מציג פוסטים ממוינים לפי תאריך עבור השאילתה אבא שלי היה שוטר. מיין לפי רלוונטיות הצג את כל הפוסטים
מציג פוסטים ממוינים לפי תאריך עבור השאילתה אבא שלי היה שוטר. מיין לפי רלוונטיות הצג את כל הפוסטים

יום שישי, 26 בדצמבר 2025

משה פלום

זה סיפור ששמעתי מעודד הבדלה, על אחד משה פלום שתמיד הלך לו קלף. עודד שמע את זה מסאלק והכל קרה אי שם באירופה במלחמת העולם ואולי קצת לפני ואולי אחרי. אין שום ודאות לזמנים, אבל זה מתבקש. האם מישהו יודע כמה ספרים וסרטים עוסקים באותה מלחמה שניה כמו שאומרים אחינו העולים מחבר העמים?

משה פלום לא היה איש סקפטי. איש עם אנרגיה, יוזמה וראש מתוחכם. הוא קנה ומכר דברים על הקו של גרמניה ופולין ואולי עוד מדינות. יש דברים שכדאי לקנות בפולין ולמכור בגרמניה וגם להיפך. הקו הזה היה מלא בעיסקאות ומכל הסוגים. סוחר אמיתי יכול למכור ולקנות כל דבר. למשל שעונים, תחתונים, דברי עור, סיגריות, שימורים והרשימה עוד לא החלה וברור שגם מטבעות, זהב, יהלומים ועוד דברי ערך והרבה דברים נוספים.


למשה פלום היה נהג צמוד ואולי יותר מאחד, כי נסיעות כאלה לוקחות זמן וכל אחד והמקצוע שלו. איפה נולד משה פלום? לא ברור. איפה נפטר? לא ברור ואני מאד סקרן אם הגיע בכלל לישראל. הוא כנראה היה גדול מסאלק יליד שנת 1925 ששמו המלא ישעיהו קניגשטיין וכנראה יליד שנות העשרה של המאה הקודמת ואולי אפילו בגילו של בן גוריון. אספני המטבעות והבולים, יודעים תאריכים כאלה משום שיצאו כל מיני פריטים הקשורים לשנת הולדתו של המנהיג הגדול שהיה די קטן. מה היה גובהו של בן גוריון (בלי אביזרי עזר בבקשה) ומי ראה אותו על אמת?
עודד אמר שסאלק סיפר הרבה דברים בקשר למשה פלום. אני מעולם לא זוכר משהו שסאלק סיפר לי או דיבר אודותיו אבל ייתכן שזה קרה ושכחתי.
משה פלום לימד את סאלק המון דברים. אני למדתי מסאלק גם כמה דברים ואני זוכר שאמר לי שאם אשמע ואנהג לפי עצותיו אז בסוף אהיה סוחר ולא סתם ש... כמו אבא שלי שאותו הכיר עוד מהזמנים שהיה שוטר. לסאלק היה פה חבל על הזמן. הוא לא עשה חשבון לאיש אבל פעם אמר לי שהוא מפחד לעשות עסקים עם הדוד שלי ולדק ומעניין למה. יאיר נחמני טען שסאלק הכיר כמעט את כל תושבי הארץ לפי הסיפורים שלו ואת חלקם סידר בקטנה וסאלק אמר שיאיר עושה לומברד אצל עיראקים ובסוף לא יהיה כסף וגם לא סחורה. מעניין מי צדק?
עודד אמר שפעם משה פלום נסע עם הנהג שלו מוורשה לברלין ובדרך היו די הרבה מחסומים עם בדיקות וחיפושים. למשה פלום היו דולרים ותזכרו שהדולר זה מלך המטבעות ואני לא בטוח שזה הולך להשתנות בשנה הקרובה. בכל פעם שהתקרבו למחסום ובדיקות היה פלום נותן את חבילות הדולרים לנהג וזה ידע להסליקם ומעולם לא מצאו המחפשים כלום. ככה היה בכל פעם שנסעו והיו הרבה מחסומים שכאלה והנהג הרגיש לא נוח. בכל פעם הוא צריך לקבל ולהסתיר ואז להחזיר למשה פלום וחוזר חלילה. האמת שגם לי זה נראה מוזר. יום אחד הנהג של משה פלום אמר לאדון פלום שזה די מתיש אותו ולמה כל הזמן צריך לקבל ולהחזיר ולא לעשות קבלה אחת ובסוף הנסיעה ישיב את הדולרים וזהו..
משה פלום ענה לו אני מפחד שעד שנגיע לברלין אתה כבר תחשוב שזה הדולרים שלך ויהיה לך קשה מאד להחזירם...כל מילה אמת. בקלפי
תודה לאלון מאיר

יום שבת, 12 ביולי 2025

תחתום לי בן גוריון נמרץ בבקשה...

מזהים? איך יודעים שזה מקורי? לא יודעים!

פעם הכרתי מישהו שידע לחתום כמו הרבה מאד אח"מים.
צ'רלי נהג לומר שהאיש ידע לעשות בן גוריון צעיר, שמח, עצוב, זקן ואפילו עצבני.
פעם צילצלו אלי וביקשו בנימוס שאגיע לתת עדות במשטרה במקום בו צילמו את מתחת לאף. באתי ושאלו אותי שאלות בקשר למכתבים של בן גוריון. מסרתי למשטרה את כל שאני יודע. הם לא ידעו שאבא שלי היה שוטר במשטרת ישראל. נדמה לי שלחוקר קראו ירון לונדון.



יום חמישי, 3 באפריל 2025

הפרלמנט הבולגרי בתל אביב

 (סיפורון ששמעתי מעודד הבדלה)

יש הרבה פרלמנטים בעיר העברית הראשונה והיום על הפרלמנט הבולגרי שהיו בו כמה בולגרים ולא בטוח שאני יודע מאיפה בדיוק בבולגריה. הראשון היה פרופסור מוריס לוי, הרופא והמנתח הידוע לכל. גם מרסל הבדלה היה שם והוא אביו של עודד, שהיה מראשוני סוחרי הבולים והמטבעות שאחרי הקמת המדינה עם חנות מוכרת וידועה מול בית הכנסת הגדול באלנבי ולפני כן היו לו עוד מקומות בהם קנה מכר ובכלל.


היו שם עוד שניים שלושה וכאמור כולם בולגרים, ואם זה חשוב אני מבטיח לבדוק לברר ולעדכן בכתובות ואפילו מספר אישי ונעליים. הם דיברו שם על הא ועל דא ולא בטוח שהייתה שם פוליטיקה אבל די בטוח שכן. בולגרים הם אנשים מאד מחושבים, עדינים וככה גם היה הפרלמנט הזה שהתכנס לפחות פעם בשבוע על קפה ומאפה של אז ובסוף כל מפגש קיבצו הכסף ונתנו את מה שחשבו עם תוספת למלצרית או למלצר והכל היה סבבה ולא יודע איך אומרים סבבה בבולגרית.
יום אחד מישהו מהפרלמנט הזמין את אליהו שלמה זה מהביטוח ותזכרו שיש לו מדליה די חמודה בהנפקה פרטית שחולקה כנראה למבוטחים וגם לסוכנים עם הבניין שלו. שלמה אליהו דוגמית טובה לאחד שעשה את הונו בזכות הראש, האומץ, ועשר אצבעות ואפילו מגבלה מסויימת ביד אחת. אבא שלי הזכיר אותו יותר מפעם אחת ונדמה לי שאפילו ציין שהיה שוטר לתקופה מסויימת ואני לא סגור על זה.


שלמה נולד בעיראק ולא בבולגריה ומישהו סיפר שהאיש אוהב קזינו ודברים נלווים. אני לא הייתי איתו בשטם קזינו והכל מפי השמועה. מעניין למה בנק ישראל מנע ממנו להשתלט על בנק לאומי, כי כסף זה לא הבעיה. פעם אחת ויחידה ראיתי את שלמה אליהו בשידור חי ואמיתי ברחוב בן יהודה שטראסה ודי מזמן כאשר מכוניות לקסוס החלו מפציעות בארצנו עם הדגם הגדול והראשוני וזה מזכיר לי שיש ספר שאני חייב לפחות להחזיקו ביד בשם עץ הזית והלקסוס וגם סיפור חמוד עם הדוד שלנו מאמריקה.
חזרנו לפרלמנט הבולגרי כאשר יש לנו אורח בשם אליהו שנולד בבבל וכולם נהנים מהקפה והעוגה ושוב אני חוזר שאיני יודע איפה בדיוק וכל שתבקשו אשאל את עודד הבדלה ואולי אפילו את אימו שהכירה נהדר את אימו ואביו של קובי גרשטנקורן שאימו מתי נולדה בבולגריה ואני זוכר נפלא את הוריו ברחוב הבשן וקבעתי עם גרשטנקורן לפחות שלוש ארבע פעמים ותמיד קרה משהו וזה לא קרה בסוף. סתם עובדה שאינה קשורה לסיפור הפרלמנט הבולגרי עם שלמה אליהו שנולד בעיראק והגיע לישראל ואם זה נראה לכם ארוך אז אוטוטו זה נגמר ודי.
בסוף הפרלמנט נגמר וכמו תמיד כל אחד מהחברים שם את כספו ובתוספת סבירה להבנתם ואז שלמה אליהו הוציא שטר נוסף מכיסו ונתן למלצרית ואולי זה היה מלצר בכלל. לא יודע מתי ואיזה שטר זה היה כי עודד לא סיפר אבל זה מפתיע וכל הבולגרים הסתכלו זה לזה בעיניים והרגישו שהאיזון הופר וקרה פה משהו חריג שהנורמות הבולגריות אינן מכירות וסובלות. מוריס לוי ביקש מהחברים לשבת וזה היה סימן פחות טוב. מוריס פנה לחברים והכל היה במבט בעיניים ואמר לשלמה אליהו כי הדבר הזה שעשה הרגע שובר להם את המקובל והנורמות. כרגע הוא על תקן אורח בפרלמנט ואורח אמור לציית לכללים ואם לא אז אין מצב שיחזור להתארח בפרלמנט שלהם כלומר הפרלמנט הבולגרי. אנחנו הבולגרים יודעים ונותנים את מה שאנחנו מכירים ויודעים ואם בא מישהו מהירח ונותן משהו לא מקובל אז שלא יבוא יותר ויחפש פרלמנט אחר. נדמה לי שכולם הסכימו ואני לא סגור אם שלמה אליהו הגיע למיפגשים נוספים.

יום שבת, 21 בינואר 2023

אוסף המטבעות הנדיר של סימיון הגרוזיני

דימה מאם המושבות והתותבות שאל אותי הבוקר אם ראיתי מטבע של 37.5 רובל מזהב ואיך יודעים שזה מטבע אמיתי. מטבע כזה מקורי, נחשב למשהו נדיר מאד וגם יקר מאד. תמיד זה היה יקר וכנראה גם יהיה בעתיד. יקר זה דבר יחסי ובכל זאת פריט שעולה עשרות אלפי דולרים ואולי גם למעלה ממאה אלף דולר נחשב יקר בקנה מידה שלי. אין הרבה פריטים כאלה בעולם הנומיסמטי שאני מכיר. המטבע שצירפתי פה נמכר כמעט במאתיים אלף דולר. למטבע הזה יש סיפור חיים מעניין ולא בטוח שאני האיש לספרו. מטבע שלא יועד להיסחר כמטבע עובר לסוחר במחזור ויותר כפריט יצוגי שהרוסים השתמשו כמתנות לכאלה שכדאי לתת להם. משפחת רוטשילד חזק בתמונה כי הרוסים נזקקו להלוואות והבנקים באירופה מימנו אותם והמטבעות האלה היוו חלק מהסיפור וניתן לראות גם את איזכור הפרנק הצרפתי על גבי הצד השני.

הזכרת השם 37.5 רובל רוסי מהמטבעות הנדירים גרם לי להיזכר בסיפור שלי והמטבע הזה.כנראה שזו הפעם היחידה שאולי ראיתי מטבע כזה אמיתי ולא בתמונה או בקטלוג כי אם מטבע חי שניתן להחזיקו ביד. ראיתי גם ראיתי מטבעות כאלה והיה ברור שכולם זיופים מזהב. הפעם ההיא אולי זה היה מטבע אמיתי. אולי. היום יש חברות דרוג מעבר לים שיבדקו ויקבעו אם המטבע מקורי ואם כן אז יתנו לו ציון ויחתמו אותו בקפסולה יפה עם כיתוב נאה באנגלית. אומרים שהחברות הטובות האלה לא טועות כלומר אפס טעויות ופריט טוב ימצא עצמו יום אחד, כלוא ומקופסל והשיטה הזו הולכת וחודרת לעולם האספנות. לאחרונה למדתי שאין דבר כזה אפס טעויות. הכל תלוי כמה מקרים ספרת.
הארוע הבא שברצוני לספר נחרט בראשי ולעד. היה בו את כל המאפיינים של סרט מתח, ואולי רק סרט בורקס. המוזיקה הייתה ממש לא משהו. אין לי מסקנה והמלצה כלשהי. החיים לוקחים אותנו בשבילים לא מסומנים.
א. סימיון הגרוזיני היה שכן בשכונה שלנו עם חנות עתיקות ומחסן ליד אליק מהבולים בפסז' בית לנדאו – רחוב פינסקר 2, פינת אלנבי 27. פעם היה שם בקומה ב משרד של השירות הבולאי. מספרים שהיו שם תורים ארוכים ביום הנפקת הבול והמדרגות ידעו הרבה שיפשופי רגלים ויש עדות בשטח עד היום.
א. סימיון נולד בגרוזיה היא גיאורגיה ארץ גיזת הזהב ועלה לישראל ואין לי שום מידע נוסף מעברו. נדמה לי שהיה בגילו של אבא שלנו לערך כלומר שאם היה איתנו היה חוגג 100. הייתה לו קרחת וגם כיפה סרוגה לא קטנה. רזה ונמוך ואני נזכר בהליכתו המעידה על אופיו הפעיל. א. סימיון היה סוחר נחוש, נמרץ ואיש עסקים חובקי עולם בתחום האומנות והעתיקות. שמתי לב שכמעט בכל סיפור מתח ישראלי, יש גרוזיני פעיל.
מעולם לא יצא לנו לעשות עסקים עם א. סימיון, אבל הכרנו מרחוק וגם שלום שלום זה בסדר ואני יודע כמה מילים בודדות בגרוזינית ופולי זה המילה הכי חזקה מבחינתי בשפה הגיאורגית וכבוד גם.
יום אחד בשנות השמונים נכנס לחנות שלנו אדון א. סימיון עם אלבום מגולגל בצבע ירוק ובתוכו מטבעות מדהימים. אוסף מטבעות רוסיה מכסף וגם זהב שמעולם לא ראיתי בחיי ועד היום לא ראיתי כאלה וכנראה שגם לא אראה. הוא ביקש הערכה לצורכי בטוח. זה אוסף אישי שלו וחברת הביטוח ביקשה הערכה מוכרת. זה לא היה קל, אבל בסוף אחרי בדיקה והתיעצות עם קולגה ותיק בתחום, היה נייר עם הערכה והשם שלנו למעלה וגם חתימה וחותמת שלנו ואני חתום על זה. סכום האוסף כולו היה כמה עשרות אלפי דולרים בודדים ורק תזכרו שהדירה שלנו אז בהרצליה אה עלתה 53 אלף ירוק ועוד חמש מאות דולר. כן ככה זה היה בשנת 1984 והסיפור שלנו כנראה כמה שנים בודדות אחרי אבל לא הרבה. סימיון שאל מה מגיע לי ואמרתי שבין סוחרים לא נהוג לקחת כסף ובכל זאת א. סימיון הביא מתנה, מייבש שיער בצורת אקדח והבן שלו עסק בסחר מכשירי חשמל בסיטונאות. הפרט הזה נראה שולי אבל יש סיכוי שמייבש שיער יכול לירות במערכה הלפני אחרונה. שכחתי מהסיפור ומייבש השיער עשה עבודה בסדר ומי שנהנתה ממנו היא מינה המיוחדת במינה.
עברה שנה ואולי שנתיים ואולי יותר או פחות ויום אחד מצלצל הטלפון בחנות. טלפון של בזק ואין ניידים, בצד השני משטרת תל אביב. אבא שלי דיבר איתם והם מתענינים במישהו מסביון שקיבל הערכה לגבי אוסף מטבעות. אבי לא הבין במה מדובר וכאשר הטלפון עבר אלי התחלתי להבין שמדובר בסימיון הגרוזיני שגר בסביון אבל אני הכרתי אותו רק בסביבה שלנו ורק מאותו ביקור בבן יהודה 18א כאשר בא אלי עם אותו אוסף מדהים. הם שואלים אם הנייר של החנות עם הלוגו מפעם שפה הוא שלנו ואם אני חתום על זה. אמרתי שבהחלט ייתכן ולא הייתי בסביון מעולם אבל את האוסף ראיתי גם ראיתי. הם בקשו ממני לסור לתחנה ברחוב דיזנגוף לצוות החוקר. החסרתי הרבה פעימות והגעתי לתחנת המשטרה בדיזנגוף ליד קפה זיגל ומול הבית של עופר וייס וגם שמעון מדברי ודי צמוד לבית שגר ניסים אלוני שלימים ביקרתי שם אחרי שנפטר.



הושיבו אותי שם בחדר החוקרים והסבירו לי שעדותי דרושה לחקירה חשובה. אני חייב להגיד את האמת וגם לחתום. אז הכל היה על נייר ואני נזכר שהיו שם הרבה שגיאות מביכות במלל שנכתב ממה שנשאלתי אבל לא אמרתי מילה והיום ידוע שגם גאונים טועים עם שגיאות מביכות. הם הסבירו לי שהיה ארוע פריצה רציני בבית של סימיון והמון דברים נגנבו וגם אותו אוסף מטבעות שאני עשיתי לגביו הערכה. המטבעות שלי כלומר שלו הם משחק ילדים וקליפות בוטנים במובן הכספי לעומת הדברים האחרים. לצוות החוקר הייתה הנחת עבודה שאני אולי לא ראיתי האוסף ואולי לא היה בכלל אוסף וכל הרישום היה פיקטיבי. התעקשתי שראיתי גם ראיתי והנייר מוכיח זאת וזה אחלה אוסף ואינעל העולם למי שמסתבך עם דברים כאלה. אני זוכר שראיתי שם בצוות החוקר בחור חסון שלמד שנה מעלי בבית הספר היסודי. החברה האלה היו כנראה חלק מהיחידה המרכזית ואלי דדון המפורסם לא היה בשטח. עניתי להם על כל השאלות ונדמה לי שהם כאילו שוכנעו ואז הגיעה שאלת המחץ. "תגיד לנו בבקשה מה קיבלת על אותה הערכה ואיך סימיון שילם לך?" אמרתי שלא לקחתי כסף וסימיון הביא לי מתנה מייבש שיער לשיער הנפלא של זוגתי שתחיה. "מה אתה אומר מייבש שיער? ואיפה המייבש הזה עכשיו?" בבית בהרצליה ברחוב איבן גבירול 37 קומה ב. יש הרבה חניה והרבה דשא בכניסה. "אתה יודע מה, בוא ניסע להרצליה ותראה לנו התמורה". בסדר עניתי.
הם התלוו אלי ולפני שנכנסנו לפיג'ו 404 שלי הם אמרו טוב הבנו בוא נחזור לתחנה. הם הסתכלו לי בעיניים הקטנות והסבירו לי שאם אני משתף פעולה עם סימיון אז הסוף יהיה לא טוב. עניתי להם שלא משתף ולא משתתף ושלא יפחידו אותי ואם צריך אז זיגל הנורא תיכף יבוא לכאן ועוד חברים של אבא שלי שהיה פעם שוטר בקורס הראשון של משטרת ישראל ושיחפשו עץ אחר לטפס עליו. (ברור שלא אמרתי את זה). היה אוסף מדהים, ראיתי אותו וזו ההערכה וכל השאר תשברו הראש עם הגרוזיני והשווילים האחרים. נגמר הסיפור.
א. סימיון הגרוזיני ישב במעצר לפחות 7 ימים ואולי גם כפול. הביטוח התפוצץ וככה גם המשטרה. הם היו בטוחים שעובדים עליהם. בסוף סימיון שוחרר והיה לו צ'ק גדול של מיליון דולר מחברת הביטוח.
מאז בכל פעם שהייתי רואה מרחוק את סימיון הולך ברחוב עברתי לצד השני

יום חמישי, 17 במרץ 2022

חתול עם מקל סבא

 זה קרה לפני די הרבה שנים אולי 30 שנה ויותר ונזכרתי בזה בגלל מקל הליכה שראיתי בתמונה משפחתית.

אצלי מקל שכזה מתחבר לסבא כמו שיש שעון סבא ואולי ניתן להתחשב בעובדה שלנו לא היה סבא וגם לא סבתא. מקל הליכה מתחבר אוטומטית למישהו עם מגבלה גופנית ופעם ראיתי שניתן להשתמש במקל שכזה גם כמכשיר אלים ואפילו רעיל עם חיצים והבריטים עובדים על גרסה מעופפת לסרט עתידי עם ג'ימס בונד חוזר. יש אוספים שכאלה וגם בדיחות נהדרות על מקל וגומי ומקום באוטובוס, אבל לא כרגע ונחזור לסיפור שלנו.
איש לא צעיר עם מקל כזה שאנשים נעזרים להליכה נכנס לחנות. הוא היה רזה שיער משוך לאחור, ז'קט שראה ימים יפים יותר. האיש היה מהוסס עם סיגריה ואני זוכר שהוא נראה לא בריא. זו הייתה הפעם הראשונה שהאיש הזה נכנס לחנות. הוא הביט ימינה ושמאלה כאילו מה הסיפור של המקום הזה. אז אבא שלי עבד איתי או בעצם אני איתו ונדמה לי שזה היה אחר הצהריים וזה אומר ממש מזמן, כי אבי נהג להגיע בבוקר וללכת בצהריים ומשלב מסוים חדל מלהגיע למשמרת שניה שזה אחרי 4. פעם הייתה גם הפסקת צהריים ואין ניידים והכל הלך יותר ברגוע והיו זמנים שנחנו בצהריים ואז גם יש כוח למשמרת נוספת ואפילו לחזור בערב הביתה ואל תזלזלו בסקס בריא שמסדר הרבה מערכות בגוף ובנפש.
חזרנו לאותו איש מבוגר שאולי היה בגיל של אבי שמואל יליד 1922 ואולי צעיר ממנו שנמצא בחנות המטבעות בבן יהודה 18א בתל אביב. אני לא חושב שמישהו דיבר בכלל ויש מצבים כאלה שאנשים נכנסים מסתכלים ושוב מסתכלים ואז יוצאים וזהו. אולי לא בטוחים, אולי התבלבלו אולי לא מרגישים נוח ואולי עוד הרבה דברים. פעם אנשים היו יוצאים מהבית ללא סיבה ממוקדת והחיים היו פחות מתוכננים. הטלפונים הפכו אותנו למשהו שונה. ככה לפחות נדמה לי.
אני זוכר שאבי הביט בו בסקרנות בוחנת. אני קצת פחות אבל עובדה שאני זוכר גם את לבושו ואני חושב שאולי היה מבאי בית קפה מסעדה בבן יהודה 7 ואולי 5. פעם קראו לזה קפה רומא ויש תמונות שחור לבן נהדרות מתחילת המדינה. בהמשך כמו הרבה דברים הלך המקום וירד והמקום התאכלס עם חברה לא משהו. מעולם לא ישבתי שם ומקומות עם טיפוסים מפוקפקים נהפכים לפחות מבוקשים. אז בשנות השמונים פלוס, משולש אלנבי אידלסון ובן יהודה היה לא מציאה נפלאה. קצת סמים וקצת זונות וקלפנים ועל הדרך תוספות כיד הדמיון.
כשהאיש יצא החוצה שאלתי את אבי למה הסתכל ובחן אותו ככה. אבי אמר לי שהוא זוכר את האיש הזה מזמן שהיה שוטר. קראו לו החתול המטפס.



יום חמישי, 25 באוגוסט 2016

שלמה חרון שוטר וג'נטלמן

August 18 at 12:39pm




זה התחיל מביקור תמים ברחוב וייזל שם רציתי להראות למינה בניין שונה וחריג בסביבה תל אביבית מנומנמת ושבעה. זה היה ביום שבת והיינו בדרכנו לסרט אבל קודם בקטנה ליום האחרון בו הציג טולי זיו את תערוכתו בבית האומנים ברחוב אלחריזי 9. אז אחרי שראינו את תערוכת התנור של אייכמן שבנה פנחס זקליקובסקי אבא של טולי ואת הלחמים ושאר הירקות פנינו להתרעננות נפשית וחתכנו בקטנה לתצפית חובבנית על הבניין בוייזל 15. אם אתם לא ממוקמים אז אנחנו בסביבה של שלמה המלך, ליברמן, אד"ם הכהן, ארלוזרוב, שדרות בן גוריון, ופעם זה היה פרדס ביבי (לא נתניהו)

נפתלי הרץ ויזל 1725-1805
משורר והוגה דעות. מאבות תנועת ה"השכלה" והספרות העברית החדשה. 

זה היה יום חורפי נאה עם שמש נעימה ואנחנו כבר מביטים על הרחבה הענקית והמוריקה בכניסה לבניין עם הירידה החדה והמדרגות והבניין המאד מרובע עם החלונות הקטנים והכל שונה ואפילו ספרטני. אני מצלם ומראה למינה את שער הכניסה העשוי מברזל מלא, עם המעצור המיוחד ואני בטוח ששער כזה יכול להחזיק לפחות אלף שנה ומי שעשה אותו הוא בעל מקצוע מעולה.



מעונות השוטרים וייזל 14 תל אביב

חלונות מפעם בצבע תואם ויזל 15

ויזל 15 עם הירידה והכניסה למפלס הרחוב המקורי מפעם

על המדרכה וליד הבית יש ספסל ציבורי ועל הספסל ישב איש לא צעיר אבל מוקפד וערני, והוא ככה שואל אותי "בחור, למה אתה מצלם את המקום הזה? יש סיבה מיוחדת?"

אני רגיל לזה שאנשים נדרכים ונרתעים ברגע שהם רואים מצלמה ולא רק במאה שערים. ידעתי שהאיש הזה שואל לגבי הצילום ולא משום שאסור לצלם בשבת אלא שיש לו נגיעה אישית לרחוב ואולי גם למקום עצמו. עניתי ככה באופן לא מתוכנן שאני מתעניין בתל אביב ואנשיה ונדמה לי שהבית הזה היה בניין של שוטרים וראשיתו מתקופת המנדט. האיש על הספסל אישר את דברי ואז החלה שיחה קצרה על משטרה ואמרתי לו שאבא שלי היה שוטר במשטרת ישראל וככה הבנתי שאני מדבר עם שלמה חרון שהכיר את אבי ועלה וטיפס במשטרה עד לדרגת ניצב. התחיל להיות מעניין לפחות מבחינתי ואז ללא הכנה מראש הגיעה מכונית ושלמה ביקש סליחה ונכנס למכונית שהמשיכה בדרכה והשיחה הקצרה נקטעה. את השם שלמה חרון זכרתי והראש החל לחבר נתונים שאוחסנו ללא סדר מהעבר הרחוק.


החלטתי שאני רוצה להמשיך ולשוחח עם שלמה חרון וחיפוש זריז הביא לי את מספרו וכעבור מספר ימים צילצלתי ואכן זה הוא. בשיחה המקדימה בטלפון סיפרתי לו שאני גם זוכר את נסי (ככה קראו לניסים) הבן שלו שהיה בשכונה המורחבת ולמד בגרץ ואהב כדורגל וגם דיבר מאד מהר וגם היה שחקן ממש טוב ובקושי ניצחנו אותם. העולם קטן וככה גם השכונות בתל אביב הצפונית. שלמה הזמין אותי לביתו וקבענו פגישה ביומן באופן מסודר כיאה לאיש ארגון מתורגל ומתוזמן ושלמה מודיע לי, שאצלו אין ממתקים. ברשת יש מידע אודות שלמה חרון ואני אשתדל לגעת בנקודות שנחרטו בראשי וביומני באותה פגישה נעימה ומסודרת בה פרש לפני את כל תחנות חייו דבר דבור על אופניו. האלבומים נפרשו ויש גם הרבה מסגרות עם תמונות מהעבר וגם הרבה תמונות משפחתיות. 

דינה ושלמה

שלמה חרון נולד בסלוניקי והשנה 1930. אביו מגיע ליוון מאדירנה שבטורקיה בשנת 1927 כמהגר עבודה שעסק במקצוע מיוחד בתעשיית הנקניק של אז. המעיים של הפרות נופחו במים ומלח וככה יוצרים את הכיסוי למילוי הנקניק. הוריו של שלמה שמרו את האזרחות התורכית שלהם וכשפרצה המלחמה והחל הרעב מלווה בהשפלות ליהודים הבינו את מצבם. מהיום שהגרמנים כובשים את סלוניקי שלמה זוכר את הסירנה ואת ההפצצות הנמוכות של מטוסי השטוקה הגרמניים והפחד גורם לו לגימגום שנמשך עד גיל 19.


ב-1943 כשהגרמנים אוספים את יהודי שכונת מונטיפיורי בעיר, אביו של שלמה מבין את חומרת המצב ומבקש לחזור לתורכיה ובעזרת הקונסול והגסטפו העניין סודר כשהמשפחה כולה, שלמה הבכור ושתי אחיותיו וההורים משאירים הכל מאחור ומגיעים לתורכיה חלשים, רזים והאבא נלקח לצבא. "הייתי רזה עם תת משקל ועם אמא חולה, והיא הבינה שעדיף לי לצאת מתורכיה במסגרת עליית הנוער וככה היה. למרות הגבולות החסומים היו לסוכנות היהודית הרבה קבוצות נוער ועליתי ארצה בשנת 1944. יצאנו מאיסטנבול ובהמשך דרך סוריה ולבנון וכל הדרך ברכבות. בראש הנקרה הפקידות הבריטית מקבלת אותי ויש לי תעודת זהות בריטית. אפריל 1944 אני מגיע לשדה נחום, שם עבדנו קשה וגם למדנו וזה המקום והזמן שבו גובשה אישיותי כעולה בארץ ישראל. כמפקד המחוז הצפוני במשטרה 1989 פגשתי את שני המדריכים שלי מאז.



לוחם פלמ"ח ושוטר

1946 התגייסתי לגדוד השני של הפלמ"ח בגבעת ברנר. עבדנו שבועיים ושבועיים למדנו. התאמנו בנשק, מסע למצדה דרך ירושלים, שביל הנחש והכל עם משמעת מים ברזל. אסור היה לשתות. נשבעתי אמונים לפלמ"ח על מצדה. בגיל 16 הרובה האנגלי היה יותר גדול ממני.


כ"ט בנובמבר בלילה של החלטת האו"ם 1947, רקדנו עם כולם ובבוקר ירדתי לצאלים בנגב הדרומי. במלחמת השחרור הייתי בגדוד 8 עם חיים בר לב המג"ד ואברהם אדן המ"פ. בר-לב הראה לנו איך לפגוע במיכל הדלק של הטנק עם TNT ואיך להפעיל נפצים. קרבות קשים בהם נפלו חברים. היה מקרה עם מטען ממולכד שהתפוצץ ונפגעו 15 איש מתוכם 12 הרוגים. שנה שלמה לחמנו בנגב המנותק. בראשית הקרבות שמונה חברים שלנו נרצחו על ידי כנופיות מחבלים. ראיתי את מה שעשו לגופותיהם ותמיד שמרתי כדור אחד שלא ליפול בשבי. אכלנו סרדינים ומצות והיו גם הרבה סיגריות.


הגנה על נירים כנגד הצבא המצרי, הגנה על כפר-דרום, כיבוש ביר עסלוג' ליד רביבים היו חלק מאותה שנה בחזית הדרום. עלינו צפונה באוירון מרוחמה והגענו לתל אביב. בבאר יעקב הצבא שיחרר אותי משרות ועלינו לקיבוץ צובא שם היה איחוד של בית השיטה ושדה נחום לפלמ"ח צובא.
הורי עולים ארצה בראשית 1949. רציתי שיגיעו לקיבוץ אבל הם היו בפרדס חנה באוהלים.


הרבה שוטרים

התגייסתי למשטרה ברחוב יונה הנביא 13 בתל אביב. שאלו אותי איזה עיתון אני קורא וידעתי להשיב את התשובה הנכונה שרצו לשמוע. עליתי למשאית והגעתי לשפרעם ביוני 1949. זה הקורס הראשון של משטרת ישראל וגם אבא שלך היה שם. קיבלנו 27 לירות לחודש. המספר האישי שלי 2958. בשבתות עבדתי בבלוקים לחסוך כסף וככה קניתי דירונת בפג'ה בפתח-תקוה.



שלמה חרון מ.א. 2958

עם סיום הקורס הראשון בשפרעם של שש מחלקות נשארתי שם כמדריך ספורט ובהמשך בהדרכה מגוונת של אימוני שדה, נשק, צבאיות. תמיד הייתי מחובר לספורט ובמיוחד להליכה. היה לי שיא ארצי בהליכה ואם אתה מכיר את שאול לדני תשאל אותו.



ספורטאי ושיאן בהליכה

1959 קורס קצינים ובסיומו מפקד סיור בנפה הצפונית. בהמשך זכיתי לעבוד עם עמוס בן גוריון שהיה איש מקצוע קפדן ומקצועי שהקים את הבולשת של המדור המרכזי והעלה את רמת המודיעין של המשטרה. עמוס בן גוריון מפקד משכמו ומעלה שהנהיג נהלים חדשים, ששוטרים יוכלו לאכול במסעדות מאושרות ע"י המשטרה כי היו שמועות על שוטרים שלא שילמו כשבאו לאכול. המשכורות במשטרה היו צנועות וקטנות ורבים עזבו. עד סוף שנות השבעים המשכורת הספיקה חצי למכולת וחצי להחזר חובות. חיינו בצימצום וגידלנו משפחה עם השכלה מתאימה לילדים. השיפור בתנאים הגיע בשלב מאוחר יחסית.



טבריה 1958

איש טוב שלמה חרון

בהמשך שרתתי במגוון תפקידים ומקומות תחת מפקדים כמו יהודה פראג, דוד עופר ואחרים. היה גם פרק מיוחד שכלל אבטחת מטוסים עד להיותי מפקד המחוז הצפוני בדרגת ניצב ובשנת 1992 פרשתי לגמלאות ומאז אני בעיקר הנהג של בני המשפחה.


שלמה ונסי בטיול שורשים בסלוניקי

לגבי שם המשפחה חרון הרי ששם משפחתו של אבי היה גרון שזה מהעיר GERONA שבספרד. שינויי השלטון בתורכיה עם רפורמות אטאטורק עם הכתב והלאטינית הפכו את שם המשפחה גרון לחרון.


לגבי המשפחה, אז אתה מכיר את ניסים שנולד ב-1959 ולפניו עידית בשנת 1954. ניסים סיים את הטכניון כמהנדס כימיה בהצטיינות ועידית שעשוע סגנית מנהלת בעירוני ד' בתל אביב. יש לי 6 נכדים וחמישה נינים. התאלמנתי מדינה רעייתי ואם ילדי, לפני מספר שנים. 
 יש לי זוגיות חדשה. הדירה שבבית הזה בוייזל 15-13 משמשת אותנו מאוגוסט 1960 וכל הדיירים היו שוטרים וקראו לזה דירת שרות. עם השנים שילמנו עליה והיום אלו דירות בבעלות הדיירים.


אילה ושלמה

פעם רצו לשמר את הבניין אבל כיום המבנה לא לשימור ויש כבר כוונות לפנותו ולבנות משהו חדש בעתיד. אני לא מכיר פרטים לגבי הבניין עצמו ולמה המפלס פה נמוך מהרחוב. אני יודע שבתקופת המנדט המבנה הזה שירת שוטרים ואולי גם אורווה לסוסים בחצר אבל לא בטוח.
אם אני צריך להעיד על עצמי לגבי דרכי במשטרה הרי שתמיד השתדלתי להיות מחובר לאנשים גם כשאתה בראשם, לדבר עם כולם ולהקשיב לכל אחד".


שלמה חרון ישיר וחד 

יום שלישי, 8 בספטמבר 2015

ד"ר יעקב וינרוט, אני ומחמת הספק

יש לי משהו משותף עם עו"ד ד"ר יעקב וינרוט וזה יותר מהשם הפרטי שלנו. גם לא העובדה ששנינו יהודים כשרים, הוא עם כיפה ואני בלי. לשנינו יש זיכוי רשמי. אצלי מחמת הספק, אצל וינרוט ספק שהפרקליטות מעלה כחלק מכישלון כואב.

ד"ר יעקב וינרוט עיבוד מחשב אליעזר מורב

בית משפט זה מקום מיוחד. מומלץ להיות במקום כזה פעם אחת. ממש לא חובה!
מחמת הספק מושג נהדר. אשרי האדם שיש ספק בלבו. שופטים הם בני אדם עם ספקות
פרופסור אוריאל דן המזרחן טען שהביטוי "ללא צל של ספק", מעיד תמיד על צללית ואפילו יותר מצל

כמה אנשים מזוכים יש בישראל?
מעטים בישראל מזוכים. אני ממש לא מבין במשפט, אפילו לא בזה העברי. אני מאד אוהב ללקט מידע משפטי הקשור לחיים בכלל ולעיסוקי בפרט. בנעורי היה לנו מנהג כזה, ללכת לראות דיונים בבית המשפט במקום בית ספר. סוג של שעור באזרחות ללא תמורה.
חיינו אפופים בחוקים מחוקים שונים. אפשר למעוד בקלות בנפתולי החוק והמשפט. עובדה שאפילו וינרוט כמעט ומעד קמעה. אבא שלי נהג לומר שמי שנוגע בקקה, מסריח לבסוף בעצמו. ועל זה נאמר "כשר אבל מסריח", ואפילו "זכאי אבל מריח".
לכאורה וינרוט נגע בכמה דברים שחלקם קיבלו חותמת של בית המשפט שקבע שהם מריחים רע. לא טעית, זהו ויטה. לי נראה שחלק מזה דבק בו. איך מטהרים יין אדום?


וינרוט זכאי נקודה. אין שום איזכור מחמת הספק!
כל דבר כמעט מגובה בחוק ואם לא זכה לכיסוי חוקי משפטי הולם היום, אזי מחר זה יגיע. החיים מהירים מהחוקים והתקנות המנסים להדביקם. דוגמאות לא חסרות. ראו מה קורה היום באינטרנט. נראה כאילו הכל פרוץ. לאט לאט מנסה החוק לסגור פערים. זה לא פשוט כי סיכמנו שהחיים עצמם הכי מהירים בתכלס. לפעמים שופטים עצמאיים ונחושים יוצרים תקדימים ודברים משתנים. יכול להיות שמקרהו של וינרוט היה יכול להיכנס למשפטים שיצרו תקדים. בינתיים זה לא קרה.

הפרקליטות נשענת בזיכוי שמחמת הספק, שבכלל לא הוזכר על ידי בית המשפט. עו"ד וינרוט סבור שהם פשוט טועים בהבנת הנקרא. מבחינתו אין ספק ואין חמת והזיכוי ברור כשמש. בינתיים כולם הולכים על ביצים. אולי יהיה עירעור? אולי זה לא סגור עד שזה סגור סופית לגמרי?

הופתעתי ושמחתי כששמעתי את הזיכוי. עדיף לכולנו שיהיה זיכוי כלשהו ולא עוד שחור משחור , שחיתות וגועל נפש. על הדרך נחשפנו להרבה דברים נחמדים בהם ראינו רבים וטובים מתקמבנים להסדרים וסכומי עתק. זה גם הקפיץ לי באחת את הזיכוי שלי מחמת הספק שלא הוזכר בשום מקום. פשוט התעלמות תקשורתית מכוונת. היה לי משפט תעבורתי ובו זוכיתי מחמת הספק. זה היה אחד השיעורים המעניינים בחיי, שתרם לי להבין במקצת את המערכת ולהמשיך ולהאמין בה. כן, אני מאמין במערכת המשפט בארץ. שופטים הם רק בני אדם. ישנם מצבים רבים ששופט לא מסוגל להגיע למצב של ידיעת האמת כי גם המתדינים עצמם לא יודעים ולכן מוטב שיתפשרו. יש פער עצום כנראה בין משפט וצדק אבל זה סיפור לפוסט אחר. שאביגדור פלדמן יכתוב אותו.

 חמת הספק פרשנות ציורית של אליעזר מורב

הטוב הרע והדוגמן
עולם המשפט שלי נחלק לשניים: טובים ורעים. יש גם באמצע אבל הם ממש לא מעניינים אז תזרקו אותם לדרכם המשמימה. יש גם כאלה על תקן של דוגמני צמרת. הטובים הם כאלה שאני מאמין להם וסומך עליהם ואפילו יותר מזה. הדמות המרכזית שלי היא ברק. נכון, אהרון ברק. את הביוגרפיה "כבודו" של העיתונאית נעמי לויצקי אהבתי ויותר מזה. נדמה לי שאבא שלה שירת עם אבי במשטרה. יש המון טובים ופעם כנראה היו יותר. אני ממש לא בטוח במשפט האחרון לכן ניתן ממש להתעלם ממנו. עריכת דין הוא מקצוע עם דימוי מאד בעייתי.

בקצה השני יש את האיש השנוי במחלוקת עו"ד יורם שפטל. אני ממש חש כלפיו דברים בלתי ניתנים להגדרה. משום מה אני ממשיך לשמוע אותו ברדיו ללא הפסקה 103FM בסוג של הלקאה עצמית עם הסבר פסיכולוגי דחוק. יש לשפטל הרבה מעריצים. שמעתי שיש כאלה החושבים לתומם שלכאורה לאדון שפטל יש כנראה אות מיותרת בשם. מי שלא שמע אותו מתעמת בשידור חי עם שמאלניים יהודונאציים פלאשתינים קוויזלינגים, נאמני הסמרטוט האדום  ועוד , לא חווה משהו מיוחד במינו. יכולת העימות שלו ברדיו היא מדהימה. לפעמים אני בטוח שהוא אפילו נהנה מזה. מי יותר מתריס, זהבי או שפטל?
את זהבי אני אוהב ותדעו שאביו היה אוסף בולים ואליק רינק הכירו אישית. אני לא. את האופל מנטה של זהבי הכרתי גם הכרתי.

הסקאלה שלי ושל מינה
זוהי הסקאלה שלי למשפט. מברק ועד לשפטל. הגאות והשפל מבחינתי. איפה ממוקם וינרוט? בטוח שלא בצד של שפטל. ד"ר וינרוט יהודי חכם ובעל מקצוע מעולה עם מזג ג'ינגי טיפוסי שכנראה הולך ומתמתן עם הזמן והמקום. המשפט הזה עשה לו יותר ממשהו, כי הרי הכל בידי שמים. לאחרונה נתבקשתי על ידי משרדו של וינרוט  להיות יועץ בעיזבון שהכיל גם מטבעות. ההתנהלות מולם ואיתם הייתה מבחינתי נהדרת ומכל הבחינות ותודה לעו"ד נשר ולצוות המשרד. 
אצל מינה המיוחדת במינה יש מד שונה. מליבאי ועד שרמן. בהחלט סרגל מעניין. ליבאי היה בצוות האוגדה שהגן על ויינרוט. איפה היה שרמן? לכאורה טנקיסט בחטיבת משפחות השפע.

 פינסקר 10 פינת אידלסון 22
הבית רחב המימדים נבנה בשנת 1926 ע"י האדריכל שלמה גפשטיין. VTLV

בית המשפט לתעבורה ברחוב שוקן פינת קפקא
המשפט שלי היה על שלא עצרתי בעצור מוחלט וסופי ברחוב אידלסון 23 פינת פינסקר 12. ברור שבתל אביב, ממש קרוב לחנות. בפינה השמאלית שתי שוטרות בתירגול של מורה ומתלמדת , אורבות בפינה ועוצרות נהגים נחפזים. (זה בהחלט יכולה להיות התחלה של סרט סקס כחול על חפוז עם שתי שוטרות) זה היה עם הפיז'ו 404 הירקרקה. השוטרת המנוסה מסבירה לחדשה איך ממלאים דו"ח על אי עצירה - גלישה בעצור. אני בקריזה, לא מוכן להשלים עם קביעת השוטרת המנוסה, ומבטיח לה שניפגש בבית משפט ובשום אופן לא איפה שאתם מדמיינים. ממש כמו ג'ינג'י נסער וקופצני. וינרוט גם ג'ינג'י. מיד אחרי הדו"ח שנימסר לידי עם כל המגילה הכתובה, אני באטרף של עצבים, תולש את הספח ומכריז שברצוני להישפט. זה גם נירשם בדו"ח. ככה בלי שהות וחשיבה מוקדמת. אני לא משלם אני הולך למשפט. אני אראה להם!  
שלחתי בדואר עוד באותו היום על מנת שלא אתחרט. ברירת הקנס פחות ממאתיים ש"ח. זה לא הכסף זה הפרנציפ. אצל כולם זה העיקרון של הפרינצייפ. להרבה טמבלים יש פרינצייפ. לטמבלים גמורים יש פריצייפ ענק.
היום 2014 ממש בזירת הארוע שיפוץ מעולה של בית בפינסקר 10 

למי יש חבר שוטר?
אחרי ששלחתי את המכתב למשטרה בנחישות ובהחלטיות, הבנתי שגם צריך להיערך לקרב. יש לי כמה חברים ושכנים שהם שוטרים מתנדבים ואפילו שוטר אמיתי וחוקי לגמרי. אחרי שהסברתי להם בכללי וגם בפרוט, הם הכריזו עלי כמקרה אבוד ואפילו דפוק ופצוע קשה , ללא יכולת שיקום לעד.
"למה? למה לעשות שטויות!? מי יאמין לך? זה מילה שלך מול מילה של שוטרת! בעצם שתים. איך תצליח מול שתי שוטרות? משלמים ושוכחים. כמה זמן תקדיש לזה? אתה לא מבין שהקנס הוא אלפיים ש"ח במקרה שימצאו אותך אשם? מה תגיד? למה שיאמינו לך? מה הרקורד התעבורתי שלך? בטח תיקח עורך דין?!" זה היה רק חלק מהרפטואר ששמעתי והאמת שהתחלתי לפקפק ברמת המוכנות שלי כמו גם רמת הדפיקות. אבא שלי שתק.
מבחינתו כל אחד עובר בדרכו את ניסיונות חייו הוא. גם לו היה מקרה משלו כשרק החל לעבוד כנהג מונית.
לא אלאה אתכם בכל הסיפור אלא אם יהיו כאלה שממש יבקשו וילחצו. אעשה זאת טלגרפית. במשפט אפשר להאריך עד לקץ הדורות. ככה גם מפרנסים עורכי דין.
הסיפור כולו ארך מספר חודשים, אולי שנה. בפעם הראשונה באים לאולם עם עשרות אנשים, ושם הסיפור הוא במודה או לא מודה. ככה הרבה מאד אנשים. אם אתה מודה שלם ושכח. אם אתה לא מודה, אז זה שגר ותתחיל להיות בלחץ ומוטרד, ואנחנו כבר נודיע לך, ובעצם קובעים דיון לעוד הרבה זמן עם הוכחות.

חייבים לקעקע את גירסת השוטרות!
הדיון הבא להוכחות נקבע לעוד מספר חודשים. ככה יש זמן לחשוב ולהתארגן וגם לחשוש. נערכים באופן יותר מוקפד. יאיר נחמני בוגר ומתרגל במשפטים וגם יועץ סתרים מעולה לבעיות מורכבות, מסביר לי לאחר שנכח בזירת הארוע שחייבים לערער את גירסת השוטרות. צריך להביא ממצאים מזירת הפשע. צילמנו את המקום מכל הזוויות. המטרה היא להראות שהשוטרות התחבאו כל כך טוב שלא ראו את קו העצור ואת המתרחש בזמן אמת. ככה מנסים לקעקע את השוטרות. אחת כהה ותיקה והשניה בהירה, בקבוקית וצעירה.
מרוב הלחץ לא ישנתי לפני המשפט כמה ימים, וכשהגעתי לתאריך המיועד הכל היה נהדר, חוץ מזה שהגעתי חודש בדיוק לפני התאריך הנכון. הלחץ מלחיץ מאד, אבל ככה גם ראיתי כיצד מתנהלים דיונים תעבורתיים אצל כבוד השופט דורון. השד אינו נורא. יש הרבה עבריני תנועה עם הרבה תירוצים וסרטים הזויים בראש. רוצים דוגמא? בבקשה.


המשפט בישראל עצמאות 1992 עיצוב צד הנושא – אהוד שפריר 
החברה הישראלית למטבעות ומדליות

אדוני השופט, אדוני השופט/ אינני אשם, אינני אשם/זאת האמת וכל האמת
נהג שהואשם כי דיבר בפלאפון במשך דקות רבות כאשר רכב משטרתי נוסע אחריו, מסביר בלי בושה כי יש לו מנהג מוזר אבל ידוע ומוכח לנגוס וללקק את האנטנה של הפלאפון וזוהי כל הסיבה להיותו צמוד לאוזן. "אדוני השופט, אינני אשם אינני אשם, זאת האמת וכל האמת". כולם בשוקן פינת קפקא על הריצפה. השופט גם. התובע גם. אני נחנק וגם. הנאשם רציני וזקוף לפחות כמו ביבי.

 כמה עולה דו"ח שיחות נכנסות מחברה סלולארית?
הנאשם מראה פלט שיחות יוצאות כי אכן לא בוצעו שיחות כאלה בזמן שמציין הדו"ח. עובדה. התובע אומר שזו הייתה כנראה שיחה נכנסת ולכן יואיל הנאשם להביא דו"ח דומה לשיחות נכנסות או אז נאמין לו לגמרי. אם חשבתם שזה קלי קלות אז טעיתם בגדול. פה התערב כבוד השופט ואמר בציניות למשטרה."אתם הרי יודעים שדו"ח שיחות נכנסות' עולה אלפי שקלים אצל חברות הסלולאר המקסימות. מי יהיה מוכן לשלמו?". אכן מידע חשוב נלמד בבית המשפט לעניני תעבורה שליד עתון הארץ. בכל מקרה יעץ השופט לנאשם לשקול שוב את רצונו להישפט על שלל תירוציו, לפני הפעם הבאה בה הוא פוסק. רמז דק או עצה טובה?

המשפט או לסגור עניין קודם
עבר חודש בדיוק ואני מגיע למשפטי שלי. ברור לכם שכל הלילה לא ישנתי. המשפט - אחר הצהרים. הגעתי לשם עם קו 1 שהיה ממש מול החנות, הרבה לפני הרפורמה בתחבורה. תארו לכם שהייתי נוסע ברכב שלי ועוצר אותי שוטר. מה אני אגיד לו? שאני ממהר כי יש לי משפט על אי עצירה! הכי בטוח אוטובוס וגם הכי זול. החניון שם יקר, חשוך מסריח ומגעיל. באולם פנימה כולם נערכים. התביעה פונה אלי לפני הדיון שנסגור עניינים. אני אודה ואשלם רק את הקנס המקורי. הם מבהירים לי שזה רצוי לי, כי אולי אני לא יודע אבל יש אפשרות שהסכום יהיה גבוה פי עשרה, במידה ואורשע. "כדאי לך, אדון לידרמן, ונגמור!". אמרתי להם שאני יודע, ואם כבר הגענו לעד הלום אז יאללה ננסה להלום ולעוברו בהצלחה.

זוג שוטרות מתחבאות בזולה שלא מאפשרת להן לראות את זירת הפשע
המשפט התחיל עם תיאור העובדות ואני לאחר מכן טוען את שעל ליבי עם התמונות שהבאתי בניסיוני לקעקע את גירסת השוטרות. טענתי שעצרתי עם כל הגלגלים כולל הרזרבי, וכי אני מכיר את המקום כמו גם את משחקי המחבואים של המשטרה. "כבודו, הן התחבאו כל כך טוב שבעצם לא ראו בכלל את זירת הפשע. אין להן אפשרות בכלל לראות מהזוית שלהן אם עצרתי ואם לאו!" השופט דורון ביקש לראות את התמונות ולנסות להבין את שהיה.
כששאל את השוטרת שרשמה את הדו"ח לתגובתה הבנו שהנ"ל ממש לא איתנו. היא הצליחה להתבלבל מבלי שבילבלו אותה. היא בקושי זכרה משהו. היא לא הצליחה לקרוא את מה שהיא עצמה כתבה. אני כמעט בטוח שהיא לא הייתה בטוחה שהיא אפילו שוטרת. מבחינתה היא עמדה בכלל במקום אחר כמו בבדיחה של הגששים. היא הייתה בסרט אחר לגמרי. אם לא היתה לבושה במדים, אזי היא הייתה מכחישה הכל. השוטרת השניה הצעירה והיפה לא הגיעה בכלל לדיון. האם יש סיכוי שאלו שוטרות שחקניות עם ביריות וכל מה שרואים בסרטים כחולים? אין לי תשובה.

הפיג'ו 404 שלי 382-787 צייר A.AVNER


"זה פיג'ו 404 עם גיר ידני ולא ניתן להכניס הילוך ללא עצירה מוחלטת!"
התובע המשטרתי ניסה לחלץ משהו. הוא טען שאולי אולי ורק אולי טיפ'לה לא עצרתי לגמרי וקצת גלשתי בקטנה בקטנה. "לא, לא ולא", עניתי בתקיפות בלתי מתפשרת. "האוטו שלי עם ההילוכים ביד חייב עצירה מוחלטת להכנסת הילוך. זה פיג'ו 404 עם גיר ידני שלא מכיר התחכמויות של כאילו וגלישות מיותרות.". זה היה מסמר אחרון בסיפור הדו"ח המיותר. ידעתי שהסיפור מוצה מבחינתי. הייתי נרגש, בטוח ומלא עזוז. ועכשיו השופט יגיד את דברו.
השופט דורון היה זריז ויעיל. מבחינתו יש החלטה. אין צורך לחכות ולהשתהות. רצף האירועים ברור כמו גם התנהלות הנאשם מהרגע הראשון, במיוחד כשזה מכיר את המקום.
מבחינתו הנאשם זכאי מחמת הספק. כשניסיתי לתהות על עניין הספק ולשאול מדוע, פנה ואמר שאת כל שרציתי להגיד הייתי צריך לעשות קודם, לכן וכעת זה רק הוא וכן יש ספק ויש זיכוי מחמת הספק.

מטבע המשפט המיוחד
האדרנלין היה בשיא. הרגשתי שניצחתי והיה שווה. במקום לשלם מאתיים ש"ח ולשכוח בחרתי בדרך המשפט. זה עלה לי בסופו של דבר כנראה באובדן של 1000 ש"ח לפחות בחשבון הכלכלי הסופי. בשביל החוויה זה כנראה שווה. ומה עם מטבע המשפט המיוחד? אה... זה כבר לפעם אחרת.



יום שלישי, 1 בספטמבר 2015

הסנדלים של צ'יץ' ולמה חולדאי לא עונה

הסנדלים של צ'יץ' על פי אליעזר מורב

מה זה סנדלים למכונית?
מי שלא הכיר את תקופת הסנדלים של צ'יץ' בתל אביב לא יבין את השורות הבאות ואולי חבל אבל בעצם אולי טוב שכך, וכמו שאומרת לימור "יותר עדיף". פעם כששלמה להט צ'יץ' היה ראש העיר תל אביב-יפו, היו מתקינים סנדלים לרכבים חוטאים בניגוד לחוק ולתקנות הקדושות. כן סנדלים לרכב ולא לבעליו שחטא ותמיד עצמים דוממים זוכים לעונשים בידי בני תמותה. כן אלו היו צמד ברזלים שחוברו לגלגל עם נעילה, והפטנט הזה לא איפשר לרכב הסורר לזוז. ככה הונצח המיפגע מצד אחד, וככה לימדו נהגים חוטאים שיש אגרה לכל מיפגע ואם לא תשלם אז משאירים אותך נעול וכבול. מעניין אם יש קשר כלשהו לחגורת צניעות מפעם?
היום גוררים וזהו או שסתם קונסים, ופעם כדאי להקדיש דיון על נושא שיקול הדעת של הפקח בשטח, אבל לא היום בבקשה.
לא כדאי להתווכח על נושא הענישה אבל אין יותר סנדלים, כי דבר מטופש נשאר כזה גם אם חכם הגה אותו. 


מי המציא את הסנדל לרכב?
נדמה לי שזה מישהו בשם סנדלר והכרתי את אח שלו שהיה בכלל חייט ותפר חליפות שוטים לנידונים למוות באמריקה הרחוקה. אמא שלהם היתה כנראה קדשה, אבל רק למאד עשירים וזה הלך כשסגרה את רגליה בסוג של סינדול וככה זה עבר בירושה וגם בתורשה. נדמה לי שהם גרו בדנוור ופעם אפילו מכרו אוסף אצל ביל רוזנבלום שחי ופועל בקולורדו. אגב ביל בכלל לא דביל וכנראה האיש המסחרי הכי הכי בתחום שלנו ואני אפילו הכרתי מישהו שהכיר את אבא שלו ואפילו את אחיו. ברור שהוא יהודי. 
כל המידע הזה שווה בדיקה נוספת ואפילו מעמיקה, ואני ממש מסופק לגביו. 
אם רוצים להראות ולהדגים את מטופשות השלטון בדרגיו השונים, אזי הסנדלים מפעם שהנציחו את המיפגע, מהווים דוגמא מעולה המראה שבני האדם הם יצורים רדודים עם מוח מוגבל והרבה רצון לעשות רע ואפילו דווקא. ענישה וחינוך באמצעות השלטון הם דבר מורכב ואפילו לעיתים דבר והיפוכו. איך מחנכים אזרחים לשמור על דברים סבירים במרחב העירוני? סליחה אבל אין לי מושג, אבל סנדלים בטוח שלא. דרך הכיס זה תמיד מרתיע, אבל רק את אלה שאין להם הרבה.

לגנוב תמרור בקטנה ולפנות שמאלה ולא ימינה
פעם כששלמה להט היה ראש העיר (1974 - 1993) והסנדלים היו שולטים במרחב התנועתי עירוני, קרה הסיפור הבא שכול כולו אמת לאמיתה. מי זוכר מתי התחילו לסנדל בתל אביב יפו ומתי הפסיקו?
יום אחד וזה היה בשעות אחר הצהריים והערב, אני מסתובב לי לתומי בשכונה של מקום עבודתי. חובבי ציון פינת טרומפלדור, זה ממש קרוב ואולי הלכתי לי למכולת של מיכאל ג'נאשווילי השמן, שפעם הייתה בבניין של האכסניה של סמיר. אם אתם לא ממוקדים אז אנחנו בקצה של בית העלמין טרומפלדור ושם רחוב חובבי ציון וטרומפלדור, נפגשים באופן טיפונת מוזר. אם אתה הולך רגל אזי הכל פתוח בפנייך, אבל אם אתה ברכב אז הנסיעה טיפונת מסתבכת, אבל לא ממש. מי שנוסע ברכב ואפילו כחוק, חייב לנסוע כשהוא מציית לחוקי התנועה. לעיתים יש קטע ממש קטן, שלא מאפשר לך להגיע אליו בדרך הקצרה ,למרות שזה ממש קל וזריז ואפילו פה בקטנה. זהו בדיוק הקטע כשנוסעים ברחוב חובבי ציון ומגיעים לטרומפלדור. שם אתה חייב לפנות ימינה לטרומפלדור, כי ככה זה ויש שילוט המורה לפנות ימינה, למרות שההמשך של חובבי ציון הוא ממש צמוד וטיפונת שמאלה, אבל אז אתה חייב לעשות עבירה ולנוע שלושה מטרים שלמים באין כניסה ושמאלה, והנה אתה בהמשך הרחוב, אבל אמרנו שזו עבירה החוסכת נסיעה של סיבוב הלוקח לפחות 7 דקות על מנת להגיע לאותם מספרים נמוכים בחובבי ציון. קוראים לזה לגנוב תמרור ובעצם לעבור על החוק, בשביל חיסכון בזמן ובדלק. אם תבטיחו לא לספר, אומר לכם שאפילו אני בשעות הבוקר לעיתים חוטא ועושה שם קיצור דרך, אבל רק לאחר שאני יודע שאין רכב מולי בטרומפלדור, ושחס וחלילה לא מסתתר שוטר המחפש כאלה גונבי תמרורים ומקצרי דרכים. 

חובבי ציון פינת טרומפלדור וחייבים לפנות ימינה כי ככה זה כתוב ויש תמרור הכוונה

על הפינה של חובבי ציון וטרומפלדור ופעם הייתה פה מסעדת בוננזה

בסנדלים ולא בגשר הירקון כי אם על חובבי ציון פינת טרומפלדור
אז חזרנו לזה שאני בזירת המקום כלומר חובבי ציון פינת טרומפלדור, וזה ממש צמוד לכניסה עם הפשפש הקטן לבית העלמין ואז אפילו היה שם בית שמוש מסריח ומגעיל והיום כבר לא. היום יש שם מבנה עם מפות מפעם על זכוכית של בית העלמין מימים עברו, ועיצוב מודרני של משהו בלתי מזוהה שאין לי מושג מה קורה בתוכו ואשמח לסיוע מיודעי דבר וסוד. 

מבנה לא ברור ליד בית העלמין

אני הולך לי למכולת של מיכאל השמן ואז אני רואה רכב של העירייה, ואני כבר יודע שאלו אותם מלעונים השמים סנדלים מתוך רכב, כמו פורד טרנזיט עם הרבה ברזלים רועשים בתוכו. המלעונים בדרך לעוד לקוח שאינו יודע שינעלו אותו, כי חנה על הפינה או סתם בכחול לבן אדום, ללא כרטיס חניה ואז היו הרבה סיבות ששמו לך סנדל, והכל בשם העיקרון המקודש והטיפשי ללמד האזרחים שחוק וסדר יש לקיים ויהי מה, אפילו במחיר חרותך כלומר הגלגלים שלך. נועלים את העבריינים ובהמשך אחרי ששילמת, יבואו ויחלצו אותך אותם מלעונים. היום זה נשמע נורא, אבל אז הכל היה סביר עד שנפל האסימון שמשהו פה הוא אבסורד. לכל אבסורדום ניתן להתרגל וגם אם השלטון יחרבן לך על הראש, אזי יש מצב שחלק ואפילו הרוב יסכים לכך, כי חוק זה חוק וסדר זה סדר ואל תגיד מילה, כי תמיד יכול להיות יותר גרוע. 
תקופתו של להט בתל אביב-יפו, מעולם לא גרמה לי להתפעם מהדרך בה נוהלה העיר, והכוונה לראש עצמו. לא יצאתי מגידרי כלפי האיש, כי חשבתי שיש דרכים שונות להתמודד עם ניקיון העיר, מאשר העמדת בעלי העסקים לפני העסק עם מטאטא ואפילו הענשתם בכסף. לא השתגעתי מאמירותיו בנושא העריקים, כמו גם הטיפול בכפר שלם ובנושא הבניה בכלל. אני מאלה שהתרחקו מתל אביב, כי לא יכלו לקנות בה בית וזה אכן לא אסון, אבל לצ'יץ' יש בזה חלק כלשהו. בקיצור תקופתו של צ'יץ' טעונה ביקורת לא מעטה, ובכל זאת אהבתי את שלמה להט ולו רק מהדרך בה טיפל בחסידי אומות העולם שגרו בה ולא רק בהם כי אם בכאלה בכל הארץ. דבר זה נעשה בשקט וללא שום פירסום. צ'יץ' היה איש רגיש ביותר, המזיל דמעה בשניה וראיתי זאת לפחות פעם אחת יחד עם הלבן הדומע בעיניים. ועוד על צ'יץ' וחסידי אומות העולם


פקחים שלא מפוקחים ועושים בעצמם עבירה 
חזרנו לזירת הארוע ואני רואה את המלעונים של הסנדלים, נוסעים ונכנסים באותה אין כניסה קטנה, והם כבר מסנדלים את הרכב המסכן שבכלל לא מתנגד כי הרכב בודד ודומם. משהו שם הרגיז אותי. אותם פקחים עוברים עבירה תחבורתית בשם הסנדל הקדוש? הם האמורים לשמור על החוק ואפילו לשמש דוגמא הם העברינים, ורק בשל הרצון לנקנק אזרחים אהבלים. תפסתי גננה וניגשתי אל המלעונים, שתמיד באים בזוגות וגם שלישיה, כי אחד נוהג השני רושם והשלישי מרכיב את הסנדלים ומבחינתי שיחנקו היום, ואל תגידו שהם רק ממלאים את תפקידם. 
ניגשתי אליהם ואמרתי להם שאני מציע להם להם בטובות לפרק הסנדל ולבטל הדו"ח, כי ראיתי אותם מבצעים עבירה בעצמם והם מסתבכים והולכים ואפילו הולכים ומסתבכים. הם חשבו שזה הרכב שלי ואמרו לי להתחיל לקפוץ עם נעלי ההתעמלות שלי, והם לא מבטלים שום דו"ח, והסנדל סונדל ואולי עוד משהו שכבר שכחתי, ואל תשכחו שאנחנו לפני הרבה זמן והלהט של צ'יץ' שלמה חי ונושם, בקומה ה12 ויש משם תצפית נהדרת ותמיד אני סקרן לדעת כמה הלשכה הזו עולה לנו, וכמה מחושבת שם הארנונה והאם העירייה משלמת ארנונה לעצמה, כמו שחברת החשמל עושה עם חשבון החשמל.
בקיצור חבורת המסנדלים לא מבטלת ולא כלום ואני נשאר בלי יכולת לעשות כלום, ובאותו יום לא בא לי לתת מכות לאיש, אבל הבטחתי להם שאני אטפל בהם ואפילו עוד באותו היום כלומר, לפני השעה 12 בלילה ואין קשר לסינדרלה. 
באותו הרגע ניגשתי לחנות ונדמה לי שכבר אז היא הייתה חנוק ושיגרתי פקס ללשכת ראש העיר והנמען הוא לא פחות כבוד ראש העיר תל אביב יפו והדגש תמיד על המילה יפו כי ככה אמר וחזר ואמר הראש שלנו מר שלמה להט. הפקס שלי שעבד אז, היה עם נייר כימי והגלילים היו יקרים, אבל עשה את העבודה נהדר והנה הוא כבר בלשכה ויש לי אישור לשליחתו. הפקס הכיל את השתלשלות הארוע ואת מה שקרה שם, כשאני אפילו חותם עליו עם חתימתי המיוחדת בצרוף השם המלא ואפילו תעודת הזהות.
אני לא יודע מה אתם חושבים שקרה בסופו של דבר ואולי זה רעיון לתת לכם לנחש, אבל ידוע לי שרובכם נחשים לא הכי מוצלחים, ולכן אסכם את הארוע במהירות ובקצרה. 
על הבוקר למחרת, קיבלתי כמדומני פקס שהודעתי התקבלה והועברה לטיפול הגוף המטפל. הדו"ח בוטל ואנשי השטח שהיו במקום הועברו מתפקידם ואולי אפילו משהו לגבי המפקד שלהם, כלומר המנהל של סנדלי דנוור בתל אביב.
שלמה להט מובא למנוחות אוקטובר 2014

שלמה להט צ'יץ' ז"ל קבור היום בטרומפלדור במקום שתמיד ידעתי שיהיה שם לצידו של נחום גוטמן, ובשורה הכי נחשבת היום בבית החיים הזה. מנקודת משכבו הוא יכול תיאורטית לראות דרך אותו שער קטן את מקום הארוע שאני מספר לכם, כלומר טרומפלדור פינת חובבי ציון. אני עובר שם המון וכל פעם נזכר באותו ארוע ובתגובה המהירה ובשליפה המהירה והנכונה של צ'יץ' ושות'.

מאה פעמים ויותר כתבתי לרון החולדאי והטייס הקרבי, מכתבים שונים ומשונים הכוללים בכי ודמעות לא תנין. מעולם לא קיבלתי ממנו אות חיים אישי. הלשכה שלו מקיפה אותו בגדר מאד גבוהה. מישהו חייב לסנדל אותו.