נונק , הצמר גפן ואגם בכיכר

July 25, 2013 at 4:08pm

נונק  מפתח  תקוה הוא אחלה  בחור במובן הטוב של המילה. נונק  אוהב את החיים הטובים ולכן תמיד הוא מחייך והחיים מחייכים אליו בחזרה. ניתן לזהות בקלות אנשים שמחים ומדושני עונג. חצי פתח תקוה  הייתה שלו והחצי השני חיכה . פעם היה לו מפעל  לצמר גפן , אבל גפרור אחד הפך אותו לעשיר מאד גדול,   כי צמר גפן לא מסתדר עם מים ואש. הרבה אנשים התעשרו משריפות לא מתוכננות. אשרי הגפרור זה לא רק חנה סנש. 

את השם המיוחד  הזה קיבל נונק  noneck מאישתו האהובה  והחסודה ,  שהבחינה יום אחד ככה ללא כוונה  ומזווית חדה שלבעלה  פשוט אין צוואר. זה פשוט קרה בהפתעה די מרעישה ואז היא צעקה "נונק מה קורה לך עם הצוואר שנעלם  בין הראש והגוף?" .  מאז כולם קוראים לעמצ'וק  נונק ,  והוא אפילו עונה. במשרד הפנים סרבו לשנות לו את השם. 

אחרי שנונק קיבל הרבה  מאד כסף מהשריפה של  הצמר גפן,  הוא החליט להשקיע את הכספים הנזילים  שלו בדברים שלא יכולים להישרף.   אז הוא קנה את המפעל הצמוד אליו. זה היה בית חרושת המייצר ומשווק מטפים וציוד לכיבוי שרפות. ואז היה חורף מאד גשום והירקון עלה וגעש וגם המטפים צפו והגיעו לנתיבי איילון. 

כל פעם שאני עובר בכיכר צינה  דיזינגוף בכיכר המוגבהת,  ליד המזרקה היורקת אש ומים  של אגם,   אני נזכר בנונק והצמר גפן. יעקב אגם בכלל לא מכיר את נונק אבל תודו שזה צרוף מקרים מענין. 

מים ואש - יעקב אגם (ככר דיזנגוף) VTLV

משה כהן גר באותו מקום והחתולים שלו מבינים אנגלית

July 23, 2013 at 10:19am

משפחת כהן ליד הבית ברחוב בן יהודה. שנות השלושים

משה כהן גר בשכונה שלנו המון שנים ומעולם לא נפגשנו עד שנפגשנו. מסתבר שמטבעות יכולים לקשר אנשים אפילו אם הם לא שווים הרבה. מתברר שלא רק  Nokia Connecting People

משה כהן נולד באותו בית בו הוא חי כבר 88 שנה. את יסודות הבית הקטן בו גדל יחד עם משפחתו ברוכת הילדים ניתן לראות עד היום.  מסתבר שניתן לגור בסביבת חיים אחת ולא להיפגש מעולם. אולי זה משום שמשה כהן נוהג לרכב על אופנוע עד היום . לי אין רשיון לאופנוע ואני גם לא רוצה. משה תמיד היה בקטע של אופנועים ואפילו בתחום המקצועי טכני. חוץ מזה שמתי לב שהחתולים השמנמנים שלו מבינים אנגלית  קלה  וגם עברית שפה קשה ,  של בן יהודה שטראסה. 

משה כהן נולד בתל נורדאו.  גם רם גופנא - קפלן  נולד בתל נורדוי

משה כהן נולד ב - 1925 בשכונת תל- נורדאו. אפשר גם תל-נורדוי. חלק קטן מהבתים המקוריים עדין איתנו וככה גם תושביה  הראשוניים של השכונה הצפונבונית הראשונה ומכמה היבטים. גם רם גופנא (קפלן) נולד בתל אביב 1928  וגדל בשכונת תל נורדוי. משה ורם מכירים מהשכונה ולא ניפגשו מאז ילדותם. אולי זה עוד יקרה.

לקראת שנת המאה לתל אביב כתב פרופסור רם גופנא ספר על עשר שנותיה הראשונות של השכונה 1922-1932. הספר מכרם מטרי לרחוב בן יהודה שטראסה  חולק חינם ואזל וכיום ניתן לראותו במלואו חינם  אין כסף ברשת  

מבחינתי תל-נורדוי התחבר תמיד לשני דברים מעט רחוקים ולא לשדרות נורדאו שלנו שליד סוקולוב.

הראשון היה ונשאר קופת החולים אליה היינו מופנים לעיתים מסניף גלביץ שלנו, לרופאים מומחים יותר בתחומים שונים. גם בית המרקחת שם עשיר יותר. הדבר השני שבתיכון למדתי עם כאלה שקודם למדו בתל נורדוי. הבנות של תל נורדוי תמיד היו שוות. כיום אני נוהג לעיתים רחוקות להשתמש בחניון המחניק והתת קרקעי שבמקום. יש שם  ארובה גבוהה ומקורית להוצאת הגזים ועליה עיטורי גאודי למתחילים. לאחרונה  למדתי שגם בימים הראשונים של תל נורדוי  היה לה קשר מיוחד עם שכונות הצפון שליד הירקון שם גדלתי. ועוד קצת על שכונת תל נורדוי  

משה כהן על יסודות הבית המקורי. ברקע בנין אל-על 2013

הפרחים של יחזקאל המרגל

July 20, 2013 at 8:06am

הפרחים של חזי פורחים פעמיים בשנה

מעולם לא הכרתי מרגל אמיתי. ג'יימס בונד זה רק ספר וסרט , ומרגלים נוהגים להסוות את פעילותם למרות שיש סיכוי שכמה מהם ביקרו בחנות המטבעות ברחוב בן יהודה 18א' בתל אביב. יש יותר ממדליה אחת לאלי כהן המרגל שלנו בסוריה.

כל פעם שהפרחים של יחזקאל פורחים אצלנו בגינה למשך יומיים שלושה,  אני נזכר ביחזקאל המרגל. זה קורה פעמיים בשנה בקיץ וגם בחורף.  יחזקאל הביא לי כמה פקעות ומאז הכל היסטוריה. יחזקאל גם מצייר מאד יפה לטעמי. יש מרגלים המשאירים מזכרות פורחות. מעולם לא הצלחתי לדבר עם יחזקאל על עניני החזית האדומה ועניני מרקס ולנין בהקשרים מקומיים משום שתמיד זה התחיל וניגמר בעניני אשכנזים ומזרחיים. אז המשכנו עם מטבעות ועתיקות כי כסף חובר לכל דבר ובכל השפות.

רפי השמן , מוישה השיכור, שלמה נתניה , רפי דימונה הם לא סתם שמות בדויים בעולם האספנות והנומיסמטיקה. ככה גם יחזקאל המרגל,  כי היה גם עוד יחזקאל המבוגר וכדי שנדע שזה יחזקאל הזה כלומר חזי , הוסיפו לו את התואר המרגל. אם אתם לא מאמינים לי, תשאלו את אודי אדיב. מסתבר שבעולם המטבעות יש גם דמויות לא משמימות. כל השמות אמיתיים.

על ספסרים, כדורגל ואפילו קצת על המכביה

July 19, 2013 at 11:18am

אצטדיון המכביה ריצת 60 מטר עם המורה משה חכמוב והשנה 1972 אלי קזס מנסה להשיג אותי וזה מאד קשה

ארועי  המכביה  נפתחים  ואם חשבתם שאני הולך לספר לכם על המדליות של המכביות לדורותיהם אז לא הפעם אבל לפרופסור שאול לדני יש אוסף סמלים, מדליות הקשורים לנושא ובטוח שהוא יודע הרבה. גם לא על יוסף יקותיאלי המיוחד , הוגה ויוזם מפעל המכביה,  שמשום מה בחר לקחת את פרוץ מרד בר כוכבא ולהתחיל לספור ח"י מאות.  ח"י זה מספר נהדר אפילו לחנות מטבעות בבן יהודה אבל למה  שמעון בר כוכבא חובר לספורט יהודי מקובל זה קצת נפלא ונשגב מבינתי הדלה. כנראה שכל תקופה עם גיבוריה ומיתוסיה. זר לא יבין זאת בחלוף השנים.  אם תרצו קצת תמונות מיוחדות בנושא המכביה  מהארכיון הציוני שהועלו לאויר ממש כעת אז בבקשה 

כשאומרים לי מכביה זה מזכיר לי דווקא את החוויה הראשונה בחיי הקשורה לספסרות. הזכרון הזה חרוט אצלי לנצח נצחים. אני אפילו מסוגל להתחבר לריח של המקרה והאווירה. קורים לזה ארוע מכונן או שזה סתם נדמה לי. הייתי ממש צוציק ובטוח שפחות מגיל 10. אז גם הבנתי שספסרים יכולים לאכול אותה וזה לא רק מזל. אם יוצאים כנגד תופעות רעות  אזי יש סיכויים לנצח. בשנים האחרונות נדמה לי שקשה יותר להילחם בתופעת הספסרות משום שנראה לי שרשויות המדינה הם אלו שהפכו לכאורה לספסרים הגדולים. ואולי חלמתי חלום. למי בדיוק שייכות אדמות המדינה הלא פרטיות? למינהל או לאזרחים?

איצטדיון המכביה  היה לי בילדותי כמקום בו העברנו חלק ניכר מהזמן הפנוי שהיה מצוי בשפע. הלכתי לשם לראות את קבוצת הכדורגל שלי  מכבי תל אביב של אז עם גיורא שפיגל, מיקו בלו , דרור בר נור, רחמים טלבי, משה עסיס , צביקה רוזן ומאיר נמני ואפילו חיים לוין השוער שתמיד היה עצבני , בלתי צפוי ומאד חזק.

לאימוני הקבוצה לא הייתה בעיה להיכנס,  כי באצטדיון המכביה של אז היו כמה כניסות מסודרות ואפילו כמה פירצות שהזמן גרמן. כבר אז באמצע שנות השישים  העסק נראה לא משהו וכל האזור לא היה מתוחזק היטב. המוסכים והמחסנים של מגרשי התערוכה תמיד הישרו תחושה של מקום די מוזנח , וגלידה מונטנה הדביקה לא הייתה כליל הניקיון ובכל זאת זה היה נפלא. את ימי הספורט של בית הספר היסודי "דוגמא" עשינו באיצטדיון המכביה,  כאשר המורה להתעמלות משה חכמוב  מארגן ומסדר את כולנו וגם המורות היו אמהיות וחסודות. אני זוכר היטב את הטריבונות הרעועות  מברזל חלוד ורוקד כמו גם לוחות העץ  החסרים , שתמיד משהו נפל למטה. בטוח שהיו ברצפה אוצרות וכסף קטן  שחיכו למושיע בנוסף לחול , קליפות הגרעינים  והעשבים  השוטים. 

הכרנו כילדים את שחקני מכבי וגם את מי שליווה אותם מסביב כמו עסקנים, אפסנאים ,  מאמנים ובכלל אוהדים שנפשם יצאה אל אלילים לא מוסברים. אני מעריך שהארוע שנחרט בזכרוני קרה אי שם  סביב 1965 לערך.  זה היה הרבה לפני החמש אפס המפורסם של שנת 1970. זה היה בדרבי בין מכבי להפועל וזה היה ממש ביום שבת וזה כנראה לא היה יום חורפי . אני לא יודע להסביר למה לא קניתי כרטיס כי במכביה אני לא זוכר אותי קונה כרטיס מעולם,  אבל יתכן והייתה סיבה נוספת. אני כמעט בטוח שהכרטיסים אזלו ואפילו למקומות העמידה. כן היה דבר כזה  שערי עמידה,  וזה היה גם יותר זול.

לא היו כרטיסים כי מישהו דאג שלא ישארו כרטיסים לקהל הרחב. אלו היו ספסרים שקנו את כל הכרטיסים וניסו למכור אותם במחיר מופקע. לא היה  לי גרוש  כלומר אפילו לא אגורה  "מאלומיניום יא עיוני" ולא חשבתי לקנות כי אם לנסות להיכנס בשלב כלשהו עם עזרה של מכרים שתמיד היו שם באיצטדיון המכביה.  פעם קראו לזה להתפלח. הפעם לא היה שם איש לעזרה.

תוצאת המשחק 0:0

אלופת עונת 1966/1968 בליגה הלאומית הייתה מכבי תל אביב, 

שזכתה במקום הראשון בתום העונה הכפולה

אני זוכר שהיו המון אנשים בחוץ מקיפים את החומות של האיצטדיון הנושק לירקון המעט מריח , וחושבים שהחומות יפלו או שיקרה נס. להמון אנשים לא היה כרטיסים והצעקות מבפנים העידו שהמשחק כבר התחיל. כולם מתרגשים כי דרבי לא כל יום קורה ובמיוחד לא דרבי בין הצהובים כחולים לבין האדום לבן של מרכז הפועל. גם להפועל היו יופי של שחקנים כמו  דוד פרימו , קיקו רחמינוביץ', יחזקאל חזום, בן יהונתן ובן ברוך ואפילו שייע פייגנבוים הדי צעיר והם היו האדומים עם קיצוני סופה כמו ג'ורג' בורבה שהיה בועט קרן ורץ לנגוח. התרגשות במשחק כדורגל זה נהדר,  אבל כיום אני מודה שזה ממש לא חסר לי. גם לא הקללות . אז כנראה לא שמתי לב  לניבולי הפה  או  שחלה אצלי התפתחות בשמיעת ניואנסים. אני די אוהב לקלל ככה לעצמי אבל לשמוע אחרים זה קשה. נתן זהבי בקללות ביידיש זה הדבר הכי יפה שאני מכיר ואוהב בשנים האחרונות.

שמתי לב שהיו כמה אנשים שהציעו כרטיסים במחיר מופקע. ככה הכרתי לראשונה את המושג ספסר. הבנתי שהם מוכרים כרטיסים למשחק עצמו. ואז ניגש אלי מישהו ואמר לי רוצה כרטיס? רציתי אבל לא היה לי גרוש אז מה עושים? הוא שאל אותי כמה כסף יש לי וכשעניתי שאין לי אבל אני יכול לרוץ הבייתה ולנסות להביא. הוא ביקש חצי לירה שזה היה ממש לא הרבה כשארטיק עלה 10 אגורות אבל לא היה כלום. הבנתי שהספסרים נמצאים בבעיה כי עובדה שהמשחק כבר התחיל והרבה אנשים בחוץ והם בעצם תקועים עם סחורה שבעוד שעה לא תיהיה שווה אפילו חצי גרוש. חייבים למכור עכשיו ומיד אבל אנשים לא משלמים. לפעמים ספסרים אוכלים אותה ובגדול.  אם לא יקנו דירות ויעשו פאוסה ויגורו אצל ההורים  ואפילו אצל חברים וגם בשדרות זה בסדר ,  אז  יש מצב שהדירות של ביבי יהיו שוות כמו דירה בסרי לנקה. ככה גם הדירות של כולנו. הממשלה והבנקים מספסרים באדמות, מגרשים והלוואות ואנחנו משתפים פעולה ומוכרים את עתידנו וגורל ילדינו בשם קידוש המשכנתאות. 

רצתי הביתה כי ידעתי שאוכל להביא חצי לירה. זו הייתה ריצה משוגעת כי סוקולוב 93 זה ממש קלי קלות לאיצטדיון ובמיוחד בשבת. רצתי מהר מאד כי לרוץ ידעתי תמיד. האויר לא נגמר לי ואני לא זוכר כלום אבל כבר הייתי בדרך חזרה וכשהגעתי לשערי האיצטדיון  ראיתי שאין איש בחוץ ובעצם כל השערים פתוחים וכולם נכנסו פנימה. הכל פתוח ואיש לא נשאר בחוץ וגם אני. בהנהלת מכבי החליטו מסיבותיהם לנקנק את הספסרים מסיבות שונות וכולם נכנסו בלי כסף. 

כשהמדינה מספסרת במחירי הדיור בצורות שונות , האזרחים צריכים לפתוח את השערים  ולהבריח את הספסרים החוצה. 

אצטדיון המכביה 1931 תל אביב שפך הירקון שיירות גמלים, מגרש מכבי . צלם לא ידוע. ספריית הקונגרס

"צריך לגרש את כל הסודנים" וגם קצת על חומוס

July 15, 2013 at 3:20pm

מי אמר סודני ולא קיבל ?

ישבנו לאכול בחומוס הטוב ביותר שאני מכיר למרות שאני אוכל שם טחינה עם קצת גרגירים ורק חצי מנה. קוראים למקום הזה חומוס משאוושה וזה אחלה של מקום ואין לזה שום קשר לחומוס אחלה בכלל. ואז שמענו את קאטו הצעיר- שם בדוי אומר "צריך לגרש את כל הסודנים מהארץ! ושילכו למקומות אחרים ואפילו לאובמה"...והמשכנו לאכול כי החומוס במשאוושה נהדר.

*סודנים ידועים בניקיונם *

מבחינתי סודני הוא לא חבשי וגם מתחבר קצת למוחמד עלי, לא המתאגרף עם הפרקינסון אלא זה השליט המצרי  שהביאם  ארצה לראשונה  לצרכים שלו. זה קרה  בעקבות  מרד הפלאחים 1834 והשאיר פה כמה סימנים המצויים במקומות שונים.  לאחרונה למדתי ככה באופן  אגבי משהו שאולי ישנה דעות קדומות בקרבנו. אפרים ברוך מי שהיה שותף בהקמת גן הוואי  המיתולגי ביחד עם משפחת ביידס בעלי המקום מספר "על פי דרישתו של אפרים לא הועסקו במקום יהודים או ערבים אלא רק סודנים, מכיוון שהיו ידועים בנקיונם. " ועוד על גן הוואי באתר הנהדר vtlv של אמנון יצחקי  

*חומוס משאוושה  הכי חומוס שיש*

הריכוז של המהגרים מחפשי העבודה  מאפריקה בתל אביב בולט. מדרכות תל אביב  רואות את רוכבי האופניים ויש רבים כמוני שכמעט ונדרסו אבל ממשיכים לחיות.  יש כאלה שזה מפחיד אותם ומהרבה סיבות וקאטו הצעיר-שם בדוי המשיך וקבע  "צריך  לגרש  את כל הסודנים ואחר כך נראה. כל  מי שגר בתחנה המרכזית ודרום תל אביב מבין על מה אני  מדבר  ואילו האחרים בצפון המדושן  לא מבינים שכל גנבי האופנים והסמארטפונים משתייכים אליהם.   יש ביניהם אנסים וזה פחד".  אז המשכנו עם החמוצים והכרוב הנהדרים ויש גם פיתה מחיטה מלאה ואפילו שתיה קלה.  אני בבקשה בירה דיאט שחורה ואין שום קשר לשחורים הפליטים מדרום סודן ודרום תל אביב.  בחומוס משאוושה  ברחוב פינסקר 40 מועסקים גם פליטים מאפריקה וגם כאלה עם צרכים מיוחדים. תמיד המקום נינוח ורגוע,  אפילו כשהמקום מלא ומפוצץ בסועדים. 

אז אחרי שאכלנו כלומר ליקקנו את החומוס, הטחינה , ביצה קשה עם קצת פול , סלט קצוץ נהדר , לבנה עם מלפפונים חצי מנה, הגיע הזמן של הקינוחים הממש קלילים. אבל אז שמתי לב שקאטו הצעיר -שם בדוי שישב ממש  בסמוך ניקה מאד יפה את הצלחת ולא שכח להסביר לכולנו ש "צריך לגרש את כל הסודנים ויפה שעה אחת קודם. הארץ הזאת היא שלנו ומספיק". הסתכלתי על קאטו הצעיר - שם בדוי עם רעמת השיער המוזרה  והמשוכה לצד ימין  ולא ראיתי שום שפם מיוחד וקטן כמו לאדולף.  רציתי לדעת אם קאטו הצעיר -שם בדוי הוא אכן דמות אמיתית ולא משהו וירטואלי  ואכן הוא ישב שם על אמת. אנשים הסתכלו עליו אבל כולם המשיכו לאכול כי האוכל במשאוושה מאד טעים וגם הקינוחים של המלאבי עם הקוקוס והמי ורדים והבוטנים השבורים נהדר. 

ואם היה קאטו ישראלי אמיתי אז בטוח שהוא היה מוסיף "חייבים לצאת מהשטחים ומיד!"

על אוטובוסים ירוקים וגם אדומים באי מלטה ולמה יוק תחרות?

July 10, 2013 at 11:10am

אוטובוס אדום סובב מלטה באחלה סידור

תחרות זה דבר טוב !? ככה נדמה לנו בדרך כלל , אבל לדעתי תחרות אמיתית מובילה לדברים ממש לא טובים ואפילו למלחמות. אני מאמין בסידורים הוגנים כאלה ואחרים ותחרות זה טוב אולי להימורי ספורט אבל לעסקים ולפוליטיקה עדיף סידור מתאים. חוץ מזה תדעו שספורט תחרותי מוביל לפציעות ולדברים לא טובים,  אז תחרות זה לא טוב. חוץ מזה לא כל תחרות שאנחנו רואים היא באמת תחרות. יש תיחכום בהרבה דברים. תמיד אני נזכר בסיפור על מקבצי הנדבות שליד הכנסיה. אם אתם לא מכירים חכו לסוף.

• ביבי שלנו ושות' רוצים לעשות הפרטה ותחרות בנמלים,  כי לטענתם   אלון חסן ושות' מנהלים לנו את החיים ביוקר רב ולכן נבנה עוד נמל. או אז  כשתיהיה תחרות,  הכל יהיה בחצי חינם וככה כולנו נחגוג כמו למשל כשעשינו תחרות על ניהול קופות הגמל. ד"ר יוסי בכר החתיך והועדה  סידרו לנו אחלה תוכנית תחרותית  והבנקים כבר לא קובעים את גובה דמי הניהול,  והכל יותר זול וטוב אבל בעצם הכל יותר יקר ורע וכולם משלמים יותר. יש אפילו מופסדים בגדול כי תחרות זה דבר טוב. לדעתי התחרות האמיתית היום היא בין ביבי לברק. למי יהיה יותר כסף נזיל ומיד. בינתיים ביבי מנצח כי עובדה שברק לקח משכנתא של יותר מעשרה מיליון והוא גם יצטרך להחזיר אותה,  אבל כעת הוא עצמאי ואולי יעקוף את ביבי בסיבוב כי תחרות זה דבר טוב. אגב כמה יוצא תשלום חודשי על 10 מיליון ולא באחוזים בבקשה? AIG עשו ביטוח לברק לדעתכם?

• אם חשבתם שהסיפור הסלולארי מוכיח את ענין התחרות אז תזכרו כמה זה עלה לנו ולמה המדינה עמדה מנגד בראותה את השבר ולא יכלה לקבוע סכום חודשי מכסימלי של למשל 150 ש"ח ושכל החברות הסלולאריות יחד עם הרגולטור יחנקו במידה וזה לא מתאים להם.

• מינה רעייתי שתחיה קבעה נחרצות "נוסעים למלטה והכל מוכן ויוק תירוצים". ככה טסנו לנו יחד עם מטוס שלם  וצפוף  לאותו אי נחמד בין איטליה ללוב שמפקד הצי התורכי לא מצא ומאז יוק מלטה הפך למושג. את מלטה כמעט ולא קישרתי לשום דבר מלבד לפתחי שקאקי ולהבדיל דום מינטוף שליווה את מלטה לאורך המון שנים והיה מיודד עם בן גוריון וכנראה גם עם שמעון פרס. כשהזכרתי את שמו לשומר בבנין הפרלמנט הוא אמר לי שלפני שנה הלך לעולמו. 

נדמה לי שעבורי מלטה היא  סוג של חוויה שמה שהכי נחרט לי כרגע זה ענין התחרות ואולי בעצם האין  תחרות והכל בגלל אוטובוסים במיגוון צבעים. ככה נתפסתי לזוטות מוזרות וככה זה התחיל וכל הפרשנות כולה שלי ובראשי  ואין אחריות לכלום.

  *סנט ג'וליאן שליד ואלטה בירת מלטה*

• באחת הכיכרות המרכזיות של רובע סנט  ג'וליאן , המלאה תיירים מכל העולם , מוצעים טיולי אוטובוסים לסיורים תיירותים באי. יש שם כמה חברות שונות ואפילו עם כמה צבעים לאוטובוסים הדו קומותיים. יש הסברים עם אוזניות בהרבה שפות.   בעברית או ביידיש לא תמצאו אבל בפולנית יש. אז כשאתה עובר בכיכר הנינוחה ומוצפת השמש, ניגשים אליך סוכני מכירות יעילים ואפילו אדיבים ומציעים לך את מרכולתם והיא כרטיסים לאותם אוטובוסים.
• הכרטיס מאפשר סיבוב באי עם הסבר,  ירידות ועליות ללא הפסקה ואפילו תוספת כזו או אחרת ביום שאחרי.  ואם תיקח עוד טיול לאי נוסף,  אז תקבל הנחה נוספת ואפילו הסעה  למלון וגם שייט לאי נוסף ואם תספיק אז  יש לנו עוד משהו ועוד משהו והכל נעשה בחינניות ואדיבות ואנגלית יפה. ובינתיים ככה ממש ליד,  עומד סוכן מכירות של חברה מתחרה בצבע שונה , והוא כבר מסביר לך שהם נותנים עוד משהו ואפילו ביום שבת הם מקפידים לא לעשות רעש ליד בית הכנסת שלא מצאנו,  וחוץ מזה הוא מתעניין מאיפה אנחנו באים ואפילו מחמיא לנו על האנגלית הטובה מזו של האיטלקים ואחרי שניסה את כל האטלס הבין שישראל זה ממש ליד ירושלים ובית לחם.
•  יש גם נשים בסיפור וכולם באחווה ורעות,  ולא ראיתי מאבקים קולניים או דחיפות והכל בסבבה סבאבי ויופי לכולנו. ואז בעצם נזכרתי בסיפור הנהדר , שכל ענינו הוא להראות שתחרות זה בשביל הקונה הזקוק נואשות להוכיח לעצמו שהנה העיסקה העדיפה ולא סתם ככה כאילו כלום.

• הסיפור הוא  על זוג מקבצי הנדבות שישבו זה לצד זה בפתח כנסיה מכובדת כשהראשון עונד צלב יפה ומכובד והשני יהודי כנראה עם מגן דוד ענק. לשניהם קופסא לאיסוף התרומות כשהנוצרי ממש מצליח וממלא הקופסא והיהודי עם הפח הכמעט  ריק ממש על הפנים ואפילו זוכה למבטים ככה לא אוהדים מבאי הכנסיה. בסוף ניגש איש טוב ונחמד ליהודי ואומר לו ככה בלחש "אולי תלך לבית כנסת של יהודים כמוך כי פה לא יתנו לך כלום וחבל בשבילך" אז היהודי ככה מעקם את הפנים ואומר לחבר שלו "סאשה מה אתה אומר על החוכמולוג החדש הזה שמנסה ללמד אותנו איך לעבוד?". ואז כולם צוחקים....

בפעם הבאה שאתם רואים תחרות עיסקית תיזכרו באוטובוסים הצבעוניים של מלטה או בזוג מקבצי הנדבות בכנסיה המפוארת.

אוטובוס צעצוע מפעם ובשלל צבעים

אוטובוס ירוק באי גוזו עם נהג שמוכר מים קרים

הנמל של ואלטה עם תותחים על אמת ובלי מוזות

לרגליו של המושל Jean Parisot de Valett

מצרים בשבילי זה סאדאת וגם יוסי דרורי

July 4, 2013 at 10:48pm

ISLAMIC COINS. BURJI MAMLUK. al-Ashraf Barsbay, Gold Ashrafi

משהו קורה במצרים ואנחנו הישראלים לא בדיוק מעכלים את המתרחש. אנחנו והמצרים ברומן ארוך ומתמשך ונראה שיציאת מצרים זה רק חלק מהסיפור הכולל. 

בכל פעם שהענין המצרי עולה לסדר היום ובהקשרים שונים, קופצים לי לראש אנואר סאדאת וגם יוסי דרורי. מבחינתי האיש הזה מהווה בהרבה מובנים את הסיפור המצרי-ישראלי. משנרצח חשבנו שזה קורה רק אצל הערבים עד שהגיע הבן של הגננת המסורה מהרצליה. 

פרופסור יוסף דרורי

דרורי יקרא וירתק

יוסף דרורי הוא פרופסור חבר ללימודי ארץ ישראל וערבית באוניברסיטת בר-אילן. פעם הוא לימד בתל אביב וזכיתי להימנות על תלמידיו. שיעוריו היו מרתקים לטעמי, כמו גם נפלאות זיכרונו המיוחד. כשראה לראשונה את רשימת התלמידים  זכר את כולם לפעמים הבאות, כמו גם את מקום ישיבתם המדויק. ככה גם לגבי נוכחותם בשיעוריו. בהמשך התברר לי שיש לנו אפילו חברים ודברים משותפים מצבא הגנה לישראל. תמיד אנחנו הישראלים מגיעים לצבא. 

הטקסטים אותם קרא ולימד לגבי התקופה הממלוכית בארץ ישראל היו מיוחדים ומקוריים. ההתעכבות האיטית והמיוחדת על כל מילה ומשמעותה, המקומות והדמויות העידו על עומק ורוחב. ביברס וקאיתבאי התגלו כמנהיגים ולוחמים שונים. אפילו נשארה לי חוויה נומיסמטית ממלוכית מקורית. 

עין חרוד המקום שהממלוכים תוקעים את המונגולים

הדבר שהכי זכור לי משעוריו היה הקרב בעין ג'אלות שליד מעיין חרוד ממש פה אצלנו. בשנת 1260 הממלוכים המצריים עוצרים את המונגולים מלהתפשט מערבה. אז ד"ר יוסי דרורי מפנה את תשומת ליבנו לנאומו של סאדאת בביקורו בישראל. הנשיא המצרי טוען שהמצרים הם ראשונים בלהוביל ולהראות את הדרך לכולם ובמיוחד לאומה הערבית. ככה במלחמה ובקרב, וככה גם בשלום. ככה אז באותו קרב מכריע וחשוב בעין חרוד כשהמצרים לא נרתעים מלהילחם ועד לחתימת הסכמי השלום עם ישראל אחרי שעברנו את The October War. גם כיכר תחריר זה מיזם מצרי שאולי יתפוס בעוד מקומות. כיכר התזמורת בתחילת שדרות רוטשילד אצלנו זה כסף קטן. אם כבר הזכרנו כסף אז תדעו שבמצרים אין פג תוקף לכסף ושהם בעצמם מדפיסים את השטרות שלהם.

אני מסכים עם סאדאת. אם חשבתם שבגין הביא את השלום עם מצרים זו זכותכם המלאה. חוץ מזה מתברר שאסיסי זה לא שם של לפלף, ואיפה עוזי רימון המהפכן הישראלי?

בגין , קרטר וסאדאת וושינגטון צלם רשמי של הבית הלבן

על סובלנות ואחווה ברחוב נתן החכם

June 29, 2013 at 4:42pm

קונסול של כבוד ברחוב נתן החכם

יש בתל אביב רחוב בשם נתן החכם. לאחרונה יוצא לי לעבור שם עם הרכב מדי פעם בדרכי העיקשת למצוא חלופות מענינות בדרכי הביתה. נסיעה בדרכים קבועות עלולה ליצור קיבעון באופן בו המוח מפלס לו דרך בנתיבי החיים המשמימים. הרחוב הזה הוא די קטן ומבחינתי שמור לו זכרון חוויתי מלפני למעלה משלושה עשורים. לעובדה שבן גוריון קרא לנתן אלתרמן "נתן החכם" אין שום קשר לסיפורנו.

רחוב לסינג זה מאד דומה לרחוב לסין

רחובות תל אביב מלאי סיפורים ומידע ואנחנו לעיתים מהווים חלק מזה מבלי משים. הרבה לא ידעתי אודות אותו נתן החכם מלבד העובדה המאד לא חשובה שבבית מספר  13 גרו טלי ומשפחתה ואפילו עופר ומשפחתו. טלי ועופר היו שכנים לבנין ואפילו למדו איתי בתיכון עירוני ה' שבסוף בן יהודה. עופר למד מחזור מעלינו ונדמה לי שבשלב מסוים עבר ונדד לו לתיכון אחר. עד לכאן הנתונים הממש יבשים. חוץ מזה פעם קראו לרחוב הזה רחוב לסינג אבל בשל בלבול עם רחוב לסין החליטו בעיריה לשנותו ובחרו ביצירתו  Nathan der Weise  - נתן החכם שהיא יצירתו החשובה של אותו לסינג. "המחזה הונצח על ידי עיריית תל אביב-יפו, שקראה על שמו רחוב חד-סטרי המונה כיום 18 בתים משותפים, מתחיל ברחוב בן יהודה במערב, ומסתיים כעבור כ-200 מטרים ברחוב אמיל זולא במזרח (רחוב לסינג לשעבר)." ותודה לויקי ומשפחת פדיה.

שלט אדום בולט וגם בטורקית

אז ממש לאחרונה אני עובר לי בנתן החכם ומבחין ככה בנסיעה איטית ממש,  שבכניסה לבניין של טלי ועופר ,תלוי לו סמל אדום ודי בולט ואפילו תורכי. האדום הזה ממש כאילו זועק אני פה ושימו לב בבקשה. אני לא זוכר דברים דומים אבל ידעתי שהשלט הזה ממש אמור להתחבר לי לסיפור האישי מפעם ואפילו בדרך פתלתלה. כמעט לכל דבר ניתן להתחבר.

למה לחנות בחניה של מישהו אחר?

אז הסיפור הפרטי שלי הוא מאד פשוט. בזמנו כלומר לפני כשלושה עשורים לערך,  באתי לטלי ואפילו החנתי את הרכב בחניה של הבניין. היום לא הייתי מעז להיכנס לחניה של בניין ללא רשות ובטח שגם לא היה מתאפשר לי. אני מודה שלא ידעתי שהמקום בו חניתי היה של דייר אחר ו"לא ידעתי" זה תמיד תרוץ טוב ועלוב. עד שירדתי לרכבי בחזרה לא יחסתי לנושא חשיבות כלשהי. יתכן כי מעולם לא הייתה לי חניה קבועה משלי וגם כי אז בסוף שנות השבעים,  נושא החניה לא היה קריטי כפי שהוא כיום. כשאני  למטה בחצר אני רואה שהרכב שלי חסום כהלכה מאחור על ידי רכב אחר. עליתי לטלי וביקשתי את עזרתה. היא ירדה למטה וכשהבינה שתפסתי את החניה של אבא של עופר היא תפסה את הראש. ידעתי שאני בבעיה אבל ישועת השם כהרף עין. ככה גם אני חשבתי. כשהמצב קשה השם תמיד עוזר.

ברור קצר באינטרקום עם אותו אבא של עופר, הבהיר לי שאני יכול לחכות עוד הרבה זמן. הוא לא מתכוון להזיז את האוטו אלא בזמן שהוא יבחר. זה הבית שלו וגם החניה הפרטית שלו. במילים אחרות הוא ילמד אותי לקח בדרכו שלו. אם חשבתם שזה היה עניין של שעה או משהו כזה , אז אתם טיפוסים מאד אופטימים. כשחזרתי אחרי יום הבנתי שזה לא נגמר ורק ביום השלישי ששבתי לזירת הפשע מצאתי עצמי חופשי לדרכי. אין כמו החופש ובחורות ערומים זה לא חולירע. אומרים לי שאגיד תודה כי יש מקומות שהייתי מוצא 4 גלגלים חתוכים. בנתן החכם בתל אביב זה לא המצב.

אבא של עופר

השלט האדום הנוכחי בכניסה לבנין מעיד שיש פה אישיות חשובה מאד שטורקיה בחרה בו כקונסול של כבוד בתל אביב אחרי שהיה שם גם שגריר ישראל. האיש אפילו יקיר תל אביב, היסטוריון וקצין צבא בכיר בדימוס. קוראים לו צבי אל-פלג. הוא גם אבא של עופר.

אני זוכר אותו מהמכולת

June 27, 2013 at 7:42pm

מכולת של פעם

הדיון המשפטי בתל אביב יפו בנושא פתיחת בתי עסק בשבת העלה במעט את המכולת השכונתית לזכרון האישי. לכולנו יש משהו מענין המכולת מפעם. גם היום יש מכולות ומי שרוצה יכול לעשות פה מחקרים  ודיונים בהמון תחומים. אפילו יש אספנות של פתקים וקופונים של מכולות מפעם. בזמנו דב גניחובסקי מירושלים הציג אוסף מרשים עם הרצאה כלכלית בתחום.  המכולות בעזרת אמצעי התשלום הפרטיים שלהם ניהלו מערך כספי רחב היקפים.  יש אפילו  מכולת מובחרת  י. ביבי בירושלים המנדאטורית ויש לה  כמה קופונים ובמבחר צבעים (יש תמונה). הביבי ההוא ראה במו עיניו חיילים אנגליים.

נדמה שכל אחד שנולד בעשורים הראשונים של המדינה , מתחבר למכולת השכונתית. גם היום יש מלאן מכולות  אבל מהצד נדמה שזה  ממש אחרת. גם אני זוכר כמה מכולות בסביבה שלנו בצפון הישן של תל אביב  אי שם בשנות השישים והשבעים. נהגנו לקנות אצל מוישה שהיה ממש לידנו ולעיתים  רחוקות גם אצל ליכטרמן החרדי לייט  ברחוב עמוס  ממש מולנו,   שגר ממש בצמוד לעסק שלו. יש היום חצי לחם במכולת? כנראה שכן.

*מוישה המרכולתניק*

המכולת הכי קרובה ונגישה היתה ממש צמודה אלינו בסוקולוב 97 קומת קרקע כמובן. קראו לו מוישה מרכולתניק והוא היה ממש רזה ושדוף כאילו הרגע יצא ממחנה הסגר  מה שבהחלט היה אפשרי אבל אני לא סגור על זה שהיה ניצול שואה. אראלה אחותי זוכרת בברור את ענין המספרים על הידים גם של מוישה וגם של רעייתו ואפילו את הבת המאומצת. מוישה היה רזה ותמיד בבגדי חאקי ונעליים שחורות.  ממש  כמו אחת מהדמויות של רענן לוריא המאייר. הוא לא גר בסביבה הקרובה והגיע כנראה ממקום דרומי כלשהו. חולון , בת ים או  אולי בתל אביב עצמה.  הדבר שהכי אני זוכר מהמכולת שלו זה את הוופלים בקופסת הפח המרובעת עם הפתח העגול שנפתח בעזרת  סכין או מברג ובעדינות. תמיד קניתי 50 או מאה גרם בתוך שקית חומה. זה תמיד היה לשימוש עצמי או בשותף עם עופר השכן הקטן.  בדרך כלל זה היה טרי ולעיתים טיפה רטוב. לעיתים היה צריך לעזור עם האצבע  למשקל הלבן של מוישה מרכולתניק.  חוץ מפעם אחת שסחבנו תפוח עץ אני לא זוכר דברים לא חינוכיים.

שד' נורדאו 29 פינת דיזנגוף 280 VTLV

בדיזינגוף פינת נורדאו  הייתה  המכולת של  המשפחה של ברוריה אבידן בריר ואחותה. הם היו שכנים שלנו בשכונה וגרו בבית קטן ברחוב עמוס ומעולם  אני לא זוכר את עצמי מגיע לשם כי מכולת לא מחליפים כל כך מהר וגם  לעשות הובלה מרחוק לא משתלם. הזמינות וההכרות האישית הם לב הענין. 

 ממש די קרוב על דיזינגוף היום עדיין מצויה המכולת של יחזקאל עם הבלורית מהחלק הלא קירח. אבא שלנו תמיד אמר שיחזקאל עושה חשבון בראש בלי להיזדקק לנייר או מחשבון. ככה  גם הפנמתי שעיראקים יודעים היטב חשבון. חוץ מזה יש מושג של צריכה עצמית או שימוש עצמי של בעל המכולת ואז יש התאמות במס הכנסה. 

יש הנוהגים לצחוק או בעצם להגיד על מישהו שהוא לא יכול לנהל מכולת על כל המשמעויות. אני קורא לזה מבחן המכולת. יש רבים שניהלו דברים גדולים אבל מעולם לא עברו את מבחן המכולת שלי. 

*חנווני על פנקסו*

 חנווני על פנקסו הנו מושג רב משמעי. אנשים נוהגים להיזכר באותו פינקס בהרבה הקשרים. תמיד יוסיפו בחצי הלצה  כמה דאחקות על ענין התוספות המיסתוריות. הכי טוב זה לא  להיות בחוב ואז אין סרטים מיותרים בראש. אם כולנו סבורים שיש תמיד תוספות באותו פינקס אז כנראה שהנושא מורכב ובהרבה מובנים. זיכרו שפינקסו של חנווני הוא הקובע ולא הזכרון  שלנו או "מעולם אני לא זוכר שקניתי קרם בריח פאצולי". 

להיות מרכולתניק זה  לא כמו לנהל אימפריית הייטק עתירת משאבים ועובדים. יש אנשים המסוגלים לחשוב עד גובה הדלפק ולא לפעול מעל למצופה. לעיתים טוב שיהיה איזה מרכולתניק  החושש ומקמץ בהוצאות מיותרות במיזמים גדולים. מרכולתניק זה אולי מחסום  מפני כישלונות קולוסאלים. תאמינו לי שאם ליד שי אגסי ובטר פלייס היו מציבים את מוישה המרכולתניק שלנו זה היה נגמר קצת אחרת. 

מכולת מובחרת י. ביבי

צו חנות מכולת 1952

על 4 בנות שאוספות מטבעות

June 20, 2013 at 11:33pm

היום ראיתי את האספנית הרביעית בחיי שאוספת מטבעות. ידוע לכל שבנות/נשים לא אוספות מטבעות. לדעתי זה מאד נבון לא לאסוף מטבעות. הכי טוב זה לא לאסוף כלום  וזהו. לאסוף חוויות זה בסדר ואפילו לקטלג.

*בנות לא אוספות מטבעות. נקודה.*

פעם אפילו תיעדתי שלוש בנות שאספו מטבעות ובאו לחנות.  לא היו יותר משלוש וזו עובדה של למעלה משלושים שנה. היום כנראה נוספה הרביעית למנין האישי שלי ואולי זה מתחבר ל4 אמהות. אם לא הייתי רואה במו עיני גם לא הייתי מאמין.

הראשונה הייתה  סגנית אלופה בהרמת משקולת מטג"יקיסטאן.  השניה רופאה  מאיכילוב עם הארלי דוידסון  ועל השלישית לא כדאי לכם בכלל לדעת כי אולי  רק  חלמתי חלום . לצערי שרון סטון לא מתענינת כלל בשטרות מנדאט  ואת זה אני יודע מידע אישי בדוק ובכל זאת הקשר שלה לנשיאנו  פרס לא ברור לי.

*דמיטרי פרוקופייב ממוסקבה*

היו לה שני תיקים די מוזרים שהיא לא עזבה לרגע. אחד על הגב  והשני ככה בצד והיא די נמוכה  עם מכנסיים די זלמניות, סנדלים ירוקים ומשקפיים שחורים. היא אמרה שהיא מאד עייפה והבן שלה בן ארבע וחצי לא נותן לה לישון ותמיד היא זוכרת עצמה עם מטבעות ושטרות ובעיקר מרוסיה.  היא לא אמרה  את שמה  וגם לא שאלנו. כשאמרתי לה שבישראל זה לא כל כך מקובל שבנות אוספות מטבעות היא אמרה לי שזה כנראה בדיחה פרטית שלי ושאותה זה לא מצחיק בכלל.  היא הייתה שעה שלמה לפחות ודימה ממוסקבה שבדיוק נמצא בארץ בביקור ובא להגיד שלום עזר לה כי ברוסית אני מאד חלש.  דמיטרי שולט בעברית נהדר ורבים בישראל מכירים את קולו הרדיופוני המיוחד. בסוף  החשבון היה 15 ש"ח שלמים , עבור שני מטבעות מרוסיה וכמה מטבעות פשוטים נוספים. כשהיא  עזבה את החנות והלכה לדרכה , דימה אמר לי שהוא בטוח שהיא לא סתם אספנית. ביקשתי הסבר למתחילים  ודימה אמר לי שלדעתו המקצועית היא מרגלת מתחילה. אם חשבתם שדמיטרי לא מבין בעניני מודיעין אז טעיתם בגדול. לך תבין את הנשים שאוספות מטבעות או שדימה פרוקופייב ממוסקבה סתם מדבר שטויות.

Like

המדליות של שמעון פרס

June 19, 2013 at 9:57am

 כמעט  לכל אחד יש מה להגיד על החגיגה לשמעון פרס אז גם  לי יש . אני אוסיף שאין כמעט מדליות עם  דיוקנו של שמעון פרס.  נדמה לי שראיתי  במוזיאון  בתי האוסף של צה"ל שביפו,   מדליה פרטית אחת וזהו. בחו"ל יש מדליה  נוספת  מכסף עם  רבין וערפאת  מטקס פרס הנובל . למרות כל השנים אין מדליות לשמעון פרס. לדיין, רבין ואפילו אחרים עשו מדליות עוד בחייהם. מבחינתי זו נקודת זכות לשמעון פרס. מי בכלל צריך מדליות...