סיני – ברוך שפטרנו. כתב יוסף שחם נטעים

  May 31  2016

חלק גדול מחיי הבוגרים "ביליתי" בחצי האי סיני, מיד אחרי מלחמת ששת הימים ב1967 הוצבה היחידה שלנו ככח העיקרי של איזור מרש"ל, מרחב שלמה, ושם הייתי משרת במילואים , לפחות חודש בשנה, הערכתי מאד את עולם הטבע המגוון, את אתרי הטבע והנופים את עולם הים וריפי האלמוגים הקסומים, אך אפילו לרגע אחד לא התייחסתי לאזור כרכוש ישראלי בטאבו, היה לי ברור שמכורח צבאי אנחנו שם וכשתגיע העת נתפנה ונחזור הביתה, למדינת ישראל.
 למה אני מעלה את כל זה, כי יש האומרים, אתה חכם לאחר מעשה, סליחה, אני התרעתי כבר אז, וכשאני אומר היום, נצא מהשטחים הכבושים, הרי ברור שזה יקרה מתי שהוא, השאלה בכמה קורבנות נשלם, בסיני אכן שילמנו, הנופים, החלומות, הגנבות, השחיתויות וההתעקשות המטומטמת של ה"גברת הזקנה" ואבו ג'ילדה שטוב לו שארם א שיך מאשר שלום, עלו לנו ב2.800 קברים.

 היו הרבה אנשים, גם מידידי, שהתרגלו לחשוב, שנשאר שם לנצח נצחים, חלק אפילו התיישבו שם עם משפחותיהם, כך קם ישוב אזרחי בדהב, די זהב יעני, מושב בנוויבה, נביעות, שכונה באיזור שארם, אופירה, מאחז בא טור ואפילו החלו בהקמת שכונה אזרחית באבו רודס, איזור שדות הנפט ושמה בישראל שלהבת ועוד ועוד מיני חלומות באספמיה.
 מתוקף תפקידי הצבאי, יצא לי להיות בכל המקומות הקסומים שיש לסיני להציע, סנטה קתרינה, כמובן, ראס סודר, אבו זנימה, אבו רודס, א טור מכרות אום בוגמה, מקדשי סרביט אל חאדם , האי טיראן וכל אתרי החוף המזרחי.

 גם בעיסוקי האזרחיים, הייתי קשור לסיני, הוצאתי עבור רשות שמורות הטבע עלוני תיירות לשמורות אחדות בסיני, השתתפתי בעיצוב מפת תיירות לאתרי דרום סיני, הכנתי שלטי מידע והכוונה למטיילים, שהוצבו בנקודות מרכזיות בדרום סיני, סיירתי הרבה ברכבים צבאיים ודילגתי בין היחידות במטוסים קלים, ראיתי נופים למכביר, שבעתי ולא התפתתי לחשוב כי זה שלנו לתמיד.
 אסור לשכוח את ההפקרות, החמדנות והשחיתות שמגיעות עם שלל מלחמה שמן, כפי שהיתה סיני, היו הרבה פרשיות מקומיות קטנות, פה גנבת ציוד, כאן שוד עתיקות על ידי "מוסא הסומא", גנבת ספרים עתיקים מהמנזר בסנטה קתרינה, גנבת טונות של מוצרי חלב מספינה שנטרפה בראס כניסה, אבל הפרשה העסיסית ביותר היתה פרשת השחיתות בבארות הנפט בראס סודר, כבר שכחנו ולא נעים להזכר.

 ככה התנהלו הדברים שנה אחר שנה, אנשים טובים מהעולם, מזכיר האו"מ, אחד גונאר יארינג ועד ניסו לתווך, להכניס קצת שכל ופרופורציה, לישראלים הטמבלים, שיכורי הנצחון, שאכן היינו, כלום לא עזר, היתה נחוצה איזו "בומבה" שתעיר אותנו מהחלום, תודה לנשיא מצריים סאדאת וכנראה גם למעורבותו של ידידנו החכם קיסינג'ר, וכך פרצה מלחמת יום הכיפורים, היא היא הבומבה שבאחת העירה אותנו מחלומות האימפריה.

 המלחמה נעצרה באיזו שהיא נקודת איזון, שאפשרה גם לישראל המוכה, לנחם עצמה שאנחנו חצינו את התעלה ואנחנו 100 ק"מ מקהיר ואנחנו בלה, בלה, בלה.
 קיסינג'ר ליהטט בקסמיו והמציא איזה מושג שנקרא " הפרדת כוחות" כלומר , ישראל נסוגה ומצריים מקבלת בשלבים, חלקים גדולים מסיני ופותחת לתנועת אוניות את תעלת סואץ, זה מה שסאדאת הציע מראש לטמבלים הישראלים, גם בלי מלחמה ואלפי קורבנות.

 באחד הערבים אני מוצא עצמי עם עוד חבורת מפקדים על רמפה מוגבהת מול כוחות הארמיה השלישית, עמה התכתשנו, אחרי הפסקת האש, דבר יום ביומו, על שטויות ממש, סתם מתוך קוצר ראות ואי הבנת כללי המשחק החדשים שקבע היהודי החכם קיסניג'ר.
 הרדיו הודיע על ההסדר ועל התחלת נסיגת ישראל, כוחות או"מ הגיעו לחצוץ בין הטמבלים המזרח תיכוניים, אפילו המצרים הבינו את המסר וכל הארמיה השלישית פצחה בפנטזיה של שמחה, ירי באויר של כל מה שעוד היה להם, ופה עומדת חבורת ישראלים חמוצים שההגיון שלהם אומר "אם המצרים שמחים. עלינו להיות עצובים, אכלנו אותה" ואני אומר להם תשמחו, אנחנו חוזרים הביתה, די לסיני, ולחודשים הארוכים של שירות בתנאי שדה, מנות קרב וחופשות בצמצום,בפקודה, אחורה פנה קדימה צעד!

 כאן התחילה מסכת משעשעת של כל מיני תרגילים ומשיכת רגליים מצד ישראל, כאילו שזה שינה משהוא.
 פרשת הנפט הטרידה הרבה ישראלים, חלקם הרוויחו יפה מאד בשדות הנפט, בעבודה ובשחיתויות מסביב וחלק מהאזרחים נטו לחשוב שאם נעזוב את הנפט בסיני, מכוניות הסובארו החדשות שכולם רכשו, יעמדו בלי דלק, לפני שנסוגונו מאבו רודס ושדה הנפט העיקרי בבליים, מיהרו לקדוח שדה חלופי מול א טור, שדה עלמה, אבל כשנאלצנו לעזוב גם שם"עלתה הזעקה השמימה מאין נקח דלק"
 נקנה, בכסף, שמעתם על אפשרות כזו, עניתי לכל ברברן מצוי, וכך מצאנו את עצמנו עם אימפריה מכוסחת, בלי בארות נפט, עם הרבה פחות שחיתות ולצערי, הרבה הרבה עמיתים וחברים שהשארנו שם בחולות סיני על מזבח הכסילות והחמדנות.

 עברו עוד מספר שנים המהלך הושלם, פינינו את כל סיני וזכינו לשלום עם מצריים, החשובה במדינות ערב.

בי בי לך סיני ברוך שפטרנו!  

יוסי שחם נטעים

כח האו''ם-הגדוד הקולומביאני
מדליה להענקה רשמית, תשמ"ח 1988
בחצי האי סיני, מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל ומצרים, פועל כח או"ם רב לאומי המונה כ-2,000 חיילים. הכח מורכב מגדודי חיילים מ-12 מדינות. הכח הגדול ביותר הוא של הגדוד הקולומביאני המונה כ-600 חיילים. כח האו"ם מתוחזק ברובו ע"י ארצות הברית ומשתתפות באחזקתו גם ישראל ומצרים. המדליה הונפקה בלעדית עבור הגדוד הקולומביאני בהתאם להזמנת מפקדת הגדוד, ומוענקת לחיילי הגדוד עם סיום תפקידם.

פני המדליה
מפת סיני, מקום פריסתו של הגדוד, בתוך מסגרת עגולה. בחלק
העליון, לאורך ההיקף, הכיתוב "BATTALON COLOMBIA No. 3". בחלק התחתון, לאורך ההיקף, הכיתוב "MULTINATIONAL FORCE & OBSERVERS"

גב המדליה
סמל הגדוד הקולומביאני- אריה נושא חרב, בתוך מסגרת, ומעליה, בקשת, הכיתוב "BICOL No. 3". בחלק העליון, לאורך ההיקף, הכיתוב "PASO DE VENCEDORES".
בחלק התחתון, לאורך ההיקף, הכיתוב "COLOMBIA".
גלף תדהר דגן. מיטבעה הכט.
1988 ארד/טומבק 40 30 1,9855
 * המדליה הונפקה בלעדית עבור הגדוד הקולומביאני בכח 

רפאלי לא מה שחשבתם..

December 7    2016 · 

 בכל פעם (כמעט) שמזכירים את בר רפאלי ומשפחתה אני שואל את עצמי האם יש קשר לאותו שמואל רפאלי (רפאלוביץ) שכתב בעברית את ספר המטבעות הראשון בירושלם 1913.

מטבעות היהודים מאת שמואל רפאלי (רפאלוביץ) ירושלם תרע"ג-1913 

 הספר הראשון בעברית בנושא מטבעות

מתוך עיתון החרות, ירושלים 4.3.1913. תודה לאביהו בר

בר רפאלי קרובה של שמואל רפאלוביץ?

GOOD TIME JAZZ

December 10   2016 

פסטיבל הג'אז תל-אביב, 9 בדצמבר 2016 סינמטק. הנגנים ז'אק סאני - סקסופון סופרן. אמנון בן-ארצי - טרומבון. דימה שכטר - פסנתר. אורן שגיא - קונטראבאס. רמי האן - תופים.
אהבנו ונהנו ותודה

 והנה קישור לסרטון מההופעה

תמונת הסיום של ההופעה אמש: כולם מרוצים. 

מימין לשמאל: אמנון בן-ארצי (טרומבון), ז'אק סאני (סקסופון סופרן ושירה), רמי האן (תופים), דימה שכטר (פסנתר), אורן שגיא (קונטרבאס).

להלן מידע על ההרכב

רשם רמי האן.

גוד טיים ג'אז – הרכב הג'אז האותנטי ביותר בישראל

ההרכב המוסיקלי הייחודיGood Time Jazz  הוקם בשנת 1990 על-ידי שני מוסיקאים ותיקים שהם גם אספנים וחובבי ג'אז נלהבים: נגן הסקסופון/קלרינט ז'אק סאני והמתופף רמי האן. ההרכב מתמחה בסגנונות המוקדמים של הג'אז ("דיקסילנד" ו-"סווינג"). ההרכב מופיע ומפיץ את בשורת הג'אז בכל רחבי הארץ ועד כה צבר "רקורד" מרשים של הופעות אומנותיות ומסחריות.

במהלך שנות קיומו הופיע ההרכב במיטב ההפקות האומנותיות, מופעי החוצות, הפסטיבלים ואירועי התרבות בארץ. דוגמאות: פסטיבל הג'אז הבינלאומי בשפיים, פסטיבל "ג'אז, בלוז ווידאוטייפ" (שהפך בהמשך ל-"פסטיבל ג'אז תל-אביב" – תשע פעמים), פסטיבל עין-גב (פעמיים), פסטיבל "ימי מוסיקה וטבע בגליל" (פעמיים), פסטיבל "עיר הבירה בנמל ת"א" (פעמיים), "לילות הטיילת" (מספר פעמים), "לילות יפו" (פעמיים), פסטיבל הסרטים בחיפה (ארבע פעמים), פסטיבל הג'אז הבינלאומי ברחובות (פעמיים), סדרת הקונצרטים הקיצית ב-"טיילת לואי" בחיפה (שלוש פעמים), סדרת קונצרטים לחובבי מוסיקה קאמרית בסינמטק חיפה, סדרת הקונצרטים הקיצית ב-"אחוזת יערות הכרמל" (פעמיים), אירועי "יום המוסיקה" בסינמטק תל-אביב, פסטיבל "אביב קלאסי", "חג היין" ואירועי שבוע הספר בראשון לציון.

הופעות מצולמות של ההרכב הוקרנו בערוץ השני מספר פעמים. ההרכב הופיע במקומות הנחשבים ביותר בארץ, כולל המשכן לאומנויות הבמה בתל-אביב, היכל התרבות בתל-אביב, היכל התרבות בנתניה, היכל התרבות בראשון לציון, היכל התרבות בפתח-תקווה, מוזיאון ישראל, מוזיאון ארצות המקרא, מוזיאון תל-אביב, מכון וייצמן, מיטב המלונות ומועדוני הג'אז בכל רחבי הארץ. כמו כן הופיע ההרכב באירועי פתיחה והשקה, אירועי קידום מכירות ואירועים פרטיים רבים מספור, כולל אירועים יוקרתיים במיוחד.

במסגרת ההרכב מתקיים שילוב מעניין, פורה ומפרגן בין מוסיקאים ותיקים האמונים על הסגנונות המסורתיים והמוקדמים של הג'אז לבין מוסיקאים צעירים יותר, שנטייתם הטבעית היא לכיוון הסגנונות המודרניים יותר של הז'אנר. למעשה, בהרכב מיוצגים כיום שלושה דורות של נגני ג'אז: ז'אק סאני (86) מייצג את דור הוותיקים; המתופף רמי האן (61) מייצג את דור הביניים (הדור שהגיע אל הג'אז מעולם הפופ והרוק); ואילו יתר הנגנים מייצגים דורות צעירים יותר של מוסיקאים שלמדו והשתלמו בארץ ובחו"ל ברמה האקדמית הגבוהה ביותר.

ההרכב Good Time Jazz הוא, ככל הנראה, הרכב הג'אז היחיד בארץ המצליח לפעול בהצלחה הן בזירה ה-"אומנותית" (פסטיבלים, קונצרטים וכדומה) והן בזירת האירועים (הפרטיים והעסקיים) לאורך יותר משני עשורים ברציפות. המוסיקה של ההרכב מייצגת תקופה בה מוסיקת הג'אז היתה המוסיקה הפופולרית של העולם. אהבתם של חברי ההרכב לסגנון המוסיקלי הייחודי בו מתמחה ההרכב, הכימיה ביניהם, ההתלהבות שלהם והרוח הסנטימנטלית של המוסיקה עוברות תמיד גם אל הקהל. בהופעות של ההרכב, הקהל אינו נשאר אדיש: גם המאזינים הקפואים ביותר מקישים באצבעות ורוקעים ברגליים והנועזים אף יוצאים במחול...

ההרכב מונה, בדרך כלל, חמישה נגנים: קלידן, נגן קונטרבאס, מתופף  ושני נגני כלי-נשיפה.

המוסיקה המקפיצה וההופעה הססגונית של ההרכב מוסיפות נופך מרענן, תוסס וקוסמופוליטי ו-"טעם של פעם" לכל מקום בילוי, כינוס ואירוע, ללא כל קשר להרכב החברתי של הקהל. למובילי ההרכב חשוב לנגן ג'אז ולגרום הנאה גם (ובעיקר) לאנשים שאינם "מבינים בג'אז", ללא התנשאות וללא מסר של אליטיזם. חברי ההרכב מקפידים על הופעה סולידית ונאה ונגינה בעוצמת-קול סבירה ובמתכונת רצינית והולמת - עם יותר מקורטוב של הומור.

ז'אק סאני

ההרכב Good Time Jazz בנוי סביב אישיותו הכריזמטית של ז'אק סאני. ז'אק (יליד 1930), אחד מנגני הג'אז הוותיקים בישראל, גורם כבר שנים רבות הנאה רבה לקהל שוחרי הג'אז בכל רחבי הארץ, בעיקר בזכות ביצועיו המרגשים לקטעים מקוריים או כאלה שהתפרסמו בביצועו של ענק הג'אז המנוח סידני בשה. ז'אק מופיע הן במסגרת ההרכב Good Time Jazz והן כנגן אורח או "שחקן חיזוק" בהרכבים אחרים.

אישיותו הכובשת של ז'אק, אהבתו למוסיקה, הטמפרמנט שלו והאותנטיות של נגינתו "עוברים" אל הקהל בכל אחת מן ההופעות שלו והתוצאה – חיוכים של עונג, נקישות אצבע, תשואות נלהבות, זוגות היוצאים במחול אפילו במהלך קונצרטים (!) ובקשות להדרנים.

ז'אק מוכר לקהל חובבי הג'אז בארץ בעיקר כ-"שומר הגחלת" של סגנון הג'אז המקורי של ניו-אורלינס, בו הוא מתמחה, וכנגן סקסופון סופרן, אך הוא מיומן לא פחות גם בנגינה בסקסופון טנור. ז'אק ביקר בניו-אורלינס, עיר הולדתו של הג'אז, שלוש פעמים והופיע עם מיטב ההרכבים המקומיים.

כמו כן הוזמן ז'אק לנגן עם טובי הנגנים בסצנת הג'אז האמריקנית והבינלאומית בשני קונצרטים של "אגודת סידני בשה" הבינלאומית שבסיסה בניו-יורק (The Sidney Bechet Society).

בפברואר 2008 זכה ז'אק לכבוד נדיר – קונצרט מחווה לכבודו, שהתקיים במסגרת פסטיבל ג'אז תל-אביב 2008 ביוזמת הוועדה האומנותית של הפסטיבל. במופע השתתפו כאורחים אחדים מנגני הג'אז הבולטים והמובילים בישראל, ולדעת כל הנוכחים הוא היה מוצלח ומרגש במיוחד.

אל תעשה מזה צימעס בבקשה!

‎December 12, 2014 

עוד ביטוי ביידיש שנדמה לי שאני מבין אותו אבל ממש לא בטוח שבמובן הנכון והמלא. רוביק רוזנטל עונה:
צימעס הוא ביידיש כינוי לגזר מבושל, בדרך כלל בתבשיל מתקתק הכולל גם צימוקים. הכנת צימעס נחשבה עניין מורכב. "אל תעשה מזה צימעס" כוונתו אם כן "אל תיקח עניין פשוט ולא חשוב כמו גזר, ותעשה ממנו עניין גדול ומסובך". הביטוי נשמע בעיקר בשיח התקשורתי, ומרמז לכך שהצימעס הזה טעים מאוד לתקשורת, במקביל לביטוי "עשה מזה מטעמים".

יום הולדת 70 לתאומות גניה ורניה במסעדה יהודית משוכללת בהרצליה. והשנה 1995.

דימיטרי הטייס האוקראיני והתמונה של הירקון

December 8    2016 · 

זה קרה לפני מספר שנים מעטות כשעברתי ליד בניין אל-על בבן יהודה וראיתי אותו עובד שם על דלת כניסה ישנה עשויה עץ. ראיתי איש רזה וגבוה שכולו שקוע בעבודה. הוא טיפל בדלת במקצועיות ועדינות בו זמנית. הבטתי על עבודתו ונהנתי. נגשתי אליו ושאלתי אותו אם יש לו כרטיס ביקור. הוא לא הבין אותי כי העברית שלו מאד מצומצמת אבל הוא קלט שיש פה עבודה ונתתי לו את מספר הטלפון שלי וגם הסברתי לו שאני שכן פה קרוב ושיגיע אלי. עבודה ופרנסה מחברים אנשים והתקשורת נעשית עם ידיים ותנועות אוניברסליות. 

הוא הגיע והראתי לו את הסורג של החנות הזקוק לצביעה ושיפשוף הגון מחלודה לא מתפשרת. בהמשך עשה עוד דברים מעץ עם טיפול מסור ואיטי במיוחד. הקשר הזה נמשך עם דימיטרי די הרבה זמן כי לא בער לו כלום. הוא עבד לאט והתאים לו הסידור איתי עם קפה, אוכל, אויר של בן יהודה וגם כסף. ככה גם ניסיתי להכיר משהו מאותו בחור. עברית כאמור לא הייתה שפתו אז קצת אנגלית וטיפונת רוסית ויש תמיד אנשים נוספים בסביבה היודעים לתרגם ולהשלים את התמונה מסביב.

דימה סיפר שפעם עבד כטייס באוקראינה במטוסים עד 12 נוסעים. כאן בישראל הוא גר בשכירות ומטפל בדירות של בעל הבית ופעם הם רבו ונהיה בלאגן ולא היה לו איפה לישון אז הוא ישן בגנים ציבורים אבל אין לו טענות וכעת הכל יופי. בחיים יש עליות וירידות ואפילו בארץ הקודש זה לא תוכנית כבקשתך.
יום אחד הוא הביא לי כמה תמונות שהושלכו לרחוב משום שחשב שאולי יענינו אותי כחובב ענתיקות. התמונות היו מאובקות ודי מטונפות ובהתחלה זה הרתיע אותי אבל אלון מליס הפנה את תשומת ליבי לתמונה נהדרת בשחור לבן עם הירקון. התמונה ממוסגרת בפשטות ורואים בה את הירקון מפעם כפי שאני זוכר עם הגשר ביילי שנבנה כשהיינו ממש ילדים. זו המזכרת שלי מדימה שיום אחד פשוט נעלם מהסביבה לכמה חודשים ארוכים. התמונה נסרקה על ידי אליעזר מורב ומצויה בחנות ודימה כבר לא בשכונה.

הירקון בשחור ולבן עם הגשר ביילי. 

צלם אלמוני ואחרי 1965. סריקה אליעזר מורב

אותו מיקום רק גשר אחר

יום אחד ובשעות הצהריים, נכנס לחנות בחור גבוה ולקח לי יותר מחצי דקה להבין שזהו דימה. הוא היה לבוש מסודר והיה מאד שקט ורגוע. לחצנו ידיים וניסינו לדבר וזה היה קשה. לא הבנתי לאן נעלם ולמה פתאום חזר. הוא ניסה להסביר אבל זה היה מאד מסובך ובכל זאת הבנתי מילה אחת בברור, בית חולים. דימה הוציא מעטפה עם כמה ניירות רפואיים ונתן לי לקרוא. הבנתי שהיה מאושפז במוסד אחרי התקף פסיכוטי ויש גם היסטוריה. מתברר שלא רק ראשי ממשלה סובלים מדברים כאלה.

רפואה שלמה או מנוחה נכונה

  2016   July 10 · 

ההדף שיצר הפוסט של גידי אורשר העלה אצלי סיפור אמיתי מהעבר הלא ממש רחוק. אני שמעתי אותו ולכן עדות שמיעה לא מחייבת, אבל בכל זאת סיפור נחמד לפחות לדעתי. כל אחד רשאי לקחת את זה לכיוון שלו ואני רק מדווח ואל תירו בי בבקשה. 

אגב גידי אורשר למד בעירוני ה' בתל אביב והנה עוד מידע לא חשוב. מישהו אמר לי לא לשמוע למבקרי קולנוע ולכן אני הולך כמעט לכל סרט ישראלי חדש. אני מאד אוהב סרטים ישראלים ואין לי סולמות.

המספרת היא אחת מאם התותבות שבן משפחתה האהוב אושפז בבית חולים. אם זה חשוב לכם אז בית החולים היה בתל אביב ומצבו של החולה ממש קריטי. הרופאים ניסו הכל ובסוף הודיעו למשפחה שהרפואה לא יודעת יותר מזה והם מרימים ידיים. עכשיו הכל בידי שמים.

המשפחה סרבה להאמין ומישהו עם ניסיון העלה את שמו של המקובל יצחק כדורי. הרופאים לא התנגדו ואמרו בבקשה. הסידורים נעשו וזקן המקובלים כדורי זצוקללה"ה, הובא לשם ברכב מפואר ואפילו ללא תמורה, למרות שהיא אמרה לי שהנכד רמז וגם קיבל חמישיה ואפילו בירוקים, כי מה לא עושים עבור בן משפחה יקר ואהוב. 

זקן המקובלים הגיע בליווי הנכד ונכנס לחדר ועשה את מה שמקובל לעשות במצבים שכאלה. לא הייתי שם ולכן איני יכול לפרט. המשפחה וכל המסדרון היו נפעמים ועם הרבה תקוות. כולם נשאו תפילות. הלילה היה שקט וכעבור פחות מיממה נערכה הלוויה.

תעודת מעבר ויזה עיראק ישראל 1950

December 8, 2010 · 

 

ארז אופק אספן וחובב נוסטלגיה מחזיק במזכרת משפחתית מרגשת מראשית המדינה. 

הסבא בכאש כדורי והסבתא לילי עלו במבצע עזרה ונחמיה הועברו עם 4 ילדיהם למחנה עולים בית ליד ומשם לכפר ענא לימים קרית אונו .

בכאש כדורי ז"ל ולילי כדורי ז"ל

הילדים של משפחת כדורי 
שולמית, אבנר, עופר ואולגה

עוד תעודת עליה

פאול איננו

November 30    2016 · 

ההולנדי המעופף: פנחס בר-זאב נולד בהולנד בשם פאול וולפרס בשנת 1946, 

אהב מטבעות וערך קטלוג מקוון בשם שקל. נפטר 2016

פנחס בר זאב נפטר. פאול וולפרס נולד בראשון לאפריל 1946 בהולנד להוריו ז'ק ונורה ולהם 4 ילדים. 
פנחס חי בישראל ועבד בחברת כור ובהמשך כמתרגם בבתי משפט. 
אהב בולים ובהמשך פנה למטבעות, שטרות, מדליות וכל מה שקשור לנומיסמטיקה וגם חתולים. 
הקים קטלוג מקוון בשם שקל ובו מידע מעולה על התחביב שכה אהב. 

"בקטלוג המקוון "שקל" ניתן לראות את כל המטבעות, מדליות, שטרות, אסימונים למיניהם, סדרות מטבעה מכל הסוגים ועוד דברים שהונפקו וקשורים לאספנות בתחום הזה. פנחס בר-זאב הקים ובנה את האתר, לטובת קהל האספנים והמתעניינים בכל העולם, חינם אין כסף. הקטלוג באנגלית וכדאי לגלוש בקטלוג שקל.
אפשר לקרוא לפנחס גם בשמו ההולנדי פאול שישמח לעזור לכם בתרגום מונחים נומיסמטיים מאנגלית לעברית ולהיפך. בתי המשפט בארץ נעזרים בהולנדי המעופף בשל יכולותיו המופלאות בתחום התרגום הרב לשוני."
יהי זכרו ברוך.

ועוד איזכורים אודות פאול אצלי בבלוג

מחירון הבולים של מ. הבדלה

December 4, 2014  · 

מ. הבדלה אלנבי 76 תל אביב בנין ק.ל.מ 15 ליולי 1956

מחירון בולים של מרסל הבדלה משנת 1956 הטומן בחובו סיפור שלא נכתב על זוג חרדי שחי בתל אביב, שמר באדיקות דברים מפעם וגם על משפחת הבדלה הבולגרית שהיו מסוחרי הבולים והמטבעות הראשונים פה בתל אביב.

"טלפון זה בשביל לקבוע איפה ומתי מספרים את הסיפור"

מרסל הבדלה 1928-1998 ז"ל, סוחר בולים ומטבעות מרחוב אלנבי, מול בית הכנסת הגדול, היה נציג הקהילה הבולגרית בתחום שלנו,כלומר בולים ומטבעות. 

הוא היה נאה דורש ונאה מקיים, קונה ומוכר. הכל לפי הלך השוק הנוכחי. 

מרסל היה זורם עם הביקוש וההיצע של אותו הזמן. מעולם לא התקבע בראשו עם מחירים ותובנות היסטוריים. הכל ת'כלס, מזומן, עכשיו ומיד.

מרסל, שהיה ידידו של מוריס לוי נהג לומר ש"טלפון זה רק מכשיר בשביל לקבוע איפה מספרים את הסיפור ולא לספר אותו בשיחות אין קץ". 

אכן תובנה חכמה ומדויקת.

לפני כמה ימים קבלתי/קניתי ערמה של מכתבים בולים ועוד דברים ישנים בקרטון. 

מצאתי שם שני דפים שהם מחירון בולים משנת 1956 שהוכן על ידי מ. הבדלה מאלנבי 76. 
מעולם לא ידעתי שמרסל הבדלה ז"ל עשה מחירונים.

מחירון הבדלה לבולי ישראל שני דפים 1956 

פתח תקוה של זהב והנשיא אפרים קציר

November 26   2016

את הסיפור הזה נדמה לי שאיש לא מכיר. זה נשמע כמו סיפור נומיסמטי אבל לדעתי יש בו יותר מזה. יש המון סיפורים שאינם מוכרים ואיש לא טרח לספרם ולתעדם ואולי ככה הכי עדיף. אני חושב שכל סיפור ראוי לאיזכור במקום כלשהו ומי שרוצה שיקנה, ומי שלא אז לא צריך ובלי טובות. המחיר שלי ממש סביר והיום זה אפילו בחינם ורק הזמן שלכם מתקתק ותיזכרו שזה הדבר הכי יקר באמת. אם הייתם צריכים למכור שנה מהחיים שלכם, מה היה המחיר שתבקשו? נשמע לכם הזוי אבל אפליקציה כזו כבר קיימת. 

את הסיפור הזה שמעתי מאחד אמריקאי שקראו לו ג'י ג'י ואן גרובר ובאנגלית J.J. VAN GROVER שהיה סוחר מטבעות בניו יורק שבאמריקה הגדולה. בעברית קראו לו יעקב אבל כולם קראו לו ג'י ג'י. על כרטיס הביקור שלו ראו את צמד האותיות כשהוא על גמל בארץ הקודש. אני מאמין לסיפור ששמעתי בזמנו אבל אולי יש אי דיוקים כי תורה שבעל פה נוהגת להשתבש בזמן המעבר. 

J J VAN GROVER P.O.BOX 123 NEW YORK

אבא שלנו היה אצלו בבית עם שני הכלבים הענקיים ואני ראיתיו רק פה בארצנו ובחנות ואפילו עם אפי שחק ונסענו לבקר את הזוג חיים וורה ויצמן ז"ל ברחובות. עשינו כמה עסקים כי ג'י הגדיר עצמו כמספר אחת בנושא מטבעות ישראל וזו הייתה אמת לאמיתה. ואן גובר היה סוחר מזן מיוחד ויחיד. גם אספן בעצמו וגם עם אומץ לעשות שטויות ואל תשכחו את אשתו. תמיד השוויץ במלאי שלו ובפריטים מיוחדים כמו שטר 100 מנדט ועוד פריטים שגורמים לאספנים להזיע ולאחרים אין אונות זמנית. ואן גרובר סיפר לי גם על עותק של הכרזת המדינה שנפסל עם כמה חתימות שמצוי אצלו. לאשתו תמיד היה מה להגיד על עסקיו ובמיוחד על המלאי שלו ובאנגלית זה נשמע נהדר.

מי זה גי גי ואן גרובר? 

כאשר אתה חושב ישראל, חשוב ג'י ג'י ואן גרובר" 

מתוך הירחון שקל

ברור שג'י יעקב היה יהודי ממוצא הולנדי ואילו משפחתה של אשתו היהודיה מנירנברג שבגרמניה ותאמינו לי שזה מידע חשוב מאד אבל לא להיום. הוא ביקר בישראל הרבה פעמים ותמיד עם הדים תקשורתיים בביצה הקטנה שלנו. ג'י נהג לדבר בשטף עם דיבור בלתי מתפשר ואם חשבתם שטראמפ המציא מילים גסות אז לא שמעתם את ואן גרובר שידע כמה דברים בכל תחום. ממנו למדתי את הבדיחה המשומשת מתי מזהים סוחר מטבעות שקרן. והתשובה ברגע שהוא פותח את הפה. יש עוד מהסוג הזה.
יש לי מג'י כמה וכמה סיפורים ואין לכם מה לשאול אותו כי הוא כבר בעולם הבא. גם הנשיא קציר שם ואפילו אשתו והם שלושת הגיבורים העיקריים. יש גם אחד שאיני יודע מי הוא, אבל יש להניח שהוא המניוק בסיפור הזה. בלי מניוקים אין סיפור ותפנימו זאת ותשתחררו בבקשה.

ג'י סיפר לי שפעם הגיע אליו מישהו ישראלי (המניוק) ומכר לו מדליה מאד נדירה. הוא שילם עבורה די הרבה דולרים ואולי קצת פחות ויש ממנה רק אחת והיא מזהב. החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ עשתה אותה כשמלאו לאם המושבות 100 שנה. מדליות מכסף וברונזה יש הרבה ואין מה להשוות ואל תציעו לי בכלל, כי כרגע אני מוכר לכם סיפור בלי כסף. זוהי מדליה שהוענקה לנשיא קציר משום שככה רצו קברניטי העיר. הנשיא קציר לא היה אספן למיטב ידעתי והנה עוד הוכחה להיותו נורמאלי, אבל למתנה שכזו לא מסרבים והמדליה נכנסה למשכן הנשיא. לעניות דעתי הלא קובעת קצ'לסקי היה הנשיא הכי מרחף במשכן מאז ומעולם. רחפנות תכונה נלווית אצל גאוני אמת. 

אפרים קציר 1916 - 2009
נשיא המדינה 1973 - 1978
עיצוב דניאל גולדברג 2011
מתוך קטלוג התאחדות בולאי ישראל

אם אתם חושבים שהמדליה הזו נדירה ויקרה אז אתם צודקים בהחלט, אבל כדאי לזכור שהיא באותו קוטר של המדליה מכסף כך שלא היו פה הוצאות מיוחדות מצד המזמין ורק עלות המתכת ואני מרגיש שאתם רוצים לדעת כמה זה 30 גרם של אותה מדליה מזהב ואומר שזה רק 1000 ירוק במושגים של היום ובבקשה אל תתקנו אותי כי אנחנו לא מתקדמים לעיקר הסיפור. כמה לדעתכם שווה מדליה כזו היום? אני רק יכול לנחש ואליעזר טוען שאני נחש לא משהו.
אז אחרי שהמדליה ניתנה לנשיא קציר בטקס מכובד באם התותבות במלאות 100 שנה לעיר וזה היה ב-1978 לערך החיים המשיכו לדרכם בשוטף. אני לא יודע לספר מתי קרה האירוע אבל יום אחד מגיע איש אחד למשכן הנשיא ואולי הוא היה מכר שלהם או משהו הנחזה לכזה והוא מתארח שם ואפילו מבחין במדליה שניתנה לנשיא. הוא מגלה בה עניין והתלהבות יתר ואשת הנשיא נינה לא מבינה למה הוא כל כך באטרף מפיסת מתכת בצבע צהוב ואולי אפילו במארז מיוחד והיא אומרת לו שאם הוא חפץ בזה אז בבקשה זה בשבילו ושיהנה לו. ברור שזה בלי כסף ואתם מבינים שזה היה הסיפור בערך כי לא הייתי שם אבל ככה סיפר לי ג'י ג'י ואן גרובר וזה בערך מה שסיפר לו אותו מוכר מניוק מישראל כנראה. ברור שיש לו את השם ואפילו מסמך המאשר שהוא קנה את הפריט ושילם עבורו ככה וככה וזהו. עסק כשר ואל תגידו מסריח והנשיא קציר בכלל לא מעורב ולא יודע מכלום. אין לכולנו שום מושג על מתנות שניתנו בעבר לכל מיני אח"מים ואת התקנות המאוחרות תעזבו לרגולטורים עם רשימות המצאי ועוד. אני לא חושב שיש קשר לסיפור ההליקופטר של מכון וולקני. 

כל הסיפור הזה לא היה עולה אילמלא יום אחד דפקו על דלתו של אותו סוחר אמריקאי יהודי ממוצא הולנדי, נציגי מדינת ישראל שביקשו הבהרה. שמועה הגיעה אליהם אודות המדליה של פתח תקוה שכעת נמצאת בניו יורק. האומנם? ג'י ג'י הכניס אותם וכיבד אותם בשתיה ואולי עוד משהו. הוא ענה להם על כל מה שרצו לדעת ועם כל מה שידע והשורה התחתונה הייתה שהוא קנה ממישהו שפשוט קיבל את המדליה הנדירה כמתנה מאשת הנשיא שאפילו הילכה יחפה במשכן הנשיא. החוקרים הבטיחו לבדוק ולחזור. 

ברור נוסף שעשו בארץ הקודש הוכיח שהכל אמת.

100 שנה לפתח תקוה תרל"ח - תשל"ח 1977 - 1877
צילם ועיבד אליעזר מורב 
מתוך אתר החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ.
יובל פתח-תקוה – מדליה להענקה רשמית, תשל"ז 1977
פתח-תקוה נוסדה בשנת 1878 ע"י קבוצת יהודים חרדים מירושלים על אדמת ביצה בקרבת מקורות הירקון, והייתה הראשונה למושבות היהודיות בארץ-ישראל בתקופה החדשה. במרוצת הזמן גדלה אוכלוסייתה והוקמו בה אזורי תעשיה ומסחר. בשנת 1937 קיבלה פתח תקוה מעמד של עיר.

פני המדליה
הסמל של פתח-תקוה שנראים בו מחרשה ועץ הדר. משמאל, ענף זית. הכתובת במרכז – "100 שנה לפתח-תקוה". בשפה, התאריכים "תרל"ח-תשל"ח 1977-8", ובאנגלית "מאה שנה לפתח תקוה".

גב המדליה
מסביב למרכז – דגמים של כלים חקלאיים לא ממוכנים, עץ פרי מסוגנן וחרגול. למעלה, כתובת "אם המושבות". במרכז, בין עץ הפרי וחומת אבנים מסוגננת, הפסוק "ואת עמק עכור לפתח תקוה. הושע, ב, י"ז".
עיצוב
פני המדליה – יעקב אנידי.
גב המדליה – מרדכי גומפל.
גלף משה נוב. מיטבעה הכט.
המדליות הוטבעו בארד, כסף ומדליה אחת בזהב
*מדלית הזהב נופקה בלעדית לעירית פתח-תקווה.

תובנות מהסוג ה"באלאדי" עקב גל השרפות מאת יוסי שחם

November 28    2016 · 

גל השרפות הנורא שפקד אותנו לאחרונה מיקד את תשומת לבי לתופעה בה כפרים ערבים כמעט ואינם נפגעים, הנפגעים העיקריים הן שכונות או ישובים יהודיים הבנויים בלב החורש, כל ה"גני הדובדבן" או "וילות בחורש" על זניהן וצאצאיהן מועדות לעלות באש במוקדם או במאוחר.
הישובים הערביים שרובם ככולם ממוקמים בשטחים הפתוחים נהנים, כנראה, מחוכמת קיום ומסורת מדורי דורות, המכתיבה מיקום מוגן מפני כל גורם עוין ופגעי טבע.
גם מסורת הבישול הפלשתינית של פעם, שהסתמכה על חומרי בעירה טבעיים, דיללה במשך שנים את הצומח הקרוב לישוב ויצרה חייץ הגנה מפני אש.

וכאן אנו מגיעים לאזרח הישראלי המצוי שכל רצונו לראות ירוק מבעד לחלון והוא מוכן לשלם הרבה בשביל החלום של בית בטבע. במוקדם או במאוחר יהפוך הירוק לשחור ובמקרים קיצוניים תסחוף סופת האש גם את הדופלקס המפונפן שהוקם בניגוד לכל הגיון ומסורת מקומית בת מאות שנים.
מה חשבו להם אלה שהקימו את נטף בהרי יהודה, או השכונות היוקרתיות בצפונה של זכרון יעקב, שמחזור החיים בטבע הכולל גם אש התבטל לכבודם ויוקרתם? לצערי, הם טעו בגדול, הטבע לא משתנה ולא סולח.

נושא ה"חוכמה הישראלית" הידועה בא לידי ביטוי גם במהלכים אחרים הנוגדים את איתני הטבע וכוחם האכזר.

עוד זכור לי המקרה של הישוב די זהב בסיני, מאות בשנים התגוררו שם בדואים, מאהליהם והחושות שלהם שכנו בשוליים של מניפת הסחף של נחל אכזב שנשפך לים, כאשר באו המתכננים הגאונים של משרד השיכון לתכנן את הישוב די זהב, הם בחרו באפן טבעי לישראלי יודע כל, את המשטח הישר של השפך, כצפוי, כעבור כמה שנים ירד גשם רציני, הואדי זרם בעוז ו"לקח" איתו חצי מהישוב לים.

כאשר אני משוטט בארץ ואני עושה זאת הרבה, אני מגיע לישובים או שכונות הממוקמים בלב היער, יער אורנים כמו חלק מהישוב כרמי יוסף, או חורש גלילי עבות כמו הישוב חורשים בגליל. יש לי עצה לאותם חמדני טבע אמיצים, תעשו ביטוחים טובים, אל תחסכו, הטבע לא "מאכזב", אתם עוד תזדקקו לביטוח.
ככלל אני מציע לנו לתושביה היהודיים של ישראל להיות קצת יותר צנועים, לנסות וללמוד מניסיונם הרב של תושבי הארץ מדורי דורות, אולי כך נדע להתמודד טוב יותר עם תעלולי האקלים והטבע.

יוסי שחם שטיניג 

מושב נטעים

אש תעשיות מיגון אש וגם קונה מטבעות ושטרות בולים ויודאיקה וזה לא אני (קובי)

שרותי כבאות בישראל בהוקרה 

מהאוסף של אלכס בקרמן

השטר השרוף של סילביה הפנר

November 29   2016

סילביה הפנר תיעדה בקטלוג מעולה את המטבעות, המדליות והשטרות של ארץ ישראל. 

יש לה גם קטלוג נוסף ובצבע אדום על מדליות ואמצעי תשלום. 
סילביה חיה בארצות הברית והיה לה אוסף נחמד שיום אחד פשוט נשרף ואני לא חושב שזו הייתה הצתה. סילביה הפנר מגנוס הגברת הראשונה וגם דמות מרכזית בנומיסמטיקה הארץ ישראלית.

השטר הכי מפורסם מהאוסף שלה היה 50 לירות מנדטוריות וזה מה שנשאר ממנו. 

השטר הזה עבר ידיים משנת 1976 במכירות שונות. 

היה גם שטר נוסף של 50 לירות אנגלו-פלשתינה 1948. 

מטרת שורות אלו היא להזכיר לכם שכסף בא וכסף הולך ויש גם כסף שנשרף. 

ותודה לניר אלזנר וגם מזל טוב

ספרה של סילביה הפנר 

ISRAEL MODERN MONEY AND MEDALS 1917 - 1970

by Sylvia Haffner 

סילביה הפנר מחברת ועורכת קטלוגים נומיסמטיים

Silvia Haffner Magnus

חמישים פונט פלשתינאיים (א") השטר השרוף של סילביה הפנר