בנין, רחבה ומדליה

 יד לדוד כהן מנהל יבמ ישראל 1967-1984 שרומם בניין זה

בניין יבמ הישן ויצמן 2 פינת שדרות שאול המלך. היום מגדל אמות השקעות.

צילם אורי מורמי.

המדליה מאוסף אלכס בקרמן

שלושים שנות יבמ בישראל 1949-1979

בית יבמ ישראל
מהאוסף של אלכס בקרמן

רחבת דוד

דון ג'וזף קישוט ומלחמתו בסלולרים / כתב יוסי שחם

 בשנת 1985 ערכתי תערוכה תעשייתית ומסחרית בנצרת, השתתפו כל מיני חברות מהמגזר הערבי והיהודי, התייצבו אצלי שני בחורים צעירים וביקשו לשכור ביתן, שאלתי אותם מה תציגו? ענו שהם מחברת מוטרולה והם מתכוונים להציג לציבור מיזם חדש של טלפון נייד ידני שבו יוכל להתקשר כל אחד לרעהו, אבל בינתיים רק במרכז הארץ, כמיטב הגיוני האנכרוניסטי אמרתי להם "אין בעייה אבל בעצם בשביל מה זה טוב?" והשאר היסטוריה.

עד אותה עת היו טלפונים ניידים יקרים ומסורבלים הנישאים בתיק, פעם שכרתי אחד כזה למילואים החשבון היה 4000 ₪.

גם המכשיר החדש פלאפון שמו, היה יקר לרכישה ולשימוש ולכן לא נפוץ באלפים והיה די נדיר.

ב1994 הגיעה לארץ חברה חדשה סלקום שמה הם הוזילו באופן חד את העלויות והארץ מלאה טלפונים סלולריים כ"חול אשר על שפת הים"

המכשירים האלה, או יותר נכון המשתמשים, טרטרו בכל מקום ברחוב, בחנויות, בתחבורה הציבורית וברכבת, יכולת לשמוע את ה"הלו הלו" ביום ובלילה, שיחות נזיפה,ויכוחים, העברת מידע, חשוב או לא, שיחות רומנטיות, פחות או יותר והכל בווליום גבוה, בקיצור קקפוניה אחת גדולה.

המצב נראה לי בלתי נסבל והחלטתי לפעול, בררתי באינטרנט מה קורה בנושא זה בחו"ל והתברר שנקבעו 10 כללים לשיחה  בטלפון ברשות הרבים ובאתרים כגון ברחוב בכלי תחבורה ובמקום ציבורי, תרגמתי את הכללים והחלטתי לנסות ליישם אותם בישות הרעשנית והפטפטנית הקרויה מדינת ישראל.

החלטתי להקים ארגון וולונטרי ולגייס חברים לרעיון ולפעולה, קראתי למיזם בשם ה"אורגינלי"  לא זמין בהנחה שזה יעביר את המסר.

פרסמתי מודעות במוסף גלריה של עיתון הארץ, כי הנחתי שבטריטוריה זו אאתר חברים לרעיון, נרשמו כ100 אנשים ויצאתי לדרך, כאיש יחסי ציבור "פימפמתי " את העניין בתקשורת ואכן נוצרה התעניינות, הרבה רצו לראות מי האיש המוזר הזה המנסה למתן את המוצר התיקשורתי ש" אי אפשר להבין איך חיינו בלעדיו עד כה, איך הוקמה מדינה, צבא, כלכלה, חינוך ותרבות, בלי לפטפט וללהג בסלולרי ביום ובלילה בקיץ ובחורף, בקיצור איך הגענו עד הלום ללא הסלולרי"

לשם ייעול הפעולה הכנתי עזרים, הדפסתי את כללי ההתנהגות האירופאיים והפצתי אותם לתקשורת, הכנתי 3 כרטיסים ירוק, צהוב ואדום בנוסח משחק כדור הרגל לאזהרה שקטה ברחוב למפירי הכללים, הנחתי שחברי הנאמנים לרעיון, יפיצו אותם ברחוב. הכנתי חולצות וכובעים בהם יצוידו "חיילי" בצאתם לקרב על השקט והשלווה במרחב הציבורי. אוי אוי כמה הייתי תמים.

במשך הזמן התראיינתי לעיתונים שונים ונכתבו ראיונות וכתבות על הרעיון ה"מעניין" ערוצי הטלביזיה מתוכניות הבוקר, ערוץ הילדים, תחנת תל אביב ותוכנית רשת ב' המלווה אותי ואת סגני הנאמן נדב משוטטים מחלקים פתקים ומעבירים את המסר ברחוב שינקין ההומה ובדיזינגוף סנטר, כתבה של כ20 דקות.

ניסיתי לעניין ארגונים אחרים להשתתף ולקחת חלק במיזם השתדלתי התאמצתי, בזבזתי משאבים והובסתי בגדול.

לא שיערתי אז להיכן עוד יגיע ה"מונסטר" הזה, כיום גם אני מחזיק סוללרי נוקיה קטן ונאמן ומשוחח איתו לעתים, מכל שאר הבבל"ת צילום, הקלטה, גלישה ווטס אפ , אינסטגרם וכל יתר בני המשפחה המורחבת, אני נמנע, וחי לא רע, מה שאני יכול לומר לעצמי ניסיתי, הכוונה הייתה טובה, הכישלון מרהיב לתפארת.

מעטפות, בולים, חתימות ותמונות מאוספו של יהושע מרקוס ז"ל

 יהושע מרקוס (שיקה), נולד ברומניה ב1915. עלה לארץ ב1933 עם גרעין של "השומר הצעיר" אשר הקים את קיבוץ שמיר בגליל העליון. היה שליח התנועה בהרצליה, שם הקים את ביתו. במלחמת השחרור שרת כקצין תרבות של חטיבת אלכסנדרוני.

בתום המלחמה הצטרף כעיתונאי ל"על המשמר". היה הכתב האזורי של אזור השרון. בנוסף התמחה בבולאות והיה לו טור קבוע בעיתון. כעיתונאי ליווה את כל ארועי הבולאות ברחבי הארץ, פגש את כל גדולי האומה ונהג להחתים אותם על מעטפות יום הוצאת הבול וארועים מיוחדים. יהושע מרקוס נפטר ב1992.

יהושע מרקוס 1915 - 1992

למר יהושע מרקוס מערכת "על המשמר" תל אביב

דמי דואר (קנס) לשלם 120 פרוטות. 1959

חתימה של בן גוריון 1973 כ"ה שנים לעצמאות ישראל

לא לגעת בבולים מכתב מצ'כוסלובקיה ל sica mercus
קיבוץ שמיר דואר ראש פינה פלשתינה

מועצה מקומית הרצליה 

הענקת אזרחות כבוד לנשיא המדינה מר יצחק בן-צבי 1956. 

ב.צ. מיכאלי ראש המועצה

יצחק בן צבי ורחל ינאית
הרצליה 1957

עם פנחס ספיר

ליד הנשיא בן צבי עם הפנקס

יצחק רבין בביקור בהרצליה

מחתימים ביום הופעת הבול בתערוכת בולים

ליד בן גוריון ותמיד עם הפנקס

יובל התאטרון הלאומי הבימה 1970. יום ההופעה

חנה רובינא, א. מסקין, ג. צפרוני אליעזר ויסהוף

גולדה מאיר יום העצמאות 1971 שערי ירושלים

הנפקה של בול זיכרון לציון עשרים וחמש שנה לפטירתו 

של המשורר הדגול חיים נחמן ביאליק. 1959
מניה ביאליק

אולימפיאדת השחמט ה-16 ישראל תשכ"ה

משה שרת ברכת מועצת פועלי תל אביב יפו 

לועידה התשיעית של ההסתדרות 1960

גולדה מאיר חנוכת בית יד לבנים היכל התרבות העירוני

70 שנה לכפר סבא 1903-1973

יום ההופעה 20.6.73

חתימות של יצחק רבין וילדיו של דוד בן גוריון רננה ,עמוס וגאולה בן גוריון 1974

אבו יאיר או אל תקרא לי שמואל

 יש אנשים שמאד רגישים לשמם ולדרך שבה קוראים להם. יוסי אפריגן תמיד היה משיב לשאלה "איך קוראים לך?" בזה שהיה אומר "לא קוראים לי אני בא לבד..."

אני ממש מקבל גירוי טורדני בגוף כשקוראים לי מר לידרמן. לא בא לי טוב המר הזה ואני כמעט תמיד מבקש סתם קובי ולמתעקשים מתוק לידרמן. נדמה לי שבני הדור הקודם רגישים לאופן בו קראו להם למרות שאימא שלנו מעולם לא עשתה מזה עניין וגם גניה או גולדה זה סבבה. תמיד קראה לאבא סמואל ונהגה לציין שאבא משתמש בשם היא וזה לא כזה כייף.

פעם חבר טוב שלי פנה לאבא שלי בשמו האמיתי ושאל אותו "שמואל מה שלומך היום?" והכל כמובן בנימוס. אני זוכר שאבי נדרך ואמר לו תודה רבה אבל אני לא שמואל בשבילך.

אז מי אתה בבקשה...

בשבילך אני אבא של קובי.

מצד אחד צחקנו ומצד שני היינו קצת בשוק אבל זה עבר לנו.

והכי כייף לי שקוראים לי אבוש, סבוש, וגם סתם קובי קובוש וגם יעקובלה

אבא ואני והמונית (ווקסהול) ליד רדינג

בית ווהלין גבעתיים עם שמות הפרטיזנים

שמואל לידרמן מדליק נר בהר ציון מרתף השואה

גניה ושמואל ואימא שלנו תמיד אמרה סמואל

קו טלפון 444645 בסוקולוב 93

בירקון עם הנכד בן

אוזן של כורדי בדיחה וגם נומיסמטיקה

יש המון בדיחות על אוזניים ויותר על כורדים. את זו שפה סיפר לי רמי יום טוב הטוען שרחוב יום טוב בתל אביב קשור למשפחתו. בעירייה לא מאשרים ולא מכחישים.

אחד ירושלמי ולא חשוב מאיזה עדה הלך ליד מחנה יהודה ובום נחתכה לו האוזן מרחפן ממריא. מה עושים? אמרו לו תלך פה ליד עזורה יש אחד מסדר אוזניים ובזול. בא אצלו ראה האוזן אמר לו אין בעיה והיום נשארה לי רק אוזן כורדית אחרונה. 5 דקות והכל אחלה ויש ביקורת עוד שבוע. עובר שבוע והאיש לא חשוב מאיזה עדה בא לאוזנאי לביקורת. נו איך אתה שומע? וואללה שומע נהדר אבל לא מבין שום דבר.

מי מכיר את המטבע הפרסי העתיק עם האוזן? מאמר מעניין של יהושע זלוטניק "טביעת מטבעות בירושלים בתקופה הפרסית-הלניסטית"

עומר והקסדה

 "שמי עומר שקולניק ואני בן 12. אני אוסף מיליטריה (פריטים צבאיים) כבר שנתיים ומושקע כול כולי בתוך התחום. אני מתמקד בעיקר בקסדות, מדים, מסכות גז וכובעים. פגשתי את קובי בחופשה משפחתית שכללה גם ביקור בתל אביב. הגיחה הספונטנית לחנות הפכה מהר מאוד להיות השיא של החופשה שלי...

כבר זמן רב רציתי לבקר בחנות, קראתי עליה אונליין והיא סומנה כיעד שמור במפות שלי.

כשנכנסתי אליה מיד נסחפתי לעיון ובחינה של הפריטים בחנות. פריט מאוד מסוים צד את עיני אך כאנקדוטה מעניינת, לא חשבתי שאצא איתו משם. הפריט היה קסדה, עוד לא ידעתי לגביה הרבה אבל היא בהחלט תפסה אותי. שאלתי את קובי אם הוא יודע עליה עוד והוא ענה בשלילה ולא זכר מה המקור. דיברנו זמן מה ואז הגיעה ההפתעה! קובי העניק לי אותה כתוספת מכובדת לאוסף!

אז אם אתם בתל אביב, זה ה-מקום לבקר בו לידרמן חנות מטבעות רחוב בן יהודה 18. יש ברקע הרבה דברים מפעם אבל החנות מתמקדת בתחום הנומיסמטי בעיקר.

שלום קובי, אחרי חיפוש קצר מצאתי לגבי הקסדה שהייתה בחנות.

קסדה אמריקאית משנות ה-20, קסדות אלה היו בשירות צבאי אך בגלל השפל הכלכלי נמכרו מספר מועט למגזר הפרטי וזו אחת הקסדות.

עומר אבא והקסדה גם

קסדה ורצועה

על האוסף שלי

האוסף שלי כאמור מצטבר ונאסף כבר שנתיים. את רוב הפריטים שלי אני קונה בטיולים בארץ ובעולם, יש אוצרות בכל פינה! לפעמים מאנשים פרטיים שאני מכיר דרך קבוצות פייסבוק, ולפעמים אני פשוט נתקל בהם..

הפריט הכי מיוחד- קסדה של הבריגדה היהודית, יש שלוש ידועות בארץ

הפריט הראשון שלי - סיכה שקבלתי מדודה שלי, משמר המלכה משנות ה-70 בגיל 8.

הקשר שלי למטבעות

האוסף הראשון שלי (גיל 6-10) היה מטבעות, כל פעם שמישהו היה חוזר מחו"ל הייתי מבקש ממנו מטבע מהמקום בו טייל וכך לאט לאט צברתי מספר רב של מטבעות, היום אוסף זה הוא אוסף צדדי והפריטים החדשים בו קשורים בעיקר למלחמות ולצבא כדוגמת מטבעות גרמנים ממלחמת העולם השנייה, שטרות איטלקים מהמלחמה ועוד...

עוד קצת עלי

אני גר בנס ציונה, כרגע בכיתה ז', התחלתי למכור מיליטריה בחשבון האיביי שלי ויש לי גם חשבון אינסטגרם בו אני משתף תחביב נוסף שלי -חיפוש עם גלאי מתכות! מוזמנים להצטרף ולעקוב - metal_deatecting_il"

מחפשים את כתריאל כ"ץ

 אלונה גורן פרידריך מחזיקה בידה חבילת מסמכים מפעם של כתריאל כ"ץ שהיה הרבה דברים. אלונה קרובת משפחה שלנו וסבתא שלה חיהל'ה גורן הייתה הדודה של אמא שלנו שתמיד טענה שדודה חיהל'ה מאד חכמה ולא בטוח שזה בשל העובדה שהגיעה ארצה לפני המלחמה.

אלונה המושבניקית ממושב חרות אוחזת בידה מספר מסמכים ותמונות של כתריאל כ"ץ ורק חלק מוצג כאן. היא רוצה למסור אותם לקרובי משפחתו. אולי אתם מכירים אותם? אם תשתפו אז יש סיכוי שנאתר מישהו. בסוף תודות לגידי פורז אותרה המשפחה שקיבלה המסמכים אבל הם מאד מיהרו וזהו. העיקר שחיפשנו אותם. דיינו שגם מצאנו.

תודה ל Alona Goren-Friedrich

כ"ץ כתריאל ויתקין 23 תל אביב

תרומתי הצנועה למוזיאון אדם ועמלו / תרם וכתב יוסף שחם

 באמצע שנות ה60 נקראתי, במסגרת עבודתי לראיין את ד"ר שמואל אביצור מנהל מכון אבשלום. המכון שכן בבניין הסתדרותי ברח' בארי בתל אביב. במסגרת הראיון לקח אותי אביצור לחצר הבניין, כדי להראות לי את ה,בייבי" שלו, מוזיאון אדם ועמלו. היה זה אוסף של כלי עבודה ומלאכה ידניים, מתקופות שונות, שאביצור ליקט בארץ במשך שנים, הן במשק היהודי והן בקרב הערבים. הוא הסביר לי את שימוש הכלים וראיתי שהנושא הזה היה מאד חשוב בעיניו. אני הכרתי את רוב הכלים ושמתי לב שכלי אחד שהכרתי מעברי בקיבוץ, היה חסר באוסף. שאלתי את אביצור מדוע אין לו מגוב יד? הוא ענה לי שלא שמע ולא ראה כלי כזה מימיו. התנדבתי לחפש ולהביא לו את הכלי.

במה מדובר, חקלאים מהדור הישן ובעיקר כאלה שקיבלו את חינוכם החקלאי בגרמניה, מאד מקפידים על מניעת הידוק הקרקע ולכן בחורף כשהקרקע רטובה מונעים כניסת טרקטורים לשטחי החקלאות ואת העבודות עושים עם בהמה, סוס או פרד, עמם קוצרים את הירק, תלתן או אספסת ובעזרת מגוב המופעל על ידי הבהמה מערמים ואוספים את הירק הקצור, אחר כך בעזרת קילשונים מעמיסים בעבודת ידיים את הירק על עגלת הסוס ומביאים לרפת להאביס את הפרות.

כל זה מדובר כשהקרקע לחה. כשהיא ממש רטובה לא יעלה אפילו סוס על השדה, את הכל עושים בידיים. חקלאות של "פעם".

את הירק קוצרים ביד באמצעות חרמשים, לא החרמשים הסטנדרטיים העשויים ברזל, אלא חרמש עם ידית עץ המותאמת לקוצר, לכל אחד החרמש שלו, לכל קוצר אבן משחזת, אתה הוא משחיז מפעם לפעם את להב החרמש. כאשר הלהב כהה מאד נוטלים אותו לפעולה הנקראת ריקוע, על סדן ברזל, בעזרת פטיש קטן מרקעים את הלהב כדי שיהיה חד וראוי לקציר.

אצלנו האיש שהיה המומחה למלאכה עדינה זו, היה ממונה על ענף המספוא איש מאד צנוע ושמו יעקב צוקרברג (יש אומרים שהוא היה הדוד של אביו של הצוקרברג המפורסם שהביא עלינו את המארה הקרויה פייסבוק ימח"ש).

אדם יקר זה, שלדעתי, היה חבר כבוד בארגון ל"ו הצדיקים, היה חקלאי אדוק וקפדן שלימד דורות של חקלאים, כיצד מעבדים את האדמה וכיצד מתייחסים אליה בכבוד כדי שתשיב ביבולים ברוכים.

את הירק הקצור היו אוספים לערמות קטנות ובעזרת מין אלונקה, בידיים, מובילים מחוץ לשדה אל עגלת הסוס ומשם לרפת.

ופה אנו מגיעים למגוב היד, כלי שהיה חסר והומצא כדי לסייע לאנשי המספוא, אלה שתפקידם לספק מזון טרי לרפתות, לקחו 5 קלשוני ברזל, הלחימו אותם יחד לידית מתכת וכך ניתן לגרוף ביעילות את הירק לערימות.

פניתי לאבי אברהם שטיניג בקבוצת שילר והטלתי עליו למצוא לי את הכלי הזה, שאז, בשנות ה60 כבר לא היה בשימוש, לאחר זמן מצא אבי את הכלי באיזו ערמת ג'אנק ליד המסגריה בקיבוץ, בה חיכה לגורלו להיות חומר גלם באיזו הלחמה נחוצה.

הבאתי לאביצור את הכלי והוא שמח מאד, גם אני.

יהודה ארזי איש ההעפלה והרכש. מדליה, רחוב, שלט ועוד מדליה.

 יום אחד לפני מספר חודשים קיבלתי מייל עם תמונה מאיש אמיתי החי באנגליה. קוראים לו דיוויד והוא מבקש לדעת מה ערכה של אותה מדליה/עיטור. הוא גם מתנצל על הצילום הלא מקצועי ומוסיף שהוריו קיבלו את מדליית לה ספציה בתחילת שנות החמישים ממר יהודה ארזי והפריט מצוי ברשותו עם הקופסה המקורית שטיפונת ניזוקה.

צילום המדליה של דיוויד מאנגליה - La Spezia medal

ושבו בנים לגבולם תש"ח - תש"ז

ושבו בנים לגבולם

מדליה זו, הוענקה לראשונה ע"י יהודה ארזי במגנטה, בשנת 1946, לפעילי העליה הבלתי לגאלית באיטליה, כאות הוקרה על חלקם במאבק לעליה ופרשת לה-ספציה במיוחד, ולאחר הפלגת שתי הספינות "אליהו גולומב" ו"דב הוז", מנמל לה-ספציה ביום 13.5.46 ועל סיפונם 1014 מעפילים. מתוך אתר הפלמ"ח

 http://www.palmach.org.il/archive/galleries/galleryphoto/...

פריט מפתיע שלא הכרתי אבל בכל זאת זכרתי שיש משהו דומה פה אצלנו ואז הבנתי שהמדליה הנדירה הזו זכתה להופיע שוב על מדליה ממלכתית ישראלית בשנת 2004 כאשר הכותרת היא מדלית ההעפלה 70 שנה לתחילת המבצע שהחל ב1934 ושיאו באביב 1946 ממש ימי חג הפסח בפרשת לה ספציה הידועה שבאיטליה.

מדלית ההעפלה 70 להעפלה עיצוב: אהרון שבו

מדליה ממלכתית, תשס"ד 2004 

מאתר החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ

גב המדליה: ובצידה האחר- מגדל דוד מול שער טיטוס- 

ביטוי לתקומת "יהודה המשוחררת" JUDAEA RESTITUTA.

והשנים בלטינית 1945 1946

קומו ונעלה ציון ירמיהו lets go up to Zion

מדליה ארד 70 מ"מ. הונפק גם בכסף ובזהב

בעזרת אלכס בקרמן הבנתי שאכן הפריט הזה מיוחד ונדיר ויש ממנו יותר מגרסה אחת כאשר השוני העיקרי הוא בצורה שבה חובר סרט הבד למדליה. הטבעה איכותית שיוצרה באיטליה וניתנה על ידי יהודה ארזי בכמה הזדמנויות מעטות לאנשים שעזרו לו.

בעז קרצ'מר ממוזיאון מורשת צאן ברזל שבקיבוץ צאלים, סיפר שלפני כמה שנים קיבל מדליה דומה מידי גברת רות ארזי בך בתו של יהודה ארזי.

לינק לראיון אולפן שבו משוחחת ד"ר אורלי בך על סבה יהודה ארזי.

שלט הנצחה של עיריית תל אביב יפו בשטח מלון רמת אביב לשעבר

יהודה ארזי 1907 - 1959 Yehuda Arazi

"במקום זה על גבעות חול, הגה יהודה ארזי הקמת מלון פאר והיה בין מייסדיו. הוא נתן למלון את השם "רמת אביב", שם שאומץ וניתן לכל האזור שנבנה מול המלון. 

עד לקום המדינה עמד יהודה ארזי, מהאישים הבולטים ב"הגנה", בראש מבצעי העפלה ורכש. בדרכים נועזות ויוצאות דופן הביא ארצה אלפי עולים ניצולי שואה וכמויות נשק גדולות לחיזוקה ולהגנתה של המדינה שבדרך"

רחוב יהודה ארזי YEHUDA ARAZI st

תרס"ז תשי"ט 1907-1959 איש ההעפלה והרכש

רחוב בתל אביב

סטטיסטיקה ומדליות

 מתברר שיש קשר בין שני הדברים האלה ונחשפתי אליו ממש לאחרונה. מדליה די נפוצה שהפתק שצורף אליה הצליח להפתיעני ואפילו בפעם השניה. השנה 1968 ופרופסור רוברטו בקי חתום על זה ואומרים תודה למשפחה שנטלה חלק בסקר הוצאות המשפחה. זכרתי שיש פתק דומה עשר שנים מאוחר יותר עם חתימה של ד"ר סיקרון ושניהם היו דמוגרפים וסטטיסטיקאים ישראלים.

יש לי הערכה לא מבוססת שישראל ביחס למדינות אחרות היא בהחלט מעצמה של אספנים ואספנות. איך בודקים נתון כזה באופן סטטיסטי?

ד"ר אריה קינדלר מנהל מוזיאון קדמן למטבעות נהג לספר את הבדיחה על 9 הנשים הממתינות לרופא וכל אחת עם בעיה אחרת ובשל האחת שהייתה בחודש התשיעי הרי שבממוצע סטטיסטי כל אחת מהנשים בחודש הראשון להריון.

מדליה ארד 59 מ"מ יהי שלום בחילך עם פתקית לאות תודה והוקרה

ירושלים 1969 משרד ראש הממשלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

משרד ראש הממשלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
הנני שמח להגיש לכם מדליון זה לאות תודה והוקרה 

על השתתפותכם בסקר הוצאות המשפחה 1968/1969.
בכבוד רב ר. בקי
פרופ' רוברטו בקי הסטטיסטיקן הממשלתי ירושלים
ירושלים תשכ"ט

תעודה שצורפה למדליה ממלכתית מארד והוענקה למשתפים בסקר הוצאות משפחה
משרד ראש הממשלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הנני שמח להגיש לכם מדליון זה לאות תודה והוקרה על השתתפותכם בסקר הוצאות המשפחה 1979/1980
בכבוד רב ד"ר מ. סיקרון הסטטיסטיקן הממשלתי
ירושלים, תשל"ט - תש"מ