העולם נחלק לשניים לעניות דעתי הלא קובעת. אלו הנותנים טיפ ואלו שיש להם אג'נדה לגביו כמו האם שרות זה טיפ, והאם זה באחוזים, ואולי בכלל לא צריך לתת טיפ. נירוש בני הבכור, לימד אותי פעם משהו, והאמת שמאד התלהבתי, אבל מתברר שהוא עצמו שכח זאת ודברים השתנו אצלו, כך שאיני יכול לחלוק זאת איתכם. סיפור הטיפ הוא חלק בלתי נפרד מאישיותו של בן האדם. אני סבור שבחלק גדול מהמקרים הנותן זקוק לזה יותר מהמקבל, וככה יש לו הקלה בדרך שרצה להגיד תודה ולא תמיד יודעים איך.
הפעם היחידה שהייתי בארהב הברית הייתה בשנת 1974, שנתיים לפני חגיגות ה200. הגענו לשדה התעופה קנדי ואני זוכר שם הרבה אנשים המנקים את המקום ואם אגיד שכולם או רובם היו בצבע אחד, יגידו לי על זה משהו. בכל אופן אני זוכר את תלבושתם האחידה עם כובע, ולכולם היו חולצות עם הכיתוב נו טיפיניג ואפילו באנגלית.
ונסיים עם רוטשילד הגדול, שהגיע למסעדה הכי הכי בצרפת והזמינו את הדברים הכי נפלאים וגם שתיה כיד הרוטשילד, ובסוף הגיע חשבון ורוטשילד הוסיף 50 פרנק שאז היה לא מעט כסף. כשכולם היו כבר מדושני עונג ומסודרים החוצה, ביקש רב המלצרים להמתיק סודון עם האדון הנדיב הידוע, וככה כאשר הלכו הצידה, אמר לו תודה תודה אבל לא נעים לי כי אולי הצוות פה ירים גבה. וכי למה? שאל אדון רוטשילד. אתמול היה פה בנך הנפלא ואכל ובסוף השאיר טיפ דומה רק עם עוד אפס כלומר 500 פרנק. רוטשילד האב לא התבלבל ואחרי שאמר אולהלה, הוסיף בצרפתית נו טוף יש לו אבא עשיר....
זוכרים את השטר האדום הישראלי עם רוטשילד? מה ערכו הנקוב? זו הסיבה. בדוק.
כל מילה אמת. בקלפי
