יש מילים שכמעט באופן אוטומטי גורמות לי לצחוק בלתי נשלט או להקשרים מאד מצחיקים ולעולם לא אבין למה אבל זוהי עובדה. איך זה שבכל צחוק מסתתר גם משהו עצוב? אומרים לי שזו ילדותיות במובן הילדותי של המילה. כשאני שומע את המילה פיג'מה אני תמיד במצב של צחוק אפילו אם זה לא יוצא החוצה. אם הייתם רואים את ביבי בפיג'מה איך הייתם מגיבים? ומה לגבי אובמה? פוטין? האם פיג'מה מגחיכה את המנומנם? מהי עמדתכם לגבי המילה נמנמת?
"תמיד ההתנהלות שם הייתה בפיג'מות"
כל המלל הזה כולו הכל בגלל ידיד של אילנה שמש - שם בדוי שהביא אותי לדבר הזה. עשינו מיפגש לא צפוי במקום לא מומלץ בתל אביב וככה על הדרך, נזכרנו במשפחה שגרה בסביבה שלנו בצפון הישן של תל אביב, בשנים שבהן היו אפילו כמה מלחמות. הם היו ממש בני השכונה עם אבא, אמא ולא מעט ילדים חמודים ונבונים. לא תמיד חייבים להביא את השם המדויק בתוספת תעודת זהות. הידיד של אילנה שמש שם בדוי, הזכיר לי משהו שממש נשכח ממני. הוא טען ככה בדרכו, שלפי מיטב זכרונו "תמיד ההתנהלות שם הייתה עם פיג'מות". הביטוי הזה היה מאד מקורי ואמיתי גם אם שכחתי זאת, אבל עובדה היא עובדה ופיג'מה עם פסים זה דבר בלתי נשכח במיוחד בשבת וזה לא היה ברמת גן בכלל. אני בטוח שהוא צודק אבל אין לי הוכחה מצולמת.
אצלנו בבית גם היו פיג'מות אבל אני לא זוכר פסים ואם היו פסים אז כנראה ממש דקים ואולי עם כל מיני סיבובים וגם פרחים. אמא שלנו תמיד חיברה פסים לענין אושוויץ ושואה. מבחינתה אין לבוא לארוע חגיגי עם חולצת פסים במיוחד לא פסים בולטים. "אל תבוא עם פסים בבקשה!" מי ראה את הסרט הנער בפיג'מת הפסים?
מוקדש לאמנון גולדברג ז"ל
רועי פרידלר Roy Fr
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה