יום רביעי, 23 באפריל 2014

עוד אריזה של נצחון כזה ואבדנו

April 22, 2014 at 1:54pm
אני נזכר בסיפור הזה כמעט בכל פעם שאני רואה  מטבעות נצחון. המקרה הזה כאילו אומר לי שכדאי להיזכר בדברים טובים למרות שאני לא עשיתי שום דבר, אבל גם הפנמה של סיפור זה משהו אפילו אם אתה בקושי קשור. יש פה גם גילוי סודות מקצוע, או שבעצם כל החיים מלאים בדברים שכאלה. עד שלא תקראו לא תבינו כי אני מאד מתקשה בהסברים פשוטים.
זה היה לפני די הרבה שנים. אני הייתי די ירוק בתחום ובכל זאת עבדתי בחנות המטבעות שלנו בבן יהודה בעיקר מהסיבה שבשום מקום לא הסכימו לקבל אותי כמנהל בכיר עם תנאים מיוחדים וכך נאלצתי לבלות את עיתותי בעיסוק מוזר ולא בהכרח עם עתיד מבטיח, ובכל זאת אני פה עם הסיפור של מטבע הנצחון והאריזה שלו שהצליחה לבלבל אותנו.

בן יהודה פינת שדרות נורדאו ליד נעלי עופר
נכנס אלינו איש די מבוגר ואני זוכר אותו עד היום במראהו ולבושו ואפילו עם כובע למרות שעברו כנראה חצי יובל שנים. האיש היה גר בבן יהודה פינת שדרות נורדאו ליד נעלי עופר, ואפילו באותם ימים עבר לבית אבות או אם תרצו לדיור מוגן. אם מישהו יודע את ההבדל אשמח לשמוע. הוא בא למכור לנו מטבעות על מנת שיסייעו לו במעבר ותמיד אנשים מוכרים משהו, כי לא תמיד לכל אחד יש כוח להחזיק דברים לעולם הבא.
היתה לו חבילה שלמה של מטבעות נצחון מכסף שיצאו לשוק בכמויות גדולות לאחר מלחמת ששת הימים 1967. אז בימים ההם מטבעות, מדליות בולים ומעטפות המספרים את סיפור הנצחון המזהיר היו להיט חם וכולנו באופוריה מדהימה. היה אחד שחשב אחרת וגם אמר את זה. נדמה שקראו לו ישעיהו עם שם כזה שבסוף יש ביץ שהבין אז משהו שיש כאלה שלעולם לא ירצו להבין. אני כמעט בטוח שאין לו שום קשר לשחקן הכדורסל שהכי אהבתי בהפועל תל אביב עם אותו שם משפחה.

הנצחון מטבע מיוחד, תשכ"ז, 1967 "מטבע הניצחון" הונפק לציון הניצחון של צבא ההגנה לישראל במלחמת ששת הימים (5-11 ביוני 1967). "היו אלה ימים נוראי הוד" אמר ראש הממשלה, לוי אשכול, בכנסת ב- 12 ביוני 1967. "עמנו יזכור אותם לדורי דורות. היו אלה ימים של התעלות האדם ונפשוט. כל העם כולו התגייס להלחם על חייו ועל תקוותו. כל אחד חש כי עליו המלאכה לעשותה, והוא עשה את המוטל עליו, איש איש על משמרתו, ולנו הניצחון". עיצוב פני המטבע צבי נרקיס הערך הנקוב "100 לירות ישראליות" במטבע הזהב. במטבע הכסף 10 לירות .במרכז – סמל צה"ל על רקע כוכב המבטא דינמיות. בשפה, למעלה, המילה "ישראל" בעברית, בערבית ובאותיות לטיניות. גב המטבע הכותל המערבי ותאריך שחרורו "יום כ"ח באייר התשכ"ז, 1967" עיצוב גב המטבע – רוטשילד את ליפמן (רולי). החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ.

מטבע הנצחון הוא מטבע יפה שהונפק בזהב ובכסף ונחטף כמו פיתות של אבולעפיה אחרי הפסח. אנשים קנו את המטבעות הללו בכמויות כי היו בטוחים שזה נפלא. גם הנצחון וגם המטבעות. וגם שיהיה השקעה לילדים. תמיד יש חשיבה לעתיד.
אז בשנים ההן של 1967 אבא שלי לא היה בעיסקי מטבעות כי אם נהג מונית ואני ילד בן 10 לערך וגם לנו היה מטבע כזה כי כמעט כל עם ישראל קנה והרבה. כשמשהו מצליח אז קונים מזה והרבה והכמויות היו באמת מרשימות והשתדלו להטביע כמות גדולה גם כי השוק רצה וגם אולי שלא יעשו ספקולציות רחמנא ליצלן. בנק ישראל הטביע כמות של כמעט 300,000 מטבעות מכסף וגם 9000 מטבעות זהב. הכל חוסל ובכייף. הכמויות האלו מטורפות בכל קנה מידה שפוי, והיום בישראל 2014 לא מוכרים קמצוץ מהכמות הזו של דברים חדשים. 
את ההסבר תניחו בצד כי עם הצלחה לא מתווכחים, אפילו אם איזה מישהו רזה עם כיפה שחורה ומשקפים שיש לו ביץ בסוף השם אומר ואני מסכים שהשטחים זה הסרטן של המדינה ואם הוא לא אמר זאת, אז ככה אני חושב ואתם תחשבו מה שאתם רוצים והעיקר שתיהיו בריאים בכל מקרה.

3 אריזות למטבע הנצחון 1967

אריזות שונות אבל דומות 
אז היינו עם מטבעות הנצחון מכסף של האדון שעבר לבית אבות והגיע הזמן מבחינתו למוכרם. יש המון מטבעות נצחון ובמיוחד מכסף וזה לא נגמר גם כיום למרות שככל הנראה כבר הותכו רבים מהם. המטבעות האלו נארזו באריזות נחמדות מפלסטיק ויש אפילו יותר מצורת אריזה אחת ואפילו דומה אבל הצבע שלה שונה ופה גם מתחיל הסיפור להתחדד. יש אריזות בצבע ירקרק ויש שחור ויש משהו כהה כמו כחול שחור. זה נובע כנראה גם מההבדל של הגירסה הקשוטה לבין זו הרגילה במטבע הכסף. במקור עלתה הגירסה הקשוטה כפול ולעניות דעתי בלי סיבה מיוחדת והיום הערך שלהם זהה ונע סביב 60 ש"ח למטבע. כן חברים ככה סוחרים בזה סביב מחיר המתכת בתוספת עמלה כלשהי עם שוק מסחרי עולה ויורד וחבל כעת להיכנס לדקויות. כן יש גם מטבע זהה כמעט במדויק בזהב שמחירו נע סביב 3600 ש"ח כי זהב הרבה יותר יקר מכסף כי ככה זה. היום בערך פי 65 כלומר כל מטבע זהב שווה במשקל עולה פי 65 יותר ממטבע כסף באותו משקל. גם למטבע זהב אריזה משלו ודומה אבל בצבע שונה של ירוק כהה אבל תאמינו לי שיש גם ירקרק אחר. לעיתים האריזות ממש דומות ובצבעים כאילו זהים. הסיפור מתחמם ואולי לא הפנמתם שפה בעצם קבור הכלב ואולי אני מקדים עגלה לסוסים או קנה לושט. 
העיסקה ההיא עם מטבעות הנצחון הייתה בבסיסה פשוטה. הייתה קופסא עם הרבה מטבעות של נצחון מכסף ופשוט ספרנו אותם וזהו. בהמשך מכפילים את הכמות במחיר ליחידה ונותנים כסף. הכל פשוט אם רק רוצים ויש עיסקה והכל נגמר וזהו. איש לא קיבל פרס נובל על מסחר במטבעות.

לצמצם נפחים ולזרוק אריזות 
בדרך כלל מה שאנחנו הסוחרים עושים בעיסקאות מסוג זה הוא מאד פשוט. מוכרים הלאה אבל לפני זה משתדלים להוציא את האריזות כי האריזות תופסות נפח ומקום ובדרך כלל רצוי שהסחורות יהיו ארוזות באופן קל ומהיר במיוחד אם מדובר בדברים נפוצים הנסחרים בערך המתכת שלהם. לעיתים ארגז או קרטון גדול של מטבעות עם אריזה הופך לשקית קטנה וקומפקטית עם אותם מטבעות ובאותו השווי. אריזה חברים זה חשוב אבל אל תעשו מזה סיפור כמו אספנים מסוימים שרוצים כל דבר ממש כפי שנולד. יש כאלה אנשים ואני מבקש שלא תגיעו למצב הזה, למרות שיש פריטים אספניים בתחומנו שכל המיוחדות של הפריט זו האריזה ואם הוצאת את האריזה הלך הערך המסחרי אבל לא במטבעות נצחון של הסיפור שלנו ולא משנה אם זה זהב או כסף. 

במקום צבע כסף יש צבע אחר או באיזה צבע אתה רוצה את הפס כסף שלך?
בקיצור אנחנו מוציאים את המטבעות כסף מהאריזה והיו שם כמה עשרות לבטח ואולי יותר ממאה ואז כפי שאתם מבינים אבא שלי רואה שבאחת האריזות יש מטבע מזהב באותה אריזה. ראיתי שהוא החסיר פעימה. הרגשה לא טובה והמוכר כבר מזמן לא פה ואולי אפילו בבית שלו אבל בעצם בבית אבות. 
אני זוכר שאבי ניסה לאתרו בבית שלו שהיה כאמור ליד שדרות נורדאו בבן יהודה. האיש לא היה שם והשכנים לא ידעו לאן עבר ואבא שלנו חיפש אחריו מספר ימים בכל בתי האבות בתל אביב והסביבה ובסוף תאמינו שהאיש אותר וכספו שולם לו ולכולם רווח. בהמשך אני זוכר אותו מגיע לחנות עם תשורה נחמדה שעשה בעבודה עצמית. הוא הכין לוח בצורת מנורה עם עיגולי עץ בצורת מטבעות וגם פתק קטן של תודה שאותו שמרתי כמזכרת מארוע מכונן מבחינתי למרות שאני לא עשיתי כלום אבל נדמה לי שמשהו הפנמתי והבקשה היחידה שלי שלא ינסו אותי בדברים מסוג זה. 

יום שלישי, 22 באפריל 2014

הלוחית הקטנה וה -Trust העצום




לוחית קטנה עם סיפור גדול
הלוחית הקטנה והטרסט העצום הינו קטע מכתבה ארוכה  ומתישה שכתבתי בזמנו. אז קראתי לזה חוכמת ההנצחה הצנועה או ניפגש בעזריאלי. מצאתי לנכון להתמקד בקטע החשוב הזה משום שזהו סיפור חדש ברשת וגם משום שמטרתי לא הושגה לפחות באופן אישי.
גבור הסיפור כמעט ולא נחשף ברבים. רציתי להכירו גם לעצמי וגם לאחרים. דמותו ותמונתו סיקרנו אותי. המטרה עדיין לא הושגה למרות שסיפור הלוחית קיים. אנו מדברים על חברת ענק בקנה מידה עולמי המתנהלת די בשקט ובצנעה ומשתדלת לברוח מהתקשורת. היא מנוהלת באמצעות trust.
אלייד אחזקות הנו קונגלומרט ענק, רדום ולוחש. אין במשק הישראלי הרבה דברים כאלה ואפילו לא מעטים. ספורים במיוחד היא הגדרה סבירה לדבר הזה. a few
מייסד החברה  אהרן גוטווירט  ז"ל כבר לא איתנו מזה  מספר עשורים , וחשבתי שיהיה נכון להכירו במידה נוספת. יש כאלה הבורחים מפרסום כמו מאש. עוד לא אבדה תקוותנו.

האוסף עם הלוחית הקטנה
הסיפור המרכזי שלי להיום מתחיל בשיחת טלפון לפני מספר שנים. יש שיחות טלפון שמהרגע הראשון ברור לך שהמגמה חיובית. במילים אחרות יש מטרה ברורה ואנו הולכים לקראתה. מישהו מבקש להיפגש לצורך מכירת אוסף. קבענו זמן משוער בחנות המטבעות וידעתי באופן כללי שמדובר בגוף ממוסד ולא באיש פרטי וזה לפי התיאומים המקדימים. לא ידעתי מעבר לזה דבר.
בשעה היעודה הגיעו מספר אנשים עם ארגז קרטון משרדי ובתוכו כמה אלבומים של מטבעות ומדליות ישראליים. ערכתי סקירה כללית על האוסף הנחמד ובנוסף גם חשבון כללי לגבי השווי שאני מוכן לשלם. האוסף היה נחמד ובסדר. היו שם מטבעות ומדליות ישראליים מכסף באלבומים מקוריים כחולים וחומים מפעם של החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות. אוסף בסדר ונחמד , אבל בהחלט לא משהו חריג. האוסף הזה היה לדעתי משהו מוכן שהוגש לבעל החברה וזהו. אני מניח שמדליות הוא לא אסף באופן אישי. ככה לדעתי ואולי אני לא מדייק במאת האחוזים.

 אלבום לאיסוף מדליות עם הלוחית וההקדשה


מחלקים מלגות
ראיתי בעבר יותר מכמה אוספים כאלה וממש לא יצאתי מגדרי. יש והיו אוספים מסוג זה לעשרות ואפילו יותר. אמרתי לצוות המלווה של האוסף את הערכתי והצעתי הספציפית. ראיתי בהחלפת המבטים ביניהם שכבר היה להם מושג מקדים לגבי האוסף וכנראה נקבתי בסכום שבטוח לא היה הגרוע מאלו שהוצעו להם. הם יצאו להתייעצות קצרה ובסופו של דבר נעשתה עיסקה. רק אז הבנתי שהיו אלו עובדי משרד כלכלי גדול בישראל.
ניסיתי לברר פרטים לגבי בעל האוסף ונאמר לי שבעליו כבר לא איתנו ובכללי ישמש הכסף למטרות חינוך כמו מלגות. ככה בכללי ובלי להוסיף מידע. אמא שלנו תמיד השתמשה במילה סטיפנדיה. מימי לא קיבלתי שום סטיפנדיה ומהרבה סיבות. אליעזר גורן הגאון המשפחתי שלנו קיבל ועוד איך. קישור למשפחה של אלי גורן 

אוספים נמכרים ומתפרקים והלוחית מונחת בקופסה
אוספים מסוג זה מפורקים ונמכרים חדשות לבקרים. גם האוסף הזה מצא עצמו מפורק ונמכר וזהו סופו של כל אוסף ממוצע ולא יחידאי. ככה גם לגבי אוספים יחידאיים ונדירים.  אוספים מתגבשים לאט לאט וביום פקודה מתפרקים באחת ולעיתים בשניה. אפילו מוזיאונים לעיתים מוכרים אוספים בשביל לקנות משהו אחר. החיים מתנהלים בכללי לפי אופנה ואנחנו מסתובבים על האופן הזה כל הזמן אפילו מבלי שנרגיש.
בשלב די מוקדם שמתי לב שעל אחד האלבומים הכחולים והעבים, הייתה מוצמדת לוחית מתכת כסופה ועליה חריטה ידנית סדורה ואומנותית ובה מספר שורות באנגלית. ידעתי שיש בלוחית הזו משהו נחמד שאולי מספר סוד. הוצאתי את הלוחית מהאלבום בזהירות מסוימת והנחתי אותה לטיפול מאוחר יותר. מונח בקופסא ביטוי הולם ונהדר. לעיתים דברים המתלווים לאוסף הם מבחינתי הסיפור האמיתי. לא תמיד הם קיימים.
אלבומי המטבעות והמדליות שבתוכם , נסעו והתפזרו להם במרחבי העולם הנומיסמטי אספני, והלוחית שלנו ככה מחכה בבישנות להתייחסות  כלשהי. יש לוחיות עם סודות.

לוחית מלבנית עם חריטה באנגלית
הלוחית המלבנית עשויה כסף בגודל של 13 ס"מ על 7 ס"מ ועליה כתובת באנגלית של שמונה שורות. התרגום מאנגלית באדיבות פנחס בר זאב.

 לאהרון גוטווירט יקירנו כאות הוקרה על מאמציו הבלתי נלאים לתועלת כלכלת ישראל ופיתוח חברותינו אלייד אינווסטמנט וחברות בנות קבוצת חברות אשטרום להנדסה אי. די. סי. יועצים להנדסה ופיתוח וצ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ וחברותיה

 לוחית הכסף והחריטה הידנית באנגלית
צילום אליעזר מורב TO OUR DEAR AARON GUTWIRTH

לוחיות עם הקדשה אישית ובחריטה ידנית ראיתי מספר פעמים. חריטה על כלי כסף וחפצי אומנות קטנים דורשת מיומנות מקצועית. יש גם מדליות שהוכנו עם מקום ריק המיועד לחריטה והקדשה. פעם היו הרבה מדליונים מסוג זה. אופנה אירופית שהגיעה לישראל.
אריה סנדיק שהיה גלף, התמחה בחריטה ידנית אומנותית על לוחיות וכלים שונים. עבודתו הייתה משובחת. בית המלאכה שלו היה ברחוב רמב"ם בתל אביב. מתחת למנורת ניאון ושולחן עמוס לעייפה, ביצע את מלאכת המחשבת שלו. סנדיק היה גם אחראי למספר לא גדול של מדליות. המדליה הפרסית-המהפכה הלבנה שהוטבעה במיוחד עבור השאה הפרסי, היא הידועה ביותר. יש לי יותר מתחושת בטן שאריה סנדיק חרט גם את הלוחית הזו.

את השם אהרון גוטווירט שהיה חרוט בלוחית, לא שמעתי מעולם. גם חברים שלי לא הבינו מה שוב אני רוצה מהחיים השלווים שלהם. חיפוש מהיר ברשת העלה ממצאים נחמדים על איש עסקים יהודי מניו יורק שדבק באנונימיות בכל שעשה. גם קרן גוטווירט, קרן פילנטרופית הפועלת בישראל ותורמת סכומי עתק שומרת על פרופיל צנוע. עוד על הקשור באהרון גוטווירט  ובענק הרדום כפי שכתב דובי בן גדליהו בגלובס 

אספר בקצרה נמרצת על אהרון גוטווירט ז"ל
אהרן גוטווירט נולד ב-1907 באנטוורפן בלגיה,למשפחה חרדית שמוצאה באזור קראקוב פולין. המשפחה עסקה במסחר יהלומים. במסגרת עסקיו היה בברזיל ובהמשך באינדונזיה. מעורבותו ההומניטרית במקום, זיכו אותו במספר אותות מממלכת הולנד והצלב האדום. בנוסף לעסקי היהלומים המוצלחים, החל להיות מעורב בהרבה עסקים אחרים. פעילותו בישראל החלה באמצע שנות החמישים. אהרן נפטר ב-1980.
לאהרן ולמרים גוטווירט לא היו ילדים. בצוואתו התווה אהרן מבנה שליטה ייחודי לאימפריה שהניח אחריו; נאמנות (טראסט) שמנהלת את החברה ומחלקת את הרווחים בין בני משפחת גוטווירט המורחבת ובין הקרן הפילנטרופית. 
ביקשתי מחברת אלייד תמונה של אהרן גוטווירט ז"ל. אחרי מספר טלפונים לא קטן בהם הבטיחו לבדוק, קיבלתי תשובה שלילית. "לא נורא העיקר הכוונה", אומרת אחותי הבכורה דבורה שכנאי מחדרה. יום אחד הגיעה גם תמונה. יש ניסים בעולם. 
אם עברתם לאחרונה ליד אצטדיון רמת גן וקניון איילון  ממש על הפינה של רחוב ברוך הירש וראיתם מגדל שנוגע בשמיים במקום שפעם היה צ'מפיון מוטורוס תדעו שזה בנין של אותה אלייד של גוטווירט שהחלה לנוע. 


ככה  רואים  את המגדל  מהגשר שליד קניון איילון


אהרן גוטווירט ז"ל 1907 -1980

יום שני, 21 באפריל 2014

יואל של סימה

April 21, 2014 at 12:36pm



יואל של סימה הוא השכן שלנו בראש העין ואני מאד אוהב אותו ויש לי הרבה סיבות למרות שאנחנו בקושי נפגשים והמרחק בין הבתים שלנו הוא רק הרוחב של הכביש. מאז שסנואי הכלב שלנו מת ואין יותר טיול בשש ורבע בבוקר אני ויואל של סימה בקושי נפגשים.
אז כשסנואי היה חי ונובח ,גם אני וגם יואל של סימה  היינו נפגשים בחוץ והכלב שלו תמיד חופשי ונובח על סנואי כי סנואי תמיד בחגורה כי הוא היה כלב בלתי צפוי עד שמת ודי. הכלב של יואל חי וצעיר ותמיד כשרואה אותי נובח וכאילו שואל "איפה ההוא שהיה פעם נובח?" ואני יודע פנימה שכל כלב מגיע יומו. אם זה תלוי בי אין יותר כלב חי ונובח. מכסימום בובה על בטריות וגם תמונה זה בסדר.
"יוצא פעם בשנה!"
יואל של סימה תמיד מצליח לעורר אותי בכל מצב לדיבור ועליזות כי הוא איש אופטימי ואני קצת פחות. היום יואל אמר לי אחרי הרבה זמן שאני כמו בול. בול של דואר ולא בול עץ. שאלתי למה? ויואל ענה "יוצא פעם בשנה!" ואני צחקתי כי זה מצחיק ויואל יודע לדבר ישירות וגם להצחיק ותמיד יש משהו בדיבור שלו שהוא ממש בלתי מסובך ואמיתי. קוראים לזה מוסר השכל וגם חוכמת רחוב ואני קונה בתנאי שהמחיר סביר. ביקשתי מיואל של סימה שלא יעמוד בכביש כי זה מסוכן ויואל ענה "מכסימום תשתה מרק שבוע ימים. מה קרה?" אגב מאיזה חלק של הפרה לא מכינים התימנים מרק? זו חידה ותשתפו פעולה בבקשה. תודה. התשובה הנכונה היא החבל של הפרה.
בול משנת 1960 לציון שנת הפליט העולמית. ציור המתאר את העלייה במבצע "על כנפי נשרים",
בעיצובו של אוטה וליש. מתוך הויקיפדיה

פעם ראיתי תמונה של יהודי תימן מפעם וזה היה ממש משהו שונה מכל מה שאני מכיר וכנראה שגם אתם. ראו שם תימנים במושב ברקת ואני לא האמנתי. אז שאלתי את יואל והוא מיד הסביר לי על אותם יהודים תימנים חבאנים הנראים שונים ומתלבשים אחרת. לא מזמן הצלחתי להפתיע מישהו עם שם משפחה כזה והכל בגלל יואל של סימה. ויש גם אתר המרחיב על יהודי חבאן

יואל של סימה אנחנו קוראים לו למרות שאני יודע בוודאות שקוראים לו יואל מליחי ואני לא מכיר שום יואל אחר. טוב יש גם יואל מהדפוס אבל אין מצב שנתבלבל. יואל גבע לא מכיר. יואל שר כבר לא שר. יואל של סימה גם רשום ככה בזכרון של הטלפון ובכלל זה הכי נוח כי יואל תמיד קשור לסימה שתמיד רואה אותי ונותנת לי נשיקה עם ריח נפלא.
יואל של סימה יודע לעשות כמעט הכל ואפילו בעצמו ובמו ידיו. זה נכון לגבי תיקונים ואחזקה שוטפת ובכלל כל מי שהוא מכונאי רכב מוסמך יודע לעשות הכל ואם צריך משהו אז יואל של סימה בשטח ואין מתח. דבר אחד כנראה שיואל של סימה לא יודע לעשות וזה בנים! עובדה שיש להם שלוש בנות מתוקות.

המורים שלי

המורים שלי

הירקון 248 - היום בית ספר א. ד. גורדון ופעם בית ספר לדוגמא ע"ש הנרייטה סאלד VTLV 

המורים היסודיים שלי
היו לי הרבה מורים שלימדו אותי כל מיני דברים בסיסיים בבית הספר היסודי. הרוב היו מורות. אני כמעט ולא יודע דבר על המורים שלי בבית הספר היסודי חוץ ממה שאני זוכר וגם זה לא הרבה. בדרך כלל זה את השם שלהם כי זה תמיד כתוב בתמונות המחזור. חלקם נעדרו מהתמונה ואיני מכיר את הסיבה ואולי סתם נגמר המקום. אני לא בטוח שאתם יודעים הרבה יותר על המורים שלכם אבל אולי אני טועה. אם אתם יודעים עוד דברים חשובים ולא מעליבים על המורים שלנו בבית הספר לדוגמא ע"ש הנריטה סאלד בתל אביב אז אשמח למידע חיוני, וחוץ מזה אני מאד מודה להם, כי בטוח שמגיעה להם תודה ולא בטוח שהספקתי להודות להם כראוי. למי שרוצה להרחיב על בית הספר מימיו הראשונים אז ערך מתוך אתר תל אביב 

היום הראשון בכיתה אלף עם צביקה, אלברט, אורית, אודי ובלהה


אהובה יערי הייתה המורה הראשונה שלי בכיתה א'. אהובה יערי זה שם מאד מחייב והיא עמדה בו בכבוד רב ואני זוכר את הפנים שלה והעיניים הטובות ואני בטח שכולם אהבו אותה וגם אני. קשה להאמין שמורה בכיתה אלף לא תיהיה אהובה. מעבר לזה איני יודע כלום או שפשוט שכחתי כי זה היה ב 1965 לערך. את מה שהיה ביום האם עם הרקפת לא שכחתי ולא אשכח ואתם מוזמנים לקרוא ותודה.


אהובה יערי המחנכת של כיתה א' בית ספר לדוגמא תל אביב 1965


יונה וינר הייתה המורה בכיתה ב'  ואת המראה שלה קשה לשכוח כי התמונה תמיד מזכירה. תסרוקת נערית עם שיער אפור לבן וקול צרוד וגם ידים עבות. טקס קבלת ספר התורה נחרט לעד ויש תמונה.
רות רבין הרזה הייתה בהמשך ואני לא מתחייב אם בכיתה ד' או לפני. אני זוכר משהו מצורת הליכתה וגם ארוע מביך עם כדור ביער בחדרה, ואפילו את הקול שלה אבל לא הרבה יותר מזה. מישהו שממש מבין אמר לי שאם אני לא יודע איך נראית היפסטרית מפעם , אז יש לי פה דוגמא מעולה ואני חושב שאני מתחיל להבין משהו בהיפסטריות. בעצם אני ממש לא בטוח. 
אסתר מורינסקי הייתה בהחלט כזו מורה שבטח סיפרה ושיתפה מחיי משפחתה, והייתה מאד ערנית חברמנית ומעט קולנית ואפילו חילקה לי מחמאות מופלאות שלימים לא התממשו לצערי. אסתר מורינסקי הייתה מורה שידעה להחזיק קצר וגם גנדרנית לא קטנה. יגאל סרנה כתב עליה כשהלכה לעולמה.

עם יונה וינר בגן העצמאות כיתה ב או ג


יונה וינר ואני בטקס קבלת ספר תורה בית ספר לדוגמא תל אביב



רות רבין המורה שלנו ואנחנו

רחל דבוסיס הייתה מורה די מרתיעה ואולי רק אותי, למרות שאני לא מפחד מאיש וזה על אמת. אולי רק ממשוגעים שבאמת יודעים מכות וקרב מגע. כולם אמרו שהיא מפחידה ,אבל אני זוכר אותה מסבירה משהו על כיכר מגן דוד ועל זה שגרה ברחוב מזא"ה ולא פינת למה. נדמה לי שבמעונות עובדים ואולי זה שוב משהו שאני סתם משחזר. פעם היא אמרה לנו משהו מאד מעליב על בנות, בגלל שמישהו סיפר לה שרקדנו ממש צמוד וזה היה ממש נורא. יש רבים שיגידו שהדיאגנוזה לא היתה מוטעית במיוחד. אני לא יודע אם הקימה משפחה, ואני זוכר את שיער הפלטינה שלה והשביל באמצע ובכלל הרבה דברים משפת הגוף שלה.
עדה ארגוב הייתה אשה טובה וגם עם צחוק יפה ואמיתי ואפילו שפתון אדום. היה לה כזה מבטא רוסי של פעם וזה נשמע לי שונה במקצת אבל איני יודע מעבר לכך כלום. האם יש קשר לסשה ארגוב?
טלילה כהן הייתה מורה דעתנית וגם אמא של עופר. אני זוכר שאמרה לנו שלא כל דבר היא יודעת להסביר לנו כמורה לביולוגיה, כי המון דברים גם היא בעצמה לא יודעת והרבה מורים לא יודעים המון דברים ולכן לומדים בלי סוף. אני זוכר את השיחה הזו אי שם בכיתה ז או ח ואז הבנתי שמורים לא יודעים הכל.
ניסים ורסנו היה מורה למוזיקה שהיה אחראי על המקהלה וגם על הידע המוזיקלי שלנו. חבל שלא למדתי תווים. תמיד השם שלו היה מחובר לפסטיבלי הזמר וגם לאקורדיון. אני זוכר שהיה לו מנהג מוזר עם מפתחות וקריץ קרץ וגם את הליכתו המיוחדת והנמרצת. ורסנו זה שם בולגרי, ונדמה לי שכמעט כל המורים שלנו היו אשכנזים ואני מציין זאת כי סתם נזכרתי שבן גוריון רצה רמטכ"ל תימני, ולמה זה לא קרה עד היום.

כיתה ו עם המורה אסתר מורינסקי בית ספר לדוגמא ע"ש הנריטה סאלד


רחל דבוסיס ואנחנו כיתה ז בית ספר לדוגמא


עמירם תמרי היה מורה לציור וגר ברחוב צידון כי ככה סיפר וגם ראיתיו הולך לשם. הייתה לו תסרוקת שבהחלט התאימה לעיסוקו וסיפר לנו על זה שכילד התגבר על מחלת שיתוק שהותירה בו סימנים קלים בהליכה. הוא היה גם סגן המנהל ומשום מה נחקק לי בראש שהייה בו משהו של מתח עצור העומד להתפרץ אם רק נצית את זה. אני זוכר את התערוכה שלו שלקח אותנו לראות ברמת גן. אני זוכר גם את היצירה שלו העשויה עץ ומתכת שהייתה עומדת בפתח סמינר לוינסקי. לימים פרופסור רם גופנא הראה לי חומר כתוב אודותיו בשל היותו תושב שכונת תל נורדאו. בויקיפדיה כתוב שנולד בחדרה. מפעם לפעם אני רואה תמונות שלו במכירות פומביות ושמו מוזכר בקטלוגים וספרי אומנות. יש מצב שיום אחד אקנה תמונה שלו, אבל אל תסמכו על מילה של סוחר מטבעות ואין לי נימוק טוב כי אם סתם ניסיון של החיים בעבר והשוואת שאיפות מול מציאות אפורה.
שיעור הציור עם עמירם תמרי, בו נתבקשנו לצייר את יום העצמאות עם זיקוקי די-נור שונים ומשונים נחרט לי לעד. 
אברהם קונפורטי היה מורה למלאכה עם שפם ואני כמעט בטוח שהיה מעשן כבד. אני זוכר את המבטא שלו וגם רכב עמוס עם כלי עבודה. האקצנט שלו לא הותיר בררה להיותו בולגרי נוסף.
משה חכמוב היה מורה להתעמלות שהקפיד על לבוש ספורטיבי וגם ריש קלה בדיבור שהגיעה כנראה קומפלט מרומניה. הסטופר שלו היה בסדר ומאופס מבחינתי. ימי הספורט באצטדיון המכביה שאירגן היו נהדרים. אני לא זוכר מורה אישה להתעמלות.
אהרון בן דור היה מורה מסודר מכל הבחינות. אותנו לימד תורה שבעל פה וגם כמורה מחליף. היה לו שיער משוח עם ברלנטין ומשקפים עבים, קול חזק ותמיד אני זוכר אותו קורא משהו ומקפיד לשמור על הספר באופן מוקפד כי לדבריו הוא מקבל לקרוא ומחזיר את הספר במצב חדש. מבחינתו אין מצב לעשות בספר סימן של אוזן חמור. בדרך כלל אני זוכר אותו בחולצה לבנה מכופתרת וצווארון מעומלן וזקוף.
דן נפתלי היה השרת הראשי כי ככה כתוב בתמונת המחזור ואני זוכר את משקפי הלבניה העבים ואיך הזדקק לקרב כל דבר עד לאף כי ראייתו הייתה לקויה. לא יודע למה אבל אני זוכר שהשתמשנו במילה שמש ולא שרת ואולי שוב הדימיון שלי עובד.

1973 מחזור מ בית בפר לדוגמא ע"ש הנריטה סולד תל אביב פוטו פלסטיקה


משה חכמוב עם כובע מודד זמנים באיצטדיון המכביה כיתה ח ואלי קזס ממש מתאמץ


שושנה גפן הייתה המורה של כיתת הברייל. כיתה של ילדים עיוורים או קשיי ראייה. מפעם לפעם נשלחנו לכיתה הזו בעזרה כלשהי אבל העזרה האמיתית הייתה כלפינו בראיית החיים שסביבנו.
צפורה בנאי הייתה המורה לאנגלית ואפילו עם מבטא אנגלוסכסי מתאים והקשר למשפחת בנאי היה כנראה דרך חיים בנאי- אלברט פירות. אני זוכר אותה נעה על הציר של שדרות נורדאו דיזינגוף. אני זוכר את תסרוקתה הנערית וגם לעיתים אדמומיות בלחיים. נדמה לי שנהגה לפתוח את עיניה בתמהון מדי פעם ואולי זה היה סוג של השלמה להיותה במזרח התיכון שתמיד כנראה היה אזור קשה. 
פנינה מן לימדה צרפתית עם מבטא אמיתי וכל שידעתי זה משפט וחצי עם אחד בשם פיליפ לדו. נאה מאד ומקפידה בלבושה, עם צמה של זנב סוס בשיער. שמעתי שנפטרה ונהרגה בתאונה.
רחל קרוגליאק לימדה אותנו לעיתים כי הייתה המחנכת של הכיתה השניה. אני יודע שגרה במעונות עובדים הקרובים לבית הספר. תמיד חיברתי אותה לנושא השואה ולא בטוח שזה נכון באופן אישי. לנכד שלה קוראים
ליאור שליין.
בלהה איזק הייתה מורה שלא לימדה אותי ואולי גם סגנית מנהלת. תמיד נדמה לי שסגן מנהל זה משהו מאד נזיל. בלהה תמיד הצטיירה כמורה רחומה ועדינה עם משקף גדול.
רחל אלפר הייתה המנהלת הראשונה שלנו  עד שהלכה לעולמה, וחתימתה המיוחדת עם כל הסילסולים על התעודות הייתה מיוחדת ובלתי נשכחת. היא גרה במעונות עובדים ששכנו ברחובות  נחום, בן יהודה והירקון ונדמה לי שהיו לה שתי אחיות. בטוח שהיה לה קשר הדוק לפינסק כי זו הקהילה שבית הספר שלנו אימץ בימי השואה.
לאה פישמן החליפה אותה כמנהלת וגם לימדה את אחותי אראלה. אני זוכר אותה תמיד בתנועה, נמרצת ופעילה. יום התלמיד בו ישבתי על כיסאה כמנהל ליום אחד היה בסדר. כשהלכה לעולמה ניסיתי לדעת אודותיה קצת יותר אבל זה לא קרה ועדיין אני אופטימי.
זיוה ולך לימדה אותנו תזונה וכלכלת הבית כמדומני ושם למדנו לעזור במטבח של בית הספר וגם על אבות המזון ואני זוכר מהבית רק אמא במטבח ואבא ומשפחה שאכלו מאד יפה. ולזיוה הייתה עוזרת בשם חנה שכתבה לי זכרון מאד חמוד בספר הזכרונות. היא הייתה כזו טובה ומלאה בדמות בבושקה והתורנויות שם היו ממש אחלה.
לאה המורה לטבע לימדה אותנו על הטבע שאז היה מאד טבעי ולא הייתי צריך הרבה כי בירקון היו הרבה דגים ובגן העצמאות היו דורבנים וגם טיפוסים מפוקפקים שנהגו אז לפחות שלא כדרך הטבע.

תודה רבה לאליעזר מורב 
חזית הסמינר למורות וגננות ע"ש לוינסקי (פונה לרחוב בן יהודה) ערב השלמתו ב-1938. מאחוריו הוקם בית הספר העממי לדוגמא (פונה לרחוב הירקון) מתניה ויקיפדיה


מבט מרחוב ויתקין עם החצר הגדולה וברקע המלון


מבט מגן העצמאות על מה שהיה פעם בית ספר דוגמא

קפלן והשמות הכפולים

April 20, 2014 at 11:25am

מימין ד"ר יעקב קפלן הארכאולוג ומשמאל אליעזר קפלן שר האוצר


יש בתל אביב כמה רחובות עם שמות דומים ואפילו מבלבלים. מה לעשות שיש אנשים ואפילו חשובים עם שמות זהים או ממש דומים ואז יש מצב לבלאגן אבל לא ממש בלאגן כי אם בילבולון קטן או סתם טעות בכתובת. האם יצא לכם להגיע לרחוב עם שם דומה לזה שרציתם? כמה רחובות גורדון בתל אביב אתם מכירים? וכמה ברנשטיין? אדוארד או כהן? לאונרד? ומה לגבי משפחת שלוש? שמעון בן משהו או בר משהו? יש כמה כאלה אבל בינינו להתבלבל בדבר כזה זו חוויה. הכי חזק זה להגיע בכתובת הנכונה אבל בעיר אחרת וגם על זה יש לי משהו קטן אבל בפעם אחרת.

עוד קפלן?  לאחרונה צורף שם חדש לרחובות תל אביב יפו וממש ביפו  הנושקת לים. השם הזה אולי יעשה פעם בהרבה שנים איזה בילבולונצ'יק למרות שלא נראה לי ככה. רחוב יעקב קפלן הארכאולוג מצטרף לקבוצת השמות הכפולים כי יש כבר קפלן אחר ומאד ותיק  ואפילו ארוך שכולם מכירים רחוב אליעזר קפלן שר האוצר. אין קשר משפחתי בין שני הקפלנים למיטב ידיעתי למרות שפעם לפני הרבה שנים אבות אבותיהם אולי כן. כל קפלן הינו כהן. "קפלן בלטינית –כהן. הצורה הלטינית אומצה כשם משפחה במאה ה-19 בידי יהודים שהתייחסו למשפחות כהנים ,בעיקר בליטא, בילורוסיה ומזרח אוקראינה" ותודה לפרופסור רם גופנא שפעם היה רם קפלן. 


אם תגיעו ליפו לרחוב יעקב קפלן החדש ,אז תדעו שיש כיתוב גם בערבית ובאנגלית בנוסף לעברית והוסיפו במיוחד את התואר ארכאולוג ותודה חמה לועדת השמות העירונית ולמזכירה הנאמנה והמסורה גברת אורה ברק.  גם לבתים הטמפלרים בשרונה המדהימה הוסיפו שלטים מיוחדים ובצבעים שונים ומתאימים ובשלוש שפות ואני חשבתי שאולי יוסיפו בקטנה משהו בגרמנית לצאצאי הטמפלרים. אגב הדבר היחידי שנשאר לי בלתי פתיר לגבי השם קפלן זה איך כותבים קפלן בערבית כי השלטים בכל הצורות לא נותנים מענה אחיד ואולי זה הכל בגלל הפיתה או הביתה של הערבים והתקליט של בך מבלסטיק. כנראה שחלק מהשילוט בערבית מסתמך על התעתיק בעברית והאחר על זה שבאנגלית. אם חשבתם שהקטע עם הערבית הוא בגלל הערבים אז תדעו שאצל אשתי המעט הונגריה/רומניה יש דבר דומה ושם משפחתה ויסנר. יש שם 4 ילדים וכל אחד כותב את שמו בצורה שונה ולא בערבית בכלל. שתדעו שאני לא קשור לזה בכלל.

יפו רחוב יעקב קפלן הארכאולוג JACOB KAPLAN ARCHEOLOGIST

ד"ר יעקב קפלן הארכיאולוג  היה מוכר לי במקצת מתקופת לימודי ומשפגשתי את פרופסור רם גופנא שקפלן היה  דודו , החל תהליך הנצחתו בתל אביב ותודה לועדה ובמיוחד לעיתונאי וחוקר תל אביב אילן שחורי שטרח, עמל ושיכנע את מי שלא היה משוכנע וכעת יש בתל אביב פעמיים קפלן.  אילן שחורי גם כתב על קפלן כפול שניים.

רחוב יעקב קפלן הוא רחוב קטן ונחמד ביפו המתחדשת לאחרונה. לא בטוח שיש שם יותר מתריסר בתים ואפילו בשני הצדדים. אתם מוזמנים לבקר בו בזמן שאתם הולכים לנמל ואפילו לא הרחק מאבו חסן-עלי קראוון של החומוס ברחוב הדולפין. אם לא התמקדתם אז חפשו את שערי ניקנור פינת רחוב קדם ואז תגיעו למקום שתראו מישהו עם קרחת בינונית או משקפיים ואז תשאלו. לדעתי זה לא לגמרי בטוח אבל זה ממש שם ואתם בשכונת עג'מי. חלק מהמעט בתים חדשים ברחוב נושאים גם את המספר הקודם 3888 שהיה שם הרחוב מקודם. סיפורו של יעקב קפלן מובא בהרחבה  בפוסט המצורף


רם גופנא מבקר ברחוב של הדוד שלו רחוב יעקב קפלן הארכאולוג ביפו. מבט מזרחה

יפו רחוב ד"ר יעקב קפלן הארכאולוג של תל אביב בשכונת עג'מי מבט מערבה

יעקב קפלן השלט הראשון ביפו ליד רחוב יוסי ידין

רחוב אליעזר קפלן עם שרונה המתחדשת במקום הכי לוהט בתל אביב




אליעזר קפלן שר האוצר  היה דמות מרכזית בכלכלת המדינה שפרצה בתש"ח. נדמה לי שהוא שר האוצר היחידי החתום על כסף ישראלי ואפילו יותר מפעם אחת. ידעתי גם שמישהו יגיד שגם לוי אשכול חתם כשר אוצר וזה נכון אבל זה קרה משום שקפלן נפטר ואפילו בגיל צעיר.  זהו כנראה גם הכסף היחידי שהודפס פה בארץ ישראל וזה כולל בהמשך גם את מעות הנייר הקטנים של הפרוטות שיש הבטוחים שזה כסף של משחק מונופול. קפלן יהיה חלק מצמד כשהשותף השני יהיה מרדכי זגגי החשב הכללי. הצרוף קפלן זגגי בסוגי מעות שונים הצליח לטשטש אספנים בישראל ובעולם. אספנים רוצים לאגור שטרות עם חתימות שונות ולעיתים גם בצבעים שונים ורק לזה שבשמים הפתרונים. בהמשך יחתמו על שטרות  נושאי תפקידים אחרים אבל לא שרי האוצר שכידוע לכל מאד מאד עסוקים.
השטרות הראשונים של סדרת מעות הניר אוקטובר 1948 הנקובים במילים נושאים את חתימתו הברורה והיחידאית של א. (ליעזר) קפלן. אנחנו האספנים קוראים לשטרות האלהשטיחים כי זה ממש פסיפסים המזכירים שטיחים ואני בסך הכל בעד מוזאיקה במקום שטיחים ובמיוחד בקיץ. רצפת הפסיפס בשטרות השטיחים היא מבית הכנסת העתיק בבית אלפא.
אליעזר קפלן זכה להנצחה בהרבה מקומות בארץ (שכונות, בית חולים, אצטדיון, פרס)  והרחוב בתל אביב הוא אחד הבולטים ויש מצב שזה אחד הרחובות הכי מוכרים בשמם. כאשר מפקדת הצבא, בית העתונאים , בית הסופר , בית האיכרים , בני ברית, בנין הסוכנות , קרית הממשלה , שרונה הטמפלרית, מנחם בגין  ועזריאלי חוברים יחדיו, אזי לא ניתן להתעלם וברשת רחוב קפלן  זכה לערך, תמונות ואיזכורים לרוב.
קשה לי להאמין שיש מישהו בישראל שלא עבר ברחוב הזה או קרוב אליו אבל מספר דיירי הקבע בו אינו גדול. נדמה לי שרק בצד האי זוגי גרים אנשים וזה נכון ממספר 1 הנושק לאבן גבירול ועד למספר 13 ושם אפילו מצאתי לוחית הנצחה לאשת הרדיו והמתרגמת חנה בן-ארי ניניו  ובעלה אברהם ניניו שחקן ובמאי תאטרון "הבימה" ואפילו יש לנו קשר משפחתי עקיף ורחוק. חוץ מזה אחותי אראלה הבלונדה גרה  בקפלן 3 לפני שעברה לחדרה וגם פה יש קשר לשר אוצר אחר שעשה פיחותים אכזריים ביום שישי אחר הצהרים. זר לא יבין זאת אבל אזרחים ותיקים דווקא כן. 
רם גופנא מוסיף שאותו אליעזר קפלן היה גר באותו בית -בוגרשוב 5 - שבו גרה רחל המשוררת בתל אביב וזה ממש קרוב ומול הבית של אימו של יעקב קפלן הארכאולוג בוגרשוב 8 פינת בן יהודה 39א " הבית בוגרשוב 5 נבנה ב1925 בידי משפחות  אליעזר קפלן וליפמן לוינסון. בשנת 1928 (ע"פ המפקד) התגורר אליעזר קפלן עם רעיתו ובתו דתיה בת ה-3 בבית זה."
תודה לאליעזר מורב ואפי שחק על עיבוד התמונות. 

50 ו 100 מיל א. קפלן שר האוצר עיצוב אוטה וליש דפוס לוין אפשטיין אוקטובר 1948 צילום אליעזר מורב

הצעת מטבע חוקית 50 פרוטה כחול א.קפלן זגגי דוד בן עמי מכירות פומביות