ביכלר המבסוטניק

יוצא לי פעם בכמה חודשים לקחת אוטובוס 66 לחנוק מאם התותבות, ואז כשנוסעים בז'בוטינסקי פונים ימינה לביאליק ואז צץ לו שלט "לין ביכלר" ביאליק 80 משאבי אנוש, ואז אוטומטית אני נזכר בביכלר שלי שהוא אחיו הבוגר של זה מהשלט.

כולם קראו לו ביכלר וגם צבי וצביקה. הוא לא מהשיר צביקה ב ובטח לא אלף. ביכלר מאד מאד דומה חיצונית לבנצי מאסקימו לימון. אנחנו חוזרים לשנת 1978 אולי 77 ואז הייתה לו בטן חמודה וגם משקפי שמש של טייסים אבל הוא לא היה טייס בכלל וההליכה שלו הייתה (איך אומר אלון מליס אוהד שרוף של האדומים מתל אביב וגם מי שזכה שחודורוב יניפו לשמיים) הליכה של מבסוטניק. כן ככה בדיוק ביכלר המבסוטניק. הוא היה קצין וכנראה סגן או סרן כשאנחנו היינו חניכים בקורס בבה"ד 15 ומכיוון שזה מאד מאד סודי אני לא יכול לספר לכם מה עושים שם למרות שזה כתוב בכל המקומות שניתן לגלוש ברשת ואפילו בערבית. ביכלר נהג לתפוס דמויות שלא באו לו טוב בעין ימין, כי שמאל הייתה כאילו עוצמת מהאין שמש. ביכלר נהג לעשות מופעים בפומבי ואני מכיר אחד מחזור לפנינו שהביכלר הזה הכניסו לכלא. אני די נהנתי ממנו ואני לא יודע להסביר למה, כי הסרט אסקימו לימון אולי היה אחרי אבל הדמות שלו החיצונית הזכירה לי את בנצי וגם את פו הדוב אבל הרבה יותר מניפולטיבי.

אני לא אהבתי את הקורס ששובצתי אליו כי זה היה איך לומר גם טורדני וגם משעמם וגם לא הבנתי כלום ואפילו אין בכיתה בת אחת ורציתי לעשות מעבר לכיתה עם בנות חרמניות והיו ויהיו כאלה כי זה הגיל רבותי, וההורמונים לא מתחשבים בצבע המדים. ביכלר אמר לי לידרמן אתה חייל ואם תעשה בעיות אתה לא תעוף מפה כי אם תיכנס לכלא. צבא זה צבא ויש פקודות ואתה חפ"ש ותעשה מה שאומרים לך. הבנת? כן המפקד אבל..

בלי אבל ובלי אהבל, אתה לא מחליט איפה תיהיה ומה תעשה.

ואם הרמטכ"ל יגיד לך להעביר אותי אז מה יקרה? אתה מתחכם אהה. צא לסיבוב סביב הטנקים ותגיד לי כמה גלגלים יש בכל צד. חסר לך שלא ואל תמרח את הזמן. צא בפקודה.

יצאתי וגם חזרתי ואני מתנשף וחסר נשימה.

נו מה תגיד עכשיו? אני אומר שזה יבוא מעליך ואני אחליף קורס כי הצבא זו מערכת היררכית ואם תסרב למישהו מעליך אז תיהיה בבעיה ואולי תיכנס לכלא.

חמישה מי יודע?

תמונה תמימה לכאורה אבל תדעו שפה גם קבור סוד כמוס ולא לפרה ולסוס. למה למשטרת ישראל יש סוסים? צער בעלי חיים כבר הזכירו וכלום לא קרה.

ארוע משמח אליו הוזמנו והמארח שכח מה הנסיבות. אני רואה את התמונה לראשונה ולא מבין למה אנשים צריכים לעשן ועוד ליד אנשים אחרים. יום אחד אולי יכתבו ספרון או יעשו סרט על הענף שלנו. אחד האנשים שפה יהיה המסמר. איש נוסף שאינו בתמונה יהיה המסמר השני ואולי טעיתי במיקום. אם אתם לא מבינים על מה אני מדבר, זה סימן שאתם אנשים הגונים וישרים. ושאר הדברים יסופרו בדברי הימים.

ביפר מציל חיים

הכרתי רק איש אחד שהיה לו ביפר שעבד ללא הפסק. פרופסור אריה רוט זכור לטוב. אריה למד בבולוניה עם אילן וזכר את אבא שלנו כשעבר את הארוע הראשון עוד מבית החולים הדסה של מזא"ה ובלפור.

רק לאחרונה קישרתי בין אריה לבתו

קרדיולוג מעולה, איש רעים לשוחח שידע לפרגן לקולגות, אוהב מוזיקה וגם מנגן, פוליטיקה והעם עם הגולן והביקורים שלי עם הורי במרכז שח"ל, היו חוויה בלתי נשכחת ומופע סטנדאפ ללא תשלום. אריה היה הצופה ואימא שלנו כיכבה. ממנו שמעתי כמה דברים על פוליטיקה ופוליטיקאים, מטבעות גם, רפואה מצילת חיים באמבולנס כולל החייאה ועוד הרבה דברים מענינים. הדבר שלקחתי ממנו זה שאם יש משהו חשוב ומציל חיים זה קודם כל חדר מיון ולכן כל מי שפונה אלי ואנחנו מגיעים לזה שהדבר חשוב ודחוף אני שואל היכן גר אדוני או גברתי? תל אביב. אז גש מיד למיון באיכילוב ותגיד שקובי אמר. בת ים וחולון אז גם איכילוב ואם אין ברירה אז וולפסון.

קרדיו פוקט שח"ל

התקפי לב פרופ' אריה רוט

משה אורבך סיפור חייו

בן שלמה ומינדל. נולד ביום כ"ט במרחשון תרס"ה (7.11.1904) בעיר לודז' שבפולין. נוסף לאוירה המסורתית שבבית-הוריו קנה ערכי ציונות וחלוציות בתנועת "השומר-הצעיר". משך תקופה קצרה שירת בצבא הפולני ובשנת 1921 עלה לארץ - ועשה את ביתו בירושלים. החל לפעול ב"הגנה" מייד עם בואו לארץ ופעל בה ללא ליאות והפוגה, מתוך אהבה ומסירות. מראשית בואו עבד כפועל-בניין; לאחר-מכן, במשך שנתיים (1923-1925), היה איש-משטרה. משנת 1926 (ועד מלחמת-הקוממיות) היה סוחר עצמאי ויחד עם זה שימש כמנהל "כופר-הישוב". במאורעות 1929 שירת בתפקיד של מפקד-פלוגה, היה פעיל מאד ועשה רבות להגנת-העיר בכלל. מילא תפקידי הדרכה ופיקוד במחוז. אחרי מאורעות 1929 הקדיש הרבה מזמנו לארגונם של חברים נוספים ב"הגנה" בתוך קבוצות אזוריות. כשהמחוזות חולקו לחבלים היה לאחד ממפקדי-החבלים הראשונים במחוז. היה דמות פופולרית בקרב חברי ה"הגנה" בירושלים ודירתו היתה בית-ועד לאנשי-המגן בכל פעולתם.

מתוך אתר יזכור

בעת מלחמת-הקוממיות ותקופת-המצור על הבירה היה קצין-המנהלה של מטה מחוז-ירושלים, תפקיד שחייב אותו להתמסר לו יומם ולילה. גם לאחר קום-המדינה המשיך בשירותו להגנת-העם והגיע בצה"ל לדרגת אלוף-משנה (רשמית גויס לצה"ל ביוני 1948). היה ראש אג"א כשירושלים נמצאה תחת ממשל צבאי. לאחר-מכן עבר לשירות חיל-האויר כמפקד-כנף. את שנותיו האחרונות, החל ממארס 1955, הקדיש להנהלת המחלקה להנצחת-החייל במשרד-הבטחון. בעמידתו בראש מחלקה זו ראה עבודת-קודש והתמסר לה בכל נפשו מתוך גילוי תכונותיו התרומיות, שהיו תנחומים ועידוד למשפחות השכולות. נשיא-המדינה, מר יצחק בן-צבי ז"ל, ביקשו למלא את מקום שלישו הצבאי, בהיעדרו של הלז מן הארץ, והוא עשה גם עבודה זו בנאמנות ובאהבה. יחד עם כל עבודותיו הציבוריות מצא זמן להקדיש לביתו ולמשפחתו - לאשתו, לבנו ולבתו ולנכדיו. נפטר במחלה קשה אור ליום כ"ג במרחשון תשכ"ג (20.11.1962) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. זמן-מה לאחר פטירתו הופיע ספר הנושא את שמו והכולל בין השאר עלי-זכרון - מדברי סגן שר-הבטחון דאז, מר שמעון פרס, הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף צבי צור, רחל ינאית-בן-צבי, ועוד.

איך אומרים רמונט בעברית?

הורי עברו לגור ברחוב סוקולוב 93 בשנת 1962. בשנת 2005 עברו לתחנה נוספת לפני הסופית לגמרי והיא בית אבות וגם דיור מוגן זה בסדר. בכל השנים שהורי גרו בדירת ה 54 קוודראטמטר קומה ב' על עמודים, אני זוכר רק צביעה של הבית ותמיד זה היה על ידי יוסק בריקס וחבורתו. פעם אחת ויחידה החליפו את החרסינות במטבח, אמבטיה ובשרותים ואז גם את הצנרת. היו טפטים בסלון ובחדר השינה וצבע שמן מסרק במסדרון. דוד החשמל הוחלף בדוד שמש.

התריסים החיצוניים עברו שינוי מאותם אסבסטים לאלומיניום. כשהציעו להם מעלית, אימי אמרה שככה עם מעלית יהיה לגנבים יותר קל, אז עשו מעלית בצד השני ועד היום מחכים להם. הדלת שונתה לרב בריח. המטבח עבר שדרוגון בתחילת הדרך עם פס אדמדם לכבוד בארי ליבוביץ וזהו. כל הדלתות בבית נשארו ויש מזוזות. מעולם לא שברנו קירות, לא החלפנו ריצוף ולא עשינו שום שינויים בתיכנון המקורי בסיסי. אפשר לחשוב מה כבר ניתן לעשות בדירונת שכזו? אבל עובדה, שאחרים עשו גם עשו ולא פעם ולא פעמיים. אני חושב שזה מודל סביר ואני מתכנן לאמצו. מישהו אמר לי ששינויים דרמטיים עלולים לזעזע את היסודות ולא רק של הבניין עצמו.

מטמון קושיצה

מי שלא ראה את מטמון קושיצה בסלובקיה לא ראה מטמון זהב מימיו.

והדבר הכי מיוחד מבחינתי זה שלמרות השנים והידיים שהמקום והמטמון עברו, לא חסר בו כלום. המוזיאון והמקום שנבנה עבור המטמון מחייבים ביקור.

אם

 לו הייתי היום שר החינוך או מנכ"לו, הייתי מנסה ללמד את הפרק הבא בשיעורי היסטוריה או מורשת, או איך שתרצו לקרוא לזה.

האיש שאתם מביטים בו והמופיע על מטבע מצרי מכסף, ניסה להתחיל פרק חדש ביחסים שבאזור שלנו. למי ששכח או לא יודע, כי נולד אחרי הארועים הללו, אנחנו חוזרים כחמישים שנה לאחור ומדינת ישראל ענקית עם מה שיש היום וגם מדבר סיני או חצי האי, שהיה פעם שטח מצרי, עוד מזמן משה רבינו ובני ישראל התברברו בו המון עד שנכנסו לארץ המובטחת ולא לשכוח את מעמד הר סיני ולגבי המיקום המדוייק נעשה סמינר נפרד.

סאדאת מתחנן בדרכים מגוונות ומבקש חזרה את השטח ואפילו מאיים שמצרים מוכנה להקריב מיליון חיילים והשטח יוחזר, אבל ישראל מסרבת ולא סופרת את הגדולה שבאויבותיה. ואז הגענו למלחמה מפתיעה 1973 וגם באוקטובר, עם תוצאות נוראות ואין בישראל מישהו שלא חווה אובדן חיים, או כאלה שלא מכירים נופל או פצוע והיינו בניגוד להיום בסכנה קיומית.

מאי 1977 ויש מהפך ובשלטון עכשיו בגין הראשון האיש שנחשב סמן ימני וגם אחד שעלול להביא אסון. ואז סאדאת שוב, כן אותו אחד שפעם איים פונה וקורא לפיוס והתחלה של משהו אחר. פה בכנסת הוא מכריז שמצרים היא הראשונה בכל. גם במלחמה וגם בשלום ומזכיר את קרב עין חרוד ותודה ליוסי דרורי שלימדני פרק זה (והתברר שהוא עצמו עשה את אותה עבודה כמו ג'ורג' כהן ורמי האן אבל לפניהם).

גם אז רבים רבים, לא מאמינים (אפילו היום נשארו כאלה) ומפחדים מניסיון לחסל את ישראל (אפילו מוטה גור הרמטכ"ל הגאון). בסוף יש שלום של אמיצים. סאדאת מכריז שלא תיהיה עוד מלחמה ואם זה היה תלוי בו, ככה היה קורה, אבל רצחו אותו הרבה לפני שרצחו את רבין בהמשך ומאותה סיבה בדיוק. שני מנהיגים שהבינו משהו אחר ורצו טוב לעמם ולסביבה כולה.

" יש יותר מטבעות כאלה מאשר שערות על ראשי אנשים"

ציטוט מהזכרון של לידרמן שמואל שנולד בווהלין 1922 ונפטר בישראל 2008

אבא וסבא לידרמן שמואל בחנות צילם רז רוגובסקי

יש משיחין

התיישבתי ושמרתי מקום לנכדי ובני שהזמינו כמה דברים בריאים לאכול בסנטר.

כל השולחנות ברחבה היו מלאים בסועדות וסועדים רעבים. אסור להפריע לאנשים אוכלים.

דוד של מינה מאיר ע"ה, שאפילו היה קצת שוטר עם אבא שלנו אמר "עכשיו אני אוכל ואין מפריעין בשעת הסעודה אפילו לא בשואה" וכל הזכויות שמורות למאיר ויסנר אחיו של שוני ויסנר אבא של רוביקה, מינושקה, נוגושקה ושלומילה עם המשקפיים.

אני ככה מסתדר לי בשולחן וניר ודויד בהמתנה בקופה של מק וגברת ליד מביטה בי ואומרת קובי?!

הסתכלתי ליד בצד ואפילו מאחור ולא היה שום קובי נוסף ואז הוסיפה קובי לידרמן. מודה באשמה ומה קרה עכשיו...אתה לא מזהה..איך תזכור ועברו כמעט 50 שנה... אבל זה אתה למרות שקצת קיבלת במשקל ואנחנו גם חברים בפייסבוק. אני יפה גיגי מעכו. וואוו יפה אני מה זה מתנצל אני בלי משקפיים ובקושי שומע אותך. ואז באו ניר ודויד וסיפרתי להם שזו יפה והיינו ביחד בצבא הכי מוסרי בעולם וראינו ביום טוב את החרמון המושלג ואורי מורמי נכנס להיסטוריה הבלשנית יחד עם יפה והביטוי המנצח "ויפה שעה אחת קודם" והכל קרה אי שם סביב 1978.

הסברים בקישור הזה.

אסימון חופה

 מדליה מהסוג שיוצרו במאה ה־19 על ידי יהודים בגרמניה ואוסטריה, לרגל בריתות נישואין בין משפחות חשובות או כאות ל"משתה החופה".

נפוץ מאוד בקרב אספני נומיסמטיקה יהודית, במיוחד במדליות שתכנן האמן לאופולד צונץ או מהחוגים של "החברה להנפקת מדליות יהודיות" במרכז אירופה. לא שימשה כמטבע חוקי, אלא מתנה או מזכרת טקסית (כמעין "אסימון חופה"). הופקו בגרסאות שונות מזהב, כסף, ברונזה ומתכת פשוטה. המדליה נושאת מוטיב מרכזי של חופה (המשמשת כסמל לטקס נישואין יהודי), כולל סמלי רימונים, שערי ירושלים וידיים לוחצות – והיא נוצרה כמזכרת או מתנה לטקסי חתונה או בר מצווה יהודיים.

למה קשה מאד לסמוך על סוחרי מטבעות בעניני סודות?

פעם ואפילו מזמן ממש, היה אצלי VIP בחנות וראה שאני קונה מאנשים מטבעות אנגלים מזהב.

הוא שאל אותי איך אני יודע שזה באמת זהב? וגם מטבע אמיתי, כי יש הרבה מאד זיופים ומכל הכיוונים. אמרתי שזה ברובו עניין של ניסיון וחוש חש וזהו זה.

האח"מ אמר לי "אספר לך סוד מוחלט בהחלט ואני מבקש שלא תעביר זאת לאיש. סוד אמיתי ביני ובינך!" (האם זה אמיתי הסיפור? אולי חלום? תחשבו מה שאתם רוצים. כרגע אנחנו במדינה דמוקרטית ואין איסור על פנטזיות)

אמרתי "בסדר אני מבטיח" ונשבעתי בספר רינגו לא סולח, והנה פה לראשונה אני מפר את ההבטחה הראשונה שלי, ואני מספר לכם את מה שסיפר לי אותו אדם שהיה בכיר מאד במערכת הבטחון ובשרות הציבורי בהמשך. בסוף הוא מת כמו כולם ואת הסוד אני מספר ומקווה שיש התיישנות למה שקרה לפני קצת פחות משמונים שנה, ממש כשפרצה המדינה היקרה שלנו.

הוא סיפר לי בכנות מלאה שבראשית המדינה, המצב הכלכלי היה רע ואפילו רע מאד ויותר מזה. למדינה לא היה מטבע חוץ והכל היה קשה מנשוא והיום לא יבינו זאת. יש המון דברים שהמדינה קונה ואין מספיק דולרים. המושכים בחוטים החליטו שחייבים להכניס למדינה ירוקים אמיתיים ולכן היא כלומר המדינה יזמה משהו ממש לא יפה בשום קנה מידה. על מנת שלא להשאיר עקבות, לקחו איש שהיה עבריין עם תעודות ומאכער עוד בתקופת המנדט וביקשו ממנו סיוע בהפצה בחו"ל וזייפו מטבעות זהב אנגלים והמטרה לקבל דולרים בשביל נשק. העסק יצא על הפנים, בדיוק כמו הפרצוף של אותו מאכער והאיש נתפס וישב בכלא ובסוף יצא החוצה כשהמדינה סופגת את כל העלויות. הוא גם דרש וקיבל, פנסיה עבור שתיקתו עד שהפסיק לעשן לגמרי.

כל מילה אמת. בקלפי

תמונות שעברו צנזורה צבאית

 שת"פ סודי בין מטוסי חמקן לצוללות בגבול הצפון

האם לטובת השרדות ?

 שמעתי במו אוזניי את איז'ו מספר שהוא היה חתום באפסנאות של חיל האויר הישראלי על כמה מטבעות אנגלים מזהב לפני טיסות מסוימות. מעניין למה?

סבא אתה ממזר

באמת? כן

למה? ומה זה ממזר דויד?

אנשים מבוגרים שלא מקשיבים לילדים.

דן מרגלית ואני

כשגרנו בהרצליה אה, ראיתי את אחיו של דן אוכל בפלאפל דגניה של הג'ינג'י.

ידעתי כמה אהבה הייתה בין האחים וכמה קשה היה לו ולמשפחה כשנפטר צעיר ובפתאומיות.

לא מזמן הופתעתי לקרוא את דן כותב מאד יפה, אודות מורתו רחל אלפר שגרה במעונות עובדים ח' בשכונה שלנו.

הוא עלה לקברה לפני מספר שנים והופתעתי, כי הייתה גם המנהלת שלי שנים לאחר מכן, בבית ספר לדוגמא ע"ש הנרייטה סאלד.

פעם עניתי לו על משהו שכתב בפייסבוק והוא חסם אותי. חשבתי שהוא לא באמת מכיר את הפלטפורמה הזו, וכי הצלחתי אולי להביכו וזה היה סביב אולמרט שהיה מחבריו הכי קרובים.

דן מרגלית נפל בקסמי הנוכל הכי לבבי, שהכירה מדינת ישראל ועובדה שיש לא מעטים הבטוחים שהיה ראש ממשלה טוב בשל מלחמת לבנון והכור הסורי. כתבתי לו שהוא כנראה לא כזה חכם בהבנת אנשים, משום שאולמרט, מרגע היכנסו לפוליטיקה היה טינופת עם ריח מתקתק. המדריך של אהוד מבנימינה גם היה כזה (שמואל תמיר ולא נפתח עכשיו את פרשת קסטנר שדן מרגלית היה נגדו עד השנים האחרונות ומעניין מה עשה אותו כזה מבין בשואה ובבני אדם. (כלום ולא כלום גמורים).

אולמרט צמח, טיפס ועלה על רבו ובגדול.

מספר פרשיות התחברו אליו ובהן זוכה, ואתה האמנת כמו טיפש שהאיש הזה נקי? רק תמים במובן השלילי, לא קולט שאולמרט הערים על כולם כולל שופטים והמערכת כולה ועוד המונים, כולל אותך.

אפילו אני קובי לידרמן המושתן, ידעתי כמעט מיומו הראשון, שהאיש דרעק וסיפורי כישוריו לא יחפו כלום.

מלחמת לבנון השניה הייתה טעות גדולה וכואבת, כאשר הצליחו לגרור אותנו לסיפור הזה ואולמרט נגרר וסחב את כולנו למלחמה מיותרת ובגדול.

יש עוד דבר שלא אשכח ואלו תוכניות הטלוויזיה של דן ובמיוחד תוכנית אחת, בה ראיין מישהו שאיני חפץ להזכירו בשמו, ושם האיש הסביר ופירשן משהו בתחום העתיקות. למחרת הייתי המום לראות בעיתון מי הנאשמים באותה פרשה.

הגילוי שלו בפרשת הדולרים של רבין, היה חכם ומעולה ואנשים עד היום אינם מבינים כמה קשה הייתה הפרשה הזו ולא כפי שמנסים לגמדה.

דן היה צבר תמים ומעניין. נוח בשלום בקריית שאול ומעניין אם אולמרט יגיע בשעה 10.

השם שלו היה שלום רנן

 כמעט כולם קראו לו רענן אבל השם שלו היה שלום רנן ושלום זה השם הפרטי כמו שלום וולף ושניהם היו בברנז'ה של אספני/סוחרי מטבעות, מדליות, בולים שטרות וכל מה שתרצו להוסיף בתחום הזה.

רנן היה מאד ותיק בתחום ולפני זה היה משהו בסמינר לוינסקי וקרה משהו ואל תתחילו לחקור, כי אין את מי לשאול אבל עובדה שאמרתי את מה ששמעתי וזהו זה.

יצחק אימרל הבעלים הקודם של החנות שלנו, סיפר בזמנו לאבא משהו ואפילו נתן לו סוג של אזהרה. אני בטוח שיש לזה סימני דרך שנשארו והחיפוש בעיתונים לא העלה תוצאות וכעת אני חושב שהסיבה היא אולי שינוי שם מרינקובסקי לרנן.

שלום וציפורה רנן

רנן ואבא שלי, לא דיברו וזה התחיל מזה שאבא שהיה חדש וירוק, נכנס לתחום ורנן היה סוג של שיבר שדרכו עברו עסקים.

רנן ישב בקפה של דושי ליד בית הכנסת הגדול בסמטת הר סיני פינת אלנבי ומי שהגיע לשם, קיבל סימן כלשהו בקול או ביד שצריך לעבור דרך רנן, אם רצית לקנות או למכור. זה לא היה כתוב בשום מקום רשמי אבל ככה זה היה. היה לו מבט בעיניים וישיבה של בעל בית. היום יגידו אסרטיבי, יוזם ויש שיגידו שתלטן.

כשאבא הגיע לשם (ואולי זה היה עוד בקפה שליד קולנוע אופיר בגרוזנברג) רנן אמר לו "אדוני קודם כל תגיד לי מה אתה רוצה למכור ולקנות. פה הכל עובר דרכי". אבא שלי כנראה נפגע וכל השאר היסטוריה. הרבה סיכסוכים ומהרבה סוגים, מתחילים ממשהו קטן שנהפך עם הזמן למשהו גדול. תזכרו שכמעט הכל אישי ומה שלא אישי זה פרסונאלי. אפשר לומר שבשנים שאני התחלתי לעבוד, רנן היה מוביל בתחום למרות שלא הייתה לו חנות או משרד. הכל מהרחוב בקפה וגם מהבית עם כרטיס ביקור. לא זוכר שפירסם עצמו בקטלוגים מסחריים או בדפי זהב, אבל אולי כן ולא ראיתי או שכחתי. אני לא החרמתי אותו למרות שאיני זוכר עסק כלשהו איתו שהביא משהו שאפשר להתכבד בו. במבט לאחור לא בטוח שהייתי צריך להיות איתו בקשר אבל זה כבר מים מתחת לגשר.

רנן היה אספן בולים בעצמו בראשית הדרך ובשלב כלשהו הפך לסוחר ומתווך בתחום. היו גם אז מכירות פומביות של סוחרים שונים וחלק מהאספנים העדיפו שרנן ייצג אותם ולרנן הייתה עמלה שונה ונמוכה מפלוני אלמוני. הייתה לרנן קרחת וגם בטן לא קטנה, וזה מקנה לבן האדם מראה מכובד וסמכותי במידה מסויימת.

רנן היה מאד גאה בבתו פרופסור יעל רנן שבאקדמיה. אני זוכר שגר בשדרות קרן קיימת ובהמשך עבר צפונה. היו לו קשרים מסחריים טובים עם משפחתו של צבי אלכסנדר והכל בתחום האוספים. ככה גם ראיתי את קובי אלכסנדר במועדון האספנים ברחוב הס 16.

פעם רנן הראה לי שיקים של ברוך מרזל הצדיק. נדמה לי שהשיקים חזרו ואני לא יודע למה בדיוק. אולי מרזל זוכר ויודע. אליק רינק גם סיפר לי סיפור חמוד על רנן וכרטיס הביקור שלו וגם שמעתי סיפורון חמוד עם רוני טויסטר מצפת ולקוח מאמריקה. אנשים שואלים בשביל מה אני כותב את כל השטויות האלה ואת מי זה בכלל מעניין ואני עונה שאותי ואולי עוד שלושה אנשים וזה כמו יומן ומי שלא טוב לו, אז יומטוב לו.

בחיפושי אחר מידע נוסף ביקשתי מיעלי ואביהו החפשנים המוכשרים, חומר נוסף וככה גיליתי סיפור ישן עם רצח וגם מסמכים שנמכרו במכירה של תרי זוזי ואני מזהה בוודאות את שלום רנן ואישתו שהייתה אישה סימפטית ואני זוכר אותה מגיעה לקפה של דושי עם אוכל מוכן לשלום בצהריים.

עלילה בפתח תקוה

שלום בו מרדכי וליבה רינקובסקי 1917 2016

צפורה בת רפאל לוי ושרה רבקה רבינוביץ תאומים

1921 1991

עשרות צילומים ומסמכים של משפחת רינקובסקי

קליפות של בוטנים

 לא יודע מה אתם עושים עם קליפות של בוטנים ואיזה מחשבות עוברות לכם בראש כשאתם רואים קליפות או אוכלים בוטנים. אצלי זה מוביל אוטומטית למטבעות זהב ולמכרז מאד מאד חריג שהייתי בו ונחרט לי בראש וממאן לעזוב. בוטנים זה קודם כל ג'ימי קרטר ופעם קניתי חתימה שלו על גבי תמונה רשמית של הבית הלבן מטקס חתימת הסכמי השלום. אם הייתה שם חתימה של סאדאת הסכום היה פה כמה וכמה.

אם היו אומרים לכם שיש מאות טונות של קליפות בוטנים האם הייתם קונים? אגב ובלי שום קשר, למה פרצה מחלת הפרה המשוגעת?

פעם לפני כמה שנים לא רבות, צילצלה אלי מישהי ממשרדו של עו"ד וינרוט ז"ל. היא הייתה מאד מאד ברורה וסימפטית והסבירה לי שהם מטפלים במשהו בתחום שלי וקיבלו המלצות והיא זקוקה לעזרתי. קודם כל לדעת מה זה, ובהמשך כמה זה שווה וגם דבר נוסף. היא אמרה שהם כלומר המשרד מבקש שאני אלווה את הפרויקט כולו כלומר לתת הערכה ראשונה וגם לתת עצות כאלה ואחרות ובסוף גם לנהל את המכרז שהם עצמם יעשו. זה מאד מאד החמיא לי ולא ירדתי לסוף דעתה שזו אולי סוג של מלכודת דבש עבורי. אמרתי בסדרוש וסבבה. היא אמרה לי שהדבר יקח זמן ויש פה צוות של עורכי דין מכמה משרדים הקשורים ומטפלים בנושא. הייתי מופתע והיא אמרה כן כן. אנחנו מטפלים בזה ולא רק בזה, כי זה עזבון מורכב ולא בגלל המטבעות. בהמשך תבין. תחשוב מה הסכום שאתה מבקש לעצמך ואני מאמינה שיהיה בסדר. נשמור קשר ולידיעתך עו"ד נשר ממשרדנו הוא האחראי לנושא. זוכרים את המורה המיתולוגי נשרי מהגימנסיה? יודעים מה היה שמו המקורי? וגם שפעם קנה מגרש בשכונת תל נורדוי ואפילו בשטח של הבנק שלנו לעתיד.

ואכן הקשר נשמר ונתתי להם את כל המידע שאפשר וגם חלוקה לקבוצות בשלשות וגם הסכום שאני מבקש ואילנה שמש השכנה שלי שתמיד אוהבת לראות ולשמוע כל מה שקורה אצלי בחנוק, צחקה מתחת לשפמה בקול חלושס ואמרה שאני די מהבול. מחיר כזה למכרז לא קטן, נשמע לא רציני. אגב זה לא הפעם הראשונה ובטח לא האחרונה. כנראה.

הדבר הזה נמשך פרק זמן לא קצר ובינתיים הזהב עולה ויורד ובכלל מעניין בעולם שלנו. ממשרדו של וינרוט שמרו איתי קשר כללי והבהירו לי חזור והבהר שאני מחוייב לדבר וגם להזכיר לי שאני עצמי לא יכול להשתתף במכרז. אמרתי הכל בסדר, אם נפלתי אז נפלתי וקדימה בואו ונתקדם. זה לא תלוי בנו. כשנגיע לזה כולם ידעו.

ואכן הגיע היום כאשר המכרז מגיע לשלב הגמר הסופי. ידענו מה הפריטים, ידענו מה הכמויות והמשקלים. חלק מהמטבעות היו מזהב אבל לא מקוריים עד הסוף ולא זורקים כלום לפח. אגב הכל היה בתוך שקית מבד עם חותמת דהויה באנגלית אנגלו פלשתינה בע"מ. זה כבר היה מדליק ובסוף המכרז אפילו קיבלתי זאת מעו"ד נשר החכם והסימפטי שניהל את כל הפרויקט בשלווה ונחישות.

פורסם מכרז בעיתון ואולי בכמה אפילו ואני הייתי אמור ליידע כמה שיותר סוחרים ומשקיעים להתערבב ולרצות לקחת חלק בסיפור. המשרד קיבל כמה הצעות של אנשים שרצו לקנות. נדמה לי שכולם היו גברים. חלק מההצעות היו מעליבות ובעיקר את המציעים שהיו בטוחים שהעולם מלא טמבלים. אגב זה די נכון כולל כותב השורות שפה. אמרתי לעו"ד נשר כי פחות מככה וככה אין מה למכור ונשר אמר לא לדאוג כי יש כבר טיפונת יותר. משחקי הרווח בזהב הם קטנים ואפילו מזעריים אם נחשוב באחוזים. אחוז או חצי אחוז נשמע כמו משהו של הלשכה לסטאטיסטיקה ותזכרו שבמכולת אין משלמים עם אחוזים אבל בלטה של אלתרמן זה מכולת לחצי שנה. שמחתי בקטנה והבנתי שאם יכולתי להציע בעצמי, הכל היה אחרת לפחות עבורי.

הגיע היום בו צריך לסגור ולקשור הכל ומכל הכיוונים.

התכנסנו במשרדו של עו"ד וינרוט (שאותו אגב לא ראיתי בכלל) שליד בית החולים ע"ש איכילוב סבו של ארז ובית חולים זה תמיד יתרון. הגיעו כמה וכמה קונים. חלקם מוכרים לי כי אני דאגתי שיבואו וחלקם כאלה שקונים הכל וסוחר זה אחד שיודע לקנות זבל בערמות לשמיים כמו גם קקי של תרנגולות וזהב ברור שכן. היה כבר מחיר ראשוני שקיבלנו כהצעה ועכשיו זה הזמן לקבל יותר כי לשם כך נתכנסנו. כולם מביטים בכולם וכל אחד אמור לפתוח את הפה או להרים יד ולהכריז מספר אבל בינתיים כלום לא קורה. הקונה השמנמן כולו זחוח. הוא נתן מחיר ומי שגיבור שיתן יותר אבל כולם כולם נכנסו לויפאסנה. חשבתי אולי קרה משהו אבל כולם צוחקים ומבסוטים. אין שום הצעה או סימן מקדים. זה נראה ונשמע מוזר. למה באתם אם אתם לא מוסיפים על מה שידעתם? אנחנו יכולים לבטל המכרז ונתחיל הכל מהתחלה עם עוד מודעה בעיתון ועוד פירסומים ובכלל. אין תגובה. הם הסתכלו עלינו ואנחנו עליהם ואני קצת מפודח. האם יש פה קומבינה כלשהי ויגאל שילון נמצא מאחורי הדלת של החדר האובאלי עם סיפרי הקודש בפינה? אומנם המחיר סביר וטיפ טיפה, אבל חשבנו ורצינו אקשן. קצת מתח ואפילו צעקות אבל כולם כאלה חמודים מדושנים וצוחקים. עו"ד נשר ביקש הפסקה ונשארנו הצוות של המשרד שפתאום צמח לעשרה אנשים וחשבנו מה עושים פה. ניתן לקבל זאת פשוט ודי וגם לדחות הכל ולהתחיל מהתחלה. ואז קם אחד שהיה ממשרד אחר שגם הם היו בסיפור ואמר חברה בואו ונמשיך. כולכם יודעים שהעזבון הזה היה ענק בהיקפו. לא סתם אנחנו פה כמה משרדים שונים שכל אחד מטפל במשהו אחר והמטבעות שפה עם כל הזהב זה אפילו לא הקליפות של הבוטנים של כל האדמות והבתים ועוד נדל"ן ועוד מגרשים מכל הבחינות. יאללה שיהיה לכולם מזל וברכה והחיים ממשיכים.

סוחר מורשה!? מה זה?

מישהו צילצל אלי לא מזמן והאמת שדי הפתיע אותי. זה היה מאד קצר ולעניין ואפילו מעט תוקפני ונמרץ. הוא אמר בזו הלשון

"כתוב באתר שלך שאתה סוחר מורשה. מה זה אומר? עברת בחינות/בחינה כלשהי וקבלת רשיון לסחור במטבעות ומדליות? מה יש סוחר בתחום הזה שאינו מורשה? מה זה הקטע הזה? אולי בכלל התכוונת עוסק מורשה? אתה מוכן להסביר לי בבקשה מה זה אומר?

אפשר לדעת עם מי אני מדבר אדוני?

"זה לא קשור מי אני. אני רואה ואומר שזה מוזר לי לעין ולהגיון".

בכל זאת מי אדוני בבקשה שאדע עם מי אני מדבר בבקשה?

"טוב אני משה משה מתאים לך?"

וואוו אני לא מאמין והאמת שזה מפתיע כי משה משה היה איתי בטירונות בבה"ד 4 הלוחמת ובהמשך היה גם באותה יחידה והיה מאד נמוך, ממושקף ומקבל את הסעיף בשניה וגם לא בריא ונדמה לי שאינו איתנו, אז אתה בטח משה משה אחר. זה גם לא הקול שלו למרות שעברו יותר מ45 שנה.

"אתה מוכן לענות לי לעניין בבקשה מר סוחר מורשה?..."

בסדר אני אנסה לענות לך. לא עברתי שום בחינה ושום מבחן רישוי כלשהו. הסיפור די פשוט ואם תיהיה פחות תוקפני, אני משוכנע שתבין כי זה ממש לא מסובך. בסדר?

טוב אני קשוב מאד מאד.

אז ככה. פעם הייתה חברה ממשלתית למטבעות ומדליות שהוקמה תחת השם החברה הישראלית למטבעות ומדליות. זה קרה בשנת 1958 וזו גם השנה שאני נולדתי ולא חושב שיש קשר בין שני הדברים. בהמשך שונה השם לחברה הממשלתית והיא זו שהפיצה בלעדית את מטבעות הזכרון של בנק ישראל מזהב וכסף. היא גם הנפיקה מדליות רשמיות של מדינת ישראל. הכל היה מוסדר בחוק. לאותה חברה היו מפיצים בארץ וגם בחול בנוסף לזה שהיא הפיצה למנויים שקנו אצלה. החברה הממשלתית אז לא קנתה בשוק המשני כלום. לא התערבו בכלל בכלל. הם רק מכרו דברים חדשים. אם למישהו היה מטבע מזהב וכסף או סדרת מטבעות שקנה פעם ורצה למכור אז החברה הפנתה לסוחרים שעבדו איתה. אלו היו סוחרים מורשים מטעמה. בעלי חנויות של מטבעות ובולים שקנו ממנה סחורה והיו להם קשרים מסחריים. כאשר פנו אנשים לאותה חברה בירושלים וגם בתל אביב בשביל למכור דברים שקנו פעם הם הפנו אותם לסוחרים מורשים מטעמם ואמרו אלו אנשים שאנחנו מכירים ועוסקים בזה ותבררו שם. אנחנו לא קונים ולא עושים שוק של דברים מפעם. צריך לברר איפה שרוצים וגם אצל אותם סוחרים מורשים שקיבלו פרסום בעיתונים מפעם ואפילו מדבקה יפה ושלט פרספקט שאני שומר מפעם.

מורשה למכירה שלט פרספקס ישן משנות השבעים

אם אתה חפץ בשמות של סוחרים מורשים של החברה הממשלתית. יורם שיינמן, עובדיה יהושע, מרסל הבדלה, שלמה פרץ, יאיר נחמני, מאיר אהרוני, ארתור שניבוים, חיים שאשא, יחזקאל הורוביץ, יצחק אימרל, מנחם קמרון, זוזובסקי בירושלים, לוין בפסז תמר, מוישה גליקמן, שמוליק רוטקביץ, אריה גלעדי, מנשה מרידך, הברמן בחיפה, פרומר בחיפה, פינק בחיפה, בלן וריבליס בחדרה, לייב חצרנוב בירושלים, פרידמן גם בירושלים, יהושע ליבני, לידרמן שמואל שזה אבא שלי.

כל האנשים שפה וכנראה נוספים היו סוחרים מורשים לפרק זמן כלשהו. אני חושב שהיום אני אולי האחרון מהסיפור הזה. אז מה תגיד מוישה משה?

האמת הופתעתי. תודה על ההסבר.

מי זוכר את גברת פריש מפתח תקוה?

שמעתי משהו בטלוויזיה עם השם של השופטת בדימוס פריש, ואז בבת אחת השם של גברת הלה פריש ע"ה, עלה לו מתהום הנשיה. האם יש קשר בין שתי הנשים? לא יודע!

אני כן יודע שלגברת פריש הייתה חנות צעצועי ילדים בפתח תקוה, ברחוב חפץ חיים די קרוב לרחוב ההסתדרות ותזכרו שאם התותבות היא שיאנית הדו"חות בארץ וביקום כולו. לא שמתם תו או פנגו עכשווי וחמש דקות חלפו ויש מצב סביר בהחלט שקיבלתם כמה דוחות מכמה פקחים ופקחיות.

החפץ חיים

כשגרנו בהרצליה אה, אי שם בשנות השמונים, מינה המיוחדת במינה, עבדה איתי והלכה לחפש קונים פוטנציאלים ברחבי הארץ הקטנה, כלומר בעיר הגדולה שזה הגוש העוטף את תל אביב. בלטינית יש לומר מגהפוליס, ואני חושב שאנחנו מדברים על בת ים, ראשל"צ, פתח תקוה, רעננה, הרצליה, הוד השרון ואתם תוסיפו. מי שלא הסתובב בשטח וחיפש קונים/מוכרים, לא יבין לעולם מהי עבודת רגליים אמיתית ושם בשטח עצמו לומדים המון גם בעידן של פעם וגם כיום.

אין תחליף להליכה פיזית ומיפגש פן מול פן לעניות דעתי הקובעת. בחיפושיה העקביים ברחובות אם התותבות (זו המצאה שלי בשל המון מעבדות המייצרות שנים תותבות וכל זה מידע אישי פרטי) מינה מצאה אישה מופלאה בשם הלה פריש והיה לה מבט וגם מבטא פולני מובהק. היה לנו קשר מסחרי נהדר איתה, והיא קנתה המון דברים כמו אלבומים לבולים, מטבעות, מארזי בולים עם נושאים שונים וגם סדרות של מטבעות מישראל והעולם. כן פעם חשבתי שאם נמכור סחורה לעוד מקומות נביא ישועה לעולם וגם נשלם את המשכנתא ביתר קלות. זה הצליח אבל רק בחלקו. חבל שיחסנו עם גברת פריש ומשפחתה, לא גלשו מעבר לפן המסחרי והיום אני מאד סקרן לגבי עברה. כמו יפני אמיתי אני אשם בהכל. גברת פריש הייתה בגיל של הורי לערך. היא סיפרה לי שפעם נסעו בדרך ובעלה יצא מהרכב ואז ארע אסון. הייתה לה אחות עם חנות בגדים כמדומני.

היו לה יחסי אנוש מופלאים וככה גם מכרה הרבה ואם אתם ספקנים תשאלו את יורם גלעדי שליט"א ממנו הייתי קונה סחורה מהסוג הזה פעם. גם מיאיר נחמני ע"ה שהביא סחורות שהיום יגידו זבל ואז חשבנו שזה זהב מזוקק אבל כבד לאללה.

הלה פריש ע"ה ידעה למכור נהדר וזו תכונה נהדרת למי שאוהב למכור. גם חנהלה הורוביץ ע"ה הייתה אלופה וסבלנות זה רק חלק ממה שנדרש ממך. גם שפה רכה ונעימה ולדעתי הדבר שהכי עובד במכירות זה יש לי בדיוק כזה בבית רק בצבע ירוק בהיר. אוי זה נהדר. וגם זה נמכר כמו לחמניות טריות וחמות. מתי בדיוק אכלתם לחמניות חמות מהתנור?

סוג כזה של חנויות שם יש איש אחד העושה הכל, אבל הכל הולך ונעלם ורק בבני ברק, ירושלים, פתח תקוה ובמקומות נוספים שם יש אוכלוסיה דתית יש דברים כאלה.

תודה ליעלי רוף.

הלה פריש אשה אהובה ואצילת נפש

מצאה חן ושכל טוב בעיני א-לקים ואדם

נפטרה כ"ב אב תשע"ג

אריה פריש נקטף בדמי ימיו תשכ"ב