החוף ולחזור עם הנץ החמה.
ואיני יכולה לחתום את הזיכרונות על רחוב מאפו בלי לציין שהספר "אהבת ציון" היה על מדף הספרים אצל הורי (לא בגלל הרחוב), ולטעמם קראתי אותו בגיל מוקדם מדי, כמו ספרים אחרים שנהגתי לקרוא עם פנס בחשיכה מתחת לשמיכה לאחר שעת כיבוי האורות, מה שהסביר לדעתם מדוע יש לי משקפיים.
Avihoo Bar הוספתי שתי תמונות מהמרפסת, זו שעל הגג. 1965. שגרירות צרפת והמשך רחוב הירקון, דרומה.
הבובה טלי הגיעה מאמריקה, עם הסבתא שפגשתי לראשונה בקיץ שלפני כיתה א׳. סביר שגם הבגדים עשו עליה .
הבית לאחר שיפוץ
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
השבמחק