האח של ירון עוז וגילה סוצ'יאנו היפה

November 29, 2013 at 7:55am

2013 מבט על בן יהודה פינת בוגרשוב מהבית התאילנדי ופעם מחלבת קפלן

ירון עוז היה שחקן כדורגל במכבי תל אביב  ואפילו בנבחרת ישראל.  אחותי אראלה מזכירה לי  שלמדה איתו בתיכון. אם תרצו עליו עוד מידע חשוב אני מבטיח לספק.  אני ממש זוכר אותו היטב כי  ירון עוז היה גם שחקן טוב ואפילו כוכב ובנוסף לכל אפילו נראה בסדר גמור למרות שמעולם לא גיליתי ענין בבנים, אפילו לא כאלה עם תסרוקת של ג'ורג' בסט.

חוץ מזה ירון עוז זה ממש סוג של ירון זהבי או אפילו דומה לעוזי רימון שחייבים להודות שזה השם הכי ישראלי שיכול להיות. תזכרו גם בבקשה את השם עוזי רימון כי יש מצב שיהיה ראש ממשלה בישראל למרות שאני ממש לא מכיר שום אדם בשם הזה.

אין לי מושג למה אני מלאה אתכם בפוסט ממש לא חיוני ומציל חיים, אבל יש מצב שאולי ככה נבין כולנו איך נולדות אגדות אורבניות, ואפילו שהן ממש אגדות זניחות ולא מרכזיות. חוץ מזה כולנו חיים בעולם של אגדות ולעיתים זה ממש כייף. מי זוכר את ברוך אגדתי? אני זוכר תערוכה לזכרו בבית ראובן.

ירון עוז מימין ומיקו בלו משמאל. ההתאחדות לכדורגל בישראל

במשך די הרבה שנים סברתי לתומי שהאח של ירון עוז עבד בחנות תכשיטים ממש בשכונה שלנו. ליתר דיוק בבן יהודה 48 שזה איך לומר 15 מספרי בתים מחנות המטבעות שלנו בבן יהודה 18. חמש דקות הליכה וזה מדוד.

הבחור הזה ממש דמה לירון עוז ובמיוחד בתסרוקת שלו וככה אני זוכר אותו - האח של ירון עוז. עם הזמן נחרט לי בזכרון שאח של ירון עוז עובד בחנות תכשיטים ואפילו בחנות של אחת מרשימה ויפה בשם גילה סוצ'יאנו שאפילו למדה איתי באותה מחזור בתיכון עירוני ה'. אולי מישהו יעזור לי להבין זאת. תמיד יש גם את האחרים האחראים לאי הבנות ופשלות. לעולם זה לא אנחנו ובטח לא אני. האם לירון עוז יש בכלל אח? ומה עם האח של דריקס? 

בן יהודה 46 פינת בוגרשוב 9 vtlv צילם אמנון יצחקי לפני הבניה החדשה 2008

בית פינתי זה הכי טוב

בית על הפינה של שני רחובות זה תמיד טוב יותר, כי ככה קשה להתבלבל בכתובת, למרות שמי שצריך להתבלבל ימשיך להיות מבולבל. אנשים מבולבלים תמיד היו ויהיו. מוזר שבולבול זה זמיר ועוד משהו. 

בן יהודה 46 זה ממש על הפינה של בוגרשוב ומיד אחריו זה 48 והוא עיקר התמקדותנו היום ,למרות שאצלי כל העסק הזה היה ממש משהו אחד. לאחרונה פונו שני הבתים ובמקומם צצו ועלו שני בתים צמודים יפים ולא נמוכים, וממבט ראשון נראה שזה ממש קומפלקס אחד.

מבחינתי הפינה הזו של בן יהודה הייתה הפינה הכי מזוהה עם מסעדה עם  מלצרית מאד מקורית. בהמשך ובצמוד הייתה חנות הדגים ההיסטורית ובהמשך שכנה לה על הצד ככה,  חנות התיקים של מתי קלמוס ואשתו. ידעתי שמעבר להם בהמשך יש גם חנות תכשיטים של המשפחה של גילה סוצ'יאנו ועוד כמה דברים דומים, אולם מעולם לא ביקרתי שם. אגב גם הם מעולם לא ביקרו אותי.

מתי קלמוס מתקן כל מיני חגורות

מתיתיהו קלמוס מהתיקים היה בהחלט תופעה וכמובן שבמובן החיובי. ראשית לכל היה בעל מקצוע מעולה, כלומר התפירה שלו הייתה חזקה ומקצועית. המכשירים שלו דמו בחלקם למשהו מלפני המהפכה התעשיתית. ניתן היה להביא אליו לתיקון כל דבר ואתם לא מדמיניים אפילו מה. אני אספר לכם בתנאי שלא תצחקו ולא תספרו זאת לאיש ואם אתם קוראים שורות אלו סימן שנשבעתם בשבועת הבלוג. אז תדעו שאפילו הבאתי לו פעם לתיקון את חגורת הקילה  (בקע)  של אבא שלנו וזה היה ממש מקורי וחדש אפילו עבורו, אבל הוא עמד במשימה. 

פעם מישהו אמר לי שיהודי אמיתי תמיד מגיע בשלב כלשהו לקילה. או שהקילה מגיע אליו. הגודל זה הדבר היחידי שמשתנה. הכרתי פעם נגר בשם בלין שהיה נגר מעולה ושניגר להורי את כל הריהוט בבית מבלי להשתמש במסמר מתכת אחד. היה לו קילה ענק וגם חגורה. אגב גם לביבי היה קילה ומבחינתי זו ההוכחה הכי חותכת להיותו יהודי ואפילו כשר. על סיפורי קילה נוספים בפעם אחרת ויש לי אפילו משלי.

מתי קלמוס בודק את שעוני בנק דיסקונט

חוץ מזה למתי קלמוס היה מנהג מאד מוזר וזה לבדוק ולאפס את השעון של בנק דיסקונט. הוא תמיד נהג להגיע לבנק דיסקונט סניף בן יהודה בשעה המדויקת שסגרו את הסניף ותמיד חצי דקה לפני. אם הבנק היה סגור אז השעון בבנק היה  מקולקל. תסמכו על מתי שאצלו השעון היה סופר מדויק. גם כשעברו מקום לרחוב מאפו, מתי המשיך במנהגו לבדיקת השעון של הבנק. השעון זה הבעיה האחרונה  של דיסקונט. 

חוץ מזה למתי הייתה אשה פולניה למרות שאני לא יודע מאיפה הוריה במדויק. היא בכל אופן הייתה פולניה ללא ספק. אני לא יכול לפרט כי אין לי את הכלים הלשוניים לעצם היותה פולניה. אבל גם זה לא הענין שלנו עם אשתו של מר קלמוס. אפילו יאיר נחמני יודע שהיא הייתה פולניה וכנראה שגם כעת . פולניות תמיד נשארות פולניות.

אז פעם ראשונה או שניה שהייתי אצל התיקים של קלמוס, עברתי חקירה יבשה אצל אשתו. זה התחיל מכמה דברים כללים על מה אני בעצם רוצה,  ובהמשך הגענו לכל הדברים שפולניות טובות יודעות לתחקר ולתשאל. ואז הגענו לתחום עיסוקי והיא הבינה שיש לי חנות מטבעות, וזה בטח גם קשור לבולים ואז באה הקושיה שלא עמדתי בה.

שמתי לב שבהרבה קושיות אני לא באמת עומד ובכל זאת החיים האמיתיים ממשיכים ואפילו הקושיות בפסח לא באמת נפתרות לתמיד. הבסיס העיקרי לחיים הוא יצירת קושיות ובהמשך ניסיון לפתור אותן. מי שלא יודע לשאול גם לא ידע להשיב. מי יודע מה נסגר בסוף עם המפץ הגדול והתרחקות הגלקסיות?

אשתו של מתי קלמוס

בקיצור אשתו הפולניה של מתי אומרת לי בערך כך  "אם אתה עובד עם מטבעות ובולים אז בטוח ששמעת על אבא שלי שהיה גרפיקאי ושמו התחבר לכמה עיצובי בולים".  היא אמרה את השם וינד סטרוסקי כאילו זה היה דבר טבעי ואפילו הזכירה מספר בולים ככה בקטנה. האמת נהיה לי בלק אאוט ואני מודה שעד לאותו רגע לא שמעתי את השם הזה מעולם. אז כשיש למישהו בלק אאוט הכי טוב זה לגרד בראש ותמיד עם יד שמאל, כי אז זה מתכון בטוח לשני דברים. הראשון זה להרוויח זמן והשני גם. ולמרות הכל הישועה לא הגיעה ואמרתי לגברת של מתי שאבדוק ובפעם הבאה אדע יותר ואכן ככה היה. 

צביקה אלוני מספר על 

אגב אם חשבתם שוינד סטרוסקי מוכרים וידועים , אז תדעו שממש לא הרבה ידעו עליהם גם כיום וכששאלתי את המומחה מבחינתי לבולאות ישראלית ובכלל צביקה אלוני, שיגלה לנו מעט אודותם זו הייתה תשובתו "הי קובי, אין לי מידע ספציפי על הצמד וינד סטרוסקי פרט לזה שהיה להם סטודיו לגרפיקה ועיצבו בולים וכרזות. מעבר לזה אני לא יודע. צביקה אלוני" ותודה על הרצון והכוונה הטובה.

מבחר עבודות של וינד סטרוסקי עיצוב אליעזר מורב

מחפשים את וינד סטרוסקי

אז כשבאתי חזרה לחנות התחלתי ככה לעלעל בקטלוגים של בולים ולחפש את השם וינד סטרוסקי. אז לא היה אינטרנט ובטח לא בבן יהודה ואם היה אז לא לרבים ורק באמריקה בקיצור החיפוש היה באמצעות האצבע והספר מה שעדין לא מזיק לעולם בתחומים שונים ומגוונים.

זה לא לקח הרבה זמן והשם וינד סטרוסקי מיד צץ מהקטלוגים וככה למדתי משהו חדש ואולי גם אתם. אגב השם הזה כמו עוד רבים מורכב משני שמות שונים של שני אנשים שונים שהיו שותפים. עד היום אני לא בטוח האם אבא של אשתו של מתי היה וינד או אולי דווקא סטרוסקי. אני מהמר על סטרוסקי. בדרך כלל אני טוב בלשגות.

אגב מה דעתכם בכללי על תופעת הזוגות לצורך עבודה? אני שואל כי אני מנסה להתרכז בפוסט על זוגות כמו הלל ושמאי , השמן והרזה, שי ודרור , דז'יגאן ושומאכר, רוטשילד וליפמן ובכלל.

רעיה רובין ופעם רעיה קצנלנבוגן שגרה בבן יהודה 48

כל הענין שלי עם הפינה הזו של בן יהודה בוגרשוב החל מזה שראיתי שתי תמונות מפעם בפייסבוק של רעיה רובין. באתר של אמנון יצחקי vtlv הראו את בן יהודה 48. זה הבנין שסבא של רעיה קנה ממש מזמן. אם אתם מתעקשים על השנה המדויקת אז 1924. וככה התחיל כל הסיפור בו רעיה רובין הצליחה לקעקע לי את הענין שלי עם האח של ירון עוז, והסבירה לי אחרי בירור קצר ועניני שמדובר פשוט באח של גילה וקוראים לו רוני וזהו. קצר לענין וזהו. מספיק לדמיין חבר!  אנחנו מאותה שכונה ויודעים קצת יותר ממך.

אז בהמשך הבנתי שרעיה היא זו שתסביר לי על הפינה הזו, ובכלל תעשה לנו סדר על סביבת חיים זו מפעם. שאלה פה ותשובה שם ויש לנופחות או יותר תמונה סבירה על מה שקרה בבן יהודה פינת בוגרשוב, כי רעיה גדלה שם ומכירה כמעט הכל.

ידעתי גם שחייבים לחזור לבית הנוכחי, כי כמו תמיד זירת הפשע תמיד חשובה גם אם חלפו שנים והרבה השתנה. עץ הפיקוס שם חי וקיים וגם ראיתי את הבית מאחור שברחוב סירקין של תיכון אנקורי. בצד ראיתי את מסעדת וינה מפעם בבנין הצמוד והכל סגור ומסוגר וזה ממש לא הכי נעים כי מסעדה סגורה זה כמעט כמו גן סגור.  תמיד כשהשם של מסעדת וינה עולה אז בראש אצלי קופץ השם של צבי דינשטיין המנוח משום שאני זוכר אותו אוכל שם ולא פעם אחת.

בן יהודה 48 תל אביב מימין מיכאל ומאיר קצנלנבוגן 1933 לערך. 

מתוך האלבום של רעיה רובין

בן יהודה 48 תל אביב מתוך האלבום של רעיה רובין (קצנלבוגן)

"היי קובי,

כיוון שאין תאריך על אף אחת מהתמונות, ניתן רק להניח שזו שבה מופיעים שני אנשים היא הקדומה יותר, כיוון שהתריס הסגור מימין לחנות מרמז על דירת מגורים ואני יודעת שהייתה דירת מגורים בקומת הקרקע בהתחלה. סביר שזו תמונה  מ-1933, השנה בה הגיעו ארצה. האנשים הם אבא שלי (מימין), מיכאל קצנלנבוגן וסבא, מאיר קצנלנבוגן.

בקומה שמעל לחנויות היו שתי דירות אורך עם קיר משותף ביניהן לכל אורכן. הן היו בנות שני חדרים בתחילה ומאחור הייתה לכל דירה מרפסת –שבשלב מאוחר יותר נסגרה.  (החדר שנהיה מסגירת המרפסת הימנית היה ברבות הימים חדרי... ) בדירה הימנית גרו סבא ושני בניו –אריה ומיכאל -והשנייה הייתה מושכרת, בדמי מפתח כמובן...

בתמונה השנייה יש כבר שתי חנויות בחזית. אחת, לפי השלט, היא תכשיטים או כלי כסף וכיו"ב. אין לי מושג מה היה בשנייה באותם ימים. בשנותה-40 הייתה שם חנות עוגות ומאחוריה הקונדיטוריה, של משפחת קפלן. האנשים הם – מימין לשמאל –אבא, סבא, חבר ואח של אבא, אריה."

סבא של רעיה הגיע ארצה בתור תייר ב-1924 וקנה את הבית שהיה חדש, זה עתה נבנה. הוא חזר לקובנה, ליטא, וב-1933 עלו שלושתם, לאחר שאבא שלה סיים את לימודיו באוניברסיטה.

המשפחה, לדורותיה, גרה בבית הזה עד2001. הבית נשאר כמעט ללא שינויים משמעותיים, מלבד הסרת המרפסת בחזית, מחשש שתקרוס.

בן יהודה 48 היום נושק וחובר ל46 וכאילו בנין אחד

ומה עם הגרלנדה שרואים בתמונה? קצת בבקשה על הדיירים בסביבה ובכלל

"הייתה אכן גרלנדה שבה נכתב במעין חצי עיגול: תרפ"ה.

דיירים:השאלה באיזו תקופה. משפחת סוצ'יאנו נכנסה, למיטב זכרוני, רק בתחילת שנות ה-60 היה אבא מבוגר, סבא של גילה, שקראו לו אדון פישלוביץ', שהיה צורף מקצועי. חתנו אז'ן, Eugen, אבא של גילה, היה הסוחר. הוא נפטר מאוד צעיר והחנות נשארה על אשתו (נכון, אמא של גילה...). שהסתדרה איך שהוא למרות שלא ידעה מלכתחילה שום דבר בחנות. היא נשארה עד לשלב מכירת הבית.

חנויות נוספות שהיו באותה תקופה חנות מתנות/תיירים של האחים צראף, שבאה במקום חנות העוגות של קפלן ב-1970 בערך.

מצידה השני של חנות סוצ'יאנו היה פרוון בשם פרדניק.

חנויות שקדמו להן: לפני סוצ'יאנו היה במקום אטליז של יקה בשם יוליוס זקס. לפני הפרוון הייתה שם חנות תכשיטים בשם ביז'ו, של הזוג- גם הם יקים – הנזי ואיגנץ קימל.

אלה בחזית. היה מרתף לבניין שהיה בו כורך – עוד יקה – בשם קסטנר, כורך ספרים ומדביק מפות גיאוגרפיות לבתי ספר וכיו"ב. ביליתי הרבה שעות ילדות בצפייה בעבודתו. אחר כך היה במרתף מפעל לסוודרים של אדון המבורגר והאחרונים שם היו מתפרה של הוניגמן.

בקומת הקרקע בחצר היה בשנות ה-40-50 בית מסחר לעור –היה שם ריח נפלא!  ואחריו,אחרי שיפוץ פני החצר נכנס לשם סנדלר אורטופדי בשם לומברוזו, וכשהוא נפטר המשיך את הסנדלריה אחד העובדים שלו. היה גם צלם עיתונות בשם ברז ואחריו שני צלמי עיתונות ספורט אריה קנפר ויצחק פריידין והטוסטוס הנצחי שלהם. כשהם יצאו נכנס עושה מסגרות, יהושע אלפנביין, שגם הוא נשאר עד מכירת הבית. היה גם צריף של טכנאי רדיו, ברוך מלמד, ואחריו מיכאל חרותי.

והייתה חצר נפלאה עם פיקוס ענק – שלשמחתי נשאר עד היום.

נסחפתי?" 

עץ הפיקוס בחצר האחורית של בן יהודה 48 צמוד לאנקורי שברחוב סירקין

"מיומנו של בעל בית – בילדותי ניהל את הבית ביד רמה סבא, שנפטר ב-1962. כל הדיירים –החנויות ומשפחת פרומר שגרה בדירה השנייה לידנו, היו בדמי מפתח ונשארו שנים ארוכות. לאחר מכן נפל הניהול על אבא, שממש לא אהב את זה... כשהבית עבר לידינו –ב-1983 – הצלחנו במאמצים ולאט לאט להמיר את החנויות היוצאות בחנויות בשכר חודשי. אבל זה ניכר גם באיכותן – כל מיני  "עתיקות",חומרי ניקוי, מספרה, מסעדה,שלא החזיקו מעמד.

ואם דיברנו על קלמוס - קלמוס ורעייתו בלהה היו במספר 46. הכרתי אותם היטב. גם את הוריו של מתי לפניהם. יכול להיות שמשפחת קלמוס, כלומר ההורים של מתי וילדיהם,גם גרו מאחורי החנות, אבל אני לא לגמרי סגורה על זה. אבא שלי היה מספר תמיד איך אמא של מתי הייתה קוראת לו ושמעו אותה בכל האזור. זה אומר אולי שהם גם גרו שם, כי אחרת מה היה לילד לחפש בחנות? אבל זו השערה בלבד. היה לו גם אח יותר קטן, שקראו לו דוד והוא נסע ללמוד ונשאר בארה"ב. הוריו של מתי קלמוס היו שם משנות ה-30 מכרו ותקנו תיקים ומזוודות, מתי המשיך אותם. הוא למד ציור באבני, אבל המשיך לתקן מזוודות – היה בעל מקצוע מצוין.

הדגים –דוד- גם הוא ב - 46 וגם הוא ממשיכם של הוריו, שאני עוד זוכרת.  גם הם היו שם משנות ה-30. .לידו הייתה מכולת של יהודה ויינגרטן וחנות פרחים מקסימה "דגניה" – עוד ייקית, גב'  אדית שניידר, מהנשים הראשונות שראו בתל אביב על קטנוע - שהייתה אחר כך לחנות מתנות איכותית, גם כן שלה.

אבל אלה כאמור לא בבית ספרנו...

ממול, בבית הפינתי  - מעל בית המרקחת של דר'  בלנק, חנות מזוודות וחנות התקליטים 'סקאלה'  (עוד יקה...נדמה לי ששמו היה קלאוס), חנות מנורות של אדון קליין,  מספרה של אדון יפה -  גרו משפחות זפשטיין. הבית היה קודם של אמא  זפשטיין ואחר כך של 5 בנים ובנות שלה, ששלושה מהם גרו שם. הדירה הפינתית, עם המרפסת העגולה הייתה של אלכס ואטה זפשטיין, שבתם, דורית, היא חברתי הטובה עד היום. ביליתי שם הרבה מילדותי, ולכן גם בחצר השכנה, בוגרשוב 5, הבית בו גרה המשוררת רחל אצל משפחת לוינסון."

ומה עם הבית מאחור ברחוב סירקין שהיום זה בית ספר אנקורי?

"קודם כל, למען הדיוק ההיסטורי, הוא כבר לא אנקורי – אנקורי עברו לטרומפלדור. היום הוא בית הספר לתסריטאות. אנקורי הגיע רק  בשלב מאוחר יחסית. קודם, בשנות ה-40 עד ה-60 או משהו כזה, הייתה בו פנימיה לנערות ממשפחות הרוסות וכיו"ב, שנקראה  "בית הנערה". חושבת שהייתה של העירייה. בעל הבית, אדון חרובי, שרם  גופנא זוכר, ושילב צילום של חזית הבית בספר שלו, גר בקומה הראשונה של הבניין עד יומו האחרון. היה מיודד עם סבא שלי, מביא עצים להסקה, מאלה שאסף בחצרו, ובא לבקש  'א גמילות-חסד'."

ומה עם המסעדה של וינה שלידכם?

"הבית של מסעדת וינה - 48א–נבנה ב-1955-6.. קודם היה שם בית חד קומתי עם חצר גדולה, שגרה בו משפחת זילברמן שקיבלה שתי דירות בבניין החדש. מסעדת וינה הייתה בתחילת הדרך בחנות הקרובה יותר לרחוב, שהיא קטנה יותר, אבל לאור ההצלחה העצומה הם לקחו את החנות הפנימית, הגדולה יותר, כשהתפנתה מיצרן אביזרי אורטופדיה – כסאות גלגלים, קביים וכד' .הורי ואנחנו אכלנו הרבה ב'וינה', שניהלו הווינאים אדון גרובר, השף, ואשתו " הרס"רית"  שניהלה את העסק ואת התור הארוך שבחוץ ביד רמה. היא הייתה נמוכה, אבל נעלה עקבים מאוד גבוהים והייתה עומדת על קצה אצבעות בכניסה ומכריזה: שני מקומות, מקום אחד וכיו"ב. המסעדה הייתה פתוחה רק בצהריים, האוכל היה טעים וטרי, והיה כיף לשבת שם, אם התעלמת מזה שהרס"רית מחכה שתפנה את המקום...לפני שהם פתחו שם את המסעדה הם עבדו אצל או היו שותפים במסעדה קטנה, על פינת בוגרשוב, מה שהיה לימים חנות ירקות ואחר כך פלאפל. הפינה, כלומר צמוד לדגים של דוד.

אני לא זוכרת בדיוק מתי יצאו הווינאים – היא נפטרה והוא עוד המשיך כמה זמן ומכר. היה שם שלב ביניים קצר של מישהו שהיה טבח בצבא וניסה לעשות שם מסעדה שפתוחה גם בערב, אבל זה לא הלך.

מסעדת וינה שאתה זוכר היא כבר הגירסה " הפולנית" ששימרה רק את השם. אלה היו סטפן ובלה, שעברו אחר כך לבן יהודה פינת מנדלי ולדעתי הם שם עד היום. (הנכד שלהם)

מתוך החצר האחורית של בן יהודה 48 מצד ימין בבן יהודה 48א בחצר מסעדת וינה.

כשהורידו את הבית החד-קומתי, השאירו את החנויות שבחזית. אחת מהן, הדרומית ביותר,הייתה חנות סיגריות ועיתונים של זוג יקים נחמדים מאוד – היא הייתה בכלל גרמניה, לאיהודיה. הם היו הזוג מינכהאוזן. הוא היה איש גדול, עם קרחת מבריקה ועם הרבה סנטרים ותמיד עם סיגאר בפה. חברת סיגארים השתמשה בו בתור"דוגמן" – הוא הופיע על קופסאות העץ של הסיגארים שלה, שכמובן מילאו את חלון הראווה. בשלב מסוים הם חזרו לדיסלדורף, ובאוסף הגלויות שלי אמורה להיות גלויה ששלחו משם לאמא שלי, שהייתה קליינטית קבועה ומיודדת.

החנות שלידה הייתה פעם – לפי סיפורי אבא – מסעדה ביתית קטנה, אבל אני כבר זוכרת אותה בתור חנות גלנטריה – של אותם בעלים, הזוג שטרנברג. כשבנו את הבית החדש, נוספה עוד חנות קטנה בחזית שהייתה פרפומריה של הזוג מבורך, בולגרים נחמדים, וכשהוא נפטר והיא עזבה, לקח את החנות סוחר תכשיטים /מזכרות לתיירים וכד', פרסי עם השם האקזוטי :שוקרוללה  יוספיאן"...

לסיכום חברים יקרים, מי שהצליח להגיע עד הלום ועדיין זוכר שיצאנו לדרך עם האח של ירון עוז, מה זה משנה אם היה לו בכלל אח, או שאנחנו מדברים על רוני, אח של גילה ס'וציאנו הגבוהה והיפה? אגדה אורבנית, אמרנו, היה או לא היה. מה שבטוח, כל הסיפור על בן יהודה פינת בוגרשוב היה גם היה.

ותודה רבה לרעיה רובין שבלי עזרתה הרבה, הייתי שוב הולך לאיבוד.

קישור לפוסט בפייסבוק 

פעם בבן יהודה פינת בוגרשוב הסתובב "האח של ירון עוז"