ברחוב עמוס 27 גר פעם חיים המנקה. הייתה שם מרפסת עם כניסה מהרחוב והיא עדיין שם וזה אחלה סידור לאופניים. צמוד לבניין היה גן רחל שהיה הגן שלי ושל עוד רבות ורבים. גם היום הגן הזה עובד ופועל ויש שם ילדים צוחקים, שרים וברור שגם בוכים ואין כמו לגור עם גן ילדים צמוד וזה מתכון נהדר לחיים יפים גם כשאתה בבית אבות עם התחנה הסופית. ברחוב עמוס היו כמה דמויות שליוו את ילדותנו ונשארו שם. חיים המנקה היה כזה וגם זכריה הגנן עם המריצה, הטוריה והבגד עם המצנפת שגר בבית קטן קרוב לסיבוב של נורדאו ויוסי אפריגן זוכר את אימא של זכריה אבל למדתי שילדים וגם אנשים בוגרים עושים סלט עם דמויות מפעם. כשאני רואה את שטר הכסף של 5 לירות פועל משנת 1958 פלוס, אני נזכר בזכריה וסדרת השטרות הזו זכתה להרבה פרשנויות והסברים. מבחינתי אלו השטרות הראשונים שראיתי.
חיים היה מנקה חדרי מדרגות של בתים משותפים וגם שוטף מכוניות עם דלי, צינור, סבון וסחבה. לא סגור לגבי פוליש וקס. אני לא זוכר את חיים עובד אצלנו בסוקולוב 93 והאמת שאני לא זוכר מי כן ואיך קראו לו או לה. אתם זוכרים מי היה המנקה בבניין שגרתם כילדים? מי היום מנקים חדרי מדרגות? היו לחיים אופניים של פעם עם סבל חזק וגם כובע קש רחב ותמיד גם מקל כביסה מעץ למכנסיים שלא יתפסו בשרשרת. המכנסיים תמיד היו בתוך מגפי הגומי השחורים. מאחור בסבל האופניים היה לו ציוד ניקוי ומפתח הברזים היה מחובר לעוד מפתחות וצמוד לחגורה. אם אתם צריכים נקודת זמן להתאפס אז אני מדבר על משהו כמו חמישים שנה רוורס ואולי גם יותר. לא יודע לגבי חיים כלום. אולי יש לומר לא כלום וכמעט כל שאני זוכר ויודע זה ממה שנשאר לי וסיכמנו שזה סוג של טיפול עצמי. יוסי אפריגן השכן שלי הצמוד מסוקולוב 91 שהיה מסתובב בשכונה הרבה יותר ממני, גם לא יודע וגם לא זוכר וטוען שהיה ערירי. מה ההבדל בין ערירי לגלמוד? אולי גלמוד זה מינוח של חברה קדישא ויש כמה כאלה בטרומפלדור עם לוחית קטנה והכיתוב החסכני פ"נ גלמוד. פעם ראיתי מכתב המלצה למישהו חי שהיה מהנדס מהטכניון בחיפה שביקש להיטמן ליד הוריו ובמכתב נאמר שהאיש גלמוד. בקשתו התקבלה.
מציג פוסטים ממוינים לפי תאריך עבור השאילתה אלרון. מיין לפי רלוונטיות הצג את כל הפוסטים
מציג פוסטים ממוינים לפי תאריך עבור השאילתה אלרון. מיין לפי רלוונטיות הצג את כל הפוסטים
יום שלישי, 13 באוקטובר 2026
חיים המנקה
האם חיים המנקה היה ניצול שואה? האם היה נשוי? אביהו בר מצא את מקום קבורתו וגם שהתחתן בשנת 1945 עם רחל למשפחת ציפריס. להערכתי היה בגיל של הורי כלומר יליד שנות העשרים ולפי ארכיון תיקי הבניין של עיריית תל אביב קראו לו חיים בלקין.
וזו ידיעה מ 1934 ולפי גיל הנער שזה בול חיים שלנו עם בהרות שמש
ומשעשע שצריכים להודיע לרחוב עם מספר כי אין טלפונים
באדיבות אביהו בר
וזה התיעוד מ 1945 שחיים שלנו נשא לאשה את ציפורה לבית ציפריס
באדיבות אביהו בר
קבר פינתי בפנטהאוז. יליד 1919
באדיבות אביהו בר
מכתב רשום של מנהל ההנדסה היה ממוען אליו ובו צו בדבר מבנה מסוכן בשנת 2003. מדובר על דירת חדר בגודל 23 מ"ר בחזית. יש שם בתיק הבניין הרבה מכתבים, אזהרות ותלונות של שכנים בדמי מפתח ובעלי הנכס והשותפויות לאורך השנים החל משנת 1929 כשהשכונה נקראה פרדס לוין ושמחתי לראות במסמכים שמות של אנשים שהכרתי בקטנה כמו ליאור מנחם מבקר העירייה, י. אלרון גזבר העירייה וגם בן דוד של אימי ולהבדיל אפילו אינג'נר שוטה חובל מנהל מחלקת רישוי ופיקוח שניצל מניסיונות חיסול ולבסוף הורשע בבית משפט ועזב את תפקידו לא לפני שהוציא לרון חולדאי הרבה הרבה עצבים בשנותיהם המשותפות בעירייה.
הסיבה לרשומה הזו היא התנצלות מאוחרת וכנה, של אחד המביט לאחור ומצטער על משהו בעברו. פעם חיים המנקה עם המגפיים רדף אחרי ואחרי עוד ילדים שהתקהלו ברחוב עמוס ומאד נבהלתי. ברור שלא היה לו סיכוי להשיג אותי אפילו לא עם האופניים כי רצתי מאד מהר ולא רק באצטדיון המכביה. כנראה אמרתי לו משהו לא מתאים שילדים טמבלים אומרים למבוגרים ומאז לא התקרבתי אליו. אני גם זוכר אותו יושב ומתפלל בבית הכנסת הגדול בדיזנגוף 312 עם חולצה לבנה צחורה וכובע שחור.
יום חמישי, 26 ביוני 2025
זכרון בסלון עם נירה פורת לבית אלרון/הלפרן/פרסיקו
סבא של נירה ישראל הלפרן וסבא שלנו יחיאל הלפרן היו אחים. הראשון עלה ארצה והשני במעלות קדושים. אבא של נירה ודורית אחותה היה בן דוד של אימא שלנו. יצחק אלרון/הלפרן גאווה משפחתית. נירה סיפרה על הפרק בארגנטינה עם חטיפת אייכמן שהוריה יצחק ושרה היו שותפי סוד. היה מאד מאד מיוחד, מעניין ומשפחה זה דבר בלתי גמיר.
ולינק של סרטון ראשון מהאירוע
ולינר של סרטון שני מהאירוע
יום חמישי, 27 ביוני 2024
אלכסנדר אלרון (הלפרן) שולח תמונה
1946 היום לפני הרבה שנים
אלכסנדר אלרון (הלפרן) שולח תמונה לאימי ואחיותיה הנמצאות במחנות העקורים באיטליה. את התמונה הכרתי מזמן אבל לא את מה שכתוב מאחור. אימי בזמנו דאגה לשכפלה יחד עם המלל בפולנית ואנחנו לא יחסנו לזה חשיבות וידענו שרואים בה את אלכס הגבוה עם הנוכחות, השפם והקול העבה. נדמה לי שרק כעת אני מפנים שהמקום זה ככר דיזנגוף.
אביו של אלכס ישראל הלפרן היה אחיו של סבי יחיאל שנספה בשואה. אלכסנדר נולד בלובלין שבפולין בשנת 1921, בן בכור לישראל והדסה הלפרן לבית פרסיקו. בשנת 1935 הוא עולה ארצה עם הוריו, אחיו יצחק ואחותו דבורה. גרו ברחוב זמנהוף 13.
לבוש במדי הצבא הבריטי. כיתוב בפולנית ותודה לענת הוכברג שתירגמה.
"לבנות דודי היקרות והאהובות, אני שולח את התמונה שלי אשר צולמה לאחרונה כשהייתי בחופשה בבית. אלכסנדר 19.1.46 הצילום קרוב לבית".
אלכסנדר אלרון היה האלכס הראשון שהכרתי. השם אלכסנדר והקשר שלו ליהדות סיקרן אותי כמו גם אותה חסידות אלכסנדר הגדולה שעליה נמנו בני משפחתה של אימנו. מאז הכרתי הרבה אלכסים אספנים וידענים.
אלכס אלרון שרת בצבא הבריטי 6 שנים 1939-1945 כמטילן פצצות וכתוצאה מכך נפגעה שמיעתו. בצה"ל שרת בחיל האויר והיה מפקד בסיס אספקה בס"א 18 בצריפין בדרגת סגן אלוף. בשנת 1965 נשלח מטעם התעשיה האווירית לאוגנדה ושב ארצה ב 1967 ואז השתחרר ועבר לעבוד בבסיס התעשיה האווירית בח"א 20 בלוד. אלכס נפטר בשנת 1998. הותיר אישה (רבקה) ושני ילדים. אלכסנדר אלרון זכור לטוב.
יום שלישי, 12 ביוני 2018
ארגנטינה לא אהובתי ולא בגלל הכדורגל
June 6 2018
לפני כמה שנים בודדות הייתי בתערוכה "מבצע פינאלה" סיפור לכידתו של אייכמן.
אבנר אברהם אוצר התערוכה שמח להראות לנו את המוצגים ממחסני המוסד וקטלוג התערוכה היה כבר בדפוס. זה היה ביקור שני בתערוכה בבית התפוצות 2012 והפעם בליווי הדוד שלנו יצחק אלרון ז"ל שהבטיח לתת לנו הסבר נוסף ואישי משום שהוא עצמו היה שם ואפילו כשותף סוד פלוס.
בילוי לילה בארגנטינה בואנוס איירס.
נספח צה"ל בארגנטינה יצחק אלרון ואשתו שרה
בבילוי במסעדה עם איש השב"כ/מוסד צבי אהרוני
איצ'ה שלנו היה נספח צה"ל בארגנטינה וידע על המבצע והשתתף באיסוף המידע המקדים לחטיפה. לאחר שאייכמן הובא ארצה בעורמה, הארגנטינאים הבינו שהישראלים הצליחו לשחק אותה מתחת לאפם ביום עצמאותם.
שרה ויצחק אלרון וגם אבנר אברהם אוצר התערוכה מבצע פינאלה
יצחק סיפר לנו שאישיות מאד בכירה אמרה לו שמבחינת ארגנטינה כל המבצע הזה היה מיותר, משום שאם היו מבקשים מהם יפה, הם היו מסגירים את אייכמן לישראל. יצחק אלרון הוסיף ואמר שהם יכולים לשקר בכל השפות ולא רק בספרדית.
תת אלוף יצחק אלרון מקבל משלחת צבאית מחו"ל
יום שני, 18 ביולי 2016
גן הנביאים של ילדותי בתל אביב
גן מפעם בשחור לבן. האם זה גן הנביאים בתל אביב? תודה לאמיר שרצר
גנים ופקחים בתל אביב
בתל אביב יש הרבה גנים. יש גם הרבה פקחים השומרים ומפקחים על הסביבה, ולא בטוח שפקח בן רמליהו אכן היה הפקח הראשון בסביבה. מי קדם לבן רמליהו ומי היה הפקח הראשון באזור שלנו שתמיד היה מאד פעיל ומהרבה כיוונים?
גן זה במובן של גינה ציבורית עם ספסלים ואולי דשא וארגז חול ואפילו מתקנים לילדים כמו נדנדות ומגלשות ואפילו ארגז חול והיום יש דברים נפלאים ואני מכיר מישהו שנהיה מיליונר מעבודות שכאלה. רק כדאי לציין שאבא שלו היה קודם מיליארדר.
היום נהוג להוסיף בכל גן גם אלמנט של מים זורמים, כי מים זה יופי אבל דורש תחזוקה ותמיד יש בעיות ורק אם לא מטפלים. גן מיועד לילדים וילדות וגם תינוקות עם עגלות וסבתות והיום בטוח שגם לקשישים עם מטפלות ואפילו מהפיליפינים. מבוגרים באים לשם כי הילדים שלהם לעיתים קטנים או שסתם בא להם להיות איתם ולשמור עליהם. יש עוד מבוגרים שבאים לגנים ומחפשים קורבנות.
הגינה שלנו הייתה בגן הנביאים וזה ממש גינה בסדר ופעם אפילו היה שם מקום סביר לכדורגל. היום יש מקלט מבטון מזויין וגם שיפוצים נרחבים. אם אתם בספק אז תשאלו את טוביה טבי שחקן התיאטרון שלבן שלו קוראים נימרוד. גם אלי בלוך האח של שושי בלוך, שחי באמריקה יאשר זאת והוא היה אחלה שחקן והיה לי מאד קשה לנצחו, אבל רק כשהייתי ממש קטן. גם אבי רוזן היה בא לשם, כי גר ממש על הפינה של יחזקאל ושדרות נורדאו. גם אלי קזס הגיע ואפילו אריק גרינבלט ואיציק לוינשטיין ומיקי חימוביץ והיו עוד וסליחה מאלה שלא הוזכרו ותמיד גם הייתה בת אחת או שתיים אבל זה ממש לא בטוח.
גן הנביאים זה לא כמו אצטדיון המכביה, אבל אחלה מקום וממש קל"ב והיתה גם ברזיה מהקיר עם קצת ירוקת, אבל המים היו ממש רטובים ואין כמו מים להרטיב את הראש ובכלל. אפילו בקצה יש מקום לזוגות אוהבים וזה היה ממש נסתר ובסוף ואפילו ליד ארגז החול שתמיד אבל תמיד חתולים היו עושים קקי וגם פיפי.
גן הנביאים זה גן מאד ישן בגנים הלא תלויים של תל אביב, שבטוח לא קיבלו שום השראה מהגניים התלויים של בבל. האם היו גנים תלויים בבבל? שאלה בסדר ואני נוטה לכיוון החיובי אבל ממש לא בטוח. מי מאמין שהיה מבול והיה נח?
גן דורה גימפל ופעם גן הנביאים
המשפחה של אילנה שמש מספרת על "הרפתקאות של רכישת מגרש"
פעם אילנה שמש שם בדוי, הראתה לי מסמכים המדברים על הגן הזה החל משנות העשרים והשלושים ועד לשנת 1942 כמדומני, עם כל מיני התנהלויות משפטיות של העירייה מול בעלי הקרקע. מישהו כתב כמה דפים אישיים על הרפתקאות של רכישת מגרש שלימים יהיה חלק מגן הנביאים. היה שם מישהו בשם אברהם מינץ מוורשה פולין שקנה מגרש בשכונת העם א' וגם רחוב מלאכי הוזכר שם. בסוף המשפחה של אילנה שמש נפרדה מעוד שטח פרטי שהפך לציבורי וככה העירייה דואגת לפרנסתה הכללית וגם לפרנסיה, כאשר יש לא מעט קרקעות שהותרמו ואפילו טיפונת ללא אפשרות למיקוח אמיתי. אני לא זוכר מה בדיוק קרה שם, אבל בארכיון העירוני תמצאו כמעט הכל ותמיד ניתן להוסיף דברים ומותר פה ושם לייפות את ההיסטוריה ומעולם היא לא תרגיש בזה. והנה ערך עלא כייפאק בתל אביב 100 של דני רכט על גן גימפל הוא גן הנביאים
מיכל נהרי, אגרונומית מחלקת גנים ונוף, אגף שפ"ע כותבת על גן הנביאים
בשנות ה-20 עלה רעיון להקים גן המכיל צמחים הנזכרים בתנ"ך ובתלמוד. מכתבי התמיכה שגויסו מח. נ. ביאליק ואחרים לא הועילו והתוכנית לא יצאה אל הפועל. רק בשנת 1933 ניטע הגן במתכונת מצומצמת, על פי תוכניתו של אביגדור משל, שהיה הגנן הראשי של תל אביב. הרעיון היה יצירת גן עברי בתל אביב, העיר העברית הראשונה ושמירה על אופייה של תל אביב הקטנה. גן הנביאים נמסר לשימוש הציבור בשנת 1935, שטחו היה 2.6 דונם.הבדלי הגובה בגן, של 7 מ', נפתרו על ידי בניית מפלסים טופוגרפיים מוגנים על ידי קירות כורכר. בגן ניבנו 4 טרסות והוקף מכל עבריו בבוגנוליאה, יערה וברושים פירמידלים.היו בו שתי חורשות אורן ירושלים, חורשת תמרים, שדרות עצי תאנה, ורדים ושיחים רב שנתיים נוספים. במדרונות נטעו קקטוסים וצמחי סלעים אחרים ובגן היו גם משטחי דשא ופרחים.בתיכנון המחודש של חיים כהנוביץ משנת 1990 הורחבו שטחי הגן, נעשה שימוש באבן כורכר מקומית, שבילי הכורכר הוחלפו באספלט, נוספו מזרקה, אגמון קטן ופינות משחק - חלקן מעל מקלט לצורך הסתרתו. גן הוורדים שוחזר, נשמרה הפרגולה עם עמודי הלבנים, עליה טיפסה הבוגנוליאה. ולמאמר המלא בגן ונוף
השכנים שגרו ליד גן הנביאים
גן הנביאים של ילדותי הוא גן ממש בסדר. הוא בנוי על אחד משלושת רכסי הכורכר של תל אביב אבל הקטע הגיאולוגי לא ממש משחק כרגע. הגן הוא ממש גדול באופן יחסי ומאד מוצל וככה אני זוכר אותו תמיד. צל זה דבר ממש בסדר אבל דשא חייב שמש וגם רוח. מי מכיר את סיפור הדשא במגרש של אייאקס אמסטרדם?
היו גם כמה שכנים מסביב לגן והכי מפורסמים וכמובן מבחינתי זה הבני דודים של אמא שלנו, שהם משפחת אלרון עם יצחק ושרה והבנות נירה ודורית לפני שהם נעו צפונה לרמת אביב להיות בקרבת מנהיגי המדינה שבהמשך. האם פרס ורבין בחרו לגור ברמת אביב כי הבינו שמשם תצוץ הנהגת המדינה?
תמיד שמרתי על האוטו של יצחק שהיה קצין בכיר מאד בצבא והיה לו אוטו מאמריקה, כי זה מה שנתנו אז ובטוח שהיה כבר אז קשר לסיוע הבטחוני. הצבע של מכוניות הצבא היה זית ממש כהה ואני תמיד דאגתי שהרכב של דוד יצחק יהיה תמיד בשטח סטרילי, ותמיד זה אומר לפחות פעם אחת או יותר והכוונה שאדאג ששום כדור לא יפגע באוטו. כדור של כדורגל ולא כדור נותב או דום דום עם ראש חתוך כמו של החזיר מהרצליה והבן של הגננת.
הייתה שם צמודה לגן בעובדיה 1 גם אחת דנה פלר היפה יפה והדקה, עם השיער הבלונדי והגולש והבית הפרטי והענק והיה בצד השני של הגן גם אחד שהיה משפחה של סמוכה מהאופניים והיה גם יגאל הגבוה עם השפם שהיה גר ליד עץ התות בעובדיה מול האלרונים בבית קטן. הייתה גם מאפיה-קונדיטוריה נהדרת. יגאל האלמן מכר בסוף את המקום, והיום זה רכושו של איזה מולטי מיליונר בהייטק, שעשה שם בית מאד מיוחד. גם המשפחה של נגה ובארי סנפירי שאבא שלהם היה אלוף הסליקאים הייתה שם וגם המשפחה של יזהר דמארי השבוי בסוריה מיום כיפור וגם אילנה סלומון חברה של אראלה וגם פרידה פסקוביץ ומשפחתה.
גם צביקה ברומברג גר ברחוב יחזקאל אבל אני לא זוכר אותו בקטע של כדורגל, אבל הנה מצאנו תמונה אלוהית בה רואים אותו על טנק שהובא לסרט פטון בקולנוע פאר שזה 5 קטנות מגן הנביאים. גם יורם כוכבי השחיין האולימפי ואלוף ישראל שגם למד בתיכון ה', היה גר צמוד לגן הנביאים. דני ברכה הכדורסלן הנהדר מהפועל תל אביב שלמד בשבח וגם אחותו גרו ברחוב מלאכי הצמוד לגן מהצד של דיזינגוף.
צביקה ברומברג על הטנק בקולנוע פאר עם הסרט פטון
לרוץ אחרי כדור ולהזיע כמו סוס או חמור
פעם היה שם מגרש במרכז הגן ואני לא זוכר דשא ממש רציני כי אם טלאים טלאים ולא צהובים, והיינו רצים ורצים עם חולצות פסים ספוגות בזיעה נהדרת, ונשבע לכם שהיה ממש כייף והרגשתי שאני ממש בסדר וגיורא שפיגל יכול ללמוד ממני ואולי אפילו עוד מישהו אבל ג'ורג' בסט כבר לא וגם לא פלה. היינו משחקים שם ותמיד קבוצה נגד קבוצה ואני כבר לא זוכר את הקבוצות שתמיד התערבבו והפרינציפ היה שיהיו כוחות שווים. פציעות תמיד היו אבל עד הבר מצווה הכל עבר. בעצם עד החתונה הכל יעבור.
אבי רוזן גר ממש קרוב ואפילו יותר קרוב ממני וגם לא היה צריך לעלות את העליה של רחוב עובדיה. אבי היה גר ממש על הפינה של יחזקאל ושדרות נורדאו ולמדנו ביחד בבית הספר היסודי ואפילו באותו גן ילדים של הגננת רחל ברחוב עמוס. מזל שיש לי תמונות ואני לא צריך להתווכח עם 5 ילדים הטוענים שאני ורק אני הלכתי איתם לגן ילדים ליד בית הכנסת והנה דוגמא נוספת להולדתן של אגדות אורבניות מערים גדולות ובהמשך חלקן יהפך לקונספירציות אמיתיות. מי מסוגל להבין איך חמישה בנים סבורים שהייתי איתם בגן הילדים לפני כיתה אלף. האם הם מחפשים פרוטקציה? פרוטקציה למה בדיוק? מצטער אבל סוחרי מטבעות לא מסוגלים לכלום.
גם אלי קזס היה מגיע לגן הנביאים מרחוב דיזינגוף הצמוד ותמיד הגרביים שלו מתוצרת "אתא" כי שם עבדה אימו בחנות אתא שבדיזינגוף ליד המשטרה. הגרבים של אלי קזס היו מתוחים למעלה למעלה ומזל שגרביים של בנים לא מגיעות לביצים כי אלי היה בטוח מותח אותן עד קצה הגבול. גם איציק לוינשטיין היה שחקן קבוע ואבצ'וק גם. גבי מזרחי המתולתל והשרירן בטוח שגם ואני זוכר אותו מצויין וכדורגל לא היה הקטע שלו, אבל מתח והתעמלות ומשחקי דאווין ועוד איך. אביחי השכן מסוקולוב שהיה הנכד של קולר הספר מדיזינגוף, היה משחק וגם אביחי הבן של סעדיה דמארי האח הבוגר של שושנה דמארי הזמרת הלאומית. את יוסי אפריגן אני לא זוכר במשחקי כדור וגם לא את אבי שחור מהפלאפל. בעצם אולי כן.
גם אריק גרינבלט ואפילו איל כהן, ירון בן שחר וגילי סדוב ועוד גילי שגר בירמיהו ואפילו צדוק מזרחי שהיה כוכב שהיה לי קושי רציני לנצחו אבל לא קושי בלתי אפשרי.
1973 החזרה מהשבי בסוריה עם קהל המונים
המחזה הכי חרוט מבחינתי בסביבה זו הוא חזרתו של יזהר דמארי מהשבי בסוריה. אחרי שנפל מוצב החרמון במלחמת יום כיפור, הוחזרו השבויים מסוריה מגולחים וכל הסביבה הגיעה לקבלת הפנים הנרגשת. זה לא בדימיוני ואפילו עפר גרין הבלונדיני עם תלתלי הזהב שהיה ונשאר קטן מאיתנו בגיל, זוכר את הקולות והמראות והוא בגן הנביאים בנקודת תצפית טובה כאילו הוא במגדל תצפית הרואה הכל. לימים התברר לי שמשפחתו של עופר קשורה לגברת זלצר שגרה ברחוב עובדיה והייתה מראשוני התושבים בסביבה עם בית קטן ועצים בחצר ואפילו פרה ואני מחכה לתמונה המובטחת. יש לי זמן. עד אז אנוח בגן הנביאים.
גן הנביאים והמים הזורמים
גן הנביאים מבט מרחוב עובדיה
גן הנביאים מבט מהגן לכיוון רחוב עובדיה
יום ראשון, 8 במאי 2016
שאריות של יום השואה 2016 או חלמתי חלום
יום השואה האחרון היה אחלה יום של שואה צרופה. פעמיים חמסה חמסה כלומר החמישי למאי ומזג האויר היה סבבי באבי יאר והנה יש לנו את כל הנתונים שיהיה ממש בסדר.
ביום השואה אני נוהג לא לעבוד ועל אמת. לא לעבוד אומר שלא נוסעים לעבודה וזהו. כן ככה החלטתי אחרי שאמא שלנו החליטה עבורי כבר לפני כמה שנים ושאלה אותי אם אני לא מתבייש להרוויח כסף ביום עצוב שכזה. אמא הוסיפה ושאלה מה בדיוק חסר לי ולכמה אני נזקק ואם צריך אז היא תשלים לי ואפילו במטבע זר וירוק. על אבא שלנו אסרה לצאת לעבודה ביום השואה ואולי הוא עצמו אסר על עצמו. מי אסר על איסר הראל להביא את מנגלה במבצע של אחד ועוד אחד חינם?
האמת שאני קצת מתבייש להרוויח כסף ביום השואה אבל אם הסכום הוא לא זניח אז למה לוותר עליו וקידוש הכסף דוחה כמעט הכל ובכל זאת לא עבדתי כלומר החנוק הייתה ממש סגורה וזהו.
אם חשבתם שלא היו טלפונים לנייד, אז אתם לא מבינים את נפש הצרכנים. היו לפחות חמישה טלפונים ואפילו אחד שממש רצה לדעת ולהתעניין בקניית מטבעות לפדיון הבן. כן אפילו מישהי שרצתה לקנות עבור בעלה כסף מחנות והכוונה לשטרות שהיו הילך חוקי בזמן המלחמה ואנחנו קוראים לזה כסף שואה. עניתי לכולם שהיום סגור ומי שהיה ממש נחוש הסברתי בצמד המילים המשולש ש"היום יום השואה" וזה עובד ממש טוב. רוב האנשים נרתעים ואפילו מבקשים סליחה ואין לי מושג למה, אבל נראה לי שזה קשור ליום כיפורים.
מיכל הבת שלנו הבטיחה להגיע בצהריים פלוס מתל חי של האריה השואג וביחד נעשה לנו יום שואה משפחתי בקטנה כמו על האש אבל בצמד כלומר היא ואבוש. הוספתי לה שיש ארוע בבית התפוצות וכדאי שנהיה שם ואפילו בהרכב משפחתי כי זה ממש בחינם. מיכל אמרה שנלך לבקר את את סבתא וסבא כי הרבה זמן היא לא ראתה להם את הלבן של המצבה וזה מאד לא יפה. ניסיתי להסביר לה שהמתים תמיד עם המתים והחיים רצוי שיהיו עם החיים, כפי שלימד אותי אחי הבכור שלמה אוחיון שנולד במרוקו וכעת אמור לקבל משהו מהגרמנים כי השואה עשתה סיבוב חופים די מקיף ובכל זאת מיכל התעקשה אז אמרתי "בסדר". מיכל הבטיחה שתגיע אחר הצהריים אז הבנתי שכל הבוקר חופשי ועד הצפירה אני יכול להסתובב בבית עם תחתונים ובלי חולצה. לקראת השעה 10 עליתי על מכנס קצר וחולצה לא מחייבת וחיכיתי לסירנה. לא היה איש מלבדי בבית כי מינה לא קיבלה שום פטור שואתי וחיכיתי עם הרדיו והטמבלוויזיה. הצפירה אכן הגיעה מכמה מוקדים ואפילו מכפר קאסם והאמת שאפילו החתולים שבחצר היו מופתעים מחדש כי הזכרון שלהם לגבי ימי זכרון לא משהו. מבחינתי זה היה האות לפינטוזים הקצרים בהם נזכרתי שאבא שלנו סיפר שבזמן המלחמה הוא קינא בכלבים וחתולים שאותם לא רדפו וביקש מהשוכן במרומים שיהיה לכלב. בהמשך ראיתי די בכוח ומרחוק, איך בני משפחתנו מהשואה, עפים בשמים ועושים סוג של מבנה חסר עם כל מיני תרגילי אירובטיקה בסגנון שאגאל, מעל הבית שלנו בגבעת הסלעים. נדמה לי שהם היו קודם אצל האחיות שלי בחדרה או אולי הפוך ואני לא מבין מה עושים שם בשמיים המעט אפורים ואפילו החתולים עצרו לרגע כי צפירה מצליחה למקד את כולם ואם חרדים או ערבים לא עומדים אז בסדר כי מי קובע איך יש לנהוג ביום השואה.
מיכל הבטיחה וקיימה והגיעה לתל אביב וקבענו שאני אוסף אותה מהאוניברסיטה ונלך לראות את הלבן של המצבות של המשפחה בקריית שאול ויש לנו לפחות 6 כאלה ויש לזה בטוח קשר לששת המיליונים. הגענו מהכניסה הסודית וראינו שכל הקברים במקום ואפילו דודה רניה סגרה ממש לאחרונה את הרביעיה של המשפחה עם דוד ולדק וגם סבתא גניה וסבא שמואל ואחרי קצת מים ועוד מים לצמחים ולשיש התורכי, הלכנו לבקר את דודה פלה ודוד רובין וגם הם נשארו שם ואפילו דבורה בן טל הבת דודה של אמא שלנו באותו אזור. זהו סגרנו קופה וראינו לסיום על הדרך אזכרה חצי ממלכתית לקהילות ואפילו את האנדרטה של העיירה האשט שממנה הגיעה הסבתא שלי רחל לידרמן לבית כ"ץ שכולם אמרו שהייתה צדקת ואני רק מצטט ובלי תשלום.
כעת אנחנו בדרך לבית התפוצות כי אבנר אברהם הזמין אותנו לערב מיוחד אודות אדולף אייכמן ואמון גת׳ מבט חדש אחרי 70 שנה במסגרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה בבית התפוצות, בשיתוף הקתדרה לחקר האנטישמיות והגזענות ע”ש אלפרד פ. סליינר.ובשיתוף משפחתו של פליקס זנדמן ז"ל. שמחנו לפגוש בבית התפוצות את אראלה אחותי הבלונדה ביחד עם בן לוינשטיין הבן שלה וגם את דורית ונירה הבנות של יצחק ושרה אלרון.
השיחה באנגלית בין ג’ניפר טגה, נכדתו של אמון גת׳, המפקד האכזרי של מחנה פלאשוב, פולין, לבין פרופסור דינה פורת הייתה מרתקת. כולם היו קשובים ומרותקים לג'ניפר המהממת והמרשימה. לא נזקקנו לתרגום באוזניות ואני עדיין מתלבט למי יש אנגלית טובה יותר. בסוף אפילו מינה הושיטה יד לכיס ושיחררה 60 שקלים חדשים וקנתה את סיפרה של ג'ניפר שנמכר בכניסה עם עוד ספרים.
אבנר אברהם, איש המוסד לשעבר, סיפר בהרצאה ממוקדת ונעימה בליווי מצגת
“גילויים חדשים בפרשת לכידתו ומשפטו של אייכמן”. אבנר שיתף את הקהל הקדוש בסיפורים הבלתי גמירים אודות אייכמן הבלתי מתכלה. רבים בישראל ובתפוצות מביאים את הקשר שלהם לאייכמן וגם אנחנו בסרט הזה כי ככה הכרנו כשאבנר נחשף לדוד שלנו יצחק אלרון שהיה נספח צה"ל בארגנטינה וגם שותף סוד בלכידתו של הצורר בארגנטינה. אבנר מציג את חלקו של יצחק אלרון שנכח במקום. גם האמן טולי זיו היה שם משום שאביו היה זה ששרף את אייכמן ודאג ליידע אותו כילד באותו לילה כשחזר מהתנור שנבנה במיוחד עבור אדולף. מסקרן אותי האם האנשים שאייכמן חבר אליהם, חולמים עליו? לא זוכר שחלמתי על השואה אי פעם ואולי הגיעה השעה.
בהרצאה של אבנר למדנו שדינה פורת נולדה שם כלומר בארגנטינה ועלתה ארצה כילדה בת שבע. מה שבע? מה כמה? דינה פורת עם החולצה הלבנה והשושנה האדומה ממש אחלה ואני לא סגור סופית לגבי הפתרון אם למדתי אצלה או רק שמעתי הרצאה אודות הפתרון הסופי .
עברו למעלה משעתיים בבית התפוצות והיה נראה לנו שמיצינו די בסדר את היום וגם לא הייתה הפסקה משחררת של קפה ולא נשארנו לסיום הערב והכיבוד עם השגריר הגרמני ד"ר קלמנס פון גטצה כי היה לחץ של הסביבה הקרובה.
מבחינתי זה היה האות שאספיק לסיים את היום במיפגש קבוצתי מקנח עם מורתנו הרצלינה וחבורת מתמידים במרכז תל אביב. שם שמענו כמה שירי שואה ובתוספת שיחה על ספרו של אמיר גוטפרוינד "שואה שלנו". הרצלינה הראתה לנו כפתור דמוי פרח צהבהב אותו ענדו בבולגריה וזוהי מזכרת משפחתית.
לסיום הופתעתי והתרגשתי מתפילת יזכור המיועדת לחסידי אומות העולם שהצילו יהודים במלחמה ההיא. רני יגר הבן של זאב והרצלינה כתב את התפילה. תם ולא נשלם עוד יום במסגרת השואה המחבקת.
ביום השואה אני נוהג לא לעבוד ועל אמת. לא לעבוד אומר שלא נוסעים לעבודה וזהו. כן ככה החלטתי אחרי שאמא שלנו החליטה עבורי כבר לפני כמה שנים ושאלה אותי אם אני לא מתבייש להרוויח כסף ביום עצוב שכזה. אמא הוסיפה ושאלה מה בדיוק חסר לי ולכמה אני נזקק ואם צריך אז היא תשלים לי ואפילו במטבע זר וירוק. על אבא שלנו אסרה לצאת לעבודה ביום השואה ואולי הוא עצמו אסר על עצמו. מי אסר על איסר הראל להביא את מנגלה במבצע של אחד ועוד אחד חינם?
האמת שאני קצת מתבייש להרוויח כסף ביום השואה אבל אם הסכום הוא לא זניח אז למה לוותר עליו וקידוש הכסף דוחה כמעט הכל ובכל זאת לא עבדתי כלומר החנוק הייתה ממש סגורה וזהו.
אם חשבתם שלא היו טלפונים לנייד, אז אתם לא מבינים את נפש הצרכנים. היו לפחות חמישה טלפונים ואפילו אחד שממש רצה לדעת ולהתעניין בקניית מטבעות לפדיון הבן. כן אפילו מישהי שרצתה לקנות עבור בעלה כסף מחנות והכוונה לשטרות שהיו הילך חוקי בזמן המלחמה ואנחנו קוראים לזה כסף שואה. עניתי לכולם שהיום סגור ומי שהיה ממש נחוש הסברתי בצמד המילים המשולש ש"היום יום השואה" וזה עובד ממש טוב. רוב האנשים נרתעים ואפילו מבקשים סליחה ואין לי מושג למה, אבל נראה לי שזה קשור ליום כיפורים.
מיכל הבת שלנו הבטיחה להגיע בצהריים פלוס מתל חי של האריה השואג וביחד נעשה לנו יום שואה משפחתי בקטנה כמו על האש אבל בצמד כלומר היא ואבוש. הוספתי לה שיש ארוע בבית התפוצות וכדאי שנהיה שם ואפילו בהרכב משפחתי כי זה ממש בחינם. מיכל אמרה שנלך לבקר את את סבתא וסבא כי הרבה זמן היא לא ראתה להם את הלבן של המצבה וזה מאד לא יפה. ניסיתי להסביר לה שהמתים תמיד עם המתים והחיים רצוי שיהיו עם החיים, כפי שלימד אותי אחי הבכור שלמה אוחיון שנולד במרוקו וכעת אמור לקבל משהו מהגרמנים כי השואה עשתה סיבוב חופים די מקיף ובכל זאת מיכל התעקשה אז אמרתי "בסדר". מיכל הבטיחה שתגיע אחר הצהריים אז הבנתי שכל הבוקר חופשי ועד הצפירה אני יכול להסתובב בבית עם תחתונים ובלי חולצה. לקראת השעה 10 עליתי על מכנס קצר וחולצה לא מחייבת וחיכיתי לסירנה. לא היה איש מלבדי בבית כי מינה לא קיבלה שום פטור שואתי וחיכיתי עם הרדיו והטמבלוויזיה. הצפירה אכן הגיעה מכמה מוקדים ואפילו מכפר קאסם והאמת שאפילו החתולים שבחצר היו מופתעים מחדש כי הזכרון שלהם לגבי ימי זכרון לא משהו. מבחינתי זה היה האות לפינטוזים הקצרים בהם נזכרתי שאבא שלנו סיפר שבזמן המלחמה הוא קינא בכלבים וחתולים שאותם לא רדפו וביקש מהשוכן במרומים שיהיה לכלב. בהמשך ראיתי די בכוח ומרחוק, איך בני משפחתנו מהשואה, עפים בשמים ועושים סוג של מבנה חסר עם כל מיני תרגילי אירובטיקה בסגנון שאגאל, מעל הבית שלנו בגבעת הסלעים. נדמה לי שהם היו קודם אצל האחיות שלי בחדרה או אולי הפוך ואני לא מבין מה עושים שם בשמיים המעט אפורים ואפילו החתולים עצרו לרגע כי צפירה מצליחה למקד את כולם ואם חרדים או ערבים לא עומדים אז בסדר כי מי קובע איך יש לנהוג ביום השואה.
מיכל הבטיחה וקיימה והגיעה לתל אביב וקבענו שאני אוסף אותה מהאוניברסיטה ונלך לראות את הלבן של המצבות של המשפחה בקריית שאול ויש לנו לפחות 6 כאלה ויש לזה בטוח קשר לששת המיליונים. הגענו מהכניסה הסודית וראינו שכל הקברים במקום ואפילו דודה רניה סגרה ממש לאחרונה את הרביעיה של המשפחה עם דוד ולדק וגם סבתא גניה וסבא שמואל ואחרי קצת מים ועוד מים לצמחים ולשיש התורכי, הלכנו לבקר את דודה פלה ודוד רובין וגם הם נשארו שם ואפילו דבורה בן טל הבת דודה של אמא שלנו באותו אזור. זהו סגרנו קופה וראינו לסיום על הדרך אזכרה חצי ממלכתית לקהילות ואפילו את האנדרטה של העיירה האשט שממנה הגיעה הסבתא שלי רחל לידרמן לבית כ"ץ שכולם אמרו שהייתה צדקת ואני רק מצטט ובלי תשלום.
להביט ללבן של המצבות בקריית שאול
כעת אנחנו בדרך לבית התפוצות כי אבנר אברהם הזמין אותנו לערב מיוחד אודות אדולף אייכמן ואמון גת׳ מבט חדש אחרי 70 שנה במסגרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה בבית התפוצות, בשיתוף הקתדרה לחקר האנטישמיות והגזענות ע”ש אלפרד פ. סליינר.ובשיתוף משפחתו של פליקס זנדמן ז"ל. שמחנו לפגוש בבית התפוצות את אראלה אחותי הבלונדה ביחד עם בן לוינשטיין הבן שלה וגם את דורית ונירה הבנות של יצחק ושרה אלרון.
השיחה באנגלית בין ג’ניפר טגה, נכדתו של אמון גת׳, המפקד האכזרי של מחנה פלאשוב, פולין, לבין פרופסור דינה פורת הייתה מרתקת. כולם היו קשובים ומרותקים לג'ניפר המהממת והמרשימה. לא נזקקנו לתרגום באוזניות ואני עדיין מתלבט למי יש אנגלית טובה יותר. בסוף אפילו מינה הושיטה יד לכיס ושיחררה 60 שקלים חדשים וקנתה את סיפרה של ג'ניפר שנמכר בכניסה עם עוד ספרים.
דינה פורת משוחחת עם ג'ניפר טגה.
אמון סבא שלי היה יורה בי
“גילויים חדשים בפרשת לכידתו ומשפטו של אייכמן”. אבנר שיתף את הקהל הקדוש בסיפורים הבלתי גמירים אודות אייכמן הבלתי מתכלה. רבים בישראל ובתפוצות מביאים את הקשר שלהם לאייכמן וגם אנחנו בסרט הזה כי ככה הכרנו כשאבנר נחשף לדוד שלנו יצחק אלרון שהיה נספח צה"ל בארגנטינה וגם שותף סוד בלכידתו של הצורר בארגנטינה. אבנר מציג את חלקו של יצחק אלרון שנכח במקום. גם האמן טולי זיו היה שם משום שאביו היה זה ששרף את אייכמן ודאג ליידע אותו כילד באותו לילה כשחזר מהתנור שנבנה במיוחד עבור אדולף. מסקרן אותי האם האנשים שאייכמן חבר אליהם, חולמים עליו? לא זוכר שחלמתי על השואה אי פעם ואולי הגיעה השעה.
אייכמן פקיד או רוצח המונים?
ד”ר רוני שטאובר, הרצאה: “פקיד בנלי וצייתן או רוצח המונים פנטי –
ד”ר רוני שטאובר, הרצאה: “פקיד בנלי וצייתן או רוצח המונים פנטי –
הוויכוח על אישיותו ומעשיו של אדולף אייכמן”
אבנר מספר על חגיגה בארגנטינה של ישראלים ואמריקאים בזמן שחטפו את אייכמן.
חלק מסיפור הכיסוי של חלק מהמעורבים
אבנר אברהם מספר על התערוכה של לכידת אייכמן בבית התפוצות
ואיך יצחק אלרון (עומד עם הגב) בא לשם מבלי שהוזמן וכתב בספר המבקרים 4 דפים
ומאז הפך סיפורו לחלק בלתי נפרד ממבצע פינאלה.
יצחק אלרון הבן דוד של אמא שלנו היה נספח צה"ל בארגנטינה ושותף סוד ללכידת אייכמן
יצחק אלרון הבן דוד של אמא שלנו היה נספח צה"ל בארגנטינה ושותף סוד ללכידת אייכמן
עברו למעלה משעתיים בבית התפוצות והיה נראה לנו שמיצינו די בסדר את היום וגם לא הייתה הפסקה משחררת של קפה ולא נשארנו לסיום הערב והכיבוד עם השגריר הגרמני ד"ר קלמנס פון גטצה כי היה לחץ של הסביבה הקרובה.
מבחינתי זה היה האות שאספיק לסיים את היום במיפגש קבוצתי מקנח עם מורתנו הרצלינה וחבורת מתמידים במרכז תל אביב. שם שמענו כמה שירי שואה ובתוספת שיחה על ספרו של אמיר גוטפרוינד "שואה שלנו". הרצלינה הראתה לנו כפתור דמוי פרח צהבהב אותו ענדו בבולגריה וזוהי מזכרת משפחתית.
לסיום הופתעתי והתרגשתי מתפילת יזכור המיועדת לחסידי אומות העולם שהצילו יהודים במלחמה ההיא. רני יגר הבן של זאב והרצלינה כתב את התפילה. תם ולא נשלם עוד יום במסגרת השואה המחבקת.
יזכור לחסידי אומות עולם
החובה כלפי חסידי אומות העולם: “יזכור” היא קריאה רבת עוצמה, בשפה יהודית אינטימית, אודות החובה המוטלת על אומר ה”יזכור” ועל השומעים אותו לשאת בתודעתם זיכרון בעל משמעות חיה.
החובה כלפי חסידי אומות העולם: “יזכור” היא קריאה רבת עוצמה, בשפה יהודית אינטימית, אודות החובה המוטלת על אומר ה”יזכור” ועל השומעים אותו לשאת בתודעתם זיכרון בעל משמעות חיה.
זוהי בדיוק החובה שיש לנו כלפי חסידי אומות העולם.
רני יגר
בית תפילה ישראלי
רני יגר
בית תפילה ישראלי
יום שני, 4 באפריל 2016
קסמי לובלין בתל אביב
אתמול נחשפתי לסיפור הזה בפעם הראשונה. טל שוורץ תיארה במלל ובתמונות את המטמון המיוחד של 2700 תשלילי תמונות מזכוכית שנתגלו ברחוב רינק 4 בלובלין. שיפוץ בניין חשף מצבור עלום של תמונות מהזמן של בין שתי מלחמות העולם. היה אחלה ערב.
באתי לשם למרכז ברודט ברחוב צייטלין 22 כי הדוד שלנו יצחק אלרון סיפר לי על ערב זכרון ליהודי לובלין. יצחק נולד שם ואפילו לפני הרבה שנים.
בסוף התברר שאני מכיר את אבא של טל שוורץ והכל התחיל ממטבעות ובכלל לא פולניים.
ועוד על סיפורם של יהודי לובלין
באתי לשם למרכז ברודט ברחוב צייטלין 22 כי הדוד שלנו יצחק אלרון סיפר לי על ערב זכרון ליהודי לובלין. יצחק נולד שם ואפילו לפני הרבה שנים.
בסוף התברר שאני מכיר את אבא של טל שוורץ והכל התחיל ממטבעות ובכלל לא פולניים.
ועוד על סיפורם של יהודי לובלין
טל שוורץ והמצגת
יום רביעי, 21 בינואר 2015
ערב חזנות והצדעה לצ'יץ'
מכון תל אביב לחזנות מציג: מצדיעים לצ'יץ' בקונצרט חזנות ושירה בהיכל בית הכנסת הגדול
הזמנה אישית וגם הקהל מוזמן
הכל בגלל שולה. בעצם הכל הודות לשולה שככה עברה לה פעם ראשונה בחנות ושאלה אותי כמה דברים אחרי מכירה פומבית של דוד בן עמי אנדרס כשבעלה שמואל מחכה ברכב וכדרך אגב אמרה לי שביום חמישי בערב יש ערב חזנות לצ'יץ' ואני גם מוזמן' והארוע מתקיים בבית הכנסת הגדול באלנבי ואפילו בהמשך שלחה את ההזמנה במייל לערב פתוח שכולו חזנות וחזנים והוקרה לשלמה להט צ'יץ' ז"ל שהלך לעולמו ערב יום כיפור והנה כבר יש מצבה ויום חמישי בערב שעה שמונה ויש מופע מכובד.
ללכת לבד לערב כלשהו זה מבאס, אז ניסיתי בדרכי הפשוטה והלא מתוחכמת לסחוב כמה אנשים והאמת נחלתי כשלון חרוץ. כשלון חרוץ והאח של הפסד יתום ותבוסה צורבת זה דבר לא טוב, אבל תדעו שתמיד האשם הוא ביוזם. אם למשל הייתי פונה לאילנה שמש שם בדוי, או לנונק בורשטיין או לפרופסור דודי שוורץ המשפטן, בטוח שהם היו מגיעים ומודים לי ולא כמו אליעזר, אלון, אפי, פעמיים דני, מינה אחת יחידה וחגיק שאמרה שתמסור לבני, ואפילו לא מיכל וניר הילדים שלי. אסור לסמוך על אנשים רצינים שתמיד יתנו לך הסבר מתומצת וסביר למה הם לא באים, והנה כבר טיפונת לפני שמונה ואני על מדרגות בית הכנסת הגדול באלנבי, המקום הכי מרכזי בתל אביב לפחות מבחינתי. היה ממש קר ומאד רטוב ואני לא לבד ויש הרבה אנשים, בעצם המון והאולם מפוצץ למרות שלא הייתה שמירה בכלל. השם ישמור על הקהל הקדוש אוהב החזנות. מסביב לבית הכנסת אנשים עושים חיים בבילויים נהדרים. תל אביב אשכרה עיר ללא הפסקה. מוטו מימי צ'יץ' ששורד וגם נושם וגם אמת.
להגיע בזמן או לפני הצלם?
אז התיישבתי לי ככה די בסוף ואפילו בכסאות הבודדים בסוף בסוף ומעבר לשורות הספסלים מעץ הרגילים והנוקשים והאנשים ממשיכים לזרום בגשם ולהגיע ומכל הסוגים והצבעים. חרדים לגמרי על חצרותיהם וסגנונם, כיפות סרוגות עם קוטר כיפה משתנה וככה גם זווית ההטיה, חילונים גמורים עם כיפות מהדוכן שבצד, פרופסור אחד ואפילו כמה הזויים קבועים שאתה רואה אותם בהרבה מקומות ואפילו ביום. כן אפילו אבא של גבי מזרחי עם הג'ינס והתיק גב והקוקו והשיער הלבן וזה מהפוסט על שפוץ ובניו. והנה אפילו שולה ובעלה עם הלבוש החם והמטריה והסדרן עם היד והאצבע לכיוון מעלה מראה לשולה וידריך את הכיוון השני לעזרת נשים עם היציע לבנות יחד עם זיוה להט ועוד משפחה ובכלל נשים תמיד למעלה ועל הגובה. שמואל בעלה של שולה ואני יושבים ממש ביחד למרות שזו הפעם הראשונה שלנו שאנחנו רואים את הלבן בעיניים ולשנינו כיפות לבנות מהארגז שבכניסה והוא מסביר לי שגם הם מהמקדימים לארועים, ואצלם במשפחה היו מגיעים לחתונה לפני הצלם, שזה באמת הכי מוקדם ואני חשבתי שלפני החתן והכלה כמו ההורים שלי זה הכי מוקדם. תמיד יש קודם וכדאי שתפנימו.
אז הנה כבר המשפחה ודן להט הבן ואפילו רון החולדאי נכנס, ואפילו אני רואה את איצ'ה שלנו ולוחץ לו היד לדוד שלנו יצחק אלרון שחגג 90 חמסה חמסה והוא גם חבר של צ'יץ' והמשפחה וגם היה גזבר העיר במשך כל הכהונה של צ'יץ', והנה הערב מתחיל ויש מקהלה אמיתית, וחזן צבאי והערב עוד צעיר והאקוסטיקה נהדרת וזה נכנס לאוזנים וגם ללב ובמיוחד לנשמה.
צ'יץ' וחזנות
מנחה הערב מסביר על הערב והרעיון והביצוע ולמה צ'יץ' ראוי לכבוד הזה כמי שאהב חזנות, ותמיד עזר ככל שניתן לתחום הזה ותמיד היה מבין ואוהב חזנות וחזנים, והנה כבר דודו פישר מרטיט בקולו ומספר על צ'יץ' שהיה דומע ודומע ללא סוף במיוחד בשירי היידיש ותמיד ידע אם היו מקצרים, פוסחים וגונבים חלק או בית בשיר, והנה נכנס באיחור מתוזמן כבוד הרב הראשי לשעבר הרב לאו שליט"א והיום הוא שוב הרב של תל אביב, שאפילו חיתן את אחותי אראלה, ואני לא יכול מלחשוב על דברים אחרים ונוספים, כי רק צדיקים גמורים וחלוטים ממש כמו התה מסוגלים לצנזר מחשבות, והוא הרב יסביר בהמשך בדרכו על הדרך המשותפת עם צ'יץ' בעבר וכיצד אותו צ'יץ', היה בעצם יותר ישר ואמין מכל סרגל, עם תפיסת עולם מלאת ניגודים של ליברל שיזם את עצרת השלום עם רבין, ובכלל נאום נאה כפי שהוא יודע לתת במופעי המונים ובמיוחד לקהל חצי חילוני, כי חרדים אמיתיים הרי לא סופרים רבנים ראשיים ואפילו לא לשעבר ויש להם את הסיבות שלהם כי הם בעצם מינו אותם וכעת שיעבדו קצת.
רצף החזנים עם המקהלה היה ממש נהדר. אני לא מכיר שמות אבל כולם ובקולם ממש טובים. כן קראתי על הרשטיג ושטרן וברור שדודו פישר והפסון ומלבד החזן הצבאי ששומר על כושר עם כומתה אדומה? וכנפי צניחה, הרי ששמתי לב שכל השאר עם חליפות שלא מסתירות את תיבות התהודה הלא קטנות והנה רוב הסיפור על הקולות החזקים ומאיפה הם יוצאים, למרות שהשכן שלנו מרדכי בן שחר האבא של ירון היה כמעט תמיד די רזה וחטוב אבל עם הבריטון הכי טוב שהכרתי בסביבה לפחות של סוקולוב וליד קולנוע פאר.
מהבית שלנו, אני זוכר כמה תקליטים ובהמשך קסטות של חזנות וחזנים וגם כאלה ששרו ללא תואר ושמות כמו סירוטה, בן ציון ויטלר, משה שטרן, רוזנבלט, קוסוביצקי וברור שדודו פישר נהדר. מי אמר שג'ו עמר לא בסדר? האם חזנות זה רק לאשכנזים? מי זוכר את חיים חזן מהפועל תל אביב? חזן האוירון זה לא בבית ספרנו וסליחה.
סביבת בית הכנסת הגדול באלנבי שטראסה ובית הקפה של לושי
סביבת בית הכנסת הגדול מוכרת לי ביותר אבל בשעות היום. מעולם לא הייתי בתוך בית הכנסת הגדול אלנבי 110 בשעות הלילה. ביום כן אבל לא בשביל להתפלל, כי בתפילות יש חזקים וטובים ממני. ברחוב הר סיני 5 פינת אלנבי 108 (בית מני) ממש מול המדרגות של בית הכנסת הגדול פעל במשך שנים בית קפה, בו היו נפגשים סוחרים מכל הארץ בתחום המטבעות מדליות שטרות ובולים. יום שלישי היה יום שוק והיו מגיעים סוחרים, אספנים ומשקיעים משועממים לקנות ולמכור. בית הקפה הזה היה מפלטם וזכורה לטוב בעיקר אחת הונגריה חמודה ודי זקנה בשם לושי שתמיד אמרה שהייתה עושה לי הרבה דברים אם רק הייתה יותר צעירה ואני טיפה יותר גדול. כן היא לא התבישה מכלום והייתה מתוקה וחמודה אפילו בגיל 70 וזה היה לפני יותר משלושים שנה. מי מכיר את לושי ההונגריה מבית הקפה שצמוד לצילומי בורכוב? הקליינטים בבית הקפה הזה היו נוראיים והיא תמיד נזפה בהם שיזמינו או פשוט ילכו לעזאזל והם בשלהם לא להזמין ולא לעזה. ברור שהיו גם כאלה בסדר שהזמינו ושתו ואפילו אכלו משהו מהמעט שהיה ניתן, ותמיד כשבאתי לשם לראות את הפישמנים, סאלק, מוישה, שלמה ואפילו את רנן היא לושי ההונגריה זרחה לקראתי. האם זה נכון שבהונגריה הבנות הולכות ללא תחתונים?
סביבת בית הכנסת מלאה בחנויות מהתחום שלנו. המוהיקני האחרון ששם הוא שלמה פרץ נ"י ממונטיפיורי 24 שקונה הכל. פעם היו שם מאיר אהרוני בחנות קטנה ברחוב הר סיני, המכילה מקום בודד לבן תמותה חי אחד, משהו מחדרי האיקסים. ממול החנות של הבולגרי מרסל הבדלה ז"ל, הבולאי מרומניה לופוביץ אדי, ובטוח שעוד שכחתי ואני כרגע מדבר רק על הסביבה במרחק של פחות ממאה מטר, כי ממש לא הרחק יש את מרתף הבולים באלנבי 94, ואת גלעדי במספר 76 והיה את זיידמן כפול שניים, שפר וגם א. שניבוים, אורי שליט, הוד ההודי, ובטוח שהיו עוד וכולם מתמקמים להם במקום עם תנועה ואנשים חיים המסוגלים לשלם כסף.
ועוד על בית הכנסת הגדול באתר VTLV סיפור בית הכנסת - מאת שולה וידריך
הפוגה עם הסבר קצר וגם ספר היובל במאה ש"ח וזה רק תרומה
אז חזרנו לתוככי בית הכנסת שיש בו כעת מופע נהדר ורון החולדאי שמעולם לא ענה לי על שום מכתב באופן ישיר ואישי בניגוד לשלמה להט, כבר מברך ונחפז לדרכו כי יש לו חופה וקידושין או שפשוט לא הבנתי את הרון הזה, שגם בלילות גשומים טס לו בשלושים אלף רגל אבל ללא ליווי וממש סולו אמיתי.
באחת ההפוגות באותו ערב קיבלתי הסבר קצר וממצה משולה וידריך על מבנה בית הכנסת שכמו כל דבר בן כמעט מאה שנה עבר שינויים ושיפוצים לא משהו ויש מצב שהעסק הולך לקראת שימור. והנה מה שאומרת שולה על רגל אחת.
"בניין בית הכנסת הגדול מוכרז כבניין לשימור. הוא עבר כמה שלבים עד למצבו היום וכמעט לא נותר זכר מן המבנה המקורי משנות העשרים. בשל מצבו הפיזי שהתדרדר במהלך השנים, הוחלט בצוות שימור של עיריית תל אביב לשקמו. כשלב ראשון בתהליך שיקום המבנה , נערך תיעוד היסטורי ופיזי. אני עורכת את התיעוד ההיסטורי. מטרת התיעוד, איתור מידע מקיף ככל הניתן המאפשר החלטה לעתיד כיצד לשמר את המבנה. העבודה רק החלה, את התיעוד אני מכינה בשיתוף עם אדריכל שמכין תיק פיזי של המבנה, הכולל מדידות, בדיקת חומרי בנייה, ותכניות מקוריות . העבודה רק החלה כך שרק בעוד מספר חודשים יוחלט כיצד לשקם את בית הכנסת. אין ספק שבית הכנסת הגדול הוא נכס בעל חשיבות לאומית מבחינה היסטורית ואדריכלית, כשהכוונה לאדריכלות שמסתתרת בתוך קוביית העמודים. לאחר שנים שהיה סגור ומסוגר החלה רוח חדשה לנשב בו בזכות הנשיא והיו"ר שלמה פיבקו, בחור צעיר ונמרץ, שפתח את בית הכנסת לפעילות חדשנית הפונה לכל הקהלים" ותודה לשולה וידריך.
תל אביב, העיר העברית הראשונה שהוקמה בארץ ישראל בתקופה החדשה, מאוחדת מבחינה מוניציפאלית עם העיר יפו ושמה הרמי הוא תל-אביב-יפו. העיר היא בראש ובראשונה המרכז הכלכלי של המדינה. היא גם מרכז לארגונים חברתיים ומדיניים, ולמוסדות תרבות, אמנות ובידור.
פני המדליה במרכז, למעלה, סמל תל-אביב-יפו. למטה, כתובת בעברית "תל-אביב-יפו", ומימין שם העיר באותיות לטיניות. על השפה, הפסוק "עוד אבנך ונבנית" בעברית ובתרגום לאנגלית, וציון המקור בשתי השפות "ירמיהו ל"א, 4".
גב המדליה בפנורמה מסוגננת של תל אביב-יפו נראים מגדל שלום, מלון הילטון, מוזיאון תל-אביב, האצטדיון לכדורסל, בית הכנסת המרכזי, היכל התרבות, תיאטרון הבימה ואוניברסיטת תל-אביב.
עיצוב פני המדליה – רוטשילד את ליפמן (רולי). גב המדליה – האחים שמיר. גלף קרצ'מר. מיטבעה קרצ'מר.
צ'יץ' שלי
משך כל הערב עלו וצצו לי דברים בהקשר של צ'יץ' ותל אביב שלי וזה בהחלט פרק משמעותי אבל היום רק לטובה. צ'יץ' שלי זה קודם צ'יץ' של אותם חסידי אומות העולם שחיו בישראל וגם בתל אביב יפו. מבחינתו זה דבר מוצנע וככה בחייו וככה משפחתו גם היום. אני לא חושב שהיום זה הזמן להצניע זאת כפי שאומר לי דני רוגובסקי ידיד של צ'יץ' וצ'יצ'ה. צ'יץ' היה האישיות הציבורית הראשונה שעשה הכל למענם בלי לשאול ולבקש מגופי הממשלה. העיריה והוא יכלו ועשו למענם המון ויש לי פוסט על זה. למה אני אוהב את צ'יץ'?
הדבר השני הוא נושא המדליות התל אביביות המעידות על זה שלצ'יץ' והבלורית, לא היה בכלל אגו נפוח והראייה הנהדרת מבחינתי ששמו של שלמה להט נעדר מכל אותן מדליות עירוניות ושלא כמו בערים אחרות שם ראש העיר חתום בגדול עם השם והתואר. אגו במדליות זה נורא בעיני וסליחה מכל בעלי האגו בערים האחרות ויש רבים.
הקהל כבר ספוג בחזנות ובשירה היפה ונזכור ששלמה להט אמר תמיד בלהט שהחזן לא שר כי אם מתפלל, והנה שי פירון מברך בחן ובחוכמה ומעיד על צ'יץ' ז"ל וגם על הרב לאו שליט"א, שהם בדרכם ידעו לספר סיפור והצליחו להביא קהל לידי הקשבה. מי שיודע לספר סיפור כבר עשה חצי ממלאכתו כאיש ציבור, ונדמה לי שהשי הזה גם בסדר ומהרבה בחינות. סיכם את הערב בתודה נרגשת וכנה ובסיכום נאה ויאה דן להט שהבטיח לעזור בדרכו גם לבית הכנסת וככה גם לאותם חזני צלילי הזהב. אחלה ערב ואחלה צ'יץ' זכור לטוב.
הירשם ל-
רשומות (Atom)














































