June 2 2017
זה התחיל אתמול משיחת טלפון והיא הייתה מאד נחושה ואפילו נחרצת. נדמה לי שהיא מרחובות כי זה מה שהיא אמרה. יש לה המון מטבעות ושטרות והיא רוצה למכור אותם והיא לטענתה לא מבינה בזה דבר. "מה עושים?" היא שואלת.
עניתי לה שהיא כבר עשתה והנה הברור הראשון ומה בעצם יש לה.
"אני לא יודעת זה המון דברים מפעם ואני בטוחה שזה שווה המון. איך מתקדמים?"
הנה את כבר מתקדמת ותגידי מה את אוחזת ואולי נפתור הדברים בטלפון כי זה מכשיר נהדר וכל יעודו זה להסביר מה יש לאנשים מרחובות עם דברים ששווים המון.
"תשמע זה המון ואני לא יכולה להתחיל אפילו. אתה בתל אביב? אני אגיע מחר. מתי אתה נמצא שם?"
אני נמצא ממש מהבוקר אבל בואי ננסה לדעת אם כדאי לך בכלל לבזבז דלק, זמן וכסף על משהו לא בטוח.
"כן אבל איך אני מתחילה זה המון דברים. הכי עדיף שאגיע עם כל זה ישר אליך"
תגידי זה מטבעות מזהב, כסף או אולי כאלה דברים מפעם כמו אגורות לירות ושקלים ישנים שכבר מתו?
"אני לא מבינה בזה ואני מחר אצלך. מתי אתה פותח בבקשה?"
תראי אני לפעמים ישן פה ואפילו שש בבוקר זה בסדר, אבל בואי ננסה לדעת על מה מדובר כי נראה לי שזה סתם פארש.
"לא הבנתי מה אמרת? חבל על הדיבורים, מחר אני אצלך. איך קוראים לך ותגיד לי את הכתובת המדויקת בבקשה. תודה"
האמת זה היה ממש רצוף וצמוד ואם מישהי מרחובות רוצה להגיע אז יאללה הפועל וקדימה חודורוב ותזכרו שרחובות זה מקום אחלה, עם אנשים נהדרים לטעמי והכל מניסיון העבר. ביקשתי ממנה לצלצל על הבוקר לפני שהיא יוצאת, על מנת שנוודא שכולנו התעוררנו לבוקר זה.
על הבוקר היא צילצלה והיא רוצה לצאת לדרך. היא מאמתת אם אני כבר בחנוק והאם אני חי. אמרתי לה שהכל בסדר ואהיה בשעה 8 בחנוק.
"תודה ונגיע אליך בזמן הקרוב עד 10 בבוקר."
בשעה עשר וחצי נפתחת חצי מהדלת בחנוק, כי ככה זה כשהכל ישן והיא נכנסה. יש לה קול מאד ברור ונחוש ומעט בס ואולי זה בכלל טנור. היה לה מלווה חמוד ושחרחר. היא מאד יעילה והתיישבה בכיסא והמלווה גם. לא ברור סוג הקשר ביניהם והיא סביב גיל השיבה ועם שיער בצבע חום ברונזה. כנראה שגם המלווה בגיל שלה לערך, אבל השיער שחור עם טיפונת לבן. גיל שיבה זה שבעים למי ששכח וגבורות זה רק לגיבורים.
לא ראיתי מטען גדול איתה וזה היה מעט מוזר כי היא דיברה על המון והרבה ואז היא הוציאה קופסא שקופה כזו של כתר, שניתן לשים בה מטבוחה או חצילים 300 גרם גג והיה גם מכסה בצבע תפוז ואם ממלאים הכל במטבעות זה אולי שני קילו ואולי פחות. כל הכבודה הזו היא המטען ולמעלה יש כמה שטרות ישראלים ממש זניחים מפעם שאני מוכר בשני שקלים ולא שווים אפילו שקל.
בחנתי את אותה קופסה שקופה במבט עצוב ומרחם ואשר יגורתי בא לי.
הסתכלתי על המטבעות מפעם שהכילו כסף ישן כמו אגורות, לירות, שקלים ואולי עוד מצלצלין זרים ואפילו של נכרים. הבנתי שכל הכבודה הזו לא תביא מנה של פלאפל פלוס שתיה אצל ג'וני בנין בטשרניחובסקי ומילמלתי שכדאי לשמור או לתת לילדים, נכדים ואפילו סתם לשכנים טובים. חבל למכור ואני גם לא מעוניין.
"אולי תסתכל יותר טוב, אפילו לא ראית מה יש פה למטה ובפנים. אני יודעת שזה שווה המון. תבדוק שוב בבקשה."
אז בדקתי שוב והצעתי להם כלומר לה את שאמרתי קודם וגם את האפשרות שיגשו לעוד מקומות ויבדקו. יש בדיזינגוף סנטר שלוש חנויות לבולים ומטבעות וגם באלנבי יש לפחות שלוש ואם צריך אני יכול להפנות אותם גם לירושלים וכפר תבור. העיקר שיניחו לי בבקשה.
"טוב אז נלך לבדוק ואולי תרשום לנו לאיפה ללכת וכמה זמן זה מפה"
אז רשמתי להם את השמות של החנויות בסנטר של מוטי ברש מבולי דיזנגוף וגם את משה רומנו מבולי רומנו ואשתו ואפילו את השם של המלעון שמפיץ זיופים שיחנק אמן סלה. הוספתי לה שיש גם את אליק רינק מרחוב הס פינת אלנבי, הורוביץ על הפינה של גאולה, בולי גלעדי מאלנבי 76 ובהמשך את דורון בר-יעקב ממרכז הבולים שבאלנבי 94 במרתף ולקינוח את בולי סלומון פרץ שקונה הכל ברחוב מונטיפיורי 24. היא שמעה ועשתה סימן לגבר שאיתה שיכתוב והוא אכן הבין ממש מהר וכתב הכל ביעילות. אחרי שסיים לכתוב הכל עד לנקודה הסופית קם המלווה והסתכל עלי עם חיוך מאוזן לאוזן ונשא נאום קצר "זאתי פולניה כמוך. לא מאמינה לאף אחד. אנחנו התימנים מאמינים לכל דבר. נאייבים לאללה ובגלל זה חטפו לנו הרבה ילדים. גם אני נחטפתי הבוקר".
עניתי לה שהיא כבר עשתה והנה הברור הראשון ומה בעצם יש לה.
"אני לא יודעת זה המון דברים מפעם ואני בטוחה שזה שווה המון. איך מתקדמים?"
הנה את כבר מתקדמת ותגידי מה את אוחזת ואולי נפתור הדברים בטלפון כי זה מכשיר נהדר וכל יעודו זה להסביר מה יש לאנשים מרחובות עם דברים ששווים המון.
"תשמע זה המון ואני לא יכולה להתחיל אפילו. אתה בתל אביב? אני אגיע מחר. מתי אתה נמצא שם?"
אני נמצא ממש מהבוקר אבל בואי ננסה לדעת אם כדאי לך בכלל לבזבז דלק, זמן וכסף על משהו לא בטוח.
"כן אבל איך אני מתחילה זה המון דברים. הכי עדיף שאגיע עם כל זה ישר אליך"
תגידי זה מטבעות מזהב, כסף או אולי כאלה דברים מפעם כמו אגורות לירות ושקלים ישנים שכבר מתו?
"אני לא מבינה בזה ואני מחר אצלך. מתי אתה פותח בבקשה?"
תראי אני לפעמים ישן פה ואפילו שש בבוקר זה בסדר, אבל בואי ננסה לדעת על מה מדובר כי נראה לי שזה סתם פארש.
"לא הבנתי מה אמרת? חבל על הדיבורים, מחר אני אצלך. איך קוראים לך ותגיד לי את הכתובת המדויקת בבקשה. תודה"
האמת זה היה ממש רצוף וצמוד ואם מישהי מרחובות רוצה להגיע אז יאללה הפועל וקדימה חודורוב ותזכרו שרחובות זה מקום אחלה, עם אנשים נהדרים לטעמי והכל מניסיון העבר. ביקשתי ממנה לצלצל על הבוקר לפני שהיא יוצאת, על מנת שנוודא שכולנו התעוררנו לבוקר זה.
על הבוקר היא צילצלה והיא רוצה לצאת לדרך. היא מאמתת אם אני כבר בחנוק והאם אני חי. אמרתי לה שהכל בסדר ואהיה בשעה 8 בחנוק.
"תודה ונגיע אליך בזמן הקרוב עד 10 בבוקר."
בשעה עשר וחצי נפתחת חצי מהדלת בחנוק, כי ככה זה כשהכל ישן והיא נכנסה. יש לה קול מאד ברור ונחוש ומעט בס ואולי זה בכלל טנור. היה לה מלווה חמוד ושחרחר. היא מאד יעילה והתיישבה בכיסא והמלווה גם. לא ברור סוג הקשר ביניהם והיא סביב גיל השיבה ועם שיער בצבע חום ברונזה. כנראה שגם המלווה בגיל שלה לערך, אבל השיער שחור עם טיפונת לבן. גיל שיבה זה שבעים למי ששכח וגבורות זה רק לגיבורים.
לא ראיתי מטען גדול איתה וזה היה מעט מוזר כי היא דיברה על המון והרבה ואז היא הוציאה קופסא שקופה כזו של כתר, שניתן לשים בה מטבוחה או חצילים 300 גרם גג והיה גם מכסה בצבע תפוז ואם ממלאים הכל במטבעות זה אולי שני קילו ואולי פחות. כל הכבודה הזו היא המטען ולמעלה יש כמה שטרות ישראלים ממש זניחים מפעם שאני מוכר בשני שקלים ולא שווים אפילו שקל.
כנראה שזה מה שהאישה מרחובות היה נדמה שיש לה
בחנתי את אותה קופסה שקופה במבט עצוב ומרחם ואשר יגורתי בא לי.
הסתכלתי על המטבעות מפעם שהכילו כסף ישן כמו אגורות, לירות, שקלים ואולי עוד מצלצלין זרים ואפילו של נכרים. הבנתי שכל הכבודה הזו לא תביא מנה של פלאפל פלוס שתיה אצל ג'וני בנין בטשרניחובסקי ומילמלתי שכדאי לשמור או לתת לילדים, נכדים ואפילו סתם לשכנים טובים. חבל למכור ואני גם לא מעוניין.
"אולי תסתכל יותר טוב, אפילו לא ראית מה יש פה למטה ובפנים. אני יודעת שזה שווה המון. תבדוק שוב בבקשה."
אז בדקתי שוב והצעתי להם כלומר לה את שאמרתי קודם וגם את האפשרות שיגשו לעוד מקומות ויבדקו. יש בדיזינגוף סנטר שלוש חנויות לבולים ומטבעות וגם באלנבי יש לפחות שלוש ואם צריך אני יכול להפנות אותם גם לירושלים וכפר תבור. העיקר שיניחו לי בבקשה.
"טוב אז נלך לבדוק ואולי תרשום לנו לאיפה ללכת וכמה זמן זה מפה"
אז רשמתי להם את השמות של החנויות בסנטר של מוטי ברש מבולי דיזנגוף וגם את משה רומנו מבולי רומנו ואשתו ואפילו את השם של המלעון שמפיץ זיופים שיחנק אמן סלה. הוספתי לה שיש גם את אליק רינק מרחוב הס פינת אלנבי, הורוביץ על הפינה של גאולה, בולי גלעדי מאלנבי 76 ובהמשך את דורון בר-יעקב ממרכז הבולים שבאלנבי 94 במרתף ולקינוח את בולי סלומון פרץ שקונה הכל ברחוב מונטיפיורי 24. היא שמעה ועשתה סימן לגבר שאיתה שיכתוב והוא אכן הבין ממש מהר וכתב הכל ביעילות. אחרי שסיים לכתוב הכל עד לנקודה הסופית קם המלווה והסתכל עלי עם חיוך מאוזן לאוזן ונשא נאום קצר "זאתי פולניה כמוך. לא מאמינה לאף אחד. אנחנו התימנים מאמינים לכל דבר. נאייבים לאללה ובגלל זה חטפו לנו הרבה ילדים. גם אני נחטפתי הבוקר".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה