יום רביעי, 21 בינואר 2015

שתי חצוצרות שנתביישו

יעקב פרי והחצוצרה שנשתכחה בראיון
שרון כידון ודניאל בן סימון מראינים את יעקב פרי מיש עתיד והיה פעם טוב, ונראה שהפורמט בסדר למרות שהצבעים לא משהו אבל יש שם משהו כל כך צפוי וידוע שהציפיה ממשהו טיפונת מעמיק זוכה לגיחוך כי הרייטינג מדבר והכל בפרוטוקול זריז ויאללה לאייטם הבא ובכל זאת זה בסדר ולמרות השאלות הממש קלות וההרמה להנחתה בקלילות כי אחרת לא יגיעו לשם. כידון ובן סימון צמד בסדר, ויש מצב שבעתיד אולי אפילו ישתפרו למרות שזה ממש לא בטוח ונדמה לי שיעקב פרי לא נשאל במילה ואפילו לא בתו על עניין החצוצרה.


"לא מחצרץ ולא מחרצץ אומרים מחצצרץ" הכי קל ונכון זה להגיד זה עם החצוצרה

כן זה ידוע כמעט לכל שיעקב פרי הוא מחצצר או חצוצרן או אפילו מחצרצץ ותהרגו אותי אם אני יודע איך מכנים בעברית את איש החצוצרה, אבל יש סיכוי בהמשך שנדע ביחד הרבה יותר מעכשיו כי מבחינתי כל פוסט הוא לימוד ובסוף יש תמורה בצורת למידה והפנמה של משהו שלא ידענו.

מסע החצוצרה שלי
אני מציע לכם להצטרף אלי למסע החצוצרה שלי. זה מתחיל בכיכר החצוצרה בראש העין המוזיקלית (רק חצוצרה כי אם היו שמים שם דמות של מנגן אז הלך עליו כי כבר ראינו חיסול ממוקד והכל בשם האל ו"לא תעשה לך" בכלל) , ניגע ללואי ארמסטרונג בלחיים הנפוחות וגם במגן דוד שלו המהווה את הקשר היהודי של אותו גאון מניו אורלינס , נחזור לתל אביב ובסוף נגיע לבנק ישראל שכמעט תמיד לא מספק אותי עם רעיון מתקופת בר כוכבא ודי.  את יעקב פרי נעזוב הפעם עם יאיר לפיד ומבחינתי טוב שהוא בפוליטיקה וטוב לי שהוא עם יאיר ולא במרצ כי כסף, סלקום, שב"כ, שלוש נשים ומוזיקה חוברים במעלות קדושים ואפילו אצל אחרים. את הסדר הכרונולוגי אתם תעשו כמו גם הסדר של חשיבות הערכים.

חצוצרה זה האות להרוג או פשוט להפסיק לישון וגם לסגור הבסטה
חצוצרה זה דבר נפלא בשביל להעיר אנשים או לסמן להם משהו. מבחינתי זה תמיד בקטע של הוראה, הנחיה וסוג של הטרפת המוח וכאילו אומר לך יאללה יא מניוקים תתחילו להילחם כבר ותקרעו לאויב את הצורה או שסתם תמותו כבר. למה בסרטים תמיד רואים את המחצצר נותן סימן להסתער ואז מתחיל הבלאגן? מי ראה בירושלים ואפילו במחנה יהודה לקראת כניסת השבת את הזברות עם החצוצורות גוערים בבסטיונרים להתקפל. האמת הם מה זה מלחיצים, ובפעם הראשונה המחזה הזה נהדר וכאילו לקוח מסרט. ככה גם התמונה המפורסמת מתל אביב המנדטורית, על כניסת השבת והתוקע בחצוצרה הקטנה או אם תרצו חצוצרת כיס. מי מכיר את גדי חצוצרה ורקשטיל ממכבי תל אביב וחומרי הניקוי שלו?

פסיפס החצוצרות צילם משה רימר אתר תפוז


פסיפס על הקיר של הסופר ומול החניה של העגלונים מפעם שפינו פסולת בניין וגם אחד בשם שלם
תמיד כשאני עובר ברחוב יהושע בן נון פינת ארלוזרוב וליד הסופר אני מחפש את הפסיפס החמוד על הקפת יריחו עם הסיבובים והחצוצרות המפילות את החומה של העיר הכי עתיקה בעולם, שהייתה מוקפת חומה שקדמה לחומה של בן נון. תמיד גם אני מחפש בדימיוני את העגלונים עם הפרדות שפינו פסולת בניין ובמיוחד את שלם שהיה הכי צעיר וההליכה שלו עם המכנסיים בריצפה והחריץ מאחור היו סימן היכר. לדעתי כולם שם דיברו יידיש וגם שלם שהיה אחרון המוהיקנים עם רכב דבל קבינה בסוף בסוף. כשאני מתקרב לצומת של בן נון פינת ארלו בואכה רחוב אמסטרדם החותך, תמיד אני נזכר גם באיריס אברמוביץ שתחיה  ובאביה גנני ז"ל שהיו שכנות באותו בניין ואפילו חברות שלי ושל איציק לוינשטיין והמסע אליהן עם אופניים מצוקמקים עוד יסופר ואולי כבר לא.

מתוך הבלוג של משה רימר בתפוז טיול בעיר חצוצרות בתל אביב ואפילו ברחוב יהושע בן נון 1
"במרכז העיר תל אביב, ברחוב יהושע בן נון מספר 1 פינת רחוב ארלוזורוב מספר 55, על קיר קומת הקרקע של המבנה הנמצא במקום, מותקנות שתי תמונות פסיפס גדולות.  התמונה הדרומית מבין השתיים מוקדשת לפרשת כיבוש העיר יריחו. היא מתמקדת בנקודת השיא של המלחמה, בשלב בו קרסו חומות העיר בדרך נס.   ...
התמונה הדרומית מבין השתיים מוקדשת לפרשת כיבוש העיר יריחו. היא מתמקדת בנקודת השיא של המלחמה, בשלב בו קרסו חומות העיר בדרך נס.בפינה הימנית התחתונה של היצירה משולב קטע מתוך הפסוק בספר יהושע "וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ, וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר." (יהושע, פרק ו', פסוק כ').

יריחו נופלת עם רעש החצוצרות


חצוצרות בספרים שלא קראתי
בתיכון למדנו על החצוצרה שנתביישה של ביאליק ואני מתבייש לספר שאני לא זוכר שום כלום ולכן נצלצל ונשאל את הרצלינה המורה והמחנכת שלנו, מה בדיוק הלך שם. גם לגבי החצוצרה בואדי של סמי מיכאל שווה להתרענן ואני זוכר את הסיור בואדי ניסנאס ולא מצאנו אותה, ואפילו נפגשנו עם מתן וילנאי (הרבה לפני שהיה סיני) ואשתו היפה אחותה של יעל זהבי.
אני לא חושב שהכרתי חצוצרן אמיתי באופן אישי למרות שאני יודע שהבן של סשה ארגוב הוא כזה וגדל ברחוב סירקין פינת פרישמן, אבל מעולם לא ראיתיו חוץ מעל המירקע. גם אסף שמחוני האלוף שנהרג עם המטוס 1956 היה בקטע של חצוצרה. ככה גם לגבי לואי ארמסטרונג שתמיד כילד פחדתי שאוטוטו הלחיים שלו מתפוצצות בדיוק כמו הצפרדע עם הגרון המתנפח.
אגב הרצלינה יגר הרגיעה אותי שלא למדנו בכלל את החצוצרה שנתביישה של חיים נחמן. הרצלינה בתפקידה הרגעי כפסיכולוגית מרגיעה, הסבירה לי שככל הנראה הכותרת הזו התישבה לי והתקבעה כפי שעשתה אצל עוד רבים וטובים...יש מזל והראש עוד עובד ותודה להרצלינה יגר המחנכת שלי במשך 4 שנים רצופות!

החצוצרה שנתביישה של חיים נחמן ביאליק
"החצוצרה? מקץ שבועים, במלאת ימי החפש, חזר עמה אחי לעבודת הצבא, ואני לא זכיתי בפעם ההיא לשמוע את קולה עוד. מונחת היתה כל אותם הימים בנרתיקה תחת אחת המטות של האכסניא, מקום שהושלכה לשם עם יתר החפצים, ולא העיזה לצאת משם ולהשמיע קול. החצוצרה נתבישה".

כזה קטן!!!
את עניין החצוצרות הנשיות נעזוב היום, למרות שאני לא זוכר מיהו אותו בדחן שהסביר במופע שגבר אמיתי תמיד זוכה לקול חצוצרה או שתיים כשהביצוע שלו ממש בסדר. ממה שאני זוכר באופן אישי זה משהו בסגנון "תגיד אתה בטוח שאתה בפנים?" וגם פעם שמעתי "אלוהים כזה קטן וחמוד..." אבל נדמה שזה היה בהונגרית ואצלם הכל הפוך אז לך תדע. איך אומרים חתול בהונגרית? ואיך כלב? 

צ'ופסטיקס או קלרינט מודרני?
נומיסמטיקה בלי חצוצרות זה כמו חתונה בלי תזמורת. כנראה שיש ואם נתחיל אני יודע שמיד יהיו כאלה שיתחילו להיכנס לדקויות ואז הכל יסתבך כמו באסיפת דיירים על שיפוץ חובה. בחייאת דינכום לא היום רק ראוי שנזכיר שאצלנו זה התחיל עם אותו הזוי בשם בר כוכבא שהיה כנראה איש מאד לא אחראי ואם אתם מצביעי בנט אז אתם בטוח מעריצים של אותו שמעון. כל אסון היסטורי מתחיל עם מופרע אחד שהביצים שלו היו לא מרוקנות וכמה מעריצים. 
בקיצור ולעניננו נאמר שיש צמד של חצוצרות ותמיד צמד על אותם דינרי כסף ואם לא אומרים לך שזה חצוצרות אז לי זה נראה יותר כמו צ'ופסטיקס או אולי קלרינט מודרני. 
דינר בר כוכבא עשוי כסף עם שתי חצוצרות ואשכול ענבים מתוך מכירה פומבית של רוברט דויטש מרכז ארכיאולוגי בע"מ

חצוצרות על דינר בר כוכבא

החצוצרות של בר כוכבא
לפני מספר שנים פניתי לבנק ישראל בנושא החצוצרה ואפילו שתיים. נדמה לי שאפי שחק הצטרף ואפילו היה המנסח של המייל-מכתב הבלתי מתפשר. כתבנו ובעצם ייצגנו את החצוצרות מהעבר ואפילו כאלה ספציפיות מתקופת בר כוכבא המופיעות על דינרי הכסף של המרד. תמיד בזוגות. כאלה קוים ישרים ובשל גודל המטבעות ניתן לשער מה הגודל. לא בטוח שזה ככה אבל יאללה בסדר.
פניתי לאפי שחק האיש כמעט הכי מסודר ומאורגן והנה תוך פחות מחמש דקות שלמות כלומר דקה היה לי את המייל המדויק עם העתק מדויק ממה שנשלח ולא נורא שאפי סובר שאני הייתי הנספח לבקשה ואפילו אמר לי שאפילו אני נזכר במכתב אבל מה זה חשוב כל ההתחשבנות הקטנונית הזו של מי הקרדיט והיוזמה לאותו מכתב מחצצרים לבנק ישראל והרי הוא לפניכם ותבינו שאנחנו מהצד של הכלה עם החצוצרות ובתכלס נשארנו עם תאוותנו בידנו.

5 באוקטובר 2004
לכבוד
בנק ישראל
מחלקת המטבע - היחידה להנפקת מטבע
ת.ד. 780 , ירושלים 91007
הנדון: מטבע שני שקלים חדשים

שלום רב,

1. שמחתי לקרוא במסגרת הסקירה השנתית על תכנון הנפקת מטבע בעריך של שני שקלים חדשים, שאמור להיכנס למחזור במהלך שנת 2005.

2. הנני מעריך כי בשלב זה עיצוב המטבע ואולי גם ההכנות להנפקתו הושלמו, אך עם זאת מצאתי לנכון להמליץ על מוטיב עיצוב, אשר אם לא ישרת את עיצוב המטבע הנוכחי, יוכל לשרת עיצוב מטבע אחר בעתיד.

3. ייחודם של מטבעות ישראל הינו בשילוב מוטיבים יהודים היסטוריים בעיצובם. מכיוון שהנני גם אספן בתחום, ובהתייעצות עם ידידי בתחום, מר קובי לידרמן נמצא כי אחד המוטיבים העתיקים נעדר עד כה ממטבעות ישראל לתקופותיהם – חצוצרות הכסף ממטבעות בר-כוכבא, מוטיב יהודי עתיק מימי משה רבנו.

4. החצוצרות הינן עוד מתקופת משה רבנו, אשר נעשו במצוות האל: "עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אותם והיו לך למקרא העדה ולמסע את-המחנות" (במדבר י', א'-ב'), וממשיך: "והיו לכם לחוקת עולם לדרתיכם" (במדבר י', ח'). החצוצרות נוצרו לשמש ככלי מרכזי לתקשורת
המונים, בעיתות שלום ובמלחמה ובעיתות שמחה וחגים דתיים. כלי זה שירת מאז את כל מלכי ומצביאי אומות העולם, בתרועות מלחמה, טכסי המלכה, הודעות להמונים ועוד. 


5. סמל חצוצרות הכסף מופיע במלא הדרו במטבעות מרד בר-כוכבא, ואף מופיע תמיד בזוג, ויכול לשמש אף לציון המספר "שתיים" כחלק מההנפקה החדשה.

6. אשמח לעמוד לרשותכם בכל הבהרה נוספת ואשמח באם מכתבי זה יועיל במקצת לוועדה לתכנון מעות ושטרי כסף במדינת ישראל.

בכבוד רב,
אפי שחק  

הערה לאפי שחק מקובי לידרמן מחנוק המטבעות בן יהודה 18א'. מתי תפנים שקוראים אותי או מכנים אותי קובי לידרמן? לא מר לידרמן ולא מר קובי לידרמן ואם אמרת כבר מר אז בבקשה מרקוני ולא שום שם אחר. כן מרקוני מהרדיו. אנחנו מכירים כבר יותר מ 35 שנה ואתה קורא אותי מר? באמת לא מתאים אותך בכלל. פעם אחרונה תפנים רק קובי ודי. בפעם הבאה שתגיד מר אני שם לך חצוצרה אדומה בתוך האוזן כמו של הילדה מקייב בתמונה למעלה. 
ד"ר אבישי טייכר - Avishai Teicher via the PikiWiki - Israel free image collection project
ראש העין עיר המוסיקה - חצוצרה, Original Image Name: Notes:
ראש העין ממותגת כעיר המוסיקה, Location:רח' שילה

https://kopjik.wordpress.com/looking-back-on-louis-armstrong/

ערב חזנות והצדעה לצ'יץ'

מכון תל אביב לחזנות מציג: מצדיעים לצ'יץ' בקונצרט חזנות ושירה בהיכל בית הכנסת הגדול 


הזמנה אישית וגם הקהל מוזמן
הכל בגלל שולה. בעצם הכל הודות לשולה שככה עברה לה פעם ראשונה בחנות ושאלה אותי כמה דברים אחרי מכירה פומבית של דוד בן עמי אנדרס כשבעלה שמואל מחכה ברכב וכדרך אגב אמרה לי שביום חמישי בערב יש ערב חזנות לצ'יץ' ואני גם מוזמן' והארוע מתקיים בבית הכנסת הגדול באלנבי ואפילו בהמשך שלחה את ההזמנה במייל לערב פתוח שכולו חזנות וחזנים והוקרה לשלמה להט צ'יץ' ז"ל שהלך לעולמו ערב יום כיפור והנה כבר יש מצבה ויום חמישי בערב שעה שמונה ויש מופע מכובד.
ללכת לבד לערב כלשהו זה מבאס, אז ניסיתי בדרכי הפשוטה והלא מתוחכמת לסחוב כמה אנשים והאמת נחלתי כשלון חרוץ. כשלון חרוץ והאח של הפסד יתום ותבוסה צורבת זה דבר לא טוב, אבל תדעו שתמיד האשם הוא ביוזם. אם למשל הייתי פונה לאילנה שמש שם בדוי, או לנונק בורשטיין או לפרופסור דודי שוורץ המשפטן, בטוח שהם היו מגיעים ומודים לי ולא כמו אליעזר, אלון, אפי, פעמיים דני, מינה אחת יחידה וחגיק שאמרה שתמסור לבני, ואפילו לא מיכל וניר הילדים שלי. אסור לסמוך על אנשים רצינים שתמיד יתנו לך הסבר מתומצת וסביר למה הם לא באים, והנה כבר טיפונת לפני שמונה ואני על מדרגות בית הכנסת הגדול באלנבי, המקום הכי מרכזי בתל אביב לפחות מבחינתי. היה ממש קר ומאד רטוב ואני לא לבד ויש הרבה אנשים, בעצם המון והאולם מפוצץ למרות שלא הייתה שמירה בכלל. השם ישמור על הקהל הקדוש אוהב החזנות. מסביב לבית הכנסת אנשים עושים חיים בבילויים נהדרים. תל אביב אשכרה עיר ללא הפסקה. מוטו מימי צ'יץ' ששורד וגם נושם וגם אמת.


להגיע בזמן או לפני הצלם?
אז התיישבתי לי ככה די בסוף ואפילו בכסאות הבודדים בסוף בסוף ומעבר לשורות הספסלים מעץ הרגילים והנוקשים והאנשים ממשיכים לזרום בגשם ולהגיע ומכל הסוגים והצבעים. חרדים לגמרי על חצרותיהם וסגנונם, כיפות סרוגות עם קוטר כיפה משתנה וככה גם זווית ההטיה, חילונים גמורים עם כיפות מהדוכן שבצד, פרופסור אחד ואפילו כמה הזויים קבועים שאתה רואה אותם בהרבה מקומות ואפילו ביום. כן אפילו אבא של גבי מזרחי עם הג'ינס והתיק גב והקוקו והשיער הלבן וזה מהפוסט על שפוץ ובניו. והנה אפילו שולה ובעלה עם הלבוש החם והמטריה והסדרן עם היד והאצבע לכיוון מעלה מראה לשולה וידריך את הכיוון השני לעזרת נשים עם היציע לבנות יחד עם זיוה להט ועוד משפחה ובכלל נשים תמיד למעלה ועל הגובה. שמואל בעלה של שולה ואני יושבים ממש ביחד למרות שזו הפעם הראשונה שלנו שאנחנו רואים את הלבן בעיניים ולשנינו כיפות לבנות מהארגז שבכניסה והוא מסביר לי שגם הם מהמקדימים לארועים, ואצלם במשפחה היו מגיעים לחתונה לפני הצלם, שזה באמת הכי מוקדם ואני חשבתי שלפני החתן והכלה כמו ההורים שלי זה הכי מוקדם. תמיד יש קודם וכדאי שתפנימו.
אז הנה כבר המשפחה ודן להט הבן ואפילו רון החולדאי נכנס, ואפילו אני רואה את איצ'ה שלנו ולוחץ לו היד לדוד שלנו יצחק אלרון שחגג 90 חמסה חמסה והוא גם חבר של צ'יץ' והמשפחה וגם היה גזבר העיר במשך כל הכהונה של צ'יץ', והנה הערב מתחיל ויש מקהלה אמיתית, וחזן צבאי והערב עוד צעיר והאקוסטיקה נהדרת וזה נכנס לאוזנים וגם ללב ובמיוחד לנשמה.

צ'יץ' וחזנות
מנחה הערב מסביר על הערב והרעיון והביצוע ולמה צ'יץ' ראוי לכבוד הזה כמי שאהב חזנות, ותמיד עזר ככל שניתן לתחום הזה ותמיד היה מבין ואוהב חזנות וחזנים, והנה כבר דודו פישר מרטיט בקולו ומספר על צ'יץ' שהיה דומע ודומע ללא סוף במיוחד בשירי היידיש ותמיד ידע אם היו מקצרים, פוסחים וגונבים חלק או בית בשיר, והנה נכנס באיחור מתוזמן כבוד הרב הראשי לשעבר הרב לאו שליט"א והיום הוא שוב הרב של תל אביב, שאפילו חיתן את אחותי אראלה, ואני לא יכול מלחשוב על דברים אחרים ונוספים, כי רק צדיקים גמורים וחלוטים ממש כמו התה מסוגלים לצנזר מחשבות, והוא הרב יסביר בהמשך בדרכו על הדרך המשותפת עם צ'יץ' בעבר וכיצד אותו צ'יץ', היה בעצם יותר ישר ואמין מכל סרגל, עם תפיסת עולם מלאת ניגודים של ליברל שיזם את עצרת השלום עם רבין, ובכלל נאום נאה כפי שהוא יודע לתת במופעי המונים ובמיוחד לקהל חצי חילוני, כי חרדים אמיתיים הרי לא סופרים רבנים ראשיים ואפילו לא לשעבר ויש להם את הסיבות שלהם כי הם בעצם מינו אותם וכעת שיעבדו קצת.
רצף החזנים עם המקהלה היה ממש נהדר. אני לא מכיר שמות אבל כולם ובקולם ממש טובים. כן קראתי על הרשטיג ושטרן וברור שדודו פישר והפסון ומלבד החזן הצבאי ששומר על כושר עם כומתה אדומה? וכנפי צניחה, הרי ששמתי לב שכל השאר עם חליפות שלא מסתירות את תיבות התהודה הלא קטנות והנה רוב הסיפור על הקולות החזקים ומאיפה הם יוצאים, למרות שהשכן שלנו מרדכי בן שחר האבא של ירון היה כמעט תמיד די רזה וחטוב אבל עם הבריטון הכי טוב שהכרתי בסביבה לפחות של סוקולוב וליד קולנוע פאר.
מהבית שלנו, אני זוכר כמה תקליטים ובהמשך קסטות של חזנות וחזנים וגם כאלה ששרו ללא תואר ושמות כמו סירוטה, בן ציון ויטלר, משה שטרן, רוזנבלט, קוסוביצקי וברור שדודו פישר נהדר. מי אמר שג'ו עמר לא בסדר? האם חזנות זה רק לאשכנזים? מי זוכר את חיים חזן מהפועל תל אביב? חזן האוירון זה לא בבית ספרנו וסליחה.
גשום וקר באלנבי אבל יש חיים ותוסס

הר סיני 5 פינת אלנבי 108 - בית מני צילם אמנון יצחקי אתר VTLV

אלנבי 110 פינת אחד העם 23 - בית הכנסת הגדול צילם אמנון יצחקי אתר VTLV

סביבת בית הכנסת הגדול באלנבי שטראסה ובית הקפה של לושי
סביבת בית הכנסת הגדול מוכרת לי ביותר אבל בשעות היום. מעולם לא הייתי בתוך בית הכנסת הגדול אלנבי 110 בשעות הלילה. ביום כן אבל לא בשביל להתפלל, כי בתפילות יש חזקים וטובים ממני. ברחוב הר סיני 5 פינת אלנבי 108 (בית מני) ממש מול המדרגות של בית הכנסת הגדול פעל במשך שנים בית קפה, בו היו נפגשים סוחרים מכל הארץ בתחום המטבעות מדליות שטרות ובולים. יום שלישי היה יום שוק והיו מגיעים סוחרים, אספנים ומשקיעים משועממים לקנות ולמכור. בית הקפה הזה היה מפלטם וזכורה לטוב בעיקר אחת הונגריה חמודה ודי זקנה בשם לושי שתמיד אמרה שהייתה עושה לי הרבה דברים אם רק הייתה יותר צעירה ואני טיפה יותר גדול. כן היא לא התבישה מכלום והייתה מתוקה וחמודה אפילו בגיל 70 וזה היה לפני יותר משלושים שנה. מי מכיר את לושי ההונגריה מבית הקפה שצמוד לצילומי בורכוב? הקליינטים בבית הקפה הזה היו נוראיים והיא תמיד נזפה בהם שיזמינו או פשוט ילכו לעזאזל והם בשלהם לא להזמין ולא לעזה. ברור שהיו גם כאלה בסדר שהזמינו ושתו ואפילו אכלו משהו מהמעט שהיה ניתן, ותמיד כשבאתי לשם לראות את הפישמנים, סאלק, מוישה, שלמה ואפילו את רנן היא לושי ההונגריה זרחה לקראתי. האם זה נכון שבהונגריה הבנות הולכות ללא תחתונים?
סביבת בית הכנסת מלאה בחנויות מהתחום שלנו. המוהיקני האחרון ששם הוא שלמה פרץ נ"י ממונטיפיורי 24 שקונה הכל. פעם היו שם מאיר אהרוני בחנות קטנה ברחוב הר סיני, המכילה מקום בודד לבן תמותה חי אחד, משהו מחדרי האיקסים. ממול החנות של הבולגרי מרסל הבדלה ז"ל, הבולאי מרומניה לופוביץ אדי, ובטוח שעוד שכחתי ואני כרגע מדבר רק על הסביבה במרחק של  פחות ממאה מטר, כי ממש לא הרחק יש את מרתף הבולים באלנבי 94, ואת גלעדי במספר 76 והיה את זיידמן כפול שניים, שפר וגם א. שניבוים, אורי שליט, הוד ההודי, ובטוח שהיו עוד וכולם מתמקמים להם במקום עם תנועה ואנשים חיים המסוגלים לשלם כסף.
ועוד על בית הכנסת הגדול באתר VTLV סיפור בית הכנסת - מאת שולה וידריך

גלויה מפעם צבועה ידנית מאוסף הדי אור רחוב אלנבי עם בית הכנסת הגדול שנות העשרים?

הפוגה עם הסבר קצר וגם ספר היובל במאה ש"ח וזה רק תרומה
אז חזרנו לתוככי בית הכנסת שיש בו כעת מופע נהדר ורון החולדאי שמעולם לא ענה לי על שום מכתב באופן ישיר ואישי בניגוד לשלמה להט, כבר מברך ונחפז לדרכו כי יש לו חופה וקידושין או שפשוט לא הבנתי את הרון הזה, שגם בלילות גשומים טס לו בשלושים אלף רגל אבל ללא ליווי וממש סולו אמיתי.
באחת ההפוגות באותו ערב קיבלתי הסבר קצר וממצה משולה וידריך על מבנה בית הכנסת שכמו כל דבר בן כמעט מאה שנה עבר שינויים ושיפוצים לא משהו ויש מצב שהעסק הולך לקראת שימור. והנה מה שאומרת שולה על רגל אחת.
"בניין בית הכנסת הגדול מוכרז כבניין לשימור. הוא עבר כמה שלבים עד למצבו היום וכמעט לא נותר זכר מן המבנה המקורי משנות העשרים. בשל מצבו הפיזי שהתדרדר במהלך השנים, הוחלט בצוות שימור של עיריית תל אביב לשקמו. כשלב ראשון בתהליך שיקום המבנה , נערך תיעוד היסטורי ופיזי. אני עורכת את התיעוד ההיסטורי. מטרת התיעוד, איתור מידע מקיף ככל הניתן המאפשר החלטה לעתיד כיצד לשמר את המבנה. העבודה רק החלה, את התיעוד אני מכינה בשיתוף עם אדריכל שמכין תיק פיזי של המבנה, הכולל מדידות, בדיקת חומרי בנייה, ותכניות מקוריות . העבודה רק החלה כך שרק בעוד מספר חודשים יוחלט כיצד לשקם את בית הכנסת. אין ספק שבית הכנסת הגדול הוא נכס בעל חשיבות לאומית מבחינה היסטורית ואדריכלית, כשהכוונה לאדריכלות שמסתתרת בתוך קוביית העמודים. לאחר שנים שהיה סגור ומסוגר החלה רוח חדשה לנשב בו בזכות הנשיא והיו"ר שלמה פיבקו, בחור צעיר ונמרץ, שפתח את בית הכנסת לפעילות חדשנית הפונה לכל הקהלים" ותודה לשולה וידריך.

תל אביב-יפו מדליה להענקה רשמית, תשל"ג 1973 

תל אביב, העיר העברית הראשונה שהוקמה בארץ ישראל בתקופה החדשה, מאוחדת מבחינה מוניציפאלית עם העיר יפו ושמה הרמי הוא תל-אביב-יפו. העיר היא בראש ובראשונה המרכז הכלכלי של המדינה. היא גם מרכז לארגונים חברתיים ומדיניים, ולמוסדות תרבות, אמנות ובידור.
פני המדליה במרכז, למעלה, סמל תל-אביב-יפו. למטה, כתובת בעברית "תל-אביב-יפו", ומימין שם העיר באותיות לטיניות. על השפה, הפסוק "עוד אבנך ונבנית" בעברית ובתרגום לאנגלית, וציון המקור בשתי השפות "ירמיהו ל"א, 4".
גב המדליה בפנורמה מסוגננת של תל אביב-יפו נראים מגדל שלום, מלון הילטון, מוזיאון תל-אביב, האצטדיון לכדורסל, בית הכנסת המרכזי, היכל התרבות, תיאטרון הבימה ואוניברסיטת תל-אביב.
עיצוב פני המדליה – רוטשילד את ליפמן (רולי). גב המדליה – האחים שמיר. גלף קרצ'מר. מיטבעה קרצ'מר.  

צ'יץ' שלי
משך כל הערב עלו וצצו לי דברים בהקשר של צ'יץ' ותל אביב שלי וזה בהחלט פרק משמעותי אבל היום רק לטובה. צ'יץ' שלי זה קודם צ'יץ' של אותם חסידי אומות העולם שחיו בישראל וגם בתל אביב יפו. מבחינתו זה דבר מוצנע וככה בחייו וככה משפחתו גם היום. אני לא חושב שהיום זה הזמן להצניע זאת כפי שאומר לי דני רוגובסקי ידיד של צ'יץ' וצ'יצ'ה. צ'יץ' היה האישיות הציבורית הראשונה שעשה הכל למענם בלי לשאול ולבקש מגופי הממשלה. העיריה והוא יכלו ועשו למענם המון ויש לי פוסט על זה. למה אני אוהב את צ'יץ'?

הדבר השני הוא נושא המדליות התל אביביות המעידות על זה שלצ'יץ' והבלורית, לא היה בכלל אגו נפוח והראייה הנהדרת מבחינתי ששמו של שלמה להט נעדר מכל אותן מדליות עירוניות ושלא כמו בערים אחרות שם ראש העיר חתום בגדול עם השם והתואר. אגו במדליות זה נורא בעיני וסליחה מכל בעלי האגו בערים האחרות ויש רבים.
הקהל כבר ספוג בחזנות ובשירה היפה ונזכור ששלמה להט אמר תמיד בלהט שהחזן לא שר כי אם מתפלל, והנה שי פירון מברך בחן ובחוכמה ומעיד על צ'יץ' ז"ל וגם על הרב לאו שליט"א, שהם בדרכם ידעו לספר סיפור והצליחו להביא קהל לידי הקשבה. מי שיודע לספר סיפור כבר עשה חצי ממלאכתו כאיש ציבור, ונדמה לי שהשי הזה גם בסדר ומהרבה בחינות. סיכם את הערב בתודה נרגשת וכנה ובסיכום נאה ויאה דן להט שהבטיח לעזור בדרכו גם לבית הכנסת וככה גם לאותם חזני צלילי הזהב. אחלה ערב ואחלה צ'יץ' זכור לטוב.







עזרת נשים על הגובה


כבר לילה באלנבי

דן להט מודה ומברך וגם מבטיח


3 פולניות וחסימה אחת בחובבי ציון

הפולניה הלוהטת בוגרשוב 29 פינת חובבי ציון 32 תל אביב

זה היה אחלה יום בשביל מרק חם, ולכן אני כבר מקבל את המרק הכי מיוחד שאני מכיר בסביבה שלי. מרק עם כל מיני שורשים וצבעים כאלה ממש כמו בצבעי הסוואה של המרינס בויטנאם, ירוק, חום ואפילו משהו ממש כהה ויש שם גם עדשים ועלי מנגולד וזה חייב להיות טעים. מה זה כל הקטע הזה של המנגולד הזה בזמן האחרון?
כל דבר במשוושה שברחוב פינסקר טעים, אז אני מזמין את המרק החם ואני לא לבד, אבל בגשם אין הרבה אנשים וזה בסדר. לאכול עם עוד כמה מסביב זה בסדר ופעם אפילו נפגשתי שם באקראי עם שי אגסי הגאון שחייב לי 2000 ש"ח מבטרפלייס אבל אין לי אליו שום טענות כי יש מצב שבמקום 2 אלפיות הייתי מופסד הרבה יותר, אבל אל תערבבו סיפורים בבקשה, כי המרק הזה רותח וטעים אש. אין כמו מרק חם וטעים בסביבה חמימה כשבחוץ גשם של כלבים וחתולים או אם תרצו גשם זלעפות. ואז זה רק התחיל.

הנייד מצלצל ואפילו צילצול מתגבר וזו שיחה לא מזוהה ואני לא עונה כי זה לא מזיז לי והמרק רק התחיל ובכל זאת אני מוצא עצמי עונה ככה "שלום!" ומהצד השני זו היא המסתתרת והבלתי מזוהה אבל עם קול מאד נחוש וישר לעניין.
"מדברים מהמשטרה בתל אביב. זה יעקב לידרמן עם רכב טויוטה כסוף מספר 6299453?" הנשימה נעצרה והמנגולד עולה לי לאף ואני תיכף נחנק
"פפפכן כן זה אני, מה כבר עשיתי עכשיו?"
"יעקב אתה חוסם עם הרכב שלך מישהו בחניה?" המנגולד כבר חזר לצלחת וכולם מסתכלים עלי כי המשטרה מצלצלת רק לנאשמים כבדים.
"אני לא חוסם שום כניסה ושום דבר וזה חניה כחול לבן ועוד מעט אני אצטרך אמבולנס כי הרגע נחנקתי עם הגולד הזה"
"יעקב תשמע אתה חוסם מישהו וגש לשם מיד בבקשה כי אחרת אני שולחת ניידת ויש מצב שתקבל דו"ח!"
"תגידי את אמיתית כי אולי את עושה צחוקים כמו שפעם היינו ילדים שמזמינים פיצות לכל מיני מורים ואנשים שבכלל לא הזמינו באמת וככה מעבירים את הזמן. תביני אני לא חוסם וזה בדיוק במקום של כחול לבן ויש שם אפילו מקום כזה בשם הפולניה, שמוכרים אביזרי מין עם ויברטורים לכל המינים ואף אחד לא יוצא משם. אני מכיר כל בית בחובבי ציון. אפילו איפה אריק איינשטיין היה גר, ואני גם לא נגעתי במרק וזה 28 ש"ח ואני לא מגיע סתם כי מישהו מסתלבט על שנינו. סליחה יקח לי לפחות רבע שעה!"
"טוב אני שולחת ניידת ואם אתה חוסם אז תקבל דו"ח וגם נקודות. נראה לי ההבנה שלך לא משהו. ותגיד אתה היית מזמין פיצות למורים שלך? איפה למדת ולמה פיצות?"
"חמודל'ה, (זה כבר מילה שיושבת אצלי מאמא שלי, והיא יוצאת לי רק כשאני ממש נרגש) בחיים שלי לא הזמנתי פיצות למורים שלי מבלי שביקשו אבל אני יודע מי כן, והיה זמן שזה היה מאד מקובל ואחלה קטע בחברה וזה היה לפני שנולדת. תגידי ואם אני לא חוסם אז תשלחי לי ניידת נוספת עם פרחים?"
"תגיד אתה כזה חוכמולוג או שסתם משעמם לך, יש לנו פה הרבה עבודה ותגיע למקום כעת בבקשה. יותר אני לא מבקשת. מה אמרת שיש שם ליד החניה חנות של פולניה עם אביזרי מין? זה לא מסתדר לי טוב במסוף? וחוצמזה אריק איינשטיין נפטר ולא הבנתי מה הוא בכלל קשור" 
"למה לא מסתדר לך? מה עניין מסוף לאביזרי מין עם בטריות רוטטות?"
"סליחה, אני מסיימת את השיחה איתך, כי זה נראה לי לא ראוי ותגיע למקום ותודה לך" השיחה הסתיימה. 
טוב אז סיימתי המרק כי זה גם טעים וגם גשום ושתמות הניידת עם הדו"ח והנקודות, והנה כבר שילמתי לפי ההנחיות של הבן שלי, עם הטייפ הנכון ואני עם מטריה כזו של וולט דיסני של ילדים ששכחו אצלי בחנוק, ואני אפילו כזה חצי רץ ולוקח לי כמה דקות שלמות ואני שם ליד הפולניה וליד האוטו שלי ואכן יש משהו בדברי המוקדנית למרות שאין שם שום יציאה ושום כניסה, ואני ממש צמוד מאחורה למישהי שכבר עומדת שם, וזו בטוח  אמא שלה, ושתיהן ככה מביטות בי במבט של מורה זעפנית "יופי שהגעת ותודה לך. תראה איך אתה צמוד לי לאוטו. רק אתמול הוצאתי אותו מהניילון. אי אפשר לצאת ככה אתה חוסם אותי. אתמול זה לא היה פה אז רק אתה ככה צמוד לאוטו החדש שלי".
האמת הייתי די בשוק כי גם הלכתי מהר ונגמר לי האוויר, גם יורד גשם וגם המטריה הזו ואני בטח נראים כמו איזה ילד מגודל ואולי אפילו סוג של פדופיל ושתי הבנות האלה פותחות עלי פה והאמת יש משהו בקטנה, אבל ראבק מה קרה ולמה משטרה ואחותך? מה קרה?
"חמודל'ה נכון אני פה מהבוקר מוקדם ואני צמוד לך, כי אולי לקחת רוורס ולמה לא תצאי מקדימה? את הראשונה פה ואין רכב לפניך אז יאללה שימי גז ואת תמיד מזמינה ניידות לאנשים שאוכלים מרק חם וטעים? נכון גם שאתן פולניות!"
"אתה גם חוצפן וגם סתם מתחכם. מקדימה אין מכוניות וזה נכון, כי זה הקצה אבל יש פה עמוד. שאני אעלה על העמוד? זה אוטו חדש מהניילון של היבואן ואני אפילו צילמתי את הרכב שהיה מאחור אתמול וזה לא אתה אז תתבייש. רק מהמטריה שלך אפשר להבין מי אתה, וכן אנחנו פולניות אבל מתל אביב ומה הבעיה שלך?"
אז גם שתי נשים כלומר אמא ובת וגם גשם, וגם מטריה של וולט דיסני וגם התייבש לי הפה, אז נכנסתי לאוטו והזזתי אותו אולי בעשרים ס"מ (זה כל הסיפור האמיתי של נשים מוטעות בהערכת מרחקים) ואולי יותר כי בתל אביב אין מקום וכולם נצמדים לכולם ואפילו מאחור, והאמת שאם הייתי יודע את השם והכתובת של האמא הזו הייתי מזמין לה פיצה כל יום בטלפון.

צומת הפולניה חובבי ציון 32 פינת בוגרשוב 29 תל אביב ופעם שכונת נורדיה

בוגרשוב וחובבי ציון נפגשים

על הפינה והפולניה באדום

יום ראשון, 18 בינואר 2015

ויטוריו דה סיקה וההורים שלי באיטליה


איטליה נהדרת. זה ידוע לכל ואני לא הייתי שם בכלל למרות שכל בני משפחתי כן וזה ממש לא כבוד גדול ואני לא גאה בזה אבל יש מצב שהדבר יתוקן ואפילו במהרה בימינו אמן. איטליה מבחינתי זה קודם כל המקום שבו הורינו התחתנו והרי ידוע שחופה וקידושין מובילים לכל השאר. יש הטוענים ובצדק שאם אין נישואין לא יתכנו גירושין והרי לכם כל החוכמה כולה.

הפרק האיטלקי של הורי וגם של הדודים שלנו היה אחרי מלחמת העולם. הם שהו שם לדברי אבי פחות משנה אבל עושה רושם שהשהות שם עשתה להם טוב ומהרבה בחינות. אבי אהב את איטליה וככה גם אמא. גם דוד רובין ברי שדיבר גם הוא איטלקית בסדר. אבא ידע ודיבר איטלקית יופי כי היה לו כזה כשרון לשפות מהאויר. בחנות תמיד עשה עם זה שימוש וכשאתה מדבר עם מישהו זר ותייר בשפתו אז חצי מהמלאכה נעשתה וכעת נשאר רק לספור את הכסף במידה ויש לו. אבא סימפט את האיטלקים וככה גם אמא. הוא תמיד טען שהאיטלקים נחמדים, אפילו כשהם מתרגלים עליך כמה טריקים זריזים.

אדון מוסקטי מאיטליה מבקר בתל אביב Gianfranco Moscati

סניור מוסקטי ועוד אספן אחד מלצר
אני זוכר שני אספנים מאיטליה. ברור שהם היו יהודים ואפילו נחמדים. אחד היה טיפוס מקורי עם אלבום עצמי שבו תיאר בציור את הדברים של האוסף שלו כלומר רישום עצמי של הפריט וזה היה משהו נפלא. נדמה לי שהוא היה מלצר ואחיו רופא אבל אולי אני שוב מדמיין משהו מסרט של ויטוריו דה סיקה. האיש השני היה ממש מיוחד וסופר מקורי.


Ginafranco Moscati                        
קוראים לו אדון מוסקטי ג'יאנופרנקו והוא אסף המון דברים יהודים והיה לו אוסף מדהים החל ממטבעות עתיקים, בולים, מסמכים, יהדות איטליה, שואה  ובכלל כל שתרצו. האוסף היה מסודר מאד גם לתצוגות שונות. הוא היה מגיע לישראל ובשביל אבא שלי זו הייתה חגיגה במובן האיטלקית כי אדון מוסקטי דיבר רק איטלקית וגם צרפתית. אז מבחינתנו רק איטלקית. מעולם לא הבנתי כמה האיש הזה מיוחד ואפילו בשפת הצעירים טחון בכסף. אצלנו הוא תמיד קנה זוטות ולא שיערתי שלאיש יש אוסף השווה את הבית שלי ושל ההורים שלי וגם החנוק בתוכו וכנראה שגם הבית שלכם בסיפור. זה היה אוסף מדהים והוא היה משחק אותה ככה עם זוטות. על העושר של האוספים למדתי רק כשהחל מוכר את אוספיו באמצעות בתי מכירות מפוארים וגם לנו המקומיים זרק כמה עצמות. לדעתי הוא גם תורם גדול לאלי"ן בירושלים. איש מדהים וחינני ותמיד היה כייף להיפגש איתו והוא ההוכחה שסוחרים בבן יהודה שטראסה לא מבינים כלום באנשים רציניים. 

רומן באיטליה עם פלה ורובין וגם מיטה מברזל עם שתי קומות
דודה פלה האחות הבכורה של אמא הכירה את רובין ברי באיטליה. רובין סיפר לי על זה ואני לא כל כך זוכר. היה שם משהו עם מיטה מברזל שתי קומות ועוד משהו, ואולי זה שוב קטע מסרט של דה סיקה שלא צולם מעולם ונכנס לי לפריים של המוח באופן דימיוני.
פלה ורובין התידדו, אבל רובין לא היה בכיוון פלשתינה א"י, כי לטענתו ואני מאמין לו, אחד העסקנים בנושא ההגירה הסביר לו בפשטות שמאמריקה הוא תמיד יוכל להגיע לכל מקום, אבל מפלשתינה לצאת לאמריקה ממש לא בטוח. וככה היה, ורובין יצא לכיוון מערב ופלה והורי למזרח ואת הפרק של קפריסין נשאיר לפעם אחרת, למרות שהפוסט הראשון על מחנה 55 כבר נכתב.

דודה רניה וולדק גרבש הצליחו לצאת מאיטליה והגיעו לפלשתינה א"י עם תעודות שעלו ים כסף. דוד ולדק תמיד ידע להסתדר טוב יותר בדרכו הכלכלית. סרטיפיקטים עלו הרבה כסף.
הפרק האיטלקי השאיר אצל הורינו כמה דברים, והיום הייתי מתחקר אותם יותר מעבר למה שאני יודע. התמונות מאיטליה הן לא מועטות ואני נוטה לכיוון של אמא שתמיד רצתה בכל ארוע שישאר משהו למזכרת, או כפי שנהגה להגיד "שיהיה זכר". כל ארוחה וכל ארוע נגמרים עם בטן מלאה וכיס קצת פחות, אבל תמונות מצליחות להחיות כל דבר. חוצמזה בטוח שהבינה שאין להם בכלל תמונות מן העבר. כל תמונות ילדותן ופולין בכלל הלך לו ומה שנשאר זה תמונות ששלחו ההורים של הורי לפה ולחו"ל כלומר לקרובי משפחה קודם השואה.

אני זוכר שתמיד אבא הזכיר את זה שאמא שלנו נהגה להצטלם שיהיה למזכרת ולהם בקושי היה מה לאכול. האמת שבתמונות הם נראים די בסדר, אבל לא כל כך צוחקים ואפילו קצת רזים. תמיד דיאטה משפיעה על מצב הרוח ולכיוון ההפוך. המגפיים בארץ המגף תמיד מצחיקים אותי ולדעתי אין מצב שתמצאו אותי עם מגפיים כאלה ליציאה ובטח לא מעור. המגפיים של ברוך מבחינתי זה מגפיים כאלה ללכת במים עם ילדים ובוץ אבל ממש לא בקטע של קאובוי ומרלבורו.
אמא תמיד נהגה להסביר בדרכה החכמה שבזמן המלחמה הנוראה הזהב ירד למטה והדרעק צף, עלה והתגבר. מי שצריך הסבר אני מוכן אבל פרשנויות למה התכוון המשורר רק בהפסקה. תודה.

המכתב של אבא ממודנה איטליה 1946

המכתב המיוחד ממודנה איטליה 1946
אחד הדברים הכי מרגשים שנשאר לנו כמזכרת מיוחדת הוא אותו מכתב נהדר, שכתב אבא באיטליה במודנה 1946, ונשלח לפה כלומר לפלשתינה א"י. זהו מכתב בו הוא מציג עצמו בפני המשפחה של אמא בארץ ישראל. מכתב שאותי תמיד מרגש מחדש, בשל מה שכתוב בו כמו גם הכתב ובכלל. אז כשראינו המכתב עם כל ההתרגשות שאחזה בנו, אחרי שאותם מכתבים נזרקו לרחוב ונאספו באופן אקראי לחלוטין, ואני הטמבלול שאלתי אז את אבא אם הוא בעצמו כתב המכתב. זה היה גם לא חכם וגם מעליב, אבל חייבים לסלוח לצעירים החושבים שהם יודעים כמעט הכל ופולטים שטויות ללא ביקורת. גמילה מחיתולים ופיפי זה דבר מקובל ומה לגבי שטויות ברצף בגיל מאוחר יותר?
פרשת המכתבים של הורי שנמצאו ברחוב שמשון על ידי דני שלזינגר מספרי הקודש סיני זכתה לפוסט נפרד ואני גם ממליץ וגם מבקש.
גם המיפגש עם האח של דב שילנסקי עם אי ההבנה קרה באיטליה וזכה לפוסט מעניין והכל כמובן לפי עניות דעתי הקובעת. כן יש גם כתובה מקורית מקסימה ונהדרת החושפת את יום הנישואין המיוחד וגם על זה יש כבר פוסט ובקיצור איטליה נהדרת. 
את הפרק האיטלקי תימצת אבי בזכרונותיו די בקצרה וזה מובא באתר החנות 
אני בחרתי להביאם בשלמותם כי זה גם קצר וגם כתוב בעברית. 


חתונה ברומא
"לבסוף שלחו אותנו להכשרה באיטליה, שם אמרו שאין טעם לחכות לסרטיפיקטים. נוכל להגיע לארץ ישראל רק בעלייה ב', כמעפילים. זה היה בשנת 1947. באיטליה היינו פחות משנה. בהתחלה היינו בסנטה מרינה דה-לאוקה. אחר-כך עברנו למודנה ומשם לרומא. ברומא הכרנו את משפחת טננבאום. הם היו שני בנים ואביהם היה עסקן שעזר לפליטים, לפני כן הוא היה באושוויץ. התברר שהוא נולד בסקרזיסקו שליד קיילצה, ושם נולדה גם חברתי גניה. הוא הרגיש את עצמו כבן משפחה ואמר לנו: "תתחתנו פה, לפני הנסיעה". אני אמרתי  לו: "מה בוער?" אבל הוא לא נח ולא שקט, ואירגן לנו חתונה בבית הכנסת הגדול של רומא. שתי התאומות, גניה ורניה, התחתנו זו אחר זו. אחרי זה שלחו אותנו לטורינו, ושם בטורינו חיכינו בקיבוץ עד שיגיע תורנו לעלות ארצה.


כתובה מרומא

בספינת המעפילים
מהקיבוץ הוציאו אותנו בלילה בטנדרים של ארגון "הבריחה". זה היה מייד אחרי שאוניית המעפילים "אקסודוס" הפליגה לארץ. הסיעו אותנו לחוף הים וזרקו אותנו לסירות דייגים, שהביאו אותנו לספינת דיג שעגנה בים. בספינה הזאת בנו קומות קומות מקרשים. היה שם מקום לחמישים איש, והכניסו שמונה מאות."

לחיות בסרט של דה סיקה
כשאני רואה את התמונות של המשפחה שלי מאיטליה אני חושב שהם חיו בסרט ואולי היו ניצבים בסרט של ויטוריו דה סיקה, כי המגפיים האלה ממש כמו בסרט. ככה גם לגבי הזר של אימי בחתונה, ומה זה הדברים שמסביב בצורת קוצים או סתם צמח לא ברור? אני יודע שנשאר משהו בנושא האוכל עם הספגטי ואולי עוד משהו. הסרטים של דה סיקה נהדרים ומאד חבל שההורים שלי מעולם לא שיחקו בהם. 
ותודה רבה לאליעזר מורב על הצילומים ועל עוד הרבה דברים.




שלוש אחיות בבגדים תואמים באיטליה


אמא החליפה המגפים הכובע והתיק


אמא אבא ופלה ורובין




איטליה 1946 אבא ואמא חיים בסרט של ויטוריו דה סיקה

שנה טובה מפלה לשנה טובה תכתבו תש"ז MARINA DI LEUCA 1946



כתובה מחתונה ברומא בסימנא טבא ובמזלא מעליא