אלו הם חיי בפלשתינה א"י / כתב יוסף שחם

February 11    2018

בימינו אלה כשהילדים משחקים ב"עץ או פלי", אני לא בטוח שהם יודעים בדיוק, במה מדובר ולאיזה מטבעות משוייכים הכינויים. אנחנו ילידי ארץ ישראל בעידן המנדט הבריטי, שיחקנו והימרנו במטבעות פלשתינה עם ענף הזית בצד האחד ופלשתינה א"י בצד השני. השחלנו למחרוזת חצאי גרושים עם חור והתפללנו שיום אחד יהיה לנו "שילינג" שלם מכסף (50 מיל). היו אלה ימים אחרים ורחוקים.

עץ או פלי. מטבעות 1 מיל פלשתינה (א"י)

מטבעות 5 מיל עם חור וחוט. חצי גרוש וגם תעריפה

על הויכוחים והמו"מ בין תושבי הארץ היהודים, הערבים ושלטון המנדט הבריטי עד לאישור נוסח הטקסט שהופיע לבסוף על הבולים המטבעות והשטרות, היטיב לספר רפי דביר - רפאל דבח בספרו המרשים והמיוחד בשם שטרות מועצת המטבע של פלשתינה (א"י) שראה אור במהדורה קטנה בעברית של 250 עותקים ממוספרים.

ספרו של רפאל דבח שטרות מועצת המטבע של פלשתינה (א"י) 

מהדורה של 250 עותקים. עותק 211

כל ילד, באותן שנים, אסף בולים. בולי המנדט הפשוטים והלא מרשימים היו בחזקתו של כל זאטוט מ-3 מיל ירוק עם קבר רחל, 5 מיל עם מגדל דוד ועד 500 מיל אדום עם טבריה וים כנרת. בול יקר זה נחשב לנדיר.
בולי חו"ל היו סיפור אחר. חליפת מכתבים, שלא כמו בימינו, הייתה נפוצה מאד. את הבולים "רחצו" במים מהמעטפות, יבשו בין דפי עיתון, רצוי "דבר", ואחר כך הדביקו במחברת, מעין אלבום בולים, בדבק קמח שהרס את הבולים. לכל ילד היו הבולים היקרים לליבו, הנחשבים ביותר היו המשולשים שאותם רכשנו בחנות

מטבעות 50 מיל מנדטורים. שילינג

חמישה ועשרה פונטים פלשתינאיים עם המגדל הלבן ברמלה

היו גם מעטים שאספו מטבעות. מטבעות המנדט הבריטי מיל, שני מיל ו5 מיל עם חור היו נפוצות ובהישג יד של כל ילד אבל הגרוש עם חור, 20 מיל, שלא לדבר על 50 מיל שכונה "שילינג" ואוצר קטן של 100 מיל היו מטבעות בעלות ערך כלכלי רב. שטרות הכסף מנייר שהן הן מושא האספנות האטרקטיבי ביותר של ימינו, נאספו כנראה, בידי אספנים בוגרים בודדים.

צילום מאה פונט פלשתינאיים (א"י) 1927 A000811 CANCELLED

פעם בשבוע קיבל כל ילד, אפילו בקיבוץ בו גדלתי, מטבע של מיל, או שני מיל ושלשל אותה בחרדת קודש לקופסה הכחולה של הקק"ל, כי כפי ששרנו אז, "את קופסא את קופסתנו, את גואלת אדמתנו."
באותן שנים, שנות מלחמת העולם השניה, הגיעו לארץ ניצולים משואת יהודי אירופה. אנחנו הילדים הצלחנו ל"שנורר" מאנשים אלה מטבעות מארצות רחוקות. זכורות לי היטב המטבעות העשויות ברזל, מארצות שונות באירופה, שיוצרו כך עקב המחסור בנחושת. את אוסף המטבעות שלי שכלל כ-100 פריטים אצרתי בקופסת פח של סיגריות פליירס. הקופסה רשרשה וקישקשה כמו שנאמר במקורותינו "איסטרא בלגינה קיש קיש קריא".

אינני זוכר מה עלה בגורלו של אוסף קטן זה, אך הוא היה הטריגר לאיסוף בשנים מאוחרות יותר.
שטרות הנייר המנדטורים החל מ-500 מיל, לירה, 5 לירות, 10 לירות, 50 לירות וכמובן 100 לירות היו "אוצר" של ממש. זכור לי שראיתי מספר פעמים גם שטרות של 50 לירות או פונט, כפי שנקראו אז. על קיומו של שטר 100 פונט נודע לי רק לפני כ-20 שנה.

פונט פלשתינאי (א"י) 1939 שטרות כסף הם מטבע חוקית לתשלום כל סכום שהוא

צילם אליעזר מורב

סיפור קטן יש לי על הפעם היחידה שהיה בחזקתי שטר כסף. סבא שלי שהיה איש דתי וחי ברחובות, מאד רצה שאשאר לישון בביתו. לילד הקיבוצניק מקבוצת שילר זו הייתה הקרבה רצינית. כדי לפתות אותי, הראה לי הסבא שטר סגול של 500 מיל והבטיח לתתו לי אם אמלא את רצונו. ביקשתי את התשלום מראש, מכווץ ומבוהל ,עם שטר 500 מיל מקופל טוב טוב ביד, שכבתי ער על ספה מחופה קטיפה אדומה, כשבחדר ריח חזק של בית יהודי, צחנת פתילית השבת וניחוח גפילטע פיש. כעבור כשעה נמלטתי משם עם השטר האחוז טוב טוב ביד, אל מיטת הברזל הסוכנותית, בבית הילדים בקבוצת שילר.

על ערכו הגדול של הכסף באותן שנים מעידים מעט פרטים שסיפרו לי הורי. בשנות ה30 המוקדמות הרוויחה אמי כפועלת קטיף תפוזים 10 גרוש ליום. אבי שהיה בעל מקצוע, נגר תיבות אריזה, הרוויח 30 גרוש ליום.
כאשר חיו הורי בתל אביב ב1933, היתה אמי עוזרת הבית של ליאו קויפמן, הוא הוא ליאו קדמן מיסד מוזיאון המטבעות. היא הרוויחה 3 לירות לחודש, מסכום זה שלחה לירה אחת למשפחתה בפולין. המשפחה בת 5 נפשות התקיימה מאותה לירה חודש ימים. פעם אחת נגנבה הלירה בעת המשלוח. היתה זו טרגדיה כלכלית של ממש. בביתו של קדמן נאסר על אימי להיכנס לחדר בו נשמר אוסף המטבעות העתיקות. היום מצוין מיקומו של בית קדמן, בשלט כחול של המועצה לשימור אתרים ברחוב של"ג 5 בתל אביב.

מטבעות מנדט באריזה לתיירים. 1, 2, 5, 10, 20, 50, 100 מיל 

צילם אליעזר מורב

נתונים אלה נותנים מושג על הערך הכלכלי הרב של מטבעות פלשתינה א"י. ב-1948 עם הקמת מדינת ישראל היתה הלירה הפלשתינאית שווה ל4$ של אמריקה. פועל חקלאי הרוויח לירה אחת ליום עבודה.
אספני בולים, היו אז לרוב. אספני מטבעות מעטים ואספני שטרות היו נדירים כמו השטרות עצמם. על אספן שטרות של אותם ימים, שנות ה40, אני רוצה לספר. כשראה איזה מכר שאני אוסף מטבעות, סיפר לי על אספן שטרות ומטבעות בקיבוץ השכן, נען. היה זה זאב גדול, שאכן היה נפיל של ממש. שלפתי מזכרוני את המידע ופניתי לארכיונאית של קיבוץ נען. היא הפנתה אותי לבני המשפחה וכך מספר מירון גל, בנו, על אביו האספן.

" אבי – זאב גדול (גרוס) עלה מגרמניה בשנת 1934 והגיע לקיבוץ נען. איני בטוח מה הניע אותו להיהפך לאספן של בולים, מטבעות ושטרות, אך ברגע שהחל בכך, עשה זאת כמו "יקה" טיפוסי. אלבומים מסודרים לכל נושא, רכישת קטלוגים של הארצות העיקריות, השארת מקום לפריטים שלא היו בידו והצבת מטרות להשיגן. יכולות כספיות לא היו בידו והדרך להשגת בולים ושטרות חסרים, הייתה על ידי איסוף בולי המנדט של פלשתינה, ניקויים וסידורם לפי סוגים, בקבוצות של 50 או 100. מצוייד בהרבה הלקטים כאלה, היה נוסע לתל אביב לחנויות הבולים המעטות שהיו אז ומשיג תמורתם בולים ושטרות שהיו חסרים לאוסף.

זאב גדול איש קיבוץ נען, אספן שטרות בשנות ה40

כבר בתור ילד הצטרפתי אליו לאיסוף, אני זוכר שלאבא היה ארון מיוחד, שהיה נפתח לשולחן עבודה עם מנורה, שם היה מבלה שעות רבות בסידור האוסף הגדול בן עשרות האלבומים.
בשנת 1960 כשעזב את הקיבוץ נמכר האוסף, כדי לסייע בפרנסת המשפחה", יהיו שורות אלה גלעד לזכרו של אספן שקדן משכבר הימים.
כשקמה מדינת ישראל ב 1948 והונפקו השטרות החדשים של בנק אנגלו פלשתינה, שמחו האנשים להחליף את הכסף הישן והבלוי בשטרות החדשים ביחס של אחד לאחד. לא זכור לי שמישהו העלה על דעתו לשמור שטרות מנדט. הפעם הבאה בה נתקלתי בשטרות אלה היתה לאחר מלחמת ששת הימים ב1967, בעת טיול בג'נין. ישבתי נינוח עם משפחתי בבית קפה, בחנות הסמוכה נמכרו מזכרות לתיירים. המוכר משך חוט ארוך ועליו היו תלויים עם אטבים, עשרות פונטים מנדטוריים בצבע ירוק. לא זכור לי שהיה ביקוש ל"סחורה" זו.
בשורות קצרות אלה נסיתי לדלות מזכרוני את היחס לשטרות הכסף המנדטורים ב-70 השנים האחרונות ,עד לימינו אלה בהן הם פריט לוהט, נדיר ומבוקש על ידי אספני השטרות בארץ ובארצות השכנות.