יום חמישי, 12 בינואר 2023

הספרנית ברכה אברמוביץ'

 מתוך ספרו של יגאל סרנה השנה האחרונה

"ייתכן כי הספרנית ברכה אהבה לזרוע זרעי ספק אצל תלמידים שנראו לה מבריקים דיים להבין ולהשפיע בבוא היום. היא עצמה כונתה "ברכה האדומה" על דעותיה, ויש שקראוה "רוזה לוקסמבורג". בעת ההיא היתה בת ארבעים ושש, ושערה האדום זרוע אפור. מנערותה היתה סוציאליסטית נלהבת, תולעת ספרים ולוחמת זכויות נשים. בגיל צעיר נישאה לחיים אברמוביץ, מנהיג פועלי נמל תל אביב, ונשאה בעצמה נאומים בוערים על המלחמה והקומוניזם. שנה טרם בואנו לעירוני ה' הציב אותה לנדא בראש הספרייה החדישה כמין תא חתרני גלוי לעין בלב תיכון שהיה בעליל ציוני, תומך בשלטון ובצה"ל."

תמונה שאיתר אמיר שרצר באחד השווקים.
ברכה אברמוביץ' בספריה של תיכון עירוני ה' ת"א.

יגאל סרנה השנה האחרונה

מוסיפה דיאנה (דינה) שולמן בוגרת עירוני ה' 1969 - 1973:
ברכה אברמוביץ׳ האהובה והמופלאה היתה בראש ובראשונה אוהבת אדם. היא חיה, אהבה והכירה ספרים, אבל בעיקר אהבה אנשים ואהבה אותנו - תלמידיה. ידעה להתבונן בנו והכירה אותנו. בשקט בשקט ידעה לחבר ולשדך ספר שיתאים לכל אחד מבאי הספרייה שלה. 
 הספרייה של ברכה היתה בית חם ואכפתי. בצנעה החליפה איתנו מילים ודעות. היה באמת אכפת לה מי ומה אנחנו. 
 אהבתי לדבר איתה. אהבתי להתחבא בספרייה באגף ספרי האמנות. בימים של התבגרות, כשהייתי בטוחה שאף אחד לא רואה אותי, היא ראתה.
 היא היתה, בעיני ובעיני רבים מחברי לשכבה, הלב החם של עירוני ה׳.
 במסיבת הסיום שלנו, כשעלתה לבמה, בין שאר אנשי הצוות החינוכי, זכתה למחיאות כפיים אדירות, ממושכות ואוהבות. כשרצינו בהפסקה להכיר אותה להורים שלנו - לא מצאנו אותה. למחרת, כשהגענו לספרייה לבדוק מה קרה ולמה נעלמה, נזפה בנו על התשואות הממושכות ״איך עשיתם לי כך מול כל החברים שלי לצוות...״ ברכה הצנועה היתה אדומה ממבוכה.
 ברכה היתה אדומה בימים שבהם להיות אדום ובעל תפיסת עולם סוציאליסטית לא סתר את היותך ציוני ואוהב ישראל.
 היא היתה ציונית ואוהבת הארץ ושאפה שתיבנה כאן מדינה שוויונית וערכית. הנחלת ערכים של צדק ושוויון היתה אחת מהדרכים שלה לחיזוק המדינה הצעירה שכה אהבה.
 ברכה אהבה וטיפחה את תלמידיה החיים ונצרה בחום ובכאב את זכרם של תלמידיה שנפלו. היא לא החמיצה אף יום זיכרון בבית הספר. עמדה לצד לנדא ומלצר ושרם, הרצלינה ושאר המורים, וקיבלה בחום את פני המשפחות והבוגרים שהגיעו לטקס. שנה אחרי שנה. וכמו אז, בספרייה, בימים שטרם הפכנו שכולים, שאלה לשלומנו. העירה הערה קטנה וחמה שהעידה עד כמה היא באמת רואה אותנו.

את הדברים האלה כתבתי לפני כשלוש שנים כתגובה לפוסט של קובי לידרמן.
היום, בעקבות הפוסט של אביהו על עירוני ה' ומכיוון שלא הספקתי בזמן לכתוב שם עליה, חשבתי שראוי לה לברכה שיהיה עוד פוסט שיעסוק רק בה.
חכמה מאד, אשת ספר, שנונה ובעלת חוש הומור חד. אוהבת, מחבקת, מכילה. נוגעת בחיים שלנו.

 יהי זכרה ברוך.

דליה רונן "פועלים מנמל ת"א, סוף שנות ה-30, חיים אברמוביץ, מנהיג פועלי נמל תל אביב אבי מצד ימין!! אלה היו פועלים עם השקפת עולם, פרולטריון עם אידיאולוגיה!! "

באדיבות אביהו בר


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה