"קובי אני מה זה רעב ואם נחכה אז אחר כך אני מתחיל להיות עצבני וחסר מנוחה. גיסנו תתארגן בבקשה בחנוק ונלך לאכול אבל רק בתנאי שאני מזמין וגם משלם כי אחרת אין דיל". ככה אמר לי אבנר ושם את הכובע של דפני ליף והוא כבר מוכן וגם אני כבר בחוץ וזהו. אם יש קונים עקשנים אז שישארו הם בחנוק עם כל המדליות ושאר הדברים המטופשים ואני הולך לכל הרוחות.
אבנר עם הכובע של דפני
מבחן החומוס ולמי יש יותר גרגרים
"בסדר אם אתה גם מזמין וגם משלם אז בכבוד, אבל למה לעשות עניין ממאה שקלים חדשים כולל טייפ. אני מציע שנלך למשאוושה שזה המקום של החומוס הכי טוב שאני מכיר כולל עכו, כפר יאסיף, ירושלים המאוחדת, נצרת, יפו כולל רמלה, אבו גוש, כפר קאסם כולל קיבוץ עינת, ובעזה לא הייתי וגם לא בא לי להיות. אבל לא רק חומוס יש שם בפינסקר הזה על הפינה של בוגרשוב בתל אביב. יש גם סלט טרי, וגם לבנה, וגם חצילים עם טחינה, וגם מלפפון חתוך בגבינה, ועוד משהו עם פטריות במשהו, וגם סלט זעתר, והדבר שהכי אני אוהב, זה חצי מנה טחינה עם גרגרים, ואם רוצים אז גם ביצה ובחורף יש גם מרק, אבל עכשיו עוד לא חורף. כן וכדאי שנקדים, כי בצהריים מתחיל לחץ של רעבים בגיזרה וצריך לחכות וגם להירשם למרות שהמקום הזה בכלל לא פלצני והאנשים מה זה נחמדים" והנה עוד הוכחה שגם יהודים יודעים לעשות חומוס, ולדעתי לא פחות טוב מבני הדודים שלנו, והנה עוד סיבה להתחלה של עימות על החומוס.
חומוס באשה כפר קאסם בלי בירה בכלל אבל יש חניה בשפע
משוושה - חומוס גלילי שבא לאט בפינסקר. האוטואמנציפציה האמיתית!
אז הגענו והיה מקום גם בחוץ וגם בפנים, ויש יתרונות לשני הדברים ובסוף ישבנו בחוץ והיה מאד נעים בחוץ, והכל הגיע די מהר, ותמיד הם מגישים שם במשאוושה את החמוצים יחד עם החריף (שבחיים אני לא נוגע בו) וגם עם הרבה סימפטיה, ואבנר על הביס הראשון אמר "בואנה זה ממש טעים החומוס הזה" וראיתי מיד שזה טעים לו, ותמיד רואים כשזה טעים למישהו, כמו עוד הרבה דברים טובים. אז לדעתי טעמנו מהכל, כלומר גם חומוס עם גרגרים וביצה, וגם טחינה עם גרגרים, וגם לבנה שתמיד אני חושב שזה גבינה מקולקלת שהדרוזים דוחפים לנו אליהוד כמו ששי ודרור טוענים, וגם חצילים בטחינה, וגם סלט ערבי שזה סלט ישראלי בלי חסה, וגם מים ממש רגילים. וברור שגם פיתות ותעזבו כבר את הפיתות מחיטה מלאה, שזה כנראה סתם חארטה מעורבבת מפיתות ישנות וממש לא טעימות. אפשר גם חצאי מנות והכל עלה פחות ממאה ש"ח והטייפ היה עשרים כי ככה הסברתי לאבנר מה שהבן שלי ניר הסביר לי ממזמן ומאד בצדק.
משוושה חומוס שבא איטי מהגליל ברחוב פינסקר תל אביב
שולחן של 4 עם 2 סועדים
אז אכלנו ודיברנו והמקום התחיל להתמלא וידעתי שכעת זה כבר סיפור ואנשים מחכים בתור ואנחנו יושבים על שולחן של ,4 אבל אנחנו רק שנים אבל כל השולחן מלא צלחות, ומפיות (אגב ככה מזהים אנשים מתל אביב האוכלים חומוס וגומרים לעסק את כל המפיות) והאמת שזה הכי נוח ככה אבל המבטים האלה, למרות שאתה כאילו לא רואה אף אחד, אבל תחושה זה גם משהו ואני מתעלם וחוץ מזה כל האוכל על השולחן אז שימתינו בסבלנות בבקשה או כפי שאמר מנחם בגין הראשון "שיזדיינו בסבלנות בבקשה". לצידנו ישבה מישהי שדיברה אנגלית וממש לא בשקט וברור שהיא ישראלית שחיה באמריקה וגם אם רוצים להתעלם, אתה שומע כי ניתן לשמוע תוך כדי אכילה ואפילו להבין לאן השיחה הולכת למרות שאני בכלל לא קשוב כי הביצה החומה ממש בסדר ותמיד כשאני אוכל ביצה חומה אני נזכר שהיו מספרים שבשביל ללמד את הצבא המצרי לצעוד שמאל ימין היו נותנים להם כלומר לחיילים ביצה (בדה) ביד ימין ותפו"א (בטטה) ביד שמאל וכך היה מכריז המצעיד בקול "בדה ובטטה, בדה ובטטה" והמצעד צעד ובכל זאת ביום כיפור הם הראו לנו כמה דברים ותמיד שלום עדיף על מצעדים מטופשים עם טנקים, שגם הורסים את הכבישים.
אז כשאני עם הביצה בראש והתפוח אדמה, אני קולט מישהו נכנס לחומוסיה ואבנר מראה לי ככה שהבחור עם חולצה קצת מיוחדת. מבחינתי חולצת טריקו שחורה עם כמה ציורים החוזרים על עצמם ולי לא אמרו דבר, ואבנר כבר מסביר שזה יצירה של אנדי וורהול עם 32 קופסאות המרק של קמפבל שנוצרה בשנת 1962. 32 פחיות ל32 טעמים שיוצרו על ידי החברה ונוסו כולם על ידי אנדי ואחיו הגדול כשהיו ילדים ובהעדר אם נוכחת בצהריים שעבדה שעות נוספות והכינו לעצמם מרק מהיר, בהשגחת האח הבוגר. מבחינתי קיבלתי נכשל במבחן הוורהול ובכל זאת נשמע בסדר כי זה גם אמריקה, גם אוכל ויש פה הרבה כסף וכנראה אומנות עם משהו שונה.
Campbell's Soup Cans by Andy Warhol, 1962.
Displayed in Museum of Modern Art in New
York
32 פחיות המרק של קמפל וילדי המפתח
"היצירה ממחישה את נטייתו של וורהול לבחור נושאים הלקוחים מחיי היום יום של ההוויה האמריקנית באותה תקופה. קופסאות המרק ייצגו את תופעת האוכל המהיר, סימבול של הנטייה האמריקנית לאינסטנט וההתייעלות המקסימלית. היצירה בעצם מעבירה ביקורת על תרבות השפע והצריכה האמריקאית ועל אחידותו של המוצר התעשייתי שהינו תוצר של פס הייצור התעשייתי." ותודה לויקי וד"ש לפדי.
לאם ולילד נילס הולגרסון ברדיו בעברית עם אסתר סופר, אריה אלדד ואברהם פררה
אמרתי לאבנר שזה נשמע מעניין ומעולם לא הבנתי איך אמן מצליח למכור יצירות בסכומי עתק שבהם ניתן לבנות עיר שלמה כמו סקרמנטו, אבל זה לא להיום וחוצמזה אם כבר מדברים על צהריים ואוכל של ילדים החוזרים מבית הספר, אז אצלנו זה היה ממש אחרת והזכרון שלי שתמיד אמא שלנו הייתה בבית כי היא לא עבדה כשהיינו ילדים, ומרק מקופסא או שקית לא הכרתי אז, וסליחה שמעולם לא היה לי גומי לבן כזה עם מפתח על הצוואר, והדבר שהכי קופץ לי בראש זה תוכנית הרדיו לאם ולילד בשעת הצהריים שאחרי בית הספר עם אסתר סופר הנהדרת, והייתי ממש ממהר ורץ הביתה לשמוע את נילס הולגרסון (אריה אלדד החבר כנסת לשעבר והפרופסור לכוויות, החל אז כנער את הקרירה הרדיופונית והיום ממשיך ב 103 FM) ומסע הפלאים עם אוזי הבר, והתחלתי לשיר לו את השיר ושכולם במשאוושה יצטרפו או יקפצו כי זה אחלה שיר במיוחד עם הקול של אברהם פררה הנהדר.
נילס הולגרסן, סלמה לגרלף, הספר, השטר, הרחוב וגם אחד פרופ' אריה אלדד
נילס הולגרסן שירה: אברהם פררה מילים: לא ידוע לחן: צבי בן פורת מתוך אתר שירונט
סיפור נספר על רועה אווזים שמו נילס הקטן ובכלל לא נגזים אם נאמר שהיה זה קונדס ושובב לעבוד וללמוד מעולם לא אהב כך מספרים על נילס הקטן ומסע הפלאים סיפור נספר על רועה אווזים עליו נספר ובכלל לא נגזים הוא עבר יערות אגמים והרים בחברת להקת אווזים אפורים כך מספרים על נילס הקטן ומסע הפלאים
שבדית בירושלים וגם שטר כסף עם נילס הקטן רכוב על צווארו של אווז בר
הסופרת שכתבה את מסע הפלאים "סלמה לגרלף Selma Ottilia Lovisa Lagerlöf 1858- 1940 הייתה סופרת שבדית והאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל לספרות. כתבה את האפוס ירושלים, המספר על הגירתם של קבוצת איכרים, תושבי חבל דלארנה, לארץ ישראל, וחייהם בירושלים.
לגרלף התעניינה באגדות עם ישראל והתכוננה לכתוב חיבור מקיף על חיי רבי עקיבא. היא הביעה אהדה לעם היהודי וחיברה אגדה למען הפליטים היהודים שמצאו מקלט בשבדיה.
חמש שנים לאחר זכייתה בפרס נבחרה הסופרת כחברה באקדמיה השבדית ובמשך 25 שנה השתתפה בקביעת זוכי פרס נובל לספרות. תמונתה של לגרלף מופיעה על שטר של 20 קרונות שבדיות, כשבצידו השני של השטר מופיע איור של נילס הולגרסון רכוב על אווז בר." בירושלים יש רחוב על שמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה