אונאת דברים ועסקי מטבעות

March 15, 2014 at 1:41pm

החיים שלנו מלאים וגדושים בארועים וכמעט בכל צעד ושעל יש סוג של משאים ומתנים. ההלכה היהודית ערנית לחיים השוטפים וככה גם מציבה לנו סייגים והנחיות כי בבוא היום יש מצב שנגיע לבית דין של מעלה אי שם בשמיים ושם ישאלו אותנו את השאלה הקשה של איך נשאת ואיך נתת? "בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה,..."

אישית אני מאמין שניתן לחנך אנשים ולו במעט. אם מסבירים למישהו נורמלי מהי הדרך הנכונה והאנושית לנהוג, אזי  יש מצב שנשתפר ואולי אני חי בסרט משלי אבל אין לי פתרון טוב יותר, וחוץ מזה לא תמיד חייבים נבוט שמן וגדול וגם שוקר חשמלי זה בסדר ועושה את העבודה.

לצוטט מבלי שנרצה להקשיב

יוצא לי לעיתים לשמוע שיחות של אנשים מבלי שנתבקשתי לצוטט או סתם להקשיב ובכל זאת אין לי שליטה בכלל על מה שהאוזניים קולטות בתנאי שאתה לא חרש ולא עושה זאת בניגוד לחוק. אז ככה בחנות שמעתי שיחה טלפונית של יהודה מאי השמאי  עם מישהו ואני ככה לתומי כבר משחזר את מה שהצד השני אומר ויהודה משיב ואני כבר מדמיין מה הולך שם בשיחה ,כי יהודה עונה ואז באה הפסקה ומהמשך השיחה אני מבין שיש פה סוג של התחכמות וחיכוך רעיוני ואני ככה מתרגם זאת בראש שלי שיש מצב שיש פה אונאה. כן אונאה ולא הונאה ואני כבר בדיבור עם יהודה מאי שסיים את השיחה וכולו נסער במקצת. יש שיחות שבסופן אתה במצב התלבטותי ומהרבה סיבות. אין כמעט יום שאני לא שואל את עצמי אם נהגתי נכון ובחוכמה לגבי תשובות טלפוניות ובכלל.

אונאת דברים חמורה יותר מאונאת ממון

אמרתי ליהודה מבלי שנתבקשתי שכנראה זה סוג של אונאת דברים שמישהו עשה לו ואולי לא במזיד ואולי כן. יהודה היה קצת מופתע מהמושג שלי  ולא הבין ואז אמרתי לו כן כן אונאה ויש מושג כזה ואני ער אליו כמעט מדי יום ביומו ואולי אני מגזים במעט ובכל זאת די הרבה אונאת דברים ראיתי בחיי. הבנתי שיהודה מתקשה להבין אותי ואז אמרתי לו שיראה את הקישור ברשת לאונאת דברים ואפילו יש גם אונאת ממון שלא מתחבר לנושא שלנו להיום ואפילו איך אני מבין את האיסור ההלכתי הזה ואיך זה קורה אצלי ודי הרבה בשל סוג העבודה.

טרילוגיה של אדם ברוך

תלמוד למתחילים ואדם ברוך

אני זוכר את אחד השיעורים בתלמוד למתחילים בלי כיפה באוניברסיטה של רמת אביב היא שייח' מוניס  בו הסבירו לי את הנושא ומאד התחברתי לזה ויש מצב שגם הפנמתי ואולי גם הבנתי. שכחתי את שם המורה הקסום שהיה חובש כיפה סרוגה ובעל ידע ונועם הליכות. אני זוכר את נעליו ומלבושו ואפילו את עובי שפתיו אבל שמו פרח ונעלם עד שישוב. זה לא היה ד"ר ש. שמידע.

וזו ההבנה שלי ומהתחום שלי שיש בו גם קצת משהו נוסף ושונה במעט מדברים אחרים. אצלנו בתחום המטבעות והאספנות יש גם מכירה וגם קניה כשבחנויות רגילות באים בדרך כלל רק לקנות ולכן יש פה פן נוסף.

אדם ברוך ז"ל בספרו סדר יום, חיי יום-יום בראי ההלכה הפקה ועריכה מורן שוב הוצאת כתר 2000  עמוד 33 מסביר בקיצור ובברור "צרכנות: אונאת דברים לא היה בדעתך כלל לקנות , אבל בכל זאת נכנסת לבית העסק, ולא הודעת לבעלי העסק שאין בדעתך לקנות , אלא הרצת אותו לכאן ולשם כאילו אתה קונה, ולא קנית -עברת על איסור "אונאה". ויש גם המשך.

מה יש לי וכמה זה שווה?

הרבה אנשים יוצרים איתי קשר על מנת לדעת במה הם אוחזים. יש להם מטבעות, מדליות, שטרות, עתיקות, ספרים, דברי כסף, שעונים, שטיחים , תכשיטים, אבנים טובות, מקטרות, ספרים, עטים , ריהוט ישן , ציורים , קרמיקה, ציוד רפואי ואפילו אביזרי מין משונים (לא באמת..)  ובכלל דברים שאין להם מושג מהם ומה ערכם הכספי. הם רוצים לדעת ולהבין וגם אולי שלא יעבדו עליהם כי יש מצב שמה שיש להם הוא בבחינת נעלם ועלום. הם רוצים לדעת מה זה וכמה זה שווה, אבל איך עושים זאת?

יש אנשים שפשוט יבואו עם הפריט וישאלו וככה הכל כמעט ברור ופשוט. יש כאלה שיבואו עם סיפור או תמונה שהביאו מהרשת או תיאור כללי ולא ברור ויש גם אחרים. כל דרך לברר מידע היא סבירה לדעתי כל עוד השואל והמברר עושה זאת בתום לב ובידיים נקיות. יש מקרים שזה ממש לא כך. רוצים דוגמא? בבקשה.

הדוד של חמתי מלוס אנג'לס

פלוני מצלצל ושואל ומתעניין "דוד של חמתי מלוס אנג'לס רוצה לקנות מטבע בן גוריון מזהב עם אריזה אורגינאל אדומה וגם שני מטבעות כסף מ 1974? כמה זה עולה אצלך ואם יש לך במלאי וכמה חתיכות ניתן להזמין?" לכאורה שאלה אפשרית ורלבנטית כי הדוד הזה באמת רוצה לקנות והוא עושה סקר או בדיקה. עד פה ברור?

אם זה נראה לכם אפשרי אז בסדר, אבל מהצד השני יושב סוחר נחמד תם ויושב אוהלים וכבר חושב שאכן האיש עומד לקנות וכבר הוא מחשב את המחיר המעודכן ואם אין לו במלאי אז ניתן להתארגן ואחרי שהוא יצלצל לקולגות הוא ידע כמה, למה, מתי ובכלל הוא כבר יוצר ציפיות ומקווה לרווח והנה הוא כבר עושה ברור נוסף ומכין עוד אפשרות אצל סוחר נוסף ואולי יש פתח לעיסקה גדולה ובכלל. עד כה הכל ברור? יופי.

יש גם אפשרות נוספת. תחשבו שהמתעניין הוא אחד הרוצה לדעת מה יש לו ביד וכוונתו בכלל למכור ולא לקנותאו סתם להמשיך ולהחזיק זאת, או לתת את זה כמתנה לגרושתו שבינתיים ניסתה להתאבד, כי הוא סתם חרא של טיפוס ובכלל החיים הפוכים ממה שרוצים ורואים. נוצר מצב שגורם לצד השני לפתח ציפיות ולתלות תקווה בעיסקה שאין שום כוונה להוציאה לפועל.  זו אונאת דברים לעניות דעתי הקובעת. זה קורה המון ואנחנו הסוחרים הדי טמבלים כבר מתורגלים כי כל טמבל לומד אחרי 20 פעם ויותר. גם סוחרים חמורים על אמת ועל שתי רגליים.

אם חשבתם שזה רק קיים לגבי צרכנים אז תדעו שלא כך הדבר. יש מצב הפוך בו סוחר יתן תשובה הפוכה שמטרתה בילבול והטעייה וגם פה יש אונאת דברים. רוצים דוגמא אז שוב בבקשה.

פלוני מברר על מה שבידו ונותנים לו תשובה מטעה בכוונה שכוונתה בילבול. למשל הערכה יזומה ומוכוונת בסכום הגבוה פי כמה מהמציאות כך שלא יוכל לממש את מה שבידו לעולם, או הפניה בנוסח שבאמריקה ליד ההר הגבוה בקניון הורוד יש אינדיאני שישלם לך כל סכום במזומן על מה שיש לך ובתנאי שתבוא לשם עם נוצת תרנגול כפרות בצבע ירוק וביום רביעי אחרי 12.

אם גרמת לפלוני צער בכוונה יזומה זה אונאת דברים ובבוא היום תשלם על זה בבית דין של מעלה ואולי עוד קודם אצלנו בשכונה וחוץ מזה אנחנו גם נותנים הלוואות ללא צורך בערבים.

חרדים לתורה וגם לאלוקים

מהשנים שאני עובד בחנוק המטבעות שלנו, שמתי לב שיש אנשים בעיקר חרדים הנוהגים בדרך ראויה לחיקוי. כשהם מבררים משהו הם באים ומקדימים ואומרים כהאי לישנא "כרגע במחילה אני רק מבקש לברר ולדעת ואין לי שום כוונה למכור או לקנות אלא רק מידע. בהמשך ייתכן שאבצע זאת ומטעמים שונים." באופן הזה כולנו יודעים שכרגע הכל בשלב של גישושים והחלפת דעות ומבטים. לא צריך להכין כלום וגם לא לפתח ציפיות. כולם באים  בידיים נקיות אפילו אם לא נטלנו אותן.

כולבו נעליים במוסקבה ושבוע האדיבות והנימוסים וגם קיבינימט к ебеней матери 

יש לי כמה סיפורי  אונאת דברים מדליקים אבל לא בטוח שבא לכם להתעייף שוב ולכן אשחרר אתכם עם סיפור אמיתי שאולי קרה במוסקבה וכנראה קשור במידה קלושה ובכל זאת יש בו משהו כי גם אונאת גוי יש בה אונאה.

בכולבו עצום ויוקרתי בשם גום  מחליטים על שבוע האדיבות והנימוסים לכולם. כל העובדים מחויבים בנועם הליכות וחובה לנהוג בשיא האדיבות עם כל הלקוחות אפילו אם הם מאד מעצבנים, מטרחנים וסתם מבלבלים הראש והביצים לכל הפרסונל ובכלל. אז ככה זה הלך וכולם היו מאד אדיבים ומסבירי פנים כי שבוע האדיבות והנימוסין מחייב גם מחייב ואז זה קרה. זה היה ביום חמישי אחר הצהריים כשמגיעה משפחה המתחילה לשאול ולמדוד נעליים לכולם. הם היו ממש לא נעימים ועשו בלאגן מארץ הבלגאנים עם כל המדידות והטרחנות ובכלל המצב קטסטרופה. הרי קופסאות ואי סדר למרות שהעובדים טורחים ומסדרים ומביאים שוב וזה גדול וזה קטן וזה לוחץ והשני רחב , אבל אנחנו בשבוע האדיבות יום לפני הסוף ולכן כולם מחייכים ואדיבים ומסבירי פנים והחנות כבר על כל מחלקותיה הפוכה מרוב ההמהפכה וחולפת שעה ועוד שעה וכבר השעה שצריך לסגור והם רק כאילו הרגע רק מתחילים ובכל זאת כולם נחמדים ואדיבים כי לך תדע מה יקרה  אם לא תנהג יפה בשבוע האדיבות וכבר שעה אחרי הסגירה והם עוד שם ובכלל הלילה עוד צעיר והם לא קנו כלום וגם לא הוציאו קופיקה אחת וכל העובדים כאילו על סיכות אבל אדיבים ונחמדים ואז מגיע המנהל הוותיק עם מבטא כזה רוסי וותיק כמו לברטונוב ונעמד בצורה חיננית כשכולו עם חיוך ואומר למשפחה הבלגניסטית "חברים יקרים אתם יכולים להמשיך להיות פה ואנחנו הצוות המכובד כולנו נלך קיבינימט. סליחה ותודה." 

נשאת ונתת באמונה?

חיים תמיר המורה שלי לחינוך גופני

July 5, 2016 at 1:10pm

תמונות מחייו של חיים תמיר עיבד אליעזר מורב

חיים תמיר היה המורה שלנו להתעמלות בתיכון עירוני ה' בתל אביב. תמיר היה המורה השני שלנו וזה אחרי יום הכיפורים הכי נורא מבחינתי. ועוד קצת על מורים להתעמלות 

המורה הראשון שלנו היה הוכל'ה אבל מלחמת יום כיפורים גבתה את המחיר ויצחק הוכמן ז"ל לא חזר משם לעולם. בעיניים שלנו כצעירים חסרי מנוח, חיים תמיר היה אז בשנת 1973 ותיק ומבוגר עם שיער לבן וגו זקוף והליכתו מדודה ושקולה. לעומת הוכלה הצעיר הוא נראה לנו ממש סבא ובטוח שגם היה. מהמעט שהיה לנו עם הוכלה הבנו שעכשיו הדגשים בשיעורי הספורט יהיו כנראה אחרים. פחות משחקי כדור ויותר התעמלות באולם, כי חיים תמיר היה אלוף ישראל למרות שאז עוד לא נולדנו בכלל.

הדגש אצל תמיר היה על שיעורי התעמלות באולם, שם ניסה להקנות לנו משהו מהידע שלו בתחום. חיים תמיר היה אלוף ישראל בהתעמלות ועוד כמה דברים בספורט הישראלי. לאורך השנים העמיד תלמידים רבים וגם מורים לא מעטים, שהמשיכו ללמד התעמלות או חינוך גופני כפי שקראו לזה באופן רישמי בזמן שלנו. 

ספריו של חיים תמיר עיבד אליעזר מורב

"חינוך גופני והדגש אצלי הוא על המילה חינוך"

הדבר שאני תמיד אזכור מחיים תמיר, זה אותו ארוע בו כינס אותנו על ספסל באולם ההתעמלות ושם הרביץ בנו את משנתו. המושג חינוך גופני הוסבר לנו לפרטי פרטים וחיים המורה טען שאצלו המילה חינוך היא העיקר והגופני רק במקום השני. הכל נבע מזה שחיים תמיר ראה נייר של מסטיק כמדומני על הריצפה וחיכה לראות מי יעלה בגורלו. אני לא משוויץ אבל נדמה לי שאני הרמתי אותו, או אולי והיה זה חיים לביא, וככה ניצל כבודנו, לא לפני ששמענו הרצאה מלומדה בנושא חינוך גופני וחשיבות היותנו אנשים המועילים לחברה ולסביבה בעצם ההתנהגות שלנו. חיים תמיר דיבר איתנו על המילה חינוך ועל היגינה אישית וסביבתית ואני משוכנע שהיה נאה דורש וגם מקיים. 

ברשת האינטרנט מצאתי שחיים תמיר אירגן את מופע הספורט הכי גדול כנראה שהיה בארצנו הקטנטונת. וככה כתוב באתר מורשת הפועל 

הכינוס החמישי של כינוסי הפועל נערך בפסח 1952 

"17 שנה חלפו מאז הכינוס הרביעי "הפועל" שעם קום המדינה כינס כוחות, הפך את הכינוס לארוע ספורטיבי ממדרגה ראשונה, אורחים רבים ובראשם המזכיר הכללי של אינטר נציונל ספורט הפועלים הבינלאומי ,ז'יל דה –ווליגר,הגיעו לישראל .הייתה זו הפעם הראשונה שספורטאים אורחים מחו"ל נטלו חלק בתחרויות הכינוס.25,000 איש ו ותיקיו צעדו ברחובות תל אביב והדגימו בתנועות ,במילים ו בסיסמאות את הישגי ההתאגדות .המצעד שהיווה את פתיחת הכינוס השתרע לאורך המסלול של חמישה קילומטר, עשרות אלפי צופים רותקו למקומותיהם ברחובות במשך שעתיים ועשר דק'. את פני הצועדים קיבל יוסף שפירנצק מ"מ נשיא המדינה ויו"ר הכנסת, שרי ממשלה, חברי כנסת וחברי הועדה המרכזת של ההסתדרות. בין מקבלי המצעד על הבמה בכיכר הכנסת בתל אביב היו אורחים מפינלנד ומצרפת. 35,000 איש חזו במפגן הפועל באצטדיון ברמת גן. 6000 מתעמלים עלו וירדו על כר הדשא לקול פקודותיו של חיים תמיר, המתכנן, המארגן והמכין של מפגן התעמלות זה, הגדול ביותר בספורט העברי."

קורס שנתי ראשון למורי החנוך הגופני - תש"ה 1945

הועד הלאומי לכנסת ישראל בארץ ישראל 

חיים רוזנברג בשורה העליונה ראשון מצד שמאל

מאיפה מביאים עוד מידע?

ניסיתי לדלות חומר נוסף על חיים תמיר המורה שלנו. פניתי למכון וינגייט עם בקשה למידע אודותיו. הגיעה תשובה זריזה ויעילה מהלן לשכת ההנהלה המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט בע"מ חברה לתועלת הציבור לשכת ההנהלה. הם הבטיחו לשלוח חינם אין כסף וגם קיימו ספר עב כרס 2014 בכריכה עבה על המכללה האקדמית 70 שנות עורכים חיים קאופמן, ורדיתה גור וגם רוני לידור שלמד בעירוני ה' ואולי גם הכיר את חיים תמיר.

הספר סוקר את החינוך הגופני בארץ ישראל החל מהמורים העבריים הראשונים בירושלים בסוף המאה ה-19. מוזכר שם  צבי נשרי אורלוב שעליו שמעתי ואפילו את סיפור הבית בשכונת תל נורדאו אני מכיר הודות לרם גופנא. 

גם את שם הרחוב שקיבל נשרי ליד אורט סינגלובסקי אני מכיר.

לגבי חיים תמיר לא נראה לי שמצאתי חומר ממשי . אולי תמונה מהקורס השנתי הראשון למורי החינוך הגופני - תש"ה מעידה ששמו היה חיים רוזנברג לפני שהפך לתמיר. כמו כן מצאתי שהגיע ארצה ב 1935 למכביה השניה. ראיתי תמונה משנת 1949 מבית ספר תל נורדוי ושם רואים אותו עם הכותרת חיים רוזנברג מורה להתעמלות. מאד רציתי למצוא חומר על חיים תמיר ואולם התוצאות לא היו משהו. ישועת השם כהרף עין ולאחר פירסום משהו מקדים בפייסבוק הגעתי לזה שנכדתו של חיים תמיר הודיעה לי חגיגית שהנושא בטיפול ויש חומר ותמונות שצירפתי אותן ואת החומר הנוסף נצרף בעתיד. תודה לנליני יעל תמיר שממש במקרה היא גם כלתו של ברוך גולדברג מחדרה החבר של אחותי הבלונדה אראלה.

משפחת תמיר

גן הנביאים של ילדותי בתל אביב

September 13, 2015 at 7:35am

גן מפעם בשחור לבן. האם זה גן הנביאים בתל אביב? תודה לאמיר שרצר

גנים ופקחים בתל אביב

בתל אביב יש הרבה גנים. יש גם הרבה פקחים השומרים ומפקחים על הסביבה, ולא בטוח שפקח בן רמליהו אכן היה הפקח הראשון בסביבה. מי קדם לבן רמליהו ומי היה הפקח הראשון באזור שלנו שתמיד היה מאד פעיל ומהרבה כיוונים?

גן זה במובן של גינה ציבורית עם ספסלים ואולי דשא וארגז חול ואפילו מתקנים לילדים כמו נדנדות ומגלשות ואפילו ארגז חול והיום יש דברים נפלאים ואני מכיר מישהו שנהיה מיליונר מעבודות שכאלה. רק כדאי לציין שאבא שלו היה קודם מיליארדר.

היום נהוג להוסיף בכל גן גם אלמנט של מים זורמים, כי מים זה יופי אבל דורש תחזוקה ותמיד יש בעיות ורק אם לא מטפלים. גן מיועד לילדים וילדות וגם תינוקות עם עגלות וסבתות והיום בטוח שגם לקשישים עם מטפלות ואפילו מהפיליפינים. מבוגרים באים לשם כי הילדים שלהם לעיתים קטנים או שסתם בא להם להיות איתם ולשמור עליהם. יש עוד מבוגרים שבאים לגנים ומחפשים קורבנות.

הגינה שלנו הייתה בגן הנביאים וזה ממש גינה בסדר ופעם אפילו היה שם מקום סביר לכדורגל. היום יש מקלט מבטון מזויין וגם שיפוצים נרחבים. אם אתם בספק אז תשאלו את טוביה טבי שחקן התיאטרון שלבן שלו קוראים נימרוד. גם אלי בלוך האח של שושי בלוך, שחי באמריקה יאשר זאת והוא היה אחלה שחקן והיה לי מאד קשה לנצחו, אבל רק כשהייתי ממש קטן. גם אבי רוזן היה בא לשם, כי גר ממש על הפינה של יחזקאל ושדרות נורדאו. גם אלי קזס הגיע ואפילו אריק גרינבלט ואיציק לוינשטיין ומיקי חימוביץ והיו עוד וסליחה מאלה שלא הוזכרו ותמיד גם הייתה בת אחת או שתיים אבל זה ממש לא בטוח.

גן הנביאים זה לא כמו אצטדיון המכביה, אבל אחלה מקום וממש קל"ב והיתה גם ברזיה מהקיר עם קצת ירוקת, אבל המים היו ממש רטובים ואין כמו מים להרטיב את הראש ובכלל. אפילו בקצה יש מקום לזוגות אוהבים וזה היה ממש נסתר ובסוף ואפילו ליד ארגז החול שתמיד אבל תמיד חתולים היו עושים קקי וגם פיפי.

גן הנביאים זה גן מאד ישן בגנים הלא תלויים של תל אביב, שבטוח לא קיבלו שום השראה מהגניים התלויים של בבל. האם היו גנים תלויים בבבל? שאלה בסדר ואני נוטה לכיוון החיובי אבל ממש לא בטוח. מי מאמין שהיה מבול והיה נח?

גן דורה גימפל ופעם גן הנביאים

המשפחה של אילנה שמש מספרת על "הרפתקאות של רכישת מגרש"

פעם אילנה שמש שם בדוי, הראתה לי מסמכים המדברים על הגן הזה החל משנות העשרים והשלושים ועד לשנת 1942 כמדומני, עם כל מיני התנהלויות משפטיות של העירייה מול בעלי הקרקע. מישהו כתב כמה דפים אישיים על הרפתקאות של רכישת מגרש שלימים יהיה חלק מגן הנביאים. היה שם מישהו בשם אברהם מינץ מוורשה פולין שקנה מגרש בשכונת העם א' וגם רחוב מלאכי הוזכר שם. בסוף המשפחה של אילנה שמש נפרדה מעוד שטח פרטי שהפך לציבורי וככה העירייה דואגת לפרנסתה הכללית וגם לפרנסיה, כאשר יש לא מעט קרקעות שהותרמו ואפילו טיפונת ללא אפשרות למיקוח אמיתי. אני לא זוכר מה בדיוק קרה שם, אבל בארכיון העירוני תמצאו כמעט הכל ותמיד ניתן להוסיף דברים ומותר פה ושם לייפות את ההיסטוריה ומעולם היא לא תרגיש בזה. והנה ערך עלא כייפאק בתל אביב 100 של דני רכט על גן גימפל הוא גן הנביאים

מיכל נהרי, אגרונומית מחלקת גנים ונוף, אגף שפ"ע כותבת על גן הנביאים

בשנות ה-20 עלה רעיון להקים גן המכיל צמחים הנזכרים בתנ"ך ובתלמוד. מכתבי התמיכה שגויסו מח. נ. ביאליק ואחרים לא הועילו והתוכנית לא יצאה אל הפועל. רק בשנת 1933 ניטע הגן במתכונת מצומצמת, על פי תוכניתו של אביגדור משל, שהיה הגנן הראשי של תל אביב. הרעיון היה יצירת גן עברי בתל אביב, העיר העברית הראשונה ושמירה על אופייה של תל אביב הקטנה. גן הנביאים נמסר לשימוש הציבור בשנת 1935, שטחו היה 2.6 דונם.הבדלי הגובה בגן, של 7 מ', נפתרו על ידי בניית מפלסים טופוגרפיים מוגנים על ידי קירות כורכר. בגן ניבנו 4 טרסות והוקף מכל עבריו בבוגנוליאה, יערה וברושים פירמידלים.היו בו שתי חורשות אורן ירושלים, חורשת תמרים, שדרות עצי תאנה, ורדים ושיחים רב שנתיים נוספים. במדרונות נטעו קקטוסים וצמחי סלעים אחרים ובגן היו גם משטחי דשא ופרחים.בתיכנון המחודש של חיים כהנוביץ משנת 1990 הורחבו שטחי הגן, נעשה שימוש באבן כורכר מקומית, שבילי הכורכר הוחלפו באספלט, נוספו מזרקה, אגמון קטן ופינות משחק - חלקן מעל מקלט לצורך הסתרתו. גן הוורדים שוחזר, נשמרה הפרגולה עם עמודי הלבנים, עליה טיפסה הבוגנוליאה.  ולמאמר המלא בגן ונוף 

השכנים שגרו ליד גן הנביאים

גן הנביאים של ילדותי הוא גן ממש בסדר. הוא בנוי על אחד משלושת רכסי הכורכר של תל אביב אבל הקטע הגיאולוגי לא ממש משחק כרגע. הגן הוא ממש גדול באופן יחסי ומאד מוצל וככה אני זוכר אותו תמיד. צל זה דבר ממש בסדר אבל דשא חייב שמש וגם רוח. מי מכיר את סיפור הדשא במגרש של אייאקס אמסטרדם?

היו גם כמה שכנים מסביב לגן והכי מפורסמים וכמובן מבחינתי זה הבני דודים של אמא שלנו, שהם משפחת אלרון עם יצחק ושרה והבנות נירה ודורית לפני שהם נעו צפונה לרמת אביב להיות בקרבת מנהיגי המדינה שבהמשך. האם פרס ורבין בחרו לגור ברמת אביב כי הבינו שמשם תצוץ הנהגת המדינה?

תמיד שמרתי על האוטו של יצחק שהיה קצין בכיר מאד בצבא והיה לו אוטו מאמריקה, כי זה מה שנתנו אז ובטוח שהיה כבר אז קשר לסיוע הבטחוני. הצבע של מכוניות הצבא היה זית ממש כהה ואני תמיד דאגתי שהרכב של דוד יצחק יהיה תמיד בשטח סטרילי, ותמיד זה אומר לפחות פעם אחת או יותר והכוונה שאדאג ששום כדור לא יפגע באוטו. כדור של כדורגל ולא כדור נותב או דום דום עם ראש חתוך כמו של החזיר מהרצליה והבן של הגננת.

הייתה שם צמודה לגן בעובדיה 1 גם אחת דנה פלר היפה יפה והדקה, עם השיער הבלונדי והגולש והבית הפרטי והענק והיה בצד השני של הגן גם אחד שהיה משפחה של סמוכה מהאופניים והיה גם יגאל הגבוה עם השפם שהיה גר ליד עץ התות בעובדיה מול האלרונים בבית קטן. הייתה גם מאפיה-קונדיטוריה נהדרת. יגאל האלמן מכר בסוף את המקום, והיום זה רכושו של איזה מולטי מיליונר בהייטק, שעשה שם בית מאד מיוחד. גם המשפחה של נגה ובארי סנפירי שאבא שלהם היה אלוף הסליקאים הייתה שם וגם המשפחה של יזהר דמארי השבוי בסוריה מיום כיפור וגם אילנה סלומון חברה של אראלה וגם פרידה פסקוביץ ומשפחתה.

גם צביקה ברומברג גר ברחוב יחזקאל אבל אני לא זוכר אותו בקטע של כדורגל, אבל הנה מצאנו תמונה אלוהית בה רואים אותו על טנק שהובא לסרט פטון בקולנוע פאר שזה 5 קטנות מגן הנביאים. גם יורם כוכבי השחיין האולימפי ואלוף ישראל שגם למד בתיכון ה', היה גר צמוד לגן הנביאים. דני ברכה הכדורסלן הנהדר מהפועל תל אביב שלמד בשבח וגם אחותו גרו ברחוב מלאכי הצמוד לגן מהצד של דיזינגוף.

צביקה ברומברג על הטנק בקולנוע פאר עם הסרט פטון

לרוץ אחרי כדור ולהזיע כמו סוס או חמור

פעם היה שם מגרש במרכז הגן ואני לא זוכר דשא ממש רציני כי אם טלאים טלאים ולא צהובים, והיינו רצים ורצים עם חולצות פסים ספוגות בזיעה נהדרת, ונשבע לכם שהיה ממש כייף והרגשתי שאני ממש בסדר וגיורא שפיגל יכול ללמוד ממני ואולי אפילו עוד מישהו אבל ג'ורג' בסט כבר לא וגם לא פלה. היינו משחקים שם ותמיד קבוצה נגד קבוצה ואני כבר לא זוכר את הקבוצות שתמיד התערבבו והפרינציפ היה שיהיו כוחות שווים. פציעות תמיד היו אבל עד הבר מצווה הכל עבר. בעצם עד החתונה הכל יעבור. 

אבי רוזן גר ממש קרוב ואפילו יותר קרוב ממני וגם לא היה צריך לעלות את העליה של רחוב עובדיה. אבי היה גר ממש על הפינה של יחזקאל ושדרות נורדאו ולמדנו ביחד בבית הספר היסודי ואפילו באותו גן ילדים של הגננת רחל ברחוב עמוס. מזל שיש לי תמונות ואני לא צריך להתווכח עם 5 ילדים הטוענים שאני ורק אני הלכתי איתם לגן ילדים ליד בית הכנסת והנה דוגמא נוספת להולדתן של אגדות אורבניות מערים גדולות ובהמשך חלקן יהפך לקונספירציות אמיתיות. מי מסוגל להבין איך חמישה בנים סבורים שהייתי איתם בגן הילדים לפני כיתה אלף. האם הם מחפשים פרוטקציה? פרוטקציה למה בדיוק? מצטער אבל סוחרי מטבעות לא מסוגלים לכלום.

גם אלי קזס היה מגיע לגן הנביאים מרחוב דיזינגוף הצמוד ותמיד הגרביים שלו מתוצרת "אתא" כי שם עבדה אימו בחנות אתא שבדיזינגוף ליד המשטרה. הגרבים של אלי קזס היו מתוחים למעלה למעלה ומזל שגרביים של בנים לא מגיעות לביצים כי אלי היה בטוח מותח אותן עד קצה הגבול. גם איציק לוינשטיין היה שחקן קבוע ואבצ'וק גם. גבי מזרחי המתולתל והשרירן בטוח שגם ואני זוכר אותו מצויין וכדורגל לא היה הקטע שלו, אבל מתח והתעמלות ומשחקי דאווין ועוד איך. אביחי השכן מסוקולוב שהיה הנכד של קולר הספר מדיזינגוף, היה משחק וגם אביחי הבן של סעדיה דמארי האח הבוגר של שושנה דמארי הזמרת הלאומית. את יוסי אפריגן אני לא זוכר במשחקי כדור וגם לא את אבי שחור מהפלאפל. בעצם אולי כן. 

גם אריק גרינבלט ואפילו איל כהן, ירון בן שחר וגילי סדוב ועוד גילי שגר בירמיהו ואפילו צדוק מזרחי שהיה כוכב שהיה לי קושי רציני לנצחו אבל לא קושי בלתי אפשרי. 

1973 החזרה מהשבי בסוריה עם קהל המונים

המחזה הכי חרוט מבחינתי בסביבה זו הוא חזרתו של יזהר דמארי מהשבי בסוריה. אחרי שנפל מוצב החרמון במלחמת יום כיפור, הוחזרו השבויים מסוריה מגולחים וכל הסביבה הגיעה לקבלת הפנים הנרגשת. זה לא בדימיוני ואפילו עפר גרין הבלונדיני עם תלתלי הזהב שהיה ונשאר קטן מאיתנו בגיל, זוכר את הקולות והמראות והוא בגן הנביאים בנקודת תצפית טובה כאילו הוא במגדל תצפית הרואה הכל. לימים התברר לי שמשפחתו של עופר קשורה לגברת זלצר שגרה ברחוב עובדיה והייתה מראשוני התושבים בסביבה עם בית קטן ועצים בחצר ואפילו פרה ואני מחכה לתמונה המובטחת. יש לי זמן. עד אז אנוח בגן הנביאים. 

גן הנביאים והמים הזורמים

גן הנביאים מבט מרחוב עובדיה

גן הנביאים מבט מהגן לכיוון רחוב עובדיה

אמיל בריג ממשרד הכרטיסים קסטל

אמיל בריג גבור ישראל  עבד במשרד כרטיסים הקסטל

האם הכרתם גיבור חי אישית?

אני זכיתי להכיר! יתכן שגם אתם ופשוט לא ידעתם. הגיבורים לא הולכים עם שלט חוצות במצח, ואפילו לא עם המדליה או העיטור שהוענק להם.

בישראל יש כמה גיבורים חיים עם תעודה. את האישור והעיטור קיבלו כחוק וכדין. אתר הגבורה מביא את כל סיפורי הגבורה של המדינה. בהחלט אתר מומלץ.

אמיל בריג הוא גיבור ישראל.

ב- 14 במאי 1948 השתתף בפעולה לפיצוץ שלושת הגשרים הסמוכים לקיבוץ גשר. שני מטענים מתוך השלושה לא פעלו ואמיל בריג חזר ופוצץ אותם ועל פעולה זו זכה באות גיבור ישראל.

הכרתי את אמיל ואפילו ראיתי לו את הלבן בעיניים. לא בטוח שזכיתי לראותו זקוף ובקומה מלאה כיאה לגיבור אמיתי.                                     

                                      פעם משרד כרטיסים "קסטל" של אמיל בריג תל אביב                                      

אבן גבירול פינת הבשן. צילום משנת 2011 ‎.‎

אמיל בריג ישב בדרך כלל מאחורי דלפק ומכר כרטיסים למופעים, הצגות ואפילו סרטים. משרד הכרטיסים - "קסטל" באבן גבירול פינת רחוב הבשן שבתל אביב, היה מקום עבודתו. היום זה נהפך לבית קפה מקורי ועסוק בסביבה מפונפנת.

יש גיבורים חיים שמוכרים כרטיסים למופעי גבורה של אחרים. הייתי במשרד הקסטל מספר רב של פעמים, עד שפעם באתי עם אבי שמואל למקום ומאז למדתי את סיפורו של אמיל. משרד הכרטיסים היה חלק מסידור ההטבות שנתנה המדינה כהכרת תודה.

ועוד על אמיל בריג שלאחרונה ראיתי רחוב חמוד וצנוע על שמו בהדר יוסף.

הניה מליכסון מצלמת את בנה רון בן השנה (11 במרץ 1984) עם הוריה, מרים ואליעזר קמינסקי

וברקע המשרד של אמיל בריג

צילום יצחק נודלמן

צילום: יצחק נודלמן

וכך נכתב בתעודת העיטור :

לאות ולעדות כי 14286 סמל בריג אמיל גילה גבורה למופת בחרפו נפשו בשדה הקרב, בגשר ביום ה' באייר תש"ט 4.5.1948 וזאת אשר עשה

ביום ה-14 במאי 1948, בשעת ההתקפה של האויב על קבוצת גשר, ניסו המגינים לשוא להפעיל את חומר הנפץ, שהטמינו קודם לכן תחת הגשר, שבדרך לנקודה. כאשר משורייני האויב החלו להתקרב אל הנקודה, וכל השטח היה מכוסה אש עזה של האויב, התקדם סמל אמיל בריג אל הגשר וברגעים האחרונים ממש הצליח להפעיל את חומר הנפץ, לפוצץ את הגשר ולמנוע מהאויב אפשרות לתקוף את הנקודה מטווח קרוב. סמל אמיל בריג עצמו חזר בשלום לבסיס."

חלקת הקבר בקריית שאול

היו היו פעם אנשים .....

כתב יוסף שחם

פעם מנזמן מנזמן, עוד לפני שחטפו את ילדי התימנים, קיפחו את המרוקאים ואיבקו ב DDT את העיראקים, היה נהוג בארץ ישראל הקטנה, לעבוד עבודת כפיים, כמו שנאמר בשיר " אנו באנו ארצה, לבנות ולהבנות בה". את כל זה אני מספר לכם, קוראי היקרים, כדי שלא יבואו אליכם "יודעי דבר", וכפי שנהוג בשנים האחרונות, ינסו לשכתב את ההיסטוריה ולספר סיפורי מעשיות כגון, הלח"י גירש את הבריטים והאצ"ל כבש את יפו, חומר מאד לא מדוייק ולפעמים הזוי, שאני מגדירו כ"חומר גולם היסטורי", המתאים לידע של העולים מרוסיה, אז הסכיתו ושמעו.

אחד המקצועות החשובים ביותר בבנין הארץ, היה כמובן מקצוע הבנין, טפסנים, רצפים, טייחים, נגרים ושאר מקצועות הבניין, אויישו על ידי חלוצים יהודים, בעלי מקצוע מעולים, גאים במלאכתם ורואים ברכה בעמלם.
אלה הבונים את ישראל היום, חיו בעולמם המרוחק ,צ'אנג ופינג כנראה, גררו ריקשות בשנחאי ואחמד וסלים, עיבדו בשלווה את כרמי הזיתים שלהם בגליל וביהודה, לפועלי הבנין קראו גרישה, סיומקה מוטקה, ואברהם. 

אברהם זה היה במקרה אבי, שכל יום חזר מאתר הבניה מרובב בסיד וטיח וכאשר הוא היה צריך לצקת גג בטון, נמשכה העבודה לפעמים, 24 שעות רצופות. העבודה נעשתה בידיים, את הבלוקים ייצרו ידנית באתר הבניה, את הברזל כופף הטפסן בידיים ואת הבטון ערבבו בפיילה גדולה ושינעו ליציקה ב"יפונקה", מין מריצה גדולה דמויית ריקשה.
רק בסוף שנות ה40 הגיעה גם לקבוצת העבודה של אבי אברהם, פאר הטכנולוגיה, מכונה זעירה לערבוב בטון, הלוא היא ה"טפלה" הזכורה לטוב.
ומה שרו אז החלוצים " מי יבנה יבנה בית בתל אביב, אנחנו החלוצים, נבנה את תל אביב" והם אכן בנו את הארץ, "מדן ועד באר שבע, מן המדבר לים".

אברהם שטיניג – קיבוצניק, טפסן בנין א"א
יוסי שחם אוחז בספרו של הלמר לרסקי ידיים עובדות ובו תמונות של עובדי כפיים

 ובהם אביו אברהם שטיניג חבר קבוצת שילר שעבד בבניין בגבעת חיים ובקבוצת שילר 

הסתדרות פועלי הבניין
מדינה לא היתה, גם ממשלה לא היתה, אבל היתה "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל" או בקיצור ההסתדרות, ארגון עובדים זה הניח יסודות לכל המוסדות הכלכליים והחברתיים של המדינה שבדרך, קופת חולים, המשביר המרכזי, בנק הפועלים, כור, עיתון הפועלים דבר, ספרית עם עובד, חברת הבטוח הסנה, המשביר לצרכן ועוד ועוד מוסדות וארגונים שחלקם היה הבסיס למשרדי הממשלה של המדינה שבדרך.

במסגרת ההסתדרות היו הסתדרויות מקצועיות שונות. הסתדרות הפועלים החקלאיים, הסתדרות הפקידים, הסתדרות המורים ועוד ועוד, אחת ההסתדרויות הגדולות והחזקות ביותר היתה הסתדרות פועלי הבנין, להסתדרות זו היו גם נכסים והחשובים שבהם בתי הבראה. בתי ההבראה היו המלון והספא של אותם ימים, אבל העיסוק המרכזי של המבריאים, באותם מכוני האבסה, היה האוכל, על כך נכתבו שירים כמו "אוכל קדימה אוכל" של בומבה צור.

בית הבראה במעלות על שם מרדכי גוטספלד

בית ההבראה הגדול והחדיש ביותר של הסתדרות פועלי הבנין שכן במעלות ונקרא על שם מרדכי גוטספלד. גוטספלד זה היה מנהל קרן הביטוח של הסתדרות פועלי הבניין ולאחר מותו הונצח זכרו בבית ההבראה במעלות.

עד כאן זו היתה הקדמה, הקדמה ארוכה ומייגעת, צריך לומר, אבל לדור אשר "לא ידע את יוסף" כלומר הכותב הצנוע הידוע, אשר מעלה על הכתב את הבבל"ת הזה, יש להקדים הקדמות לספר ולתאר כדי למנוע אי הבנות והתייחסות רצינית מדי ל"בובע מעיסס" שאני מספר.

מרדכי גוטספלד 1908-1968 מנהל קרן הביטוח של פועלי הבנין

איך מלקטים חומר

דר קיצר, יום אחד פנו אלי כדי לאסוף חומר על מנת להוציא חוברת זיכרון לאותו גוטספלד הזכור לטוב מהפרק הקודם, משימה נכבדה, ששכר צנוע בצידה. לא אומרים לא לעבודה שכזו ולכן התחלתי במלאכה, ראיינתי חברים של גוטספלד בארץ, ידידים מעיירת הולדתו, מילניצה בגליציה, פולין, עסקני הסתדרות ופעילים בהסתדרות פועלי הבניין.
לאחר שהצטבר מעט חומר כתוב ותמונות, הונחיתי לפנות ולראיין את אברהם הרצפלד. הרצפלד היה דמות מרכזית בהסתדרות ובתנועת העבודה, תוארו היה כמדומני, מזכיר המרכז החקלאי, אך הוא הספיק לכהן בהרבה תפקידים, וזמן מה היה גם חבר כנסת. ההתמחות שלו היתה הקמת ישובים, או "עליה על הקרקע", כמו שקראו לכך בשנות ה30 וה40, לא היתה עליה כזו בלי אברהם הרצפלד שהיה אחראי על הלהבת החלוצים בשירה וריקודים, 

גולת הכותרת של עולמו המוזיקלי היה שירו של זלמן חן:
שורו הביטו וראו,
מה גדול היום הזה,
אש יוקדת בחזה והמחרשה,
שוב פולחת בשדה,
את מכוש טוריה וקלשון
התלכדו בסערה,
ונדליקה שוב, שוב את האדמה,
בשלהבת ירוקה.

את השיר הזה היה שר עם כל הקהל בכל הזדמנות, גם אני זכיתי לקחת חלק במופע כזה של הרצפלד באחד המפגשים בהתיישבות העובדת.

אברהם הרצפלד האיש והאגדה
זימנתי עצמי לפגישה ולראיון עם הרצפלד, היה זה בבית המרכז החקלאי הישן, אי שם בדרום רחוב אלנבי בתל אביב, הרצפלד היה אז בשנות ה80 שלו, עוור כמעט לחלוטין, אבל חד ונלהב כעלם צעיר. כדי להקליט את הראיון, גררתי עמי טייפ סלילים גדול, כי זה מה שהיה אז ברשותי, זה היה בסוף שנות ה60!
הגעתי לפנות ערב לבית גדול וחשוך, כל פקידי ההסתדרות כבר היו מזמן בבית, רק הרצפלד, שהיה רווק ערירי נשאר כדי לזכות אותי בראיון, שאלתי אותו על גוטספלד והוא סיפר לי באריכות על ההתישבות בשנות ה30 אחר כך המשיך ל"חומה ומגדל" לחניתה ומשם ליישוב הנגב והגליל וכל פעם שהזכרתי לו את גוטספלד הוא אמר לי " יונגער מאן, אביסלה סבלנות, עוד נגיע לגוטספלד, הוא לא יברח, הוא כבר מת" מה יכולתי לעשות , הקשבתי, הקלטתי, החלפתי סלילים, לבסוף, אחרי כשעה וחצי של סקירת כל מסכת יישוב הארץ, הוא דיבר כמה דקות על הכרותו עם גוטספלד ויצא להשתין, האיש היה זקן, מגיע לו.

לפני שהוא חזר, שוד ושבר, הפסקת חשמל כללית בבנין, ארזתי את הטייפ והסלילים וחיכיתי כד להודות לו, הוא חזר כשהוא מפזם איזה ניגון חסידי, ביקשתי את עצתו איך יוצאים משם בעלטה המוחלטת ועוד בקומה שלישית, "אל תדאג יונגה מאן" הוא אמר לי תן לי יד וכך יד אחת נושאת את הטייפ הכבד ויד שניה אוחזת בידו האיתנה של הרצפלד ה"רואה בחשכה" צעדנו שנינו במסדרונות החשוכים, ירדנו במדרגות שתי קומות, עד שהחלו להבהב אורות הניאון והרחוב של רחוב אלנבי ויכולתי להמשיך לבד. והזקן עלה חזרה במדרגות וחזר אל ממלכת האופל שהיתה עולמו הבלעדי.

אברהם הרצפלד 1891 - 1973
שדות ולב פרקים בדרך חייו ופעלו של אברהם הרצפלד
שמעון קושניר יצא לאור על ידי מגילות. 
http://www.booksefer.co.il/

נזכרתי בסיפור הזה כשראיתי, כעבור שנים, איזה סרט בו מתעמתת נערה עיוורת עם שני פושעים בסביבה חשוכה, לפני כמה שנים, התקיים במוזיאון חולון מין אירוע כזה בו מוליכים עוורים אנשים רואים בסביבה חשוכה לחלוטין. דברים כאלה קורים בקולנוע ובמוזיאון ולי זה קרה ברחוב אלנבי בתל אביב, עם אברהם הרצפלד.

ומה היה לבסוף עם גוטספלד? החוברת לא יצאה לאור, הסתדרות פועלי הבניין התמוטטה עם שאר מוסדות ההסתדרות, בתי ההבראה נמכרו וכיום בית גוטספלד הוא עוד בית מלון בגליל (היום אחוזת אסיינדה ביער), טייפ סלילים הוא היום מוצג מוזיאוני וכך אף אני! 

כתב והפליג יוסף שחם שטיניג הצדיק ממושב נטעים

רחוב אברהם הרצפלד תרמ"ו / 1886 - תשל"ג 1973
מאבות תנועת העבודה וההתישבות בארץ. ראש "המרכז החקלאי"
REHOV AVRAHAM HARZFELD
תל אביב גני אביב ליד כביש הטייסים