29.6.2019
גרשון דקל היה המורה האחרון שלנו להתעמלות בתיכון. הכרנו אותו כשחקן במגרש הפועל באוסישקין ואת הצליפות שלו מרחוק. גרשי דקל לא היה ליבוביץ' הפילוסוף וגם לא בארי ליבוביץ' הגדול מכולם, אבל היה אחלה שחקן ואפילו בנבחרת ישראל וגם מורה בסדר גמור. הדגש אצלו היה כמובן על כדורסל עם הסבר על קליעה נכונה ויד מלווה ואני זוכר את התנועה של היד שלו העושה שלום לכדור ולסל. משום מה אצלי לא תמיד רצה הכדור להיכנס פנימה. גרשון דקל הבטיח לנו שיעשה אותנו נמרים ואפילו עם שפם כי כעת היינו מבחינתו רק סתם חתולים ואולי סתם חתולי רחוב בבן יהודה וברחוב הירקון פינת כ"ד יורדי הסירה.
גרשון דקל היה גם המאמן של נבחרת בית הספר בכדורסל. אני לא הייתי בנבחרת כי היו טובים וזריזים ממני אבל עודדתי את הקבוצה שתמיד נאלצה להאבק בנבחרות טובות של בית ספר שבח עם דני ברכה בזמן שלנו ואפילו מיקי ברקוביץ לפני זה. גם אליאנס היו בסדר.
מימין איתן סובול, אני, גרשון דקל, קובי גרשטנקורן ויובל מידן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה