פעם הייתי בהר גריזים עם ישראל צדקה השומרוני הטוב הזכור לטובה, שהיה סמנכ"ל החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ. תזכרו שסגן זה לא מנכ"ל וגם את השיר של אריק קלפטון שירה בשריף ולא בסגנו. עשינו סיבוב נימוסין אצל חלק מהמשפחות הגרות שם בקריית לוזה שבהר ברכה, ואני רק אורח וזה היה או בחג הזבח כלומר פסח או בסוכות. לא זוכר. פסח כנראה יותר הגיוני, אבל לא סגור. הגענו למשפחה של אחד המכובדים ואולי הכהן הגדול וישראל ביקש ממנו להראות לי מדליה מאד מיוחדת שהייתה ברשותו. מדליה יחידאית אותה קיבל בעזרתו של ישראל צדקה. בטוח שהיה לה סיפור, אבל לא זוכר ורק ניתן לצ'זבט או לחרטט ואין יותר את מי לשאול. בהמשך הלכנו לעוד משפחות והתקבלנו מאד יפה והרגשתי שזה מסע בזמן וחוויה שקשה לתארה.
מוזר כי בול כן עשו אז למה לא מדליה? לא ברור לי הקטע עד היום
בול ישראלי השומרונים 1992 מעצב דוד פסח 2.6שח
צילם יורם גלעדי אלנבי 76 תל אביב
השומרוניםבספר מלכים ב’ נמצאת גרסתם של אנשי המסורה היהודיים על מוצאם של השומרונים. מסופר בפרק כ"ד על מתיישבים שמלך אשור הביא מארצות הקשת הפורייה, והושיבם בערי שומרון תחת בני ישראל שהוגלו אשורה. לפי הגרסה המקראית אפוא העם השומרוני אינו חלק משבטי-ישראל.
גרסתם של השומרונים שונה: גורלם ותורתם הם – לפי תפיסתם – עדים חיים לדמות המוסרת כפי שהייתה בימים עברו: השומרונים הם שריד לעם עתיק, יורשיהם של עשרת השבטים ונושאי דגל מקדשי ישראל העתיקים.
הכרוניקה השומרונית חופפת לדברי ימי יהודה, ושניהם מעידים על היסטוריה מפוארת ומשותפת עד לתקופתו של עלי הכהן. אף-על-פי שעלי הכהן היה מזרע איתמר בן אהרון הכהן – ככתוב בשמואל א, פרק א’ – הוא נטל לעצמו את תפקיד הכהן הגדול. בעקבות כך נוצרו בעם ישראל שני מרכזי כהונה: האחד בהר גריזים, ובראשו עמד – הכהן הגדול עזי מזרע פינחס, והשני בשילה, ובראשו עמד עלי הכהן מזרע איתמר. הדבר חולל את הפילוג הדתי הראשון בקרב עם ישראל, הוא פילוג בית הכהונה.
הדת השומרונית מבוססת על חמישה עיקרי אמונה, שהם ה"אני מאמין" של הדבקים בדת זו. את חמשת עיקרי האמונה אומר המתפלל השומרוני בראשיתם של התפילות ושל הטקסטים הדתיים, ואלה הם: אמונה באל אחד, בעבדו משה בן עמרם, בתורה, בהר גריזים וביום נקם ושלם – יום אחרית הימים והתגלות המשיח.
השומרונים חוגגים שבעה חגים בשנה שעליהם נצטוו על-פי דין תורה. הם מקיימים את החגים באלה: חג הפסח וחג המצות אשר חל ביומו השביעי של חג הפסח; חג השבועות, ראש החודש השביעי – המקביל לראש השנה לפי המסורת היהודית – יום הכיפורים, חג הסוכות, ולאחר תום שבעת ימי החג – יום שמיני עצרת.
בני העדה שומרים בקפדנות על יום השבת ומקפידים על דיני טומאה וטהרה ודיני כשרות. השומרונים מלים את בניהם ביום השמיני שלאחר הלידה. ואינם דוחים את המילה, אלא במקרים של סכנת נפשות. הנערים והנערות, המסיימים את קריאת התורה אצל הכהן או המורה שהוסמך לכך, נקראים "חתם תורה", ולהבדיל מן המסורת היהודית, הדבר אינו נקבע על-פי גילם. התקשורת בין בני הזוג נעשית בשלושה שלבים אלו: קידושין, אירוסין ונישואין; רק השלב הראשון ניתן להתרה ללא גירושין.
במאה הרביעית לספירה מנה העם השומרוני מעל למיליון נפש, וישב בכל חלקי ארץ-ישראל, ואף מחוצה לה: דמשק – בצפון ואלכסנדריה – בדרום. דורות רבים רדפו שליטי הארץ את השומרונים וכמעט הביאו כלייה על העם, עד כי בתחילת המאה העשרים מנו מאה וחמישים איש בלבד. כיום מונה העדה כחמש מאות וחמישים נפש. כל בניה מתגוררים בארץ-ישראל : מחציתם בהר גריזים ומחציתם בחולון, בשכונות המיוחדות להם. מתוך בחינת החתך הדמוגרפי של בני העדה מתברר כי היא חברה צעירה לעומת חברות אחרות. צעירי העדה מעורים בחיי התרבות והחברה ומשכילים לשמור על "יחד נפרד". הם לומדים במוסדות הממלכתיים מן הגן ועד המוסדות להשכלה גבוהה, מתגייסים לצה"ל ומועסקים במקומות עבודה שונים, ועם זאת – דבקים בדתם, במורשתם ובמסורתם.
ברוך מרחיב
יו"ר ועד העדה השומרונית
