אבא שלנו שמואל בן יעקב לידרמן, אמר לי בעודו בחיים את המשפט הבא "אל תעשה לי מצבה מזהב!"
לא הבנתי את כוונתו וברור שמצבה מזהב אמיתי זה המון המון כסף ואפילו לי אין כל כך הרבה ותתפלאו אפילו לקוראי הפוסט כולכם ביחד אין. גם אם נדמה לכם שיש לכם בכסף דימיוני, במניות בבנק, ברכוש, נדל"ן על הנייר, כי זהב במשקל של מצבה אין אפילו לבנקים בעולם. יש כמה שכן! לבנק ישראל היה והיום אין. תקנו אותי אם אני צודק..
כמה שוקלת מצבת אבן ממוצעת? כמה מצבה מגרניט שחור ועבה? כמה עולה גרם זהב? כמה גרמים/קילו צריך למצבה ולא סתם ציפוי?
מהי כמות הזהב ששמעתם שיש לאיש פרטי כלשהו?
קראתי בעיתון שולי בישראל, על מישהו מת שכולכם מכירים עם עשרות קילוגרמים אבל פחות ממאה. מי שרוצה פרטים נוספים שיחפש ברשת.
חזרנו למצבה מזהב וכנראה שזה ביטוי ביידיש ואת הכוונה קל לנחש. לפחות מבחינתי. איך אתם כנחשי מצבות מזהב?
לפני שאבא מת לגמרי הוא ביקש ממני בקשה חריגה משהו, ולא הבנתי אותו אבל אבי התעקש וביקש משהו שכנראה ישב לו בראש מזה זמן רב. הוא אמר לי שברגע שיגיע יומו ויקברו אותו בקבר ישראל הוא רוצה שאכניס לקבר 5000 דולר ירוק ובמזומן לעולם הבא. אבא ידע שבתכריכים אין כיסים ואיש מהחברה קדישא גחש"א לא יסכים לסידור כזה, כלומר גופה עם תוספת כלשהי זה חלום באספמיה של העולם הבא. לא יקום ולא יהיה ויש סיפור כזה על אחד רייכמן הרץ בעולם היהודי ומשנה צורות ושמות לאורך השנים. אפילו אם היו קוראים לו רוטשילד אין מצב.
אבא אמר לי שאין לדעת מה קורה בעולם הבא ומי שלא מאמין בעולם הבא אין לו עולם כזה ולא יקרה לנו כלום אם ישארו לנו היורשים 5 אלף ירוק פחות. אולי הוא יזדקק להם כדמי כיס עד שיגיע למנוחה ולנחלה? ואז איך יגיע אליו הכסף? ידוע לכל שאין לברינקס תחנה בעולם הבא! את השואה אבא לא הזכיר בכלל בבקשה החריגה שלו.
הדבר הזה קצת הציק לי כי מצד אחד בקשה של אבא שעשה עבורי יותר מהכל ומצד שני נשמע פדיחה עולמית ואני אובד עצות. אפילו לאחיותי הגדולות בחדרה לא סיפרתי. אימא שלנו גולדה גניה לבית הלפרן מקונגרס פולין, שמעה את זה ופרצה בצחוק ואמרה ביידיש שהוא א גאנצער צעדרייטער. (שזה למי שלא הבין מופרע לגמרי ותודה לבלה בריקס קליין).
אמרתי בליבי כשנגיע לגשר של קריית שאול אחרי 120 ובהמשך לצומת הצמודה נחיה ונראה.
הורי קנו חלקה משותפת עם הדודה והדוד בתחילת שנות השמונים במשרדי החברה ברחוב מוהליבר ויש קבלה מסודרת עם הסדר תשלומים. הכל שמור עם ניילון.
השנים חלפו עברו ואבא נקרא ראשון לישיבה של מעלה והיה לנו מספיק זמן להתכונן. זה היה בינואר שנת 2008 והיום הכי קר עם 7 מעלות בבית חולים בילנסון שבאם התותבות, אותו בית חולים שבו נולדתי 50 שנה קודם. יתום בן חמישים זה בהחלט סביר ובלי מבחנים ובית משפט עליון. הייתי מאד עצוב שאבי מת וגם זכרתי את בקשתו.
הכל עבד לפי הספר ואימא שהייתה כבר חצי רגל בדרך להצטרף לאבא ישבה בכיסא גלגלים והבינה הכל ונזכרתי שתמיד אמרה שאבא יעבור את כולם ואבא אמר אותו דבר לגביה. החזן מנחם קנטור שיעקב לנטון סידר נתן יופי של אל מלא רחמים עם הנייגען שאימא אהבה ורבים בכו ואמרתי קדיש יתום והיו גם כמה הספדים מרטיטים של רינת הנכדה הבכורה ואחרים ושוב קדיש ליד הקבר ואז הורידו את אבא לאדמה הרטובה והחלו לכסות אותו עם הכף שאינה עוברת מיד ליד והיו שם די הרבה אבלים ומשתתפים וחלקם אולי להיות בטוחים שזה באמת הסוף. כשהחלו לכסות את הקבר בעפר הכבד לא יכולתי יותר וניגשתי לאבא וביקשתי רגע הפסקה. אימא הייתה בכיסא צמודה והביטה בי עם קריצה קלה בעין היחידה שרואה ואז הוצאתי את המעטפה שהכנתי מבעוד מועד ואמרתי לו ככה בשקט שאיש לא שמע אבאל'ה אני ממלא את מבוקשך אבל ליתר בטחון שמתי במעטפה שיק פתוח ותמלא כמה שאתה צריך וכמו שאני מכיר אותך אתה כבר תסתדר. נוח בשלום אבאל'ה יקר כולנו אוהבים אותך אבל חראם על הירוקים
