יש החושבים שה"עיר ללא הפסקה" היא מדבר אורבני שהטבע בו נעלם מזמן. רק להקות גדולות של יונים נפוצות בכל הכיכרות וזוכות להאכלה מיושביהן.
לא כך היה הדבר בשנות ה60 וה70, היו לה לתל אביב הזו מאפיינים של שמורת טבע, אתאר אחדים מהם.
בשטחים הפתוחים סביב העיר היו אז הרבה מאד ציפורים, בנופי המים, בירקון ובנחל איילון ראיתי ברווזים ואנפות, ערב אחד נלכדה אנפת לילה בחלון של בית ציוני אמריקה, שיחררנו אותה לחופשי.
לאורך חוף הים בעיקר בחופים היותר ריקים כמו חוף תל ברוך היו עופות ים מסוגים שונים, אבל היו כמה סוגי עופות שהיו תלאביבים גמורים.
זרזירים
באותן שנים היו הזרזירים עופות נפוצים, מדי חורף היו הזרזירים מגיעים לארץ. להקות גדולות היו לנות בתל אביב, אחרי מעופים מרהיבים בשמיים היו הזרזירים יורדים ללון על ענפי העצים, אחד המקומות המועדפים עליהם, כמו כל תל אביבי מצוי, היו הפיקוסים ברחוב דיזנגוף. העצים היו מלאים זרזירים שנחתו ללינה באוויר היותר חם של הרחוב, בבוקר היו מתעופפים למקומות האכילה שלהם ולתלאביבים הותירו כתמים של לשלשת.
סיסים
הסיס היא ציפור קטנה דמוית סנונית, מדי אביב היו שמי תל אביב גדושים סיסים שחצו את השמיים במהירות כשהם תרים אחרי חרקים, אותם הם לוכדים באוויר. מה חיפשו סיסים אלה בתל אביב? הם מצאו בעיר מקומות קינון.
בבתים הישנים של העיר היו תריסי גלילה שעלו וירדו במשיכת רצועה, לתריסים האלה היה מתקן מעץ מעל החלון, לתוכו היו נגללים, זה היה מקום הקינון של הסיסים.
במשרדי ברחוב בר גיורא שמעתי ציוצים חלושים מהתריס, פתחתי בזהירות וראיתי חמישה גוזלים של סיס, סגרתי בזהירות, הסיסים בגרו ופרחו, אני מניח שבשנה הבאה שבו. אין לי מושג היכן הם מקננים היום.
המיינה התלאביבית
המיינות, ציפורים פולשות שמקורן בהודו, נפוצות היום בכל רחבי הארץ, במקור הן תלאביביות.
בתחנת הדלק של פארק הירקון, הכנסתי את מכוניתי לשירות, בינתיים שוטטתי בפארק והבחנתי בכמה עשרות ציפורים שלא הכרתי, פניתי לצפר ידוע והוא הסביר לי שאלו מיינות, זרזירים הודיים שנמלטו מהצפארי, פארק הציפורים הסמוך.
מסתבר שההודים מתרבים לא רק בהודו, גם אצלנו, הציפור הזו נפוצה הים בכל רחבי הארץ וכנראה מגיע לה גם "סל קליטה".
יונה ונער
היונים בתל אביב, רובן יוני רחוב המלקטות מן המדרכות וניזונות בעיקר משיירי לחם שמפזרים רחמנים בככרות.
היו בתל אביב גם יונים אחרות, מספר יונאים. מגדלי יונים חובבים, הקימו שובכים על גגות העיר, אני מכיר שניים מהם. אחד מהם התגורר באחד הרחובות הקטנים המוביל מרחוב הירקון לים, הם טיפחו יונים גזעיות, טווסים, אריות ועוד מיני יונים גזעיות. בזמנו הייתה נערכת בעיר מדי שנה, תצוגת יונים.
יונים מסוג אחר היו יוני הדואר. העיסוק התחיל עוד ב"טרום מדינה".
ארגון ההגנה היה בעל שובך גדול בגבעת ברנר, שהפך לשובך הצבאי במלחמת השחרור. ביקרתי שם כילד, היונאי התלוצץ עמנו וטען שיש לו יונה מצטיינת שקיבלה דרגת סמל! המתקן הזה שופץ לפני כמה שנים והפך לאתר תיירות.
צה"ל בשנות ה50 המשיך לגדל יוני דאר, בצפון תל אביב בחוף תל ברוך היה מחנה קטן של חיל המודיעין, שם שכן השובך הצבאי, מדי בוקר התעופפה להקת יונים באוויר, זו הייתה "התעמלות הבוקר" של היונים.
היום, כל הסיפור הזה נשמע כאגדה.
מגדלי ציפורים מסורים
בנוסף לגן החיות הקטן של תל אביב בשדרות קק"ל שעבר אחר כך לספארי ברמת גן ובו שכנו ציפורים רבות, זכורה לי בכניסה בריכת הפלמינגו המרשימה, הוקם בשנת 1994 הצפארי בפארק הירקון, זה היה פארק ציפורים מרהיב ועשיר מאד ובו כ60 מיני ציפורים, הוא נסגר ב2017. בתל אביב היו חובבי ציפורים רבים, זכור לי לטובה אחד.
בקרית שאול התגורר איתן פורת שבחצרו גידל ציפורים מרהיבות מכל קצוות העולם, האיש היה ניצול שואה שזה היה התחביב שלו. ביקרתי אצלו והתרשמתי בעיקר מהתוכים הגדולים והצבעוניים מדרום אמריקה, הוא שמח לקבל מבקרים, הדריך והסביר בסבלנות.
העטלפים של דיזנגוף סנטר
כשנבנה הסנטר, היו מרתפיו מקום לינה מועדף לעטלפים, אלה היו עטלפי פירות גדולים שניזונו בלילות מהפירות שהיו בעיר שקמים, תמרים, פריים של הפיקוסים ופה ושם מפירות שנותרו בגינות תל אביב
בכניסה למרתפים החשוכים ביום, נתקלת ביונקים מעופפים אלה כשהם מרפרפים לכל עבר ונתלים על הקירות, בלילות היו יוצאים לתור אחר מזון,
אין לי מושג מה המצב היום, ייתכן והם הוכרזו "דיירים מוגנים" ועדיין מאכלסים את המרתפים.
