יש אנשים שמאד רגישים לשמם ולדרך שבה קוראים להם. יוסי אפריגן תמיד היה משיב לשאלה "איך קוראים לך?" בזה שהיה אומר "לא קוראים לי אני בא לבד..."
אני ממש מקבל גירוי טורדני בגוף כשקוראים לי מר לידרמן. לא בא לי טוב המר הזה ואני כמעט תמיד מבקש סתם קובי ולמתעקשים מתוק לידרמן. נדמה לי שבני הדור הקודם רגישים לאופן בו קראו להם למרות שאימא שלנו מעולם לא עשתה מזה עניין וגם גניה או גולדה זה סבבה. תמיד קראה לאבא סמואל ונהגה לציין שאבא משתמש בשם היא וזה לא כזה כייף.
פעם חבר טוב שלי פנה לאבא שלי בשמו האמיתי ושאל אותו "שמואל מה שלומך היום?" והכל כמובן בנימוס. אני זוכר שאבי נדרך ואמר לו תודה רבה אבל אני לא שמואל בשבילך.
אז מי אתה בבקשה...
בשבילך אני אבא של קובי.
מצד אחד צחקנו ומצד שני היינו קצת בשוק אבל זה עבר לנו.
והכי כייף לי שקוראים לי אבוש, סבוש, וגם סתם קובי קובוש וגם יעקובלה
אבא ואני והמונית (ווקסהול) ליד רדינג
שמואל לידרמן מדליק נר בהר ציון מרתף השואה
גניה ושמואל ואימא שלנו תמיד אמרה סמואל
בירקון עם הנכד בן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה