יום רביעי, 3 בספטמבר 2014

למה לא כדאי להחנות בקרן רחוב בתל אביב

יש לימוד תיאורטי ויש לימוד מעשי. לדעתי כמעט תמיד עדיף השיעור המעשי. חבל רק שבדרך כלל זה עם עלויות. יש שיגידו דמי לימוד ויש שיגידו רבה געלט שזה ממש אותו דבר אבל ביידיש. את השיעור שלי בנושא חניה בקרן רחוב למדתי לי ככה סתם ביום בהיר ואפילו בתל אביב ברחוב הירדן פינת רחוב הירקון 54. אם אתם לא ממוקדים אז תחשבו על מגדל האופרה ואתם ממש שם ליד.
מאז המקרה הזה אני לא מחנה את הרכב שלי בקרן רחוב עם סיבוב וככה אני ממליץ גם לכם. בהמשך הפוסט יופיעו מילים לא משהו ואני מתנצל מראש ממי שרגיש לכך אבל זה מה שהיה במציאות ולעיתים מילה גסה זו פרנסה. 

אלכס עם אוסף הפתקים האינסופי
כל הסיפור הזה קרה לפני כמה שנים ספורות ולא הייתה לי שום סיבה לספרו אבל אלכס גולברג הראה לי סדרת פתקים מחרמנים מתקופת המנדט של 10 מיל א"י וגם אחרים של מכולת א. לסמן שהייתה בכתובת שהדליקה אותי. רחוב הירקון 54 פינת רחוב הירדן זה מקום שכמעט כל יום אני עובר שם. הדבר הכמעט יחידי שאני יודע על הבית הזה זה שפעם היה שם בקומה שניה מועדון שחמט ע"ש עמנואל לסקר שעבר מזמן כבר לכתובת שונה בבן יהודה. אם חשבתם שמועדון אספני מטבעות זה מקום משונה אז לכו לראות פעם את מועדון השחמט ואנשיו. נדמה לי שבשניהם לא תמצאו נשים והגברים שם ממש מוזרים. מגדל האופרה זה סיפור בפני עצמו ולא רק משום כינוסה של הכנסת הראשונה וקולנוע קסם ואפילו לא בשל האוליגרכים הרוסים שהצילו את אקירוב בזמן שבנה אותו ואיש לא רצה לגור שם. פעם ראיתי שם את צ'רנוי ומישהו שמאד דומה לאביגדור ליברמן. מאד מסקרן אותי על מה הם דיברו. 

רחוב הירקון 54 והרמזור של רחוב הירדן


צומת הירקון 54 פינת הירדן 8. ברקע מצד שמאל בנין מגדלור בן יהודה 1


א. לסמן תל אביב רח' הירקון 54 מכלת, תוצרת תנובה, פירות וירקות, סיגריות סחורה ב10 מא"י
צילם אלכס גולברג



רחוב הירדן 8 וברקע בנין האופרה והים


חניה בכחול לבן ואחרי התמרור של העיריה
זה התחיל עם עוד בוקר רגיל, כשהגעתי לסביבת העבודה שלי ואני מחפש חניה בכחול לבן. בדרך כלל זה ממש קלי קלות חוץ מיום שישי שחייבים חניון עם כסף. זה לא היה יום שישי ולכן הרכב כבר חונה ברחוב הירדן מספר 8 פינת הירקון 54. זה ממש קרוב למגדל האופרה. הבניין שהרכב שלי חונה בצמוד אליו נראה ממש על הפנים כבר המון שנים ולא יעזור שום שיפוץ חיצוני. יש הרבה בתים שחייבים להרוס ולא רק בעזה. האוטו שלי הוא הראשון אחרי הסיבוב ואני ממש לא על הקצה קצה, כי אם אחרי התמרור העירוני שרק מתי מעט מסוגלים להבינו אותו מבלי לקרוא אותו יותר מפעם אחת. הרכב חונה בסדר ואני מקפל את המראה הפונה לכביש כי ככה אני רגיל ולא בא לי להחליף מראה בגלל שמישהו עבר וניגב אותה ואפילו בשגגה. מתברר שמראה זה לא כל הסיפור. אני כבר בעבודה בחנות והרכב מחכה לי לפחות 10 שעות והוא לבד. היום החניה הזו שמורה לשגרירות אוזבקיסטן שמצויה ברחוב הירקון 52. פרט שולי ולא חשוב.

חרבש וברח פתק על החלון
היום מסתיים ואחרי שבע או שמונה בערב אני רוצה הביתה. סוגרים העסק ואני ניגש לאוטו שזה ממש 6 דקות הליכה מהחנוק ויחד איתי יהודה קונסי המצטרף אלי לטרמפ בדרכו לבית שלו. אנחנו כבר ממש סמוכים לאוטו ומרחוק אני רואה שמישהו שם לי משהו על החלון. תמיד אתה חושב על דו"ח עירוני אבל אין סיבה מיוחדת במקרה שלי ואולי זה סתם עוד דף פרסומת. כשאני כבר ליד האוטו אני מבין שמישהו הניח דף שורות מקופל על המגב עם מספר הטלפון שלו וגם כתב שם סיפור קטן. אני מפנים שמשהו קרה ואז אני גם מבחין לראשונה שהאוטו בעצם קיבל נשיקה מאחור. אני רואה שכל הצד השמאלי בעצם זז קצת קדימה ואין מאחור פנס ובעצם על הריצפה יש שרידי פלסטיק ובקיצור מישהו כנראה עבר בסיבוב מרחוב הירקון ולקח קצת מהאוטו. הפנס שבור ויש פח מכופף בקיצור יש עניין.
אני מבין לפי הפתק שמישהו ראה את הארוע, רשם את המקרה וגם את פרטי הרכב שעשה זאת. כותב הפתק הוא שכן עם עסק ממש ממול ברחוב הירדן 9 בשם גאיה משחקי מחשבה, שמכר משחקי עץ מתוחכמים לאנשים אינטיליגנטים ומעולם לא הצלחתי בהם ולכן אני גם לא מנסה יותר. היום יש שם סוכנות נדל"ן כי עסקי מקרקעין עולים על אינטליגנציה. דיברתי איתו והוא מוכן למסור את שראה אבל הכי חשוב שכולם בריאים, אפילו נהג המשאית שלקח הסיבוב ונישק את הטויוטה שלי מבלי לעצור ולהתעכב. השכן מדווח שהנהג הרגיש בכך ואפילו האט בהמשך אבל לא ירד מהאוטו והמשיך בנסיעה. קוראים לזה חרבש וברח. בספר החוקים יש שם לכל עבירה.
אחרי שפתחתי את תא המטען האחורי ולא יכולתי לסגור הבנתי שיש לי עוד בעיה אבל זה לא סוף העולם. תמיד יכול להיות יותר גרוע.

המשטרה לא נותנת סתם פרטים על מישהו החשוד כנהג פוגע
הבנתי שיש לי כעת גם אוטו קצת פגוע וגם את מספר הרכב הפוגע וגם עד מהימן ולא פחדן. ניגשתי למשטרה וביקשתי למסור תלונה וגם לקבל את פרטי הנהג. במשטרה אמרו לי "חבוב הכל בסדר אבל ככה אנחנו לא מוסרים סתם פרטים של חשוד בפגיעה. סע לשלום המפתחות בפנים! כבודו מתבקש להגיש את בקשתו בכתב עם פירוט וצרוף הפתק  המקורי ובכלל כל מה שאדוני יודע ורוצה מהעולם ואחותו." ואכן ככה עשיתי וזהו.
האוטו נכנס לטיפול אצל עודד רייכמן בע"מ, מוסך טויוטה מורשה בבני ברק עיר הקודש. סידרו אותו מחדש עם פנס, פחחות, צבע ממש דומה וגם שטיפה והכל יופי ואני נפרדתי משתי בלטות פלוס. אם לא הבנתם אז הסיפור נגמר ביותר מאלפיים ש"ח ויש גם השתתפות עצמית לפני שהביטוח טורח לשלם ולא תמיד כדאי כי אז לא תקבל הנחה בשל העדר תביעות ובקיצור קודם תשלם ואז נראה. בינתיים אין לי פרטי הנהג ואין לי את מי לתבוע. אני מחכה.

"אם אתה גבר תבוא פה ונראה מי ישלם למי"
עובר זמן לא רב ובסוף אני מקבל מהמשטרה את פרטי הרכב ובעליו. נדמה לי שאפילו שלחו לי את זה בכתב. אחרי שראיתי את הפרטים וגם עשיתי ברור מקדים מצידי, ידעתי שהבחור שלנו  אינו "למד-ווניק" ואפילו מכיר כמה בתי סוהר מבפנים. טילפנתי אליו בנימוס רב וסיפרתי הסיפור. הבחור לא התרגש ואחרי כמה דקות אמר לי שאם אני כזה גבר ,חכם ופלספן שאבוא אליו ואז הוא יראה לי מה זה לקבל פיצוי וכסף והוא מבטיח לזיין אותי עם כל המשפחה שלי ובסוף מי שישלם זה אני לו והרבה. וחוץ מזה שאני מניאק אחול שרמוטה וגם מזדיין בתחת אחול בלועה ואם אני כבר גבר אז שאבוא אליו עכשיו עכשיו. האמת אמרתי לו שאני גבר גברי מסוקס ובוא נראה איך הוא מזיין אותי אבל קודם אני מתרחץ וגם ניגש למשטרה שירשמו את כל ההבטחות שלו ביומן מיוחד עם לוח זמנים. סגרתי הטלפון והאמת קצת התייבש לי הפה וכנראה שהרגלים שיקשקו אבל בטלפון נשמעתי לפחות כמו ביבי במסיבת עיתונאים ובלי מיצמוץ אחד. אמרתי לעצמי שיש זמן ואני צריך להתכונן לזיון.



"סליחה ומחילה צדיק, ולא צריך סתם משטרה"
בעודי חושב מה עושים כעת כשהפה מיובש וכשבראש עוברות די הרבה מחשבות ותסריטים אפשריים, מצלצל הטלפון. מהצד השני זה שאמור לזיין אותי ואת כל המשפחה שלי. כעת הוא כבר נשמע חוזר בתשובה ומבקש ממני שלא אגש למשטרה וסליחה ומחילה והוא יודע שאני צדיק אבל עבר עליו יום לא טוב וחוצמזה מי שנהג באוטו שלו זה הפועל שלו שהוא מנסה לשקם אותו אחרי שבילה כמה שנים בבית סוהר. הפועל הזה כעת בשיקום ועושה הובלות של פירות וירקות ואם הוא פגע ברכב שלי אז סליחה ובוא נגמור הסיפור בלי משטרה כי ככה הכי טוב לו ושוב סליחה. אמרתי לו שאני ממש מצטער כי הרבה שנים אני מחכה להבטחות כמו שלו והנה שוב זה התפקשש...(אל תאמינו לשום מילה פשוט שתקתי).
הסוף היה שניפגשתי עם הנהג הפוגע במקום ניטראלי. הוא הביא במזומן שתי בלטות ואפילו בקבוק יין. אמרתי לו תודה  וביקשתי שבפעם הבאה שהוא בסביבה שימשיך ישר ולא יקח סיבוב. 

יום שלישי, 2 בספטמבר 2014

אמא של מיקי חיימוביץ'

לכל החברים והחברות שלי יש אמא אחת לפחות, כי אמא זה תמיד אמא אפילו אם היא כבר איננה. לחלק מהחברים שלי יש אמא בפועל, אבל כידוע לכל, אמא זה דבר ממש זמני במיוחד בעולם הזה. אני לא זוכר את השמות של כל האמהות של החברים שלי ואולי אפילו רק חלק קטן מהשמות אבל לכל אמא היה ילד שהיה גם חבר שלי וככה אני זוכר את השמות שלהן וזה תמיד אמא של. אם לא הבנתם אז אתן לכם דוגמא ממש ילדותית ומהחיים עצמם. השם של האמהות היה ונשאר לפי השם של החבר שלי למרות שאמא של מיקי הייתה גם האמא של דני ואפילו האמא של איריס הקטנה שאותה הכרנו רק מאוחר יותר. אמא של מיקי דני ואיריס, היא בשבילי אמא של מיקי וסליחה מכל השאר. 

אוה מודבל - חיימוביץ' IBA צילום רשות השידור

בשכונה שלנו ליד קולנוע פאר והירקון עם הגריל של איציק
מיקי חיימוביץ' ואני גדלנו באותה שכונה וזה היה לפני ואחרי מלחמת ששת הימים 1967 ואפילו למדנו באותו בית ספר יסודי וחוץ מזה מיקי חיימוביץ' זה בן ולא בת ולא קשור בכלל למיקי חיימוביץ' החמודה מהטלוויזיה. גם מיקי שלנו חמוד אבל די גדול ואפילו עם זקן וכיפה. אולי יש קשר לזה שפעם גר בסביבה של נביאים מאד חזקים כמו ירמיהו וישעיהו ועד היום איני יודע מי היה חזק יותר בנבואה. אישית אני הכי מחובר לעמוס בולס השקמים והבוקר שידע כנראה מהו צדק חברתי.   


מיקי היה גר ברחוב ירמיהו 52  פינת ישעיהו כמעט מול קולנוע פאר ובאותו בניין שגרה למעלה משפחת מנלה וגם העוף בגריל הנפלא של איציק. היו לו גם נקניקיות בלחמניה משופדת על מתקן שעושה הכנה לנקניקיה בהשחלה. הגריל עוד מסתובב שם למרות שאיציק כבר לא שם, אבל שגרירות אוקראינה דווקא כן ואפילו צמוד ולא הבנתי את מי הם רוצים לשפד. אל תטוסו בחיים מעל מקום שיש בו אוקראינים ואפילו לא בדלנים כי לך תדע איזה טילים יש להם הפעם. פעם במקום האוקראינים עם הדגל למעלה היה שם בית קטן של זליג ערמוני הבעלים של קולנוע תכלת שאפילו התפלל באותו בית כנסת עם הורינו. ככה גם המשפחה של מיקי שפעם גרה שם אבל בשלב מסוים החליטו לעבור לרמת גן וככה נשארנו בלי מיקי אבל נשארנו בקשר כי מיקי בחור קשור ובכל המובנים. 

מימין שגרירות אוקראינה ובהמשך ירמיהו 52 (הבית של מיקי) פוגש את ישעיהו 2 פינת רחוב יואל 

הקיוסק  של גרינשפן וחיים הקצב וגם ד"ר ז'יוואגו ואדון גולדמן
הבית הצמוד לגריל של איציק  עומד עד היום כחלק מהפינה של רחוב יואל. היום יש שם סוכנות נדל"ן הצמודה לבר השכונתי בשם "הנביאים". פעם גר שם מישהו מאד רזה בשם גרינשפן שהיו לו בן ובת ומכר בקיוסק סוכריה מחליפת צבעים וגם תרנגול משרוקית. נדמה לי שכל הקומפלקס הזה היה שלו יחד עם קיוסק צמוד לבית ותודו שזה סידור נפלא. הכי טוב זה לעבוד ליד הבית או לחילופין לגור ליד העבודה.
בצמוד אליו היה שם קצב של פעם שקראו לו חיים. גם אשתו של חיים עבדה איתו והייתה מנקה את הנוצות מהעופות. ככה גם בדיוק צריך להראות קצב אמיתי כמו חיים שהיה נמוך קומה ובעל משקל כבד ועם ראש בהחלט לא קטן שישב על צוואר ממש נמוך. ידיים עבות ושעירות והיה לו גם כובע ואני בטוח שזה בגלל הקרחת. קצב רזה זה משהו שלא מסתדר לי בראש ותראו מה קרה לזה שהיה אפילו נשיא המדינה. רוקח רזה זה בסדר. שמתי לב שרוב הרוקחים גם מאד בריאים. 
את קולנוע פאר אני זוכר בעיקר משתי סיבות עיקריות. הראשונה זה ד"ר ז'יוואגו שרץ שם המון זמן והרבה אנשים הגיעו במיוחד מרחוק ואולי ככה התחילה בעיית החניה במקום. הסיבה השניה זה בעל הקולנוע בשם גולדמן שתמיד היה שם עם האוטו שלו מול הקולנוע ותמיד זה היה תוצרת פולקסווגן למרות שיוסי אפריגן החבר שלי מהשכונה זוכר דווקא אופל. מי יודע מתי יקום המגדל היוקרתי מעל הסופר? האם יעשו חניה תת קרקעית מתחת לנחל הירקון או שזה רעיון הזוי? אם תרצו עוד קצת על הירקון שלנו אז בבקשה   

כרטיס קולנוע מפעם קולנוע פאר

באבא ומאמא מסעדות מזרחיות
היום האזור הזה סואן והומה ובמקום קולנוע פאר יש סופר יודה שהיה קודם סופר באבא. פעם בזמן שלנו הייתה שם מסעדה מזרחית בשם הזה ולבעלים קראו ג'מיל שהייתה לו גם חנות בכרמל לבשר אחר. המלצרים היו תמיד לבושים במכנס שחור וחולצות לבנות מגוהצות ומעומלנות. אני כמעט בטוח שאני זוכר משם חומוס נהדר וגם אסימוני פלסטיק בצבעים שונים ששימשו לחשבון פנימי ממש בדומה לקפה ורנר המיתולגי מחיפה. ממול לבאבא היה מקום צנוע יותר ובלי מלצרים בכלל וקראו לזה מאמא. יוסי אפריגן טוען שזה היה של משפחת צברי ההורים של יחיא ואביגדור מחוף שרתון. כן אלה עם הדשא וגם הצריף של אריק איינשטיין.
היום יש מכון כושר בשם זהה לקולנוע מפעם עם הרבה מפונפנים ומאד מפורסמים. יש גם בהמשך חומוס אשכרה שהוא כשר ומבחינתי זה החומוס האחרון שאבקר בו ורק אם יאלצו אותי בכוח. פעם הייתה שם בצמוד גם חנות תקליטים בשם נוסטלגיה כמדומני. צלילי גיתית אייפון בע"מ ממול תמיד היו סוג של תעלומה עבורי. בהמשך היה חדר עם גרם מדרגות מהרחוב שהיה בית כנסת קטנטן-שטייבל צמוד לחשמלאי שלי ממשפחת דיין. בהמשך היתה מספרה עם ספר בשם אריה עם בטן הגונה וחולצה לבנה עם כיסים גדולים ותמיד היה מתנשף כאילו רץ מרתון. בהמשך מסעדת קסבה של אמיל הרומני עם אשתו היפה והמוקפדת שמשה דיין שר הבטחון היה אוכל שם עם האוטו על המדרכה ממש קרוב לדיזינגוף ולא חייבים להמשיך בסקירה.


  כשר בחומוס אשכרה

"כשאני עצובה אני הולכת לספר שלי" ניצן מינץ


קולנוע פאר גם אוכל וגם מכון ספורטיבי

קולנוע פאר מועדון הכושר המפונפן

ירמיהו וישעיהו נפגשים בבית ל גרינשפן ליד הבית של מיקי

ילדים קטנים משחקים קלפים ולא על כסף
תמיד בבית של משפחת חיימוביץ' היו קלפים ואוכל בכמויות. ילדים מאד אוהבים קלפים במיוחד כאלה עם תמונות של חיות, רביעיות, טבע, ספורט, היסטוריה, גיבורים, חלל ובכלל קלפי משחק כי אבא של מיקי היה עוסק בחיתוך קרטונים מסוגים שונים וגם קלפים מגיעים בגליונות שלמים עד שהם נחתכים. גיליוטינה זה לא רק במהפכה הצרפתית. יש בעולם אספנות של קלפים מסוגים שונים ואם בישראל היו משחקים בייסבול אז גם פה אולי היו כרטיסים בהרבה הרבה דולרים.  
בלוג העולם המופלא קלף אחד בשבוע מביא מגוון נהדר מקלפים שהיו פה והכי אני מחובר לדב הלבן ויש לי סיבה 
משחק קלפים הלכות חנוכה דוד בן עמי אנדרס מכירות פומביות

משפחות עוברות מקום וככה גם הילדים שלהם ואני מציין זאת כי מיקי עם משפחתו עברו לרמת גן ואני לא בדיוק יודע למה, אבל זה לא חדש כי אנשים נעים ממקום למקום ומהרבה סיבות. בזמנו אפילו המשורר הלאומי ביאליק עבר לרמת גן, וגם בעיר גנים שמרנו על קשר למרות שזה לא ממש אותו דבר אבל יותר טוב מכלום וגם בהמשך זה היה על אש קטנה. 
אם הייתי צריך לסכם את הידוע לי על המשפחה של מיקי אז מה שכתבתי זה בערך הכל ואולי עוד כמה דברים ממש קטנים אבל לא מעבר לזה ואז יום אחד זה קרה לי שביום השואה 2011 בעצרת ביד ושם אני שומע את ביבי שלנו ושל שרה מדבר משהו על המשפחה של מיקי ובמיוחד על אימו אווה ז"ל והבובה ג'רטה  שליוותה אותה כילדה קטנה בתקופת השואה ועד שהתאפסתי והבנתי הכל עבר וחלף  ומזל שיש הקלטות ואתם מוזמנים לראות את בנימין נתניהו מספר על הבובה של אמא של מיקי החל מהדקה ה 3.23 

הבובה ג'רטה הונצחה בספר שכתבה אווה מודבל-חיימוביץ' ובהמשך כתבה ספר נוסף על החיים בארץ ועל משפחתה בשם מיומניה של אם. ככה גם הצלחתי להכיר את המשפחה של מיקי פעם נוספת ומהזווית של האמא. 
ממש לאחרונה חביבה פלד כרמלי כתבה ספר על עדים דוממים, סיפורם של חפצים מאוספי יד ושם. הסיפור של אווה וג'רטה מובא בהרחבה. 

ג'רטה הבובה של אוה

אמא של מיקי אווה מודבל -חיימוביץ' והבובה ג'רטה  מתוך אתר יד ושם
"הבובה ג'רטה ליוותה את הילדה אווה מודבל, שנולדה בטרנסילבניה בשנת 1936, לאורך כל המלחמה. ג'רטה הייתה חברתה היחידה של אווה בשנים אלו ומזכרת מימים טובים יותר בחיי משפחתה, החיים שלפני השואה.
עם פרוץ המלחמה ובעקבות שמועות על התנכלויות ליהודים במקום מגוריהם, עברו פנחס ופרידה מודבל עם בתם אווה, לכפר בו התגוררו הסבים, ברטה ויצחק לוסטיג.
מאוחר יותר גורשה כל המשפחה לעיר קלוז', משם נשלחו אווה ופרידה לכלא בבודפשט ולאחר מכן לכלא קישטרצ'ה. האב פנחס, אשר נכלא בנפרד מאשתו ומבתו, הצליח להפעיל קשרים ולהביא את שגריר רומניה בבודפשט לפעול לשחרורם של בני המשפחה. בזכות פעילותו של השגריר שוחררו פרידה ואווה מהכלא, אולם לרוע המזל נשלח פנחס הלאה בטרם הגיעה ההוראה לשחררו.
לאחר המלחמה נודע לפרידה ולאווה שפנחס נשלח למחנה העבודה שארואר ונהרג בניסיון הבריחה של האסירים אשר נערך בסמוך למועד כיבוש האזור על ידי הצבא האדום.  פרידה ואווה עלו לישראל בשנת 1948.
הבובה ג'רטה סימלה כל השנים עבור אווה את ילדותה האבודה. משום כך היא התקשתה להיפרד מבובתה האהובה ולמסור אותה ליד ושם, וכאשר החליטה בסופו של דבר להשאיל את הבובה לאוסף החפצים של מוזיאון יד ושם, נפרדה מהבובה במכתב:    שלום בובתי ג'רטה!  אני עוזבת אותך בלב כבד. אני מקווה שתוכלי  לספר לאנשים ובעקר לילדים שיבואו לתערוכה,  היכן היית אתי ואת מה שראית –  זהו סיפור עצוב, אבל גם סיפור שמח, כי נשארתי בחיים… גרטה יקרה, את תהיי העדה האחרונה לילדות נוראה. הלוואי ששום ילד בשום  מקום לא יצטרך לעבור שוב ילדות כזו… אולי אבוא יום אחד לבקר אותך, הרי הקברים  היחידים  של אבי וסבי נמצאים ביד ושם. אולי יבואו גם הילדים והנכדים שלי ואז שוב  לא תהיי שם לבד! אולי תפגשי צעצועים ובובות שהיו במקומות גרועים יותר, אבל שרדו כמוך. בובתי היקרה!!!  מהיום את  תהיי מקור השראה לבני עמי שעלו מהאש ומהאפר כמו עוף החול… תמיד תהיי בלבי. אווה"


אווה הקטנה עם בובה נוספת

יום ראשון, 31 באוגוסט 2014

פיג'מה

יש מילים שכמעט באופן אוטומטי גורמות לי לצחוק בלתי נשלט או להקשרים מאד מצחיקים ולעולם לא אבין למה אבל זוהי עובדה. איך זה שבכל צחוק מסתתר גם משהו עצוב? אומרים לי שזו ילדותיות במובן הילדותי של המילה. כשאני שומע את המילה פיג'מה אני תמיד במצב של צחוק אפילו אם זה לא יוצא החוצה. אם הייתם רואים את ביבי בפיג'מה איך הייתם מגיבים? ומה לגבי אובמה? פוטין? האם פיג'מה מגחיכה את המנומנם?  מהי עמדתכם לגבי המילה נמנמת?

"תמיד ההתנהלות שם הייתה בפיג'מות"
כל המלל הזה  כולו הכל בגלל ידיד של אילנה שמש - שם בדוי שהביא אותי לדבר הזה. עשינו מיפגש לא צפוי במקום לא מומלץ בתל אביב וככה על הדרך, נזכרנו במשפחה שגרה בסביבה שלנו בצפון הישן של תל אביב, בשנים שבהן היו אפילו כמה מלחמות. הם היו ממש בני השכונה עם אבא, אמא ולא מעט ילדים חמודים ונבונים. לא תמיד חייבים להביא את השם המדויק בתוספת תעודת זהות. הידיד של אילנה שמש שם בדוי, הזכיר לי משהו שממש נשכח ממני. הוא טען ככה בדרכו, שלפי מיטב זכרונו "תמיד ההתנהלות שם הייתה עם פיג'מות".  הביטוי הזה היה מאד מקורי ואמיתי גם אם שכחתי זאת, אבל עובדה היא עובדה ופיג'מה עם פסים זה דבר בלתי נשכח במיוחד בשבת וזה לא היה ברמת גן בכלל. אני בטוח שהוא צודק אבל אין לי הוכחה מצולמת. 
אצלנו בבית גם היו פיג'מות אבל אני לא זוכר פסים ואם היו פסים אז כנראה ממש דקים ואולי עם כל מיני סיבובים וגם פרחים. אמא שלנו תמיד חיברה פסים לענין אושוויץ ושואה. מבחינתה אין לבוא לארוע חגיגי עם חולצת פסים במיוחד לא פסים בולטים. "אל תבוא עם פסים בבקשה!" מי ראה את הסרט הנער בפיג'מת הפסים?

מוקדש לאמנון גולדברג ז"ל

רועי פרידלר Roy Fr

יום שלישי, 26 באוגוסט 2014

הטעות של ז'בוטינסקי

ז'בוטינסקי בוחן פתע
אם היו עושים לי בוחן פתע על ז'בוטינסקי, אז הדבר הכמעט יחידי שהייתי יודע לגביו באופן עצמוני זה המשקפים המיוחדים, המדים המוקפדים, משהו עם הגדודים העבריים וגם זה שאחותו תמרה קופ ז'בוטינסקי גרה ברחוב סירקין בבית בינימוב עם אימא ואפילו רצתה לנהל בית ספר אדום בתל אביב של פעם (תל נורדאו 1925) וברור שלא איפשרו לה. ותודה לפרופסור רם גופנא שהמידע הזה כלול בספרו על שכונת תל נורדוי.
זה שבן גוריון לא הסכים להעלות את עצמותיו ידוע ונדוש, למרות שמישהו לחש לי שלא היו שם בכלל עצמות, כי אם רק משהו אחר, אבל תניחו בבקשה לרכילויות זולות בבקשה. כן אני יודע שיש עוד המון דברים, ותאמינו לי שיש כל כך הרבה פריטי אספנות, המסבירים למי ששכח או סתם לא יודע על אותו זאב ולדימיר ז'בוטינסקי. מאז המהפך ב 1977 לא שכחו אחינו הרביזיוניסטים להלל ולשבח אודות זאב ז'בוטינסקי האיש והאגדה. 

ז'בו הוא האיש המונצח ביותר בישראל. נקודה.
 את סיפור הטעות של ז'בוטינסקי לא רבים מכירים. זו גם טעות לא ממש חשובה, אבל בכל זאת טעות, כי רק בני אדם טועים. יש כאלה אספנים שיחשבו מיד על מהדורה מיוחדת של השטר הזה עם "שני מלבנים חומים ליד המספר שנועדו לסייע לבנק ישראל במעקב אחר תנועת השטרות במחזור, לשם אמידת אורך חייהם" מתוך השטרות והמטבעות בישראל 1927-2006 של יגאל ארקין. אבל לא זה הסיפור מבחינתי.
על מנת שלא תחשבו שז'בוטינסקי עצמו עשה טעות כלשהי רחמנא ליצלן, אומר רק שמדובר בשטר כסף של מאה שקלים שהונפק בשנת 1980. השטר הזה הוא ככל הנראה עבודה הולנדית גם בעיצוב וגם בהדפסה למרות שבנק ישראל לא מנדב מידע עודף. פנחס בר-זאב מקים הקטלוג הנומיסמטי המקוון בשם שקל אינפו באנגלית, בטוח לא המציא נתון זה. 
אם תביטו בשטר אז דיוקנו של זאב ז'בוטינסקי בולט על רקע המבנה של שוני שליד בנימינה. הצד האחורי של השטר מראה את שער הפרחים בעיר העתיקה בירושלים. האמת שהשטר הזה עשוי ממש בסדר לטעמי, ואני זוכר אותו היטב והשתמשתי בו אפילו בעצמי. מי שחושב שזה משהו נדיר אז תדעו שממש לא, ואם תרצו להשיג שטר כזה במצב משומש תצטרכו להיפרד מכמה שקלים בודדים בלבד, אפילו לא חצי מנת פלאפל. שטר חדש לגמרי שווה כמה עשרות שקלים, וזה הרבה פחות מהשווי של השטר הזה בזמנו ולא תמיד כדאי לשמור שטרות להשקעה ויש מצב שהשקעה הופכת לשקיעה. אם יש לכם את הטעות של ז'בוטינסקי זה סרט אחר והרבה יותר יקר.
100 שקל זאב ז'בוטינסקי התשל"ט 1979 
נגיד הבנק ארנון גפני. יו"ר המועצה המייעצת מרק מושביץ.
עיצוב אמנים הולנדיים. אתר שקל 

שטר פגום או אולי שטר שעבר התעללות מתוחכמת?
יום אחד בשנות השמונים מישהו הראה לי שטר של ז'בוטינסקי אבל במקום שטר רגיל זה היה שטר ממש חסר ופגום. בקושי ראו שם משהו. צד אחד היה כאילו מישהו שכח להדפיס שם חלק משמעותי מהשטר. איך יכלו להשאיר את ז'בו ללא המשקפיים? איפה מבצר שוני? איפה החתימות? איפה המילה בנק ישראל? ממש הפקרות!
היום כשאני מביט בשטר דומה עם הטעות הזו מתוך ספרו של אברהם בירנבוים ז"ל לצד טעויות נוספות ומשונות, נראה לי שדמותו של ז'בוטינסקי ממש דומה לצללית של אסד האבא האריה מדמשק. מישהו פה טוען שזה לא אסד כי אם אהוד אולמרט והקירבה למבצר שוני ולבנימינה רק מעצימה את הטיעון המקורי הזה. מי אמר שלאספנים אין דימיון?
יש מי שעלול לחשוב שאולי מישהו במזיד העלים פרטים רבים בשטר באמצעים נסתרים ומשונים. זה היה נראה מאד מוזר כי הצד השני היה ממש בסדר ורגיל. אפילו המספר הסידורי היה בסדר אבל כמעט ברור שזה שטר מקורי עם סימן מים אבל רואים שיש פה טעות חריפה שחמקה מעיני המדפיס והביקורת. אספנים אוהבים טעויות. גם סוחרים אוהבים פריטים כאלה, כי לא כל יום רואים טעויות בשטרות. על טעויות משלמים ביוקר. בקיצור מישהו הראה לי את השטר הפגום הזה וביקש מידע והצעת מחיר כי הדימיון במצבים כאלה עובד בשיא העוצמה. נכון הוא גם השאיר את השטר אצלי כפי שלעיתים נוהגים אנשים לא מפוחדים בפריט חריג ומיוחד. הכי טוב זה מראה עיניים, כי הסברים יכולים להימשך עד בלי סוף והדבר האמיתי מדבר בפני עצמו.

הטעות של ז'בוטינסקי בלי משקפיים ובלי מבצר שוני ועם צללית של אסד. צילם ניר אלזנר

החלטתי שאני לוקח את השטר הזה פיזית לבנק ישראל בירושלים הבירה. זו הזדמנות נהדרת להכיר את המחלקה העוסקת במטבעות ובשטרות של מדינת ישראל. עד אז לא הכרתי שם איש וגם לא הייתה שום סיבה להטריד אנשים רציניים בזוטות. הטעות של ז'בוטינסקי היא סיבה ראויה להגיע למחלקת המטבע ואנשיה, היושבים במבנה המאד חדש (בזמנו) בקריית הממשלה, ממש מול משרד ראש הממשלה והיום גם צמוד למשרד החוץ החדש ובכלל מקום עם הרבה כבוד שהשם החדש קריית הלאום ממש הולם אותו. אני חושב שלא קבעתי פגישה כי אם החלטתי להגיע לשם ופשוט להראות את השטר הזה ולשמוע את דעת המומחים. אני גם זוכר שמישהו חכם בלילה אמר לי לפני הנסיעה ,שאם השטר הזה פגום הם יכולים להחרים לי אותו. אל תדאגו זה לא קרה. זכות הקניין בישראל חזקה ביותר. 

נוסעים למחלקת המטבע בבנק ישראל בירושלים הבירה
אז נסעתי לירושלים ואפילו עם מינה המיוחדת במינה שממש התנהגה בסדר ברוב הטיול הזה ולא בטוח שהבינה מה אני בדיוק רוצה מחייה עם טעות של ז'בוטינסקי ועוד בקריית הממשלה שבבירה. אז אחרי הבדיקה הקפדנית שעברנו בכניסה לבנק אני זוכר שהמתנתי בכניסה לחדר המחלקה ואמרו לי שמר אביעזר ידבר איתי. נכנסתי והצגתי עצמי כסוחר מטבעות מתל אביב שבידו שטר עם טעות של ז'בוטינסקי ואני סקרן לדעת מה פה קורה פה. מר שמואל אביעזר סגן מנהל המחלקה ומי שהתעסק שנים הרבה בתחום הזה, החזיק בשטר וממש לא התרגש. "כן אנחנו יודעים שנפלה טעות וחלק מהגליונות "נדפקו" בהכנה לדפוס וחלק אפילו נכנס למחזור הכספים. ראיתי כבר כמה כאלה לצערי וטעויות קורות למרות שאנחנו מנסים שזה לא יקרה". האמת מצד אחד נרגעתי כי החשש שמישהו הצליח למחוק חלק מציור השטר עמד בתחילת הסיפור באויר כאפשרות די זניחה אבל עמד. כעת אני בטוח שזה שטר אמיתי ויש לו אפילו כמה אחים, כי זה תמיד מתחיל מגליון שלם ובו מספר שטרות ותמיד יש עוד. אני זוכר את מר אביעזר מוסיף ומשוחח איתי עוד על אספנות ואספנים ובכלל שיחה נעימה ולבבית בה למדתי שכל יום הוא מגיע מרמת גן לבנק ישראל. אני גם זוכר שהצגתי בפניו כרטיס ביקור של החנות בתל אביב. מבחינתי זו הייתה פגישה טובה ויעילה, בה למדתי משהו וגם הכרתי איש מקצוע אדיב ונוח לבריות שעם השנים פירסם וכתב המון מאמרים בנושא המטבעות והשטרות של ישראל בעברית ובאנגלית. לפני שנפרדנו בלחיצת יד אמר לי מר שמואל אביעזר שאם כבר אנחנו דנים בנושא טעויות אז כדאי שאקח לתשומת ליבי שבכרטיס הביקור של החנות כתובה המילה עתיקות באנגלית באופן שגוי. "ככה לא כותבים עתיקות באנגלית. וכעת אנחנו תיקו בטעויות".

יום רביעי, 20 באוגוסט 2014

נס ציונה בתל אביב

1950 שלג בתל אביב בן יהודה פינת נס ציונה ואידלסון צילם דוד אלדן

ממש לאחרונה שמתי לב שרחוב נס ציונה הדי חמוד והקרוב לחנוק  שלי נראה ממש בסדר אחרי הרבה שנים שכאילו היה מט לנפול ודי על הפנים. בסך הכל רחובון של 15 מספרים וזה אומר כמעט 7 בתים בכל צד, אם לא סופרים את סמטת נס ציונה שזה בפני עצמו דבר מדליק. שבע זה מספר בסדר וגם 18 וכפולותיו. גם חמש הולך בסדר ובלי עין הרע בבקשה. אם אתם לא יודעים איפה רחוב נס ציונה אז תחשבו שאתם בתחילת בן יהודה במספרים האי זוגיים ליד אידלסון ועוד מעט נגעתם במגדל האופרה ובאלנבי ואפילו בחוף ירושלים. אין במקום הזה שום דבר מסעיר באמת והרחוב כולו כמה מאות מטרים.





ערבי טוב
פעם ממש מזמן השטחים של הרחוב הזה ועוד כמה מסביבנו היו שייכים לאחד בן דוד שלנו, בשם אמין נסיף שאני מאד סקרן לדעת משהו אודותיו ומשפחתו. תמיד אמרו לי שערבים אסלים לא מוכרים אדמה ותמיד אני שומע שפעם השטח הזה והזה היה של משפחה ערבית עשירה שהיום חיה ומפוזרת באירופה או אמריקה. האם ערבי שמוכר אדמה ליהוד הוא ערבי טוב? אגב ככה נקרא בדיוק הספר של יורם קניוק הוא יוסף שרארה המזכיר את השכונה שלנו מפעם בשם המפתיע נחלת יצחק. "....כשצעדו ברחוב בן יהודה השומם ושוחחו...כשהחלו לפסוע מבית-הקברות (טרומפלדור) חיפשה קיתה את עזורי בין הברושים שחצצו בין שכונת נחלת יצחק לבית-הקברות...."ערבי טוב יוסף שרארה כנרת 1984. 

פעם נחלת יצחק וליד הים ולא בגבעתיים
אם בא לכם להכיר בקטנה את רחוב נס ציונה המאד קרוב לחנות המטבעות שלי אני יכול להמליץ על שלוש דרכים והדרך הרביעית היא שילוב של כל השלוש. אם אתם רוצים לדעת על השכונה ההיסטורית בה שוכן רחוב נס ציונה כלומר על שכונת נחלת יצחק /אדמת אמין נסיף (כן נחלת יצחק ליד הים ולא מה שחשבתם בגבול גבעתיים תל אביב) עם תמונות מפעם אתם מוזמנים לתל אביב 100 האנציקלופדיה העירונית. האתר הזה מביא מידע תמציתי, נהדר ורציני על השכונה מתחילת שנות העשרים והלאה  

אם בא לכם לסייר וירטואלית ברחוב הקטנטן הזה ברשת אז בבקשה לתל אביב הוירטואלית VTLV  ובעזרת החיצים באתר תתקדמו ברחוב עצמו וזה ממש בועז קלי קלות. 
הכי מומלץ לעשות סיבובון ברגל וגם להיכנס לסימטת נס ציונה. כל המסע הזה אמור לקחת גג רבע שעה כי הרחוב קטן ממש ויש ספסל ישיבה בסימטה וגם זרימת אויר בסדר. בהמשך אפשר לשבת אצל קפה מרק על הפינה של בן יהודה ותבקשו יפה "קפה יהודה" ונראה מה יגיד מארק הצנחן עם המבטא הצרפתי. קפה יהודה זה קוד פנימי לקפה על בסיס חלב כשהקפה למעלה ורק אחרי ההגשה מעורבב בידי השותה עצמו.

מארק הצנחן ממרקפה קונדיטוריה ובית קפה בן יהודה 9 פינת נס ציונה
מארק אילוז נולד בצרפת בשנת 1960 ועלה לארץ ב 1973. מארק מכיר את הסביבה שלנו משנת 1980 לערך כי התגורר בבן יהודה 33 הרבה זמן. בקפה מארק הוא רק משנת 2005 ולדעתי זה לא מספיק בשביל להביא דברים מפעם אבל הצומת שלו יחד עם הסימפטיה עושים את שלהם. מבחינתי זה מארק הצנחן כי מארק שהיה ב 890 יחד עם השוטר יוחנן דנינו  והפרקליט שי ניצן ובהמשך מדריך צניחה העושה זאת עד היום  בצניחות משונות בשביל הנפש. 
הבנתי שהכי עדיף לי זה לשבת עם מארק ולתשאל אותו בנינוחות כי אצלו המקום הוא סוג של תחנת מידע ומעבר עם עידכונים שוטפים גם על הנפשות החיות וגם על סביבת חיים זו. הנקודה של מארק בה נפגשים עוברי אורח מזדמנים, אוהבים מכל הסוגים, כאלה המוגדרים או נחזים לאנשי עסקים ובכלל אנשים הרוצים לעשות פאוזה ולשתות משהו וגם לטעום  בקטנה על הדרך.
מארק מספר על אשה אחת מדהימה בשם סילביה טסליט ז"ל זמרת אופרה שנולדה בניו יורק  וגרה ברחוב הירדן 14 והייתה מבאי הקפה האדוקים. סילביה ילידת 1921 הלכה לעולמה לפני כשנתיים. אני לא זוכר שם כזה אבל אם אראה תמונה שלה כנראה שאזכר. לפי הכתובת שלה הבנתי שגרה ממש קרוב למקס ברוד ידידו של קפקא  ומול הבית של מרדכי זעירא המלחין. מארק מזכיר גם את סנדו ניצול השואה שראה כילד איך הוריו נשרפים ויחד עם אחותו ברח והגיע ארצה והיה גם ב 101. סנדו כנראה יזכה לפוסט בפני עצמו. גם רם אורן קשור ואולי נחבר את סנדו ורם.


קפהמרק בן יהודה 9 פינת נס ציונה



מארק אילוז הצנחן

בן יהודה 9 פינת נס ציונה
לגור ליד הים זה נהדר למי שאוהב את הים הגדול ובמיוחד למי שגולש על אמת עם גלשן ולא ברשת. זה שאני לא גולש זה ממש חיסרון ואולי בגילגול הבא זה יקרה. 
מארק אומר שיש ברחוב נס ציונה היום הרבה תושבי חוץ שקנו ובאים פעם בכמה זמן ובינתיים הדירות עומדות. השכירות בדירות החדשות יקרה לתושבים המקומיים. רוב הבתים אינם בתים משותפים כי אם שייכים לבעל בית החי בדרך כלל מעבר לים. גם בעל הבית של מארק חי לו בתפוח הגדול וזה כנראה לא הנכס היחידי שלו. אגב מי יודע מה חלקם של תושבי חוץ באחזקת נכסים בתל אביב יפו?
מהבניין של מארק ומהחלק הפונה לבן יהודה אני זוכר כמה עסקים שכולם כבר לא שם ואפילו אחד שטיפל במתים אבל רק אחרי שנפטרו. קראו לו קדישאי ולא בטוח שהיה קשור ליחיאל קדישאי המנוח , שאגב קשור לסביבה שלנו ואפילו ביקר אצלנו יותר מפעם אחת וברור שזה היה בשביל משהו כמו מדליה של ז'בוטינסקי. יחיאל קדישאי ז"ל איש סימפטי ונוח לבריות. 
היה שם גם עסק לריהוט משרדי בשם ס.א.ס שמכר כיסאות ושולחנות ולא רק מסין. ספרי לנדסברגר עסק ותיק מאד לספרים במיוחד בגרמנית ויד שניה שהיו המון שנים בבן יהודה 9 ובהמשך עברו צפונה. הייתה גם מסעדה עם קשר מאד נפתל וסבוך לבאבא ברוך כשעוד היה עם פחות גלביות. 
רחוב נס ציונה מתחיל כמעט מהים של רחוב הירקון ומסתיים בבן יהודה עם נגיעה קלה בכנף של רחוב אידלסון. יש לו תצפית סבירה מינוס לכיוון הים ובכל זאת הזווית הזו לא מספיק מושלמת ואם היו שואלים אותי אז הייתי מרים טיפה את המיפגש עם בן יהודה בדיוק בקפה של מרק הצנחן כי להנמיך את הים זה סיפור מאד מורכב. יאיר נחמני תמיד מזהיר אותי שיום אחד והוא לא רחוק כנראה במונחי שנות אור, הים יעלה ואין רחוב בן יהודה וכל החנות עם המדליות, השטרות והאלבומים המטופשים יתמלאו מים, וכדאי כבר עכשיו להיערך ולחשוב על הסבה לחנות דגים וציוד ימי ומכל הסוגים. לטענתו זו בסך הכל עליה של שתי מעלות והמסת הקרחונים.
מלון ירקון מפעם טומן בחובו סיפור על חטיפת קצינים בריטים כפעולת מנע להצלת שני לוחמי האצ"ל שנידונו לתלייה. 

משולש הזהב והמאהב של אילנה שמש
רחוב נס ציונה יותר סימפטי מרחוב הירדן שכאילו מקביל אליו. נדמה לי שבזמנים שהאזור של אלנבי, הירקון, אידלסון והירדן (משולש הזהב) היה נגוע בזונות רחוב ונרקומנים מתנדנדים, רחוב נס ציונה היה צופה סביל. תנועת הרוח והמשב מהים אינו משמעותי אבל נדמה לי שלא היה שם גם הריח הלא סימפטי שהיה ברחוב הירדן. היו זמנים שהיה מומלץ ללכת שם עם מסכה קלה.  
רחוב  נס ציונה הוא די בסדר מבחינתי למרות שאין לי משהו מסעיר ומיוחד לספר אודותיו מלבד העובדה שפעם המאהב של אילנה שמש (שם בדוי) היה גר שם עם אשתו החוקית שהתאבדה בקפיצה מקומה שניה ובסוף רק שברה את הגב. בשבילו זה היה עונש אמיתי כי הטיפול כולו נפל עליו ואילנה שמש (שם בדוי) דילגה ועפה לה למאהב חדש עם הרבה יותר כסף ובלי אשה בכלל.
בקושי רב הכרתי אנשים שגרו ברחוב נס ציונה בתל אביב. נדמה לי שדניאלה  (דניאלה יקרה) ואהרן שמי המנוח גרו שם פעם. גם שלמה שאשו (בומה) המציל היה גר שם ואני זוכר אותו משחק שש בש עם יוסי שריד בים. גם זוגתו של שמוליק קראוס המנוח. אם כבר מזכירים מצילי ים אז ממש קרוב ברחוב הירדן גרו המצילים של משפחת פילטר אבל זה כבר לפעם אחרת. אומרים לי שגם עו"ד ד"ר יוסי כהן נולד שם ואביו היה רוכב על אופניים לבית המשפט שם עבד כמזכיר. אם כבר הזכרנו עורכי דין אז הבניין של פרופסור יובל לוי עומד שם מהיום שאני זוכר את הרחוב הזה. אם הייתי נדרש לשאלה הקשה מי עדיף בנושא הכללי של לוי או כהן? אני הייתי מעדיף סתם  "ישראל פשוט" ולא רק לנושא בית הכנסת. (ביידיש זה יותר מוצלח). 
בשל היות הרחוב קטן מאד באופן יחסי הרי שכל שיפוץ או הקמה מחדש עושה נפלא לסביבה וכעת המקום ממש נראה אחלה ועם עוד כמה שיפוצים יש מצב שהרחוב הזה יהיה משהו מושלם ואם תשאלו אותי אז בתי מלון הם הכוח המניע. יש ברחוב הזה לפחות 4 בתי מלון בתנאי שלא סופרים אחד. מלון נס ציונה הוא הותיק ביותר ואולי הכי צנוע. פעם הוא היה שייך למשפחת חקלאי. המדרכות מאד צרות וגם ככה האוטובוסים של התיירים מתקשים בכניסה לרחוב הצר ובקושי יש עצים. הכביש עצמו עשוי מיציקות בטון ונראה שיום אחד סידור הכביש יעשה רק טוב.
בן יהודה , אידלסון ונס ציונה נפגשים





מלון נס ציונה

נס ציונה 8א בית קופל




נס ציונה 2 מלון דה לה מר



פעם מלון ירקון והיום בנין מגורים חדש. רחוב הירקון 64 פינת נס ציונה וטרומפלדור

סמטת נס ציונה
בסימטת נס ציונה הכל כאילו שונה. סיבוב ראשוני משאיר רושם טוב ונשאיר זאת ככה כי בהמשך סיבוב לרגע נוסף רואה כל פגע. המקום מוצל ועם עצים מגביהי צמרת הנותנים למקום הקטנטן הזה אווירה ממש שונה. יש גם ספסל ישיבה ומכמה דברים קטנים יש מצב שתהנו. לעיתים יש גם דברים ממש מוזרים המצויים בחצר האחורית ולך תבין למה התכוון המשורר ולמה זה שם ובכלל למה אנשים אוגרים דברים ממש מוזרים ובלי שום שימוש.



דברים מוזרים בחצר האחורית

סמטת נס ציונה


סימטת נס ציונה יש צל וגם ספסל


מבט לצמרת בסימטת נס ציונה


מי מספר את הספר?
אישית אני זוכר מרחוב נס ציונה כמה דברים מפעם וזה אומר החל מ 1980. היה שם ספר גברים שהיו לו כיסאות כאלה מיוחדים מפעם למסתפרים החדשים. כיסאות ספרים של פעם כבר לא רואים יותר ואני זוכר שתמיד עברתי שם והיה ריק אבל כשרציתי לנסות ולהסתפר אז תמיד היה מישהו. תמיד מסקרן אותי מי מספר את הספר עצמו. היה גם קיוסק די צנוע מפעם. 
הייתה שם מסעדה הונגרית טובה וכשרה של שני אחים שממש נולדו בהונגריה. אחד טיפוס צבעוני ורועש ואפילו ג'ינג'י שתמיד ענד גורמט מסיבי מזהב.  זה לא הסתיר את המספר שהיה לו על היד.
היה שם גם בית מלאכה של תכשיטן מקורי, מקצוען ומיוחד בשם לינדרמן שבשל השם הדומה, היו לנו כמה מקרים של בילבולי דואר וככה גם הכרנו ולטובה. 
הייתה שם חברה למיזוג אויר בשם מזג שתיקנו מזגנים ותמיד אני נזכר במזגנים של פעם שההתקנה שלהם דרשה חור בקיר והכנה מוקדמת של אחד שהיה בא לעשות את החור עם כל הבלאגן ובהמשך היו באים ומשחילים את מזגן החלון. אחת התודות הכי גדולות שלי היא לממציא המזגן שבטוח היה איש בעל מזג טוב.
אני גם זוכר סוכנות ביטוח די גדולה שהייתה שם של אבנר קופל. גם את מלון מוס מפעם של מוטי שאפילו היו בו כמה מכירות פומביות של  דוד בן עמי אנדרס. גם את בנדא מגנטיק שהיו יבואני קלטות לוידיאו ולטייפים על הפינה של נס ציונה ואידלסון. משאיות היו פורקות שם מכולות של קלטות וידיאו. אמא שלנו הייתה אחת הקלינטיות הכי רציניות ותבינו ששם מכרו רק לחנויות וכמויות מסחריות. תמיד אמא שלנו העדיפה את הקלטות של TDK והכי משובחות. אני לא מכיר בית שהיו בו יותר קלטות מאשר אצלנו. קוראים לזה קלטתמאניה.
ניסיתי לדוג עוד מעט מידע על הרחוב ודני רכט מסר לי ששלושה בתים ברחוב מיועדים לשימור "שלושה בתים ברחוב הקצר נמצאים ברשימת השימור העירונית (אך לא בקטגוריית שימור מחמיר): נס ציונה 3 - בית זנברג,  נס ציונה 4 - בית ביזר,  נס ציונה 5" ותודה לדני. 

המדליה של נס ציונה
אני יודע שיש כאלה שממש חסר להם משהו עם פריט אספנות כלשהו למרות שלי זה ממש לא חסר אבל לפתע נזכרתי שיש סדרה ממש נחמדה וצעירה של מדליות עם ערים בישראל שנס ציונה נבחרה להיות הראשונה כי ראש העיר היה הראשון (2007) שהצטרף למיזם הזה וככה יש לנו מדליה מאד מוצלחת בשלוש מתכות בעיצובו של מאיר אשל.
"נס ציונה נבחרה להוביל את הסדרה, משום שהיא העיר הראשונה שבה הונף הדגל הכחול-לבן שהפך לאחר-מכן לדגל ישראל, ומשום שראשיתה בחקלאות הראשונה ובמאבק הקיומי של היהודים בארץ-ישראל. בצד הפנים של המדליה , דמותו של מיכאל הלפרין על סוס, מניף את הדגל החול-לבן, סמל העיר וציטוט מספר ירמיהו."

נס ציונה בעיצוב מאיר אשל