יריד הוינטאג' התל אביבי, שני סטים של אותות מונחים על הדוכן ומוצעים למכירה, האחד הוא "אות הלוחם בנאצים" והשני "אות לציון 50 שנה לנצחון על גרמניה הנאצית".
מבט מהיר מגלה כי שני הסטים נראים במצב נפלא, ניכר כי מעולם לא הופרדו מהתעודות הרשמיות אליהן הם מצורפים, שניהם הוענקו לאותו אדם העונה לשם גרישה (הירש) פייגין וזה כשלעצמו מבחינתי כבר ממש מסקרן!
אינני אספן של אותות מלחמה (שזה תחום אספנות מוכר), אך צירוף המקרים המדובר, הביא אותי לרכוש את שני הסטים ומכאן כמו תמיד... לקדוח לעומקם של דברים.
חיפוש מהיר בסיוע ידיד העונה לשם "גוגל", מגלה ומלמד אותי על אדם ציוני, רב פעלים ובעל סיפור חיים מרתק השוזר לארכו חלק נכבד ממהות ההוויה הישראלית.
גרישה (הירש) פייגין, נולד בברית המועצות (לטביה) בשנת 1926, עם פלישת הצבא הגרמני, הצליח להמלט מזרחה ובהיותו בן 16 בלבד, התגייס לצבא הרוסי שם עבר קורס מפקדי כיתות ויצא לחזית להלחם בגרמנים.
תצלום: ארכיון "העולם הזה"
במהלך המלחמה, השתתף פייגין בקרבות הקשים בשטח פולין ובמערכה לכיבוש ברלין ובשלהי המלחמה נפצע.
לאחר שהחלים (לאחר סיום המלחמה), שב לשירות ועבר הסבה לשרת ביחידת נ"מ.
בשנת 1954, שוחרר פייגין מהצבא הרוסי כקצין בדרגת סרן כשלזכותו שבעה אותות ועיטורי הצטיינות.
שיחרורו של פייגין מהצבא, נבע מאחר ונהג להביע את דיעותיו הציוניות ושאיפתו הגדולה לעלות לארץ ישראל (להזכיר כי מדובר בימי מסך הברזל והמלחמה הקרה).
שני הסטים של העיטורים
במהלך תקופה בת 15 שנים, הגיש פייגין לשלטונות ברה"מ למעלה מ 24 בקשות להתיר לו לעלות לארץ, בקשות שנענו שוב ושוב בשלילה כשבמקביל, סבל רבות מהצקות והתנכלויות מצד ה K.G.B , פייגין נעצר שוב ושוב, הושמו אחריו מעקבים ובביתו נערכו מעת לעת חיפושים, עם זאת, לאורך כל השנים לא שמעו בארץ לא עליו ולא על מאבקו,
זאת עד שביצע מעשה קיצוני וחריג שהעלה אותו לכותרות.
פנים שני הסטים, פרטיו של גרישה פייגיו והאותות עצמם
בחודש דצמבר 1970 כאקט של מחאה, החליט פייגין להחזיר לשלטונות ברה"מ את כל האותות שהוענקו לו על הצטיינותו בקרבות מלחמת העולם השניה, מעשה שמבחינת השלטונות נחשב כפגיעה קשה בכבודם ועל כן הם הוחזרו אליו בשנית,
ובשל כך, החליט פייגין לחלקם כמתנות לילדים ששיחקו בגינה ציבורית בריגה!!!
מעשה זה, "זיכה" את פייגין באשפוז כפוי במוסד פסיכיאטרי לתקופה של כחודש שלאחריה, הותר לו לעלות לישראל וזאת לאחר שכאן בארץ כבר זכה לפרסום רב בשל מעשיו במסגרת מאבקו העיקש והממושך לעליה.
בפברואר 1971, הגיע פייגין לארץ והתקבל בנתב"ג בטקס מרגש שנערך מטעם פעילי עליה ובני נוער מתנועת "בני עקיבא".
מייד עם הגעתו, נרתם פייגין לעשייה ציבורית למען אסירי ציון ומסורבי העלייה, הצטרף למפלגת "העבודה" ושימש שנים כיו"ר ההתאחדות למען עולי ברית המועצות.
ב 1971, במסגרת מערכון הגשש "העולה המליון", אוזכר מעשהו של פייגין בכך ש"העולה" נשאל:
"האם החזרת להם את המדליות" ?
ובחודש מרץ 1971 במהלך הפגנת "הפנתרים השחורים", כנגד מדיניות הממשלה כלפי העולים הוותיקים, הונף שלט ועליו הקריאה: "מתי אבוטבול יהייה פייגין", שלט שצולם ופורסם במרבית העיתונים וכלי התקשורת בארץ.
"מתי אבוטבול יהיה פייגין"... תצלום: ארכיון "העולם הזה"
לאחר עלייתו, נישא פייגין הירש ליפה רייך, סגנית מלכת היופי דאז בטקס שנערך על ידי הרב שלמה גורן, לימים הרב הצבאי הראשי והרב הראשי לישראל.
גרישה פייגין נפטר בשנת 2016.
זה היה האיש שחילק את עיטוריו וזה האיש שנמכרו אותותיו.
מן דינמיקה שכזאת?
שבוע טוב.
כתב זיו לבני: יליד תל אביב 1968. חבלן משטרה, חובב היסטוריה של ארץ ישראל ומומחה לאמל"ח מתקופת המחתרות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה