לחשוב מחוץ למדליה

קובי תגיד למה יש לך כל הרבה מדליות אותו דבר?

כי קניתי חבילה וכעת רוצה למכור.

קנית כל כך הרבה? בטח יש לך סיבה...

קניתי בגלל הקופסאות שהמדליות היו בהן.

כמה עולה קופסה?

כמו 3 מדליות.

פה יצמחו שערות...

אבא שלי אמר לי הרבה דברים בחיים. חלק אני זוכר ויש דברים שאחרים שמעו ממנו והם מספרים לי היום כשהוא כבר איננו. לפעמים אני מופתע ולפעמים לא. איני יודע אם יותר צדק או יותר טעה כי אין לי חשבון מכולת מסודר לגבי אמירותיו.

את המשפט עם השערות וכף היד שמעתי יותר מפעם אחת.

פה יהיו בנינים ושכונה כאשר פה (בכף היד) יצמחו שערות ויש גם הדגמה כאשר כף יד שמאל פתוחה ואצבע מיד ימין מסמלת בצורה מעגלית.

גבעת הסלעים 1990 מינה ניר וגילי וגם ענת קצנשטיין הדו שלנו

אני נזכר בזה כי נדמה לי שככה אמר אבי לגבי הבית שלנו בגבעת הסלעים בראש העין בזמן שעשינו סיור בעבודות שכבר החלו במקום אי שם סביב 1989.

אבא ובן עם משקפיים

צמד נוכלים

פעם ראיתי בבית קפה באלנבי שנות השמונים מישהו שמאד מאד מבין במטבעות וגם אספן גדול מאד וגם נוכל לא קטן שישב בכלא בארצות הברית וגורש ממנה לארץ הקודש אחרי שהשלטונות שם החרימו לו אוסף מיוחד ונדיר של הרבה דברים. פה בתל אביב התגורר מול בית החייל ואפילו עם כיסוי ראש. ראיתי ושמעתי אותו אומר למישהו שבא לבדוק מטבע כאילו נדיר שהוא חייב לתת ביס קטן ולבדוק את המטבע כי משהו שם מסריח. לפני זה הוא לקח את המטבע והריח אותו. זה היה קטע די מוזר ומפתיע אבל האיש הזה היה סיפור גדול בתחום שלנו. אני זוכר ממנו כמה ארועים די מיוחדים וחריגים. מטען חריג שווה פוסט.

קראו לו בהרבה שמות בעולם ואחד השמות היה גרנדה מוזס. ראיתי לו את הלבן בעיניים בדי הרבה מקרים והוא לא הבין למה נרתעתי ממנו ולא עשיתי איתו עסקים, למרות שכמעט תמיד צחקתי כלפי חוץ ופנימה הבנתי שזה גם עצוב וברור שזו מחלת נפש די חמורה. הוא הבין מאד בתחומנו אבל לא ניתן היה לסמוך עליו להבנתי, משום שלא ידעת מתי הוא דובר אמת או סתם מטעה את הסביבה.

בפעם האחרונה שראיתי אותו זה היה בקו ארבע בתחנה של מגדלור בן יהודה 1, יושב ומחכה לאוטובוס עם סוודר גדול ולא היה חורף, שמן מאד ועל הרגל מורכב משהו המעיד על סכרת כנראה.

הוא מת בסוף והשותף שלו לחלק ממעלליו מת אחריו כמדומני. לשותף קראו פלאטו שרון.

כשאתה אומר restrike למה אתה מתכוון?

לאחרונה ראיתי שני איזכורים של המונח restrike ונדמה לי שזה הצליח לבלבל אותי. שתי מכירות שהופיעו בפלטפורמה של בידספיריט וצרפתי צילומים. לא מציין שמות. אשמח לעזרתכם האספנים והמבינים בנושא. ראיתי שמציעים מטבע זהב של 3 דולר ארצות הברית עם המילה ריסטרייק וככה גם לגבי מטבע מאה מיל מנדטורי 1934. האם יש דברים כאלה בכלל?

אני יודע שיש restrike במטבעות אוסטריה וככה גם במכסיקו לגבי 50 פזו ויש עוד מקומות עם הטבעות מחודשות אבל בארה"ב? מטבעות מנדט? תקנו אותי אם אני צודק בבקשה.

"3 דולר 1857 ריסטרייק הטבעה מחודשת" האומנם?

"100 מיל 1934 "ריסטרייק" מטבע מבוקש מאד" האומנם?

מטבעות אוסטרים מהרשת restrike

רובין ברי - עדות תיאטרון שארית הפליטה

עדות שנגבתה מראובן רובין ברי יליד פולין פלוצק 1918 כיום תושב ארצות הברית ניו יורק ברונקס 10475 R BRI 100 11A DREISER LOOP

שיחק כשחקן תיאטרון בקבוצה שהתארגנה תחת השם תיאטרון שארית הפליטה. היו אלו יהודים שנותרו ממחנות השמדה ואחרים שעברו את אימי השואה מכל רחבי אירופה. התיאטרון החל לפעול בשנים 1945 1946 כמופעי יחידים והעלאת מחזות. מחנות הפליטים באיטליה הם המקומות בהם התארגנה הקבוצה ובהם הם פעלו. המחנה הגדול היה בסנטה מריה דה לאוקה קרוב ללצה בקצה המגף. השני היה ליד בארי סנטה מריה דה באנגני.

כאשר נוצר המחנה נוסד גם התיאטרון בו זמנית, בתחילת הדרך החל כתיאטרון חובבים שעיקר החומר בו היה קל-סיפורי שלום עליכם, הגולם-לוויק וכן סיפורי י.ל. פרץ. במחנה סנטה מרינה דה לאוקה שוחק בעיקר חומר של שלום עליכם, דברים קלים לצחוק.

רובין ברי רביעי מצד ימין

עומד במרכז רובין ברי

יושב ראשון מימין הרשדורפר מנחם

התיאטרון נתמך בתחילה על ידי הג'וינט ולאחר מכן עי אונרר"א. כל הכרטיסים היו בחינם. צוות השחקנים כולל התזמורת, מאפרים תפאורה מנה כ 25 איש לערך. הודעות בדבר המופעים הודבקו על גבי לוחות מודעות של המרכז.

מחנה סנטה מרינה דה לאוקה היה בתנאים מצוינים, ריכוז וילות ובתים פרטיים.

בארי היה מחנה צבאי. בין השחקנים היו גם זוגות נשואים. הרפרטואר המקצועי החל ב 1945 עם מוסיקה ואקורדיוניסט. ב1946 החלו ההצגות המקצועיות. 1949 הייתה השנה האחרונה לפעילות. בסוף.

ב1948 הועברה הקבוצה לרומא לידו די רומא בשל היותו מקום מכובד יותר. הבמאי היה הישראלי נישט.

רובין במרכז עם כובע בתיאטרון היהודי במחנות העקורים באיטליה 

מאוסף משפחת קרופ

שמות שחקנים: מלינובסקי יליד פולין מרדום נשוי לאיריקה שבארץ היתה מורה. מנחם (מוניו) וחוה (אווה) הרשדורפר ילידי פולין. ברוידא, זנגר אברהם, יחזקאל (הונגריה), קוצקובסקי (פולין), אקילה akilla יווני נוצרי היה אקורדיוניסט.

ראובן ברי וקודקובסקי ארגנו עתון חדשות פנימי ששוכפל וחולק לאנשי המחנה באנדריטיקה. היו אלו חדשות שתורגמו מאנגלית גרמנית ואיטלקית.

אגרובנק

 חולון אבני שפה אגרובנק כיתוב בשלט של המועצה לשימור אתרי מורשת

אבני שפת המדרכה נוצקו מבטון במפעל של משפחת קרמן החולונית. על האבנים הוטבע, בעברית ובאנגלית השם של החברה שבנתה את השכונה-אגרובנק העבודה, שכללה גם את הכנת אריחי המדרכה, נעשתה באופן ידני. לשם כך ערבבו חול, חצץ ומלט. אבני השפה הוצבו לאורך רחובות השכונה והונחו לסירוגין אבן בעברית אבן באנגלית. אבני השפה הן עדות נוספת לאיכות ותכנון והביצוע של חברת אגרובנק.

רחוב מקווה ישראל פינת חנקין

אגרובנק בנק לחלקאות ולבנין לארץ ישראל בע"מ

The Agricultural and Building Bank for Palestine Ltd.

רכש קרקעות בתל אביב, חולון, חדרה, יוקנעם, קריית חיים ועוד. ממאפייני פעילות הבנק בשנותיו הראשונות היה הנפקת סדרות של אגרות חוב ושימוש בכספים, לגאולת הקרקע ומכירתה במחירים נוחים ליהודים, למטרות בניה וחקלאות. הסניף היחיד של הבנק היה בתל אביב, ברחוב אלנבי 65. את הבנק ואת חברת ההשקעות שלו נהלו האחים שבתאי ויעקב מירנבורג מירון ושמעון וצבי יעבץ. בתחילת שנות החמישים של המאה ועשרים נסגר הבנק.

פנים ושמות, זיכרונות מכתובת אחת נשכחת / כתב יוסי שחם שיטינג

זכר וכתב יו"ש יוסי שחם שטיניג יליד 1938 קבוצת שילר

כ30 שנה שכן משרדי במרתף צנוע בבית נושן ברחוב קטן, במה שהיה ידוע בתל אביב ה"צפון הישן".

בבית כ16 דירות והדיירים "עולם ומלואו" גיוון במוצא, בעיסוקים במהלך החיים, ההתבגרות, ההזדקנות והמוות.

מדי פעם אני מהרהר ונזכר באותו פסיפס תל אביבי שהיום הולך ונמוג, הבתים משתדרגים ותל אביבים צעירים נכנסים, גרים ומשנים את מה שהיה.

שכנים שכנים

הצייר

הראשון אותו אזכיר, הצייר אפרים ליפשיץ, הסטודיו שלו מולי, דלת מול דלת, ציוריו שהיו פעם נאיביים, הלכו והשתנו עם המודרנה לכיוון הציור העכשווי, הסטודיו שלו היה מלא ציורים מהרצפה עד התקרה, כמו כל הציירים הוותיקים, של אותה עת, היה לו גם סטודיו ברובע האמנים בצפת, אפרים היה איש שיח ותרבות.

הבונדיסט

חיים בביץ היה איש מפלגת ה"בונד" מפלגה סוציאליסטית יהודית שהיה לה סניף קטן בארץ וכמה מוסדות תרבות, שריד של עולם שרובו נספה בשואה.

המזרחים

משפחת ניסים גרו בדירה מעלי, יוצאי עיראק גידלו בדירה הצנועה 4 ילדים לתפארת, שקטים, חרוצים שכנים טובים.

כאשר נפטר האיש, הוקם בחצר "אוהל אבלים" בציוד שהובא מגמ"ח באור יהודה, הוזמנתי למניין ומילאתי חובתי כשכן.

גב' לוין

הכרתי את האישה המבוגרת הזו כגב' לוין. יום אחד יצאתי לרחוב, היא ישבה ליד הדלת עם כמה חפצים וביקשה "קח אותי לבית האבות בגבעתיים" הבטחתי לשוב ולקחתי אותה. שאלתי "מה קרה?" סיפרה שנהג המונית שהזמינה סרב לקחת את האביזרים והסתלק. נסענו, שאלתי "אין בני משפחה לסייע לך?" ענתה "ישנו בן אחותי אך הוא עובד".

הגענו למשען בגבעתיים, הפנו אותי לצד האחורי של הבניין למקום המכונה "רמפת פריקת זקנים".

כעבור שבועיים באה למשרד עם תודה ועוגה.

אני בטוח שבן אחותה יופיע כאשר תהייה איזו ירושה. עצוב.

לואיג'י

לואיג'י פוליאגי היה איטלקי נוצרי, עם האיש הקטן והנחמד הזה, התידדתי והוא סיפר לי את קורותיו, בעברית שבורה, שגם אחרי עשרות שנים, לא שלט בה היטב.

מקצועו של לואיג'י היה ריטושר, האיש שמכין ידנית תמונות טכניות להדפסה, מקצוע זה לא קיים היום.

לואיג'י התגורר במילאנו ולפני מלחמת העולם השנייה נסע לבולגריה כדי ללמד שם את מקצוע הריטוש. הוא הכיר צעירה יהודייה וסייע לה בזמן המלחמה, אחרי המלחמה נישאו ועלו לישראל, הם היו חשוכי ילדים. לואיג'י היה נוסע כל שנה למשפחתו במילנו וכשחזר סיפר לי את כל מה שחווה.

מקום עבודתו כריטושר היה בדפוס גדול ברחוב עמק יזרעאל בדרום תל אביב.

מסתבר שכמו כל העוסקים בענף הדפוס, הוא גם צייר, יום אחד הביא לי ציור, מעשה ידיו במתנה.

כשניפטר לואיג'י כבר לא עבדתי במשרדי, הוא נקבר בבית הקברות הקתולי ביפו, לא נכחתי בהלוויה, יהי זכרו ברוך.

שכנים ברחוב

ד"ר יורם גולדמן

מול המשרד שלי בחלון ממול שכנה הקליניקה של רופא השיניים ד"ר יורם גולדמן, באפן טבעי הלכתי אליו כשהיה צורך ל"חטט" בשיני הדואבות. בקליניקה שררה אווירה ייקית, מגזינים ובדיחות בגרמנית ותמיד תמיד מוסיקה קלאסית.

הייתה לו בעיה לדוקטור, תחביב הטיסה. הוא למד לטוס ודיווח לי על עלילותיו בשמיים. יום אחד אזר אומץ והזמין אותי לטוס עמו. עד כאן, הסיכוי שאסכן עצמי בשמיים עם רופא שיניים יקה, לא באה בחשבון, התחמקתי באלגנטיות.

המכולת של גניה ומרדכי

ברחוב הסמוך, לואי מרשל, שכנה המכולת של זוג ניצולי השואה גניה ומרדכי. מכולת זו הייתה אתר מרכזי לכל הסביבה.

מרכז מידע ורכילות הייתה המכולת של גניה, שם קניתי מצרכים למשרד ולביתי וגניה הייתה רושמת, בסוף החודש היה צריך לשלם, גניה סיכמה את הקניות בזריזות, בחנתי אותה, מדוייק.

סיפור ההישרדות בשואה של הזוג הזה היה מרתק. מרדכי סיפר לי שהיה אחד המעטים שהגיעו לטרבלינקה ושרדו, הוא נתן לי קלטת לצפייה שצילם סטיבן ספילברג. התידדנו והם סיפרו על עלייתם לארץ ועל התבססותם בתל אביב. הם היו אנשים אמידים, דבר שמחזק את השקפתי "שלא כל ניצול שואה מסכן ולא כל מסכן ניצול שואה"

דמויות חולפות

האזור הזה במרכז צפון תל אביב, ריכז דמויות מעניינות מכל גווני הקשת וכולם הגיעו למכולת של גניה, אחד מהם איש הציבור דב חנין. במערכת בחירות אחת פורסם בערב שהוא נבחר לכנסת, כולם מיהרו לברך אותו והוא אמר "תמתינו לתוצאה הסופית" לאחר ספירת קולות החיילים הוא נשאר בחוץ.

הזמר ישראל יצחקי חזר לארץ, במשך מספר שנים ראיתי אותו מדי פעם, לבוש בהידור מצוחצח ומתוקתק.

באזור היו מספר בתים משותפים שהקימו סקטורים שונים, עובדי נמל תל אביב,

שחקני הבימה ועוד

את השחקן מישה אשרוב הייתי פוגש בדואר, תמיד תמיד התבדח וסיפר הלצות.

יפו הבלתי ידועה של שמואל גילר 2019

אם חפצים אתם לדעת ולהכיר את יפו על אמת ובלי סיפורים והמצאות אז שמואל גילר הוא האיש העכשווי. לכבודו נתכנסנו (דצמבר-2019) באכסניית עמנואל ביפו לרגל השקת קובץ מחקרי יפו "אריאל 217" המוקדש לאדריכל שמואל גילר. שמחתי לראות במקום הרבה אנשים חמודים וגם את דן טולקובסקי ולשוחח עימו בקטנה. תודה

יפו הבלתי ידועה הוצאת ספרים אריאל ירושלים 2019

יפו הבלתי ידועה קובץ מחקרי יפו המוקדש לאדריכל שמואל גילר

אדריכל שמואל גילר נושא דברים

דן טולקובסקי נולד בתל אביב בשנת 1921. 

המפקד החמישי של חיל האוויר הישראלי

1959 מעטפה עם בול תל אביב לרגל 50 שנה לעיר. 

חתימה של אלוף דן טולקובסקי מפקד חיל האויר לשעבר. 

תלמידי ומורי הגמנסיה העברית הרצליה

אל על תל אביב קהיר טיסת בכורה 3/3/1980

אל על טיסת בכורה תל אביב קהיר

זאת לתעודה כי רן סוסקין 

השתתף בטיסה ההיסטורית מתל אביב למצרים 

בחברת אל על נתיבי אויר לישראל בתאריך 3.3.1980

מנחם ופולה סבא וסבתא שלי / כתב צילם ומתגעגע גולן פרץ

קורות מנחם מנדל (מישה) סקלקה 1924 – 1997.

מישה נולד בפולין 1924. עם פרוץ מלחמת העולם השניה ופלישת הנאצים לפולין 1939, מישה בן 15 נמלט, מזרחה לשטח הרוסי .

לאחר תלאות הצטרף בשנת 1942 לצבא הפולני בפיקודו של אנדרס שהצטרף למלחמה נגד הנאצים ונע דרך טהרן לעבר אפריקה.

כאשר הגיעה השיירה בשנת 1943 לקרבת ארץ ישראל, הצטרף מישה לכח המגן העברי, ליחידת הנוטרים, (גפירים) ובמקביל עבד בקיבוצים.

עם פרוץ מלחמת העצמאות, השתתף בקרבות לטרון 1948, ובהמשך התגייס לחיל הים. מישה המשיך לשרת במילואים עד שנות השבעים.

סבא מישה בגן כיכר לונדון תל אביב

היה נשוי לפולה, ויחד גידלו שתי בנות, יונה ורותי.

קורות חיים פולה שטיינר (לימים סקלקה)

ילידת מאי 1925 בוכניה פולין.

ב-1942 נלקחה משפחתה יחד עם כל יהודי הגטו לבלז'ץ ושם הושמדו.

פולה שנשלחה ע"י הוריה להתחבא ביער ניצלה ונשלחה לאושוויץ בירקנאו.

בבירקנאו שהתה כשנה וחצי ולאחר מכן באושוויץ מספר חודשים.

ב-1945 ברחה מתוך שורות צעדת המוות לביתה בבוכניה.

משם גורשה בבושת פנים וקללות ע"י פולנים שהתגוררו בביתה.

בקרקוב הצטרפה לבית הילד, ומשם לבית הילד בצרפת..ומשם באוניה יציאת אירופה "אקסודוס" עלתה לארץ ישראל.

פולה הייתה בין האנשים שהורדו מתוקף היותם חולים ונשלחה למחנה עתלית.

בעתלית שהתה כ-7 חודשים ואז עברה לחיפה לבית החלוצות ועבדה כמלצרית בבית הפועלים.

באחד הערבים בעת בילוי בבית הקפה הכירה את מנחם שהיה חייל בחיל הים (מנחם עלה בשנת 1942 יחד עם צבאו של אנדרס שהיה בדרכו לחזית אפריקה וחנה באילת.

הם התחתנו וחיו בצנעה בחיפה, ברמלה, שכונת התקווה ולבסוף קבעו את ביתם ביהוד.

נולדו להם שתי בנות. יונה פרץ ורותי יסן.

5 נכדים ונכדות ו8 נינים ונינות.

פולה נפטרה בתאריך 18/09/2014 והיא בת 89.

דבר אלי בפרחים ובתל אביב

מינה תמיד מבקשת ממני להביא לה פרחים ליום ההולדת וימי מועד שבינינו. פרחים לשבת וסתם זה לא אני. נראה לי סידור בסדר ואפילו זול לעומת אפשרויות נוספות ואני רק מבצע הוראות ופקודות חוקיות בעליל.

מזה שנים הרבה, שאני קונה את פרחי אצל רונן בפרחי גורדון פינת בן יהודה בזו הבקשה. "שלום פרחי גורדון. תגידו לרונן שזה קובי מהמטבעות ושיכין לי בבקשה משהו יפה במאה ש"ח שלמים. כן זר ליום הולדת/ נישואין עם צבעים עדינים ובלי צהוב. תודה".

רונן קידם עסק משפחתי יפה שהחל עם אביו המנוח ורואה ברכה בעמלו ובפרחיו. אני זוכר אותו כנער צעיר המתעניין בתחום האספנות וטוב שנגמל מזה ממש מוקדם. רונן סוחר דינמי, חייכן וגם מתוחכם ובדרך כלל מציעים לי שני זרים לבחירה והם יודעים שיש סיכוי שאשלם בשביל שנים הטובים מהאחד. פעם גם סיפר לי איך קיבל לשלם עשרות אלפי שקלים חדשים כאגרת שילוט שנתית. רונן לא פראייר וידע איך לצאת מזה.

מזה זמן חשבתי לכתוב במשהו על חנויות פרחים אבל רק בגלל/הודות לבעז סתר זה קרה. בעז סיפר לי על כמה חנויות פרחים מפעם וגם קצת על זה שהיה עושה שליחויות כנער מתבגר. האם פרחנים אוהבים פרחים? שמתי לב מסביבתי הקרובה שיש הרבה פרסים בביזנס הזה. מסקרן אותי איך איראן של היום בקטע של הפרחים.

בין יתר הפנטזיות העיסקיות שלי, קיים חצי חלום של חנות פרחים עם בית קפה ואני יודע שזה לא מקורי, אבל מי אמר שחייבים להיות מקוריים? פרחים מפלסטיק זה מזעזע. אגב במקום הזה ניתן יהיה לשלם בכל מטבע וגם בכאלה ישנים ואפילו בחפצים ישנים כלומר אלטע זאכן. תודו שזה קצת מקורי.

הרבה בנים עשו שליחויות פרחים בחגים וגם אני וזה כסף בסדר. אני זוכר רק בעל חנות אחת בדיזינגוף של פרחים. השם פרחי לימור וזו החנות של אבא של לימור ספרדי שלמדה איתי גם ביסודי וגם בתיכון והייתה מאד שקדנית ותלמידה מצטיינת ועדינה. החנות הייתה ליד המשטרה וליד החנות של אתא. ברור שהיו עוד חנויות.

כשהתחתנו בפעם הראשונה ובשנת 84 בל"ג בעומר, היה צריך זר לכלה. מוזר שאין זרים לחתן. זהר ברנט הצלם אירגן שפרחי קהלני ברחוב יהודה הלוי יעשו זר עדין וידידותי לסביבה וככה היה.

מה עמדתכם לגבי קקטוסים ודברים דומים? פעם הייתה לי חיבה לנושא עד שמישהי נתנה לי תיאוריה מרתיעה שלקחה אותי כמה צעדים לאחור. מדובר שם על אנרגיות ומה שכל מיני חכמים סינים ודומיהם אמרו בנושא. לסינים תמיד יש מה להגיד על המון דברים ושווה להכיר ולא חובה להפנים.

יש אנשים המצליחים לגדל עציצים פורחים בבית ויש כאלה שלא. המרפסת בסוקולוב פרחה אצל אמא שלנו. אני יודע שצריך תנאים אבל גם בתנאים זהים יש תוצאות שונות. האם פרחים חשים אהבה? האם חיבקתם עץ? מתוך הנסיך הקטן כי פרחים הם בני חלוף. ...בני חלוף פרושו דברים שעלולים להעלם בקרוב"

חמגשית עם פלאפל

שלשום אכלתי פלאפל בחמגשית ולא בתל אביב יפו. קראתי שליברמן מנוקדים נוהג לפקוד המקום. תמיד כשאני עובר בנסיעה ליד הצומת אני רואה שהמקום עם אנשים אוכלים בעמידה וגם אין חניה.

הפעם התעקשתי, חיפשתי וחיפשתי ובסוף חניתי בסדר. הזמנתי את הכי יקר בתפריט ואכלתי ליד שולחן עם זוג מאד נחמד. שוחחנו על הא ודא ואמרתי לגבר שהוא מאד דומה לאורי יפה הקברניט מאל על. הוא לא הכיר אותו למרות שהוא בעצמו עבד בבח"א 27. גם הם אכלו בחמגשית אחת וגם הם שתו בירה שחורה. היא עברה בדיקה רפואית ושניהם היו רעבים וחמגשית אחת הספיקה להם. ככה גם לי.

החמגשיות השחורות עשויות פלסטיק קשיח ויש שם סלט ירוק עם עגבניה, כדורי פלאפל זהים בגודלם, כרוב כבוש ואפילו צ'יפס. הכל נאכל עם מזלג פלסטיק מעט גמישי והחמגשיות נותרו נקיות ושבענו למרות שהטעם היה קצת לא ברור לכולנו אבל בהחלט בסדר.

למה אני מספר את כל זה? עברו 48 שעות ואני עדיין מרגיש את הטעם של הגפילטע פיש

חלום מוזר ובלי שברו

 אני רואה את דידי מנוסי צועד לקראתי ברחוב בן יהודה והוא מאד צעיר ועם אותו כובע שאפיין אותו וזה דידי שמופיע על ספרי הבדיחות שלו ואני לא מבין איך הוא ככה צעיר רזה ונמרץ. אני שואל אותו מה איתך ואיך זה שאתה ככה כי בפעם האחרונה שראיתי אותך בחיים שנת 2008 היית על כיסא עם מטפל וזה היה בגן לונדון שהפך להיות גן ההעפלה וזה היה בארוע בו ליוו רבים את יוסקה הראל בדרכו האחרונה והיה מאד מיוחד ואני נקשרתי למקום הזה בשל אותה אנדרטה בה רשומות כל ספינות ההעפלה כולל זו שהורי היו בה י"ד גיבורי גשר הזיו וגם מספרי המעפילים. דידי עונה לי שהוא בדרך לטיול נוסף ולפני זה עושה פה מסאז' תאילנדי לרגליים. מסרתי לו ד"ש מעוזי האחיין שלו שאוסף המון דברים ובמיוחד פריטים הקשורים להרצל וגם לשנת העשור בה נולדנו שנינו. תם החלום

מחשבות מוזרות והסתברות

מתקלח בבוקר מוקדם ונזכר שלפני כמה חודשים הוזמנתי לארוע באוניברסיטת תל אביב והזמנתי כמה שותפים ובסוף איש לא בא והתרגלתי כבר וזה היה בבניין גילמן ולמרות שזה המקום שאני הכי מכיר באוניברסיטה של פעם, לא חושב שהייתי בקומה האחרונה והעליונה שממנה נהג לרדת אהרלה יריב, התיק והמשקפיים. היה ארוע די חמוד ולא ידעתי שיש חוג כזה אבל ברור שאין סוף אפשרויות ללימודים ואשורולוגיה פאסה אבל בינה מלאכותית חזק חזק ויום אחד יהיה גם בינה ואפילו מינה. בקיצור היו באותו ארוע שתיים בנות שלא מכירות אחת את השניה, אבל אני יודע שיש להן דבר אחד משותף והוא אמבולנס. האבות של שתיהן נהג אמבולנס. תודו שזה קטע ובלי צפירות בכלל. אחד אמבולנס פרטי והשני במד"א. חשבתם מה הסבירות שארוע כזה יקרה באחוזים?

נכנס לאוטו ושומע את הרדיו מודיע שנתניהו אומר לסעודים משהו בהקשר הרומן החדש עם האיראנים וגם ש-95 אחוז מהדברים הרעים בשכונה שלנו קורים בשל והודות לאיראנים הבעייתים. ואני שואל אם המספר הגיע לרוה"מ מדוח סדור או ככה קפץ לו מספר כמו שלי יש מספר די דומה ואני כמעט תמיד עם 93 או 18. חוצמזה מה הייתם עונים לשאלה הבאה אבל בלי התחכמויות ובמקום תשובה מתחילים בשאלות והתניות. מה יקרה לשתי אוניות היוצאות ממקומות שונים בגלובוס ואין להן רב חובל ותחשבו שלא שוקעות ואין לנו הגבלה של זמן. מה אמור לקרות לשתי הספינות הללו?

לא בטוח שיש קשר בין הדברים אבל זה מה עבר לי בראש הבוקר. יש גם צהריים חברים

בנין גילמן 1963 עם דיוקנות של הזוג רוזה ויצחק גילמן

תבוא מחר בעוד יומיים

יש די הרבה בדיחות עם סנדלרים ובכל השפות. חלקן מצחיקות ואולי טיפונת פוגעניות ותלוי את מי שואלים?

השילוב של סנדלר ורופא ובמיוחד רופא שיניים מדגיש את שני הקצוות.

הבדיחה הזו ממש אחלה ואני קורא לסוג הזה בדיחות של אדוקים. אין לשון הרע ואין גסויות.

זוג אחד הוא והיא הולכים להם ככה להנאתם ומפה לשם מגיעים לסנדלר אמיתי וזה מזכיר לגבר שפה גדל ופה השכונה שלו שהוא מכיר כל פינה וגם הסנדלר שלהם פה. הוא נכנס למקום הדי קטן ורואה את אותו סנדלר עובד ככה במרץ וכלום לא השתנה אצלו. הוא גם נזכר שלפני יותר מעשרים שנה נתן לתיקון את נעלי החתונה שלו ושכח מהן ואז גם עברו דירה וילדים והנה בעזרת השם הוא מגיע לאותו סנדלר ושואל אותו אולי אתה זוכר שנתתי לך לתיקון נעלים שאיתן התחתנתי והיה צריך משהו קטן לסדר. הסנדלר מסתכל ואומר בטח זוכר רק רגע וניגש למדף עם כל אותן נעליים נשכחות ושולף את הזוג עם טיפלה אבק אבל נעליים בהחלט סטייל. הזוג שלנו ממש מתלהב והם זוכרים את הנעליים ומאשרים כן אלו שלי. מסתכל שוב הסנדלר על הנעליים פעם אחת ועוד קצת ואומר "לא מוכן תבואו מחר בע"ה יהיה בסדר" .

גם סנדלריה וגם השחזה

שלט דגל ובשתי שפות ותודה לניסים לוזון

Nisim Luzon

סדן סנדלרים ישן ומברזל