דר משה לנדא על רקע חזית עירוני ה' עיבוד אליעזר מורב
ד"ר משה לנדא זכרונו לברכה היה המייסד והמנהל של עירוני ה' בתל אביב. היום הוא יום הולדתו - 6.2.1917, י"ד בשבט, תרע"ז. אני הייתי תלמיד ממש רגיל. המפגש בינינו היה כמו של מנהל הכי בכיר ותלמיד זוטר. לפני כשלוש שנים נפרד ממשפחתו, קרוביו, תלמידיו ועמו. משה העמיד תלמידים הרבה. לכל תלמיד נשאר משהו מדמותו. בחרתי לספר בקטנה על לנדא שלי, דרך אמא שלי גניה עליה השלום שגם היא נפרדה מעולמנו ממש באותו הזמן.
1973 - 1977 שנים שהיוו נקודת מפנה בישראל. מלחמת יום כיפור ועד למהפך הפוליטי
הצטרפתי לעירוני ה' בשנת 1973. כ"ה שנים למדינת ישראל והמדינה חוגגת את חגיגות החצי יובל. יש אפילו סדרת מטבעות מזהב מאד מיוחדת. שלושה מטבעות זהב עם מגילת העצמאות בקופסת עץ זית מאד מהודרת. יש גם מדליה ממלכתית מפלטינה בפעם הראשונה במדינת ישראל . אז עסקי מטבעות היו רחוקים ממני מאד למרות שכל המדינה כמעט קנתה מטבעות ומדליות באמצעות החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ. גם הבולים היו בשיא תפארתם. נדמה היה לנו וגם לאחרים שמצבנו מעולם לא היה טוב יותר. הכל היה נפלא עד שפרצה מלחמת יום הכיפורים. בן גוריון הולך לעולמו. בגין הראשון מתקדם לראשות. משהו מתחיל לקרות בחברה הישראלית שיגיע לשיאו במהפך של 17 במאי 1977.
זוהי מסגרת הזמן שהוקצבה לי ולמחזור שלנו בזמן שהותי במוסד החינוכי עירוני ה', בסוף רחוב בן יהודה. ד"ר לנדא היה שם תמיד. ועוד על ד"ר משה לנדא מהויקיפדיה
סדרת מטבעות זהב כ"ה שנים למדינת ישראל 1973 קדם מכירות פומביות
לומדים להעריך מורה ומחנך טוב עם הזמן. לעיתים זה לוקח הרבה זמן.
בשביל אמא שלי ד"ר לנדא זה עירוני ה'. לא בטוח שהכירה שמות נוספים במדויק למרות שהייתה מאד גאה ומעורה במתרחש בסביבת חיים זו. בעצם היה שם עוד אחד. היא קראה לו "זה עם הברדלה". ובעברית "זה עם הזקנקן". אני בטוח במיליארד אחוז שאמי לא זכרה את השם שרים או ישי. מזל שהיה לו זקנקן.
היו לנו מורים טובים וכנראה שהרבה למעלה מזה. לא אתחיל למנותם כי בטוח שאחטא ואחסיר. אני יודע שאני לוקח תורה וצידה לחיים ממורי בית הספר הזה ובמגוון תחומים. נשאר לי טעם של עוד ולתמיד. יש האומרים שימי הזוהר של עירוני ה' מאחוריו. אפילו שמעתי מספר הסברים אבל היום אנחנו חוזרים לאז.
תמונת מחזור כ"ב 1977 תשל"ז 5 כיתות מאות תלמידים ומורים , שני סגנים ומנהל אחד
האם בית ספר טוב נחשב לכזה בגלל שמו, תלמידיו, מוריו, סגניו או מנהלו?
חמש כיתות במחזור כ"ב. צוות מורים מכובד ובשפיץ ד"ר לנדא. לידו תמיד ד"ר עמנואל מלצר הסגן הצמוד והנצחי שתמיד היה השני. נכון, היה עוד סגן. אפשר למנות כמה סגנים שרוצים. על הסגן של בר כוכבא דיברנו? האם סגן נוסף בבית ספר אומר אחראי על המשמעת? סגן מנהל זה כותרת נהדרת לפוסט אחר. יש לי אחד כזה ואתם תצטרכו לסבול בעתיד.
אז הסיפור שלנו במקורו נסוב גם על הסגן הנוסף. קוראים לו שרים. ישי שרים. שם קצת שרמנטי. נכון שהיה לו גם זקן ובעצם זקנקן ואולי גם קצת טיפל'ה אדמוני. שרים היה מורה לתנ"ך ודברים קדושים אחרים.
כמה מורים כמו מריו ליביו יש? וכמה תלמידים כמו יורם גוטגלט?
מעולם לא הייתי התלמיד הכי מצטיין. כנראה שגם לא הכי הכי גרוע. מעולם גם לא הייתי בכיתת המחוננים. ברור שגם לא בזאת של החנונים. מגמה חברתית. בנים בנות, ספורט וחיי חברה מעניינים, הרבה הורמונים ומחנכת בשם הרצלינה יגר אחת מיוחדת ויחידה. אמרנו מגמה חברתית שזה אומר אנשים חברותיים וסוציאליים. גם ד"ר לנדא לא היה רופא וגם לא ד"ר מלצר. ידענו שמריו ליביו גאון. אז מה? ויורם גוטגלט, והד סלע? גם. בעירוני ה' היו הרבה גאונים. אני גאון מהסוף.
תיכון עירוני ה' הירקון 294
מניפה אידיאולוגית מבני בגין ועד דב חנין
עירוני ה' היה מקום להכיל המון דעות וחשיבות פוליטיות. היו שם מהמחנה הלאומי הטהור ועד קומוניסטים זכים על שלל הגוונים. מבני בגין ועד דב חנין. האמצע היה רחב ומניפתי. היו גם ניפויי תלמידים. בדרך כלל על רקע משמעתי כמו גם קצת עיוני. מי שסברו שלא יעמוד במבחני הבגרות, יאלץ לעלות כיתה אך לא בבית סיפרנו ה'. גישה קצת איך לומר בעדינות יתרה ובמחילה מתנשאת. יש הרבה מפורסמים שסיימו את בית ספרנו. חלקם מצוינים בויקיפדיה. יש רופאים, משפטנים, פוליטיקאים, סופרים, עיתונאים, טייסים ואנשי צבא, מהנדסים, כלכלנים, אנשי עסקים ואפילו שני סוחרי מטבעות ובולים. המוטו "הצלחה מתחילה ב-ה' ", הגיע אחרינו.
יעל ואני ולא של איטו אבירם
אהבתי את בית הספר. אהבתי את החברים ויותר את החברות. אהבתי את המורים רובם. ידעתי שזה הסידור הכי טוב לעת הזו. אהבתי את הספורט, אהבתי את הים ואפילו את יעל אלכסנדרוני יותר מכולן. עירוני ה' היה אחלה מקום. אמא שלי תמיד אמרה "עירונית חה' רק השם, זה מספיק". למה פולניות מערבבות ה עם חת?
מבט חולף מתוך הרכב ברחוב הירקון על עירוני ה מאחור עם מגרש הספורט
בעיות משמעת
בעיות משמעת ברמות שונות היו בכל השכבות. כולם זוכרים את אייל ארד האסטראטג לעתיד, מביא מישהו מהבית לדרישת סגן המנהל. נכון הוא הביא את הכלב. נשמע נדוש אבל עובדה שזה היה שוס חזק באותם הימים. גם את 'עלילת עזה' שהדביק למזל עבוד המורה לערבית, לא אשכח. מסתבר שמניפולציות ואינטריגות, מתחילות מאד מוקדם. אפילו בגן הילדים. עירוני ה' היה סוג של גן נערים ונערות גדול. יש קבוצה מאד מכובדה של כאלה שלמדו בעירוני ה, אולם יצאו לבחוץ וגמרו במוסד אחר.
רק אני והגלשן שלי וגם צחוקים בהיסטריה של זקס
אמא שלי הוזמנה יותר מפעם אחת לבוא לבית ספר. לא ברור למה דווקא אמא ולא אבא אבל נדמה לי שאבא שלי בא לאספות הורים ואמי לזימוני משמעת. אחותי הבכורה דבורה שכנאי מחדרה טוענת, שאמא שלנו הייתה בעירונית ה' כל שני וחמישי ללא שום קשר לקריאת התורה בבית כנסת. נראה לי מוגזם הסידור הזה? בכל אופן ברור ובטוח שאמא שלנו ידעה את הדרך על עיוור לתיכון שלי, שכה הייתה גאה שבנה יעקובל'ה-קוביניו, מתחנך בו. תמיד השוויצה בעירונית ח'ה. אוניברסיטה זה כלום ליד עירונית ח'ה.
ישי שרים סגן המנהל, היה מסביר לה שהבן שלה ממש לא צדיק הדור. הוא כלומר אני, בא לבית הספר עם מכנסיים קצרים של ים ואפילו עם פרנזלים. יש גם תיק מוזר וקטן, שממש לא מצליח להכיל כלום, וכנראה שהבן הזה אחראי לכמה תופעות עלומות בכיתה. התלמידים לא מפסיקים לצחוק. זה תמיד קורה בהפתעה ממש לא צפויה. תעלומת הצחוקים וההיסטריה שלא נפתרה מעולם. למה זקס תמיד נחנק? למה?
במשאית ובטיול שנתי
המחנכת שלנו הרצלינה יגר בתיכון עירוני ה'
בחורות ערומים זה...?
האמת שבהתחלה זה נשמע ממש רע. הופעה לא מסודרת, תיק או תיקון קטן והרבה צחוקים ותיכוניסטים מתפוצצים ומחזיקים את הבטן, זה ממש מתכון לאסון. אי אפשר להמשיך ככה. וחוץ מזה הנער כנראה גם מבלה הרבה בים כי עובדה שאפילו הסגן מנהל מצא אותו ממש שם, בסיור נוכחות חופים ולא לבד.
מה לעשות שעירוני ה' בנוי ממש על קו החוף, מרחק יריקה וחצי מחוף שרתון שהיום זה מציצים. עובדה גיאוגרפית. תשאלו את המורה יוגב והיא תאשר זאת תוך שהיא פותחת עיניים. ים זה נורא בריא, בעצם יש לומר מאד בריא ובחורות ערומים זה ממש לא חולירע.
גם הסרט של אורי זוהר ואריק איינשטיין "מציצים", היה ממש באותו הזמן. ולאבא של גוטה האמיתי הייתה מסעדת דגים "שלדג" ממש מול עירוני ה'.
את כל האמור פה שמעתי מאמא שלי. כשרצתה להתעמת איתי ולהוכיח אותי על שובבותי והתנהגותי הממש לא ראויה. תמיד נהגה להזכיר את המשפט הבא "מה אמר עליך זה עם הברדלה?" הייתה גם גרסה משופצת. "זה עם הברדלה (הזקנקן) מעירונית חי'ה מה אמר עליך? , ולמה כל התלמידים צחקו? למה?" המשפט הזה היה בשימושה של אימי עשרות שנים אחרי שעזבתי את התיכון. נדמה לי שאפילו כל הנכדים שמעו זאת.
אמא שלנו כמו הרבה אמהות נהגה להגן עלינו בכל דרך. בטוח שניסתה להסביר לישי שרים עם הזקנקן שהשד אינו נורא כל כך. בטוח שאמרה כמה דברים כלליים לטובתי. אני מעולם לא נכחתי במפגשים אליהם הוזמנה אחר כבוד. זה כבר כנראה די נמאס לה לשמוע על הים, המכנס הקצר, הצחוקים בכיתה ואפילו על זה שהבן שלה לא כזה גאון כמו שהיא חושבת. אם המצב יימשך אז יתכן והבן יקיר יקובל'ה יצטרך לתור אחרי בית ספר אחר. "שלווה", "אנקורי" ועוד. שומו שמים. יש סיכוי שאולי הבינה שיש בעיה והפתרון הוא לא תמיד בסגן. בפעם הבאה יש להגיע לראש. תזכורת הראש הוא ד"ר משה לנדא.
פולניה, קרקוב, סקרזי'סקו, פלשתינה-א"י, חדרה, עירוני ה'
אמא שלנו נולדה בפולין. גם ד"ר לנדא. שם המקום סקרז'יסקו קאמיינה שזה ממש לא קרקוב בירת גליציה של ד"ר לנדא. בטוח שיש כדורגל בשני המקומות האלה. אמי לא הייתה בכלל בענייני כדורגל. וד"ר לנדא?
הייתי שם בעבר בביקור שורשים עם הורי וראינו את פולין עם שרידי קומוניזם ונהייה לעבר המערב והפיתוח המודרני. בקראקוב תמיד היה ויש גם היום המון קולטורה.
אם תרצו לעשות השוואה מקומית, זה בערך כמו חדרה , מול ירושלים עם נגיעות חזקות של תל אביב. למה דווקא חדרה? כי אני ממש מכיר אותה היטב משום ששתי האחיות שלי גרות בחדרה ואפילו ד"ר לנדא החל דרכו בחדרה של פלשתינה-א"י. בקיצור חדרה על המפה והאחיות שלי כנראה היו שמחות לראות אותי גם שם. אין סיכוי שאגור בחדרה. למה? ככה! עובדה שגם ד"ר לנדא לא נשאר בחדרה.
אם תרצו קצת על אמא שלנו כפי שתימצתה לאחותי אראלה אז בבקשה. יש גם תמונות.
ילדים זה שמחה
אמא שלנו ידעה שהסיפור עם הסגן והזקנקן לא יגמר בטוב. זו הייתה כנראה רק שאלה של זמן ואולי גם מזג אויר עד שיקראו לה שוב. בביקורים הקודמים, היא כבר השתמשה ברוב הטיעונים. יכול להיות שאמרה שככה זה ילדים, העיקר שיהיו בריאים ושצחוקים יפים לבריאות, אפילו בפורים עם סוס ועגלה שזה ממש עדלאידע נהדרת, ומספיק סבלנו ובכינו בשואה. ולהיות בים זה ספורט נהדר, והבן שלי מאד חברותי ואפילו ספורטאי ועוד.
בעצם אני בטוח שלא דיברה עם שרים על השואה, כי אולי לא היה ממש צורך. תעזבו כרגע את השואה בבקשה, לא חייבים תמיד לציין שהעם היהודי סבל מספיק בשואה. שואה זה לא צחוקים. לדעתי זה נהדר להשתמש בשואה וניספחיה לצחוקים. כל דרך לתיזכורת השואה ראויה. מה דעתכם?
ילדים זה שמחה. צחוקים בקציעות
אריק קלפטון ירה בשריף אבל ממש לא בסגן שלו
לא יודע למה, אבל עניין הסגן מנהל ממש לא מרפה ממני. היו בעירוני ה' דמויות חינוכיות נהדרות לדעתי. את ערכן למדתי להעריך רק אחרי זמן. גם היום אני מלא תודה להרצלינה יגר המחנכת הכי בעולם. תמיד חשבתי שהיא חינכה אותנו 4 שנים. מסתבר שרק שנתיים. הרצלינה יגר, זה סיפור לפוסט נפרד שאולי יגיע. גם רמי כהן היה מורה מתחיל ומדהים.
חלק משיעוריו הפנמתי וזכרתי עד היום. גם רמי ראוי לפוסט. אפשר אולי לשלב את הרצלינה ורמי ב-Say אחד. בכל אופן דמותו של הסגן לא מרפה. חבל שזה יוציא ממני דברים לא טובים. אנחנו הולכים הרי רק על הטוב. הדבר הכי חינוכי שלמדתי משיעורי תנ"ך זה, שפרק קי"ט בתהילים, הוא הארוך ביותר ולכן יש להעתיקו ככה וככה פעמים. אכן הישג ראוי. אני יודע שהיה אפילו מסחר בנושא הזה.
יש שיר של אריק קלפטון שממש צץ לו ולא מרפה בכל פעם שעולה שמו של הסגן עם הברדלה - זקנקן. זה ממש לא בשליטה שלי. מה עושים עם תופעות שאינן בשליטתך. איש חכם אמר לי להתעלם ולהמשיך.
עקבו אחרי השיר בקישור המאד מפורסם. ותודה לאריק קלפטון שהיה בישראל ואפילו מכרתי כרטיסים להופעה שלו בהיכל התרבות ממש אז בתקופת התיכון "אני יריתי בשריף אך לא יריתי בסגנו... אני נשבע שעשיתי זאת מתוך הגנה עצמית", כך אומר אריק קלפטון הנהדר, הידוע גם בכינויו slow hand.
"סליחה אדוני אני מבקשת רק עם ד"ר לנדא בבקשה!"
ואכן הסיפור לא נגמר. אמא שלי שוב הוזמנה לבירור משמעתי אצל הסגן. היא כבר הפנימה את המוסכמה שיש למגר את עצם הבאתה כל פעם , או במילים אחרות להעביר את המערכה לשטח היריב והיא כבר משנסת מותניה בגרם המדרגות ברחוב בן יהודה שטראסה מספר 227 פינת כ"ד יורדי הסירה. שרם ישי כבר שם עם הזקנקן וההליכה הצמודה, שלימים הזכירה לי חיילים שומרים, אכדיים ואשוריים מתבליטי קיר במסופוטמיה.
לא ברור לי מה היה שם בדיוק, כי לא נכחתי וכל שידוע לי מוגדר כעדות שמיעה. יש עדים מאד מהימנים. אני מניח שאימי הפתיעה את שרים , או שאולי נוצרה סיטואציה בה הם לא היו בארבע עיניים. אמא שלנו טענה שבעצם אין לשרים מה לחדש לה, וזה בדיוק הזמן שהיא רוצה שגם ד"ר לנדא יהיה בתמונה. יש מצב שאמרה בזו הלשון "אני איתך גמרתי. אין לנו על מה לדבר יותר. רק עם ד"ר לנדא בבקשה. אתה מבין בבקשה?"
אמא שלנו גניה שנולדה בפולניה בסקרז'יסקו
אמא שלי שהבינה שאם לא מחסלים את התופעה כשהיא עדין קטנה, הרי שההמשך יהיה לא טוב. היא רמזה לשרים שהוא כבר די משעמם עם כל תירוצי המשמעת, הים והצחוקים. מספיק הבנו. די אני איתך כבר לא אצא בראש טוב. ד"ר לנדא היה כנראה פסיבי ושמע את הצדדים. אני בטוח שהוא לא כל כך זכר את דמותי. ואז זה הגיע ובמלוא העוצמה. בדיוק כמו הצחוקים בכיתה.
המשלחת מאמריקה - חשיבה אסטרטגית בסדר גודל עולמי
אמא שלנו אמרה לד"ר לנדא כנראה את הנוסח הבא וזה תמיד היה "סליחה אדוני או סליחה גברתי" שזה ממש תרגום טבעי מפולנית, ואפילו לא ממש פולנית גבוהה גבוהה. "סליחה ד"ר לנדא אבל תמיד קוראים לי לדברים ממש לא חשובים. ילדים זה שמחה ויופי שהם צוחקים. והים זה בריאות ובטח לא על חשבון הלימודים המאד חשובים, אבל למה לא קראתם לי כשהבן שלי היה הראשון שהרים יד והתנדב לארח אורחים שבאו לישראל מאמריקה עם משלחת של "נוער לנוער". אתם חיפשתם נואשות מתנדבים לאירוח, ומי היה הראשון שהרים יד? אני יודעת מי. זה הבן שלי, הנשמה שלי שתמיד יעזור ויתנדב. למה אז לא הזמנתם אותי. אתם בכלל יודעים מזה? תודה אדוני המנהל"
השתרר בחדר המנהל שקט אטומי. זה היה שוס בסגנון סקרז'יסקאי שאפילו ילידי קראקוב לא נערכו לקראתו. יש פה נוק אאוט ברור. שקט זה נהדר. גם בהירושימה היה שקט אחרי.
אם בודקים לעומק, לרוחב ולאורך מוטב לשתוק. תגובה רדודה רק תעצים את המבוכה. כרגע ברור שסקרז'יסקו 1 מול קרקוב 0. זה ממש לא נורא חברים.
שנה טובה מקורית ובעבודת יד
לכבוד משה לנדאו תל אביב 15.9.66 רח' מרים החשמונאית 26
עיצוב וביצוע יוסף באו http://www.josephbau.org
מה שלומך יעקב?
הערכנו את ד"ר לנדא. כנראה שגם פחדנו קצת ויותר. אני לא ממש זוכר שלימד אותנו מלבד ביקור כזה או אחר.שחר לנדא שלנו היה קרוב משפחה שלו. כשהלכתי הביתה ולפעמים ראיתיו ממש באותו מסלול צעידה בדרכו הביתה (רחוב מרים החשמונאית 26 ) ליד קולנוע פאר, הייתי קצת נעלם או עובר מדרכה. אמרתי לכם כבר, גם כבוד וגם יראה וגם עוד משהו. מה אגיד לו? מה אשאל? על מה אשוחח איתו אני המושתן מהכיתה לא הכי הכי. אני בטוח שד"ר לנדא לא הכיר את שמי במיוחד ובטוח לא כעילוי בולט.
בכל אופן, מאז אותה פגישה ידועה של אמי חשתי בשינוי מה בכללי. יש דברים שאתה יודע גם ללא הוכחה חותכת. אני זוכר פה ושם שנתקלתי בד"ר לנדא, אז הוא ככה שאל בחיבה מסוימת "מה שלומך יעקב?" ."טוב תודה" עניתי, והחשש משך אותי לכיוון אחר.
המהפך הפוליטי ולהחליף סוס בחמור
ה-17 למאי 1977 הגיע. ישראל עברה מהפך פוליטי דרמטי. היינו שם למרות שבפנקס הבוחרים השם שלי כנראה לא נקלט וככה לא התאפשר לי להצביע על אמת. בגין מנחם הסתדר גם בלי הקול שלי. אז סברתי כמו רבים, שחייבים לשנות את ההנהגה ואפילו שלומציון של אריק שרון הייתה המיועדת שלי. לעניות דעתי השינוי הפוליטי קרה גם בזכות ד"ר לנדא. ידענו שהוא אידיאולוגית מאנשי בגין. היו להם עוד דברים משותפים. אם אנשים מסוגו של לנדא שם במחנה הלאומי, אז זה בסדר. תמיד אפשר להתווכח על זה. לימים התברר לי ולעוד רבים שהחלפנו סוס בחמור וזה אני אומר מתוך ניסיוני כעגלון ומוכר אבטיחים אז בתקופה ההיא. העיקר שהכוונה לפחות, הייתה טובה.
סוף הדרך
ד"ר לנדא הלך לעולמו והצטרף לזוגתו תרצה בבית החיים שבקרית שאול. גם הורי שם ממש באותו גוש במרחק מאד קצר. בדיוק כמו המרחק מהכיתה לחדר המנהל. מדוד באמת. אבי שמואל ז"ל הקדימו בשנה. אמי גניה ע"ה אחרה במספר חודשים. כשאני בא לשם אז תמיד אני עובר גם אצל ד"ר לנדא ותרצה וככה מביט ובוחן. ותמיד גם נדמה לי שאני שומע אותו קורא לי "מה שלומך יעקב?"
סליחה ד"ר לנדא או סקרז'יסקו 1 קרקוב 0 פורסם לראשונה ב MySay במגזין של קובי לידרמן משולחנו של שולחני. תודה לאליעזר מורב על הצילומים
