על ספסל ברחוב וליד נחל הירקון, ארגז עם ספרים מפעם. אין סיכוי שאני לא מזיז ומסתכל והנה משהו ישן שאני מחבר אותו לאחותי הבלונדה ששיחקה את פוליאנה והשיר נשאר לי בראש גם היום למרות שאני לא יודע דבר לגבי העלילה ובכלל.
הספר שהושאר על הספסל פוליאנה של אלינור ה. פורטר
"אביה ואמה של פוליאנה מתו, ודודתה – שאותה לא ראתה מימיה – הסכימה לקבלה בביתה. הילדה המגיעה ממרחקים מתקבלת בקרירות ונדרשת להסתגל לכללים הקפדניים של דודה פולי חמורת – הסבר. אך פוליאנה אינה שוקעת במרה שחורה ואינה מותרת על מזגה הצוהל. יתר על כן: בזה אחר זה היא כובשת את לבם של המרירים, המאוכזבים והקודרים שבתושבי העירה. מהו סודה של פוליאנה? זהו המשחק – משחק השמחה, שהפך את פוליאנה לא רק לגיבורה של סרטים וסדרות בטלויזיה, אלא אף למושג: כשאומרים “פוליאנה” מתכונים לאדם שכל מכות – הגורל לא ימחו את הצחוק מעל שפתיו. ושתמיד יראה משהו טוב בכל דבר."
אראלה אחותי נולדה עם כשרון משחק ובבתי הספר תמיד לוהקה למגוון תפקידים. גם בבית בסוקולוב כשבאו אורחים אני זוכר אותה מציגה את בעלת האוב מעין דור ודברים נוספים. אם אתם חפצים בקטעים של חנוך לוין רק תבקשו. בינתיים אזמזם לי את השיר שנשאר לי מאז פוליאנה פוליאנה את השם הזה תשמענה והעצב הקודר יסתלק מהר מהר. שוב תהיה עליז שמח. שוב בלב הכל פורח אם את השם הזה תשמענה.
אראלה אחותי הבלונדה
אראלה אחותי מוסיפה לגבי פוליאנה
"בתל אביב היה תיאטרון שנקרא תילון תליל. זה היה ברחוב מאפו פינת בן יהודה. הלכתי למבחנים והתקבלתי להצגה פוליאנה. זה היה כבר כשגרנו בסוקולוב.
פוליאנה היתה ילדה שהתייתמה מהוריה ועברה לגור אצל דודתה שהיא אשה לא נחמדה במיוחד.
פוליאנה ילדה מלאת שמחה ומתיידדת עם כולם. יום אחד קרתה לה תאונה והיא נפלה מהגג ונשארה משותקת בגוף התחתון.
שחקו איתי בהצגה יעקב טימן (אבא של השופט שלי טימן) והשחקנית מרים נבו. מאד דמיתי לפוליאנה (היילי מילס ששחקה את התפקיד) והילדים רצו אחרי וקראו לי היילי מילס. הופענו בכמה מקומות בארץ וגם הגענו לקולנוע חוף בחדרה.
בתקופת הקורונה כשהייתי בבית חולים שוהם אחרי ניתוח, סיפרתי שם לפיזותרפיסטיות על זה ששיחקתי בהצגה הזאת ועל סופה המר ושאני מקווה שסופי לא יהיה כך".
סיכה
תילון תליל - תיאטרון הילדים. מנחם גולן הקים ב- 1958
את תילון ( תיאטרון ישראלי לילדים ולנוער ) כתיאטרון מקצועי מסחרי, שנגס בתליל (תיאטרון לתלמידים וילדים), הלוא הוא התיאטרון שליד ארגון הגננות בשמו החדש, ולבסוף התאחדו.
באדיבות אביהו בר