יום חמישי, 30 באוקטובר 2014

10 פרוטה וטבח כפר קאסם


הנשיא רובי ריבלין הגיע לכפר קאסם ויש התרגשות בכאילו לקראת יום השנה לטבח הנורא. יום אחד יגיע ויש מצב שישראל תקבל  עליה את האחריות לטבח כי יש מספיק זמן בהיסטוריה העתידית. היסטוריה ניתן ללמוד בצורות שונות וזה ממש לא קשור להסקת מסקנות ובטח שלא להפקת לקחים לקראת העתיד, כי היסטוריה זה סוג של שעשועי עבר בראי ההווה וכל אחד לוקח את זה למקום שהוא בוחר ולעיתים אפילו באופן בלתי נשלט. יש המון זוויות וכיוונים מהם ניתן להביט על ארוע היסטורי. אני בחרתי בזווית שלי. חוצמזה אני גר בראש העין ואפילו בגבעת הסלעים ורק כביש 5 מפריד ביני לכפר קאסם. המואזין לא מתחשב במרחק הקצר ומעיר אותי קבוע כל שחר וכל פעם אני יוצא למרפסת עם כפכף וצועק  "אוסקוט  אינעל דין באבור.." ואז אני נזכר שהם בכפר קאסם היו פה קודם בשכונה המקומית של ראש העין ואפילו אני רואה את הדרך של הפועלים האומללים שחזרו לכפר מבלי לדעת על העוצר ונרצחו על ידי מפקדים וחיילים טיפשים ורפי שכל שגרמו לטרגדיה שלמה. ניתן ללמוד על הטבח הזה דרך מושגים כמו פקודה בלתי חוקית בעליל ובסמליל, דגל שחור ועוד מינוחים לכאב הזה, ואני בוחר דרך מטבע ה 10 פרוטה. כל דרך ללימוד היסטוריה מתקבלת בברכה. או שלא....

לימוד היסטוריה דרך הכיס
מטבעות זה אמצעי נהדר ללימוד העבר והיום נדבר על מטבע ישראלי מפעם בשם 10 פרוטה. גם 10 פרוטות זה בסדר אבל 10 פרוטה כתוב אפילו על המטבע עצמו ואם כתוב אז כתוב. יש גם כזה הכתוב 10 פרוטות.
מי שיבוא לחנוק המטבעות שלי בבן יהודה 18א' יקבל מטבע שכזה במידה ויבקש וכאמור חינם אין כסף ובתנאי שקרא את השורות הבאות. בעצם בלי תנאים מוקדמים בכלל. כיום ערכו זניח ואפילו לא שקל חדש אחד. פעם זה היה שווה יותר מהיום, אבל גם אז בשנות החמישים זה היה כסף קטן. תמיד כסף קטן זה לדברים קטנים. יש חיים שלא שווים אפילו פרוטה. יש המון אוספים גדולים המכילים דברים קטנים.
מטבע 10 פרוטות יצא בארבע גירסאות. אספן קפדן יאסוף את כולן למרות שזה לא כתוב בשום מקום. יש את גירסת הנחושת ויש את האלומיניום. יש אלומיניום מסולסל ויש כזה חלק וזה לא קשור לשום תיספורות. יש גם גירסה עם ציפוי אנודייז ותהרגו אותי מהשם הזה המריח לא טוב.
אמפורה בעלת שתי ידיות במטבעות הנחושת כפי שמופיעה במטבעות נחושת גדולות (אבו ג'רה) של ימי מרד בר כוכבא. פעם ראיתי את שלמה מוסיוף קונה אחת כזו מאוסף שפאר בשישים אלף דולר. הוא גם צחק ואמר שהיה מוכן לשלם מאתיים אלף אבל איש לא ביקש יותר. בדיחות של מליאנים טחונים שפעם היו בירושלים והיום בלונדון וסופרים מיליארדים. במטבעות האלומינים יש כד בעל ידית אחת ובשני צידיו - כפות תמרים. הכפות תמרים האלה נראים לי הרבה יותר כמו נוצות לדיגדוג במקומות עדינים. כד זה לקוח מדינרי הכסף של מרד בר כוכבא כמו גם שני ענפי-התמר. 
הסיפור הכי יפה בנושא 10 פרוטה קשור לרפאל פנחס שמצא מטבע כזה עם הכיתוב באנגלית  specimen
איפה המטבע של רפאל פנחס?  

10 פרוטה עם הכתוב specimen צילם אליעזר מורב

סדרת הפרוטה ובלי הירח בכלל
"סדרת מטבעות הפרוטה היא הסדרה הראשונה של מדינת ישראל ורק מטבע 25 מיל קדם לה. המטבעות הראשונים הונפקו על ידי המדינה עצמה. ממשלת ישראל ביקשה מן החברה הנומיסמטית לישראל הצעות עיצוב לסדרת מטבעות חדשה.
הוחלט כי על המטבעות של מדינת ישראל יופיעו דגמים ממטבעות יהודיים עתיקים, כלל הנשמר עד היום.
ליאו קדמן וחנן פאבל מהחברה הנומיסמטית, יחד עם הגרפיקאי אוטה ווליש, הגישו הצעות, ואלה אושרו בידי שר האוצר אליעזר קפלן.
צדי הפנים של המטבעות בסדרה זו מעוטרים בזר עלי זית, והעיטורים על גב המטבעות שאובים ממטבעות יהודיים מתקופת החשמונאים, מלחמת היהודים ברומאים ומלחמת בר כוכבא. שם הסדרה הינו פרוטה. השם נכתב בלשון יחיד על כל המטבעות-גם על אלה של 5 ו-10 פרוטות, שעליהן היה צריך להופיע בלשון רבים. הטעות תוקנה בשנת 1956, אולם זאת רק במטבע של 10 פרוטה." ותודה ליגאל ארקין בספרו על השטרות והמטבעות בישראל 1927-2006 הוצאת בנק ישראל מחלקת המטבע. כל הזכויות שמורות. ותודה לפנחס בר זאב על התמונות מהקטלוג המקוון 

10 פרוטות מכל הסוגים על המדרכה בבן יהודה 18א'
ממש כמו הקנס הסמלי שהוטל על יששכר שדמי בטבח כפר קאסם

טבח כפר קאסם  47 גברים , נשים וילדים נורו למוות ב-29 באוקטובר 1956
"יששכר שדמי הועמד לדין באשמת רצח וחריגה מסמכות, זוכה מאשמת הרצח והורשע בסעיפי החריגה מסמכות. בגזר הדין ננזף והוטל עליו קנס סמלי של עשר פרוטות" 
לא נראה לי שהקנס הדבילי הזה שולם אי פעם כי מי יקח 10 פרוטה בשביל 47 ערבים מתים. 

פגישה לא מחייבת

"ביום שלישי עושים פגישה עם סיגי באתנחתא. סיגי חיה באמריקה וכרגע היא בארץ. זה מקום נחמד בדיזינגוף וגם מינה ברוטמן תגיע וגם טלי ק. ואולי גם אתה וגם איציק ואולי עוד אבל לא בטוח. קבענו בארבע וחצי. ברור שאחרי הצהריים." ככה אמרה לי חגיק ואמרתי "אם צריך אז אני בא. בסדר אני אגיע." כי בילוי לעיתים חשוב מעבודה וגם במילון עברי פשוט, עבודה זה אחרי בילוי. "אם צריך אני בא" זה ביטוי עם המון משמעויות וכאן זה רק במובן החיובי.
יושבים באתנחתא בדיזינגוף על הפינה של יודפת

"ואיפה זה הניחותא הזה בבקשה?"
"זה בדיזינגוף על הפינה של יודפת וקוראים לזה אתנחתא ואל תתחכם בבקשה קוביקו"
"יודפת בתל אביב? את בטוחה?"
"כן אני בטוחה ורואים שאתה תקוע בבן יהודה שטראסה שלך. זה בדיזינגוף ותיכנס לאינטרנט ותבדוק אתנחתא בית קפה".
"אה ליד בית המהנדס ומול נעלי נימרוד ומה שפעם היה המקום של ר.א.פ הטלפונים, האהילים ומוצרי החשמל בבית הזה הגבוה שהיה גר שם פעם אורטופד מנתח מאד מפורסם מבית חולים ברזילי שבאשקלון שהיה גם ארכאולוג חובב וכתב ספר על עתיקות אשקלון והייתה לו אישה צרפתיה מאד יפה והוא הסתובב כמו אינדיאנה ג'ונס עם כובע ומיקטרת. בסדר הבנתי." זה היה הדו שיח שלי עם חגיק גרינברג ופעם מסוט.

ליד בית המהנדס ועם הרבה פוטנציאל
הבטחה יש לקיים אז הגעתי ואכן המקום מאד מוכר ובית הקפה הזה ממש בסדר עם מיגוון דברים ושרות צעיר וחינני והרחוב הזה חי כפי שחי כבר הרבה שנים ודיזינגוף זה רחוב ממש בסדר. ישבנו בחוץ כאשר מולי רחוב יודפת ואפילו על הפינה של דיזינגוף אני רואה שלט רחוב מפעם בצבע כחול אמייל וקצת מוזר לי שעדיין לא הלאימו אותו (סחבו) לאיזה אספן חמדן, והבית הזה שמולנו ממש חמוד ומיוחד עם חלון אוניה והוא ממש קטן ועם פוטנציאל גדול. בתל אביב יש המון מקומות עם פוטנציאל וזה לכסיקון כזה של משווקי נדל"ן בכל הארץ וכנראה בעולם. פוטנציאל אחלה מילה.

יודפת האמיתית עם מוטי אביעם
אז הזמנו משהו וכל אחד אמר משהו וסיגי באמריקה עושה קידום ושיווק באינטרנט וטלי מטפלת ברשלנות רפואית ומינה ברוטמן מתחשבנת עם מספרים ואיציק מוכר משהו עם חשמל ורק אני עם המטבעות שם בבן יהודה אבל כעת ביודפת אני נזכר במוטי אביעם שפעם לקח אותנו ליודפת האמיתית עם אותו סיפור מצור ובוגד שמאלני ושוב כל המקומות הללו עם אסונות וטבח של מתבצרים ואחר כך הפכנו את זה למעשי גבורה וככה צריך להילחם על הבית ולא פלא שמצדה ויודפת בתל אביב ממש קרובות והאידיאולוגיה של הימין שוב חוגגת ואיפה אנו באים והנה כבר נגמר האוכל וזהו. 

"אולי נעשה תמונה למזכרת מהפגישה הלא מחייבת הזו בבקשה?"ככה אמרתי/ביקשתי."
"ומחר כבר תשים את זה בפייסבוק ותספר סיפור כזה ארוך ומתיש שנגמר האויר?" ככה אמרה מי שאמרה.
"טוב אז אצלם רק את הרגלים מתחת לשולחן"
"מתחת לשולחן זה בסדר..."
"תבין אתה חייב ללמוד לקצר כי כשזה ארוך מדי זה מעייף וקשה להגיע לנקודה כלומר לפואנטה." ככה אמרה לי חגיק ואני מה זה לא איכפת לי אם לאחרים זה קשה ומעייף כי אני כותב בשביל לכתוב כי צורך נפשי שווה לעיתים לצורך גופני וחוץ מזה כל אחד והאורך שלו בחיים.

יום ראשון, 26 באוקטובר 2014

אהוד ברק, מזל עבוד והפצת שמועות

אהוד ברק ממש כמו אהוד ברוג החליט להגיע לערוץ הראשון בשידור חי ולסגור חשבון באמצעות גברת חסון ולשים קץ לשמועות ועל הדרך הזכיר לנו איך מדברים ללא בילבול עם הידיים, הלבן של העיניים ובכלל ההצגה הכי טובה בעיר ובתיזמון הכי מדויק. אהוד ברק מספר אחת בתיזמון והפתעות ולדעתי יש מצב שיום אחד יפתיע אפילו את עצמו. אם יש לך אלצהיימר אז זו לא חוכמה. אגב איך כותבים אלצהיימר או הלצהיימר? אפילו הכתוביות התרגשו בערוץ הראשון ועשו בילבולון. אולי הלצהיימר מלשון הלצה אבל מי שחווה הפצת שמועה זדונית לא יעלוץ. אהוד ברק אוהב לצחוק וגם להצחיק בתנאי שזה עושה לו טוב. כשאמר שהוא לא מתחרט על אקירוב חשבתי דווקא על משהו הקרוי הרצף האוטיסטי ולכולנו יש בו מקום.

 לא רחוק מנתב"ג 2014.   "מעגל הקוביות"
צילם (מהמסך בסלון)... שאול דישי .(C). 

ככה מתחילה שמועה
"אומרים שיש לו אלצהיימר שלא נדע" ככה שמעתי אנשים מחדרה לגבי אהוד ברק וחשבתי שבחדרה יודעים יותר, כי הם גם יותר קרובים למשמר השרון. בהמשך היו גם רמיזות דקות כפיל אודות המחלה או התחלה של משהו או מי יודע. היו גם יודעי דבר שהכחישו מכל וכל אבל בשמועה כמו בשמועה אין עשן בלי זה שהצית אותה וכעת לך תסביר. מי יודע כיצד נולדות שמועות? האם זה משהו מכוון ומתוזמן? האם ניתן לחקור דבר כזה היום ולהגיע לחקר האמת עם השמועה הזו? האם מבחינה משפטית זו עבירה חמורה? האם השב"כ יכול ומסוגל להגיע עד לראשון ההוגים והמפיצים? תיאורטית זה אפשרי. תיאורטית הכל אפשרי. מעשית הכל תיאורטי. מסמך הרפז היה משהו יזום שסימן מטרה. זה לא היה לצורך בידור בלבד. על איזה נייר נכתב מסמך הרפז? האם יש יצרני שמועות מלידה? האם מדינת ישראל הקימה והפיצה שמועות אישיות ובכלל לגבי מנהיגים ערבים? מי אמר שיאסר היה נבולסי?

המורה לערבית מזל עבוד בתיכון עירוני

מורה לערבית עם שיער קצר, מכנסיים ואפילו מחנכת
מזל עבוד הייתה מורה לערבית בבית הספר שלי שקוראים לו עד היום תיכון עירוני ה' בתל אביב. אפילו אני למדתי איתה ערבית וכנראה שיותר משנה. אני לא זוכר כמה זמן היא לימדה אותי בדיוק ואולי זה התחלה של משהו כמו המחלה הזו או משהו אחר. לא מזמן הופתעתי לשמוע שמזל עבוד אפילו הייתה המחנכת שלנו ואפילו שנה שלמה. זה היה בשישית כלומר בכיתה י' וזה אומר בשנת 1974 וגם קצת יותר מאוחר למנינם. את העובדה הזו פשוט שכחתי ואם לא היו מוכיחים לי זאת, אזי לא הייתי משתכנע. אם כמה עדים זוכרים אז אתה בבעיה. אולי לא זכרתי זאת בשל דברים נוספים. האם אתם זוכרים את כל המחנכים שלכם לפי סדר. מה קורה למי ששוכח? את מעט הערבית שלי אני זוקף לא לזכות מזל עבוד כי אם לאחד בשם שמעון זילבר שהיה מורה משהו מוזר, אבל עם יכולות הוראה מופלאות לטעמי. מורה טוב לדעתי גורם לך לאהוב את המקצוע ואולי בדרך ההפוכה לא לשנוא אותו כלומר את המקצוע.



ערביה מעזה
בכל אופן דבר אחד אני זוכר בוודאות לגבי מזל עבוד שלימים תיהיה מזל יורש. אני זוכר שמישהו בבית הספר הפיץ שמועה שמזל עבוד היא בעצם מורה לערבית עסלית והיא לא סתם מורה לערבית כי אם אחלה מורה לערבית ואפילו ערביה ערביה ממש כמו האמא של שימון פרס ויותר מזה היא מעזה. כן מזל עבוד היא ערביה מעזה. זה היה מאד מוזר אבל לשמועה יש חיים משלה ולמרות שתמיד הלכה במכנסיים ולעיתים עם סנדלים השמועה הזו חיה כי שמועות מצליחות לבלבל אותך, ולעשות משהו אפילו אם הן לא נכונות. מה לגבי האמא של פרס?

האם ככה נראים צפונבונים עם חולצה מעירוני ה' ?

תיכון עירוני ה' בתל אביב הכיל הרבה תלמידים ומורים במגוון דעות פוליטיות. קשת פוליטית מגוונת של דעות והבעת עמדה לעיתים קיצוניות מאד. גם שאול דישי למד שם והוא שצילם מהמסך בסלון שלו את אהוד והידיים עם הכותרת "מעגל הקוביות". ותודה לשאול אח של אלברט שביחד למדנו ואפילו עם מזל עבוד.
יצאו משם אפילו כמה חברי כנסת מהזמן שלנו ולא רק שלנו כמו למשל מיכאל בר זוהר, בגין הבן, מיקי איתן, דב חנין, צחי הנגבי, אליעזר גולדשמידט ויש מצב ששכחתי מישהו וזה לא בגלל אלצהיימר. לעיתים לשכוח זו מתנה. את מפיצי השמועה על מזל עבוד אני לא אשכח. אולי אני טועה אבל רק אולי. אני כמעט בטוח שאלו היו שנים. אחד מהם יגיע בהמשך עד לקודקודים הכי גבוהים שיש במדינה. אפילו לזה שהאשה של אחד מהם לא תרצה לראות אותו מקילומטר ולא בגלל הפצת שמועות. מניפולציות, ספינים ותרגילים מסריחים הם פרוטוקול שלם שהפצת שמועה ואגדות אורבניות הם חלק קבוע.
יש מצב שהיום זה כבר לא משנה הרבה לאותם שני "שובבים" כי מעשי קונדס בגיל הנעורים לא נחשבים. שניהם אגב היו גדולים ממני ושניהם גם לא סיימו את התיכון שלנו ולא משום שהיו לא מספיק חכמים. קראו לזה בעיות משמעת. גם הפצת שמועות זה בעיית משמעת.

תלמידים מתיכון עירוני ה' בטיול שנתי


עוקץ הזהב

עוקץ הזהב והזכויות פרוצות לכל הרוחות
הסיבה היחידה שאני כותב את הפוסט הזה היא להקל על החיים שלי, כי ממש לאחרונה אני שומע יותר ויותר משהו שאני מכנה עוקץ הזהב. יש המון עוקצים בעולם והנה עוד אחד והוא ממש לא לבד והשם שלו הוא השם שאני נתתי לו ברגע זה, ואין לי שום בעלות או זכויות יוצרים לכלום ומבחינתי תעשו עם זה מה שאתם רוצים. כל הזכויות פרוצות לכל הרוחות. אחלה סלוגן פרוצות לכל הרוחות.
ממש לאחרונה זה קורה יותר ויותר פעמים וכבר אין לי כוח לחזור על עצמי, כי מסתבר שבן אדם יכול אפילו לשעמם את עצמו ובמיוחד שהוא עושה זאת מול טלפון ואנשים ממש רגילים המתחילים עם "שאלה אחת ורק קצת בבקשה" אבל בהמשך זה נמשך וזה יכול להתגלגל ללא מעצור כי הנה "רק עוד משהו ועוד משהו". מספיק ודי ומהיום אני אומר להם חפשו עוקץ הזהב קובי לידרמן ולכו תחפשו את גולדפינגר שידחוף לכם איפה שהכי נעים לכם את הזהב הזה אבל תרדו ממני בבקשה. ומהו הסיפור רבותי?

גולדפינגר הספר מהדורה ראשונה 1959 וגם כרזת הסרט

"אל תדאג הכל מסודר עם אישורים וניירת רשמית"
זה מתחיל עם מישהו מאד סימפטי שהוא איש עסקים הגון המקיים ביזנס בעולם ומישהו מציע לו עיסקה של זהב או תשלום בזהב לעסקיו האחרים. מסבירים לו שהוא אמור לקבל זהב כזה וכזה ובמחיר נמוך מהבורסה בכמה אחוזים נאים. נאים זה אומר ככה וככה וחבל שתתחילו עם זה, כי העוקץ כבר מוגרז. זה כבר נשמע רע כי זהב במחיר הזדמנותי זה הפעלת כל הסירנות בצרחה מיללת ומוקד 100 בדרך, ואתם חייבים לברוח הכי רחוק והכי גבוה ושאיש לא יכניס אתכם למשא ומתן, כי ברגע שנגעת נסעת, ואני קורא לזה מוקש נעל שיתפוצץ לך ברגע הכי פחות מתאים. מסבירים לאותו איש עסקים הנוהג לעשות ביזנס בתחומים שונים שהנה התשלום יגיע והכל באמצעות בנק ואישורים ואחרי בדיקה של מי שרוצים עם מעבדה וחותמות וכל מה שתרצה. אני יודע שברגע שמישהו נכנס למילכוד הזה אזי כבר יהיה לא טוב. משהו יקרה ולא חשוב מה, כי אין כזה דבר לקבל זהב במחיר הזדמנותי ובסוף יגיע העוקץ שהזהב יהיה לא בדיוק זהב וההעברה תסתבך והזולו מת ואין לי שום דבר ספציפי אבל למה להיכנס לדברים שכאלה מלכתחילה. נדמה לי שניסים גאון המנוח היה בסרט כזה או בקדימון שלו כי עוקצים זה משהו מפעם ותשאלו את הפולני מלודז' העושה עסקים מדיזינגוף סנטר ועשה הרבה בשביל מדינה.

"אבא לא בבית ויש לי...."
אלה שפונים אלי בנושא הזה מחולקים לשני סוגים. הראשונים הם כאלה המציעים לך לקנות עשרות או מאות קילוגרמים ישירות ממכרה של הסבתא של הדודה שלהם שהתחתנה עם מנהיג שבט הזולו החולה הזקוק לכסף ומצוי כרגע על ערש דווי ברומניה. זה לוקח לי כמה עשרות שניות שלמות, עד שאני מנתק השיחה או אומר ש"אבא לא בבית ואני צריך קקי ומי ינגב לי?". אלו הם בהרבה מקרים סתם "קוף בצורת מוקדן" המנסים ומנסים ומנסים. אני מניח ששיעור ההצלחה שלהם שואף לאפס, אבל בטוח שיש סטיית תקן ופה עושים סיבוב על מישהו קצת טמבלול ומתברר שיש בעולם די הרבה טמבלולים. אגב מי הצביע אולמרט ושרון צריך להיזהר אבל בינינו גם שמאלנים וקומוניסטים חמדנים, בקיצור כולם. מדובר פה בעוקצים גדולים והפיתיון לעיתים יושב המון זמן שזה מוצר די זול אצל כנופיות נוכלים. אם אין לך כסף אזי איש גם לא יקח לך את האין מנוע.

מסע לאפריקה
לא מזמן דיבר איתי מישהו די מוכר בעולם העסקים ורצה שאני אהיה המלווה שלו לאפריקה ומתן ייעוץ. כן הוא ישלם לי את הוצאות הנסיעה, מלון, אש"ל ואחותך כמובן. בחיים לא הייתי באפריקה למרות שסיני ואום חשיבה מוגדרים כאסיה/אפריקה או משהו מאד נזיל. רק בשל היותו אדיב ומוכר לי טרחתי להסביר לו את דעתי ואמרתי לו שחבל על המאמץ, אבל בסופו של יום יעשה מה שהוא רוצה. לא האמנתי שיש כאלה אהבלים בקרב יהדות בבל ואולי בסופו של דבר כולנו אהבלים ואפילו אהוד ברק ועופר עיני.
לפני כמה ימים זה חזר על עצמו עם מישהו העושה כבר שנים עסקים בפיליפינים ומציעים לו הרחבת העסקים ותשלום בזהב. אמרתי לו שעדיף לו לקבל תשלום בצורת אשרות עבודה חוקיות של פיליפיניות המשעבדות את החיים שלהן  בהלוואות מצמיתות על מנת לטפל בפולניות מהזן הקשה והבלתי מתפשר. ברחתי ממנו וזה היה בטלפון כמובן ורק אתמול עצרתי ונחתי.

אני לא היחידי המקבל טלפונים שכאלה ואני בטוח שיהיה מישהו צדיק שיגיד שאצלו זה עבד, אבל זה דומה לאלה שעשו מכה במסחר מקוון בבורסות העולם עם הכנסה צדדית של 15 אלף בחודש חלש. חבר שלי מחפש כאלה ואפילו אחד כבר 6 שנים. כאמור אל תתוכחו איתי ואל תשכנעו אותי לפה או לשם, כי הפוסט הזה פשוט נועד להוריד ממני טלפונים עם הסברים מבן יהודה 18א' ועד לגבעת הסלעים בראש העין. תצליחו אנשים טובים ותנוחו בבקשה בצהריים.

יום שישי, 24 באוקטובר 2014

לנגב חומוס עם אנדי וורהול ונילס הולגרסן במשאוושה


"קובי אני מה זה רעב ואם נחכה אז אחר כך אני מתחיל להיות עצבני וחסר מנוחה. גיסנו תתארגן בבקשה בחנוק ונלך לאכול אבל רק בתנאי שאני מזמין וגם משלם כי אחרת אין דיל". ככה אמר לי אבנר ושם את הכובע של דפני ליף והוא כבר מוכן וגם אני כבר בחוץ וזהו. אם יש קונים עקשנים אז שישארו הם בחנוק עם כל המדליות ושאר הדברים המטופשים ואני הולך לכל הרוחות.


אבנר עם הכובע של דפני



מבחן החומוס ולמי יש יותר גרגרים
"בסדר אם אתה גם מזמין וגם משלם אז בכבוד, אבל למה לעשות עניין ממאה שקלים חדשים כולל טייפ. אני מציע שנלך למשאוושה שזה המקום של החומוס הכי טוב שאני מכיר כולל עכו, כפר יאסיף, ירושלים המאוחדת, נצרת, יפו כולל רמלה, אבו גוש, כפר קאסם כולל קיבוץ עינת, ובעזה לא הייתי וגם לא בא לי להיות.  אבל לא רק חומוס יש שם בפינסקר הזה על הפינה של בוגרשוב בתל אביב. יש גם סלט טרי, וגם לבנה, וגם חצילים עם טחינה, וגם מלפפון חתוך בגבינה, ועוד משהו עם פטריות במשהו, וגם סלט זעתר, והדבר שהכי אני אוהב, זה חצי מנה טחינה עם גרגרים, ואם רוצים אז גם ביצה ובחורף יש גם מרק, אבל עכשיו עוד לא חורף. כן וכדאי שנקדים, כי בצהריים מתחיל לחץ של רעבים בגיזרה וצריך לחכות וגם להירשם למרות שהמקום הזה בכלל לא פלצני והאנשים מה זה נחמדים" והנה עוד הוכחה שגם יהודים יודעים לעשות חומוס, ולדעתי לא פחות טוב מבני הדודים שלנו, והנה עוד סיבה להתחלה של עימות על החומוס.

חומוס באשה כפר קאסם בלי בירה בכלל אבל יש חניה בשפע

משוושה - חומוס גלילי שבא לאט בפינסקר. האוטואמנציפציה האמיתית!
אז הגענו והיה מקום גם בחוץ וגם בפנים, ויש יתרונות לשני הדברים ובסוף ישבנו בחוץ והיה מאד נעים בחוץ, והכל הגיע די מהר, ותמיד הם מגישים שם במשאוושה את החמוצים יחד עם החריף (שבחיים אני לא נוגע בו) וגם עם הרבה סימפטיה, ואבנר על הביס הראשון אמר "בואנה זה ממש טעים החומוס הזה" וראיתי מיד שזה טעים לו, ותמיד רואים כשזה טעים למישהו, כמו עוד הרבה דברים טובים. אז לדעתי טעמנו מהכל, כלומר גם חומוס עם גרגרים וביצה, וגם טחינה עם גרגרים, וגם לבנה שתמיד אני חושב שזה גבינה מקולקלת שהדרוזים דוחפים לנו אליהוד כמו ששי ודרור טוענים,  וגם חצילים בטחינה, וגם סלט ערבי שזה סלט ישראלי בלי חסה, וגם מים ממש רגילים. וברור שגם פיתות ותעזבו כבר את הפיתות מחיטה מלאה, שזה כנראה סתם חארטה מעורבבת מפיתות ישנות וממש לא טעימות. אפשר גם חצאי מנות והכל עלה פחות ממאה ש"ח והטייפ היה עשרים כי ככה הסברתי לאבנר מה שהבן שלי ניר הסביר לי ממזמן ומאד בצדק. 

משוושה חומוס שבא איטי מהגליל ברחוב פינסקר תל אביב

שולחן של 4 עם 2 סועדים
אז אכלנו ודיברנו והמקום התחיל להתמלא וידעתי שכעת זה כבר סיפור ואנשים מחכים בתור ואנחנו יושבים על שולחן של ,4 אבל אנחנו רק שנים אבל כל השולחן מלא צלחות, ומפיות (אגב ככה מזהים אנשים מתל אביב האוכלים חומוס וגומרים לעסק את כל המפיות) והאמת שזה הכי נוח ככה אבל המבטים האלה, למרות שאתה כאילו לא רואה אף אחד, אבל תחושה זה גם משהו ואני מתעלם וחוץ מזה כל האוכל על השולחן אז שימתינו בסבלנות בבקשה או כפי שאמר מנחם בגין הראשון "שיזדיינו בסבלנות בבקשה". לצידנו ישבה מישהי שדיברה אנגלית וממש לא בשקט וברור שהיא ישראלית שחיה באמריקה וגם אם רוצים להתעלם, אתה שומע כי ניתן לשמוע תוך כדי אכילה ואפילו להבין לאן השיחה הולכת למרות שאני בכלל לא קשוב כי הביצה החומה ממש בסדר ותמיד כשאני אוכל ביצה חומה אני נזכר שהיו מספרים שבשביל ללמד את הצבא המצרי לצעוד שמאל ימין היו נותנים להם כלומר לחיילים ביצה (בדה) ביד ימין ותפו"א (בטטה) ביד שמאל וכך היה מכריז המצעיד בקול "בדה ובטטה, בדה ובטטה" והמצעד צעד ובכל זאת ביום כיפור הם הראו לנו כמה דברים ותמיד שלום עדיף על מצעדים מטופשים עם טנקים, שגם הורסים את הכבישים.
אז כשאני עם הביצה בראש והתפוח אדמה, אני קולט מישהו נכנס לחומוסיה ואבנר מראה לי ככה שהבחור עם חולצה קצת מיוחדת. מבחינתי חולצת טריקו שחורה עם כמה ציורים החוזרים על עצמם ולי לא אמרו דבר, ואבנר כבר מסביר שזה יצירה של אנדי וורהול עם 32 קופסאות המרק של קמפבל שנוצרה בשנת 1962. 32 פחיות ל32 טעמים שיוצרו על ידי החברה ונוסו כולם על ידי אנדי ואחיו הגדול כשהיו ילדים ובהעדר אם נוכחת בצהריים שעבדה שעות נוספות והכינו לעצמם מרק מהיר, בהשגחת האח הבוגר. מבחינתי קיבלתי נכשל במבחן הוורהול ובכל זאת נשמע בסדר כי זה גם אמריקה, גם אוכל ויש פה הרבה כסף וכנראה אומנות עם משהו שונה. 

Campbell's Soup Cans by Andy Warhol, 1962.

Displayed in Museum of Modern Art in New 
York

32 פחיות המרק של קמפל וילדי המפתח
"היצירה ממחישה את נטייתו של וורהול לבחור נושאים הלקוחים מחיי היום יום של ההוויה האמריקנית באותה תקופה. קופסאות המרק ייצגו את תופעת האוכל המהיר, סימבול של הנטייה האמריקנית לאינסטנט וההתייעלות המקסימלית. היצירה בעצם מעבירה ביקורת על תרבות השפע והצריכה האמריקאית ועל אחידותו של המוצר התעשייתי שהינו תוצר של פס הייצור התעשייתי." ותודה לויקי וד"ש לפדי.


לאם ולילד נילס הולגרסון  ברדיו בעברית עם אסתר סופר, אריה אלדד ואברהם פררה 
אמרתי לאבנר שזה נשמע מעניין ומעולם לא הבנתי איך אמן מצליח למכור יצירות בסכומי עתק שבהם ניתן לבנות עיר שלמה כמו סקרמנטו, אבל זה לא להיום וחוצמזה אם כבר מדברים על צהריים ואוכל של ילדים החוזרים מבית הספר, אז אצלנו זה היה ממש אחרת והזכרון שלי שתמיד אמא שלנו הייתה בבית כי היא לא עבדה כשהיינו ילדים, ומרק מקופסא או שקית לא הכרתי אז, וסליחה שמעולם לא היה לי גומי לבן כזה עם מפתח על הצוואר, והדבר שהכי קופץ לי בראש זה תוכנית הרדיו לאם ולילד בשעת הצהריים שאחרי בית הספר עם אסתר סופר הנהדרת, והייתי ממש ממהר ורץ הביתה לשמוע את נילס הולגרסון (אריה אלדד החבר כנסת לשעבר והפרופסור לכוויות, החל אז כנער את הקרירה הרדיופונית והיום ממשיך ב 103 FM)  ומסע הפלאים עם אוזי הבר, והתחלתי לשיר לו את השיר ושכולם במשאוושה יצטרפו או יקפצו כי זה אחלה שיר במיוחד עם הקול של אברהם פררה הנהדר.

נילס הולגרסן, סלמה לגרלף, הספר, השטר, הרחוב וגם אחד פרופ' אריה אלדד


נילס הולגרסן  שירה: אברהם פררה   מילים: לא ידוע  לחן: צבי בן פורת  מתוך אתר שירונט
סיפור נספר על רועה אווזים שמו נילס הקטן ובכלל לא נגזים אם נאמר שהיה זה קונדס ושובב לעבוד וללמוד מעולם לא אהב כך מספרים על נילס הקטן ומסע הפלאים סיפור נספר על רועה אווזים עליו נספר ובכלל לא נגזים הוא עבר יערות אגמים והרים בחברת להקת אווזים אפורים כך מספרים על נילס הקטן ומסע הפלאים 


שבדית בירושלים וגם שטר כסף עם נילס הקטן רכוב על צווארו של אווז בר 
הסופרת שכתבה את מסע הפלאים "סלמה לגרלף  Selma Ottilia Lovisa Lagerlöf  1858- 1940  הייתה סופרת שבדית והאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל לספרות. כתבה את האפוס ירושלים, המספר על הגירתם של קבוצת איכרים, תושבי חבל דלארנה, לארץ ישראל, וחייהם בירושלים. 
לגרלף התעניינה באגדות עם ישראל והתכוננה לכתוב חיבור מקיף על חיי רבי עקיבא. היא הביעה אהדה לעם היהודי וחיברה אגדה למען הפליטים היהודים שמצאו מקלט בשבדיה.
חמש שנים לאחר זכייתה בפרס נבחרה הסופרת כחברה באקדמיה השבדית ובמשך 25 שנה השתתפה בקביעת זוכי פרס נובל לספרות. תמונתה של לגרלף מופיעה על שטר של 20 קרונות שבדיות, כשבצידו השני של השטר מופיע איור של נילס הולגרסון רכוב על אווז בר." בירושלים יש רחוב על שמה.

יום רביעי, 22 באוקטובר 2014

שמעון פרס מחפש עבודה - שם זמני בהחלט

הרבה מאד אנשים התלהבו כשעלה הסרטון עם שמעון פרס הנשיא בדימוס המחפש עבודה. אנשים נפעמו מהרעיון הנפלא, מהביצוע המקצועי ובכלל. בעבר היו רבים שטענו שפרס הוא סוג של שחקן גדול ומישהו פעם אפילו אמר משהו לגבי יכולת החתירה שלו לעבר המטרה. נדמה לי שרבים ממש ראו בקליפ הזה חשיבה מחוץ לקופסא, רוח נעורים ובכלל אחלה רעיון וביצוע נהדר. מצטער שאני לא שם אבל אין לי שליטה ברגשות ובתחושות שלי ואולי שוב חייבים להתייעץ עם מישהו מקצועי מה ניתן לעשות בנושא. לא כל דבר נפתר בכדורים. 

מתוך אתר  http://psc-cuny.org/


אין לי שום בעיה עם שמעון פרס ואני אפילו חש כלפיו סימפטיה והערכה רבה והתחושה האישית שלי איננה בגללו אבל כמו שאומרים היום במקומותינו הוא הציף לי את הבעיה והנה שוב חזרנו לנושא החתירה והמים. הקליפ הזה בא לי ממש לא טוב ושוב מר פרס אינו אשם, למרות שבטוח שיש לו חלק מינורי בזה, אבל לא הוא עיקר הסיפור כאמור. נדמה לי שזה יותר קשור לבחור המבטיח שפעם דיבר על האיש הרזה הסוחב את האיש השמן ובינתיים בעצמו מאד השמין ומכל הבחינות. מי יודע כמה שוקל ביבי? 

כמה ישראל אתם מכירים?
ישראל של היום מונה הרבה קבוצות ולא נתחיל למנותן. בשנים האחרונות נדמה לי שישנה קבוצה ההולכת וגדלה של אנשים שאינם צעירים ואפילו לא ממש זקנים המצויים כשהם עם פנסיה מהמדינה. ניתן גם להגיד גימלאות עם תגמול נאה בצד באופן קבוע שאינו תלוי בכלום. אני מכוון בעיקר לאלה המתוגמלים ממש טוב וזה אומר לעיתים פי עשרה מפנסיות ממש צנועות. כן יש דברים כאלה והכל משולם מהמדינה עצמה ולא חשוב הכיס המדויק.
הסרט הזה מופסק רק כשהחיים נגמרים ממש לגמרי, ואז אם בן או בת הזוג נשארים איתנו, החגיגה נמשכת. רובם אינם קשורים בעשייה היומיומית מבחינת תפקידם בעבר, אולם ממשיכים להיות מפונקים בפנסיות אדירות ויש גם ניספחים שמעטים מכירים על אמת. האם זה סביר שראש מטה כללי בדימוס יקבל פי חמישים לפחות, לעומת טוראי ראשון הנזקק לתמיכת הוריו במשך השירות הצבאי כי לצה"ל אין כסף לחיילים פשוטים אבל בשביל פנסיות ענקיות יש גם יש ושלא תעיזו לגעת בקודש הקודשים.

עו"ד אמנון לורך מנסה מזה זמן רב להגדיל את שכר החיילים הפשוטים בסדיר. לטענתו חלה שחיקה גדולה בשכר הבסיסי של אותם חיילים סדירים לעומת השכר שלהם לפני כעשרים שנה כמדומני. לורך עשה זאת באמצעות פניות לבג"ץ וחלה התקדמות מועטה אבל מעולם לא הוגש בג"ץ בנושא של פנסיה של רמטכ"ל מפכ"ל ואפילו לא שופטי בית המשפט העליון ודומיהם. 
מי יודע כמה מתקציב הצבא הולך לפנסיות הענק? אני לא. 
אין לי מושג מתי זה החל, אבל נדמה לי שאני מסוגל להעריך זאת. מדובר על אנשים בתפקידים ציבוריים המקבלים עשרות אלפים לחודש והם כבר ממש יצאו לבחוץ. זה מתחיל מאנשי צבא, משטרה וחלק מהפקידות הבכירה בתפקידים מגוונים. את הפנסיות והניספחים הם מקבלים כחוק אולם לדעתי ממש לא בהתאם לצרכים שלהם ושל החברה הישראלית שברובה בקושי נושמת.

לדעתי הכסף הזה המגיע מדי חודש אינו עבור המחייה שלהם בהווה כי אם עבור הדור הבא שלהם ואולי גם מעבר לזה. פנסיית ענק זה חלום נפלא והלוואי על כולנו ואז הכל נראה נפלא ומעודד. אם נדמה לכם שזה לא על חשבון משהו ומישהו, אז כנראה שלא הבנתם דבר ותמשיכו להתלהב מקליפים מדליקים על נשיא המחפש עבודה.  
כן והדמיון בין האיור שמצאתי ברשת לבין הכותרת מקרי בהחלט.

יום שני, 20 באוקטובר 2014

נפלתי עם פיל

פיל ממוחזר ולא לבן בבית הנשיא
שלום אורן התשבצאי העלה תמונה בפייסבוק של פיל ממוחזר בחצר בית הנשיא החדש שבשנים האחרונות הוסיף יפה במשקל, אבל לא זה הקטע שלנו. כשראיתי את הפיל של שלום נזכרתי בפיל שלי, ואפילו בצומת הפיל ואפילו במסעדת הפיל, ואיך נפלתי שם עם אחד חמוד שעבד שם, אבל כנראה לא רק שם.

פיל ממוחזר בחצר הנשיא בירושלים של שלום אורן

איך עושה פיל?
פיל זו מילה מאד מצחיקה ומעולם לא הבנתי בדיוק למה אבל כנראה שהאף הזה עושה את שלו. אני לא מכיר מישהו שאין לו מה להגיד בנושא הזה של פילים וגם לי יש די הרבה ולדעתי אני אחד המומחים הגדולים ברחוב בן יהודה  מאידלסון ועד לפינת טרומפלדור בחיקוי הקול של הפיל שלפי אתר השפה העברית "מחצצר, מריע, תוקע ונוהם". 
אם נתחיל עם פילים אני יודע שזה לא יגמר, אז אני ממש מתמקד הפעם ואפילו לא על מטבע הפיל הישראלי שגם לגביו יש סיפור עם אותו אלעזר ואין לי שום כוונה לספרו מחדש ואני גם לא בטוח שהדבר הזה אמיתי, אבל לדעתי חייבים לדעת שפעם היו פה פילים ואפילו במלחמות המכבים וזהו להיום בנושא  הזה. 

"נתקעתי בלי דלק פה בסיבוב"
כל פעם שמתחילים עם פילים אני חוזר לפיל שלי וזו שוב ההוכחה שהראש של הבן אדם עובד לעיתים עם זכרון של פיל. וככה זה היה פחות או יותר.
פעם נכנס לחנות בבן יהודה 18א בחור צעיר ואני לא רוצה להגיד מאיזו עדה כי יהיו כאלה שיראו בזה טעם לפגם וגם לא שאלתי אותו למוצאו ואני אפילו לא זוכר את שמו אבל הבחור נכנס ואמר לי שהוא נתקע פה ברחוב בלי דלק בהמשך והוא חייב כמה שקלים לתדלק. הוא הסביר לי מיוזמתו שהוא עובד במסעדת הפיל המפורסמת והמצויה אפילו בצומת הפיל ליד קריית שאול ואני מוזמן לשם מתי שאני רוצה. כולם ידעו שיש סטייקים טובים למרות שסטייקים מעולם לא דיברו אלי אבל אוכל בכללי מאד מאד. אנשים שלא אוהבים אוכל הם לא אנשים וסליחה.
אז הוצאתי שטר אמיתי של מאה שקלים עם התמונה של ז'בוטינסקי עם המשקפיים ונתתי לבחור החמוד שאמר תודה והבטיח לשוב ואם אני בסביבה של מסעדת הפיל אז שאכנס ואוכל משהו וזהו וברור שהוא גם יחזיר את זה כי טובה זו טובה אבל כסף צריך להחזיר. תמיד ניתן להתווכח על כסף ונגזרותיו. תמיד גם כדאי לקחת בחשבון שכסף לא תמיד חוזר ולא כי הוא לא רוצה.

נוסעים לצומת הפיל לגבות חוב
אז עברו כמה ימים ואפילו יותר ותמיד כשנסעתי הביתה לכיוון הרצליה ששם גרנו וזה היה אחרי 1984 נזכרתי שאני בעל חוב ומישהו במסעדה הזו על הצומת חייב לי שטר של ז'בוטינסקי. החלטתי שכדאי שאבקר במסעדה ואולי נראה בחזרה את הז'בוטינסקי שלי. מצאתי חניה שם ברחוב די מדליק בשם מנורה ליד רוממה ולא בירושלים. צעדתי לעבר המסעדה והאמת שזו הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי לשם וכנראה שגם האחרונה. פניתי למנהל שם ושאלתי אם הבחור נמצא שם ואז הוא שאל למה אני מחפש אותו וסיפרתי לו בקצרה. אז הוא הסתכל עלי ככה במבט כזה שלא השאיר לי הרבה תקווה וקרא שם בקול לאחד העובדים "משה בוא תראה את הפראייר החמישי של היום שבא לבקש את המאה שקלים שלו.." הבנתי שנפלתי ופניתי לדרכי עם כתפיים שמוטות ומובסות ואז מנהל המקום ככה פנה אלי והוסיף "תגיד איך זה שכל הפראירים שבאו לפה עם הסיפור הזה של הדלק והמלעון הזה, איך זה שכולם אבל כולם אשכנזים?..." 

יום ראשון, 19 באוקטובר 2014

השכונה שלנו

הגבולות של השכונה שלנו
לכל שכונה יש גבולות. גבול יכול להיות אפילו משהו דימיוני ובלי חומה, גדר או אפילו דגל. ברגע שהגבול נחצה יש בעיה אבל לא בשכונה שלנו. אני לא בטוח שמישהו הגדיר ותחם את הגבולות של השכונה של ילדותי. השכונה שלנו השתרעה בגבולות לא מוגדרים ובכל זאת היו לה גבולות משתנים וללא קווים סגולים, ירוקים, אדומים ובכלל. 



שכונה צפונית או סוף העולם ולפני הירקון
הגבול המערבי היה הכי ברור כי לא ניתן לחצות אותו ללא סירה או אוירון. הים התיכון הוא גבול בסדר וממש גבול טוב אפילו כשיש גלים גבוהים. מצד צפון נדמה לי שנחל הירקון גם מאד ברור וגם נחל איתן.
מצד דרום רחוב ארלוזרוב וזו כבר החלטה אישית שלי עליה ניתן לערער ללא קושי ואפילו לא באופן רישמי ומהכיוון שהשמש זורחת בואו נגיד רחוב אבן גבירול או אם תרצו דרך סומייל מפעם. 
אם אתם מתקשים לגבי הסביבה וצריכים משהו יותר ויזואלי אז אליעזר מורב הביא לנו שלוש מפות עם אותה שכונה דימיונית ואפילו באנגלית לאלו שעזבו אותנו ואולי שכחו את העברית אבל תמיד יהיו שייכים לשכונה ואתמול כתב לי מישהו שגדל ליד הירקון וחי כבר עשרות שנים ליד ההדסון שבחלומות שלו הירקון מנצח ובגדול. ותודה לאליעזר שנולד בשכונה מאד קרובה הנושקת לשכונתנו ובכל זאת מכיר היטב את הסביבה שלנו.
בגדול אלו הגבולות אבל תחשבו שניתן להיות גמישים בתנאי שלא לוקחים זאת באופן רכושני ומאד אישי.

"בא לשכונה בחור חדש"
אני הגעתי כלומר אנחנו הגענו לשכונה הזו בשנת 1962 ואני לא בטוח שאני יודע להגיד באיזה חודש בדיוק, אבל נדמה לי שזה לא היה בחורף. היינו אבא אמא ושלושה ילדים ואפילו עם המונית של אבא. 
כשבאנו לרחוב סוקולוב 93 מול רחוב עמוס היו שם כבר הרבה שכנים אחרים ונדמה שכבר אז ידעו כולם בדיוק איפה הרחוב נגמר. מרים זקס המורה גרה בבית קטן מולנו  עם בתה ציפי. זה היה בית חד קומתי (עמוס 2 פינת סוקולוב 80) שכנראה נבנה עשרות שנים קודם לכן. הן גרו שם בדמי מפתח. בהמשך רחוב עמוס המתעקל וכמעט על הפינה של נורדאו ואחרי גן הילדים שלי, גר זכריה התימני שהיה עובד אדמה אמיתי. זכריה היה נראה לי מאד זקן כבר אז, אבל יוסי אפריגן מסביר לי שזכריה היה כבר ממש לא צעיר אבל בעצם אמא שלו גרה שם איתו והרבה לפניו. בית הכנסת התימני ברחוב יהושע בן נון 67 צופן סודות עבר.
אני זוכר שהיו שם בשכונתנו בניינים ממש כמו שלנו כלומר עם שלוש קומות ועמודים וגם טיפה יותר גבוהים וגם בתים קטנים של קומה אחת. לביבי הזקן בסוקולוב 99 היתה גם גינה עם עצי פרי וחבושים ואפילו חנות בדיזינגוף למתנות ומכשירי כתיבה. על המגרש הזה יבנה הקבלן שפירא בניין ראוי ואפילו יגור שם בקצה.

מתברר שהשכונה הזו החלה להיות מיושבת בבני אדם כבר בשנות העשרים (כן 1920 וקצת)  ויש על זה מידע מפוזר. אני מנסה ללקט עוד מידע בנושא הזה אשר חלקו מתועד ברשת וגם בדפי זכרונות של משפחות והחלק הגדול כנראה שלא ראה אור. יוסי אפריגן מסוקולוב 91 מספר לי על גברת זלצר שגרה בבית קטן ברחוב עובדיה עם עצי קלמנטינה וגויאבה ואפילו שיחי תרד. יוסי מספר שפעם ראה בבית שלה תמונה ישנה בשחור לבן כמובן ובה גברת זלצר עומדת בחצר שלה עם פרה ודלי. בנימין אפרתי מספר בזכרונותיו על הקמת בית הכנסת הגדול בדיזינגוף בשנת 1927 וגם על שכונת האוהלים שליד הירקון ויש עוד. עופר גרין מספר על סבו מצד אימו שקנה מגרש בשנת 1923 במה שיקרא לימים רחוב סוקולוב 39  ובשנת 1927 עמד שם כבר צריף למגורים. אני גם מכיר את הכתוב באתר תל אביב 100 בנושא ובכל זאת יש המון מידע נעלם. 

כל ההקדמה הזו נועדה בעצם לבקש מכם הגולשים והגולשות לנסות ולהביא לי בבקשה מידע, תמונות וכל שתרצו על אנשים ומקומות שהחלו להיות מיושבים במקום הזה שברובו היה סוף העולם ולפני הירקון ואנחנו מדברים על שנות העשרים המוקדמות והלאה. חג שמח ותודה מראש לכולם. 


יום שישי, 17 באוקטובר 2014

המשיכו את המהפכה או התרוממות בכיכר התזמורת

יש משהו באויר המאותת שאולי יקרה פה משהו עם שינוי. ככה גם חשבתי בפעם הקודמת של המחאה החברתית, שנגמרה עם כמעט לא כלום בשטח, אבל בכל זאת משהו כנראה כן קרה אבל לא מספיק. האם יקרה פה משהו דרמטי שיהפוך את המציאות בישראל? אני מקווה שכן ותמיד יש לזכור שדברים מתרחשים בלי התרעה מוקדמת. ככה גם נזכרתי בפוסט מפעם על המחאה ההיא. 

 כיכר התזמורת אחרי שיפוץ עם "התרוממות" הפסל של קדישמן

הדבר הכי טוב שקרה פה בארצנו הקטנטונת קורה בימים אלו. אני מאד מקווה שלא אתבדה. הילדים שלנו יותר טובים מאיתנו. אלה שכעת נמצאים באוהלים ובכיכרות מביעים את מה שאני חש כבר הרבה זמן וסברתי לתומי שיש לי בעיה אישית. מתברר שזו בעיה של רבים. הרוב שבעצם דומם את בושתו. הילדים שלנו הוציאו את זה החוצה. הילדים שלנו דור נהדר.
ההפרטה הפכה מיליונרים למיליארדרים ואת כל השאר לניצבים. אפשר לשחק עם הניצבים איך שרוצים.
המדליה של מארק שאגאל "לאור גויים קורת גג" נועדה בזמנו לעזור לזוגות צעירים להשיג דיור.

הכל התחיל לפני שבוע. הבן שלי ניר הודיע לי שחבר ילדות שלו נמצא באוהלים ברוטשילד. הכרתי נהדר את אור גנני מראש העין. אפילו את משפחתו הכרתי. אפילו קצת את סבא שלו שהטיס מטוסים ברחבי העולם ואפילו עם איז'ו בירן. חגגנו ביחד לפני 13 שנה את חגיגות הבר מצוה של אור וניר. ניר ואור למדו ביחד וגרים באותה שכונה. מאז הספיקו לגמור תיכון וצבא ואפילו החלו בתוכניות לעתיד, כל אחד בדרכו. הרבה מאד זמן לא נפגשנו. קצת חבל אבל ככה זה במרוץ החיים העכברי.

כיכר התזמורת המשופצת שליד הבימה עם הפסל "התרוממות", התחריר הישראלי?
יופי שאנחנו הולכים ברגל לשדרות רוטשילד מהחנות בבן יהודה. אפילו כשחם מאד זה לא נורא. תל אביב בהישג רגל כמעט מקצה לקצה. הגענו לרוטשילד. כיכר התזמורת אחרי שיפוץ יפה ולבן. בהמשך ישפצרו קצת את הפסל של קדישמן שלדעתי משתלב שם נהדר. קוראים ליצירה "התרוממות" בהחלט מתאים להתרחשויות. קדישמן טוב גם בכבשים. זה לא מתאים למהפכות. בשנים האחרונות יש לי בעיה עם קדישמן אבל בבקשה לא להיום.
כשהגענו לשדרה חשתי שאני מתחיל להתרומם נפשית. יש במקום אווירה טובה. ראיתי שם אנשים טובים בשלל גוונים. ראיתי גם כאלה שמצטרפים לאוירה הכללית. הכרתי מספר אנשים. לא הרבה. פעם הכרתי יותר. היום רבים בתל אביב באו אליה מרחוק. תל אביב ממגנטת את הדור הצעיר. אווירה ותעסוקה וגם הים. סוד הקסם המשולש.
היו שם כמה שדיברו על המצב ומה בעצם הם רוצים. היו צעירים והיה גם מבוגר עם חולצה של כיכר הלחם. שועל מחאות ותיק. כשהוא החל לדבר הבנתי שהוא יודע על מה הוא מדבר. הוא הביא נתונים על הבתים הבלתי מאוכלסים בתל אביב-יפו. הוא ידע מספרים וגם עידכונים עכשווים. אחריו דיבר בחור צעיר וסיפר על נושא הדיור הציבורי בחו"ל ובעיקר בצרפת. למדתי משהו ועוד. הרגשתי שוב שאני מזדהה איתם. אחריו דיבר מישהו על מצבו העגום והביטוח הלאומי שתומך בו ואין לו בעצם כלום. הכרתי אותו כדמות תל אביבית שחוקה מהעבר. חשתי שהספונטניות והאווירה הכללית מבשלים פה משהו אמיתי ולא בלוף. הכאב הוא של רבים. האמפטיה שהתפשטה אצלי עוררה גם פעילות כימית שבהחלט עשתה לי טוב. צרת רבים אינה נחמת הטיפשים.




חיבוק ניעור האבק
מי שרוצה בית או קורת גג מעיד כי כוונותיו טובות. אין כמו בית שאתה יכול לחזור אליו. מי שקושר את עצמו למקום אומר בעצם שלפה אני שייך. כאן אני גר. כאן אני חי. כאן אוליד ילדים. כאן אני נשאר חי וקיים. אנשים תמיד רצו בית. גם שכירות זה בסדר אבל עדיף בית משלך, אפילו קטן. פעם היה גם דמי מפתח. פטנט שהומצא בשל צורך זמני והפך למציאות שבחלקה הקטן קיים עד היום. הישראלי הלא נודד. מקומנו כאן בארץ ישראל.
הלכנו בשדרות הברון רוטשילד וראינו את האוהלים והנפשות. יש גם יצירתיות במקום. ידעתי שנראה את אור גנני כי הוא גבוה. הרבה יותר מכל אוהל. זה לקח זמן ונפגשנו. ניר ואור התחבקו. יש להם לצעירים היום כזה חיבוק עם טפיחות על הכתף, כאלו שמנערות את האבק. קשה לי לראות את עצמי בחיבוק האבק הזה. בכל זאת זה נחמד לראות. דיברנו ודיברנו ואיחלנו לאור וחבריו הצלחה והתמדה. הם פה גם בשבילנו. יש תמיד כאלה שעושים את העבודה לעצלנים ולביישנים. גם תמיכה ועידוד זה משהו.

ערבים וחרדים
הסיפור של המחאה החדשה תופס את כולם. יש פה מאבק על אידיאולוגיה ותפיסת עולם. זהו מאבק פוליטי בעקרו. ככה אני רואה זאת. הכאב והמצוקה לא פסחו על שום זרם. לאנשי הימין לא הרבה יותר טוב. הכי דפוקים בסיפור הם הערבים. הם עדין לא הצטרפו לסיפור המחאה. אחריהם החרדים. גם הם עדין לא שם בהמוניהם כי הרבי לא נתן סימן. הסיפור של הדיור הוא של כולם. יש רק אחראי אחד כיום וזהו ראש הממשלה. ללכת אחורה ולהראות שביבי הוא לא האשם היחיד זה טוב להיסטוריה ולכותביה. היום בשעה הזאת הוא הכתובת היחידה. לדברי עופר שוורץ חקלאי בהווה ותל אביבי בעבר, איבדנו פה בישראל בחמש השנים האחרונות את כל הישגי המהפכה הצרפתית. אני נוטה לקבל את דעתו, למרות שהצרפתים היהודים התחילו את סיפור הנדל"ן האחרון ברכישותיהם הבלתי מרוסנות.

הפרטה לדעת
סיפור ההפרטה והפיכת המיליונרים למיליארדרים הוא סיפורו של בנימין נתניהו בעיקר. שם גם קבור וחי סיפור הקוטג' ועוד התיקרויות שהחליקו לנו בעורמה ובעדינות יוסף מהעיריה והשוחט מהביטוח הלאומי. יש לביבי את מרבית הזכויות בסיפור הזה. אם סיפור ההפרטה כל כך טוב, אז בואו ונפריט גם את תפקיד ראש הממשלה. מי שישלם יותר יקבל. ויפה שעה אחת קודם.
אם חשבתם שנסיים את סיפורנו בלי קצת מדליות, אז כנראה שהמהפכה שבדרך בילבלה אתכם. יש סיפור שבגדול מאד מתקשר אצלי לסיפור הדיור בארץ. לי יש את התובנות האישיות מהסיפור. אתם ממש לא חייבים לאמץ את מסקנותי. כל אחד וההבנה שלו.

 מדליה קורת גג מזהב שלוש אונקיות בעיצוב מארק שאגאל צילום אליעזר מורב

המדליה של מארק שאגאל לאור גויים קורת גג
מדלית קורת גג או בשמה המקורי "לאור גויים של מארק שאגאל" היא אחת המרשימות. מדליה גדולה מזהב במשקל של כמעט שלוש אונקיות ובקוטר מרשים. יש גם דגם גדול יותר מכסף שניתן לתלות בסאלון הבית, בתנאי שיש לך אחד כזה.
מארק שאגאל האמן הדגול עיצב. מי שרואה מדליה זו ואוחז בה, לא שוכח במהרה פריט שכזה. רושם הוא בהחלט שם המשחק. המדליה הזו הונפקה באופן פרטי. ניסים גאון משוויץ היה בסיפור וגם חברת הזהב השוויצרית ARGOR. החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ מישראל , לא רצתה להיות מעורבת בסיפור. היה להם חוש ריח טוב למקבלי ההחלטות של אז. אנחנו לפני שנת 1980. בגין בשלטון. המהפך המיוחל של 1977 הוליד הרבה ציפיות. היו גם הרבה אירועים היסטוריים ותעשיית המדליות ידעה ימים טובים. מחנה הימין אלוף במדליות וסמלים, לא רק בארץ. הקומוניסטים יותר.
מישהו יזם את ענין המדליה של שאגאל שבין שאר הכוונות שלה היה את ענין קורת הגג לזוגות צעירים. ככה לפחות שיווקו את הנושא. מי שקונה מדליה של שאגאל בשם "לאור גויים" עושה השקעה כספית וגם עוזר לזוגות צעירים בעניין קורת גג. איך בדיוק? אין לי שמץ של מושג. לימים התברר שגם ליזמי האגודה לא היה שמץ של מושג. זה לא מנע מהם לרתום את ראש הממשלה מנחם בגין,לתמוך בענין ולהתכבד במעורבותו בדפי הפירסום. 

בגין הראשון גר בדמי מפתח
בגין היה איש הגון וצנוע. לטעמי האישי, מנחם בגין, הצנוע מכל ראשי הממשלה לדורותיהם. ראיתי את דירת הקרקע הצנועה בה התגוררה משפחתו בדמי מפתח ברחוב רוזנבוים שליד אבן גבירול, ואפילו ניקיתי בה את התריסים. כ- 500 מטר מפרידים בין הדירה ובין המפגינים היום. זה היה ב 1981. הוא כבר לא התגורר בה, אך בעלת הבניין הציגה את הדירה הקרקעית הקטנה והצנועה כביתו של ראש הממשלה. צניעות בהחלט היבט חשוב לבחירת ראש ממשלה. זה עדיין לא מספיק. יש עוד דרישות חשובות.
מדלית קורת גג של שאגאל הופצה בישראל ובעולם. סיפור האגודה הזאת, הגיע לכונס הנכסים הרשמי של מדינת ישראל. הסיפור שם היה מאד ריחני. לקח הרבה מאד שנים לפרק את העמותה-אגודה הזו. לא בטוח שגם היום הסיפור הזה לגמרי סגור. זה גם כנראה עלה למדינה לא מעט. דוד בן עמי אנדרס מכיר את ספיחי הסיפור טוב ממני. לכאורה דבר אחד יותר מבטוח. אין ביקום זוג אחד שקיבל מהם אגורה שחוקה לקורת גג. בעצם אולי הילדים של מנהלי העמותה עצמם. כמה עולה דירה ממוצעת בשוויץ? 
 
בכל פעם שאני נתקל במדליה של קורת גג אני נזכר בסיפור הנחמד והמשעשע שהתרחש בחנות מזמן. אספן ותיק בגילו של אבי נהג מדי פעם לקנות מטבעות זהב. היו לנו יחסים טובים עם אדון ק. שהיה בעל סגנון מיוחד ואהב לנהוג במכונית ספורט גם בגיל מתקדם. פעם כשבא לחנות ורצה לקנות משהו שאל אותו אבא שלי שאלה תמימה. "אדון ק. תגיד קורת גג יש לך?". שאלה שקצת הפתיעה את אדון ק. שהתעשת מהר וענה בחיוב "בוודאי!" ואפילו נשאר משתומם. אבא שלי היה קצת מופתע מהתגובה וככה גם אדון ק.
אני ישבתי בצד ופתאום נפל לי האסימון. אבא שלי בעצם רצה להציע לו את המדליה של שאגאל "קורת גג" ואדון ק. חשב שזו שאלה קצת פולשנית, מיותרת ומוזרה לגבי הבית שלו. כשכולנו הבנו את הבילבול פרצנו בצחוק בריא. מאז המושג של "קורת גג יש לך?" הפך לקאלט נומיסמטי. יש לסיפור הזה המשך אבל זה כבר לפעם אחרת.
כולם זכאים לקורת גג וחיים חופשיים. חברים וחברות יקרים, ילדים וילדות יקרים, המשיכו במאבק הצודק והביאו ישועה לעם היושב באוהלי ציון.