יום שני, 11 ביולי 2016

גורית קדמן


May 27



גורית קדמן אם ריקודי העם והעדות שגרה עם ליאו קדמן ברחוב של"ג 5 שבשכונת כרמיה.

אני זוכר אותה מגיעה למוזיאון קדמן לנומיסמטיקה שברמת אביב ליום השנה לבעלה שהיה תמיד מלווה בהרצאה מענינת אותה אירגן ד"ר אריה קינדלר.
גורית הייתה מגיעה עם בני המשפחה ומסדרת את התמונה של ליאו. 
גורית כלת פרס ישראל וברחוב גורית קדמן שבתל אביב לא ביקרתי עד להיום בבוקר.

נשף ריקודי עם - 1950 - מצא ומשתף אביהו בר.

רחוב גורית קדמן תרכ"ז - תשמ"ז / 1897 - 1987
כלת פרס ישראל על הנחת היסודות למחולות העם ומורשת ריקודי העדות בישראל. GURIT KADMAN st

מבט מפינת יהואש לעבר הבית של משפחת קדמן ברחוב של"ג 5 בשכונת כרמיה תל אביב. עם השלט הכחול 

משפחת קדמן ברחוב של"ג 5 בתל אביב ופעם שכונת כרמיה






יום ראשון, 10 ביולי 2016

פלוגות הסדרן

May 22 2016




מתברר שחפצים קטנים מפעם יכולים לשפוך אור על דברים מעט חשוכים לפחות מבחינתי. היום בנצי קוטלר הפתיע אותי בפעם המי יודע כמה. סיכת מתכת קטנה עם הכיתוב פלוגות הסדרן מהווה עדות מתכתית על מאבק בין שמאל וימין של אז. פלוגות הסדרן פרק חדש מבחינתי. סדר חייב להעשות ולא רק בגרמניה. ותודה לבנצי קוטלר. 



האדומים.
                                       קבוצת "סדרן" שעל יד קלוב "הפועל". תל אביב 1927.
                                                                   צילום: VTLV

פלוגות הפועל - סניף חיפה כרטיס פעילות
דפוס סוכובולסקי חיפה
 

לסקר יעקב אבן עזרא 11 1943
קבוצת ההצלה והריסה

יום שלישי, 5 ביולי 2016

וספה 400 ובן כספית

June 21 at 1:58pm


יוסי שחם סיפר לי היום משהו שהצליח להדליק אותי. יוסי מספר על אחד בשם יצחק כספית שהקים מועדון מכוניות בשם וספה 400 ואפילו היה העורך של עיתון תחבורה. בן כספית העיתונאי הוא במקרה הבן של אותו יצחק כספית שאפילו סידר לאוטו הזה גגון מיוחד מפיברגלס ואחת הסיבות הייתה שיוכלו לשבת מאחור. 
יוסי מספר לי שהכל החל מזה שפעם הוא כתב לבן כספית משהו וטען שאולי ניתן להבין אותו אם אביו צופף אותו בכזה מושב דחוק באותה וספה 400. בן כספית טען להגנתו שהוא לא היה שם לבד כי אם עוד שני אחיו. 
אמרתי ליוסי שאני יודע בדיוק מה זה וספה 400 וגם לי הייתה כזו בשנת 1977 וקניתי אותה מאחד בשם יענקלה טל הבריון שהיה לו מוסך לדבר הזה. גל עציוני ז"ל היה זה שהדליק אותי כי גם לו הייתה כזו וספה ולהניע אותה היה צורך להרים מגוף כמו במכסחת דשא. 


 השנה 1977 לפני הגיוס ואין יותר וספה 400. 

פה בתמונה זה הוספה 400 שלי וגם אני עם גופיה בצבע תואם. וספה 400 אוטו מדליק ומסוכן וברגע שהתגיסתי לצבא, אבא שלי מכר אותה בזריזות של קוסם לקונה הראשון והמחיר לא חשוב. ברור שלא ידעתי ותודה לאבא שעשה את הדבר הנכון וצעירים חסרי מנוח לא תמיד בעלי שיקול נורמלי. לוספה שלי היה מספר 17 והתמונה בסוקולוב וכנראה מול הבית של בייבי.








יום שני, 4 ביולי 2016

לו הייתי רוטשילד או למה רחוב הברון הירש כזה קטן?

June 27 at 8:21am
פעם צילצל הטלפון אצל פלוני ומהצד השני נשאלה שאלה קצרה "שלום האם הגעתי למשפחת רוטשילד?" התשובה מהצד השני הייתה "אוי כמה שאתה טועה אדוני הנכבד". ביידיש זה כנראה הרבה יותר מוצלח...

יום ראשון, 3 ביולי 2016

הבה נדבר גלויות או lets talk postcards

July 1 at 1:49pm


גלויות מפעם עושות לי משהו. יש גם אספני גלויות וחלקם ממש חזקים ולא בא לי להתעסק באוספים האלה וככה גם לא באלה האוחזים בגלויות הנדירות. מתי הייתם בקיבוץ גלויות?
כשאני רואה גלויה מפעם אני נזכר במיידי באדון דניס נול שמעולם לא אסף גלויות ויש מצב שבכלל לא היה אספן ותאמינו לי שככה הכי עדיף. 


דניס נול רוקח בקופת חולים וגם שכן נהדר 

הרוקח הראשון מבחינתי שממש הכרנו טוב היה אדון נול שהיה שכן שלנו ברחוב סוקולוב 93 ואפילו גר בקומה הראשונה שמעל העמודים עם אשתו ושתי בנותיהם. דניס נול עם משפחתו עשו עליה מדרום אפריקה ואני יודע שעבד כרוקח באחת הקופות למרות שמעולם לא בקשנו ממנו שום תרופה ובטח לא תרופה הדורשת רצפט.

אדון נול היה איש נהדר עם מבטא חזק שתמיד התעקש לדבר איתי בעברית ואני תמיד מושך אותו לכיוון האנגלית ואני זוכר שמעולם לא הבין אותי כשאמרתי לו אדון נול lets talk postcards. אני צחקתי ודניס היה מסתכל לעברי ולא מבין מה אני רוצה. 

אדון נול היה איש הכספים בוועד הבית ואמא שלנו תמיד אמרה שטוב לכולנו שיש כאלה אנשים בוועד הבית ואין צורך לבדוק אותם. מהנדסים עובדים לפי סנטימטר ורוקחים עובדים לפי המיליגרם.

אני זוכר אותו עובר בין הדיירים עם פנקס הקבלות ונדמה לי שכמעט תמיד היה במכנס קצר ועם סנדלים שונים מהמקובל במקומותינו. מי שלא הכיר את אדון נול הפסיד ואם אתם לא מאמינים לי אז תשאלו את חתנו איתן הבר שאמר "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה ובצער רב". מתוך חוכמת הרצפט 

גלויה מפעם של בית חולים בילינסון
פה נולדתי ושם עשו לי ברית מילה
דפוס לוין אפשטיין.
גלויה POSTCARD פוטו-ליטו א.לוין - אפשטיין בע"מ תל אביב
צלום זנדהויז printed in israel
בית החולים בילינסון פתח-תקוה ישראל ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י קופת חולים

יום חמישי, 30 ביוני 2016

מה למדתי מהשופט חיים אילת ברחוב שמעון התרסי 6 בתל אביב

MONDAY, MARCH 21, 2016


חיים אילת היה שופט שלום במדינת ישראל ואפילו סגן נשיא בית המשפט. מעולם לא הבנתי למה אומרים בית משפט שלום כאילו יש גם בית משפט למלחמה ואולי זה משהו בסגנון של שלום ולא להתראות אבל רדו מהשטות הזו בבקשה. מעולם לא נשפטתי אצלו בכלל ובכל זאת אני זוכר אותו ממש טוב כי נפגשנו לפחות 5 פעמים ואולי גם כפול ויותר. הכל התחיל מזה שפעם אחרי הצבא או לפני הצבא הלכתי ללמוד קורס באוניברסיטה העממית בתל אביב. כן היה דבר כזה של העירייה ואפילו ברחוב שמעון התרסי 6 והבית הזה עומד וקיים אבל כבניין רגיל פרטי ואם תרצו אתם יכולים לברר אצל אילנה שמש שם בדוי שגרה ממש קרוב והמאהב שלה הקודם, היה שם ממש צמוד. הבניין הזה היה פעם מעון נערים עובדים ועוד דברים בהמשך. דני רכט כתב עליו באתר תל אביב 100 

זה היה קורס או סדרה של מיפגשים בהם חיים אילת השופט הרצה בפנינו על כל מיני דברים של חוק ומשפט עם דוגמאות וזהו. מי שרצה כתב במחברת ומי שלא אז לא. בסוף לא היה בכלל מבחן ולא תוצאות ובלי תחרויות. קורס חופשי להעשרת הידע האישי והאגו כמו גם המנגנון העירוני והקופה הציבורית. מכל הקורס החמוד הזה וסדרת המיפגשים אני זוכר אולי שני דברים ואולי שלושה וטיפ טיפה. חיים אילת עישן הרבה כמדומני ושפתו הייתה ברורה וקולו היה בסדר גמור, שיער מאפיר ומשוך לאחור. אז גם נדמה לי שהבנתי ששופט נראה ממש רגיל ובלי גלימות בכלל.

”השופט חיים אילת ז"ל סגן נשיא בית המשפט נולד בשנת 1934 בבודפשט, הונגריה. בשנת 1938 עלה ארצה. למד בבית הספר העממי "החשמונאים" שבתל אביב. בשנת 1947 שב להונגריה שם סיים את לימודיו התיכוניים. בשנת 1956 חזר ארצה והתקבל לפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית שבירושלים. בשנת 1960 נמנה בעתודה האקדמאית והחל לשרת בצה"ל ביחידת הפרקליטות הצבאית ,השתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, שוחרר בדרגת סרן. בשנת 1965 קיבל את רשיונו כעורך דין. בין השנים 1965-1970 עסק כעו"ד במשרד פרטי. בשנת 1970 מונה לשמש כעו"ד של עיריית גבעתיים. בשנת 1975 מונה לכהן כשופט בית-משפט השלום. בשנת 1991 פרש לגימלה. נפטר ביום 10/07/2011.“

משכב זכר איסור מהתורה וגם מהמנדט
חיים אילת השופט דיבר באותן פגישות על המושג הביאס קורפוס וגם על שלוש הרשויות האמורות להשלים אחת את השניה ולא לפלוש לתחום לא להם. בדרך כלל המערכת המשפטית עצמה נמנעת מדברים מעוררי מחלוקת הכתובים במשפט ובחוק. חוק זה חוק ויש לציית לחוק גם אם הוא לא הכי מוצא חן בעיני המשתמש. יש גם כאלה המצליחים להיות פורצי דרך ומקוריים. נדמה לי שרצה להראות לנו ששופט כמו גם יועץ משפטי אינו רק חותמת גומי ולשיקוליו, אופיו ושיפוטו יש משקל בתנאי שזה מחזיק משהו. כן שופט במערכת המשפט והחוק יכול גם להיות חלק מהמערכת המעצבת את החוקים שכבר נכתבו על ידי הרשות המחוקקת ואמורים להנחותו באותו תלם. הוא הביא לנו דוגמא והיא נחרטה בראשי אבל רק בחלקה והרבה זמן ניסיתי להגיע לאותו דבר והנה אולי יגעתי ומצאתי ואפילו בעצמי ותודה לנפלאות הרשת וגם אתם נפלאים. הכל סובב סביב נושא יחסי המין בין גבר לגבר וגם בין אישה לאישה מבלי לחשוש שהמשטרה תצוץ מאחוריך עם רישום מפליל.

הבריטים היו בפלשתינה א“י והשאירו לנו פה הרבה דברים כמו גם חוק ומשפט ואפילו עוד דברים ממש בסדר. הבריטים היו נגד יחסי מין שלא כדרך הטבע וגבר עם גבר לא בא להם טוב וזה אפילו כתוב באנגלית ואם אתם לא מאמינים אז תבדקו מה הם עשו לאותו גאון אלן טיורינג Alan Turing

חיים כהן משפטן 1911 - 2002


כהן יש רק אחד וחיים כהן אכן היה יחיד ומיוחד
"עם הקמתה ירשה מדינת ישראל, באמצעות פקודת סדרי השלטון והמשפט, את חוקי המנדט הבריטי, שלפיהם נחשב קיום יחסי מין הומוסקסואליים לעבירה שדינה עשר שנות מאסר. היועץ המשפטי השני לממשלה, חיים כהן, נכשל בניסיונו להעביר בממשלה החלטה המעבירה את ההכרעה בנושא להנחיית היועץ המשפטי, אך הורה למשטרה שלא לאכוף את החוק (חיים כהן הפעיל כאן את סמכותו לשיקול דעת בעניין אכיפת חוקים, סמכות שמסורה ליועץ המשפטי גם כיום, כל עוד לא הורו לו הכנסת או בג"ץ אחרת). לימים כתב כהן: חשבתי שמחובתי שלא לקיים חוק שהוא לפי דעתי בלתי מוסרי. אנחנו דרשנו מן השופטים הגרמנים שלא יבצעו את החוקים של הנאצים כשהיו אנטי-מוסריים בעיניהם, ואני חושב שזו חובה המוטלת על שופט ועל יועץ משפטי שלא ייתנו את ידם לביצוע חוקים שהם לפי מיטב מצפונם בלתי מוסריים.

כיכר השופט חיים כהן בתל אביב 


שיחות עם חיים כהן, מיכאל ששר, הוצאת כתר
בעת שכיהן כשופט בבית המשפט העליון פסק חיים כהן כי: "משכב אישה שלא כדרכה, וכן משכב זכר כשהמעשה נעשה בצנעה ועל ידי בני אדם בגירים מרצונם הטוב אינם מעשים שיש בהם קלון, ואין הם מעידים על עושיהם שהם פושעים הראויים לעונש".

בישראל לא הועמד מעולם אדם לדין פלילי בעוון קיום יחסי מין הומוסקסואלים כשלעצמם, אם כי קרה שחיילים הועמדו לדין צבאי על עברה כזאת. נאשמים בישראל הורשעו בסעיפי האיסור על משכב "שלא כדרך הטבע"; על פי רוב דובר בנאשמים שהואשמו בעבירות מין חמורות יותר, אך הורשעו בקיום יחסים שלא כדרך הטבע. פסק-דין כזה ניתן ב"פרשת והבה" על ידי שופט בית המשפט העליון שניאור זלמן חשין. והבה הואשם בהחדרת איבר מינו לפיו של ילד בן חמש, אך במקום אינוס קטין בחרה התביעה להאשימו ב"משכב שלא כדרך הטבע". בפסק דינו הרחיב חשין את האיסור הפלילי על יחסים כאלה, ואף החיל אותו על יחסים לסביים. בפסק דין אחר "פרשת כראדי", 1956 כתב חשין בפסק דינו: העבירה שבה הורשע המערער, משכב זכר, היא חמורה ביותר. חמורה היא בייחוד כאשר היא נעשית - כאשר היה כאן, במקרה דנן, בגופו של קטין."





יום רביעי, 29 ביוני 2016

הדואר הסודי של תל-אביב כתב צבי אלוני אוצר אוסף אלכסנדר



הדואר הסודי של תל-אביב הדבר נראה אך טבעי לנצל את ההזדמנות בכדי לספר שני סיפורים קטנים אך בעלי משמעות רבה בתולדות הדואר של תל אביב. שני סיפורים שהציבור הרחב יודע מעט מאד עליהם אך מאד מאפיינים את הרוח של העם והנוער בתל אביב. 

בשנותיה הראשונות של גמנסיה הרצליה בתל אביב, לקח על עצמו מועדון התלמידים "אגודת הרצל" את המשימה להקים את הדואר העברי הראשון בתל אביב. לא היה אז ולו בית דואר אחד בתל אביב, אף כי ביפו פעלו מספר בתי דואר הטורקי, הרוסי, האוסטרי והצרפתי. אלו לא מצאו עניין בהקמת סניף דואר בתל אביב החדשה והסתפקו בהצבת שורה של תיבות דואר על קיר בית הסמוך להצטלבות פסי הרכבת ברחוב הרצל. בסוף קיץ 1912, בפרוס עונת החגים נוספה תיבה חדשה לצד התיבות הקימות, צבועה הייתה בצבעי כחול לבן ועליה מגן דוד והכתובת "דואר עברי", שלט שהוצב ליד התיבה הצהיר: "כל המכתבים, אשר יונחו בתיבה זו וישאו בולי קרן קימת לישראל, יועברו לתעודתם ע"י חברי אגודת הרצל" (הייתה זו הפעם הראשונה שתוויות של הקרן הקיימת שימשו כבולי דואר). לאחר יום הכיפורים 1914, המושל הטורקי של יפו הורה על הפסקת פעילות הדואר
של גמנסיה הרצליה תוך איומים על מפעיליו. מעט מאד מכתבים וגלויות שרדו מהדואר העברי המוקדם הנ"ל, הגלויה המוצגת כאן היא אחת מהם.


יפו תל-אביב בשביל גאלה שרתק שנת התרע"ד

ברכת שנה טובה שנשלחה בחגים של שנת התרע"ד (1913) ע"י אסתר טרגוביצר לחברתה גאולה שרתוק. הגלויה מבוילת בבול קרן קימת ומחתמת ע"י החותמת של "אגודת הרצל". ב. ב29 ביוני 1946 עצרו הבריטים את מנהיגי הישוב העברי בארץ ישראל, מה שלימים נקרא "השבת השחורה" וכלא אותם במחנה המעצר "לטרון". הם האשימו בפעילות נגד המנדט הבריטי והיחידות הבריטיות בארץ ישראל. עוצר של יום עד שלשה ימים היה מחזה די רגיל בתל אביב של אותם ימים, התושבים הורשו להצטייד במזון ובמצרכים חיוניים במשך שעה אחת ביום. הרחובות היו חסומים במכשולים של גדרות תיל ונשמרו ע"י חיילים בריטים. העוצר של קיץ 1946 היה שונה. הבריטים נקמו בישוב על סירובם של המנהיגים לשתף פעולה והטילו על תל אביב והשכונות הקרובות עוצר בלתי מוגבל בזמן. הבריטים הציבו מחסומים וטנקים בכל יציאה וכניסה אפשרית לעיר ולמעשה מנעו כניסה ויציאה של אזרחים באזור העוצר. בנקים מוסדות ציבור ובתי דואר נסגרו, אוטובוסים ואמצעי תחבורה אחרים נעצרו ולאף אחד לא היה מושג כמה זמן ימשך העוצר. כאשר הוכרז העוצר התכנסו הארגונים היהודיים בכדי לדון במצב. 

ישיבת ההנהלה של הקרן הקיימת נקראה בדחיפות. בישיבה זו מר וויץ שהיה ממונה על מחלקת הנוער של הקרו הקיימת, הציע שתנועות הנוער בתל אביב יקימו שרות דואר אשר ימנע את נזקי העוצר בתל אביב וסביבתה, החברים יעבירו דואר והודאות על אופניים בעיר תל אביב וסביבותה, וע"י כך ישמרו על שרות חשוב לקהילה בזמן העוצר. מר קמיני, יושב הראש של הקרן הקיימת בארץ ישראל הביע את חששו, וצפה את התנגדותם של השלטונות הבריטים אם וכאשר הדבר יתגלה, כתוצאה מהתחרות בשרותי הדואר הרשמיים, אך למרות דעה זו אושרה ההצעה. כבר באותו ערב מר וויץ החל לארגן את "הדואר העברי" שנקרא "קשר הנוער". באותו זמן היו בתל אביב 16 תנועות נוער, אשר כולן פרט לצופים, היו מסונפות פוליטית. היו 42 קבוצות נוער (קינים) מפוזרות על פני העיר תל אביב שאמורות היו לתפעל את שרות הדואר. כל קבוצה הייתה מרכז, "משרד דואר" אשר קיבל וחילק דואר. על חברי הקבוצה הוטל לידע את התושבים באזורם על השרות החדש . כל המכתבים צריכים היו להיות מבוילים בבולי קרן קיימת, לשליח תמיד יהיו עמו 5 עד 10 בולי קרן קיימת בערך של 10 מיל כל אחד. מכתבים אלו היו מוחתמים בחותמת גומי של מחלקת הנוער של קק"ל "מועצת הנוער- למען הקרן הקיימת לישראל- תל אביב".
לאחר מספר ימים נקרא מר וויץ למשרדו של מנהל הקרן הקימת אשר ביקשו להפסיק את "המשחק" הזה של חלוקת הדואר, היות והדבר נודע לבריטים והם מאימים לעצור את המארגנים. מעט מאד מכתבים שרדו משרות הדואר של הנוער ב-1946 בתל אביב, ואחד מהם מוצג כאן. כמו ב 1914 כך גם הפעם, הטילו השליטים את מרותם וחוקיהם בכדי לשמור על המונופול של הדואר וגרמו לנוער בתל אביב לנטוש מעשה פטריוטי.

לכבוד צבי הרמן צפון תל אביב רח' גורדון 19

”קשר הנוער" מכתב "אקספרס" משנת 1946 אשר העבר ע"י תנועות הנוער בתל אביב מבויל בבול קק"ל 50 מיל ומחתם בחותמת "מועצת הנוער – למען הקרן הקיימת לישראל – תל אביב" ממוענת לצפון תל אביב

"אוסף אלכסנדר" במוזיאון אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות – מוזיאון ארץ ישראל רמת אביב צבי אלוני



יום שלישי, 21 ביוני 2016

ארנולד והחצילים



אוכל זה הדבר הכי חשוב בחיים! אפילו יותר מסקס וכמובן שזו דעה אישית. אוכל מחבר אנשים לכל החיים ואפילו יותר מאוחר. עד היום אני מתגעגע לאוכל של אמא שלנו למרות שקיימת סברה שגויה לחלוטין, שפולניות לא יודעות לבשל מול הקביעה הנכונה שפולנים יודעים לאכול. בין הדברים שאמא שלנו נהגה לעשות, היה סלט חצילים שהמון שנים כבר לא אכלתי, כי גם אמא הפסיקה לעשות אותו בשלב מסוים ואין לי מושג למה. זה הלך עם עגבניות, מלפפון חמוץ וכן גם מיונז וברור שהיו שם חצילים אבל ממש חתוכים קטן קטן ובטוח שהיה שם עוד משהו וזה הלך טוב בשבת עם ביצה קשה. אחותי הבכורה דבורה מחדרה, אומרת לי שאין בכלל בעיה והיא תכין לי אותו דבר, אבל אני יודע ששיחזור מאכלים, זה כמו שיחזור אהבה והנה עוד מתכון בטוח לכשלון צורב ולא רק בפה, אז מוטב להשאיר את הזכרון והטעם בקפסולת הזמן.  
 

  משעול אציל
לזכר
מנשה יחזקאל אצלאן ז"ל
בנקאי וגואל קרקעות
מעולי בבל
תרל"ה - תשכ"ז
1967 - 1875

פעם עברתי ליד שכונה חדשה שרק תוכננה ופורסמה. זה היה ברמת השרון וקראו לשכונה נוה אצילים. משהו איך לומר קצת יומרני עם ניחוח פלצני פלוס. למחרת היה מי שדאג שיהיה כתוב שם נוה חצילים ואני מעולם לא ראיתי שברמת השרון מגדלים את הסגולים האלה ורק שדות תותים לנצח. על תותים כתבו ושרו המון דברים ומה לגבי חצילים? מה דעתכם על גרפיטי החצילים בחוצות תל אביב? האמת די חמוד וכרגע אני לא מכיר את המגרף. ניסיתי לברר קצת על חצילים והשוק שלהם בישראל אבל גם פה יצאתי חסה. תמיד ניתן להשתפר ובכל תחום. אגב מה דעתכם הכללית לגבי חצילים? יש לי מידע מאד סודי לגבי חצילים בסוריה, ומטעמי צנזורה אני מנוע מלשתף את הקוראים וסליחה. 

ארנולד והסיגריה

ארנולד מלך החצילים 
פעם בתל אביב של שנות השישים, השבעים ואפילו קצת מהשמונים היה אחד בשם ארנולד והיה לו אפילו שפם. ארנולד מלך החצילים והוא הארנולד הזה היה מפורסם כאחד המכין הרבה מאכלים עם חצילים ולא רק. ארנולד חצילים זה ממש חיבור הומוגני ואפילו הלחם מפעם והיום אומרים פיוז'ן. את ארנולד עצמו בכלל לא הכרתי ורק ראיתי אותו עם האוטו המיוחד ברחובות תל אביב ואפילו עם קוקו חמוד ומיוחד. את הבת היפה שלו עליסה כן הכרתי, ותמיד כשאני רואה סרטים מפעם עם בחורות יפות ושיער כזה מפעם ועל הצד, אני נזכר בעליסה ותמיד חשבתי שהיא יצאה מסרט אמריקאי עם מרלין מונרו ואפילו קצת ממרלן דיטריך. תזכרו שעליסה כותבים עם ע ואני ממשיך להתבלבל ומהיום אדע שעליסה זה כמו עליזה. מי זוכר את עליזה מזרחי 999. 
עליסה למדה איתי בתיכון ה' באותו מחזור ולא באותה כיתה, אבל בשל היותה חברה של גלי עציוני וגם של יעל אלכסנדרוני, אז גם אני נכנסתי באותה עיסקת חבילה ובמחיר משתלם למשתכן. זה לא היה פשוט, כי הם כולם למדו באותו בית ספר ובאותה שכונה ואני ממש לא. לעיתים מרחק של כמה רחובות פלוס צומת ואתה כבר לא בשכונה שלך. מי הראשון שאמר שהמזרח התיכון שכונה קשה? כל אחד בא מהבית שלו ומהשכונה שלו ויש כאלה הרוצים להתחלף. אני לא!

חברה מבית החינוך לילדי עובדים ע"ש א.ד. גורדון, תמיד הרגישו אחווה עם אידיאולוגיה חלוצית שהרימה להם את האף במקצת. הם תמיד שרו בעוצמה עם עיניים נוצצות ויעל אלכסנדרוני שחקנית הכדורסל ובכלל, נהגה להוסיף רפליקות בקטנה של מורים ומורות וככה למדתי גם אני על מורים מורמים מעם בשם מאיר נוי ועוד. אנחנו האחרים היינו כאילו נספחים, ועם השנים שכחנו, אבל כשאתה לא מגיע מאותו מקום אז תמיד רגשות נסתרים ואפילו קיפוח, צפים ועולים וזו כל התורה כולה של החברה בישראל. מה דעתכם על הקטע של כחלון עם הנעלים והילדים, מול יאיר לפיד שאגב גם למד בגורדון וגר ממש צמוד? אומרים שבישראל של פעם כולם היו חברים של כולם ואם לא חברים אז משפחה. רוצים דוגמאות? לא היום בבקשה ותשכחו כרגע מהפנקס האדום. 
פעם א.ד. גורדון היה ברחוב אדוארד ברנשטיין פינת לסל ויום אחד העבירו את השם לבית ספר אחר וזה במקרה המקום של בית ספרי מפעם ברחוב בן יהודה שפעם נקרא לדוגמא ע"ש הנרייטה סאלד. נראה לי שחילופי השמות האלה יוצרים זהויות לא ברורות. משהו בסגנון חצילים בטעם כבד ויש גם חמוציות בטעם גרנולה. נתן דונביץ' כותב בספרו על ארנולד ואני הכרתי גם את שירה הבת וגם את רוני הגבוה. 

נתן דונביץ' מקיוסק גזוז עד מסעדת שף ארנולד מלך החצילים
"ראשון הבולגרים שהעתיק את המטבח הבולגרי לצפון תל אביב היה ארנולד בניש. ב-1962 הקים בניש, עולה מבולגריה, את הפינה הבלקנית. ההתחלה היתה בדוכן לממכר מטעמי חצילים בנוסח הבלקן, שפתח בניש ליד כביש רוקח. אז היתה שם חוות הסוסים של גורדון. עם התפתחותה המהירה של העיר העביר גורדון את חוותו לכביש רוקח. בניש פתח ליד החווה את הדוכן שלו. הרוכבים באו לאכול אצל בניש. עד מהרה, התפרסם דוכנו של בניש במאכליו, ורבים החלו לנהור למקום במכונותיהם. הדוכן הפך למסעדה קטנה. 
בניש נסע לארצות הבלקן, קנה ריהוט, מפות וכלי מטבח, ושב לארץ. המסעדה הפכה ללהיט שנות השישים. ארנולד יצר מסעדה יוצאת דופן, ללא תפריטים. הוא עצמו נהג להסתובב בין השולחנות, להציע למסובים מנות שהכין באותו יום, לפי מצב רוחו. מנת הדגל היתה חציל נפוליאון-שלוש פרוסות חציל מטוגן, עם פרוסות גבינת עזים ורצועות סלמון מעושן ביניהן. ארנולד בניש הכתיר את עצמו למלך החצילים, ונסע במכונית שחורה שעל דופנותיה סמל בית ה"מלוכה" של בניש, ובטבורו חציל. "

אמא שלי, אבא ארנולד ועליסה הקטנה וגם השלט תסס במקום שיהיה המסעדה

נגיעות של עליסה
בקשתי מעליסה בניש לספר על אבא והבית וזה מה שקיבלתי. קוראים לזה נגיעות בקטנה.  
" קובי אני אדלה טעימות מזכרוני. אבא שלנו ארנולד נולד ברומניה להורים בולגרים, לאמו היו אינספרציות גרנדיוזיות עבורו ולכן בחרה עבורו שם כזה ספרותי אירופאי. ואכן שמו הלך לפניו בחייו ובמותו. הם חזרו לסופיה בולגריה ושם התחנך בתיכון איטלקי. את הסרטיפיקט לארץ קיבל בשנת 47. אמי שלי ממשפחת פינצי התאהבה בו בארץ, כי הרשים אותה שעם שמיכה אחת דקיקה ומינמום אמצעים, ידע לחיות בכל עונות השנה. כמרבית הבולגרים יושבו בשכונת עג'מי ביפו, עבד בתחנת דלק סונול בשדרות ירושלים וגם כפועל בנין. מאוחר יותר הרכיב מנורות והיה דקורטור של כרמל מזרחי בכל הארץ והחל בעצוב פנים של דירות. שם החל רוקם את חלומו לפתוח מסעדה בלקנית.
בשנת 1962 החל עם קיוסק במגרשי הטניס מכבי צפון בשדרות רוקח שבעבר בעבר היו ממש מחוץ לעיר. זה ממש מתחת לחפירות תל קסילה שבמוזיאון הארץ. אני זוכרת איך אמא ואני הינו נוסעות בשבת לבקרו עם אוטובוס תיירים יונייטד טורס. שם זרע בסנדויצים את יסודות הקולינריה (אשלח לך תמונה של הקיוסק) לימים הקיוסק הפך למסעדה גדולה עם פינת משחקים בחצר לילדים . במסעדה לא היה תפריט. הוא היה  מתיישב על כסא גבוה ומשחק את התפריט. 20 מיני חצילים מכל הסוגים. ברור שלא היה חומוס טחינה וגם לא ציפס, ובטח לא קטשופ. כפתיח הגיש לחם עם קוקטייל תבלינים: על צלחת עץ +2 צלוחיות שמן זית ובלסמי ותבחינים בלקנים. הכסאות היו קש קלוע שהביא בעצמו מיוון. הכסאות לא היו הכי נוחים בעולם ואולי כדי שיתפנה מהר יותר לאלו הממתינים. המפות והכלים הבלקנים הובאו מבולגריה. מי שעזר בעיצוב ובלוגו היה הדוד שלנו סמי בז'רנו (סאבין), צייר שנולד בבולגריה 1920 בוגר אקדמיה לאמנות יפה בסופיה,  ועלה לישראל ב-1966".

ארנולד של היום עם יואב בניש
יואב בניש האח הבוגר של עליסה יליד 1951 חי ונושם את המסעדה מהמון זמן. מאז שהיה ילד עבד עם אבא. משנת 1982 הוא זה שממשיך את ארנולד והיום גם הילדים שלו שם. 3 דורות ויואב אומר שיש פה התמכרות. יואב טוען להגנתו שהוא עצמו לא כזה בשלן כמו אבא, אבל זה לא מפריע לו לפנק ולענג את הסועדים השומרים אמונים הרבה שנים. יואב מספר שפעם זה היה קצת אחרת, והכוונה שהיו 4 מסעדות מובילות וארנולד היה אחד מהם שהפך את הירק הזה שנקרא חצילים לקטע ואפילו לשווקו במחירים של כבד אווז. היום יש בתל אביב אלפי בתי עסק לאוכל. מסעדות ומזנונים וכל מה שרק תחשוב. תחרות אינסופית והחזק שורד. אני מזמן הפנמתי שאוכל זה לא תמיד כל הסיפור ואמא שלנו תמיד אמרה שחשוב שתיהיה אווירה טובה. יואב בניש יודע לפנק ואני נורא אוהב את עליסה והנשיקות. ראיתי שם פרלמנט שמתכנס באופן קבוע עוד מהזמנים של אבא ארנולד שנפרד מאיתנו בשנת 2008. הגיל הממוצע נע סביב 90 ויש עוד כמה כאלה פרלמנטים של צעירים וצעירות הבאים בקביעות לארנולד החדש שהיום זה ברחוב שטרית 6 צמוד לחניון מגרשי הטניס. חניה חינם זה גם יתרון חזק. 
מסעדה עם מסורת של למעלה מיובל שנים שומרת המון היסטוריה וסיפורים. נכתבו על ארנולד ים של כתבות ואיזכורים. במשרד של יואב יש המון מזכרות מכל מיני אנשים שציירו, רשמו וכתבו. התמונה בה ארנולד מקבל את עיטור מסדר אבירי הגריל  La Chaîne des Rôtisseurs d'Israël - מסדר אבירי הגריל ישראל,  מזכירה לעליסה ויואב כמה הכנות והתרגשות ליוו את המעמד הזה, שהיה מכובד ודרש הרבה הכנות ועד הרגע האחרון לא ידעת מה ילד יום ומי יקבל ומי לא. טקסים ועיטורים, מדליות וגביעים יש בכל תחום בו יש חיים ותחרות. יש על הקיר במשרד של יואב הרבה מזכרות מפעם. קדישמן ומוישל'ה ברנשטיין הם רק הפתיח. תמונה אחרת מהמסעדה ובה רואים מזכרת אירופאית התלויה על קיר המסעדה הזכירה לעליסה שמישהו מהסועדים אמר לארנולד שהצלב בתמונה מפריע לו. ארנולד ענה לו שדלת הכניסה היא גם דלת היציאה. ארנולד הגיע מתרבות שמכבדת גם את האחר ובמיוחד שרעייתו גדלה אצל נזירות.
לא פעם אני נתקל בסועדים הבטוחים שבשביל הכסף של המנה שהם קנו הם גם קנו את המסעדן ומשפחתו. אני מצטער אבל כשאני בא לאכול מה שהכי מעניין אותי זה האוכל והאווירה וגם האקוסטיקה. מי יודע לעשות סלט חצילים כמו של אמא שלי?  


ארנולד רחוב שטרית 6 ליד מגרשי הטניס

הרבה זכרונות ומזכרות וגם מסדר אבירי הגריל

גלויה מהמסעדה עם כסאות הקש וגם ציור של סמי בז'רנו סבין