ט"ו באב חג האהבה תל אביב. מצד אחד פורט סעיד בר פופולרי..
מצד שני בית הכנסת הגדול באלנבי כנס של מודעות "
צילם Eldad Mannheim
אציל או חציל?
פלטינה היא מתכת אצילה. אולי אפילו אצילית ותמיד אציל נשמע לי יותר כמו חציל כי מעולם לא ראיתי אציל אמיתי וגם אם כן, אולי זה בכלל אציל מזויף. חצילים זה פוסט אחר וחייבים את אליסה בניש ולא היום. האם ביבי משתייך לאצילים? האם צבע השיער שלו טבעי או שיש פה משהו בגוון הפלטינה? היום רק מעט על הפלטינה שאני מכיר וגם משהו מחוכמת הפלטינה ואני מודיע לכם שיש פה חוכמה מיוחדת ואפילו יותר מזהב. זהב לבן זה לא פלטינה. זהב נשאר זהב גם אם הצבע שלו לבן ולדעתי ניתן לעשות זהב גם בצבע סגול. אפילו ירוק. פלטינה בצבע זהב לא שמעתי ואני לא מכיר אבל בתחושה שלי זה אפשרי. שווה בדיקה.
המתכות הבאות פלטינה, כסף ופלדיום מאד דומות בצבע שלהן. עין לא מיומנת תתקשה להבדיל. גם בעלי ניסיון לא בהכרח יזהו. מחירי המתכות האלה שונים מאד. כסף זול ופלטינה יקר וככה גם כמעט הפלדיום.
הבחור הכי עדין והכי מבין
אבשלום סייג האח של ורדית ומומחה לעיבוד מתכות עדינות, אצילות ובכלל מבין אמיתי בתחום מסביר לי בצורה נינוחה מנפלאות הפלטינה. אבשי מכיר את הנושא גם באופן תיאורטי כלומר טבלאות, מספרים, נוסחאות וגם בתכלס בשטח ובמקום. אבשלום מבהיר לי שפלטינה קשה לעיבוד בשל כמה גורמים. אין לזה קשר ישיר לעובדה שהשוק המסחרי שלה הרבה יותר מצומצם לעומת זהב למשל. בהיבט הטכני מסתבר שהפלטינה סותמת את כלי העבודה העדינים כמו מקדחים ופצירות בשל היותה "נמרחת". מי שעובד עם זהב וכסף סובל על אמת ברגע שזה מגיע לעבודה עם פלטינה. תודה לאבשלום סייג המקצוען והאיש הכי מנומס ועדין בתחום שלנו.
מיחזור פלטינה יקר יחסית לזהב. נדמה לי שהכל בתחום הזה נעשה בחו"ל כי בארץ זה לא מספיק כלכלי. הבדיקה שאורכת זמן רב עם חומצות חזקות ומאכלות וזה אומר, 7 ימים ולילות לפחות. הארץ שלנו קטנה מדי לדברים לא כלכלים חוץ מעניני צבא ובטחון. פלטינה לא מקנה בטחון בכלל למרות שכל שירותי הבריאות והאשראי מתגאים בפלטיניום כדבר הכי הכי.
לפלטינה שימוש קטן ברפואה, ככה גם לגבי ממירים קטליטים במכוניות חדשות יחסית, ופעם היה גם פלגים פלטינות ואין לי מושג מה קורה היום בתחום הזה. דבר אחד אני יודע בוודאות שהרבה מבלטים נשברו בהפקת מדליות העשויות פלטינה. ברוסיה תמיד אהבו תכשיטי פלטינה מיוחדים ומעוצבים.
בקיצור בלבול מוח גדול ותוצאה קטנה ועוד לא דיברנו על רווח בכלל. בסוף התהליך תמיד גם מחייב ציפוי רודיום. רודיום נושא בפני עצמו ואני לא יודע כלום ובעצם לא כלום.
מטבעות ומדליות מפלטינה ראיתי באופן יחסי די הרבה. מטילי פלטינה ראיתי פעם אחת וליתר דיוק חצי מטיל ובסופו של יום אותו VIP קיבל את הצעתי למכור זאת בעצמו בלונדון במחיר סביר. פה בארץ זה היה קשה והמחיר שהוצע היה לא משהו בלשון המעטה.
אוסף המדליות הישראליות הפרטיות מפלטינה הכי מרשים שראיתי הגיע לתל אביב מאיטליה. האיטלקי שלנו היה לבוש משהו משהו כדרכם של בני איטליה. אני בטוח שראיתי על הראש שלו בורסלינו אמיתי. לא נראה לי שהוא היה מאפיונר. האם יש יהודים במאפיה באיטליה? פעם גם הוזמנתי לבצע הערכה עבור המשרד של קסירר וסוכובולסקי רואי חשבון. הם ניהלו עיזבון של אוסף מרשים של מדליות פרטיות מישראל. סיפור האוסף הזה או נכון יותר סיפור הערכת האוסף והשתלשלות הענינים המוזרים יגיע בהזדמנות אחרת.
מדלית השחרור מדליה ממלכתית תשמ"ח 1988 פלטינה - PURE PLATINUM עיצוב רוטשילד את ליפמן (רולי) צילום אליעזר מורב
מדליות ישראליות מפלטינה
בישראל שאני מכיר נעשו מספר מדליות מפלטינה. החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ ז"ל, עשתה כמה מדליות בודדות. נדמה לי שעשו את המדליות הבאות. 25 שנה למדינה, 40 שנה למדינה, 50 שנה למדינה ואפילו 60 שנה למדינה שזה כבר עם החברה הישראלית. גם בחגיגות 3000 שנה לירושלים עיר דוד 1995 עשו מדליה של אונקיה שלמה להוציא את מדלית השחרור בחגיגות הארבעים ששם זה רק חצי אונקיה. למה? ככה. החברה הישראלית למטבעות ומדליות שהיא הממשיכה של החברה הממשלתית, עשתה גם סדרה של עשרת הדברות מפלטינה. מדליות ממש קטנות במהדורה קטנה שנחטפה כולה, כי אספנים כבר אמרנו הם עם הסובל מבעיה בלתי פתירה. קניה של משהו מרגיעה אותם עד לפעם הבאה.
גם חברות פרטיות כמו ישנומט ואמנוגרף שקל, בשנות השישים והשבעים, עשו די הרבה מדליות ואפילו מאד מוצלחות לטעמי. יש כנראה לפחות 30 מדליות שונות עשויות פלטינה ואף לא מטבע אחד ישראלי של בנק ישראל למרות שאני זוכר כוונה כזו לגבי מטבע נמל קיסריה ואולי אני שוב מדמיין. בקיצור פלטינה זה משהו די מיוחד ושונה, ואני מכיר בקושי שני אנשים שנהגו להשקיע במתכת הזו ולעצמם.
אם כבר מזכירים פלטינה ונומיסמטיקה אזי המטבעות הרוסיים של 3 , 6 וגם 12 רובל מפלטינה זה דבר חם ומיוחד, למרות שהם הוטבעו לפני כמעט 200 שנים. פעם ואפילו בזמן שלי המטבעות האלה עלו סכומים סבירים אבל מאז שנולדו אוליגרכים המטבעות האלה הפכו לימבה כסף. יש לי סיפור וחצי על מטבעות רוסיים מפלטינה ואפילו משנת 1833. מישהו אמר לי שלרוסיה ולדרום אפריקה יש הכי הרבה פלטינה וגם שם זה ממש לא הרבה. נדמה לי שהפלטינה הגיעה לכדור שלנו ממקומות אחרים וממש רחוקים. אני לא בונה על המקומות האלה וגם לא על חלליות לשם.
דמות מיוחדת בשם בודי
הכרתי באופן ויזואלי דמות ציורית מעולם האגדות שהקשר שלה לפלטינה היה די מיוחד. קראו לו בודי והוא היה יהודי ממוצא עיראקי שנהג להיות מעורב בשוק שלנו באופן עקיף. הוא היה מלווה כסף ואפילו בריבית. בודי היה הולך באופן מאד מיוחד ואני בטוח שהוא היה דמות אחת המחוברת לסיפורי אבו נימר למרות שמרחב הפעילות שלו היה סביב בית הכנסת הגדול באלנבי. עמי פישמן זכר צדיק לברכה, תמיד היה מנסה לדבר איתו ואפילו בערבית עם ניב רומני. תמיד כששאל אותו לשלומו נהג בודי לענות לו בנושא של מחיר הדולר. כשהיה עושה לו סימן עם היד לשלומו, היה בודי עושה בחזרה כאילו למטה או למעלה כאילו רוצה להגיד על המגמה של הדולר. פעם מישהו אמר לי שלבודי הזה יש 600 פלטינות כ"ה והוא אפילו ראה אותן. אני לא ראיתי מעולם יותר מחמישים מדליות פלטינה בפעם אחת וזה קרה רק פעם אחת יחידה ובודדה. כן אלו היו גם אותן מדליות של 25 שנה למדינה הנפוצות מאד עם קופסא אדומה ויש גם קופסא שונה ושחורה לתושבי חוץ.
בארץ כאמור השוק של הדבר הזה די בעייתי ואני לא מהממליצים. אגב אני לא ממליץ על שום דבר באופן קבוע. אפילו לא לגבי חתונה. זוגיות זה משהו אחר ולא חייבים להתחתן. מי מכיר את רחוב המליץ בתל אביב. פעם גר שם סוחר מתכות ידוע. כן הוא גם קנה ומכר פלטינה.
בדרך כלל מה שמגיע לשוק המשני שזה השוק שלנו סוחרי הרחוב המדובללים, הן אותן מדליות ממלכתיות ובמיוחד מדליה כ"ה שנים למדינת ישראל שהונפקה בעשרת אלפים יחידות. זוהי כמות מאד גדולה וזה הפריט הכי מוכר בתחום הפלטינה בארץ. זוהי אונקיה טהורה שלמה בטוהר 999. לעיתים יש מצב שיש שם רק 30 גרם או אפילו פחות מזה ולא ממש 31.1 גרם שזה אונקיה טרוי. ראיתי מקרה ואולי שנים שהיה גם יותר. בדרך כלל זה פחות. למה? ככה.
בישראל מקובל גם לכתוב pure platinum בדופן המדליה. יש גם לעיתים במדליות הפרטיות משהו דמוי נחש ואני לא יודע מה זה. אולי הנחש של משה. לא בטוח. ועדיין אנחנו לא בחוכמת הפלטינה אבל תזכרו את הנחש של משה כי אולי זה יתחבר למשהו. תודה רבה.
המדליה הממלכתית הראשונה והכי נפוצה מפלטינה היא 25 שנה למדינת ישראל 1973
מדליה כ"ה לישראל פלטינה 1973
כ"ה למדינה מדליה ממלכתית, תשל"ג 1973 בעשרים וחמש שנות המדינה גדלה האוכלוסייה פי חמישה, ניבנו עשרות ערים ומאות כפרים על אדמה שבחלקה הייתה שממה או מדבר. גדלה התנובה מחקלאות. תעשייה מודרנית כבשה לה שוקים ליצוא. במשך עשרים וחמש השנים היווה ביטחון המדינה בעיה מרכזית, ורבים היו הקורבנות בנפש וברכוש שישראל סבלה במלחמותיה. אולם למרות ניצחונותיה בשדה הקרב, נשארה השאיפה לשלום עם המדינות הערביות ראשונה במעלה במדיניותה. פני המדליה הסמל הרשמי של חגיגות שנת העשרים וחמש – מנורה, וסרט היוצר את הספרה 25 ועליו כתובת "ישראל". על השפה, למטה, כתובת באנגלית "שנת עשרים וחמש לישראל". גב המדליה שנים עשר המזלות, מתוך הפסיפס שנתגלה ברצפת בית-הכנסת מהמאה השישית בחפירות בית-אלפא. היקף על מדליות הפלטינה "פלטינה טהורה" באנגלית. מספור כל המדליות ממוספרות. עיצוב גדעון קייך. גלף משה נוב. מיטבעה פלטינה – מ 5000-1 רובינס אטלבורו ארה"ב, מ 10000-5001 המיטבעה הממשלתית בירושלים. מתוך אתר החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ.
פעם הקפה של לושי ברחוב הר סיני 5 והיום קוראים לזה פורט סעיד של אייל שני
פעם מוישה גליקמן ז"ל סיפר לי את הסיפור הבא שקיבלתי לכך אישור מלא משלמה אוחיון יבדל"א, ושניהם הם הכוכבים הראשיים בארוע המכונן שהתרחש בתל אביב של שנות השמונים המאוחרות לערך. המיקום ממש קרוב לבית הכנסת המרכזי. תמיד טוב לעשות עסקים ליד מקומות קדושים, והסביבה כולה הייתה תמיד הצנטרום של התחום שלנו ולא רק. החנויות של יאיר נחמני, פרץ שלמה, משפחת הבדלה, אדי לופוביץ , משפחת גלעדי, משפחת בר יעקב ועוד נמצאות במרחק ממש קטן.
היום יש שם ממש בצמוד מקום הומה בשעות הערב בשם פורט סעיד של אייל שני ואני לא יודע למה בחרו בשם הזה. רק כשהבן שלי ניר סיפר לי על המקום הזה נולד לי החיבור הזה בין שני המקומות של אז והיום. אין מקריות אמר מי שאמר ואני עוד מחפש אותו.
פעם ברחוב הר סיני 5 פינת אלנבי 108 - בית מני, בקומת הקרקע היה בית קפה של מבוגרים. לידו היה מכון צילומים של אחד בשם בורוכוב וגם משרד נסיעות של אחד ויימן עם אופנוע והייתה לו גם אחות יפה ומאד מיוחדת. פורט סעיד המצליחה והלא זולה הולכת ומתפרסת על החנויות מפעם. היום נשאר שם רק בורוכוב. בית הקפה של לושי הפך למקום בו מיקמו את השירותים המוזרים. בלילה יש שם חיים מעולם אחר.
בהמשך בסוף כלומר בהתחלה של הר סיני 2 הייתה חנות המטבעות של מאיר אהרוני שפעם היה מנהל סניף דאר בשכונת בבלי. היום זה חלק ממשהו קולינארי בהתהוות.
בית הקפה הצדדי שלנו היה מעט חבוי ולאחת מבעלי בית הקפה הזה שהיה בדמי מפתח קראו לושי והיא הייתה הונגריה חמודה, למרות שכבר הייתה זקנה מקומטת ומעט צרודה, אבל המבט הממזרי והחרמני נשאר לה גם בגיל גבורות. בבית הקפה הזה נהגו לשבת סוחרי מטבעות ובולים וגם אספנים וגם סתם אנשים מהסביבה ואפשר גם להגיד סתם בטלנים. בית קפה שהוא סוג של בורסת רחוב ומקום מפגש לאנשי מקצוע בתחום שלנו. שלום וולף, שלום רנן, יאיר נחמני ועוד רבים היו מיושבי המקום. מדי יום שלישי נהגו לפקוד את המקום הזה סוחרים מכל הארץ כלומר ירושלים, חיפה, נתניה, חדרה ואפילו מבאר שבע ואילת. יום שוק קראו לזה וגם יום בורסה וגם בתי קפה צמודים כמו מיראז' ועוד חנויות של סוחרים נהנו מאותם מבקרי חוץ. היום כאמור אין בית קפה ורוב המבקרים של אז שוכני עפר. שלמה אוחיון אחי הבכור חי וקיים והוא גם זה הנותן לי אנרגיה וכוחות בחנוק.
מבט מתוך הקפה של לושי של פעם לעבר בית הכנסת הגדול באלנבי
פעם בית קפה למבוגרים והיום פורט סעיד לצעירים
קניה ומכירה וגם מיד ליד עם לחיצת יד וגם מזל ברכה
אז חזרנו לבית הקפה של לושי החרמנית הזקנה ולאותו ארוע מכונן בו טמונה חוכמת הפלטינה מבחינתי.
שלמה אוחיון אחי הבכור ישב עם מישהו שמכר לו כמה פריטי אספנות של מטבעות ומדליות. לא הרחק ממנו ישב מוישה גליקמן שכולם קראו לו משה תדיראן כי פעם עבד בחברת תדיראן בתחום הבטריות. מוישה ז"ל היה חבר ילדות של אבא שלנו עוד בפולין ומי שהכניסו לעולם המטבעות וגם אותי לימד דברים רבים וחשובים ולא בטוח שהפנמתי את רובם. מוישה איש אשכולות וידען בתחום שלנו והזכרתי אותו לטובה בפוסטים קודמים ועוד יהיו גם בעתיד. מוישה ישב בצד ולא התערב אבל היה ער למתרחש לידו כלומר לשולחן של שלמה שקנה אי אלו פריטים וברור שתמיד גם מזמינים קפה ואולי עוד משהו בצד כמו עוגה או סוג של טוסט עייף. הקפה של לושי לא היה משהו מפואר והתאים עצמו לאוכלוסיית האספנים החסים על כספם בנושא אוכל ושתיה, אבל יוציאו אלפיה בשניה על מדליה חבוטה. שלמה ומוישה לא היו מהזן הזה בכלל ותמיד הזמינו שתיה לעצמם ולאלו שישבו איתם. לעיתים לושי הייתה צועקת על אנשים שילכו הביתה אם הם לא מזמינים כי המקום שלה זה לא לפרזיטים.
העיסקה של שלמה הסתיימה. הוא קם לסיבוב משחרר וחילוץ עצמות. מוישה גליקמן קרא לו לשבת איתו. הוא שאל אותו אם העיסקה נגמרה והאם הוא שלמה מעוניין למכור את מה שקנה בזה הרגע. קוראים לזה "מיד ליד" כלומר קניה ומכירה זריזה ונשאר הרווח במידה ופעלת נכון. שלמה ענה "בטח אני מוכר וגם קונה. בבקשה משה". אז משה שאל "כמה?" ושלמה ענה לו את המחיר המבוקש ומשה שאל אם הוא בטוח במחיר ושלמה ענה שכן כי סוחר הוא סוחר ויש מילה וגם בטחון עצמי וכבוד ויש עיסקה ולחצו ידיים וספרו הכסף וכולם מרוצים וכעת אנחנו כבר לקראת הסוף עם חוכמת הפלטינה.
חוכמת הפלטינה או גילוי סודות מקצוע
מוישה אמר לשלמה לשבת לידו ואז הוא שאל אותו אם הוא יודע מה בעצם הוא קנה ומכר. שלמה עונה "כן זה מדליות ישראליות פרטיות וקטנות. המדליות עשויות מכסף וקניתי ומכרתי ויש רווח והכל בסדר". אז מוישה מתחיל להסביר לשלמה בשפה ברורה ובלשון בהירה. "אתה סוחר ואיש מקצוע ואתה צריך לדעת מה אתה קונה ומה אתה מוכר. איש פרטי שאינו בתחום יכול לעיתים לעשות כל מיני דברים. לא תמיד הוא יודע ומבין, אבל אתה סוחר בתחום ואתה צריך לקבל אחריות למה שאתה עושה ולא חייבים לעזור לך כמו לאיש שאינו מיומן. אז מהיום תדע שמה שקנית ומכרת זה לא כסף למרות שזה מאד דומה בצבע. כסף ופלטינה זה ממש דומה אבל ממש לא דומה במחיר. לעיתים זה פי 50 יותר וגם פי מאה. המדליות שלך שקנית ומכרת הן פלטינה ולא כסף והמחיר בהתאם. בפעם הבאה כבר תדע וככה גם תלמד כמה לקחת. קוראים לזה דמי לימוד וביידיש רבה געלט. אתה מבין מה אני אומר?" שלמה היה כנראה מאד מופתע אבל כמי שמכבד את המילה והעיסקה הבין שהסחורה שמכר שווה פי כמה וכמה ובכל זאת החיים ממשיכים ובפעם הבאה אולי נלמד ואולי יהיו טעויות אחרות אבל נדמה לי שהבין משהו מחוכמת הפלטינה.
הפוסט הזה מספר סיפור אבל יש בו לדעתי הרבה מעבר לכך. אתיקה וסודות מקצוע הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. ניתן לדבר על זה מפה ועד למקומות מהחלל שמהם כנראה הגיעה הפלטינה. אם בא לכם לדבר על זה אז טוסו לשם ונראה.
