December 20 2016
יום אחד לפני פחות משנתיים הופיע בחנוק חוני. הכרתי אותו בכללי מהשכונה אבל לא הרבה מעבר לזה. ידעתי במעורפל שהוא אמן שונה המצלם ומתעד את יפו ותל אביב של פעם ואפילו זכרתי אופנים והרבה ים, בנות וגם משהו עם נווה צדק ולא הרבה מעבר לזה. אולי אני לא מדייק במאה אחוז אבל מי כן?
חוני הגיע ואני לא זוכר את הפגישה הראשונה במדוייק אבל הבנתי שהוא מבקש שיתוף פעולה לגבי משהו בנושא בתי הקולנוע של תל-אביב יפו. חוני שקד על ספר בנושא והשם THE END. לא ברור לי מי הפנה אותו אלי ומבחינתי זה היה בקטע המחמיא ומאד שמחתי. הספר של חוני מספר את סיפורם של בתי הקולנוע של יפו ותל אביב לדורותיהם. במיוחד רצה להדגיש ולהביא את סיפורם של בתי הקולנוע ביפו הערבית שאיש כמעט ולא נגע בהם.
התלהבתי כי ילדים מתלהבים מהרבה דברים וחוני תמיד משדר משהו ילדותי עם שמחה ותוספות. ככה התחיל המסע שלי עם חוני שהיה נהדר, ממלא ומרתק אבל ממש קצר ומפתיע כי אין בחיים שליטה על לוח זמנים. ברור שלא היו פה סיפורי כסף כי חוני עשה דברים לשם שמים והתיעוד ההיסטורי ושכרו היה בתוצאה עצמה כמו גם באהבת הצופים, הקוראים ובכלל. זו דעתי וקביעתי הנחרצת. הדרך בה ידע לגייס אנשים ואמצעים להגשמת חלומותיו מהווים חלק מחוכמת החוני.
חוני מסביר לי שאני (כמו עוד רבים וטובים) אמור לעזור לו בנושא עם מציאת חומר ברשת ובחיים בכלל ואז יחדיו נמלא עוד אבן בתצריף שיצר, אגר וצילם אודות בתי הקולנוע והאנשים שמסביב ביפו ותל אביב.
הייתי מופתע שיש אנשים הסבורים שאני שולט במרשתת ובטכנולוגיה מתקדמת. בהמשך הבנתי את הפרוצדורה הכללית בשיטת העבודה של חוני. נדמה לי שחוכמת הרבים היא דרכו וככה חבר לעוד ועוד אנשים שביחד כולם מביאים תוצאה נהדרת. לכל אחד מאיתנו יש חברים היודעים משהו שאנחנו לא וחיבור המידע של כולנו עושה נפלאות. מידע הנראה לי זניח הופך למשהו עם חיים אצל חוני שאהב דאדאיזם והפך אותנו לחלק מהתנועה ואפילו מבלי לבקש רשות. ככה חברנו לורד נבון, אביהו בר, אליעזר מורב, אלון מליס, אילנה שמש שם בדוי, בעז סתר, אפי שחק, ד"ר איליה ליסננסקי, יוסי שחם, דני רוגובסקי, יהודה מאי, דני רכט ובטוח שהיו עוד ששכחתי וכל אחד העלה משהו שחובר לעוד משהו והתוצאה הסופית ממש סבבה. בספר של חוני מוזכרים רבים רבים ואני מביא את האוהדים והעוזרים שלנו בחנות המטבעות של בן יהודה 18א'.
נפגשנו בחנות עשרות פעמים ולמשך הרבה שעות אבל מי סופר. בסופו של יום אני זה שלמד מאותן פגישות משום שחוני יודע המון וההתלהבות שלו סוחפת.
עם הזמן למדתי שהפיטר פן הזה בלתי נלאה ומצוי באטרף של עשיה אינסופית בדברים שעסק בהם והם לא נגמרים והוא לא ינוח לרגע. כעת הוא נח וטרם זמנו.
חוני היה מצלצל והיה לנו כבר ריטואל קבוע של דיבור והנייר לא יודע לתת צלילים. "קובי זה חוני", "נו אז תבוא אני פה" וחוני היה מגיע בבוקר אחרי הטבילה בים או לקראת ערב אבל הבוקר יותר יעיל. תמיד חוני מגיע עם משהו מתוק שיהיה ליד השתיה ולעיתים גם משהו מודפס מפעם שעשה באירועים שונים והיינו מתחילים כאשר הוא קובע מה לחפש ובמה להתמקד. אחרי שמצאנו משהו ברשת שריגש את חוני, אז אני שולח זאת כמייל לשוש וסרמן הגרפיקאית הבלתי נלאית שמעולם לא פגשתי. מייל שני לדואר של חוני ומישהו כבר יפתח זאת עבורו כי חוני לא מבין בטכנולוגיה מתקדמת, שנדמה כאילו לא בשבילו אבל יש תמיד אנשים טובים בסביבה שיעשו זאת בשמחה ויש תמורה בעד האגרה.
המידע שעלה הלך והצטבר ולחוני היה חומר נוסף משלו והזכרון של חוני זה סרט בפני עצמו כי החוני הזה זוכר הכל וככה גם אופן הניסוח המדויק והנהדר והברור וגם עם עוד רבים כי חוני בסיפור הזה הרבה שנים. ככה למדתי משהו על ילדותו בנווה שלום עם הוריו ומשפחת איצקוביץ עם 9 ילדים וכשראיתי את הסרט שלו עם הוריו בכיתי מהתרגשות. "למה קראת לי חוני?" הוא שואל את אימו החכמה שדומה לו או הוא לה. "כי חוני זה שם של צדיק" עונה האם.
ככה למדתי על בית הכנסת של המשפחה ועוד קטעים שהרטיטו אותי. היו רגעים בחנות שחשבתי שאני בסרט בעצמי כשחוני מספר על הבחור שצריך לשמור על בית הכנסת של המשפחה ויש לו אקדח ומי שינסה לקבוע עובדות אז אין אחריות לתוצאות. קצב הדיבור שלו כשנכנס לקטע היה נהדר וחבל שאין מצלמות המתעדות זאת. גם כשהגענו לפרשת הרצח בקולנוע צפון חשתי שחוני נכנס לסרט והמתח עשה סרט בתוך סרט. "אליפות עולם" היה ביטוי לאקסטזה מתפרצת וכשאמר "אסון מינכן" הבנת שצריך לשכוח מזה ומהר. אהבתי את תיאוריו לגבי הוריו תקוה ואריה שחיו בתקופת הברונזה והתחממו עם הרבה בגדים ושמיכות. היו עוד מינוחים שנדבקו לי לעד.
יום אחד לפני פחות משנתיים הופיע בחנוק חוני. הכרתי אותו בכללי מהשכונה אבל לא הרבה מעבר לזה. ידעתי במעורפל שהוא אמן שונה המצלם ומתעד את יפו ותל אביב של פעם ואפילו זכרתי אופנים והרבה ים, בנות וגם משהו עם נווה צדק ולא הרבה מעבר לזה. אולי אני לא מדייק במאה אחוז אבל מי כן?
חוני הגיע ואני לא זוכר את הפגישה הראשונה במדוייק אבל הבנתי שהוא מבקש שיתוף פעולה לגבי משהו בנושא בתי הקולנוע של תל-אביב יפו. חוני שקד על ספר בנושא והשם THE END. לא ברור לי מי הפנה אותו אלי ומבחינתי זה היה בקטע המחמיא ומאד שמחתי. הספר של חוני מספר את סיפורם של בתי הקולנוע של יפו ותל אביב לדורותיהם. במיוחד רצה להדגיש ולהביא את סיפורם של בתי הקולנוע ביפו הערבית שאיש כמעט ולא נגע בהם.
חוני מחייך
התלהבתי כי ילדים מתלהבים מהרבה דברים וחוני תמיד משדר משהו ילדותי עם שמחה ותוספות. ככה התחיל המסע שלי עם חוני שהיה נהדר, ממלא ומרתק אבל ממש קצר ומפתיע כי אין בחיים שליטה על לוח זמנים. ברור שלא היו פה סיפורי כסף כי חוני עשה דברים לשם שמים והתיעוד ההיסטורי ושכרו היה בתוצאה עצמה כמו גם באהבת הצופים, הקוראים ובכלל. זו דעתי וקביעתי הנחרצת. הדרך בה ידע לגייס אנשים ואמצעים להגשמת חלומותיו מהווים חלק מחוכמת החוני.
חוני מסביר לי שאני (כמו עוד רבים וטובים) אמור לעזור לו בנושא עם מציאת חומר ברשת ובחיים בכלל ואז יחדיו נמלא עוד אבן בתצריף שיצר, אגר וצילם אודות בתי הקולנוע והאנשים שמסביב ביפו ותל אביב.
הייתי מופתע שיש אנשים הסבורים שאני שולט במרשתת ובטכנולוגיה מתקדמת. בהמשך הבנתי את הפרוצדורה הכללית בשיטת העבודה של חוני. נדמה לי שחוכמת הרבים היא דרכו וככה חבר לעוד ועוד אנשים שביחד כולם מביאים תוצאה נהדרת. לכל אחד מאיתנו יש חברים היודעים משהו שאנחנו לא וחיבור המידע של כולנו עושה נפלאות. מידע הנראה לי זניח הופך למשהו עם חיים אצל חוני שאהב דאדאיזם והפך אותנו לחלק מהתנועה ואפילו מבלי לבקש רשות. ככה חברנו לורד נבון, אביהו בר, אליעזר מורב, אלון מליס, אילנה שמש שם בדוי, בעז סתר, אפי שחק, ד"ר איליה ליסננסקי, יוסי שחם, דני רוגובסקי, יהודה מאי, דני רכט ובטוח שהיו עוד ששכחתי וכל אחד העלה משהו שחובר לעוד משהו והתוצאה הסופית ממש סבבה. בספר של חוני מוזכרים רבים רבים ואני מביא את האוהדים והעוזרים שלנו בחנות המטבעות של בן יהודה 18א'.
נפגשנו בחנות עשרות פעמים ולמשך הרבה שעות אבל מי סופר. בסופו של יום אני זה שלמד מאותן פגישות משום שחוני יודע המון וההתלהבות שלו סוחפת.
חוני כחול איליה אדום ואני ירוק בחנוק
חוני היה מצלצל והיה לנו כבר ריטואל קבוע של דיבור והנייר לא יודע לתת צלילים. "קובי זה חוני", "נו אז תבוא אני פה" וחוני היה מגיע בבוקר אחרי הטבילה בים או לקראת ערב אבל הבוקר יותר יעיל. תמיד חוני מגיע עם משהו מתוק שיהיה ליד השתיה ולעיתים גם משהו מודפס מפעם שעשה באירועים שונים והיינו מתחילים כאשר הוא קובע מה לחפש ובמה להתמקד. אחרי שמצאנו משהו ברשת שריגש את חוני, אז אני שולח זאת כמייל לשוש וסרמן הגרפיקאית הבלתי נלאית שמעולם לא פגשתי. מייל שני לדואר של חוני ומישהו כבר יפתח זאת עבורו כי חוני לא מבין בטכנולוגיה מתקדמת, שנדמה כאילו לא בשבילו אבל יש תמיד אנשים טובים בסביבה שיעשו זאת בשמחה ויש תמורה בעד האגרה.
המידע שעלה הלך והצטבר ולחוני היה חומר נוסף משלו והזכרון של חוני זה סרט בפני עצמו כי החוני הזה זוכר הכל וככה גם אופן הניסוח המדויק והנהדר והברור וגם עם עוד רבים כי חוני בסיפור הזה הרבה שנים. ככה למדתי משהו על ילדותו בנווה שלום עם הוריו ומשפחת איצקוביץ עם 9 ילדים וכשראיתי את הסרט שלו עם הוריו בכיתי מהתרגשות. "למה קראת לי חוני?" הוא שואל את אימו החכמה שדומה לו או הוא לה. "כי חוני זה שם של צדיק" עונה האם.
ככה למדתי על בית הכנסת של המשפחה ועוד קטעים שהרטיטו אותי. היו רגעים בחנות שחשבתי שאני בסרט בעצמי כשחוני מספר על הבחור שצריך לשמור על בית הכנסת של המשפחה ויש לו אקדח ומי שינסה לקבוע עובדות אז אין אחריות לתוצאות. קצב הדיבור שלו כשנכנס לקטע היה נהדר וחבל שאין מצלמות המתעדות זאת. גם כשהגענו לפרשת הרצח בקולנוע צפון חשתי שחוני נכנס לסרט והמתח עשה סרט בתוך סרט. "אליפות עולם" היה ביטוי לאקסטזה מתפרצת וכשאמר "אסון מינכן" הבנת שצריך לשכוח מזה ומהר. אהבתי את תיאוריו לגבי הוריו תקוה ואריה שחיו בתקופת הברונזה והתחממו עם הרבה בגדים ושמיכות. היו עוד מינוחים שנדבקו לי לעד.
חוני המעגל מציג The End
בשעות שהייתי עם חוני וכולן בחנות צברתי אחלה מידע ולמדתי דרכי פעולה תיאורטיות שאינן שוות הרבה בלי חוני עצמו. ככה נחשפתי לספריו שעשה על תל אביב-יפו וכמעט תמיד עם שיתופי פעולה. דני וילנסקי, שולה וידריך, ד"ר חיים פיירברג, היו רק חלק קטן מעוד אנשים איתם הגשים חלומות. היה לו רצון בלתי נתפס לתעד ולהביא את הדברים שלו לפני שימוגו ולא ישאר כלום. חוני כאילו תיכנן הכל כולל מצבה עם כיתוב אבל המוות המהיר והלא צפוי עשה מהפך בעלילה וחוני לא הספיק לראות את המוצר הסופי. במבט לאחור חוני עשה רבות ויש הרבה תוצרת ובכמה כיוונים. בתחושה שלי יהיו המשכים לדברים שהגשים גם ממשפחתו וחבריו כי חוכמת החוני היא דבר מדבק. הסוף הוא גם ההתחלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה