תעברו הלאה בבקשה כי זה ביזבוז זמן ואולי ממש לא
הפוסט הזה ממש חסר משמעות עבור רובכם ולכן אני ממש ממליץ לכם לדלג עליו כבר כעת ומיד כי לא בטוח שתלמדו משהו. גם אני בעצם לא מבין למה אני כותב את זה אבל בכל זאת אולי זה יהיה שווה לכם במשהו במידה ויש לכם עניין בבלוגים ובפוסטים. חוצמזה האם מישהו יכול להגיד לי מי יותר עדיף בעניין הבלוג? מי יותר חזק ולמי יש יותר גדול? האם גם לכם יש בלוג ואתם מרוצים ממנו? האם אתם מכירים מישהו בישראל המתפרנס מזה על אמת אבל עם דוגמאות בבקשה ובאמת בלי סיפורים מצוצים ועם קורט של מידע אמיתי. תודה רבה.
מסתלבטים על אבוש?
כשהילדים שלי רוצים להסתלבט עלי ותאמינו לי שהם רוצים ואפילו יכולים הם כאילו אומרים ומצטטים "זה כתוב בבלוג.." או "בבלוג שלי יש..." ויש עוד כמה בקטנה ותמיד זה עם כזה חיוך המסתיר הסתלבטות ובכל זאת בלוג זה דבר אישי ולדעתי הדבר הזה חוסך לי קרוב לחמש מאות ש"ח דמי טיפול אצל פסיכולוג משופשף (ד"ר ברגר המליץ לי על פסיכולוגית "ורצוי ממין נקבה" ואני מתמהמה) ומצד שני מבזבז לי כמה אלפים, כך שהמאזן תמיד חייב להיות מאוזן וחשבון רווח והפסד זה תמיד עניין גמיש ונזיל, ורואה חשבון טוב זה אחד שיודע להביא אותךי לתוצאה הרצויה, אבל אם נמשיך לקחת הלוואות נגיע למצב של דנקנר ובסוף ימכרו לכם את הבית בארבעים מיליון, ומי מאמין שדקנר ישוב לזירה? די חדל אש במיידי.
זכות ראשונים ליונתן שם אור המוליד והממית של אתר העיתונות החופשית של ישראל
פעם ולפני כמה שנים היה אתר בשם MySay - העיתונות החופשית של ישראל שאיפשר לאנשים להתבטא עם מגזין משלהם. ככה בעזרת שי ודרור מ 103 נחשפתי לראשונה לעולם הזה ויש מי שיאמר שפה קבור הכלב ומשם הכל התחיל להדרדר. עמי פישמן ז"ל תמיד אמר שאם משהו מת אז נגמר הסיפור וקוברים ויש מצבה וזהו זה. הכי גרוע שמשהו גוסס ולא מת ואז מסביב כולם מתים כל יום מחדש. עמי פישמן זכור לטוב ואיש חכם שלא ישכח.
אתר MySay הכיר לי כמה אנשים חדשים בתחום הזה. רלי פנחס, סטרול משה, אמיר דולב, משה לוי, יואב איתמר, עודד רגב והיו עוד טובים וחמודים.
המגזין האישי באתר MySay העיתונות החופשית בישראל
המגזין של קובי לידרמן משולחנו של שולחני באתר MySay
האתר של יונתן חי ובעט במשך פרק זמן די מכובד (אולי שלוש שנים) כי היה לו כסף לשרוף ובעצם הכל היה די ראשוני ולדעתי ללא הכנסות ראויות וסבירות. עסק שיש לו רק הוצאות ראוי שיהפוך לכזה עם תומכים נדיבים, אבל במקרה שלנו היה רק אחד כזה ואולי עוד כמה שלא יודעים זאת עד היום. הכסף נגמר וזהו האתר קרס ומת לגמרי. לא הייתה קבורה ואפילו ניסיונות החייאה מטופשים. זהו נגמר פרק וכעת יש חובות ומי שלא מחזיר חובות נשאר חייב עד יומו האחרון.
מזל מבחינתי שיקירי אליעזר מורב עשה עבורי גיבוי כפול ומשולש עם תמונות ובכלל ואני שולח לו את נשיקותי הלחות והדביקות עם הלשון יחד עם החיבוקים הצמודים ואני מבטיח לקרוא לו קוקי ומאמי עד קץ הדורות, אפילו אם ימשיך ויתעלל בי בדרכו המוזרה. "תגיד מאמי פתחת כבר את הדואר שלך היום או שאתה צריך הזמנה מיוחדת?" חלק מהטיוטות שהיו לי במיסי - MySay אבדו או ששוב שוכנות במסתרים.
המגזין מת יחי הפייסבוק החדש
ובכל זאת העורך והבעלים של אותו מיסי לא קבור אלא חי ונושם ואפילו בתל אביב בשדרות של רוטשילד ישתבח שמו, אבל האתר נעלם ואין לו זכר של חיות למרות שיש בעולם גיבוי לכל דבר כמעט חוץ מהחיים עצמם. אז אחרי שמיסי יחד עם אותו יונתן המקסים והחמודי שיודע הכל ואפילו טוב יותר מכולכולכולם, שבק חיים פניתי לי אל הפייסבוק והכל שוב נעשה מבראשית באמצעות אליעזר מורב והגיבוי והעלנו מחדש החומר עם שיפצורים ותוספות את מרבית החומר, וצוקי הבטיח לנו בכתב ולכל העולם שזה חינם ותמיד גם יהיה כזה.
אז אני שם ובאמצעות אותם פתקים notes אני מחרטט לי את אותם פוסטים, או אם תרצו בלוגים או סתם כתבות. מימשק הפתקים של פייסבוק נהדר לטעמי. ככה גם התמונות שבו המסוגל להכיל הכל ובכל הצורות ואפילו כאלה שלא הומצאו כי הם הקובעים מה יהיה וטמבלים בסגנון של אותו יונתן לא לגמרי מתים ואולי רק מתחלפים. מעולם לא נעלם לי פוסט בפייסבוק ואם זה קרה אז הם לא אשמים. במיסי של יונתן החמוד והמתוקי קרו לי תופעות מדהימות של פוסטים עפים ונסתרים ומימשק תמונות החותך כל תמונה ברוחב ובאורך מוסיף פסים שחורים ממש כמו בחברה קדישא גחש"א, אבל מי שמשווה את את יונתן לצוקי ימשיך למכור מטבעות עד סוף ימיו העלובים.
הדף בפייסבוק עם הפתקים ואפשר גם סתם notes
הבלוג של קובי לידרמן בגוגל ספוט kobiliderman.blogspot.co.il
חוכמת הבלוג האישי או מי יותר עדיף גוגל או פייסבוק?
בקיצור הפייסבוק מאפשר לך לכתוב ולאגור כתבות בלי סוף עם מימשק תמונות נהדר שהדבר היחידי שחלש אצלו זה הכיתוב הצמוד של התמונות. גודל האותיות קטן ובלתי משתנה ולעומת הבלוג בגוגלספוט ששם ניתן להגדיל האותיות ואולי גם לשחק עם התמונות. כאן גם הגענו לבלוג בגוגל.
יום אחד החלטתי בעצת אורי מורמי חברי משכבר הימים שהדברים המטופשים שלי יהיו גם בבלוג נפרד מחוץ לפייסבוק וחשופים לכולם, כלומר גם למי שאין פייסבוק למרות שהפרופיל שלי בפייסבוק ציבורי וכולם יכולים לקרוא את הפתקים שלי אבל להגיב יכולים רק חברים בפייסבוק, ואת זה לא אני קבעתי כי אם צוקי.
אורי מורמי הקים לי את הבלוג ונכון להיום עשה שם הכל ואני רק מבקש ממנו מדי פעם להעביר את אותו פוסט מהפייסבוק לגוגל עם הכל והוא טוען שזה לוקח לו פחות מדקה שלמה אחת. יום אחד אדע לתפעל זאת למרות שהסידור הזה נראה לי נפלא ועולם ללא חברים משול לבית עלמין ויש לנו זמן לזה אבל בסוף בבקשה.
תגובות מזוהות מול חלונית חיפוש וגם מונה אמיתי
אין תגובה אנונימית בפייסבוק כי אי אפשר ובגוגל יש ועוד איך והרוב שם הם אנונימים. חוצמזה הסורק של גוגל מת על הכותבים אצלו בבלוג וחיפוש בגוגל עצמו יביא יופי של תוצאות. למצוא כתבה בפייסבוק ולאתרה שם בפתקים זה מעט מורכב ולא הכי פשוט, כמו סתם חיפוש והכי לא מתקדם. בפתקים אתה אמור לעבור פתק פתק ולאתר את מה שאתה רוצה וזה מסודר לפי תאריך. כשיש לך כמה מאות זה מתחיל להיות מעייף ויש לי ניסיון לא מועט באיתור פתקים ושיפוצם או אם תירצו תיקונם ועידכונם במידת הצורך. בבלוג של גוגל ניתן לדעת בדיוק כמה אנשים נכנסו לפוסט מסוים. בפייסבוק זהו מידע מוכמן לפחות עבורי.
היתרון הגדול שיש בבלוג של גוגל הוא אותו חלון חיפוש בצד העליון שם כל אחד יכול לחפש בתוך הבלוג עצמו וזה פשוט נהדר ומהיר ומוזר שפייסבוק לא עשו משהו דומה וקשה לי להאמין שאני הראשון שאומר זאת בקול רם. צוקי צור קשר בזמנך הפנוי בבקשה.
למה הוא עושה את זה והאם יש פה כסף או שאולי בעתיד?
הכתיבה עם התיעוד הם צורך נפשי עבורי וגם עבור אחרים ככל הנראה. אנשים תמיד כתבו והאינטרנט פתח עבורנו מרחבים אינסופיים ואפילו בחינם, אבל אני טוען שיש פה גם שיקולים כלכלים כבדי משקל. הבלוגים שלי אמורים להביא אלי אנשים מתחומים שונים שישאלו, ימכרו, יקנו וגם סתם יאכלו לי את הראש ויש שם תמיד את השם שלי המלא הנייד שלי עם צור קשר פשוט וזמין נטול מחסומים.
לסיכומו של דבר אומר שהעולם מתמלא בבלוגים, בלוגרים, פוסטים, מלל ותמונות אינקץ וקוץ, והכל בשם חופש העיסוק והמידע ומרוב חומר מצטבר העולם עלול לקרוס לתוך עצמו והחור השחור מפעם הוא גן עדן האמיתי. הלאה הכיבוש ויחי דו השיח והקיום החופשי לכולנו.
תודה לכל מי שמוכן להתחיל לקרוא ואולי גם להמשיך. תודה מיוחדת לאליעזר מורב, אורי מורמי, אפי שחק, אלון מליס, דני רוגובסקי, יוסי שטיניג, מינה אחת מיוחדת במינה, האחיות שלי בחדרה דבורה ואראלה, נגה אלבלק, אבי אבנר, מארק צוקרברג והאחים גוגל וסליחה את אלה ששכחתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה