כן אחלה. בשנים האחרונות מתרבים הפרסומים, מאמרים וספרים בהם מתארים הבנק"לים (בני קיבוץ לשעבר) את סבלם מאז ועד היום מלפיתת ה"לינה המשותפת" ע"ה אי אז לפני כ-60 שנה.
הדבר התפתח מצרכים כלכליים שלוו בתפיסת עולם, כך גדלנו ולמעט למתי מספר, זה התקבל בסדר גמור.
כבוגר מוסמך של המוסד הזה, אני מנסה להבין את המצוקות ולא כל כך מצליח. השערתי היא שכאשר מי שהוא נתקל בקושי, או בכישלון במהלך חייו והוא מחפש אשמים, מה יותר קל מלהיטפל לאותה דרך חיים מתבקשת ולהפיל עליה את כל קשייו ותסכוליו ואם יש לו כישרון, להוציא את הדברים בכתב כדי שכל שונאי הקיבוצים יגידו שוב "אמרנו לכם".
אז מה היה לנו, בתי ילדים, בכל חדר 4 מיטות ברזל, מזרוני עשב ים, כריות לא היו, באמצע החדר, הוד מעלתו סיר הלילה, למבוגרים יותר, מנורת קריאה עם מדף לספרים, הבגדים משותפים, מה שקיבלת לבשת, צנוע מאד ומספק.
מדי ערב הגיע אחד ההורים להשכבה, כך קראו לזה, כיבו את האור וקדימה לישון.
בתי התינוקות נוהלו ביד רמה על ידי מטפלות מוסמכות בדרך כלל יוצאות גרמניה, שלמדו את המקצוע בחו"ל, האווירה שם הייתה קשוחה. לפני כמה זמן שאל אותי אחי, האם בינקותו היה לו מוצץ? לא זכרתי, אך לדעתי לא היה, גם עגלת תינוק לא הייתה, רק בסוף שנות ה-50 אמהות ילידות עיר, הביאו לקיבוץ את החידוש הזה.
כאשר בנו בקיבוצים עגלות לילדים קטנים, המציאו את ה"עגלול" כדי שחיי השיתוף יימשכו.
1940 קבוצת שילר תינוקת ומטפלת מקצועית בשם הילדה.
כאשר עליתי לכתה א' סיפק הקיבוץ תיק בד בצבע חקי לכל תלמיד וזה היה בסדר גמור, סבא שלי העירוני העניק לי תיק תלמיד מעור שליווה אותי כ-5 שנים.
כך גדלנו ובסך הכל היה לא רע, כאשר ביקרנו קרובים בעיר, ראינו משפחות החיות הורים וילדים בחדר אחד, בכל דירה חיו שתי משפחות, אלו היו התנאים בתל אביב לפני הקמת המדינה ב-1948.
סבי וסבתי התגוררו ברחובות בשנות ה-40, בביתם לא היה חשמל, השרותים בחצר, כל מסכת החיים הייתה צנועה, מי ישב במסעדה, מי נסע בטקסי, למי הייתה מכונית? למתי מעט.
יום הולדת של ילדי הגן בקבוצת שילר 1944
לאחר הקמת המדינה, החלו דברים להשתנות וגם בקיבוצים, השרותים המשותפים נזנחו, הוקמו מה שנקרא "שיכוני ותיקים" עם מטבחון ושירותים, גם בערים החלו להקים את "שיכוני ותיקי ההסתדרות" במסגרת זו זכו רבים לדירה פרטית.
הלינה המשותפת בקיבוצים התחילה להתפוגג, התנאים הכלכליים השתפרו ואפשרו הקמת דירות חדשות עם חדרי ילדים.
אחר כך הגיע מקרר קטן ה"סיבירצ'יק" בעקבותיו מזגן, טלוויזיה ושאר ירקות.
אם הכל היה בסדר, מהיכן נבעה הבעיה?
היו שלוש תנועות קיבוציות, חבר הקבוצות, בה גדלתי אני שהייתה המתונה ביותר, הקיבוץ המאוחד והשומר הצעיר הקיבוץ הארצי, שנוסף על הערצתה לכל מה שניחוח ברית המועצות נודף ממנו, הנהיגה חינוך קשוח ביותר. הם ניתקו את הילדים מהוריהם ומהקיבוץ ושיכנו אותם במה שנקרא "מוסד". ממסגרת קשוחה זו נבעו הרבה בעיות הנגררות עד ימינו אלה.
לכן, כשבאים לבקר את הקיבוצים של פעם, צריך לדעת את מה שהיה ואת ההבדלים בין פה לשם, אצלי כפי שאמרתי היה מה שקראו אז הכל בסדר ובשפה של ימינו פשוט אחלה.
יו"ש - יוסי שחם שטיניג נולד בקבוצת שילר
