January 28, 2017
בשנים האחרונות פרצו לחיינו כמה ספרים מאד מיוחדים שאין להם בכלל תעודת ספר מדופלם ואפילו לא חופף מתלמד. אין לי שום כוונה לספר לכם על תשובה וחבורת הספרים הטיקונית שעשו תספורות לציבור הרחב. לעיתים התספורות שלהם ממש כואבות ויקרות וזה מגיע למיליארדים. מה לדעתכם עומד לקרות עם אליעזר פישמן והשפם? מי יודע מהי התספורת הכי יקרה שהייתה בישראל? אני לא!
הכל התחיל מזה שראיתי את שיש קולר איש הקולנוע בשוק העתיקות של דיזי רוכב על אופניים ללא בטריה. שיש לא מכיר אותי בכלל ואחרי שיחה קצרה הבטיח כמה תמונות מפעם הקשורות לנושא אבל רק אחרי שיראה מה כתבתי. אני מזהה את שיש בקלות ולא בגלל שיש לו קרחת וכובע וגם לא בגלל שאני רואה אותו לעיתים ליד הבניין באלנבי 34 היכן שיושבים רבים הקשורים לתחום הסרטים בארץ. פעם היה שם קולנוע זמיר ונשבע לכם שמעולם לא הייתי שם בסרט עם בחורות ערומות וסוטים שעושים ביד. הייתי שם בבניין עצמו מספר פעמים אצל שלום וולף מסרטי "נאור עתיקה פילם", שהיה חובב וסוחר מטבעות וכל מה שבתחום. שלום וולף היה גם מפיץ סרטים וחלקם אפילו בצבע כחול.
אני מזהה את שיש קולר בשל העובדה שאבא שלו היה הספר הראשון שאני זוכר. עליזה אחותו של שיש גרה מולנו בסוקולוב ולבן שלה קוראים אביחי ולאבא שלו הייתה משאית מאק עם עגלה שתפסה חצי רחוב. היו לי עוד ספרים לפניו ואפילו ביד אליהו בשיכון שלנו ברמת הטייסים אבל אני מצטער שאני לא זוכר אותם כי בגיל 4 כלומר בשנת 1962 עברנו לסוקולוב 93 ושם מהסביבה אני זוכר את כל מי שסיפר אותי בערך. מעולם לא נשארתי חייב אגורה לשום ספר ולדעתי לא היו אז בכלל ספריות נשים שטיפלו בגברים וככה גם היום. כמה אתם משלמים היום על תיספורת? אצל ארקדי בבן יהודה 22 עולה 60 ש"ח כולל חפיפה ושמעתי על ספר בוכרי ברמת גן עם תור עד גבעתיים שמסתפק בעשרים ובלי חפיפה. אני מכיר לפחות 3 אנשים שמסופרים על ידי נשותיהן והם עשו חשבון שזה חיסכון של עשרות אלפי שקלים בתקופה של מאה שנה.
ניסיתי לחפש אסימון או אמצעי תשלום המתחבר לנושא והדבר היחידי שעלה בראשי היו המטבעות האמריקאים המכונים Barber coinage והכל בשל אותו חרט רושמות בשם Charles Edward Barber. אשמח לתוספות.
המספרה של אבא של שיש קולר הייתה בדיזינגוף 276 לערך ליד סמטת מנדלשטם והבית של דורית קיציס. כמעט ממול לבית המרקחת ולחנות הצעצועים ומכשירי הכתיבה של מנשה, שהיו ממול בצד השני ומשני צידי הכניסה לרחוב יהושע טהון. נדמה לי שקראו למספרה קולר ועבדו שם שני ספרים ואחותי אראלה אומרת שגם ספריות לנשים בתקופה מסוימת. המתקנים לייבוש השיער הנשי ראויים להיכנס למוזיאון הספרות שאיני מכיר.
קולר הספר היה קרח לגמרי וזה אבא של שיש והספר השני היה ממש לא קרח ואני זוכר שהיה לו שיער ממש בסדר ואפילו בצבע די משונה. זה ממש היה דומה לצבע של השיער של אמא שלנו ואצלה זה היה ממש לא טבעי. הגוון היה משהו כזה חצי אדמוני חצי גרנט ונופל בצבע ג'ינג'י אבל כהה. יש מצב שהשותף של קולר השתמש באותו הצבע של אמא שלנו? אני לא יודע אם קולר והספר השני או אם תרצו הצבוע היו שותפים או אולי קולר הבעל בית והשני עובד אצלו. נדמה לי שפעם אחת הסתפרתי אצל קולר בלי השערות וכל השאר אצל הספר עם הצבע האדמוני משהו. מי יודע כמה עלתה תספורת במלחמת ששת הימים?
היה להם כסאות של ספרים מפעם ונדמה שככה זה הכי חוקי ואני לא מבין לאן הכסאות האלה נעלמו. אל תגידו לי שהם יקרים מדי כי שמעתי שיש תספורות שעולות הון ומה שיקרה בסוף שגם במטוסים ישימו כסאות כאלה פשוטים ובסוף אפילו הספות של השרינק יעברו הפשטה. אני קורא לזה זילות הכיסא ומזל שבכנסת ובבית המשפט העליון עוד יודעים מהו טיבו של כיסא ואפילו מהו עור צבי אמיתי. ישבן חמוד זקוק לכסא טוב.
כשאני רואה גברים עם שיער צבוע אני נכנס למוד בלי שליטה. אני חייב לראות האם הצביעה אמיתית והאם יש שם הקפדה רצינית ובכלל האם הגוון בסדר. לעיתים זה מגיע למצבים ממש לא נעימים והיה כבר מצב שמינה פשוט דחפה אותי כי נתקעתי. צבע אצל גברים זה ממש סיפור אבל פאה נוכרית זה הרבה יותר חזק ולא היום בבקשה. איך זה שהגיעו לירח ולא הצליחו לייצר פיאה סמויה.
אני טוען להגנתי שחרף העובדה שיש לי שיער לבן מזה זמן רב, אין מצב סביר שאצבע השיער ורק אם קלינטון יעשה זאת אז אשקול את הנושא שנית וברצינות אבל ממש לא נראה לי. האם אנשים הצובעים את השיער הם בעצם צבועים? אני ממש לא יודע אבל תמיד בנושא הזה של צבע צצה לה דמותו של השר לשעבר משה שחל מחיפה שהיה פעם אפילו מוריס פתאל ועוד הרבה דברים אבל יותר מכל היה האיש עם הצבע הכי מוקפד בארץ ויום אחד הפך לבן כאילו נגמר הצבע. נראה לי שדי כי אני הולך להסתבך עם כל מיני אנשים ואולי חברים ושכנים. מה שלא עושה הטבע יעשה הצבע. סתם נזכרתי לפתע. האם ביבי עושה משהו בשיער. הגוון הפלטיני הזה לא נראה לי טבעי משום מה. טראמפ תעלומה. שני הברקים לא צובעים על בטוח.
אבא של אבי ורותי מזרחי השכנים שלנו היה ספר באבן גבירול והייתי מגיע אליו למרות שלהגיע לאבן גבירול אז היה נראה לי יותר מסובך ואולי בגלל רחוב הורקנוס עם העליה בחזור והירידה בהלוך. אני זוכר שהיה נמוך ונדמה לי שהתקשה לספר אנשים גבוהים גם כשישבו.
הספר הכי חביב וסימפטי היה אריה השמן שאומרים לי שהיה אבא של עליזה והמספרה שלו הייתה ליד מסעדת הקסבה בירמיהו. היום זו מכבסה וחנות "החשמלאי שלי" עדיין לא נולדה למרות שאבא של עזרא דיין ניהל בית קפה על הפינה של ירמיהו דיזינגוף. אריה הספר תמיד היה עם חולצה לבנה שזה חצי חלוק עם כיסים לאביזרי עזר. היה לו אחלה שפריצר והחומר שהתיז היה גם מריח טוב וגם שורף ואבא שלנו תמיד ביקש ממני לא לעשות מאחור פס. לטענתו פס זה מתחבר לפושעים בחוצלארץ. התער עם אבן ההשחזה תמיד גרמו לי לפחד שהנה חותכים לי את האוזניים וברור שבלי כוונת זדון.
אצל אריה היה וינטלטור לבן מפעם ותיקרה גבוהה ותמיד היה לי חשש שהדבר הזה שעשה לעיתים רעשים, יפול והלך עלינו והכל בשל תספורת. אריה הממושקף תמיד היה מתנשף ואולי בשל הבטן הגדולה. היה לו דיבור כזה מפעם שהעברית חוברת ליידיש והיה לזה ניגון. אהבתי את הכיסא שלו וגם אותו ואת האביזרים הפשוטים.
ממול לאריה החלה אז לפעול מספרה עם שני צעירים שגם חפפו אז וגם עשו פן. לדעתי זו הייתה תחילתה של הפוזה בתחום הספרות והייתי שם פעמיים ואולי שלוש אבל לא יותר.
הארוע הכי מצחיק בתחום התיספורות קרה אי שם בתחילת שנות השבעים. זו הייתה התערבות בין בנים ובסופה היינו אמורים לעשות קרחת. גבי מזרחי ואני הלכנו לספר שלא הכיר אותנו וביקשנו קרחת. היה חשש שאם הראשון יראה את התוצאה המביכה הוא יעלם ולכן הספר בבן יהודה ליד השק"ם מפעם הושיב אותנו ואז עשה לכל אחד פס באמצע ואז אנחנו בעצם שבויים שלו. יצאנו משם קרחים ועם כובע ומחזיקים את הבטן. הגעתי הבייתה ואמא שלנו הייתה המומה וקראה לי שבי סוריה. לימים הביטוי "שבי סוריה" הפך למושג המעיד על תספורת קצרה. ותזכרו תמיד שהבדל בין תיספורת טובה לפחות טובה זה רק 10 ימים וגם שבוע זה סביר.
בשנים האחרונות פרצו לחיינו כמה ספרים מאד מיוחדים שאין להם בכלל תעודת ספר מדופלם ואפילו לא חופף מתלמד. אין לי שום כוונה לספר לכם על תשובה וחבורת הספרים הטיקונית שעשו תספורות לציבור הרחב. לעיתים התספורות שלהם ממש כואבות ויקרות וזה מגיע למיליארדים. מה לדעתכם עומד לקרות עם אליעזר פישמן והשפם? מי יודע מהי התספורת הכי יקרה שהייתה בישראל? אני לא!
הכל התחיל מזה שראיתי את שיש קולר איש הקולנוע בשוק העתיקות של דיזי רוכב על אופניים ללא בטריה. שיש לא מכיר אותי בכלל ואחרי שיחה קצרה הבטיח כמה תמונות מפעם הקשורות לנושא אבל רק אחרי שיראה מה כתבתי. אני מזהה את שיש בקלות ולא בגלל שיש לו קרחת וכובע וגם לא בגלל שאני רואה אותו לעיתים ליד הבניין באלנבי 34 היכן שיושבים רבים הקשורים לתחום הסרטים בארץ. פעם היה שם קולנוע זמיר ונשבע לכם שמעולם לא הייתי שם בסרט עם בחורות ערומות וסוטים שעושים ביד. הייתי שם בבניין עצמו מספר פעמים אצל שלום וולף מסרטי "נאור עתיקה פילם", שהיה חובב וסוחר מטבעות וכל מה שבתחום. שלום וולף היה גם מפיץ סרטים וחלקם אפילו בצבע כחול.
אני מזהה את שיש קולר בשל העובדה שאבא שלו היה הספר הראשון שאני זוכר. עליזה אחותו של שיש גרה מולנו בסוקולוב ולבן שלה קוראים אביחי ולאבא שלו הייתה משאית מאק עם עגלה שתפסה חצי רחוב. היו לי עוד ספרים לפניו ואפילו ביד אליהו בשיכון שלנו ברמת הטייסים אבל אני מצטער שאני לא זוכר אותם כי בגיל 4 כלומר בשנת 1962 עברנו לסוקולוב 93 ושם מהסביבה אני זוכר את כל מי שסיפר אותי בערך. מעולם לא נשארתי חייב אגורה לשום ספר ולדעתי לא היו אז בכלל ספריות נשים שטיפלו בגברים וככה גם היום. כמה אתם משלמים היום על תיספורת? אצל ארקדי בבן יהודה 22 עולה 60 ש"ח כולל חפיפה ושמעתי על ספר בוכרי ברמת גן עם תור עד גבעתיים שמסתפק בעשרים ובלי חפיפה. אני מכיר לפחות 3 אנשים שמסופרים על ידי נשותיהן והם עשו חשבון שזה חיסכון של עשרות אלפי שקלים בתקופה של מאה שנה.
ניסיתי לחפש אסימון או אמצעי תשלום המתחבר לנושא והדבר היחידי שעלה בראשי היו המטבעות האמריקאים המכונים Barber coinage והכל בשל אותו חרט רושמות בשם Charles Edward Barber. אשמח לתוספות.
המספרה של אבא של שיש קולר הייתה בדיזינגוף 276 לערך ליד סמטת מנדלשטם והבית של דורית קיציס. כמעט ממול לבית המרקחת ולחנות הצעצועים ומכשירי הכתיבה של מנשה, שהיו ממול בצד השני ומשני צידי הכניסה לרחוב יהושע טהון. נדמה לי שקראו למספרה קולר ועבדו שם שני ספרים ואחותי אראלה אומרת שגם ספריות לנשים בתקופה מסוימת. המתקנים לייבוש השיער הנשי ראויים להיכנס למוזיאון הספרות שאיני מכיר.
כסא ספרים מפעם. הצילום לקוח מתוך הבלוג הזה
קולר הספר היה קרח לגמרי וזה אבא של שיש והספר השני היה ממש לא קרח ואני זוכר שהיה לו שיער ממש בסדר ואפילו בצבע די משונה. זה ממש היה דומה לצבע של השיער של אמא שלנו ואצלה זה היה ממש לא טבעי. הגוון היה משהו כזה חצי אדמוני חצי גרנט ונופל בצבע ג'ינג'י אבל כהה. יש מצב שהשותף של קולר השתמש באותו הצבע של אמא שלנו? אני לא יודע אם קולר והספר השני או אם תרצו הצבוע היו שותפים או אולי קולר הבעל בית והשני עובד אצלו. נדמה לי שפעם אחת הסתפרתי אצל קולר בלי השערות וכל השאר אצל הספר עם הצבע האדמוני משהו. מי יודע כמה עלתה תספורת במלחמת ששת הימים?
היה להם כסאות של ספרים מפעם ונדמה שככה זה הכי חוקי ואני לא מבין לאן הכסאות האלה נעלמו. אל תגידו לי שהם יקרים מדי כי שמעתי שיש תספורות שעולות הון ומה שיקרה בסוף שגם במטוסים ישימו כסאות כאלה פשוטים ובסוף אפילו הספות של השרינק יעברו הפשטה. אני קורא לזה זילות הכיסא ומזל שבכנסת ובבית המשפט העליון עוד יודעים מהו טיבו של כיסא ואפילו מהו עור צבי אמיתי. ישבן חמוד זקוק לכסא טוב.
כשאני רואה גברים עם שיער צבוע אני נכנס למוד בלי שליטה. אני חייב לראות האם הצביעה אמיתית והאם יש שם הקפדה רצינית ובכלל האם הגוון בסדר. לעיתים זה מגיע למצבים ממש לא נעימים והיה כבר מצב שמינה פשוט דחפה אותי כי נתקעתי. צבע אצל גברים זה ממש סיפור אבל פאה נוכרית זה הרבה יותר חזק ולא היום בבקשה. איך זה שהגיעו לירח ולא הצליחו לייצר פיאה סמויה.
אני טוען להגנתי שחרף העובדה שיש לי שיער לבן מזה זמן רב, אין מצב סביר שאצבע השיער ורק אם קלינטון יעשה זאת אז אשקול את הנושא שנית וברצינות אבל ממש לא נראה לי. האם אנשים הצובעים את השיער הם בעצם צבועים? אני ממש לא יודע אבל תמיד בנושא הזה של צבע צצה לה דמותו של השר לשעבר משה שחל מחיפה שהיה פעם אפילו מוריס פתאל ועוד הרבה דברים אבל יותר מכל היה האיש עם הצבע הכי מוקפד בארץ ויום אחד הפך לבן כאילו נגמר הצבע. נראה לי שדי כי אני הולך להסתבך עם כל מיני אנשים ואולי חברים ושכנים. מה שלא עושה הטבע יעשה הצבע. סתם נזכרתי לפתע. האם ביבי עושה משהו בשיער. הגוון הפלטיני הזה לא נראה לי טבעי משום מה. טראמפ תעלומה. שני הברקים לא צובעים על בטוח.
אבא של אבי ורותי מזרחי השכנים שלנו היה ספר באבן גבירול והייתי מגיע אליו למרות שלהגיע לאבן גבירול אז היה נראה לי יותר מסובך ואולי בגלל רחוב הורקנוס עם העליה בחזור והירידה בהלוך. אני זוכר שהיה נמוך ונדמה לי שהתקשה לספר אנשים גבוהים גם כשישבו.
הספר הכי חביב וסימפטי היה אריה השמן שאומרים לי שהיה אבא של עליזה והמספרה שלו הייתה ליד מסעדת הקסבה בירמיהו. היום זו מכבסה וחנות "החשמלאי שלי" עדיין לא נולדה למרות שאבא של עזרא דיין ניהל בית קפה על הפינה של ירמיהו דיזינגוף. אריה הספר תמיד היה עם חולצה לבנה שזה חצי חלוק עם כיסים לאביזרי עזר. היה לו אחלה שפריצר והחומר שהתיז היה גם מריח טוב וגם שורף ואבא שלנו תמיד ביקש ממני לא לעשות מאחור פס. לטענתו פס זה מתחבר לפושעים בחוצלארץ. התער עם אבן ההשחזה תמיד גרמו לי לפחד שהנה חותכים לי את האוזניים וברור שבלי כוונת זדון.
אצל אריה היה וינטלטור לבן מפעם ותיקרה גבוהה ותמיד היה לי חשש שהדבר הזה שעשה לעיתים רעשים, יפול והלך עלינו והכל בשל תספורת. אריה הממושקף תמיד היה מתנשף ואולי בשל הבטן הגדולה. היה לו דיבור כזה מפעם שהעברית חוברת ליידיש והיה לזה ניגון. אהבתי את הכיסא שלו וגם אותו ואת האביזרים הפשוטים.
ממול לאריה החלה אז לפעול מספרה עם שני צעירים שגם חפפו אז וגם עשו פן. לדעתי זו הייתה תחילתה של הפוזה בתחום הספרות והייתי שם פעמיים ואולי שלוש אבל לא יותר.
הארוע הכי מצחיק בתחום התיספורות קרה אי שם בתחילת שנות השבעים. זו הייתה התערבות בין בנים ובסופה היינו אמורים לעשות קרחת. גבי מזרחי ואני הלכנו לספר שלא הכיר אותנו וביקשנו קרחת. היה חשש שאם הראשון יראה את התוצאה המביכה הוא יעלם ולכן הספר בבן יהודה ליד השק"ם מפעם הושיב אותנו ואז עשה לכל אחד פס באמצע ואז אנחנו בעצם שבויים שלו. יצאנו משם קרחים ועם כובע ומחזיקים את הבטן. הגעתי הבייתה ואמא שלנו הייתה המומה וקראה לי שבי סוריה. לימים הביטוי "שבי סוריה" הפך למושג המעיד על תספורת קצרה. ותזכרו תמיד שהבדל בין תיספורת טובה לפחות טובה זה רק 10 ימים וגם שבוע זה סביר.
