החנות האהובה עלי / רוני אבידוב

 אני בדרך כלל לא נסחף עם הטרנדים האלה, ואין שום סיכוי שאחליף את תמונת הפרופיל שלי בגרסת אנימה, אבל הייתי חייב לדעת איך החנות האהובה עליי הייתה נראית בסרט של סטודיו ג'יבלי....

אגב, אם תשאלו שם על ג'יבלי אז קובי בטח מיד יספר שזה היה ראש אמ"ן שזכור מ"עסק הביש". או שאולי הכוונה ליצחק ג'יבלי שהיה בפלמ"ח ונפל בשבי הירדני וגם זכה על כך בעיטור העוז. ובנו גיל ג'יבלי הוא היום בכלל המאייר של גלובס ובטח מקלל את מי שהמציא את הרובוט הזה שעושה ציורים לפי הזמנה....

התמונה המקורית מהבלוג של קובי:

קצין פולני לא לוקח כסף

 איך זה במקור?

קצין פולני לא לוקח כסף או קצין פולני לא מדבר על כסף או קצין פולני לא חושב על כסף?

מיכאל הנדלזלץ מדייק : קצין פולני לא לוקח כסף, אבל ישתה ברצון כוס תה.

על השטר מונצח קרול סבירצביסקי, קצין פולני רב מעללים

אסימון 2 פרוטות דרום יהודה תש"י / עמית קרמט

 

אחד מאסימוני ישראל המעניינים ביותר הופץ בשנת תש"י (1950) ע"י קואופרטיב תחבורה ציבורית. הנפקה ייחודית זו שופכת אור הן על הקשיים של חברות האוטובוסים בישוב היהודי החל מתקופת מלחמת העולם הראשונה עד אמצע המאה הקודמת, והן על המחסור החמור בכסף קטן (אשר שימש בין השאר לתשלום בעבור הנסיעה). קואופרטיב דרום יהודה הוקם בשנת 1931 לאחר איחוד שני קואופרטיבים עיקריים "הדרום" שכלל כלי תחבורה ונהגים מאזור רחובות והסביבה והשותפות "יהודה" מראשון לציון יחד עם כמה מצטרפים חדשים. עד שנת 1936 נוספו תחת קואופרטיב "דרום יהודה" חברות ואיגודי נהגים נוספים ("גדרה", "עקרון", "מטען", "גבעת ברנר מולדת", "באר יעקב", "בית חנן נטעים", "המזרח", מוניות "הנץ", "בצרון גן-יבנה", "באר טוביה", "בית וגן").

פיקיוויקי מספר תמונה 109119 מקור הצילום: ארכיון תל אביב - דרך אוניברסיטת הרווארד 

לאחר הקמת המדינה בשנת 1949 ביקש שר התחבורה דוד רמז לאגד את רוב התחבורה הציבורית תחת גוף אחד, אבל בהתחלה היו לא מעט התנגדויות ורק אחרי כשלוש שנים המהלך הבשיל. בשנת 1951 יצא האיחוד לפועל ושלוש קואופרטיבים חברו לתאגיד אחד. האיחוד נקרא "אגד א.ש.ד" אגד שהייתה החברה הגדולה מכולן, שחר שפעלה בצפון הארץ ודרום יהודה שפעלה בעיקר בדרום. בהמשך לאחר כעשר שנים החליטה מזכירות הקואופרטיב לזנוח את התוספת "א.ש.ד" ולחזור לשם "אגד".

כידוע, אמצעי תשלום מנייר היו נפוצים בתקופת המנדט ובשנותיה הראשונות של המדינה ושימשו פתרון חלקי למחסור במצלצלים. אסימוני מתכת היו נדירים יותר אבל בכל זאת היה אסימון אחד שכן הצליח לתת מענה מסוים למחסור בשנים תרצ"ט – תש"ח. היה זה אסימון חצי מיל כופר הישוב אשר הונפק החל מסוף שנת 1938 ושימש כמובן גם בתחבורה הציבורית. עם הקמת המדינה הורגש מחסור חמור יותר במטבעות... אומנם מטבעות המנדט המשיכו לשמש הילך חוקי בשנים הראשונות אבל חלק מהמטבעות נאספו ע"י הבנק ולא הונפקו חדשים ובמקביל אוכלוסיית המדינה גדלה באופן משמעותי. ממשלת ישראל בהחלט הייתה מודעת לצורך בהנפקת מטבעות וסדרה שלמה של מטבעות הפרוטה הוזמנה מאנגליה כבר בסוף 1948, בפועל העריכים הגבוהים יוצרו קודם והונפקו לשוק החל מאמצע 1949 אבל העריכים הקטנים של 1 פרוטה וחמש פרוטות לא יצאו לפני 1950.

לפיכך כל חברות האוטובוסים הגדולות נאלצו להשתמש באמצעי תשלום מנייר אבל רק קואופרטיב דרום יהודה השקיע גם בהנפקת אסימון מתכת. בדומה למטבע 25 מיל גם אסימון דרום יהודה הוטבע מאלומיניום ונעשה בחופזה (לא אתפלא אם יוצר באותו מפעל בחולון לאחר שהסתיימה הנפקת המטבעות באמצע תש"ט). נושא האסימון מתבסס על הלוגו של החברה ומורכב מעלה גפן בעל חמש אונות המוצב בתוך הגה ובתוספת הכיתוב דרום יהודה. בצד הערך מופיע הכיתוב 2 פרוטות תש"י. צד הערך דומה במקצת גם למטבע 1 פרוטה אבל בכוונה נבחר ערך וגודל פיזי אחר (קוטר האסימון 25 מילימטר). בנוסף הבחירה בערך 2 פרוטות אשר אינו מופיע בין העריכים של הסידרה הרשמית שיפרה את יעילות מתן העודף גם כאשר כבר היו מטבעות זמינים. אומנם השימוש באסימון היה רק כשנה עד שנתיים אבל באותה תקופה הייתה בו פעילות ענפה כולל שימוש משני בקהילה כמטבע לכל דבר.

 ולסיום הפתעה, בנוסף לאסימוני האלומיניום, השגתי גם אסימון אחד ניסיוני דק מהרגיל שיוצר מנחושת.

כתב : עמית קרמט

תציע

בתקופה האחרונה כלומר מזה זמן, זה חוזר וחוזר. אנשים, נשים וטף שולחים לי תמונה של משהו וכותבים לי תציע.

מה להציע? אני שואל.

תציע כמה כסף שאתה מוכן לשלם על הדברים האלה.

יש מצבים שאני שוקל להגיד דברים לא משהו וחושש שזה ישמש כנגדי. לאחרונה אני חוזר ואומר ככה

"אני מציע שנשב ביציע".

הרבה פעמים זה סוגר את הנושא. לא תמיד. מה אתם מציעים?

פסל יהודי

שלום קלנר איש נפלא, חכם, יוצר מוכשר ואם אמשיך, תגידו שאין אומרים שבחו של אדם בפייסבוקו. אז יש ספר חדש על יצירותיו וגם טיפונת עליו. ככה בשיחה קטנה, הזכרנו את האלפבית שמחבר רבות מיצירותיו ונדמה לי שחייבים לעשות משהו עם האוסטרקון שלנו מאבן העזר הצמודה לביתנו בגבעת הסלעים וגם על האדריכלים שעבד איתם, יסקי ואמנון אלכסנדרוני, אבא של יעל ואפילו עוד הרבה דברים, עם התה הקלמנטינות והעוגה הנפלאה ויכולתי להישאר שם עד שיגידו לי רבנו, הגיע הזמן לתפילת שחרית אבל המלאכה מרובה ולוח הזמנים דוחק, ולכן נעשה זאת בפעם הבאה.

שלום קלנר אמנות עם משמעות

מירי ושלום והעבודות

פסל יהודי

"עולמו של קובי לידרמן נחלק בין אלו שלמדו בתיכון ה' לבין כל השאר"

 יוסי שטייניג שחם יליד 1938, נולד בקבוצת שילר

ולא למד בתיכון עירוני ה' תל אביב.

עוד על מעללי קובי לידרמן בעירוני ה' תקראו כאן.

אי או חלקה

אני מאד מתלבט אם לקנות חלקת קבר במחיר מציאה שלא יחזור בעולם הזה, או להחליף את המטבח. ברור שמטבח עם אי.

טוב אז אחרי שכולם ניסו לעזור לי בהחלטה אני חוזר למתכון הבטוח של גולדה וזה להחליט שכרגע לא מחליטים. סגור

צפת שלי וברוך וייס פרק ראשון

ברוך וייס מצפת הבטיח שיגיע לחנוק בקרוב אבל לא אמר מתי בדיוק וזה כבר סיכון לא מחושב. בלי תאום אין ודאות. כל דבר בחיים המודרניים עם נייד ואפליקציה דורש תיאום למרות שספונטני הולך הכי חזק בחוויות מכל הסוגים. אז ברוך אצלי ובהמשך יעפיל לירושלים הבירה ולקריית הממשלה ובסוף גם חוזרים הביתה וסבב כזה לא בשבילי ולא פשוט. ברוך בורא מזונות וגם ממציא הזום. אז קצת מדברים על צפת של עכשיו והמשפחה של ברוך נמצאת שם כבר יותר מ-120 שנה ולא יודע מה מאחלים למספר שכזה. בתקווה שברוך ישתף פעולה נזכה להכיר את סיפורה של משפחתו. לכל משפחה יש סיפור.

צפת בשבילי זה קודם כל הצבא וההגנה של ישראל. צפת הצופיה מציפה אותי ברגשות וזכרונות נהדרים. חברים וחברות ולא בסדר הזה וגם קור ולחיות בחורף בתוך ענן והבריכה בצפת ומאגר המים בביריה ואפילו מטע שקדים בסיבוב ותאונה עם פרה בלילה ולא קרה לי כלום כי לא הייתי שם אבל הפרה אללה ירחמה והלך גם ה-D 200. וגם אשפוז בבית החולים כי היה חשש לצהבת אחרי ששלחו אותי עם אמנון מאיר הנכד של גולדה למקום אחר והמטבח המאולתר ישב על מה שקודם הייתה מחראה זמנית. ובסוף אין צהבת ויש סיפור רומנטי שעושה נעים בגב. צפת זה גם אריק מחקה החיות ויהושע בר יוסף עם עיר קסומה והספרים הנהדרים והבן שלו שגר ליד בית ביאליק ולאחרונה עזב את השכונה ולתמיד.

רוני טויסטר גם מצפת ופעם כשהיה בקריזה עם שטרות מנדט הבטיח שהמשפחה שלו תתגייס ותקנה את כל הרחוב כולל החנות שלנו ואני עוד מחכה אותו כדברי רומן ב שאולי לא היה בצפת בכלל. מתי הייתם בצפת ומה יש לכם לומר להגנתה?

אני גם נזכר במשפחה מסוקולוב שהיו בעלי מלון רקפת והבן נפל ביום כיפור וגם עורך דין נתן פנץ ומיבר מהבולים שנתן לנו יופי של הרצאה ושעיה השומר של קק"ל בביריה, וגם נחמיאס הבן של ראש העיר עם החווה בבת יער וגם מרות לפני שצבי אילן חשף אותה וגם עופר הטכנאי שנולד שם ומה שקרה לאביו השושו עם האוטו בדרך ופעם באתי לקנות אוסף ועופר היה שם ולא בצפת וזהבה מפינתי וקדוש מהגבינות וקריית האומנים והדוידקה ומלחמת העצמאות ולמה לא נשאר אף ערבי בצפת וגם בטבריה ושני בתי הקולנוע עם הבדיחה הנהדרת והפלאפל ברחוב הראשי והמוזיאון ההונגרי ויש עוד המון שלרגע נשכחו. ברגע זה ממש אני חושב על התמונה הנהדרת של הורי ואחיותי בהר כנען ליד האוטו של הנשיא ואולי שם בהר שליד צפת עשו אותי.

מרים קרולי הנפלאה

צלוחית "נעמן" לא נפוצה כלל שיצאה לרגל חגיגות העשור למדינה (1958).

איור של מנורה בהשראת סמל העשור ומאחור ציון שמה של מעצבת הדקאל (לא שכיח) מרים קרולי באנגלית. המספר 67 אינו שנת הייצור אלא כפי הנראה סימון פנימי כלשהו של המפעל.

תודה ליוני גיל שכתב וצילם ואני לא אוביקטיבי כי פעם מרים קרולי ביקרה בחנוק והפוסט בבלוג מספר את סיפורה

יום העצמאות deisgn miriam karoly

יזכור חללי מלחמת ששת הימים 1967 תשכ"ז

כנס ועדי עובדי דואר ישראל ירושלים השלמה

ביכלר המבסוטניק

יוצא לי פעם בכמה חודשים לקחת אוטובוס 66 לחנוק מאם התותבות, ואז כשנוסעים בז'בוטינסקי פונים ימינה לביאליק ואז צץ לו שלט "לין ביכלר" ביאליק 80 משאבי אנוש, ואז אוטומטית אני נזכר בביכלר שלי שהוא אחיו הבוגר של זה מהשלט.

כולם קראו לו ביכלר וגם צבי וצביקה. הוא לא מהשיר צביקה ב ובטח לא אלף. ביכלר מאד מאד דומה חיצונית לבנצי מאסקימו לימון. אנחנו חוזרים לשנת 1978 אולי 77 ואז הייתה לו בטן חמודה וגם משקפי שמש של טייסים אבל הוא לא היה טייס בכלל וההליכה שלו הייתה (איך אומר אלון מליס אוהד שרוף של האדומים מתל אביב וגם מי שזכה שחודורוב יניפו לשמיים) הליכה של מבסוטניק. כן ככה בדיוק ביכלר המבסוטניק. הוא היה קצין וכנראה סגן או סרן כשאנחנו היינו חניכים בקורס בבה"ד 15 ומכיוון שזה מאד מאד סודי אני לא יכול לספר לכם מה עושים שם למרות שזה כתוב בכל המקומות שניתן לגלוש ברשת ואפילו בערבית. ביכלר נהג לתפוס דמויות שלא באו לו טוב בעין ימין, כי שמאל הייתה כאילו עוצמת מהאין שמש. ביכלר נהג לעשות מופעים בפומבי ואני מכיר אחד מחזור לפנינו שהביכלר הזה הכניסו לכלא. אני די נהנתי ממנו ואני לא יודע להסביר למה, כי הסרט אסקימו לימון אולי היה אחרי אבל הדמות שלו החיצונית הזכירה לי את בנצי וגם את פו הדוב אבל הרבה יותר מניפולטיבי.

אני לא אהבתי את הקורס ששובצתי אליו כי זה היה איך לומר גם טורדני וגם משעמם וגם לא הבנתי כלום ואפילו אין בכיתה בת אחת ורציתי לעשות מעבר לכיתה עם בנות חרמניות והיו ויהיו כאלה כי זה הגיל רבותי, וההורמונים לא מתחשבים בצבע המדים. ביכלר אמר לי לידרמן אתה חייל ואם תעשה בעיות אתה לא תעוף מפה כי אם תיכנס לכלא. צבא זה צבא ויש פקודות ואתה חפ"ש ותעשה מה שאומרים לך. הבנת? כן המפקד אבל..

בלי אבל ובלי אהבל, אתה לא מחליט איפה תיהיה ומה תעשה.

ואם הרמטכ"ל יגיד לך להעביר אותי אז מה יקרה? אתה מתחכם אהה. צא לסיבוב סביב הטנקים ותגיד לי כמה גלגלים יש בכל צד. חסר לך שלא ואל תמרח את הזמן. צא בפקודה.

יצאתי וגם חזרתי ואני מתנשף וחסר נשימה.

נו מה תגיד עכשיו? אני אומר שזה יבוא מעליך ואני אחליף קורס כי הצבא זו מערכת היררכית ואם תסרב למישהו מעליך אז תיהיה בבעיה ואולי תיכנס לכלא.

חמישה מי יודע?

תמונה תמימה לכאורה אבל תדעו שפה גם קבור סוד כמוס ולא לפרה ולסוס. למה למשטרת ישראל יש סוסים? צער בעלי חיים כבר הזכירו וכלום לא קרה.

ארוע משמח אליו הוזמנו והמארח שכח מה הנסיבות. אני רואה את התמונה לראשונה ולא מבין למה אנשים צריכים לעשן ועוד ליד אנשים אחרים. יום אחד אולי יכתבו ספרון או יעשו סרט על הענף שלנו. אחד האנשים שפה יהיה המסמר. איש נוסף שאינו בתמונה יהיה המסמר השני ואולי טעיתי במיקום. אם אתם לא מבינים על מה אני מדבר, זה סימן שאתם אנשים הגונים וישרים. ושאר הדברים יסופרו בדברי הימים.

ביפר מציל חיים

הכרתי רק איש אחד שהיה לו ביפר שעבד ללא הפסק. פרופסור אריה רוט זכור לטוב. אריה למד בבולוניה עם אילן וזכר את אבא שלנו כשעבר את הארוע הראשון עוד מבית החולים הדסה של מזא"ה ובלפור.

רק לאחרונה קישרתי בין אריה לבתו

קרדיולוג מעולה, איש רעים לשוחח שידע לפרגן לקולגות, אוהב מוזיקה וגם מנגן, פוליטיקה והעם עם הגולן והביקורים שלי עם הורי במרכז שח"ל, היו חוויה בלתי נשכחת ומופע סטנדאפ ללא תשלום. אריה היה הצופה ואימא שלנו כיכבה. ממנו שמעתי כמה דברים על פוליטיקה ופוליטיקאים, מטבעות גם, רפואה מצילת חיים באמבולנס כולל החייאה ועוד הרבה דברים מענינים. הדבר שלקחתי ממנו זה שאם יש משהו חשוב ומציל חיים זה קודם כל חדר מיון ולכן כל מי שפונה אלי ואנחנו מגיעים לזה שהדבר חשוב ודחוף אני שואל היכן גר אדוני או גברתי? תל אביב. אז גש מיד למיון באיכילוב ותגיד שקובי אמר. בת ים וחולון אז גם איכילוב ואם אין ברירה אז וולפסון.

קרדיו פוקט שח"ל

התקפי לב פרופ' אריה רוט

משה אורבך סיפור חייו

בן שלמה ומינדל. נולד ביום כ"ט במרחשון תרס"ה (7.11.1904) בעיר לודז' שבפולין. נוסף לאוירה המסורתית שבבית-הוריו קנה ערכי ציונות וחלוציות בתנועת "השומר-הצעיר". משך תקופה קצרה שירת בצבא הפולני ובשנת 1921 עלה לארץ - ועשה את ביתו בירושלים. החל לפעול ב"הגנה" מייד עם בואו לארץ ופעל בה ללא ליאות והפוגה, מתוך אהבה ומסירות. מראשית בואו עבד כפועל-בניין; לאחר-מכן, במשך שנתיים (1923-1925), היה איש-משטרה. משנת 1926 (ועד מלחמת-הקוממיות) היה סוחר עצמאי ויחד עם זה שימש כמנהל "כופר-הישוב". במאורעות 1929 שירת בתפקיד של מפקד-פלוגה, היה פעיל מאד ועשה רבות להגנת-העיר בכלל. מילא תפקידי הדרכה ופיקוד במחוז. אחרי מאורעות 1929 הקדיש הרבה מזמנו לארגונם של חברים נוספים ב"הגנה" בתוך קבוצות אזוריות. כשהמחוזות חולקו לחבלים היה לאחד ממפקדי-החבלים הראשונים במחוז. היה דמות פופולרית בקרב חברי ה"הגנה" בירושלים ודירתו היתה בית-ועד לאנשי-המגן בכל פעולתם.

מתוך אתר יזכור

בעת מלחמת-הקוממיות ותקופת-המצור על הבירה היה קצין-המנהלה של מטה מחוז-ירושלים, תפקיד שחייב אותו להתמסר לו יומם ולילה. גם לאחר קום-המדינה המשיך בשירותו להגנת-העם והגיע בצה"ל לדרגת אלוף-משנה (רשמית גויס לצה"ל ביוני 1948). היה ראש אג"א כשירושלים נמצאה תחת ממשל צבאי. לאחר-מכן עבר לשירות חיל-האויר כמפקד-כנף. את שנותיו האחרונות, החל ממארס 1955, הקדיש להנהלת המחלקה להנצחת-החייל במשרד-הבטחון. בעמידתו בראש מחלקה זו ראה עבודת-קודש והתמסר לה בכל נפשו מתוך גילוי תכונותיו התרומיות, שהיו תנחומים ועידוד למשפחות השכולות. נשיא-המדינה, מר יצחק בן-צבי ז"ל, ביקשו למלא את מקום שלישו הצבאי, בהיעדרו של הלז מן הארץ, והוא עשה גם עבודה זו בנאמנות ובאהבה. יחד עם כל עבודותיו הציבוריות מצא זמן להקדיש לביתו ולמשפחתו - לאשתו, לבנו ולבתו ולנכדיו. נפטר במחלה קשה אור ליום כ"ג במרחשון תשכ"ג (20.11.1962) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. זמן-מה לאחר פטירתו הופיע ספר הנושא את שמו והכולל בין השאר עלי-זכרון - מדברי סגן שר-הבטחון דאז, מר שמעון פרס, הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף צבי צור, רחל ינאית-בן-צבי, ועוד.

איך אומרים רמונט בעברית?

הורי עברו לגור ברחוב סוקולוב 93 בשנת 1962. בשנת 2005 עברו לתחנה נוספת לפני הסופית לגמרי והיא בית אבות וגם דיור מוגן זה בסדר. בכל השנים שהורי גרו בדירת ה 54 קוודראטמטר קומה ב' על עמודים, אני זוכר רק צביעה של הבית ותמיד זה היה על ידי יוסק בריקס וחבורתו. פעם אחת ויחידה החליפו את החרסינות במטבח, אמבטיה ובשרותים ואז גם את הצנרת. היו טפטים בסלון ובחדר השינה וצבע שמן מסרק במסדרון. דוד החשמל הוחלף בדוד שמש.

התריסים החיצוניים עברו שינוי מאותם אסבסטים לאלומיניום. כשהציעו להם מעלית, אימי אמרה שככה עם מעלית יהיה לגנבים יותר קל, אז עשו מעלית בצד השני ועד היום מחכים להם. הדלת שונתה לרב בריח. המטבח עבר שדרוגון בתחילת הדרך עם פס אדמדם לכבוד בארי ליבוביץ וזהו. כל הדלתות בבית נשארו ויש מזוזות. מעולם לא שברנו קירות, לא החלפנו ריצוף ולא עשינו שום שינויים בתיכנון המקורי בסיסי. אפשר לחשוב מה כבר ניתן לעשות בדירונת שכזו? אבל עובדה, שאחרים עשו גם עשו ולא פעם ולא פעמיים. אני חושב שזה מודל סביר ואני מתכנן לאמצו. מישהו אמר לי ששינויים דרמטיים עלולים לזעזע את היסודות ולא רק של הבניין עצמו.

מטמון קושיצה

מי שלא ראה את מטמון קושיצה בסלובקיה לא ראה מטמון זהב מימיו.

והדבר הכי מיוחד מבחינתי זה שלמרות השנים והידיים שהמקום והמטמון עברו, לא חסר בו כלום. המוזיאון והמקום שנבנה עבור המטמון מחייבים ביקור.

אם

 לו הייתי היום שר החינוך או מנכ"לו, הייתי מנסה ללמד את הפרק הבא בשיעורי היסטוריה או מורשת, או איך שתרצו לקרוא לזה.

האיש שאתם מביטים בו והמופיע על מטבע מצרי מכסף, ניסה להתחיל פרק חדש ביחסים שבאזור שלנו. למי ששכח או לא יודע, כי נולד אחרי הארועים הללו, אנחנו חוזרים כחמישים שנה לאחור ומדינת ישראל ענקית עם מה שיש היום וגם מדבר סיני או חצי האי, שהיה פעם שטח מצרי, עוד מזמן משה רבינו ובני ישראל התברברו בו המון עד שנכנסו לארץ המובטחת ולא לשכוח את מעמד הר סיני ולגבי המיקום המדוייק נעשה סמינר נפרד.

סאדאת מתחנן בדרכים מגוונות ומבקש חזרה את השטח ואפילו מאיים שמצרים מוכנה להקריב מיליון חיילים והשטח יוחזר, אבל ישראל מסרבת ולא סופרת את הגדולה שבאויבותיה. ואז הגענו למלחמה מפתיעה 1973 וגם באוקטובר, עם תוצאות נוראות ואין בישראל מישהו שלא חווה אובדן חיים, או כאלה שלא מכירים נופל או פצוע והיינו בניגוד להיום בסכנה קיומית.

מאי 1977 ויש מהפך ובשלטון עכשיו בגין הראשון האיש שנחשב סמן ימני וגם אחד שעלול להביא אסון. ואז סאדאת שוב, כן אותו אחד שפעם איים פונה וקורא לפיוס והתחלה של משהו אחר. פה בכנסת הוא מכריז שמצרים היא הראשונה בכל. גם במלחמה וגם בשלום ומזכיר את קרב עין חרוד ותודה ליוסי דרורי שלימדני פרק זה (והתברר שהוא עצמו עשה את אותה עבודה כמו ג'ורג' כהן ורמי האן אבל לפניהם).

גם אז רבים רבים, לא מאמינים (אפילו היום נשארו כאלה) ומפחדים מניסיון לחסל את ישראל (אפילו מוטה גור הרמטכ"ל הגאון). בסוף יש שלום של אמיצים. סאדאת מכריז שלא תיהיה עוד מלחמה ואם זה היה תלוי בו, ככה היה קורה, אבל רצחו אותו הרבה לפני שרצחו את רבין בהמשך ומאותה סיבה בדיוק. שני מנהיגים שהבינו משהו אחר ורצו טוב לעמם ולסביבה כולה.

" יש יותר מטבעות כאלה מאשר שערות על ראשי אנשים"

ציטוט מהזכרון של לידרמן שמואל שנולד בווהלין 1922 ונפטר בישראל 2008

אבא וסבא לידרמן שמואל בחנות צילם רז רוגובסקי

יש משיחין

התיישבתי ושמרתי מקום לנכדי ובני שהזמינו כמה דברים בריאים לאכול בסנטר.

כל השולחנות ברחבה היו מלאים בסועדות וסועדים רעבים. אסור להפריע לאנשים אוכלים.

דוד של מינה מאיר ע"ה, שאפילו היה קצת שוטר עם אבא שלנו אמר "עכשיו אני אוכל ואין מפריעין בשעת הסעודה אפילו לא בשואה" וכל הזכויות שמורות למאיר ויסנר אחיו של שוני ויסנר אבא של רוביקה, מינושקה, נוגושקה ושלומילה עם המשקפיים.

אני ככה מסתדר לי בשולחן וניר ודויד בהמתנה בקופה של מק וגברת ליד מביטה בי ואומרת קובי?!

הסתכלתי ליד בצד ואפילו מאחור ולא היה שום קובי נוסף ואז הוסיפה קובי לידרמן. מודה באשמה ומה קרה עכשיו...אתה לא מזהה..איך תזכור ועברו כמעט 50 שנה... אבל זה אתה למרות שקצת קיבלת במשקל ואנחנו גם חברים בפייסבוק. אני יפה גיגי מעכו. וואוו יפה אני מה זה מתנצל אני בלי משקפיים ובקושי שומע אותך. ואז באו ניר ודויד וסיפרתי להם שזו יפה והיינו ביחד בצבא הכי מוסרי בעולם וראינו ביום טוב את החרמון המושלג ואורי מורמי נכנס להיסטוריה הבלשנית יחד עם יפה והביטוי המנצח "ויפה שעה אחת קודם" והכל קרה אי שם סביב 1978.

הסברים בקישור הזה.

אסימון חופה

 מדליה מהסוג שיוצרו במאה ה־19 על ידי יהודים בגרמניה ואוסטריה, לרגל בריתות נישואין בין משפחות חשובות או כאות ל"משתה החופה".

נפוץ מאוד בקרב אספני נומיסמטיקה יהודית, במיוחד במדליות שתכנן האמן לאופולד צונץ או מהחוגים של "החברה להנפקת מדליות יהודיות" במרכז אירופה. לא שימשה כמטבע חוקי, אלא מתנה או מזכרת טקסית (כמעין "אסימון חופה"). הופקו בגרסאות שונות מזהב, כסף, ברונזה ומתכת פשוטה. המדליה נושאת מוטיב מרכזי של חופה (המשמשת כסמל לטקס נישואין יהודי), כולל סמלי רימונים, שערי ירושלים וידיים לוחצות – והיא נוצרה כמזכרת או מתנה לטקסי חתונה או בר מצווה יהודיים.

למה קשה מאד לסמוך על סוחרי מטבעות בעניני סודות?

פעם ואפילו מזמן ממש, היה אצלי VIP בחנות וראה שאני קונה מאנשים מטבעות אנגלים מזהב.

הוא שאל אותי איך אני יודע שזה באמת זהב? וגם מטבע אמיתי, כי יש הרבה מאד זיופים ומכל הכיוונים. אמרתי שזה ברובו עניין של ניסיון וחוש חש וזהו זה.

האח"מ אמר לי "אספר לך סוד מוחלט בהחלט ואני מבקש שלא תעביר זאת לאיש. סוד אמיתי ביני ובינך!" (האם זה אמיתי הסיפור? אולי חלום? תחשבו מה שאתם רוצים. כרגע אנחנו במדינה דמוקרטית ואין איסור על פנטזיות)

אמרתי "בסדר אני מבטיח" ונשבעתי בספר רינגו לא סולח, והנה פה לראשונה אני מפר את ההבטחה הראשונה שלי, ואני מספר לכם את מה שסיפר לי אותו אדם שהיה בכיר מאד במערכת הבטחון ובשרות הציבורי בהמשך. בסוף הוא מת כמו כולם ואת הסוד אני מספר ומקווה שיש התיישנות למה שקרה לפני קצת פחות משמונים שנה, ממש כשפרצה המדינה היקרה שלנו.

הוא סיפר לי בכנות מלאה שבראשית המדינה, המצב הכלכלי היה רע ואפילו רע מאד ויותר מזה. למדינה לא היה מטבע חוץ והכל היה קשה מנשוא והיום לא יבינו זאת. יש המון דברים שהמדינה קונה ואין מספיק דולרים. המושכים בחוטים החליטו שחייבים להכניס למדינה ירוקים אמיתיים ולכן היא כלומר המדינה יזמה משהו ממש לא יפה בשום קנה מידה. על מנת שלא להשאיר עקבות, לקחו איש שהיה עבריין עם תעודות ומאכער עוד בתקופת המנדט וביקשו ממנו סיוע בהפצה בחו"ל וזייפו מטבעות זהב אנגלים והמטרה לקבל דולרים בשביל נשק. העסק יצא על הפנים, בדיוק כמו הפרצוף של אותו מאכער והאיש נתפס וישב בכלא ובסוף יצא החוצה כשהמדינה סופגת את כל העלויות. הוא גם דרש וקיבל, פנסיה עבור שתיקתו עד שהפסיק לעשן לגמרי.

כל מילה אמת. בקלפי

תמונות שעברו צנזורה צבאית

 שת"פ סודי בין מטוסי חמקן לצוללות בגבול הצפון