אליעזר ברקוביץ' הוא הסבא רבא שלי מצד אימי. את השורות הבאות כתב יצחק גורן חתנו. לא שיניתי דבר ולא נגעתי בפסיק בחיבור שנכתב בספר הזכרון לקהילת סקארז'יסקו קמיאננה 1973 . מבחינתי השורות האלו הן העדות המשפחתית שהכי מחברת אותי לעבר המשפחתי. יש פה יהדות, השכלה כללית, פולין , ארץ - ישראל ובכלל התנהלות כללית. כל פעם שאני קורא את החיבור הזה, אני מוצא בו משהו חדש ואוהב אותו יותר. אפילו ראש העין מוזכרת. מבחינתי יש בחיבור הזה הכל. האהבה שהייתה לאמי גניה ולאחותה התאומה רניה, לסבא שלהן עברה גם אלי מבלי שהכרתיו.
הסבא רבא שלי במרכז אליעזר ברקוביץ'
לאליעזר ברקוביץ היו חמש בנות , רחל, צירלה, דבורה, מניה וחיה. ושני בנים- שמואל-לייב וחיים. דבורה הייתה הסבתא שלנו. דבורה הלפרן לבית ברקוביץ' נספתה בשואה.
יצחק גרינר-גורן נישא לחיה (האחות של סבתא שלנו דבורה) בפולין 1932 , עלו לרעננה ומשם למושב חרות ב- 1939 וגידלו עצי פרי וורדים. נולדו להם שני בנים עמיחי ואליעזר.
אליעזר גורן הנכד של אליעזר ברקוביץ ואח של עמיחי ז"ל, למד פיזיקה, הנדסת מכונות ולקינוח משפטים. מבחינתי אליעזר הוא הגאון המשפחתי וההוכחה שתמיד יש סיכוי למשהו מוצלח בכל משפחה.
דבורה הלפרן והתאומות גניה ורניה
צילום: צלם אלמוני בסקרז'יסקו פולין 1927 לערך
ר' אליעזר ברקוביץ' כתב יצחק גורן פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב-MySay
"חותני, ר' אליעזר ברקוביץ', אשר בני הצעיר נקרא על שמו, היה יהודי בר-אורין, בקי בש"ס ופוסקים וגם שולט היטב בלשונות הגויים - פולנית, רוסית וגרמנית. ליהודי סקאז'יסק שימש כעין יועץ משפטי, שלא מנת לקבל פרס, והם היו באים להוועד אליו בענייני דת ודין והיה מושיט סעד ועצה לאלה מביניהם, שהיה להם דין ודברים בערכאות של הגויים. היה יודע הוויות עולם, מעיין בעתון מדי יום ביומו ולא מתנזר גם מספרות חילונית בעברית ואידיש. זוכרני כשפעם העירותי לו על דרך ההלצה -היתכן שיהודי כמוהו יקרא בספרי "טרפה-פסול", ענני בבדיחות-דעת, שהחל מגיל שלושים מותר לעסוק אפילו בקבלה, מכיוון שבגיל העמידה לא מתקלקלים כבר מקריאת ספרים...
שנות מלחמת העולם הראשונה שינו את השקפת עולמם של מרבית הנוער היהודי בערים ועיירות של פולין דאז ומבחינה זו לא היה שונה גם ביתו של ר' אליעזר. שאיפותיהם ומשאת נפשם של הצעירים רחוקים היו ממהלך מחשבתו של הדור הישן בעיירה ובין כתלי דירתו של ר' אליעזר התלקח לא פעם הוויכוח על ישראל-סבא ודחיקת הקץ...
כשהתכוננה בתו חיה, אשתי, ואני לעלות ארצה, שימש הדבר כנושא לשיחות ממושכות בתוך המשפחה, שכתוצאה מהן הכרתי את אישיותו של חותני ואת שיחו ושיגו. יהודי נבון היה, תלמיד-חכם ומתקדם ביותר בין בני עדתו. דיבורו בצמצום, בבחינת "מועט המחזיק את המרובה - מלה בסלע, שתיקה בתרי" ודווקא בדבריו המעטים השפיע מסביבו על בני עדתו. התקרבותי הממשית אליו חלה בימי שבתו אתנו בארץ-ישראל, מאז עלייתו באביב שנת 1935 עד סוף חודש מנחם אב תרצ"ח (1938), במושבה רעננה. וזאת לזכור: רעננה של אז היתה בבחינת "קצה העולם".
הכביש הישן מתל- אביב דרך פתח-תקוה נגמר במבואות רעננה ואת המשכו עד חדרה החלו לסלול רק בשנת 1937 בגלל מאורעות הדמים שפרצו ב- 1936 ועד אז היו נוסעים לחדרה, זכרון-יעקב ועמק-יזרעאל דרך שכם וג'נין העוינות. הקשר היחידי עם העולם הגדול (קרי תל-אביב) היווה אוטובוס ישן שהיה נוסע מרעננה פעמיים ביום לעיר העברית הראשונה.
בתוך המושבה לא היה שום כביש והרחוב הראשי (כאז כן עתה) באורך של ארבעה קילומטר היה חול נודד ולתחבורה בתוככי הכפר בין החולות העמוקים, הלוהטים בקיץ ומלאי רפש בחורף, שימשו חמורים.
שלוש שנים גרנו ברעננה, כשהצטרף אלינו ר' אליעזר. זכורני, כשחזרנו מנמל חיפה ברכבת שסללה דרכה בין חדרה ופרדס -חנה בואכה ראש-העין, היה חותני מביט על הנוף שהשתקף דרך חלונות הקרון וכששמע את הכרטיסן קורא בשמות המושבות הוותיקות, היה מראה לנו את בקיאותו בתולדותיהן ומספר לנו את מה שקרא הוא על הקמתן וההתנחלות בהן בעתונים, "הצפירה" ו"המליץ"...
הסבא רבא שלי ברעננה
"התמונה צולמה ברעננה בערך בשנת 19377 הילד הוא אחי עמי ז"ל. סבי וסבא רבא שלך אליעזר ברקוביץ' שאני קרוי על שמו, עלה בגפו ארצה וגר אצל הוריי ברעננה מספר שנים. אתה יכול לקרוא את מה שכתב עליו אבי בספר הזיכרון לקהילת סקרז'יסקו. הוא סבל מנגע בעצמות עקב מכות שספג בפוגרום בפולין בשנות ה 20 והרופאים ציוו עליו לחזור לפולין בטענה שהאקלים בארץ לא מתאים לו. סבא ז"ל חזר לערך בתחילת שנת 1938 לפולין וגר בלובלין אצל בנו-דודי שמואל ברקוביץ' הי"ד ושם הוא נפטר, למזלו לפני המלחמה. פרט לסבא, אבי, אימי ואחי ז"ל את האדם הנוסף אינני מזהה."
"התמונה צולמה ברעננה בערך בשנת 19377 הילד הוא אחי עמי ז"ל. סבי וסבא רבא שלך אליעזר ברקוביץ' שאני קרוי על שמו, עלה בגפו ארצה וגר אצל הוריי ברעננה מספר שנים. אתה יכול לקרוא את מה שכתב עליו אבי בספר הזיכרון לקהילת סקרז'יסקו. הוא סבל מנגע בעצמות עקב מכות שספג בפוגרום בפולין בשנות ה 20 והרופאים ציוו עליו לחזור לפולין בטענה שהאקלים בארץ לא מתאים לו. סבא ז"ל חזר לערך בתחילת שנת 1938 לפולין וגר בלובלין אצל בנו-דודי שמואל ברקוביץ' הי"ד ושם הוא נפטר, למזלו לפני המלחמה. פרט לסבא, אבי, אימי ואחי ז"ל את האדם הנוסף אינני מזהה."
ותודה לאליעזר גורן
תקופת שבתו אתנו ברעננה, היתה התקופה של ה"הורות" הסוערות עד אור הבוקר בצריף בית-הפועלים אחרי יום עבודה מפרך או יום בטלה ורעב מפאת חוסר עבודה. ולתוך האווירה החלוצית הזאת נקלע ר' אליעזר הישיש, על סף ימי מאורעות הדמים של שנת 1936. מסתכל היה בחכמה רבה בסביבתו ועוקב אחרי ההתרחשויות במושבה ובארץ כולה. ודווקא הוא, הקנאי לדתו ולאמונתו, ידע להעריך את שאיפות הנוער, ושימש סניגורו בחברתו - חבורת הזקנים במושבה והיה מזכיר להם את המימרא המפורסמת: "מי שדר בארץ-ישראל, יש לו אלוה ומי שדר בחוץ-לארץ כאילו אין לו אלוה -והבה נשאיר את מתן פסק הדין על הנוער ביד שופט כל הארץ"...
לדאבוננו לא זכה לבוא לקבר ישראל בארץ הקודש. כתוצאה ממכה שקיבל בימי בחרותו התפתחה אצלו שחפת עצמות ולא רצו הרופאים לנתחו בגלל גילו. יעצו לשלחו לפולניה, לאקלים שהנו רגיל בו. שלושה שבועות, אחרי שחזר אל בנו שמואל ללובלין, נפטר בגיל 72 ביום י"א באלול תרצ"ח.
יהיה זכרו ברוך.
ביתו של אליעזר ברקוביץ ברחוב ה-3 במאי בסקרז'יסקו פולין צילום:קובי לידרמן 1989
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה