לפני כמה שנים וכשאבא היה חי וקיים הגיעה לחנות גברת נחמדה ועדינה מירושלים הבירה. היו לה מספר מטבעות ומדליות והמטרה מכירה. היא שמה לב לפעמון שהיה מונח בפינת התמונות המשפחתיות וזו הייתה מזכרת כלשהי. הפריט הזה עשה לה משהו. לא בקטע שרצתה את זה כי אם משהו אחר. היא סיפרה שעבדה במשך הרבה שנים אצל עורך דין מאד ידוע וגם ותיק ואפילו אספן מטבעות עתיקים בקנה מידה בינלאומי. גם לו היה פעמון וכאשר רצה לקרוא לה, השתמש בפעמון. יש שיגידו שזה בסדר וטוב שלא היה לה פעמון על הצוואר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה