יום שלישי, 10 בנובמבר 2015

מה ראה האיש שבקיר ברחוב אידלסון?


אם תהיו סבלנים, אני מבטיח לספר לכם סיפור אמת, שזו הפעם הראשונה שאני מספרו. איש לא שמע את הגירסה הזו והיא המלאה והאמיתית. אפילו לא מינה שתחיה, ואפילו לא ההורים שלי שכבר עברו עולם. אתם לא חייבים להאמין למילה של סוחר מטבעות, אבל אני ממש כמעט ונשבע שזו האמת ואפילו כמעט כל האמת. אילנה שמש שם בדוי אמרה לי פעם שלמרות המראה הלפלפי שלי ופני התינוק המדושן והביישן היא שמה לב שיש לי גם תכונות של חתול רחוב המסוגל להתמודד תיאורטית לפחות, גם עם חתולים וזבלים נוספים. כוונתה של אילנה טובה והשאלה רק אם אבחנתה נכונה. בהמשך נראה ונחכים. 

רחוב בננה עם כתמים
רחוב אידלסון בתל אביב, רחוב מעט מוזר עם צורת בננה, ואין לי מושג מי היה המכופף הראשי שם, אבל זוהי צורתו ואני לא צריך מפה כי היא אצלי בראש. יש מקומות בתל אביב שאני שם את waze בכיס הקטן ואפילו יותר מזה והייתה צנזורה על הגירסה הראשונה והכתובה. מי שעובר שם כבר 35 שנה מכיר כל אבן רוקדת וגם מריח את כל המקומות שכלבים וחתולים מסמנים. 
אידלסון מתחיל באלנבי ומטפס למעלה וחוצה או סתם נפגש עם הרחובות הבאים: הירדן, נס ציונה, בן יהודה, חובבי ציון, חברון עיר האבות שלנו ולתמיד, פינסקר והאוטואמנציפציה, הס ואפשר גם גס ברוסית שפעם היה בו את מועדון האספנים ההומה ובסוף אידלסון חובר וניפגש עם ביאליק הלאומי ושם בכיכר של העירייה הישנה זה המקום אולי הכי יפה בתל אביב, וכל אחד והיופי שלו. נשמע ארוך אבל ממש לא ובסך הכל 32 מספרים ולא בעמידה.
אם תרצו אז שולה וידריך מתל אביב 03 שדני רוגובסקי טוען שהיא היא הדבר הכי חזק בקטע של הסיורים וההדרכות, תסביר לכם על כל בית ותוכניתו וכל חצר וכל גרלנדה שלא עוטרה, ומי היה גר שם ואפילו מצב הרוח שלו וכן אם הייתה לו מאהבת ומה קורה שם היום בשעה 12 ורבע על השעון ואולי יותר מזה. אנחנו כרגע לא עם שולה ולא בסיור מוקפד עם מדונה להגברה ואפילו לא ניירת, אלבומים וציטוטים , כי אם בקטע הנמוך מאד של אידלסון ונמוך זה בכל המשמעויות. גם מספרים וגם התנהלות כללית. ככל שהמספרים יותר נמוכים ככה גם רמת הג'יפה עולה ואנחנו באידלסון 2 ובעצם מספר 4 יותר עדיף אבל זהו חיבור של שני בנינים. האיש שבקיר ראה שם הרבה דברים. קבלו תיקון טעות ויש שם שני אנשים, ונראה אולי אפילו מאותו המין ואולי פה מתחילה כל הבעיה. לדעתי היו חייבים לסדר מנצ'לך בזוגות ומי שלא חשב על זה בעצם לא חשב על כלום. הוא והיא כלומר זוגות בתיבת נוח לא עובד חזק בתל אביב של היום. 


צמד המנצ'לך באידלסון ואין כבר חלונות ויש שלט עירוני וגם אזהרה



מה ראו המנצ'לך שבקיר ברחוב אידלסון?
האיש שבקיר שברחוב אידלסון זה יציקת מתכת די קטנה עם תפקיד מוגדר של עצירת כנף החלון וזהו. אולי גם כאלמנט עיטורי נוסף וחינני אבל אני לא אחראי לפרשנות הזו. בחיים הכל פונקציונאלי חברים. השם ביידיש עם תוספת חיננית מעיד על השתלבות הוגנת ומתחשבת. יש כבר ספרים עליו ואפילו טיפולוגיה שלמה. צביקה זליקוביץ קורא להם אישונים - מנצ'לך ויש ספר שאני עדיין לא מכיר אבל אלון מליס ישלים לי החוסר הזה בהקדם.
שני אנשי המתכת שלנו שבאידלסון שאני מדבר עליהם הם ממש מזמן, והם לא זזו משם המון זמן. אולי יותר משמונים שנה. לא מכיר עוד מקום באידלסון עם מנצ'לך. אולי יש ואשמח להכיר, כי פעם היו שם ממש הרבה ולי בילדות לא היו כאלה בכלל. תמיד אוכל לטעון לסוג של קיפוח אנושי מתכתי.
הם שם כנראה משנות השלושים ואם נמשיך לספר את סיפור הבית, אז לא נגיע לסיפור האמיתי ואני מרגיש שחלק קטן מכם אפילו במתח כי הסיפור הפעם ממש כזה.
האיש שבקיר שלנו צופה כל הזמן לרחוב. חורף, קיץ , סתיו שפיר ואפילו אביב בושינסקי שגר בסביבה הגדולה והולך לים עם מכנסי צמודלי. הוא שם ולא זז. לילה יום ובכל מזג אויר. הוא כבר חלוד וזקוף ולא מתכופף ובכל זאת שם ויש מצב שזו היא. התריסים מזמן כבר לא שם ובטח לא המקוריים ואותם מנצ'לך עומדים ויש מצב שאחרי הפוסט הזה הם יעלמו ואני ממש לא נגד, למרות שמעולם לא לקחתי שום דבר בלי רשות. אפילו לא את מינה. בעצם פעם אחת כן אבל יש התיישנות. 
האיש שבקיר שבאידלסון ראה המון. המון זה אומר הרבה דברים, כי באידלסון יש תנועת מכוניות סבירה הודות לחניון של מגדלור. זהו חניון ממש לא קטן, ואני זוכר את אבי זהבי של יעל הקיבוצניקית היפה שהיה הלוחם הכי קרבי והגיע עד תוניס וגם הכי צדיק מלפני המון זמן, שעבד שם עוד לפני שחזר בתשובה ונתן לחניון הזה שם מאד יחודי. היום אין חס וחלילה וחס ושלום, שום איזכור של לשון הרע וציטוטי עבר חילוניים רחמנא ליצלן.
אני מחנה שם רק בימי שישי ובצוק העתים ובמחיר הכי סביר בכל השכונה שלנו. 25 ש"ח שלמים לכל היום והחניונאי אומר בכניסה "כל מקום מקומה שניה כל מקום, גם אם כתוב שמור". אם תבואו ביום שישי ותשמעו גירסה שונה אני משלם את החשבון ואני חוזר "מקומה שניה כל מקום גם אם כתוב שמור. כל מקום". הבנתם? יופי.

אנשי המקום והשכנים באידלסון והסביבה
באידלסון יש גם בתים ובבתים יש אנשים והם הולכים ובאים. אידלסון צמוד לרחוב הירדן ובטוח שאנשי הסביבה והרחוב היו מוכרים לאיש שבקיר. אם תרחיבו בעצמכם אז תדעו שיש מצב שבבתי הקפה מפעם הסתובבו כל מיני מפורסמים ואפילו ביאליק, אלתרמן שלונסקי ועוד אבל זה לא להיום. זה בפעם אחרת ומפי השמועה ואם בא לכם בקטנה על קפה שלג הלבנון וגלידה ברוקלין אז בבקשה מתל אביב 100
באלבום התמונות שמצורף לפוסט תמצאו גם קישורים מרחיבים לבתים מסוימים. אנחנו חוזרים רק כמה עשרות שנים לאחור ולא 80.

קאופמן מנעולים וגם שפמפם
הכי מוכר לאיש שבקיר היה כנראה קאופמן האיש מהמנעולים והמפתחות שיום אחד אנסה ללמוד את סיפורו הכללי. קאופמן האיש היה דמות מאד מיוחדת שבדימיוני הזכירה במשהו את אותו צ'פלין החרמן. גם לו היה שפמפם קטן ותנועות גוף רגועות ומשקפיים ובכלל בעל מקצוע מעולה שבמעולים עם מזג נוח ונעים שעבד באותו מקום העומד נטוש עד היום ובצמוד לבית הזקנים במספר 1. צריף מפעם ותמיד הייתה לו עבודה כי בעל מקצוע טוב, נשאר תמיד טוב והבן שלו גם. בסוף הבן נסע לאמריקה וטוביה שממשיך את העסק עם ילדיו בבן יהודה הוא משפחה שלו והשם נשאר ויש לי מפתחות מפעם עם השם קאופמן הטבוע עליהם מאד יפה. אם חשבתם שאני הולך לספר לכם על כל האנשים שעברו שם ליד האיש שבקיר אז טעות בידכם ואפילו חמורה, למרות שאני מכיר שניים לפחות, שהיו מאד שמחים לכך ומשתי סיבות. הם היו עוקבים אחרי כל שביב מידע ומאמתים אותו עם הידוע להם ומתחילים לחפור. אז בשבילם אזכיר רק את האנשים שהאיש שבקיר אולי ראה ואולי שמע שם באידלסון כמעט על הפינה של אלנבי ולפני המיפגש שלו עם רחוב הירדן.
פעם באידלסון 2 על הפינה של אלנבי, היה שם משרדו של השכן שלנו מגבעת הסלעים שבראש העין. קוראים לו עורך דין שמואל סף שרצה להיות ממש מזמן ראש עיר בראש העין ולקח לו זמן להבין שחייבים להיות תימני או נשוי לתימניה וגם אז  הסיפור לא כזה פשוט וסגור. מתי יהיה רמטכ"ל תימני? כשיהיה לנו רמטכ"ל שיגור בראש העין. ומה לגבי גנץ? טוב תודה וככה גם כל המשפחה.
בנדא מגנטיק עם הקרחת והמבנה השרירי עם מחסני הקלטות ומשרדי הנסיעות של אופקים שנסעו לכל העולם ואפילו לפולין בין הראשונים עם הדרכות מסודרות. דיוויד ברוזה מרחוב הירדן וככה גם כל המשפחה של דלית פילטר ומשפחת המצילים וגם בומה המציל והחבר של יוסי שריד שגר בנס ציונה. זעירא המוזיקאי ומכס ברוד החבר של קפקא.
הבית היחידי שביקרתי בו על אמת היה הבית של אותה גברת מקסימה ואמריקאית שתמיד דיברה איתי בשקט וגרה בירדן בצמוד לפינה וליד הבית של זעירא מהמוזיקה. 
אידלסון 10 התפרסם מאותם מאפים ודברי מתיקה של אשת רופא השיניים שהייתה גם קוסמת של דברי מתיקה מתוחכמים, אבל קודם לפניהם ישב שם פולני מעשן וזעוף שהדברים שלהם היו נהדרים והוא תמיד בצד עם קפה שחור וסיגריה דבוקה אפילו כשנרדם. כשנכנסת לשם המקום הריח מסוכר וגם וניל והעוגות שלהם היו שם דבר. המיקסרים שלהם היו מפעם והעובדים עם חלוקים ומטפחות וכובעים לראש. 

משולש הזהב של אלנבי זה מושג מפעם. לא בטוח שאני מזהה אותו מבחינה גיאומטרית אבל אידלסון הוא בהחלט בתוך המשולש הזה או עוד חלק בשילוש הזה. מי יודע להגדיר את משולש הזהב של אלנבי אבל בצורה מדויקת בבקשה? בזמנים הטובים היו שם זונות רחוב וכאלה שהתנודדו וגם סוחרי ומפיצי אבקות ומכל הסוגים. גם זלמן שושי השכן שלנו נהג לעבוד שם עם תחפושות מאד מקוריות ותיסרוקות כאלה גבוהות שתמיד חשבתי שיום אחד יגעו בחוטי החשמל ודי. אני זוכר את השחקו המנוח עמוס לביא שהיה עמוק בסמים והסתובב שם בלי שיניים ואת זונת הרחוב עם האיידס שהתפרסמה כשסיפרה שהיא עובדת כי עד שתמות היא צריכה לחיות ממשהו. 

זוג ערסים מגיעים לחנות בבן יהודה 18א' 
פעם וזה היה ממש מזמן נכנסו לחנות זוג. כן שניים, הוא והיא והם באמת היו נראים על הפנים. אין לי מושג למה דיברתי איתם, כי היום לא הייתי אפילו נותן להם להיכנס לחנוק. מיד ראו שהם זוג מפוקפק. הוא והיא או היא והוא ובמילה אחת ערסים קלאסה. כן יש דבר כזה וזה מגיע קופלט עם הצורה החיצונית, הלבוש, הדיבור ועוד תוספות חינם ואפילו סופר אקסטרה ובאותו המחיר. יש מצב סביר שהיו אפילו משתמשים. כן גם אז היו כבר כאלה והיום זה כמעט חצי מהשלם ולא רק בכפר שלם.
אין לי הסבר למה התחלתי לדבר איתם ורק זה שהייתי צעיר, ילדון טיפשון וחסר ניסיון, יכול להקל במקרה כה קשה. אנחנו בחנות ואפילו אבא שלי שם, ויש מצב שהיו עוד. אולי מוישה גליקמן אבל לא בטוח. אני מדבר איתם והם מתענינים לקנות משהו כמו מטבע כזה לתיליון לצוואר והם מחפשים משהו יפה ואפילו מראים לי כסף מזומן בכיס ומוציאים אותו לבחוץ, שאדע שהם רציניים מאד. אין ידיד נאמן כמו כסף מזומן. בהמשך אסביר לכם למה הנפת כסף מזומן היא אות סירנה, אבל נראה לי שתבינו לבד כי מנת מישכל ממוצעת מינוס, מספיקה להכיל סוחר מטבעות יהיר ומתנשא ואפילו חלול ומשמים.

"אנחנו רוצים מזהב אמיתי.."
הזוג הזה רוצה מדליון וכשהראתי להם משהו הם מיד אמרו "בחייאת רבק לא כזה. אנחנו רוצים מזהב אמיתי. יש לנו שרשר וזה לא יתאים לנו". לא מבין איך לא נדרכתי ואיך לא הבנתי ואני הולך ומביא להם מגשית כזו עם משבצות ותאים כאלה כשבתוך כל ריבוע כזה מטבע מזהב. היום אין סיכוי שאני מוציא דבר כזה ויש לי מלאן סיבות. היום אצלנו בחנוק אין תצוגת מטבעות ואין זהב ומי שרוצה לראות ביד ומיד, שילך לעשות ביד ואני מראה זהב רק למי שאני מכיר. לא מכיר? לא מראה וגם יש לי תשובה מוכנה. לראות אפשר באינטרנט ובאינטרנט יש הכל. אז לא היה אינטרנט. לפחות לא בארץ. אנחנו כנראה בשנות השמונים המאוחרות כנראה ואין אינטרנט, אבל יש איידס ובהמשך אולי גם תבינו למה זה חשוב. מתי שומעים על איידס בישראל? אני יודע ואפילו יש לי הוכחה מצולמת ועם קול מהחתונה שלנו.
זוג הערסים מסתכלים בכל המטבעות והמדליונים שבמגש ואני והעיניים שלי בתוך הידיים שלהם ושלא יעבדו עלי ואני שם לב לכל תנועה ודבר. תמיד רצוי שמגש התצוגה יהיה מלא כלומר אם במגש יש 20 ריבועים רצוי וגם חובה שיהיה מלא וכל פריט שמוצא ממנו ישאיר חור וחלל. מי שלא הבין עד לפה שישאל ואני אסביר שוב. יש מקומות יוקרתיים המראים במגש פריט אחד ואפילו עם 6 ספרות ובדולרים ולא בטוח שזה קשור בכלל לשואה.
בקיצור הזוג החמוד שלנו בתוך המגש והם מסתכלים ובוחנים כל דבר ועוברים על כל דבר ואני כבר רוצה שיעופו לי מהעיניים ולא אראה אותם יותר בחיים והנה הם כבר אומרים "לא מצאנו" ואולי גם תודה אבל ממש לא בטוח ואני סוגר את המגשית עם הריבועים והמטבעות והם יוצאים והמתח יורד ואין שום עיסקה וככה הכי טוב וטוב לכולנו. זהו נגמר הסיפור. משום מה הראש בחלק מסוים ממאן לסגור את הקטע הזה ואני שב ומביט במגש ורואה שהמגש אכן מלא ואין שום מקום חסר אבל בשניה האחרונה אני מבחין במשהו לא מזוהה שם. אני נוגע ומסתכל ושוב ואז אני מבין שזה משהו עגול ואפילו כזה נפוליאון אבל מעולם לא היה לנו כזה ובטח לא מפלסטיק. אם לא הבנתם אסביר למתקשים. 

זריזות ידיים וזהב מפלסטיק
זוג הערסים עשו פה תרגיל זריזות והניחו במקום מטבע זהב שנכנסה ליד שלהם משהו מפלסטיק וגם בצבע זהה ובגודל תואם. תיאורטית תרגיל פשוט אבל ביצוע בסדר כי טמבלים לא חסרים בבן יהודה 18א'. המוח שלי מתבשל ואני מניח את המגשית עם המדליונים ותופס קריזה ויוצא החוצה לראות איפה הזוג הזה. עברה דקה ואולי טיפה יותר ואולי פחות והכיוון לא ברור והעיניים שמאלה ישר וימינה ושוב שמאלה ונדמה לי שקלטתי משהו, ואני כבר רץ, ואני מזהה את שני המניוקים ואני צועק לעברם, והם מתחילים לרוץ ואני בעקבותיהם והם כבר מתגלגלים לעבר רחוב אידלסון בואכה אלנבי, ואני רץ ממש די מהר ועם עשרה קילו פחות ואולי אפילו 15, ואין להם סיכוי כי הם שניים ואני תופס את הערס והיא מתחילה לצעוק והוא להתפרע ואני אוחז אותו בחולצה והוא מקלל ומפוחד, ומשם לפה הוא על הרצפה ואני בהתרגשות אומר לו תביא את מה שלקחת יא בן אלף זונות והוא מסריח מהפחד והזיעה, וכנראה שככה גם אני  והוא אומר "תעזוב אותי ותיזהר ממני" ואז בא משפט המחץ שלו. אני אוחז אותו ככה שאין לו סיכוי לזוז מהלפיתה ואולי גם רועד גופנית מכל הסיטואציה ואני שומע אותו אומר "אם תיגע בי אני נושך אותך ותדע שיש לי איידס ואתה תידבק ותמות". האמת קצת הופתעתי ואני נרגש מהארוע ובכל זאת אמרתי לו תן את המטבע וזהו. הוא הוציא את המטבע מהנעל המסריחה שלו ונתן אותו והיא החברה שלו כולה בפחד לידו. 
לקחתי את המטבע וחשבתי לעצמי אם הזבל הזה חשב באמת  שאני הולך להתעסק איתו ולקבל בתיאוריה איידס.
תודה רבה למינה המיוחדת במינה שחתכה וצינזרה קטעים קשים ולטעמי נהדרים מפוסט זה. אין מה לעשות כנגד הוראות מגבוה. הפחד מהלא ידוע עושה את שלו. 




יום ראשון, 8 בנובמבר 2015

רקס קרול מלך המעטפות של בולי ישראל


רקס קרול שם מאד מיוחד
כולם קראו לו רקס מלך המעטפות, ומעולם לא היה לו שום כתר אמיתי מזהב. מבחינתי זה היה מאד מוזר, כי מעולם לא שמעתי שם כזה. בטח לא לבן אדם חי ונושם שהולך על שתי רגליים. ידעתי שרקס זה מלך, כי ככה - REX  כתוב על המטבעות ובמיוחד אלה של אנגליה, אבל מעולם לא נתקלתי בשם כזה קודם, ובטח לא בעברית. מי יקרא לעצמו מלך? המכסימום שאני זוכר היה אחד בשם אלימלך זורקין. גם אלימלך רם, אלימלך רימלט ולנו היה אלימלך אלברט. 
הצרוף של רקס קרול נשמע לי מאד מיוחד, ואפילו פעם היה סרט עם אלביס בשם קינג קריאול, אבל זה היה ממש מהזמן שנולדתי ואני שמעתי רק את המוזיקה והשיר הזה הוא החיבור העקיף והעקום לאותו רקס קרול והכל רק אצלי ובאופן עצמוני.

נולד בהונגריה וגר ביפו ברחוב עזה 50
רקס המנוח, היה סוחר בולים ואפילו אחד הוותיקים בענף. הוא נולד בהונגריה וזה על בטוח, כי כשדיבר זה לא הותיר שום ספק למקום ממנו עלה ארצה ואני לא יודע מתי, ומישהו דיבר איתי על בריגדה ומנדט ועוד דברים שאינם מסודרים. אני גם לא מתועד לגבי התאריך שנפרד מעולמנו אבל בטח לפני יותר מעשור ומכיוון שזה לא סוד נגלה זאת בהמשך כי פוסטים ברשת מתעדכנים בשידור חי. אני זוכר את משפחתו מתערוכות בולים בארץ שבהן היו לסוחרים דוכני מכירה ואשתו והמשפחה עזרו לו. בטוח שיש לי צילומי וידאו שונים בהם צילמתי כשהייתי באותן תערוכות כסוחר בסטיונר ואולי כסתם צופה. קלטות הוידאו מחכות ומעניין מה יקרה בסופן.
זה מה שמצאתי ברשת באתר תפוז והכותב הוא כנראה הנכד של רקס "סבי - רקס קרול (אברהם) - REX KAROL (KARL) AVRAHAM ז"ל , נולד ב 14 באפריל 1924 - כנראה בבודפשט , עלה לארץ בשנת 1938 , שירת בצבא הבריטי ובבריגדה בשנים 1940 - 1945 , מילא שאלון גיוס של ההגנה (קיבלתי את המסמך ממוזיאון ההגנה). התחתן בשנת 1946 בתל אביב (עדין בחיפוש מול הרבנות על מסמכי הנישואין) בבית כנסת בכיכר צינה (דיזינגוף) - כנראה בית הכנסת נקרא בית ישראל (עדין בבדיקה). מנסה לאתר את מקום הלידה, אך ללא מוצא , חיפשתי גם באתר רדיקס ברישומים וה REX שמצאתי לא ממש התאים - או שהאתר לא כל כך טרם למידע."
מבחינתי הפרק של רקס בישראל ובגולה אינו מוכר לי באופן מסודר ואין לי את מי לשאול, אבל יש מצב שזה ישתנה. פעם אפילו הביא לי נקניק סוס מהונגריה וברור שלא נגעתי בזה ומהרבה סיבות. מי שמע על נקניק עטלף? במועדון האספנים שברחוב שפרינצק שמעו, אבל אני מנוע מלהמשיך.
רקס קרול היה סוחר בולים והנישה שלו הייתה מעטפות היום הראשון ומעטפות לאירועים מיוחדים, או אם תרצו בשם המסחרי שלהם ואפילו באנגלית F.D.C שזה ממש אותו דבר כמו בעברית רק באנגלית first day cover. בולאות באופן בסיסי דבר ממש לא מציאותי והכל לעניות דעתי. מטבעות ושטרות זה ממש מהחיים וכנראה תופס הרבה פחות מקום. כל המשפט האחרון ממש מוטל בספק ותחשבו שלא קראתם אותו.

6 בולים מהיום הראשון שווה כמו מנה פלאפל עם שתיה



9 בולים מהיום הראשון וגם עם שובלים. מעטפה נדירה ויקרה


9 בולים מהיום הראשון ללא שובל שווה כמו לילה במלון סביר

מעטפות היום הראשון ולמה לא היום האחרון?
מעטפות היום הראשון הוא פטנט מוזר המנסה לשלב את הופעת הבולים ביום הראשון שלהם ואפילו על מעטפה מעוטרת ומגורפת כלומר יש שם מאמץ עיצובי ומחשבתי. הבולים פלוס החותמת של היום הראשון, בליווי גרפי של הנושא אמור לתת לאספן את התחושה שבידו משהו מיוחד ביותר ומאד מקורי, ואולי יום אחד יהיה פה משהו בעל ערך. מחשבות נהדרות הנוטעות תקווה לעתיד נפלא והמציאות בשוטף היא, ככה ככה. רוב האספנים חיים בסרט ואנשי המסחר הם אלה שבהפקה. לא כל סרט מצליח, אבל תמיד יש תקווה לעתיד לבוא. יש סרטים נהדרים אבל הרוב בינינו לא משהו. אני תמיד טוען שהבעיה במוזיקה.
אין כמעט שבוע בו אני מקבל טלפון או חמישה ויותר, בו אני נשאל לגבי בולים ומעטפות היום הראשון. יש בישראל הרבה מעטפות היום הראשון בהרבה אלבומים שתופסים מקום ובמיוחד אבק. יש גם מעטפות ובולים שהחלידו, ועבורי זו הייתה הפתעה, כי תמיד חשבתי שחלודה זה תמיד רק עם ברזל, אבל איך תסבירו את הופעת הזן הג'ינג'י בבני אדם?
הרבה אנשים רוצים למכור לי בולים ומעטפות היום ובכלל חומר בולאי, אבל אני כבר משתדל להתרחק מבולים ובטח שממעטפות היום הראשון, כי אצלי בחנוק נגמר המקום, למרות שאין לי בכלל מעטפות וגם לא בולים ומתברר שגם סתם אריזות ודברים אחרים תופסים מספיק מקום. מי יודע מהו הדבר שהכי תופס מקום בעולם? תודה למי שיעזור לי בתעלומה.

ק. רקס רחוב 242 מספר 50 יפו


מה שווה ומה לא שווה?
סיפור מעטפות היום הראשון הוא די פשוט בהיבט המסחרי שלו ונשתדל לתמצתו בשורה אחת ודי. מה שיש הרבה לא שווה ומה שיש קצת כן שווה ואם תרצו הסבר אז נסביר אבל לא נראה לי שזה ממש חובה. דוגמא אחת משלנו פה בישראל, תסביר בקטנה ולא כדאי יותר מזה. מעטפת היום הראשון של 9 בולים של דואר עברי 1948 ואפילו מתאריך 16 למאי עם שובלים שווה כמה אלפי דולרים טובים. הסיבה היא כי הדואר שלנו לא עשה דברים כאלה עם שובל ורק אספנים בודדים עשו זאת ולאלוקים הפתרונים, אבל עובדה שעשו ויש קצת וזה שווה כסף. הדואר שלנו עשה הרבה מעטפות כאלה ללא שובל ולכן 9 בולי דאר עברי מהיום הראשון על מעטפה בקושי שווים כולם ביחד על מעטפה אחת 1000 ש"ח וגם זה בקושי. למה? כי יש מספיק. אגב 6 בולים ללא שובל על מעטפת היום הראשון זה בערך שווי של מנת פלאפל. זהו ודי לגבי ערך הדברים האלה. יהודים צדיקים ויקרים כדאי שכולנו נפנים שלא הכל כסף בחיים. 

הזמנה לביקור עיסקי ביפו ברחוב עזה 50 לפני יותר מחצי יובל 
פעם וזה היה ממש מזמן רקס קרול הזמין אותי אליו הביתה שאראה את מלאי המעטפות שלו, כי כנראה רצה שאקנה ממנו קצת חומר מפעם שתמיד תופס מקום ואין כמו כסף מזומן לשכוח מסתם עוד ערימה של מעטפות ואלבומים ישנים העלולים סתם להצהיב ולקבל חלודה במיוחד אם אתה גר באזורים לחים הקרובים לים. אל תזלזלו בנושא האקלימי כי ירושלים טובה לבולים עם דבק מפעם ויפו הרבה פחות.
לעניות דעתי, סוחר אמיתי חייב כל הזמן לעשות משהו עם המלאי שלו ולהזיז דברים וחלק מהחוכמה היא לתמרן בין החומר הטוב שאולי יאמיר במחיר לבין סתם זבל. ריענון מלאי וגם חיסולים נקודתיים הם דברים רצויים ובתיאוריה הכל נורא קל ורוב הסוחרים מגיעים בשלב כלשהו לנקודת האלחזור כלומר יש להם מלאי שרק גדל. בקיצור רקס רצה קצת להתרוקן במובן המסחרי וסוחר חדש, ירוק ואהבל זה תמיד טוב. אז התעסקתי עוד עם בולים ואני זוכר את היום שנסעתי אליו לרחוב עזה 50 ביפו. זה היה ביום העצמאות ואת השנה אני לא זוכר. כנראה לפני 1990 וקצת אחרי 1980 ואלו הן השנים שהייתי גם ירוק ואפילו די מהבול. יש הסבורים שככה זה גם היום ואני תמיד מאמין שניפגש בשבעיות או סתם בסיבוב של אלנבי.
אני זוכר בוודאות שאבא שלי היה מופתע שסיפרתי לו שרקס גר ביפו ואפילו ברחוב עזה והביע פליאה בהבעת פניו כי ידע שרקס מאד ותיק בארץ והמיקום שלו היה הפתעה עבורו כי אבא שלנו, הכיר כל מקום בתל אביב וככה גם ביפו. בדרך כלל יפו שימשה תחנת מעבר והרבה המשיכו משם למקומות שנחשבו אז בשנותיה הראשונות של המדינה ליותר מתפתחים ומתקדמים. רבים רבים נטשו את יפו ואפילו הבולגרים. על נטישת הערבים בפעם אחרת. אם נתחיל בדוגמאות של מפורסמים אז הדף לא יספיק אבל משהו בקטנה שאני יודע ואפילו מידע אישי כמו המשפחות של יונה אליאן, חיים רמון, חנה לסלאו ואפילו סתם ככה המשפחה שלנו. 

פאוזי רמדאן מרחוב עזה 48 ושכן של קרול רקס הבולאי. השליח הנאמן משלוחים והפצה


עזה 50 ביפו הבית של קרול רקס הבולאי

ביקור עכשווי 2015 ביפו  רחוב עזה 50 ואפילו עם עוזי הזוכר את רקס
חזרתי לביקור קצר במקום כי רציתי לראות שוב את המקום שבו גר רקס קרול וגם מפני שלא מצאתי אישוש לכתובת שזכרתי והיא עזה 50. איש מסוחרי הבולים של היום לא ידע לנקוב במספר הבית, אבל את עזה כולם זוכרים ומעניין למה. אני זוכר שרקס עצמו הכין מעטפות מסוימות לאספנים (אולי משהו ממבצע סיני) עם הכתובת שלו עצמו ועדיין לא מצאתי אחת כזו לצילום. בעזרת השם הרחום ואללה אל עזים, גם זה יגיע. 
סיבוב זריז במקום הראה לי שהרחוב אולי השתנה אבל ממש בקטנה והבתים הקטנים עדיין שם ואפילו עזה 50 שם ולשמחתי מצאתי שכן בשם פאוזי חאמדן שגר בבית צמוד כלומר במספר 48 וזוכר מצויין את רקס ומאד לטובה ואפילו הסביר לי בקטנה על גילגולי הבית עצמו שעבר יד ועוד יד. פאוזי עושה שליחויות וכולם מכירים אותו כעוזי השליח הנאמן משלוחים והפצה שירות אדיב ומהיר משלוחי חבילות ומעטפות, שירותים משפטיים לבתי משפט, שרותי בלדרות ועוד אבל לא סמים בבקשה ויש טלפון 054-3065068. יש סמים ביפו? איפה אין? בבני ברק אני סבור שאין, אבל תלוי בשכונה. פרדס כץ זה בני ברק?
אם אתם חושבים שעוזי זה לא כזה חיבור לפאוזי אז כנראה שלא הכרתם מציאות בה סמי הוא סמיר ואני זוכר את הגנן שלנו בבניין בהרצליה אה שכולם קראו לו ניסים. פעם ניסים הזמין אותנו אליו הביתה לקלנסוואה ואמר לנו שאם לא נמצא את הבית שלו, אז שנשאל איפה גר מייסר ואפילו מייסר שלבייה. ברור שהגענו וככה למדנו עוד מציאות של דו קיום המצריך שינוי שם לקליטה והשתלבות במרחב הקיומי. מי זוכר את השם של ביבי באמריקה וכמובן שיש לזה הסבר מנומק ואני אפילו מכירו נהדר. יש לי חבר ילדות שהיגר ללוס אנג'לס שבאמריקה. פה קראו לו צדוק מזרחי והיום השם הוא ג'סטין מיר. פעם אפילו שמעתי בדיחה נהדרת על שלושה שרצו להגר לאמריקה ולכבוד הארוע החליטו לשנות את השם ובהתאמה למקום. רק אחד מהם ויתר ומי שזוכר את הבדיחה שיספר כי אני תמיד שוכח את השם של זה שנשאר.  

רחוב עזה 54 פינת טוני הלה

יש רחוב טוני הלה ואולי בעתיד יהיה גם ד"ר משה לנדא 
מצאתי לשמחתי גם רחוב קטן וצמוד לעזה על שם טוני הלה המחנכת והמנהלת מתיכון חדש המיתולוגי. אם טוני הלה זכתה אז יש מצב שגם ד"ר משה לנדא לעתיד לבוא בעזרת השם והעירייה הקדושה. 
היום יפו על הגל הנדל"ני ויש מקומות שניתן רק לחלום עליהם. אגב מי יודע מה קורה בסביבה של פואד והפנטהאוז? מה דעתכם על הג'נטרפיקציה ביפו? המצאה או מציאות? פעם חשבתי שאני לא רוצה לגור ביפו. בהמשך חשבתי אחרת. היום אני כבר לא בדיוק יודע, כי יש דבר הנקרא אי נוחות ואין לי הסבר מושכל כי אם רק ריגשי. אומרים שמאד קל להתרגל לטוב ואפילו לטוב מאד. למצויין ממש לא בעיה. מי אמר ג'נטרפיקציה ולא קיבל?


יפו שדרות ירושלים 12 והבית הכי מיוחד לדעתי  
אם היו עושים לי מבחן דימיוני לגבי הכתובת הכי מוכרת לי ביפו ובמיידי, אז יש לי תשובה מגובה ובכל ההיבטים. שדרות ירושלים 12 ואני מכיר את המבנה הזה ממש בסדר ואפילו את סביבתו האחורית עם מי שהיה פעם החשמלאי רכב שלנו וקראו לו יעקב רובינשטיין והמקום שלו היה בגב של השירות הבולאי ומעבר לכביש. כל השטח הריק מפעם התמלא עם נדל"ן ממש חמוד.
כאמור אני מכיר די טוב את המבנה הישן אבל בטח לא כמו רקס וסוחרי בולים אחרים כמו למשל, יורם גלעדי מאלנבי 76 ואפילו דור שני למסחר ולא רק לשואה, צבי זורע החיפאי והפולני, אליק רינק הגבוה והחתיך, מוטי ברש עם הכובע והמשקפיים, משה רומנו ואשתו, דורון בר יעקב המתוחכם, שלמה פרץ קונה הכל הסוחר שהוא גם ידיד, ויש עוד רבים וטובים (מלבד אחד דרעק) הבאים לשם לצורך קניה והחתמה של בולים ומעטפות ועוד דברים מוזרים המיוצרים לבקשת אספנים חריגים ושרוטים החפצים במוצרים יחודיים. בולים בעולם מזמן כבר סוג של תעשיה מתוזמרת האמורה להביא כסף וזהו. גם ג'ובות וגם ג'ובים. 
כל פעם שיש הופעה של בולים חדשים יש תכונה אצל האספנים והסוחרים. פעם זו הייתה היסטריה אמיתית והיום נדמה לי שהרבה פחות. בסוף בסוף יהיה נפלא ואני עם בולים כבר לא חברים על אמת. 


השירות הבולאי ביפו רחוב הדואר וגם שדרות ירושלים 12





השירות הבולאי The Philatelic Service השירות הבולאי מצוי ביפו באותו בניין בשדרות ירושלים 12 והרחובות מצדדיו הם רחוב הדואר, רחוב שלמה ליענר ואפילו יחיאל שמי. בית גדול ובודד מצריך 4 כיוונים וככה גם שמות רחובות. המבנה המרשים נשאר כזה ותמיד תזכרו שמקומות מסוג זה תמיד מאוישים על ידי אנשי שלומנו וכל שלטון ואנשיו. הייתי שם בעבר הרחוק גם לצורך עסקי הבולים המצומצמים שלי בעבר. הכרתי במקצת את המקום מבפנים וגם קצת את האנשים ואני זוכר נהדר את דליה ואפילו את ינון ביילין שהיה המנהל של השירות המון שנים. כן הוא גם האח הבכור של יוסי שהוא גאון אמיתי ובטח לא פודל של פרס במובן שאליו התכוון המשורר.

פעם הייתה לשירות הבולאי שלוחה מאד פעילה ברחוב פינסקר 2, שזה ממש קרוב לחנוק שלי ואפילו אליק רינק עבד שם למטה בחנות שלו ושל מנשה מרידך ז"ל, שהיה גם סוחר מאד ותיק וגם חמו של אליק. על אותו פסז' נחבא שבו הייתה החנות של אליק נספר בפעם אחרת, אבל מזה זמן רב שהשירות הבולאי כלומר  The Philatelic Service על ציודם מצויים ביפו במבנה שראשיתו בשנת 1929 ופרי תיכנונו של האדריכל הריסון שידו הייתה בהרבה דברים בירושלים המנדטורית ונדמה לי שגם הותיר חותם בתחום הנומיסמטי כלומר היה המעצב של מטבעות המנדט שהילכו פה.
השירות הבולאי הוא סוג של מראה המציגה את ישראל בפני אספני העולם המלקטים במלקטת בולים משוננים. האם איסוף בולים מעיד על שנינות יתר? 

יום שישי, 23 באוקטובר 2015

אברהם שלדובסקי שכן לתמיד בשכונה שלנו


כרטיס השתתפות בלוית מאיר דיזינגוף 1936 צילם אליעזר מורב

שכנים שקופים בשכונה שליד הים 
אברהם שלדובסקי ז"ל היה שכן ותיק מאד בשכונה שלנו. הוא נולד בשנה שהרצל החוזה נפטר, ועלה ארצה בשנת 1919 ואת כל זה אני למד מהחברה קדישא גחש"א. אברהם שלדובסקי נולד בפולין וחי המון שנים בתל אביב והכל כנראה ממש כאן בשכונה. לפי שכניו הצמודים לשורה שבבית העלמין שנפטרו סביב 1935 יש להניח שאולי הוא רכש את בית עולמו ממש מזמן והרבה לפני שנפטר בשנת 1992. אגב המקום שאחריו כלומר בשורה שמעליו ריק ואולי זה מקום פנוי. הוא טמון ממש קרוב לשער הישן הקרוב לרחוב פינסקר. השער הזה כבר שנים שלא נפתח ואפילו הדלת מולחמת כך שלא תיפתח. אין לי מושג למה דווקא כעת נזכרתי לכתוב פוסט על מישהו שלא הכרתי על אמת, אבל נדמה לי שזה יכול להיות נחמד לכתוב על שכן בשכונה שהסתובב כאן אפילו הרבה לפני שאבא שלנו נולד. שלדובסקי שייך לאנשים הרגילים שליוו את תל אביב כמעט מראשיתה ובסוף גם נקבר בפנתיאון העירוני.

אברהם שלדובסקי 1904-1992
צילם ולדי פיש.
 קונגרס הבולאים - אוגוסט 2021

את אברהם שלדובסקי אני לא זוכר בכלל ויש מצב שמעולם לא ראיתיו, אבל בהחלט יתכן שנפגשנו ככה ברחוב כמו עם עוד המון אנשים והמשכנו לדרכנו. האם חשבתם אי פעם עם כמה שכנים שלכם בכלל לא נוצר שום קשר? יש מצב שאת רוב השכונה שלנו אנחנו בעצם לא מכירים ואולי ככה זה הכי עדיף. אני לא סגור על המשפט האחרון.
כל הידוע לי על אברהם שלדובסקי ז"ל לוקט אחרי שהלך לעולמו, והובא למנוחות בבית העלמין הצמוד לביתו. נראה לי סידור די בסדר לגור מול המקום בו תישאר לעד. כן זה בית העלמין של טרומפלדור. רק לחצות כביש ממש לא סואן ואתה כבר שם. סידור הרבה יותר קרוב מאריק איינשטיין.

חובבי ציון 17 על הגג עם תצפית לבית החיים

הכל התחיל מזה שאחד הבנים שלו הגיע אלי והציע לי מטבעות ומדליות וככה נוצר הקשר וזה היה ממש מזמן ואני מוצא עצמי לעיתים נזכר בו שוב ושוב ואני מניח שניתן למצוא לזה הסבר פסיכולוגי או משהו מעשי, אבל אני לא בטוח. 
אברהם שלדובסקי גר ברחוב חובבי ציון 17 וזו הייתה דירונת פיצפונת של חדר אחד עם מטבחון. קומה אחרונה וצמוד לגג ואני זוכר עצמי עולה במדרגות וחושב שזה סיפור אמיתי לטפס כל יום את כל המדרגות האלה ובגיל מתקדם. בדירונת הקטנטנה שלו הכל היה מידתי ולוחץ ואני בטוח שזה סיפור לגור בכזה מקום קטן עם הרבה דברים הנצברים עם הזמן. אני בטוח שהיו שם הרבה מאד דברים. אני חושב שהכל היה שם מסודר ושמור. הגג המשותף של הבניין שימש כנראה את אברהם שלדובסקי להנאתו וככה היה לו מרחב תימרון גם לגוף וגם לנפש ובמיוחד בקיץ. היו שם הרבה עציצים עם צמחיה היודעת להסתדר ללא טיפול צמוד. את חלקם העברתי לבית שלנו בראש העין וככה יש לי איתו קשר נוסף ובלתי תלוי באמצעות צמחיה. יש ביטוי שמעולם לא אהבתי במיוחד על כאלה המריחים את הפרחים מלמטה. 

צילם ולדי פיש.
 קונגרס הבולאים - אוגוסט 2021


פעם הוא גר מול בית העלמין והיום הוא גר מול הבית
הגג של אברהם שלדובסקי הוא הדבר שיחבר אותנו להמשך הפוסט, כי מהגג של שלדובסקי ניתן היה לראות את בית העלמין של טרומפלדור ואפילו ממש טוב. היום יש שם פרגולה אבל אז הגג היה חשוף. פעם מול הבית של שלדובסקי היה בניין קטן של שתי קומות (חובבי ציון 14). אני זוכר את המכולת של מיכאל ג'נאשווילי הגרוזיני. גם האכסניה של סמיר הייתה שם ואותה אני זוכר אבל רק מהסיפורים. כעת זה כבר סיפור אחר מבחינת התצפית כי בנו בית ממש לא קטן ואפילו רחב ולא ניתן כנראה לראות מהגג של שלדובסקי את בית החיים. נדמה לי שהמשפט על האיש שגר מול בית העלמין והיום גר מול הבית מפעם נכתב במיוחד על אברהם שלדובסקי. היום ממקום מנוחתו ניתן לראות בדימיון את הבניין בחובבי ציון ובנוסף יש הסתרה של עץ הפיקוס הענק וגם הבניין הפינתי.
אני בקושי זוכר את המעט היסטוריה שסיפר לי בנו שאול שעבד בתיכנות מחשבים בארצות הברית, והגיע ארצה לכמה סידורים. אולי יתחדש הקשר ונעשה השלמות מידע.


תעודת לידה - שאול שלדובסקי נולד 18.8.1946
צילם ולדי פיש.
 קונגרס הבולאים - אוגוסט 2021

הבן השני היה בתחום הרכב בחברת ביטוח כמדומני. את מה שאני באמת יודע על אברהם שלדובסקי אני יודע מכמה פריטים שקניתי מהמשפחה. כן יש גם את המידע של חברה קדישא  וזה בהחלט מידע חשוב. אני יודע ששלדובסקי עבד ביותר מעבודה אחת. נדמה לי שעבד בעיריית תל אביב במחלקת המים  וגם כמסריט סרטים ונדמה לי בקולנוע ירון של פעם.

פנים וגב 



אנשים שלא זורקים כלום
יש אנשים השומרים כל דבר מהשוטף וככה יש לנו קפסולה המתעדת את חייהם מנקודה מסוימת ועד לנשימה האחרונה ואולי עוד קצת. אני לא יודע הרבה על שלדובסקי מלבד העובדה שחי בגפו וזוגתו לשעבר במקום אחר. היו לו הרבה דברים ממש מפעם ויש לי זיקה בלתי מוסברת לחלקם.
יש לי שני פריטי אספנות מתועדים ומצולמים על ידי אליעזר מורב המחוברים מבחינתי לאברהם שלדובסקי. הפריט הראשון הוא הזמנה ללוויה של דיזינגוף  משנת 1936  וראיתי כבר כמה דוגמיות וחלקן שונות במעט. הפריט השני הוא ממש אישי ולטעמי מדליק. יש שם מכתב תשובה משנת 1934 ובו מצורף הבול המנדטורי בסיכה. המכתב הזה מודפס ועם הלוגו של משרד הדואר של הוד מלכותו העונה למכתב מקדים שבו פנה אדון שלדובסקי ומבקש שיחליפו לו בול דואר. הפניה שלו נדחתה ואני תוהה למה שלדובסקי פנה בדיוק. האם אסף בולים באופן שיטתי מקצועי? בכל מקרה מהמכתב הזה הבנתי שפעם שלדובסקי גר ברחוב טרומפלדור 16 שזה ממש קרוב לכתובתו האחרונה טרם עבר לגור קבע בבית העלמין בטרומפלדור.



שלדובסקי אברהם ז"ל בן שאול נולד בפולין ב - 01/01/1904 עלה לארץ ב - 1919 נפטר בי"ב באדר ב' תשנ"ב 16/03/1992 בן 88 בפטירתו נקבר בבית העלמין טרומפלדור גוש: 1 אזור: ב שורה: ד מקום: 6 קבור לצד שטיבל סופיה וחיימוביץ וולף 
יום הזיכרון הקרוב יחול ביום שלישי, י"ב באדר תשע"ה 03/03/20

צילם ולדי פיש.
 קונגרס הבולאים - אוגוסט 2021

יום רביעי, 21 באוקטובר 2015

על גיבורים וכמעט גיבורים



לא יודע למה אני מחבב גיבורים ובהרבה מקומות. כנראה בשל העובדה שמעולם לא פעלתי מעל למצופה ואפילו לא בשק“ם. הגיבור שלי היה סוס עבודה בשם גיבור ובסוף הוא מת. אגב מה הקשר בין גיבור ובור? נדמה לי שלרוב עדיף גיבור בבור כי גיבור חי זה גיחי וככה מתחיל כל גיחוך. מאיפה המילה גיבור מגיעה?

הגיבורים שלנו בארץ ישראל הם כאלה שזכו להכרה. תמיד יהיו גם כמעט גיבורים או בעצם כאלה שלא זכו בהכרת סיפורם כי ככה זה בחיים עצמם. לעיתים התמונה אינה מושלמת. בעצם תמיד. מישהו הסב את תשומת ליבי לסיפור של אמיל בריג גיבור ישראל. היה שם מישהו בשם משה מורגנשטרן שגם היה שם וחלקו בסיפור הגבורה נשכח ולא זכה לאיזכור והכרה ראויים. לפחות ככה טוענים בסביבתו ואני ממש לא שופט וברור לי שמישהו שם חש פגוע.

פעם שמעתי סיפור על רפול הרמטכ“ל שסיפור גבורתו כפלמ“חניק בקרב סן סימון ידוע ומוכר. מישהו שהיה שם ולחם, קרא את הספר ואת מה שהלך שם מנקודת מבטו של הכותב רפאל איתן החייל. האיש שגם היה שם כלוחם, ראה את הדברים ומהזוית שלו, טען שמבחינתו זה היה קצת אחרת ואולי אפילו הרבה אחרת. רפול בדרכו הישירה והפשוטה אמר ”מה הבעיה בכלל? אז את מה שהאיש ראה ועשה שיכתוב בספר משלו..“


יום שני, 19 באוקטובר 2015

אבא של מינה

 שמואל ויסנר שלישי מימין ועל האופניים

שמואל ויסנר ובקיצור שוני
קראו לו שוני שזה קיצור של שמואל והוא היה אבא של מינה. ככה גם ישאר עבורי לתמיד-אבא של מינה. אני הכרתי אותו רק אחרי מלחמת לבנון הראשונה וזה היה אחרי 1982 ותמיד תקוע לי המשפט הדפוק מתורתנו הקדושה "כי מצפון תפתח הרעה" למרות שהנדל"ן הכי טוב תמיד יושב בצפון ואין לי מושג ירוק למה. לגבי הדרום אני יודע שיש שם חברה לא משהו ואנחנו בראש העין מודאגים מהחזית המזרחית כמו גם מהמתנחלים. במערב יש לנו ים, ותמיד חשוב לדעת לשחות ואומרים שערבים לא יודעים לשחות אבל תדעו שהמצילים הראשונים בתל אביב היו מיפו והם דווקא שחו טוב מאד, אבל ב-48 הם המשיכו דווקא לא בשחיה לכיוון עזה והיו כאלה שלירדן, סוריה , לונדון ואפילו ללבנון.
מי יודע כמה שנים נמשכה מלחמת לבנון הראשונה? יכול להיות שהמלחמה נמשכת כי נסראללה יושב במרתף? מי חושב שיהיו לנו עוד מלחמות עם לבנון? מלחמת לבנון הייתה המלחמה שפתחה לי את הראש ומאז התחלתי להבין מה קורה פה בארצנו הקטנטונת. יש לי תחושה שאני ממש במיעוט זניח כדברי אליעזר. אבא של מינה לא קשור למלחמה הזו בכלל, למרות שיש לי תחושה שכולנו קשורים למלחמות ופחות לשלום חוץ משלום עכשיו.
אני חושב שכל אחד חייב להוריו את זה שהם הביאו אותו לעולם ואפילו לעד הלום, אבל נדמה לי שגם מינה ואולי גם אני חייבים לו עוד משהו ולא בקטנה.
הבטחתי למינה שלעולם לא אספר איך אבא שלה, הביא אותה ברכב שלו לסוקולוב 93 בשעה שלפני  6 בבוקר, ומאז היא לא מצאה רכב אחר בכיוון חזרה. הבטחה זו הבטחה. אם אתם חייבים לדעת, אז תשאלו בבקשה את מינה, כי סיכמנו כבר שהיא יודעת הכל. תודה.

מרים ושמואל ויסנר חתן וכלה 1956
 

שמואל ויסנר נולד ב 1923 בטרנסילבניה. מגיל 11 עבד כחייט. ב1984 תפר לי חליפה לחתונה
שמואל ויסנר יליד 1923, סיגט שבטרנסילבניה בן למינה וחיים הי"ד. משפחת ויסנר מנתה 9 אחים ואחיות. בגיל 11 התלמד כשוליה אצל חייט מקומי. השואה לא פסחה על בני המשפחה. מי ששרד התפזר לאמריקה, בלגיה וישראל. ב- 1956 מתחתנים שמואל ומרים - מרגרטה לבית יגר בארד. אחרי שבנם הבכור רובי הארכיטקט נולד,עולים לישראל ב-1958 למעברה בקרית גת ואחרי שנתיים הוא פותח בתל אביב את הקונפקציה לחליפות גברים. בחדר קטן (11 מ"ר) שברחוב השומר 10 פינת נחלת בנימין קומה שניה, עובדים 4 גברים וכולם עוסקים בהכנת ז'קטים לגברים ובעיקר לחרדים. אם אני צריך לעבוד עם עוד כמה יצורים ואפילו בני אנוש בשטח הזה, אני כנראה קופץ ראש למדרחוב.
שמואל ויסנר- שוני, היה איש עבודה חרוץ ביותר. יום העבודה שלו החל עם הנץ והסתיים כשנגמר הכוח. יום כיפור היה יום המנוחה היחיד. מאורעות השואה והמחנות בהם שהה, לא ניכרו כלפי חוץ. הוא לא נהג לדבר על הזמן הזה אם לא התבקש. שקט, מאופק ונחוש במטרת המשך החיים וגידול המשפחה והילדים.
בקיץ עבד במכנס קצר וחולצה פתוחה, בטן קטנטנה, ומקווה לטוב. אחיו המבוגר מאיר, חובש הכיפה, היה עם אבא שלנו במשטרה בתחילת הדרך.


מינה המיוחדת במינה עם הבקבוקים קיםקים והחיוך הקטן וגם נגה ושלמה התאומים


רובי-חיים ולחיים בבר מצווה


מימין האח מאיר עם הכיפה



מימין אטל זלצר מאמריקה האחות של שוני עם המשפחה

אבא של מינה, רובי, נגה ושלמה
אז אחרי רובי-חיים  שנולד ברומניה 1957 מגיעה לעולם ואפילו בארץ ישראל יועצת המס מינה. הארוע החשוב הזה קרה ב-1960 בעיר הקודש בני ברק, ואפילו ברחוב רבי עקיבא בבנין בו גר הרב לנדא זצ"ל. כאן גם החל הקשר הגורדי לתפירת חליפות למגזר החרדי. אם חשבנו שמכירת חליפות לחרדים הינה קלילה ואינה עוברת דרך ההלכה היהודית המקפידה, אז שוב טעינו. אחינו החרדים מקפידים על קלה כחמורה. סיפור החוט הבעייתי שהיה בו שעטנז יפורט בהמשך. מי אמר שהכי קל זה להאמין באלוקים ולמלא תרי"ג מצוות?
ב-1965 נולד שלמה, הנדסאי אלקטרוניקה וכשנדמה היה שזהו זה סוף הסיפור, הצטרפה כעבור רבע שעה נגה התאומה, מעצבת גרפית במקצועה ושומרת הניקיון האולטימטיבית. הבית הכי נקי במזרח התיכון אצל נגה אלבלק מבית ויסנר. 
אכן רביעיה מוצלחת שפשוט לא רוצה למדוד, לגזור ולתפור בשום נסיבות ולכן היום, אין מי שיעשה את עבודת החייטות. שמואל ויסנר נפרד מעולמנו ב-1993 ומאז העסק הלך וצמק עד שהעובד האחרון הרים ידיים.
עסק ללא עובדים זה בעיה. לא ניתן לתפור חליפות לחרדים, חתנים ויתומים. מה עושים? אולי אתם מכירים מישהו או מישהי ללא הבדל דת, לאום וצבע הרוצה לתפור? תודה לפונים. האם יש קשר בין תופר לתפרן?

                                    שוני ויסנר מימין 1984 מינה עב"ל קובי מתחתנים בבית המהנדס

         סבא שוני עם מינה והנכד ניר עם חוט לבן בחדר העבודה ברחוב השומר פינת נחלת בנימין

חוט לבן וחזק ומה זה שעטנז בכלל?
בבלגיה שליד הולנד יש הרבה דברים למרות שבלגיה מדינה לא כל כך גדולה. יש בבלגיה שוקולד ובירה טובים ואפילו מעולים. יש גם יהלומים ויהודים חרדים ואפילו רחוב של חנויות תכשיטים עם יהודים מגרוזיה, אבל מה שקשור אלינו זה שוב חייט יהודי שהוא קרוב משפחה של שוני ויסנר וזה הולך ככה. פייגי (ציפורה) היא האחות הגדולה של שוני והיא חיה עם בעלה החייט בבלגיה. יש להם שתי בנות ומעולם הם לא היו בישראל לטענת מינה עד שאותו חייט נפטר. אז מחליטה פייגי להגיע ולבקר את בני משפחתה בארץ הקדוש. באותה הזדמנות היא מביאה איתה דברים הקשורים לעבודת בעלה המנוח שאם שכחתם גם היה חייט ואפילו חייט יהודי כשר אבל בבלגיה תופרים כל מיני דברים ולא רק ליהודים. היא מביאה חוטים ואפילו חזקים מאד המיועדים לתפירה משהו משהו. שוני האבא של מינה מאד שמח למרות שבארץ לא חסרים חוטים בכלל. בארץ שלנו יש הכל ואפילו יש לנו חוט מאריך למי ששכח מה זה. פייגי מביאה לשוני חוט מעולה שתופר הכי חזק. החוט הזה לא ישכח במהרה כי אבא של מינה נעזר בו בעבודותיו למיגזר החרדי והרי עיקר עבודתו הן אותן חליפות עם החלק העליון. החרדים הם מגזר חשוב בכל תחום, וככה גם פה ויש להם דרישות מיוחדות והכל לפי ההלכה היהודית. אם חשבתם שיש רק שחיטה כשרה, טלפון כשר, היתר עסקא כשר, מסעדה כשרה אז תדעו שיש גם חליפה כשרה ויש להם לחרדים מעבדות לבדיקת חליפות ולא רק.

המשלחת האולימפית למינכן עם החליפות חלק עליון של שמואל ויסנר 

הלקוח תמיד צודק וכבוד למגזר 
אבא של מינה היה מאד מופתע ואפילו נסער, שיום אחד וזה היה ממש מיד אחרי שהשתמש באותו חוט חזק לחלק העליון של אותן חליפות שתפר והתברר שיש פה שעטנז. לא חשש לשעטנז אלא שעטנז אמיתי ודבר כזה הוא פגם חמור ביותר ואין ללבוש דברים עם שעטנז. אם תרצו לדעת מה זה שעטנז אז בבקשה תקראו לבד ואני רק אצטט הפעם בקטנה מויקי בלבד "ביהדות, איסור שַׁעַטְנֵז קובע שאסור ללבוש בגד שבו ארוגים צמר ופשתן ביחד לאריג אחד. השעטנז אסור מן התורה (ולא מתקנת חכמים), והוא אחד מאיסורי כלאיים."
סיפור החוט והשעטנז היה ממש לא מצחיק ולא רק שחייבים היו לפרום את החליפות כולן ולתפור מחדש אלא שלהבא יש להקפיד שבעתיים. בסופו של יום עושים מה שהלקוח מבקש הלקוח תמיד צודק, ולעצמי אני תמיד אומר שאני מעדיף לעשות עסקים עם חרדים לתורה וניספחיה, מאשר עם כאלה החרדים לדברים אחרים כמו למשל חרדים לכיס ולממון. יש רבים היוצאים כנגד תעודות הכשרות למיניהן ואני טוען שאיש לא מכריח אותך להיות בעל תעודה שכזו. בסופו של דבר סיפור השעטנז נגמר טוב אבל עם לקח ושיעור הלכתי קצר וממצה.
אני גם זוכר את אבא של מינה מספר לי שתפר את החליפות כלומר את החלק העליון של בגדי הספורטאים והמשלחת למינכן. אני בטוח שזה נכון למרות שהנרי הרשקוביץ השכן שלנו והקלע האולימפי מספר שאת המדידות עשו במקום שונה מהמקום של שוני בנחלת בנימין פינת השומר. לדעתי הדבר אינו סותר את זה וידוע שאבא של מינה קיבל עבודות מכמה גורמים ומדידות עושים פה ובהמשך את העבודה עושים במקום אחר. מי מכיר את החייט קיסינגר המפורסם שהיה משפחה של הנרי מאמריקה? 
מי מכיר את החייט מרטין גרינפילד  Martin Greenfield ניצול אושוויץ שהקים את המפעל המוביל לחליפות גברים כולל נשיאי ארצות הברית? אז תדעו שיש עליו סרט ואבי אבנר חזה בהקרנת הבכורה בניו יורק ויש לנו תמונה של אבי אבנר יחד עם החייט גרינפילד ואפילו נכדתו 


במרכז מרטין גרינפילד עם נכדתו ואבי אבנר עומד בניו יורק


ניו יורק Martin Greenfield במרכז

אבא של מינה והדולרים הירוקים בתוך צנצנת זכוכית ועם שקית מפלסטיק ועוד אחת
אבא של מינה מאד אהב דולרים ירוקים ושל אמריקה למרות שלדעתי מעולם לא היו לו ממש הרבה. ואולי זה משהו ממש מפעם בו רבים הבינו בארצנו החמודה שלעיתים עדיף פק"מ בלטה שזה פשוט להחזיק מטבע חוץ וגם זר זה שם נכון מתחת לבלטות. מה הסכום הכי גדול שראיתם באמת במו העיניים שלכם של מטבע חוץ ירוק? זה לא בהכרח שלכם אבל כמה בבקשה? אני ראיתי 350 אלף והבנתי כמה קצת מקום זה תופס וברור שזה לא היה שלי. לי מעולם לא היה באופן אישי יותר מחבילה אחת. מכסימום שתים. בוושינגטון DC ראיתי איך עושים אותם, ורוב העובדים היו שחורים שעובדים בדולרים ירוקים, והכל מסביב היה לבן. כמה זמן לדעתכם לוקח לספור מיליון דולר? סתם שאלה שהופיעה באחד מתיקי המשטרה ששמעתי עליהם.
שמעתי על אחד בשם פואד ששמר דולרים בכספת אבל הם לא היו שלו ומעניין מה ייגמר איתם. סתם תיזכורת מטופשת מהזמנים שלנו ממש טרי מהתנור של אבו לעפייה ביפו.
הדולרים אצל אבא של מינה הוחזקו בתוך צינצנת זכוכית כשהדולרים בתוכו מקופלים והמכסה סוגר ובנוסף יש שקית נוספת ומעל השקית היה צמנט והכל היה בבוידעם ליד דוד השמש שהיה בעצם דוד חשמל פנימי. כן ככה עשו פעם חלק מהאנשים וככה גם עושים היום בצורות שונות בעולם כי כולם מעדיפים ירוקים של אובמה השחור על פני רובלים של הג'ודוקא פוטין, שבשבוע אחד יכולים להיהפך לחתיכות נייר שאפילו לא יהיו טובים לניגוב הישבן המתוק שלי. אצלי רק מגבון ושטיפה מוקדמת עם טוש עדין ולמרכז הרקטום.
את הסיפור על החלפן החמקן, שהצליח לסדר את שוני ויסנר עם הדולרים הירוקים, נדחה לפעם אחרת. נספר רק שאחרי התרגיל המלוכלך שעשה אותו מחלפן זריז ידים לאבא של מינה ברחוב, חיכה לו שוני באותו מקום הרבה זמן, ואם היה תופס אותו אז בטוח שהיה גרוזיני אחד פחות שעובד בדולרים ירוקים. מזל של כולנו, וברוך השם שאותו גרוזיני בכלל היה סתם פולני, כי אז בשוק הפולני לא היו בכלל גרוזינים. בטוח שזה לא היה סאלק. 

נגה ואבא שוני

זכרון אישי עם נגה הקטנה ומקרר נורא מלא
יש לי כמה זכרונות מאבא של מינה וחלקם ממש משלי וחלקם כאלה ששמעתי. כולם לדעתי נותנים תמונה טובה על דמותו ואופיו של שוני שמעולם לא הירבה בדיבור למרות שלדעתי כל אחד יכול לההפך לדברן בלתי נלאה ותלוי המקום והנסיבות והכי חשוב זה האטמוספירה וניתן להגיד גם אווירה.
אני זוכר את המיפגש הראשון של ההורים של מינה עם הורי בסוקולוב 93 וגם נגה האחות הקטנה והתאומה של שלמה הייתה איתם וזה בטוח ואת שלמה אני לא זוכר. נגה ישבה לצידו של אבא שלה ואולי אפילו על ברכיו והוא ככה מולל את שערות ראשה הרכות, ודיבר מעט וכנראה אפילו ביידיש, ואמא שלנו בטח תיחקרה אותו על השואה, ומינה תמיד אמרה שאבא שלהם בקושי סיפר משהו, והנה מגיעה חוקרת טובה ויש תוצאות, וחבל שלא הקלטנו וככה היינו פותרים את סוגיית אושוויץ, ומינה טוענת תמיד מאטהאוזן ומרגרטה אמא שלהם מתעקשת אושוויץ, ולך תבין למה אנשים בישראל בטוחים שאנה פרנק הייתה הולנדית ושטרזינשטאט זה לא איפה שהם חושבים, והעם היהודי סבל מספיק בשואה. ופיצויים ביורו זה נפלא.
אני זוכר שנגה לפתע ניגשה למטבח שלנו ופתחה את המקרר וקראה בהתפעלות "יו כמה המקרר מלא" ואנחנו היינו מופתעים שגם מישהו ניגש ככה למקרר ופותח אותו בעצמו כי פולנים מחונכים לעולם לא יעשו זאת ובטח לא בפעם הראשונה בבית שלא ממש שלהם. 
מאז נגה כבר גדלה ואפילו התחתנה עם אחד בשם איל אלבלק מירושלים. היא גם מסבירה לו כל מיני דברים בנושא האוכל כלומר איך להכין הרבה דברים כי הוא כעת במוזה של בישולים ונגה מאד מרוצה כי יהיה לה יותר זמן לנקות את הבית הכי נקי בצורן ובכלל. חוצמזה היא גם גרפיקאית נהדרת לטעמי עם רוח צעירה ושובבה, ואפילו סרקה את התמונות נהדר, ורק אחרי הסבר שלי ודוגמא של אליעזר מורב שעדיין נחשב לסקנריסט הכי מועדף באזור המרכז כולל גוש תל מונד. כותבים נגה ולא נוגה ותודה.  תודה לשניהם על מעורבותם בפוסט הנ"ל, וכמובן למצנזרת הראשית כלומר העורכת האחראית מינה. 
אם מישהו מרגיש מקופח בפוסט זה, אני מתנצל ותמיד ניתן לתקן, כי הרשת מאד גמישה וחייבים לשמור על קשר טוב עם כל בני המשפחה ותמיד תזכרו שיש מצב שהילדים שלכם כלומר שלנו, יבחרו עבורכם גם את המטפלת וגם את בית האבות והכל בתנאי שלא תמותו קודם.    

מה זה פורולו?
אבא של מינה נהג להגיע לעבודה בשעות הבוקר המוקדמות ובאוטובוס מהרצליה. ככה גם בדרך חזרה וזה היה תמיד גם מאוחר בערב והיו מקרים שנרדם והגיע לתחנה האחרונה שמשם האוטובוס לא נוסע יותר ומזל ש 48 מגיע רק לרעננה. אבל הסיפור המעט דרמטי קרה כשבנסיעה רגילה ישב לידו מישהו שכנראה חשק בו מאד והחל ללטף לו את הרגל כי שוני נהג ללכת לבוש במכנס קצר. התגובה הייתה סיגריה דולקת על היד של אותו חרמן אוטובוסים ותודו שזה משהו מאד מקורי חרף האגרסיביות הלא כבויה. מינה אומרת שמעולם לא הרים יד או קול ורק מבט אחד חודר סידר ענינים לא ברורים, ואל תשאלו אותי מה זה פורולו בבקשה.
אני גם זוכר איך סיפר על מאיר אחיו הבוגר יותר, ואפילו עם הכיפה שהיו מחליפים נעלים בחוצלארץ. שוני גם הזכיר איך מאיר אחיו נהג לא לקום בזמן האוכל וכשביקשו ממנו משהו בזמן הארוחה נהג לומר "עכשיו אני אוכל וכשאסיים לאכול אז נראה" נראה לי אחלה תשובה.
לאבא של מינה היה עובד שאותו הכיר עוד בחו"ל. קראו לו ניימון והוא היה בעל מקצוע מעולה שידע כמו שוני לעשות הכל וגם טיפה גדול ממנו בגיל. אני זוכר שבזמן שלקחו ממני מידות לחליפה של החתונה, ניסה אבא של מינה לסדר לי את הכתף שהייתה כנראה טיפונת יותר גבוהה או שאולי נמוכה יותר. זה לא הלך לו עד שניימון הסביר לו בהונגרית שחבל שילחץ עם היד באופן מסיבי, כי ככה זה אצלי. מבלי להבין הונגרית כולנו צחקנו ולא בהונגרית. איך אומרים חתול בהונגרית? ואיך כלב? ולמה תודה זה תמיד קסנם וגם בזק?

שמואל ויסנר ז"ל 1923-1993



נגה ושלמה התאומים ואפילו בפורים


עושים חיים משוגעים עם בגדי ים


מרים מרגרטה עם חיוך מביע קסנם שוני והילדים זורחים


                                                              1984 חתונה בבית המהנדס



בחתונה של שלמה ושרית