בשכונה שלנו בשנות השישים והשבעים פלוס, היו מעט מכוניות פרטיות ורק לחלק מהשכנים. חניה לא הייתה בכלל בעיה וקו 1 עבר עם תחנה בסוקולוב אחרי שדרות נורדאו צמוד לבית של עדנה ומול הבית של אבי שחור. לגור ברחוב שעוברים בו אוטובוסים זה לא כייף. היום אין אוטובוסים (בערך) ואין חניה.
לאבא שלנו הייתה מונית ומעולם לא תוצרת גרמניה. היו עוד נהגי מוניות בסביבה. האבות של עופר וייס, דוד ביצ'ו, בני מידלש ז"ל ואולי עוד. לא זוכר בית עם שתי מכוניות וככה גם לא נשים נהגות, מלבד אימא של איציק והנה יוצא מן הכלל המעיד על הכלל, אבל כן זוכר משאית מאק שחורה עם סמל הבולדוג של אהרן סוריזון אבא של אביחי, שתפסה כמעט חצי רחוב ובלי העגלה. היה לו גם אקדח זיקוקין שעבד ביום העצמאות ותמיד היה עם מכנסיים קצרים וסנדלים. בצלחת (תפס) של המאק היה המון גריז וזה נהדר לקוגלגרים של העגלות שבנינו. גם לחץ האוויר של הברקסים עשה אחלה נשיפה. היה עוד שכן ג'ינג'י שגר בעובדיה פינת סוקולוב עם שפם ושיער קיפוד, שגם לו הייתה משאית ואפילו יותר גדולה, אולי סקניה אדומה. לפני כמה ימים ראיתי את אשתו נעה עם הליכון בשכונה.
לאבא של עדנה חורי היה אוטו צבאי ממש בול כמו האוטובוס של להקת הנח"ל. לאבא של חגית היה ויליס בשדרות יוצ"ר. לאבא של ציפורת היה אמבולנס אבל הם גרו ליד קופת חולים גלביץ וזה כבר מעבר למעגל השכונה הפנימי, אבל תודו שאמבולנס לבן עם מגן דוד אדום, זה משהו חריג.
לאבא של אלי קפון ז"ל בסוף סוקולוב הייתה משאית לא גדולה ולאבא של אלי קזס היה אוטו עם שלושה גלגלים ועד היום לא הבנתי את הקטע של המכוניות האלה.
לאבא של גבי מזרחי היו כמה מכוניות וכולן שימשו אותו לעבודה בשיפוצים. על הפורד טרנזיט היה כתוב שיפוץ ובניין וגם מספר טלפון. יום אחד מישהו שיחק עם הכיתוב וזה נהפך למשהו די מצחיק. ש.פוץ ובניו ומישהי צילצלה אליו וקראה לו אדון שפוץ. נשבע לכם שאני לא קשור לסיפור הזה אבל כל השכונה קראה לגבי השרירן שפוץ ובניו. בפעם האחרונה שראיתי את אבא של גבי זה היה בטרומפלדור כשאריק איינשטיין מת. יש לי תמונה.
אבא של אריק גרינבלט היה תמיד עם אופל אולי בגלל שהיה חשמלאי רכב מדופלם ועבד עם המוסך הראשי, לאבא של אמלי פיג'ו 404 בצבע ירוק כהה ולאבא של אייל, מכוניות מתחלפות משום שסחר בהן.
שוקי אהרון השכן שלנו היה גם מורה נהיגה עם למד וליצחק שוורץ הייתה למברטה עם סירה ומעניין למה. הייתה גם סירה עם מנוע שנקשרה לעץ ליד הבית של ביבי הזקן והיא הייתה של עוד ג'ינג'י עם שפם שאיתה שט בים הגדול וגם בטבריה ולא חושב שבירקון. לחלפון אח של יוסי אפריגן היה טרקטור. אוטו תנובה היה לשלמה תנעמי בירמיהו.
משפחת מייטליס בבניין שלנו היו עם חיפושית ובהמשך עם ב.מ.וו.
דוד פאר השכן הצמוד שלנו שהיה חבר דן, אבל לא זוכר אותו מגיע עם אוטובוס לסוקולוב וגם הוא מאד אהב את האוטו הפרטי שלו, אבל לא כמו אותו שכן שהיה ממש חולה אהבה לאוטו בצבע קרם ונדמה לי שזו הייתה לארק אבל לא סגור על זה. הוא עבד במשרד הבטחון או משהו דומה וכל יום הוא ניקה את האוטו שלו גם עם מברשת נוצות לאבק וגם שטיפה וגם וקס וגם כל מה שניתן. הוא גר מול האוטו ותמיד שמר קשר עין והשגיח מהמרפסת. אם שומרים על ניקיון יומיומי אז האוטו נקי.
האם רכב נקי מעיד במשהו על בעליו? לימים כשהייתי מעיר לאימא על ענינים שונים כמו אבק, הייתה משיבה לי בקטנה ואיך אצלך באוטו? תמיד האוטו של השכן עמד מול הבית שלו וכולם ידעו שזה האוטו הכי נקי, מבריק ומצוחצח בשכונה. היו אז פסי ניקל שהוצמדו למכונית עם מחברי פלסטיק מתאימים ולהגה היה כיסוי פלסטיק שעם הזמן תפס די הרבה ג'יפה וכיסוי המושבים היה בעצם מלכודת אבק ומי שמע אז על קרדית ואחיותיה. היה גם כיסוי לכל הרכב. היה גם מושב חרוזים לנהג ובירושלים העתיקה זה היה הרבה יותר זול. מה קורה היום עם חנויות אביזרי רכב להבדיל מחלקי חילוף?
היו עוד שכנים עם מכוניות נקיות, אבל השכן הזה היה הרבה יותר מוקפד ונחוש.
הפוגה מתודית קלה: יהורם גאון הזמר הוא האיש עם האוטו הכי נקי, מבריק ומנצנץ שיש. הוא גם הנהג שנוסע הכי לאט והכי זהיר בעולם, אבל הוא ירושלמי מרמת השרון ואין לו שום קשר לסיפור שלנו.
חיים המנקה שגר ברחוב עמוס בצמוד לגן רחל, נקה חדרי מדרגות וגם מכוניות עם אופניים דלי וארגז על הסבל. לא זוכר שחיים ניקה מכוניות של השכנים שהכרתי. מעניין מתי נכנסו המכונות האוטומטיות לשטיפה בישראל ומעניין אם יש קשר בין השפע המוטורי והפשע המאורגן, אם יש דבר כזה בישראל.
השכן הזה היה גם מאד מסודר. יכול להיות שאפילו נח בצהריים במה שפעם קראו שלאפשטונדה. אני לא יודע בדיוק מה היה עיסוקו אבל יש מצב שעבד במשרד הבטחון. משרד הבטחון זה משהו מאד רחב וכוללני.
בדרך כלל הסתובב עם מכנסיים קצרים, חולצה פתוחה עם כפתורים ואני כמעט בטוח שלא נולד בישראל. היה לו שיער חלק ועיניים בהירות ופתאום עולה לי שהיה מעט פוזל או שאולי אני שוב מדמיין. פזילונת כמו לענת עצמון זה משהו מאד מיוחד, סקסי ומחרמן.
יום אחד קראתי בעיתון ידיעה שבמשרד הבטחון נתגלו אי סדרים כספיים...ואז נפל העיפרון וזהו סוף הזיכרון.
