אני יש להודות, פריק חטטנות מומחה. אין ערמת גרוטאות או נייר שאיני נובר בה, ולפעמים, מוצא דבר מה בעל ערך, או בעל עניין.
הוויתנו הישראלית כל כך משופעת בחפצים מיותרים, המושלכים, במקרה הטוב לפסולת ובשאר המקרים לרחוב, לשדה, למגרש ריק או לשפת הים. זה כולל הרבה ספרים, חומרים משפחתיים וציבוריים, שיש בהם לעיתים, עניין רב.
להלן כמה מעלילותי בתחום "מדעי" זה.
עוד בשנות ה70 כוונתי, על ידי שיפוצניק ממכרי, לעליית גג ברחוב הס בתל אביב, בה מצאתי חלק מהארכיון של הסופר יעקב פיכמן בהיותו עורך העתון מאזניים של אגודת הסופרים, אי אז בשנות ה-30.
בארגז עץ ברחוב בתל אביב, הצלתי מהשלכה לזבל ארכיון של אגודה להצלת יהודי ברית המועצות, שפעלה בשנים הראשונות להקמת המדינה.
בבוידעם בדירה בתל אביב חשפתי תכתובת של ותיקי התנועה הרויזיוניסטית, כולל מכתב של זאב ז'בוטינסקי ושאר מנהיגי התנועה, בשנות ה-30.
במזוודה בלויה ורטובה מגשם, גיליתי שלל מכתבי רבנים, תמונות ומסמכים של הרבנות בתל אביב, מסוף שנות ה-30, בראשות הרב הראשי הרצוג, כולל טיוטה של מסמך תחינה לנציב העליון למען חנינת שלמה בן יוסף , נידון הגרדום הראשון.
אך היו גם מציאות בעלות ערך כספי לא קטן. באחד הבקרים, אני משתרך ברכבי אחרי משאית הזבל, הרחובות צרים ואין לי ברירה אלא לזחול אחרי המשאית, הפועלים משליכים קרטונים ושאר פסולת לתוך פיה הפעור של ה"זבלנית". לפתע, אני קולט בזווית העין "מציאה", המצריכה בדיקה ועיון. אני עוצר את הפועלים ונובר. הממצא - פמוט כסף יפה, שלאחר ניקוי ושיפוץ, מוצב בביתי, עד עצם היום הזה.
אלו רק חלק מה"מציאות" שלי, אותן אפשר לכנות "בלשות הזבל",
את רוב הממצאים החזרתי לגופים הרלוונטים ולפעמים, גם הודו לי על כך!
הפעם אספר על מציאה קטנה אך מרגשת, שאפשרה לי לבצע תחקיר קטן, כדי לברר את מהלך הדברים לאשורם.
אצלנו במושב, הקמתי ספריה קטנה, בסגנון " קח תן". החברים מביאים ספרים מיותרים ורשאים לקחת ספרים המעניינים אותם. אני מעוניין בעיקר, בספרי ילדים, ספרי קריאה ותיירות. את שאר הספרים: ספרי הדרכה, לימוד וספרי קודש, אני משהה ימים אחדים, ובאין דורש מפנה אותם לפח המיחזור.
באחד הימים, לפני כ-3 חודשים, הביאו לי ערמה מכובדת של ספרים, חלקם ראויים למדפים שלי וחלקם לא מתאימים. ועם כל הכבוד הראוי, שינעתי אותם לפח המיחזור.
אך היו גם מציאות בעלות ערך כספי לא קטן. באחד הבקרים, אני משתרך ברכבי אחרי משאית הזבל, הרחובות צרים ואין לי ברירה אלא לזחול אחרי המשאית, הפועלים משליכים קרטונים ושאר פסולת לתוך פיה הפעור של ה"זבלנית". לפתע, אני קולט בזווית העין "מציאה", המצריכה בדיקה ועיון. אני עוצר את הפועלים ונובר. הממצא - פמוט כסף יפה, שלאחר ניקוי ושיפוץ, מוצב בביתי, עד עצם היום הזה.
אלו רק חלק מה"מציאות" שלי, אותן אפשר לכנות "בלשות הזבל",
את רוב הממצאים החזרתי לגופים הרלוונטים ולפעמים, גם הודו לי על כך!
הפעם אספר על מציאה קטנה אך מרגשת, שאפשרה לי לבצע תחקיר קטן, כדי לברר את מהלך הדברים לאשורם.
אצלנו במושב, הקמתי ספריה קטנה, בסגנון " קח תן". החברים מביאים ספרים מיותרים ורשאים לקחת ספרים המעניינים אותם. אני מעוניין בעיקר, בספרי ילדים, ספרי קריאה ותיירות. את שאר הספרים: ספרי הדרכה, לימוד וספרי קודש, אני משהה ימים אחדים, ובאין דורש מפנה אותם לפח המיחזור.
באחד הימים, לפני כ-3 חודשים, הביאו לי ערמה מכובדת של ספרים, חלקם ראויים למדפים שלי וחלקם לא מתאימים. ועם כל הכבוד הראוי, שינעתי אותם לפח המיחזור.
הפח הירוק למיחזור נייר, שוכן בפינה צדדית של היישוב וכאשר אני פוקד אותו, תמיד תמיד אני מציץ פנימה לראות מה התכולה, בפעם הזו ראיתי מספר ספרים "שלא מבית מדרשי" מיהרתי ושלפתי אחדים, ביניהם הספר "הכנסת כלה" של עגנון, כאשר אני מוצא או מקבל ספר, אני נוהג לדפדף בו, הממצאים רבים, מכתבים, גלויות, תמונות ופעם אחת אף מרשרשים, 3 שטרות של 50 $, יופי יופי של ספרות!
כאשר דפדפתי בספר זה של עגנון ראיתי מיד הקדשה, את חתימתו של עגנון זהיתי מיד, אך טקסט ההקדשה, כיאה לעגנון, בלתי קריא לחלוטין.
כאשר דפדפתי בספר זה של עגנון ראיתי מיד הקדשה, את חתימתו של עגנון זהיתי מיד, אך טקסט ההקדשה, כיאה לעגנון, בלתי קריא לחלוטין.
כידוע לכל עגנון היה כותב את יצירותיו בכתב יד בלתי קריא, אשתו, אסתר, או אסתרלין, כפי שעגנון היה מכנה אותה, היתה מפענחת את הכתוב ומקלידה במכונת כתיבה. הנחתי ש"בבית עגנון" בירושלים, יוכלו לסייע לי בעניין זה, שלחתי אליהם את צילום ההקדשה, הם מיהרו לענות ו"תרגמו" לי את הכתוב וכך היה כתוב שם:
לה' הארץ ומלואה
זה הספר שייך להבחור המושלם
גד ארי' רוזן הי"ו (ה' ישמרהו ויצילהו)
ש"י עגנון
ש"י עגנון הכנסת כלה
הכנסת כלה כרך ראשון הוצאת שוקן ירושלים ותל אביב תשי"ג
האנשים הטובים בבית עגנון ביקשו שאנסה לברר מי ולמה זכה בספר ובהקדשה. פה כבר היה לי קצה חוט, במושב שלנו מתגורר חבר בשם גד רוזן הוא הוא בעל הספר. פניתי אליו בשאלה שאלתית, האם ש"י עגנון היה אורח בבר המצווה שלך?
סיפורו האיר את הקשר בין משפחתו ועגנון. כידוע עגנון מוצאו מהעיר בוצ'אץ אשר בפלך גליציה, היום בתחום אוקראינה. בירושלים התגוררו מספר אנשים יוצאי בוצ'אץ, ביניהם ד'ר צבי רוזן רופא בקופת חולים. כאשר נולד בנו, גד רוזן, בשנת 1948, זיכה ד"ר רוזן את בכיר יוצאי בוצ'אץ, עגנון, להיות הסנדק של הרך הנולד. ב-1961 חגג גד רוזן את בר המצווה שלו ועגנון היה אורח של כבוד באירוע והעניק את הספר במתנה, לחתן בר המצווה.
לפי מסורת המשפחה מכיוון שבר המצווה נחגגה בשבת, ברחוב שטראוס במרכז העיר. צעד עגנון מספר קילומטרים מביתו בתלפיות הלוך וחזור.
שאלתי את גד רוזן: "למה השלכת פריט מעניין שכזה לפח המיחזור?". "לא השלכתי", ענה לי, "נתתי אותו לבני למשמרת, אבל אתה יודע איך הם הצעירים של ימינו!".
הבטחתי לו שמעתה יהיה הספר, שמור ובטוח בחזקתי. את סיפור המעשה העברתי לבית עגנון בירושלים, כפי בקשתם.
עד כאן, מחר יום חדש, העיניים בולשות לכל עבר עוד הרבה "מציעס" מחכות לי בכל מקום.
לפי מסורת המשפחה מכיוון שבר המצווה נחגגה בשבת, ברחוב שטראוס במרכז העיר. צעד עגנון מספר קילומטרים מביתו בתלפיות הלוך וחזור.
שאלתי את גד רוזן: "למה השלכת פריט מעניין שכזה לפח המיחזור?". "לא השלכתי", ענה לי, "נתתי אותו לבני למשמרת, אבל אתה יודע איך הם הצעירים של ימינו!".
הבטחתי לו שמעתה יהיה הספר, שמור ובטוח בחזקתי. את סיפור המעשה העברתי לבית עגנון בירושלים, כפי בקשתם.
עד כאן, מחר יום חדש, העיניים בולשות לכל עבר עוד הרבה "מציעס" מחכות לי בכל מקום.
יוסף שחם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה