לפני שנולדתי אבא שלי היה שוטר

December 29, 2014 at 11:29am

לפני שנולדתי אבא שלנו היה שוטר. כשנולדתי אבא שלי היה נהג מונית מתחיל. אז נהג מונית הרוויח יותר משוטר וזו הייתה הסיבה שעזב את המשטרה.

אני לא זוכר אבא שוטר אבל יש לנו תמונה אחת לפחות עם כובע ומדים. אני מנסה לאתר עוד תמונות וזה לא פשוט. אני יודע שיש עוד שתי תמונות לפחות כי ראיתי אותן פעם אבל אלו תמונות שיכולות להיות גם תמונות של סתם אנשים במקום עבודה. 

שוטר זה משהו מאד מחייב ולא נראה לי שילדים של שוטר יכולים לעבור לצד השני של המיתרס למרות שאני מכיר מקרה אחד לפחות ובגדול. 

אבא סיפר על תקופת המשטרה בקצרה וזה מצורף פה ולקוח מפרק הזכרונות שלו המצויים באתר שלנו.

התגייסות למשטרה

"מייד לאחר בואנו ליפו, נדרשתי להתייצב בלשכת הגיוס להתגייס לצבא. הייתי אז בן עשרים ושש או שבע. בלשכת הגיוס ישבו קצין וסמל וגם סמל משטרה. הם שאלו אותי ביידיש מה שמי. עניתי בעברית. סמל המשטרה, שמו היה רוזנטל, שאל אותי מניין אני. אמרתי שאני מפולין.

"פולין גדולה", אמר. "מניין בפולין?"

"מפלך ווהלין", אמרתי לו, ואז הוא אומר שגם הוא מפלך ווהלין, מאוסטרו. אמרתי לו שאני מעיירה קטנה ליד קוסטופול, ואז הוא אמר: "עכשיו אני יודע מאין אתה יודע עברית. אני מציע לך במקום להתגייס לצבא תלך למשטרה. אנחנו מחפשים אנשים שיודעים עברית".

אמרתי: "לא. אני לא הולך למשטרה. אני עוד לא שכחתי את המשטרה בחוץ לארץ". על זה הוא השיב לי: "לך הביתה. יש לך אישה. תתייעץ אתה". וכך נתנו לי דחייה לשבוע-שבועיים.

באתי הביתה וסיפרתי לגניה את שקרה. היא אמרה: "בשום אופן אתה לא הולך למשטרה. רק לצבא".

אני ידעתי שבתל-אביב גר משה באום, שהיה ראש ה"קן" של התנועה שלנו בקליינצליש, אבל לא ידעתי את המען שלו. הוא הספיק לעלות ארצה בעלייה ב' חודש לפני פרוץ המלחמה. איכשהו איתרתי אותו. הוא גר ברחוב מסריק. הוא קיבל אותי יפה מאוד, ובמשך כמה שעות סיפרתי לו על משפחתי ועלי . לבסוף אמרתי לו שאני זקוק לעצתו: שלחו אותי להתגייס לצבא והציעו לי ללכת למשטרה. מה עלי לעשות?

הוא אמר: "קפוץ על זה. קודם כל זו עבודה ותהיה לך משכורת, לא חשוב איזה. שנית, אתה תהיה ליד הבית, בתל-אביב".

אמרתי לו שאשתי לא מסכימה, והוא בא אלינו ושיכנע גם אותה. כך התגייסתי למשטרה ומייד נשלחתי לקורס השוטרים הראשון בשפרעם. קורס הזה נמשך שישה חודשים. פתחו לי שם בחזרה את כל הפצעים. עשינו תרגילי תס"כ וא"ש לילה ולמדנו את החוקים. נהייתי שוב חייל, אם כי במשטרה. הייתי שם אחד מן המבוגרים.

כשהקורס הסתיים נשלחתי למטה בתל-אביב, ובהתחלה הייתי שוטר מקוף. מטה המשטרה היה ברחוב השחר 9. כשראו שאני יודע קצת עברית מינו אותי ליומנאי. עבדתי במשמרות בוקר, אחרי הצהריים, ולילה. לא היה לי יום ולא היה לילה. אחר-כך העבירו אותי למשטרת רחוב יהודה הלוי, שם הייתי חוקר בניידת, כי בינתיים עברתי קורס חוקרים.

יום אחד פגשתי קצין, שתוך כדי שיחה אתו פלט מילה ביידיש, ואז שאלתי אותו מניין הוא והתברר שהוא מרובנו. אמרתי לו שאני מקליינצליש. הוא שאל איפה אני משרת, ואמר: "אני מפקד המחנה של המטה הארצי ברחוב הרכבת 14. אני אעביר אותך אלי, וכך היה. שירתתי שם קרוב לעשר שנים עד שהשתחררתי". לקישור לקורות חיו המלאים של אבא שלי.

שוטר מספר 2931

כמעט עשר שנים תמימות היה אבא שלנו שמואל לידרמן שוטר מספר 2931 . משנת 1949 עם קורס השוטרים הראשון בשפרעם ועד לשנת 1958 היה אבינו במשטרת ישראל. ניסיתי להשיג מידע במשטרה עצמה על אבא שלנו אבל יש בעיה עם הארכיון מהשנים הראשונות וחלק מהמידע אבד ולא כדאי להתחשבן על זה.

קורס חוקרים במשטרה. שמואל לידרמן שורה שלישית ראשון מימין

ניתן להשלים חלק מהמידע באמצעים שונים ואני עושה זאת אבל באופן ממש חובבני כי מה שהיה היה וזהו. בעצם הדבר הכי מתבקש הוא לדבר עם אחיותי דבורה ואראלה וככה יהיה לנו את הדבר הכי טוב והכי אישי כי לעיתים המידע הכי יפה מצוי ממש מתחת לפנס ותעזבו את הבדיחות על "למה שוטרים תמיד הולכים בזוגות?" ועוד דחקות בקטנה. אישית אני אוהב את משטרת ישראל ואפילו יותר מאבא שלנו שנהג בדרכו לגחך על דברים בהווה והכל מניסיון העבר.

אני מניח שבהמשך יגיע עוד מידע ונשפצר את הפרק הזה כי שמתי לב שהיו הרבה שוטרים ותמונה אחת מקפיצה הרבה אנשים. חלק מהאנשים שעבדו עם אבא במשטרה באו לבקרו בהמשך בחנות המטבעות, וככה זכיתי להכירם עם כמה דברים נספחים. אני זוכר את יעקב קנר בא לבקר את אבא גם כי עבד קרוב וגם כי הייתה ביניהם סימפטיה. משיחותיהם בחנוק אני זוכר את השמות של בנימין זיגל, יחזקאל קרתי, דוד עופר וכאלה שזרחו מפירחוני כרגע. הקטע שנהגו להסתלבט על זיגל האיום ואחיו ראוי למיני פוסט בפני עצמו ואולי נספר רק שזיגל חזר ואמר שאם היה יודע שאחיו עושה משהו לא כשר אז אין לו בכלל ספק שהוא מכניס אותו. מכניס אותו זה מכניס אותו לכלבוש. אין לי מושג אם לזיגל הפולקובניק הפולני היה בכלל אח, ושווה לבדוק הנושא.

ניצב קנר היה לימים מפקד מחוז תל אביב ואפילו ויתר על תפקיד המפקח הכללי. אבא תמיד אמר שקנר לא פחד מאיש ואם היה צריך להשתמש בכוח אז צריך. ככה גם לגבי אחד בשם סירקיס אבל אותו לא ראיתי מעולם. בערוב ימיו הזכיר שוטר בשם בראדון שגר ליד הים ותיכון עירוני ה'. בהמשך התברר לי שהתכוון לאביו של רמי בר-אדון מבגדי הים שכתב 4 ספרים וכולם נוגעים ועוטפים את ילדותו, משפחתו והחיים ליד הנמל של פעם עם בתי הספר ובכלל. גם אביו השוטר מוזכר שם ואפילו אימו הפולניה ועוד הרבה דברים משותפים.

עו"ד יוסף שטיינמן היה ידיד טוב של אבא. שטיינמן איש חכם והגון היה גם שוטר ומי שהקים את היחידה הכלכלית במשטרה שזוהתה מאוחר יותר עם בנימין זיגל. שטיינמן בדעותיו היה כנראה מאד שמאל ואולי אפילו קומוניסט אבל אני לא מתחייב. אני יודע בוודאות שאין הרבה אנשים הגונים כמו יוסף שטיינמן. לעו"ד שטיינמן היה משרד עורכי דין ברחוב החשמל ואבא תמיד נהג לציין שהוא עצמו היה הלקוח הראשון שלו כשעשה עבירת תנועה כנהג מונית. אני חושב שאבא ציין שבמשטרה לא ויתרו והם הפסידו במשפט אבל נשארו בחיים. ביקרתי יותר מפעם אחת במשרדו ושם הכרתי את בתו ועוד אנשים טובים וגם לראשונה את דודי שוורץ, אז מתמחה צעיר ורגוע והיום פרופסור מכובד ומוערך כרקטור הקריה האקדמית קרית אונו. 

יוסף סמואלוב היה טכנאי מכשירי קשר במשטרה ועולה מבולגריה. כשדיבר אי אפשר היה לטעות לגבי ארץ הולדתו. כשעזב את המשטרה פתח חנות למכשירי שמיעה ברחוב בן עמי 10 ממש קרוב לתחנת המוניות של אבא בכיכר דיזינגוף. ראיתי אותו הרבה פעמים וגם את שמעונה בתו. משפחת סמואלוב משפחה טובה.

מיכאל (מיקי) גולדמן היה גיבור המכה ה81. גולדמן היה בצוות שחקר את אייכמן. גולדמן בדומה לאבי עבר מסלול דומה. שואה, איטליה , קפריסין והגעה לישראל באותו תאריך 20.1. 1949. מספרו האישי 3629. כשאבא סיפר לי שהילד שקיבל שמונים מכות היה איתו במשטרה הצלחתי להתבלבל. המכה השמונים ואחת הייתה המכה בה לא האמינו בארץ לניצולי השואה. אני חושב שגם אני כילד או כנער לא בדיוק האמנתי/הבנתי את מה שהאנשים האלה עברו.

אבי אבנר יצר לי עימו קשר טלפוני והשיחה הייתה בהחלט מרגשת. הבטחנו שתיהיה פגישה נוספת והפעם בארבע עיניים ויותר. כהכנה מוקדמת יש להשלים לקרוא את ספרו האישי מי באש ומי במים.

מנחם רוגלסקי שוטר מספר 814

מנחם גדול מאבא שלנו והיה שוטר עוד בתקופת המנדט. הבטחתי לו ולעצמי שאתעד את סיפורו בנפרד. נפגשנו בחנות מספר פעמים ואפילו לאחרונה ואיש לא יאמין לגילו. יש לו גם הרבה תמונות ובעקבות המלצתי הגיעו אליו ממחלקת ההיסטוריה במשטרה וגבו ממנו עדות מורשת. אני חייב לבקר אותו.

עמליה ארבל מוכרת כבעלת גלריה לאומנות. אני זוכר שלושה מקומות בהם הציגה אומנות. היום זה בבן יהודה 100 ופעם זה היה בארלוזרוב וגם בשער ציון ליד הנמל. אבא סיפר ששרתה במשטרה ותמיד הייתה יפה.

בנימין זיגל מעולם לא ביקר בחנות אבל שמו עלה יותר מפעם אחת.

"אני זוכרת אותך מהמשטרה ולא מהמכולת..."

הקטע הכי נחמד שהיה לי עם נושא המשטרה היה לפני כמה שנים בודדות. אבא שלנו היה כבר בעולם שכולו טוב. נכנסה לחנות אישה ממש לא צעירה. זכרתי אותה כי הייתה כבר פעם בחנוק, ואפילו פעם היה לה בעצמה חנות למטבעות ותכשיטים למיניהם, יחד עם בעלה שגם הוא נפרד מהעולם הזה. היא רצתה למכור משהו ושאלה אותי אם אני זוכר אותה. אמרתי לה שנדמה לי שהיא אשתו של המנוח גולדפרב עם החנות מטבעות ברחוב מונטיפיורי כמעט על הפינה של אלנבי. היא אמרה שזה נכון, אבל אני אמור לזכור אותה גם מקודם והרבה. לא הבנתי והרגשתי שיש פה משהו מעניין. היא הוסיפה "אתה לא זוכר אותי מהמשטרה?" אמרתי לה שזה לא אני כי אם אבא שלי שהיה שוטר והראתי לה את התמונה המצויה בחנות ואנשים תמיד שואלים אותי "מי השוטר הזה?". היא לא בדיוק הסכימה איתי והתעקשה שזה אני בכל זאת...

ממש בימים אלה (פברואר 2016) נוצר קשר עם שלמה חרון שהיה ניצב במשטרה והיה עם אבא בקורס הראשון. שלמה חרון איש נפלא ומוקד מטרה. פרטים בהמשך.

שוטר תנועה בככר מוגרבי דצמבר 1952 צילום: רודי ויסנשטין , הצלמניה www.zalamania.co.il

אבי אבנר "אבא של קובי". טכניקה מעורבת בסגנון פופ-ארט, קנבס, 35X35

אוטה ווליש מעצב את סמל המשטרה