זה קרה לפני מספר שנים מעטות כשעברתי ליד בניין אל-על בבן יהודה וראיתי אותו עובד שם על דלת כניסה ישנה עשויה עץ. ראיתי איש רזה וגבוה שכולו שקוע בעבודה. הוא טיפל בדלת במקצועיות ועדינות בו זמנית. הבטתי על עבודתו ונהנתי. נגשתי אליו ושאלתי אותו אם יש לו כרטיס ביקור. הוא לא הבין אותי כי העברית שלו מאד מצומצמת אבל הוא קלט שיש פה עבודה ונתתי לו את מספר הטלפון שלי וגם הסברתי לו שאני שכן פה קרוב ושיגיע אלי. עבודה ופרנסה מחברים אנשים והתקשורת נעשית עם ידיים ותנועות אוניברסליות.
הוא הגיע והראתי לו את הסורג של החנות הזקוק לצביעה ושיפשוף הגון מחלודה לא מתפשרת. בהמשך עשה עוד דברים מעץ עם טיפול מסור ואיטי במיוחד. הקשר הזה נמשך עם דימיטרי די הרבה זמן כי לא בער לו כלום. הוא עבד לאט והתאים לו הסידור איתי עם קפה, אוכל, אויר של בן יהודה וגם כסף. ככה גם ניסיתי להכיר משהו מאותו בחור. עברית כאמור לא הייתה שפתו אז קצת אנגלית וטיפונת רוסית ויש תמיד אנשים נוספים בסביבה היודעים לתרגם ולהשלים את התמונה מסביב.
דימה סיפר שפעם עבד כטייס באוקראינה במטוסים עד 12 נוסעים. כאן בישראל הוא גר בשכירות ומטפל בדירות של בעל הבית ופעם הם רבו ונהיה בלאגן ולא היה לו איפה לישון אז הוא ישן בגנים ציבורים אבל אין לו טענות וכעת הכל יופי. בחיים יש עליות וירידות ואפילו בארץ הקודש זה לא תוכנית כבקשתך.
יום אחד הוא הביא לי כמה תמונות שהושלכו לרחוב משום שחשב שאולי יענינו אותי כחובב ענתיקות. התמונות היו מאובקות ודי מטונפות ובהתחלה זה הרתיע אותי אבל אלון מליס הפנה את תשומת ליבי לתמונה נהדרת בשחור לבן עם הירקון. התמונה ממוסגרת בפשטות ורואים בה את הירקון מפעם כפי שאני זוכר עם הגשר ביילי שנבנה כשהיינו ממש ילדים. זו המזכרת שלי מדימה שיום אחד פשוט נעלם מהסביבה לכמה חודשים ארוכים. התמונה נסרקה על ידי אליעזר מורב ומצויה בחנות ודימה כבר לא בשכונה.
הירקון בשחור ולבן עם הגשר ביילי.
צלם אלמוני ואחרי 1965. סריקה אליעזר מורב
אותו מיקום רק גשר אחר
יום אחד ובשעות הצהריים, נכנס לחנות בחור גבוה ולקח לי יותר מחצי דקה להבין שזהו דימה. הוא היה לבוש מסודר והיה מאד שקט ורגוע. לחצנו ידיים וניסינו לדבר וזה היה קשה. לא הבנתי לאן נעלם ולמה פתאום חזר. הוא ניסה להסביר אבל זה היה מאד מסובך ובכל זאת הבנתי מילה אחת בברור, בית חולים. דימה הוציא מעטפה עם כמה ניירות רפואיים ונתן לי לקרוא. הבנתי שהיה מאושפז במוסד אחרי התקף פסיכוטי ויש גם היסטוריה. מתברר שלא רק ראשי ממשלה סובלים מדברים כאלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה