יום שני, 30 בדצמבר 2013

סודות ומטמונים

מטמונים זה אחד הדברים הכי מדליקים שיש. נומיסמטיקה בלי מטמונים זה כמו חברה קדיש"א בלי נפטרים. על ערכם המדעי של מטמונים, נרחיב אולי בסמינר מיוחד שיוקדש לנושא. אני ממש לא בטוח בזה, אז אל תבנו על זה. הסתרת מטמונים והחבאה של כל מיני דברים, הם חלק מהחיים שלנו בהמון דברים.


יש המון מקומות להחביא מטבעות ודברי ערך. לפעמים המחבוא כל כך טוב שלעולם לא מגלים אותו
במלחמה ההיא אבא שלנו הוסתר בבית של משפחת יסינסקי ומתחת לדיר הבהמות
נומיסמטיקה בלי מטמונים זה לא מדע, בדיוק כמו בתי עלמין ללא נפטרים

כילד אני זוכר איך דיימינתי, שליד מכונת הכביסה ברבע מרפסת שלנו בסוקולוב 93 התחבאו שודדים, בתוך סלי קש ממש בדומה לסיפורי עלי בבא. היה נדמה לי, שהמכסה מתרומם וכובע השודד עם הנוצה, מציץ ומחכה להזדמנות לצאת החוצה. משחקי מחבואים זה הדבר הכי הכי בשכונה של פעם. מעניין אותי אם היום יש בכלל דברים כאלה. ככה לומדים להכיר את השכונה וגם מפתחים חושים להיסתתר וגם לגלות מתחבאים, מתחפרים וסתם מתחזים.

לצאת מהארון ובלי סליקים
יש אנשים המחביאים דברים מעברם ומהוויתם. זה מתחיל מסתם עובדות יבשות שנדמה להם שלא יכולים לעזור בכלום, ולכן הדברים האלה מכוסים או שפשוט מתעלמים מהם. ישנם המחביאים את זהותם המינית ואישיותם המפוצלת. עזבו אותם לנפשם בבקשה ואל תפתחו ארונות. שמעתי וראיתי כמה דרכים להחבאת מטבעות והסלקתם. חלקם מענינים, מקוריים ומרתקים. אדון סידי מבולגריה, סיפר לי כיצד ואיך, העבירו מטבעות מבולגריה שהוחבאו בתוך סוללות של פנס מפעם. הסידור היה שתאורת הפנס עבדה בזמן הפעלתו. התמונה למעלה היא אמיתית ולפני שפרקנו את הבטריות הישנות. על  סליקים, מחבואי אמצעי לחימה, איסר סנפירי שהיה שכן שלנו ואבא של נוגה וגם על הטמנת נשקים ואמל"ח שלפני המדינה, בפעם אחרת. 

המסתורים והמפתח של שרה
יש אנשים שהתחבאו והסתתרו במשך זמן ארוך, כי הסביבה הייתה עוינת והם ידעו בחושים שלהם שזו דרכם לשרוד. מקומות המחבוא הם דימיוניים. היו אין סוף סיפורי מחבואים והסתתרות במלחמה ההיא. גם במזרח הרחוק היו כאלה שהסתתרו יובל שנים ויותר ואולי יש עוד מישהו שלא רוצה לדעת שהמלחמה תמה. המפתח של שרה הוא סיפור קשה, אמיתי שהסתיים באסון למסתתר ולטראומה בלתי ניתנת לריפוי אצל האחות שיום אחד קצה בחייה. עוד דוגמא המעידה שגם סיום מלחמה לא מחסל טראומות ואצל חלק זה סיוט בלתי מוסתר.

המסתור של אבא שלנו
תמיד כשמוזכר ענין המחבוא בסרט או בספר, אני נזרק לסיפור של אבא שלנו שידע כמה כאלה במלחמה ההיא. היה לו מקום כזה גם בבית הוריו וגם בביתם של אותם חסידי אומות העולם , שהסתירו אותו ועוד שלושה שמצאו מחסה. "לאחר שארבעת הפליטים הספיקו לנוח, הוחלט שייחפר בונקר מתחת לדיר הבקר, כדי לשמש מקום מסתור קבוע יותר לעצמם, כי איום עונש המוות בידי הנאצים חל על כולם, כולל ילדי משפחת יסינסקי. אולם, המקום הפך ללא בטוח כבר אחרי חודשיים, מייד כשעובדת הסתרת יהודים על ידי משפחת יסינסקי בחוותה נודעה לרבים." לקישור  באתר החנות 

גבר בגיל העמידה ובקומה זקופה
יום אחד ממש לא מזמן, נכנס בהליכה זקופה, גבר בגיל העמידה לחנות המטבעות שלי. האיש נשק לגיל גבורות ולא ברור מאיזה צד. זקוף, נינוח וברור בדיבורו ובמחשבתו הראה לי, שקית נילון צנועה של קופת חולים כללית. היו שם בשקית מספר מטבעות כסף של בנק ישראל משנות השבעים. חשבון קצר הראה את המספר 1000 שקלים חדשים כשווי סופי ומוחלט. היו שם אולי תריסר פריטים מאד בנאלים, המגיעים לחנותנו חדשות לבקרים. מרוב מטבעות כסף שכאלה, אנחנו הסוחרים, מזהים אותם כבר לפי האריזה החיצונית מבלי לפתוח. כמה כבר מטבעות יום הזכרון, פדיון הבן , חנוכיה מהולנד, ואסימוני ברכה ושמחת בחגך ניתן לסבול? האמת שזה יוצא לי כבר מהאף ומעוד מקומות. בכל עיסוק יש המון דברים החוזרים על עצמם ומעייפים לאללה. בסופו של יום שיגרה זה דבר מנצח בהנחה שזו שיגרה טובה. מהיום אמור שיגרה זה המוטו שלי ולא שיגרע.

לדבר עם עצמך זה עדיף מלדבר עם הקיר
אז אחרי שהבנו כולנו שמדובר במטבעות בשווי כאלף שקלים חדשים וזהו , שמעתי את האיש אומר ככה לראשונה "בסדר גמור. אני לילדים שלי אספר הכל, כי חבל שהם לא ידעו".שמעתי זאת בפעם הראשונה ולא בטוח שהבנתי. אגב יש הרבה אנשים המדברים ככה לעצמם ולסביבה. גם אני נוהג מדי פעם לדבר עם עצמי ואפילו לענות לי, וזה הוכח כמתכון סביר להתלבטויות פשוטות. ככה גם אין טענות שלא שמעתי, לא הבנתי ואפילו שאולי דברי הוצאו מהקשרם.

האנשים שמאחור הקלעים או איך קוראים לאיש שמסריט את הסרט בקולנוע
אז אחרי שספרתי את האלף ש"ח ושקית הנילון של קופת חולים כללית נמסרה לבעלותי המלאה, החלפנו ככה כמה מילים על החיים בכללי. האיש סיפר לי קצת על עיסוקו המעט חריג בעבר, והתברר כמו בהרבה מקרים שאני מכירו מהרבה מקומות יחד עם עוד הרבה מאד אנשים, למרות שמעולם לא ראיתיו. תמיד ידעתי שהאנשים שמאחורי הקלעים מפעילים הרבה דברים ובמרבית המקרים לא נכירם לעולם. מסתבר שהחיים בבועה התל אביבית לדורותיה, די מצומצמים חרף היותה העיר העברית הראשונה, החיה ונושמת ללא הפסקה.
מי זוכר איך היו צועקים פעם בקולנוע כשהייתה תקלה והסרט נעצר?




סוברין זהב 8 גרם. ראש של מלך וסוס. המטבע הכי נפוץ בעולם
אז אחרי שהבנתי מי האיש ואפילו איפה גרה משפחתו ובכלל, הוא הוציא מטבע אחד קטן מזהב. זה היה מטבע נפוץ ביותר שממנו רואים חדשות לבקרים רבים וטובים. סוברין אנגלי 8 גרם של המלך ג'ורג' החמישי זה מרחוב קינג ג'ורג'. זהו מטבע הזהב הנפוץ ביותר בעולם, ואבא שלי תמיד נהג להגיד שיש יותר מטבעות כאלו מאשר שיער לאנשים על הראש. זו לא אמירה סתמית אם תקחו בחשבון שיש המון קרחים ותינוקות ללא שערות וגם המון פאות. חוץ מזה פעם הכל היה אחרת, ולא כל דבר חייב להיות נכון עובדתית, ועובדה שביבי מלך ישראל וההסבר הכי טוב הוא, שזה ככה עובד היום.
אם תרצו להרחיב קצת על הסוברין מזהב אז יש כתבה נהדרת של עמוס בברסקי - הקדוש, הדרקון וסוברין הזהב. לקישור באתר קולקט  

"אני לילדים שלי אספר הכל"
אמרתי ליהודי החביב את מחיר המטבע שהיה בערך משהו כמו 400 דולאר ליחידה. מחיר הסוברין מזהב משתנה בהתאם למחיר הזהב בעולם, כמו גם ביקוש והצע ממש כמו בעוד הרבה דברים. האיש שמח כי 1500 ש"ח לא הולכים ברגל וכעת הוא רק רוצה לבדוק בערך ולקבל מושג ראשוני ,ובהמשך יחליט מה לעשות. הוא גם הוסיף שוב את המשפט הבלתי נשכח  "אני לילדים שלי אספר הכל כי אין שום טעם להחביא ולא לגלות. ילדים צריכים לדעת הכל " אמר ולא יסף ובכל זאת זה היה האות להתחלת סיפורו וזה הלך ככה.

"אבא של אשתי נפטר"
"האבא של אישתי נפטר ממש לאחרונה. הוא כבר לא היה צעיר ואם אני כבר כמעט שמונים, אז תבין שהוא היה יותר ממאה. גיל יפה נכון? אז תדע שעד שבוע לפני שהלך לעולמו, תפקד כמעט לגמרי לבד ורק הייתה לו מנקה פעם בשבוע , כי הוא היה מאד יסודי ומקפיד והכל דאג שמר וסידר בעצמו. הילדים שלו זאת אומרת הבת שלו שזו אישתי לא הייתה מעורבת, כי הוא היה מאד סגור ולא מספר. אני לעומת זאת אספר לילדים שלי הכל. את הכל אספר להם.
אז לפני כמה שבועות ראינו שאבא של אישתי מתדרדר, והכל כבר ענין של זמן והוא גמר מהר ויפה. בלי סבל מיותר ובלי מילות פרידה. ככה שתק והבין שכולם מבינים ובוקר אחד באנו והוא פשוט שכב ולא קם. הלוואי על כל אחד. זהו נגמר. לוויה ושבעה ושויין גענדיק מיט דה מייסע -וזהו גמרנו עם הסיפור. אבל פה בעצם רק מתחיל הסיפור האמיתי.

מיטת ברזל ישנה וכבדה עם רגלים חזקות
כשקמנו מהשבעה ומכל הסידורים ניגשנו לדירה שלו בשביל לסדר במקצת את הדברים שלו ולפנות כי אף אחד לא חוזר משם ולהכין את הדירה למי שירצה אותה. לא מצאנו שם כלום רק דברים אישיים ועוד כל מיני דברים קטנים. הכל היה כבר ישן ואי אפשר לעשות עם זה כלום אז הילדים התחילו לפנות את הדירה שזה ממש לא רחוק מאיפה שהחברה שלך גרה כשהייתם צעירים. היתה שם מיטת ברזל ישנה מאד ואפילו כבדה.

כמה כבר שווה מיטת סוכנות ישנה וחלודה?
אשתי ניסתה להזיז אותה ולא יכלה. היא חשבה שזה מחובר לרצפה, כי הרגלים שלה היו כאלה עגולות ומלאות. אז גם אני ניסיתי ומשכתי והמיטה זזה אבל לא הבנתי מה כבר כל כך כבד שם. אז עמדתי בצד אחד והרמתי את המיטה בלי המזרון ובלי כלום, ופתאום אני רואה משהו נופל משם. גליל חום כזה שהתפרק מהרגל ואז פתאום מטבעות כאלה נופלים משם. אתה מבין מתוך הרגל היו כאלה גלילים עם מטבעות זהב אנגליים. בכל גליל כזה 50 מטבעות. כל הרגלים היו מלאות בגלילים. 3000 מטבעות היו שם ואנחנו רצינו לזרוק את המיטה הזו. כמה זה שלושת אלפים כפול 1500 ש"ח. 4 וחצי מיליון שקל זה מיטה יקרה והוא האבא שלה לא אמר מילה. אבל אנחנו לילדים שלנו נגיד הכל וזה כבר בכספת בבנק וככה הכי טוב".

תגידו חברים יקרים מה קורה אצלכם  בענין הילדים והסודות?

על מטמונים , מחבואים ו "אני לילדים שלי אספר הכל!" פורסם במגזין של קובי לידרמן ב MySay






מר סידי מפרק סוללה עם מטבעות בולגרים מוסלקים היטב היטב שמצאו מחסה מאז שנת 1946. מדהים !

עזר כנגדו או Dedicated Pnina

December 23, 2013 at 2:06pm


מאחורי כל גבר מצליח מצויה אשה. לא תמיד מוצבות הנשים בחזית. עורף תומך וחזק מהווה ערובה להצלחה בחיים. במקרה שלנו גם אחרי 120. גם פנינים נחבאות במעמקים.
במסגרת חיפושי אחרי האתמול האבוד ובתקווה למחר נפלא וחדש הגעתי לגברת פנינה קורנובסקי. צדקתם, זה היה בעקבות השטרות שמבחינתי הכי מזוהים עם ישראל והציונות.

פנינה קורנובסקי בבית עם התמונות של פאול צילום: קובי לידרמן


השטרות של פאול קור
ישראל עברה כברת דרך עם שטרות הכסף שלנו. ידענו פה מספר סדרות שונות. הקו המנחה בשטרות מדינת ישראל הוא הקו שאין קו מנחה. בהחלט בסדר לא להיות מונחה.                                                                   בנק ישראל הוא מוסד מיוחד. בשנים האחרונות למדתי  והפנמתי מספר דברים אודותיו. הסיכום מבחינתי ממש לא אוהד. לא אפרט היום מסיבות  שונות וחגיגיות. נשאיר זאת לפעם אחרת.
אם זה תלוי בי, וזה כנראה לא יהיה תלוי לעולם, אז שטרות ישראל היו נושאים את דיוקנות הרצל, בן גוריון, וייצמן ועוד מישהו וכנראה עוד משהו נוסף. על הדרך היו עושים מדי פעם שטרות מעניינים לכל מיני אירועים מיוחדים.  בנק ידידותי מבין ללב האספנים ואפילו קצת נהנה מזה. מינון זה דבר מאד חשוב. אפילו ביחסי בנק מרכזי ואספנים זוטרים. מה רע לעשות שטרות במהדורה מוגבלת להולדת סופר או משורר? מה לגבי יובל או ארוע חשוב? יש הרבה אפשרויות ומינון נכון לא יצור זילות לכסף שלנו.
רוצים לראות את השטרות של פאול קור בבקשה http://www.paulkor.com/biils.htm 

פאול קור (קורנובסקי) 1926-2001 היה צייר, מעצב גרפי, סופר ילדים ומאייר ישראלי
פאול קורנובסקי  הידוע כפאול קור, עיצב כנראה הכי הרבה שטרות ישראלים. כבר בשנת 1954 השתתף בתחרות לעיצוב שטרות כסף וזכה בציון לשבח מפי הצייר מרדכי ארדון שאמר לפאול "אתה מקדים את זמנך". 
השטרות לא יצאו לאור והבאתי דוגמית הרואה אור רישתי לראשונה. ב-1971, בדיוק בגיל הבר מצוה שלי, התחיל פאול קור לעבוד על סידרת שטרות כסף ישראלים חדשים. הדיוקנות שלו הם הדברים הכי מזוהים מבחינתי עם הרצל, וייצמן, מונטיפיורי, ואפילו הנרייטה סאלד.

לדעתי אלו השטרות שהכי מזוהים עם הציונות. ציונות וכסף הולך דווקא טוב. השטרות של קור זכו למהדורה נוספת זהה עם שינוי העריך בשל אינפלציה.
פנינה ופאול נישאו ב-1950. מאז הספיק פאול קור  לעשות הרבה בתחומים שונים של יצירה עד לפטירתו ב-2001. ועוד על פאול קור  באתר הפרטי   לקישור  http://www.paulkor.com/default.htm 



פנינה ופאול חתן כלה 8.8.1950


פנינה ופאול
פנינה ילידת 1929, תל אביבית מלידה, בת להינדה ופנחס דב טובבין. הוריה נולדו ברוסיה ועלו לפלסטינה ב-1925. אביה היה מומחה לדפוס. האם עבדה בסלילת הכביש לפתח תקוה ובעבודות שונות. בהמשך פתחו מכולת-מעדניה ברחוב בלפור 13.
פנינה היא מורה למלאכת יד, ובוגרת המגמה לאספנות והערכה אומנותית ואחותה לאה מורה למתמטיקה. הוראה מקצוע בסדר. שמתי לב שהוראה זה מקצוע מדבק. יש הרבה מורים שהם גם אחים. אפילו לי בחדרה יש גיס מורה וגם אחותו מורה. אברמיק שכנאי ואחותו גלינה מורים פנסיונרים. גם האחיינית שלי, רינת לפיד שכנאי, מורה.

יש אפילו בול מ-1955, ליובל הסתדרות המורים. בול נחמד בעיצוב ג' המורי, צבע כחול. במחירון הבולאי של אריה ויורם גלעדי קוראים לזה בקיצור מורים, ועוד יותר בקיצור חמורים. בדיחה פרטית ולא מוצלחת.
פנינה טובבין שירתה באירגון ההגנה בחיפה ,בגדוד בחורות לוחמות, וקיבלה עיטור לוחמי המדינה. היא שהתה בקיבוץ מעין צבי שנה שלמה, התגייסה לצה"ל ב-1948, עם קום המדינה, ושירתה במחלקת מה"ד כסמלת. סמלת, סמל, סמיילי - משחק מילים יפה.                                                                                                         
שם מכירה פנינה את הגרפיקאי פאול קורנובסקי/קור שלימים יהיה בעלה. אהבה זה דבר מאד חשוב. פאול עלה ארצה יולי 1948 כאיש מח"ל, דיבר צרפתית כשפת אם, שלט באנגלית ושוויצרית. צייר ותירגם את ספרי ההדרכה לצה"ל שהם למעשה תרגום של ספרי הצבא הבריטי.

הוריה רואים את פאול כצייר ואמן ומקווים לטוב. הם יודעים שמציור לא יהיה כסף. האם הם טעו?
ב-8.8.1950 פנינה ופאול מתחתנים בקפה "אשר" הממוקם ברחוב שינקין, כשפנינה תופרת את בגדי הכלה בעצמה. בהמשך היא מלמדת את פאול עברית מהספר "עברית לעולה" ומשיריו של חיים חפר "מוטי, מוטי, מוטי, איזה בחור אידיוטי" ומשמשת מורה בבית החינוך שברחוב לסל, מעבירה ציורים של פאול לגלריה רוזנפלד ברחוב דיזינגוף וכך עושה את צעדיה הראשונים בעולם האמנות.

פנינה היא גם אמא במשרה מלאה, לשני ילדיה שיום אחד יהיו רופאים מוצלחים בישראל. את המשפט האחרון תקראו בלחש כי פנינה אוסרת עלי לספר על הילדים שלה. יש צנזורה אימהית אפילו באינטרנט.
1975 פאול שבע מאד מעיצוב וגרפיקה, מתמסר כולו לציור בלבד. הדחף לציור חזק מכל, המצב הכלכלי מקשה על ההתמודדות. התמסרותו של פאול לציור היא טוטאלית וכוללת מגוון רב של יצירות, עד לפטירתו ב-2001.

הצעה לשטר של פאול קור שלא התקבלה צילום: אליעזר מורב


רוצים לראות ראיון עם נכדתו השחקנית ליהי קרנובסקי ? בבקשה

Dedicated Pnina - אנשים שהקדישו עצמם למען מטרה מסוימת בעצם חיים עם חלום מתגשם  
פנינה מסורה כולה להנצחת בעלה. מבחינתה כל העתיד הוא בהשארת עבודות אהובה לנחלת כולנו. יש אינסוף אמנים שהלכו לעולמם ויצירותיהם ירדו לתהום הנשייה. לא מבחינתה של Dedicated Pnina חדורת המוטיבציה וממוקדת המטרה.
כל הזכויות לשם dedicated שמורות מבחינתי, לאלון מליס היודע לאבחן ולהגדיר בדיוק נקודתי, מצבים וארועים. אלון נתן את השם הזה פעם לחברנו פאול בר זאב, מי שיזם את הקטלוג הנומיסמטי המקוון של ישראל. מתברר שיש בעולמנו  הרבה אנשים dedicated.
האם המילה העברית מונחה מטרה הולמת את המילה האנגלית?  אולי מוקדש, אולי מסור מטרה? אשמח לעזרת הגולשים המסורים.



פעמיים פאול בבקשה
אתם גם מוזמנים לראות את השטרות של פאול קור בקטלוג המקוון של פנחס (פאול) בר זאב שגם הוא כאמור הקדיש את כול כול כולו לנומיסמטיקה הישראלית.  http://sheqel.info/3-4.htm
שאיפתה של פנינה מוקדשת לדבר אחד. להנציח את האיש, איתו חיה 53 שנים. כל מה שאנחנו מכירים על פאול קור, הוא פרי עמלה ממוחה הקודח. ספר נהדר המספר את סיפורו של פאול, רחוב על שמו בתל אביב , אתר אינטרנט מודרני ועשיר, דף לזכרו בויקיפדיה. עיריית תל אביב קבעה שלט הנצחה במקום שהתגורר ויצר כנהוג בעיר תל אביב יפו.

קמצוץ מפאול קור צילום: אליעזר מורב


מוזיאון ביתי
אם זה היה תלוי בפנינה אז פאול היה מונצח במקום קבוע. מוזיאון ביתי זה רעיון בכלל לא רע. הבית של פנינה היום הוא בהחלט סוג של מוזיאון . דגם של מקדש מעט, המכיל הרבה מעברם המשותף כמו גם יצירות נהדרות של קור. פנינה באדיקות ובקפדנות מושלמת מציגה ומראה ברצון את שאצרה ושימרה בסדר וניקיון מופתי. יש פה בהחלט זהות ומחויבות נפשית וריגשית. 
זו גם ההזדמנות להיזכר איך כילד התארחתי עם הורי בבית קרוב לביתה של פנינה קורנובסקי. זה היה אירוח קסום כאילו נלקח מעולם האגדות עם מלצרים חנוטי חליפות וריהוט מיוחד בביתו של אחד האחים מאיר ההם מכלבו שלום. את האחים מאיר לא הכרנו מעולם, אבל כן הכרנו ואהבנו את דוריס, השכנה שלנו מסוקולוב 93 מי שהייתה שם אם הבית.
יש הרבה מוזיאונים בארץ ובעולם המשמרים היסטוריה אישית ולאומית בהרבה בתים ודירות. היה פעם מוזיאון התאטרון של יהודה גבאי ששכן בלב תל אביב. זה מזכיר לי שאבא שלי הכיר דודה שלו מ אזור ווהלין שכמובן היא ומשפחתה נרצחו והבית שלהם משמש היום כמוזיאון מקומי לכלי נשק או משהו הקשור למלחמת העולם השניה.

כספיון, הדורות הבאים וגם וידוי אישי
השם פאול קור היה מוכר לי בהקשר אחד. חיברתי זאת לשטרות וזהו. משנחשפתי לחומר הבנתי שבעצם רבים ואולי אפילו המונים מכירים את פאול קור מבלי שיחברו את יצירותיו לילדים עם היוצר. היכולת ליצור היא מתת אל. במידה  וילדים מתחברים ליצירה מובטחים לה חיים ארוכים.
כמעט כולנו מכירים את עבודותיו של קור מבלי שאולי שמענו וזכרנו את שמו. כשראיתי את המילה כספיון נפל לי האסימון בעוצמה. אין ילד קטן ואפילו חייל שלא שמע על הדג המיוחד הזה. מהיום תדעו לחבר את היוצר עם היצירה.
בית ספר ע"ש פאול קור בפתח-תקווה 

החלום של פנינה - תערוכה מקיפה מעבודותיו של בעלה

מיום פטירתו של קור הוצגו חלקים שונים מעבודותיו במוזיאונים קטנים וגדולים. היו גם תערוכות במוקדי תרבות, אבל אף פעם לא נערכה תערוכה מקיפה המציגה את כלל עבודתו המגוונת, מחשכת ימי השואה ועד לאופטימיות של הדור הצעיר - דור העתיד. אין לפנינה ספק כי חשיפת האומנות היחודית הרב תחומית,תוסיף עוד נדבך לאומנות המוצגת בארץ. 
 עזר כנגדו או Dedicated Pnina   פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay  


הזמנה לחתונה של פנינה ופאול מעשה ידיו של פאול קור צילום אליעזר מורב




פיארברג 8 תל אביב
בבית הזה גר ויצר המעצב, הצייר ומחבר ספרי ילדים 
פאול קור (קורנובסקי) תרפ"ו -תשס"א 1926-2001
PAUL KOR
 THE DESIGNER PAINTER AND AUTHOR OF CHILDREN'S BOOKS
 LIVED& WORKD IN THIS HOUSE


בית הכנסת שלנו נוסד בשנת תרפ"ז

בתי כנסת עושים לי משהו. רצוי ישנים אבל ממש לא חובה. אני לא יודע להגדיר במדויק מהו סוד הקסם. יש משהו במושג הזה הגורם לי לרצות להכירם במידה כלשהי ואפילו בנכר. יש משהו בבתי כנסת האומר לי בוא תראה ותכיר גם אותנו בבקשה. אני ממש לא חזק בתפילות ובמיוחד לא בעמידה למרות שתפילת שמונה עשרה זה בסדר . בית הכנסת שהכי קרוב ללבי הוא בית הכנסת הגדול בצפון הישן, רחוב דיזינגוף 312 -314 כמובן שבתל אביב ולא בנתניה.

 בית הכנסת הגדול בצפון תל אביב דיזינגוף 312-314 צילום: סקנריסט אליעזר מורב 

בית הכנסת הגדול והישן בצפון תל אביב דיזינגוף 312-314 נוסד ב 1927
הרב יעקב רוזנטל זצ"ל, רב בית הכנסת היה שם תמיד. הוא היה גם הרב של הנמל
אפשר לאהוב בית כנסת אפילו אם אתה לא מתפלל ידוע וקבוע.

בבית הכנסת הזה עליתי לתורה כחתן בר מצוה ובהמשך כחתן מתמיד וגם באירועים שמחים אחרים של משפחתנו. יום כיפור 1973 היה חריג ובלתי נשכח בשל המלחמה שפרצה. האחיין שלי בן לוינשטיין מחדרה גם עלה שם לתורה בהגיעו לגיל מצוות. אפילו בני הבכור ניר-יוסף עלה וגם ירד שם לתורה כחתן בר מצוה . כל בני משפחתנו שעברו לעולם שכולו טוב, מונצחים שם בקירותיו לזכרון עולם.

 בבית הכנסת שלנו צילום: אליעזר מורב

קבלה בעזרת השם בית הכנסת הגדול בצפון תל אביב דיזינגוף 314 ע"ח נדר צילום: אליעזר מורב

מניין זה חובה וגם זכות בבית כנסת
שמעתי שלאחרונה עורכים שם אפילו חתונות ושמחות ולדעתי זה נפלא להתחתן בבית כנסת עם השגחה אלוהית. אומרים שלבית הכנסת הזה יש הכי הרבה מזל בתל אביב כי תמיד יש בו מניין לתפילה , לא בדיוק כמו באיצקוביץ' בבני ברק אבל מניין לתפילות בשעות המקובלות שזה הישג והרבה סיעתא דשמיא.
האנשים שהכי מחברים אותי לבית הכנסת הזה הם הרב יעקב רוזנטל זצ"ל שהקים אותו בשנותיו הראשונות וליווה את בית הכנסת ומתפלליו עד שהלך לעולמו ועל כך בהמשך. הגבאי ויושב ראש ההנהלה מר מאיר יחיאל הורוביץ ז"ל שהיה אצ"לניק בעברו ואפילו אבא של העיתונאית זיוה יריב ושני אחיה, שדאג ,שמר והקפיד על המקום ולכל הנדרש. שניהם גרו ברחוב זכריה הסמוך. לגור קרוב לבית כנסת זו הטבה נהדרת הקרויה קל"ב. מי שיכול בונה לו בית כנסת אחד משלו בתוך הבית. גם זליג ערמוני מקולנוע תכלת וסגל מהיין התפללו שם יחד עם אבא שלנו שמואל שבימי שישי ושבת וכמובן בחגים היה שם. הורי המנוחים אהבו את בית הכנסת וגם את המתפללים שהיוו חתך אוכלוסין מענין של הסביבה. אמא שלנו קראה לגברת ומר הורוביץ- אדון חורוביץ וגברת צילה חורוביץ כי פולניות מתקשות באות ה. תמיד הייתה גאה להימנות על אלו שבחגים יש להם מקום משולם באופן אדוק וקבוע ומשלהם. כיום מנחם לשם יבדל לחיים טובים וארוכים הוא וותיק המתפללים הזכור לטוב לכולנו וגם שמוליק וינשטוק נרו יאיר שתמיד דואג לאירגון לוגיסטי וימי זכרון.



החוברת של אריה שוורץ נרו יאיר
אריה שוורץ בנו של יהושע שוורץ ז"ל מוותיקי המתפללים ופרנסי המקום , נתן לי מספר דפים על בית הכנסת מניסן תשמ"ב ואמנון יצחקי תמלל אותם בדיוק נמרץ. תודה רבה לשניהם .באתר של אמנון vtlv ניתן לראותם יחד עם סיפור בית הכנסת  
בשנת תשמ"ב (1982) הדפיס בית הכנסת חוברת בת שבעה עמודים לכבוד יובל 50 שנה - הן להנחת אבן הפינה לבית הכנסת והן לבואו של הרב האהוב יעקב רוזנטל, שעדיין כיהן כרב בית הכנסת. בחוברת מספר בנימין אפרתי, שבביתו נוסד בית הכנסת 55 שנה קודם לכן, את סיפור הקמתו וסיפור השכונה.

ככה זה התחיל בהתחלה
"סיפור בית הכנסת שזור בתולדות השכונה הצפונית, שהוקמה ע"י חלוצי העליה השלישית (1918-1920), פליטי הפרעות הקשות שהתחוללו ביהודי מזרח אירופה.
רוב פליטי הפרעות בחרו להגר דוקא לארצות הברית ולמדינות מערב אירופה, ואלה שעלו לארץ עשו זאת מסיבות אידיאולוגיות ציוניות. אלא שקבלת פנים צוננת במיוחד ציפתה להם. העולים שהיו ברובם המוחלט חסרי כל הפכו להיות לנטל על הישוב, עד כי ראשי ההסתדרות הציונית בעצמם התנגדו להמשך עליה המונית ובלתי מבוקרת. שום תמיכה כלכלית לא ניתנה להם, למעט עזרה במציאת עבודה. הצעירים הרווקים נשלחו לעבודות סלילת כבישים והכשרת קרקע ברחבי הארץ, ומשפחות בעלי ילדים הורשו להישאר בתל אביב.
אלא שמעטים היו החדרים להשכרה בתל אביב וממילא שכר הדירה היה גבוה מאד. בלית ברירה רכשו המשפחות אוהלים והקימו אותם על חולות העיר -באזור רחובות בלפור, ברנר, גרוזנברג. באוהלים אלו גרו בחודשי הקיץ הקשים ובחודשי החורף הגשומים. ברי המזל זכו לשדרג את האוהלים לבדונים ולצריפים.

10 גרוש לשבוע
בשנת 1924, תחילת העליה הרביעית, עלו לארץ חלק מבעלי המגרשים, ודרשו לפנות מעליהם את האוהלים והצריפים. תושבי האוהלים - כאלף משפחות - התארגנו לאגודה שמטרתה לרכוש שטח קרקע חלופי אליו יוכלו להעביר את אוהליהם וצריפיהם - "אגודת יושבי אוהלים וצריפים בתל אביב".
בסוכות 1924 התכנסה אספה של האגודה אליה זומן גם ראש העיר מאיר דיזנגוף. דיזנגוף הבטיח למצוא שטח מתאים ודרש שכל חבר באגודה ישלם לבנק על חשבון המגרש 10 גרוש לשבוע - סכום נמוך אמנם, אבל משמעותי למשפחות במצבם. כחמש מאות איש הסכימו והתחילו לשלם לבנק את הכסף, והעירייה רכשה עבורם את שטח החולות הנידחים כאן, שהיה מצפון לתחומי תל אביב, בין הכפר הערבי סומייל לבין הים, ועד נהר הירקון.
ככל הנראה נערכה גם כאן "הגרלת מגרשים", שלאחריה שילם כל חבר 50% מערך המגרש בו זכה. ב-ד' בתשרי תרפ"ז (12.9.1926)התיישבו הראשונים על השטח - משפחת משה נוביץ ומשפחת בנימין אפרתי.

מספר בנימין אפרתי:
"...המקום לא היה עוד מוכשר לבניין, לא היה מים, ללא דרך חפרנו באר ומצאנו מים. כשבאתי למגרש מצאנו שוטר עירוני. חשבתי בודאי הביא ברכת העירייה על שהרחבנו את שטח העיר, ברם השוטר דרש רשיון. נתתי לו את הרשיון שקיבלתי מעיריית תל אביב,אמר לי הרשיון הוא לבנות בית ואנו הבאנו צריף שבור. אמרתי לו הצריף ישמש מחסן לחומרי בניין, הסכים בתנאי שאבנה צריף 2X2 בלי חלונות. הסכמתי, ככה עשיתי, אבל למחסן הכנסתי לא חומרי בניין,מלט וכדומה, כי אם את הילדים הקטנים שהם חומרי בניין לארץ ישראל..."

אפרתי בנימין פנקס חבר אגודת יושבי אהלים וצריפים בתל אביב

עד פסח תרפ"ז (1927) סיים אפרתי את בניית שני החדרים. הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, רבה הספרדי של העיר, נתן ספר תורה, ובפסח התכנס בביתו המניין הראשון והתקיימה התפילה הציבורית הראשונה בשכונה, שהיוותה את היסוד ל"בית הכנסת הגדול בצפון תל אביב".

"כמדבר בלי מן"
בחמש שנותיה הראשונות היתה השכונה "כמדבר בלי מן". ללא מים, כל תושב חפר לעצמו באר מאולתרת. ללא חשמל, האירו את הבתים בעששיות נפט ובישלו בפתיליות ובפרימוסים. ללא כביש מקשר לעיר נסעו בקיץ דרך חוף הים ובחורף דרך השכונות הערביות. את ילדיהם שלחו לבית הספר של שכונת תל נורדוי הסמוכה, וגן ילדים פתחו באופן פרטי.
הדיירים ביקשו להקים צריף לתפילה, אך העירייה סירבה ודרשה שזה יהיה בניין, ובכך לא יכלו לעמוד. בלית ברירה התאספו התושבים באחד הלילות של 1929 ובנו צריף תפילה תחת החשכה. העירייה תבעה את הגבאים למשפט והוטל עליהם קנס בסך 250 מיל. בצריף זה יתפללו התושבים בעשר השנים הבאות.

המכביה הראשונה והרב הצעיר והנמרץ יעקב רוזנטל
הגאולה באה לשכונה בדמות ה"מכביה" הראשונה, שקיומה נקבע לאביב 1932, ולשם כך הוקם אצטדיון המכביה ליד שפך הירקון. במקביל לה נערך בעיר "יריד המזרח" 1932. העירייה סללה כבישים אל אצטדיון המכביה - רחוב דיזנגוף נסלל, סודרו אספקות מים וחשמל צפונה והשכונה זכתה לטעום מטעמה של הציוויליזציה.
באותה שנה הופיע בשכונה רב צעיר - יעקב רוזנטל שמו- וביקש מהתושבים לקבלו כרב השכונה. הוא אף הציג המלצה מהרבנות הראשית בתל אביב, והתושבים קיבלוהו ברצון.

הרב יעקב רוזנטל זצ"ל בחתונה שלנו 1984 שבע ברוכעס

ככה בונים בית כנסת עם רשיון
הרב הנמרץ ניגש במרץ לטפל בכל ענייני השכונה והקהילה וגם הגיש בקשה לרשיון לבניית בית כנסת. הרשיון נתקבל ובאותה שנה הונחה אבן הפינה לבית הכנסת בנוכחות הרבנים הראשיים.
את בית הכנסת בנו התושבים באמצעיהם שלהם ללא עזרה חיצונית. משרד הדתות או מועצה דתית לא היו אז. עד 1939 הצליחו לסיים את האולם הקטן, ובית הכנסת עבר מהצריף למשכנו החדש כאן. גם את הקירות לאולם הגדול סיימו באותה שנה.
בזמן מלחמת העולם השניה הממשלה המנדטורית החרימה את כל חומרי הבניין, והבניה הופסקה. רק לאחר המלחמה הושלם בית הכנסת ובסוכות 1945 התקיימה חנוכת הבית בהשתתפות הרבנים הראשיים, ראשי העיר וקהל רב."

בית הכנסת הגדול בצפון תל אביב נוסד בשנת תרפ"ז פורסם לראשונה  במגזין של קובי לידרמן בMySay







יום ראשון, 22 בדצמבר 2013

למה גברים חובשים פאות?

למה גברים חובשים פאות?
http://antiquemoney.com/value-of-1-legal-tender-note/

מה משותף לעופר נמרודי ,ששי קשת ,שבח וייס, יהורם גאון?, אורי גרוס, רון פונדק (כבר לא), אפי 
נצר, אבי טולדנו, יעקב מהשוק, נחום המדריך, ישראל יצחקי , אח של סוזי מאל-על ועוד רבים וטובים?

פעם חבישת פאה נחשבה לסמל סטטוס גבוה. היום לדעתי זו חצי בדיחה!
אם לביבי הייתה פאה נכרית , מה היו סיכוייו להיבחר לראשות הממשלה?
אם הגיעו לירח אז כיצד זה לא הצליחו לעשות פאה מושלמת ובלתי גלויה?

לדעתי כולם אנשים טובים שלא אוהבים שראשם חשוף לצינה ובמיוחד בחורף. מי שלא הזדקק לפאה לעולם לא יבין זאת. האם הפאה משפרת את הבטחון האישי? האם למי שמופיע על השטר הנפוץ ביותר בעולם הייתה פאה?

מה יותר גברי, שיער שופע או קרחת?
מה דעתכם על שמשון הגיבור ומחלפותיו? האם הקטע של גזירת השיער לראשונה על ידי דלילה הפלשתית אכן הביא לאזילת כוחו? שמעתם על אנשים שעברו טראומה גופנית ושיער גופם נשר לגמרי? יש לשיער תפקיד משמעותי ביותר להרבה אנשים. האם הצורך בשיער הוא צורך לכסות משהו? אני ממש לא בטוח כי דווקא יול ברינר השחקן הכי קירח בברודווי , כיסה את הביוגרפיה שלו בהמון כזבים ובדותות.

פאות , פוליטיקה, מבצעים ועסקים
פעם פאה הייתה סמל מעמדי. היום זו חצי בדיחה אבל לעולם לא מול חובש הפאה שכולם רואים , יודעים ולפעמים צוחקים מאחורי הגב ובשקט. האם היום יש סיכוי לפוליטיקאי להיבחר לראשות הממשלה עם פאה? האם ביבי היה נבחר? מה לגבי אובמה או קלינטון? מה דעתכם על רמטכ"ל עם פאה? כיצד זה מסתדר עם אהוד ברק והפאה באביב נעורים שבלבנון? אגב מה דעתכם על גברים הצובעים שיער? האם לא הייתם קצת ספקנים לגבי קניית מכונית משומשת ממישהו עם פאה נכרית? אולי הוא מכסה עוד משהו?

מתי כבר ימציאו את הפאה המושלמת?
אני מתנצל מראש מכל אותם גברים החובשים פאה נכרית. זה פשוט משהו שלא בשליטתי. כשאני רואה גבר עם פאה נכרית , קשה לי להסיר את מבט העגל שלי מהראש שלו והקפלט. יש בפאה נוכרית משהו ממגנט מבחינתי. תמיד עוברת לי המחשבה שהופ זה עף ברוח, או שמישהו מרים את זה למעלה כמו מכסה מסיר ומסתכל פנימה. איך העסק הזה עובד בדיוק? מעולם לא הבנתי איך אפשר לחבוש פאה ובמיוחד נכרית. למה אין פאה יהודית? ראייתם כמה שיער שמרו באושוויץ? איך יתכן שהגיעו לירח ואפילו כמעט למאדים ועדין אין פאה שלא תתגלה ובטח שלא באזור האוזניים? לדעתי זהו מחדל אנושי ברמה הכי גדולה ואולי קונספירציה עולמית נוספת.

מה אומרת ההלכה היהודית בענין פאה נכרית?
מענין אם קיימת הלכה בנושא פאות לגברים. תמיד ניתן להביא את ענין פיקוח נפש הדוחה הכל. העולם החרדי חלוק מאד בנושא פאות לנשים. אם היו שואלים אותי אז הייתי עונה להם שמבחינתי יעשו מה שהרב פרוגה שייטל אומר."עס איז דא א גרויסע מחלוקת אין די פוסקים צו א פרוי מעג גיין מיט א שייטלאויף די גאס צו נישט. דער באר שבע איז פון די הויפט אוסרים אז פרויען טארן נישטגיין מיט אויפ געדעקטע שייטלן, נאר אויב עס איז צוגעדעקט אונטער א טיכל, אויך דער חתם סופ"ר האט אנגענומען אזוי. אבער פון רמ"א און פין מגן אברהם זעטאויס אז מען מעג יא דערין גיין אויף דער גאס. אין די חסידות פון צאנז איז עסגעווען זייער אסור, דער דברי חיים האט עס גע'אסר'ט, אבער אסאך אייניקלעך און ממשיכי דורך ווי באבוב גיין מיט שייטלן." אם לא הבנתם מה שכתוב בויקיפדיה ביידיש אז אבקש את בלה בריקס-קליין לתרגם עבורכם.

מוטי פליישר החיים היפים באמריקה ופאות יפה
שמעתם על יפה מפאות יפה באמריקה וגם בישראל ? מוטי פליישר זה מלהקת הנח"ל ששר על החיים היפים וגם על הילדה בשמלה אדומה ושתי צמות, אבשלום, עפרה ועוד נשוי באושר ליפה. אחותי דבורה זוכרת את מוטי הקיבוצניק שנולד בפולין עם רעמת השיער השופע , גדל בגבעת השלושה ואהב מאד את העיר הגדולה ובנותיה. אם תרצו לראות את מוטי ושערו הקצר ובלי שום פאה , שר ליד ענת שרוף אז בבקשה

אם אין מנוס אז אורי גרוס
אורי גרוס האמן, עבד מספר שנים בביצוע תפאורות בתיאטרון. לאחר מכן נסע לניו יורק והגיע למכון הפאות והאיפור של בוב קלי, שביצע את עבודות השיער והאיפור ברוב מחזות הזמר בברודווי. חוץ מזה הוא גם היה שופט בחידון התנ"ך 

ברנשים וחלומות הלו דולי עם ירדנה ארזי
בקישור הבא תראו את ירדנה ארזי במיטבה שרה על הלו דולי בברנשים וחלומות והשאלה הנשאלת היא. למי שם יש פאה נכרית? 

הלו דולי  צילום:אליעזר מורב