סיפורו של הדייג אלי מזרחי משפך הירקון
אי שם במאה ה-19 לערך, יצאו מיפו כמה דייגים ערבים והקימו כפר על גדת שפך הירקון מול חמולת אבו ג'ברא הבדואית. שנים רבות המשיכו לעסוק שם בדייג עוד לפני שצצה להם בסמוך תחנת הכוח רדינג.
אחד מצאצאי הדייגים הללו התגייר, הפך לשמואל מזרחי, ונשא לאישה את שולמית, ילידת עדן. הם התגוררו בכרם התימנים ולזוג נולד תינוק ושמו בישראל - אליהו. לכשיהיה קרוב לגיל הבר-מצווה יתחיל הילד לצאת עם אביו למסעות הדייג ולאט לאט ירכוש מיומנות. שיעורי החניכה יהפכו אותו עם השנים לאלוף הדייגים.
לצד אהבתו לדייג היתה לו גם אהבה רבה וכשרון לא קטן כמוזיקאי.
לכן קנה לעצמו מנדולינה וגיטרה ולמד מספר שנים אצל פֶּפֶּה, הלוא הוא יוסף פלטה מצמד הגיטרות ("ברח המלך") ומהצמד מטי ופלטה ("פרידה עם שחר") - אחד הגיטריסטים הגדולים של אותה תקופה. אלי אהב פלמנקו ושירים בספרדית, יוונית ואיטלקית.
בשנת 1940 שמואל, אביו של אלי, הגיע למקום עם קבוצת דייגים בשם "לויתן" והוסיפו מספר צריפים בכדי לאחסן את הסירות שלהם וציודם.
ב-1953 התפרקה הקבוצה אבל שמואל האב החליט שהוא נשאר כאן לגור והביא למקום את משפחתו. כשהאב נפטר לקח אלי את המושכות ויחד עם אחיו אהרון המשיך לנהל את עסקי הדייג בשתי סירותיו "צידון" ו "ענת". וגם נתן שם למקום "נווה דייג". כמעט תמיד היה ניתן למצוא אותו שם שהוא עסוק ב"שבקה" השם של רשת הדייג או פורט על גיטרה ומנעים בזמר ים תיכוני.
בהמשך הפך את המקום לסוג של מועדון בעיקר בימי שישי בערב. אלי עצמו היה מנגן בגיטרה ושר לקהל וזוגתו דינה היתה מבשלת ומגישה דגים שזה עתה העלו ברשת בשפך הירקון. כאשר הערבים החלו להיות מוצלחים מאד פתח מסעדה-בר שהצליחה מאד.
בחודש נובמבר 1971 יצא אלי לשייט דייג שגרתי יחד עם חברו איציק מנחם. המים היו שקטים יחסית אך לפתע החלה סערה בלתי צפויה והסירה התהפכה. איציק הצליח בשארית כוחותיו לשחות לחוף אבל את אלי לא מצאו במשך כמה ימים עד שהים פלט את גופתו ליד שובר הגלים של הנמל. בן 34 היה במותו.
אהרון האח המשיך עוד את עסקי הדייג אבל המסעדה לא החזיקה מעמד. בשנת 2011 לאחר מו"מ ממושך מול העיריה ותביעות משפטיות פונה הכפר ולא נשאר ממנו כל זכר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה