תל אביב 2014 מציעה בתים מבפנים ויש המון מה לראות וגם תפסת מרובה אז אולי לא תפסת. אנחנו כבר רשומים לסיור לפני מספר ימים שנסגר ברישום מוקדם ממש בכמה דקות ומקווים לטוב ובסוף מרוב הדריכות והרצון מתברר שמרוב לחיצות והקשות אנחנו רשומים לכמה סבבים של אותו סיור אבל בינינו איש לא סופר אותנו מכל הבחינות באמת. הגיעה שעה 11 בבוקר של יום שבת 24 למאי ואנחנו כבר מתחילים סיור בבית המלון סינמה בכיכר צינה דיזינגוף עם דני גולדשמיד שהוא גם המדריך וגם הבעלים וגם הנכד של המייסדים וגם תלמיד מפעם באותו מכון ארכיאולוגיה וגם באותה אוניברסיטה בתל אביב עם אותה שרה ורד ואפילו שזה קרה לפני 30 שנה לערך.
1000 כסאות כנגד 85 חדרים
פעם זה היה בית קולנוע ענק עם 1000 מושבים ומיזוג מהרגע הראשון והיום מלון בוטיק חלוץ בתחום עם 85 חדרים ואני לא מפרסם בתשלום כי אם סתם אחד החפץ לדעת ולהכיר עוד בתים מבפנים. יופי של שימור מוקפד ומחמיר והמקום קסום עם מידע ואביזרים על המקום מפעם ויש גם ארוחות בוקר מגרות. אביזרי הצילום וההקרנה המפוזרים במקום מעידים על עוד אספן הנגוע בחיידק והשילוב לאורך הסיור פשוט נפלא.
התחלנו מסיבוב קצר בחוץ עם הבנת הכיכר העכשווית ובהמשך טיפסנו במדרגות הנהדרות והמקוריות שחשו אלפי נעליים ביום עם שחיקה עדינה של החיים עד לגג המפתיע עם תצפית נהדרת על הכיכר ובכלל. היום המלון הנוכחי בניהול רשת אטלס הוא הנקודה הכי מטופחת בכיכר שלעיתים נראית ככה ככה. בשנת 1998 המקום נפתח במתכונתו הנוכחית. היום אנחנו אחרי שיפוץ נוסף אחרי שהשיפוץ הראשוני החזיק כעשר שנים. בקיצור המקום הזה מצוי בניהול צמוד ואוהב כשבכל נקודה מורגש היחס למה שהיה פה פעם כשהכל התחיל עם הסבתא והסבא של דני "הזוג אסתר ומשה נתנאל מראשוני יהודי עדן, שעלו לארץ ישראל מהעיר עדן בשנת 1924 והם ומשפחתם (מנחם משה) בנו בעיר כ 25 בניינים שרובם הוכרזו כבתים לשימור." ואם תרצו לקרוא את המידע המדויק בויקי על קולנוע אסתר אתם מוזמנים בכבוד ובפרטיות כי אני בקטע של תמונות (מצטער המצלמה נשכחה וזה מה שהנוקיה 6233 שלי יודעת לעשות) וקצת שבקצת מדברים אישים וממש לא חשובים.
מחשבות מוזרות בסיור סולידי
אם חשבתם שרק אצלי יש דברים אישים ומחשבות הזויות אז חבל שלא שמעתם את אחת המשתתפות בסיור הנהדר שאמרה לדני שבחדר האוכל המתז של מערכות המים והגילוי אש עם הצנרת מזכיר לה משהו מאירופה והשואה ואולי כדאי קצת להסוות ודני צחק וטען שבעדן הקולוניה הבריטית לא הייתה שואה וכנראה שגם לא גזים.
כיכר דיזינגוף מבחינתי זה מקום העבודה של אבא שלנו כנהג מונית. מוניות בן עמי בכיכר היו מקום עבודתו במשך כמעט שני עשורים ואם אתם ספקנים אז בבקשה הפוסט על המונית ואבא שלנו
נדמה לי שאני מכיר כמעט כל דבר בסביבה הזו וזה התחיל מהיום בו הגעתי למקום עבודתו של אבא כילד ובהמשך כסתם תל אביבי המחפש ריגושים בדיזינגוף כנער בימי שבת וגם בהמשך בשוק העתיקות כמו גם סתם ישיבה בטלנית באחד מהמקומות בסביבה. ככה גם הכרתי את הפנים של דפני ליף לפני שפרצה לתודעת כולנו כשעבדה בקפה דיזי
ישראל והדסה הלפרין ז"ל גרו ברחוב זמנהוף הצמוד וישראל היה הדוד של אמא שלנו. אחותי אראלה עבדה בבנק דיסקונט בכיכר.
את קולנוע אסתר אני זוכר ממש לקראת דימדומיו כקולנוע ואני זוכר ארוע מצחיק בו צעקו למקרין הסרט שנתקע "סרטן תדליק את האור!"
תמונות מספרות ממלון סינמה ופעם בית קולנוע אסתר
