פורסם לראשונה ב mysay.co.il
08/11/2010 אל תאמינו לשום מילה שכתובה ב say הזה!
אהוד ברק יהיה ראש הממשלה.
אובמה ברק יבחר לכהונה שניה.
יואב גלנט יהיה הרמטכ"ל הבא.
מחיר הנפט יעלה למעלה מ100 דולר לחבית.
הדולר האמריקאי יתרסק.
בועת הנדל"ן בתל-אביב, שלא קיימת, תתנפץ.
מחירי המתכות היקרות, זהב, כסף, פלטינה, פלדיום, ישברו את כל השיאים הדימיונים.
הבורסה האמריקאית תקרוס. הדאו ג'ונס יירד ל5000 !
אולמרט יזוכה. קצב גם.
החמאס ישתלט על הרשות ויהיה שלום.
גוגל יקנו את פייסבוק או להפך.
נוקיה תנצח את אייפון.
רחבת הכותל תופרט.
קדימה לא תתפרק וציפי ליבני תיהיה האשה השניה כראש הממשלה, כשלידה יאיר לפיד.
גרפולוגיה ואסטרולוגיה יוכרו כמדעים,
מרביתם של הכותבים בmysay ,משועשעים או משועממים.
12/11/2010 כשבן גוריון וז'בוטינסקי נפגשו
הימים שאחרי גשם טוב תמיד עושים חשק לדברים חיוביים.
השכנה שלנו דרורה קוראת לימים האלה ,ימים של מלכות. השמש מלטפת, האויר נקי ומרגישים צורך לעשות משהו מועיל ומחדש.מזג אויר טוב ,הינו ערובה להתפתחויות מועילות. ככה לפחות חשבתי. בימים שאחרי הגשם נהגנו לשטוף ולמרק את החנות בחוץ משאריות של טיפות ,עלים וסתם פיח מלוכלך. שטיפה פנימית וניגוב שאריות בוץ ושרידי פירות הפיקוסים, יצרו מצג של נקי פלוס. אחרי התארגנות בוקר נערכים לדבר האמיתי -הפרנסה. מחכים לקונים או מוכרים, וטובים השנים בעיקר אם זה יותר משלושה. אף פעם אין לדעת מה יילד יום בעסקי המטבעות. תמיד מצפים לעיסקה טובה, אולי היום יפול איזה אוצר. אולי היום יגיעו תיירים , הרוצים אוספים מהסוג שיש לנו. נידמה שזה היה ביום ראשון שבשבוע, באמצע שנות השמונים. לחנותנו ניכנס חייל צעיר ואנרגטי, לבוש בגדי אלף מהודקים ומעומלנים של הצנחנים. נשק בהצלב, נידמה לי שזה היה m16 מקוצר. הבחור הצנחן שידר נינוחות, החלטיות וגישה עירנית . "שלום, יש לי בן גוריון למכירה" הכריז בקול נחוש וברור. מטבע בן-גוריון הינו מטבע זיכרון שהונפק על ידי בנק ישראל בשנת 1974 לציון פטירתו של ראש הממשלה הראשון. הנומיסמטיקה המודרנית רואה במטבע זה נקודת ציון ולא בהכרח חיובית. כמות עצומה הוטבעה. הביקוש היה רב ובנק ישראל סיפק אותו ברצון. אלו היו זמנים אחרים. רבים רצו להחזיק מטבע של דוד בן גוריון ואכן למעלה מ47 אלף מנויים זכו לכך. ההתחלה היתה מזהירה. מחיר הבן גוריון האמיר. בהמשך כשהתחילו לחזור לשוק בן גוריונים, המחיר צנח. ככה זה בשוק המטבעות, ביקוש והיצע. לסיכומו של תת נושא זה:בן גוריון הינו המטבע הזהב הנפוץ ביותר ושוויו כערך הזהב שבו ותו לא. נקודה. החייל שלנו, זכה ממני לפחות, לאהדה השמורה לצנחנים קרביים. ככה זה כשג'ובניק פוגש הכי קרבי. בשנים האלו שמואל אבא שלי, ניהל את החנות. אני הייתי סוג של מתלמד, שוליה שעוזר כשצריך וגם כשלא. אם אני השוליה, אז הקוסם זה אבי ומיד גם תבינו למה. המשא ומתן עם הצנחן היה עניני וממוקד. המוכר מבקש מחיר שברוב המקרים גם ידוע, ומתקדמים הלאה. הסיפור של קניה ומכירה הינו קצר ולענין. מגיעים למחיר, רושמים את פרטי המוכר והעיסקה וסופרים כסף. בדרך כלל זה מזומן, אלא אם זה יוצא אחרת. מחיר הבן גוריון סוכם וגם רשמתי את פרטי החייל מתעודת החוגר. נישאר רק לספור את הכסף , הדבר שכולנו רצים אחריו וסוגדים לו. אבא שלי עקב אחרי ארוע המכירה מתחילתו , ללא התערבות. משראה כי העיסקה גובשה, ניגש ובדק הן את המטבע והן את הפרטים הכתובים. הבחנתי שמשהו לא נראה לו. היתה לו הרגשה של אי נוחות, שפת גופו היתה מהוססת. ראיתי שלא טוב לו הענין. הוא נתן לי להבין שיש משהו שלא מסתדר לו. הוא רמז לי לסור הצידה והבהיר לי שלא אקנה את המטבע. כרגע הסיבה לא חשובה. לי זו היתה הפתעה, אבל במיקרה זה לפחות פעלתי כרצונו. אמרתי לצנחן שאני לא קונה את הבן גוריון. למה? ככה! ככה זה לפעמים תשובה נהדרת.
הצנחן עזב את החנות, כנראה באכזבה מסוימת והמשיך לדרכו הקרבית. אנחנו נשארנו בחנות, כאשר אני עדין לא מפנים את הארוע. שאלתי את אבי לפשר הרתיעה שלו. ההסבר היה קצר, לא ברור ומזמין עוד שאלות. "הבחור לא מוצא חן בעיני, שפת הגוף שלו זריזה, ולא למצוות. חוץ מזה לא יכול להיות שהוא גר שם. אף אחד לא גר בבית ספר". כך אמר ולא הוסיף.
היה שקט מתוח באויר, מצד אחד עשיתי את שאמר לי אבי. מצד שני לא הסכמתי, ובטח לא הבנתי. ככה הרהרתי בארוע, מנסה לשחזרו במוחי, שלב אחרי שלב. הסיפור לא מובן. כמו בכל סיפור אנו מתקרבים לנקודת התפנית המגיעה בצורת צלצול טלפון לחנות. בצד השני של הקו נישמע קולו הנירגש של קולגה לתחום. "קובי זה מנחם. תגיד היה אצלך חייל עם בן גוריון זהב?" סיפרתי לו את שהיה והבנתי שיש ארוע. מנחם קמרון בעל חנות זהה לשלנו. גם הוא ובנו חגי ,סוחרי מטבעות,שטרות ואספנות. חנותו מצויה מרחק שבע יריקות משלנו. שתי החנויות נאמנות למחייה השפה העברית-אליעזר בן יהודה שטראסה. מנחם המשיך בהתרגשות לספר לי איך החייל הקרבי והזריז, ביקר אצלו והתענין בתחום, שאל קושיות וגילה מעורבות יתר בנושא האספנות. תוך כדי סקרנותו כי רבה, דאג להעלים בזריזות של דייוויד קופרפילד בן גוריון מהתצוגה. רק כעת רבע שעה אחרי הסחיבה, הבחין בכך. סיפרתי לו את שקרה וגם עצה קטנה. מנחם הבין שברגע זה לא תבוא הישועה והמשיך בניסיונותיו להשיב את שאבד. סיפרתי לאבי שמואל את מה שמנחם תאר בזה הרגע. ראיתי איך הוקל לו. יחסנו עם מנחם קמרון היו טובים והוגנים כל השנים. כיום מנחם ושמואל מנוחתם עדן ,טמונים בבית החיים שבקרית שאול ת"א. המרחק ביניהם דומה למרחק בין החנויות.
אבי שמואל לידרמן ז"ל ניצול שואה שעלה ארצה ב1949, התגייס למשטרת ישראל וסיפור חייו מובא באתר החנות .לימים עבד כנהג מונית והכיר את תל אביב, היה לו גי.פי.אס מולד. אולי זה מה שעזר לו בימים השחורים של מלחמת העולם , בה נילחם על חייו ושרד כנגד כל הסיכויים. בתל אביב יפו , הכיר כל רחוב וסימטה ולעיתים גם כמה מיספרים יש בכל צד. ממנו למדתי כילד , שכל מיספרי רחובות העיר מתחילים מכוון הים . גם את תושביה הכיר, ובעיקר את אלו שהשתמשו בשירות הספיישל. בזמנים ההם היתה פרנסה בשפע כנהג מונית. כבוד לא היה שם. תישאלו את אימא שלי שלחצה שיפסיק ואכן זה עזר. לימים פתח חנות והשאר היסטוריה. בסיפור שלנו שכולו אמת לאמיתה, השתמש אבי בחושו השישי ובידע שרכש גם כשוטר וגם כנהג מונית. שפת הגוף ואולי עוד דברים לא מצאו חן בעיניו. כשראה את כתובת החייל לא התבלבל. זבוטינסקי 106 איננו בית מגורים רגיל. אף אחד לא גר בבית ספר. גימנסיה הרצליה שוכנת בזבוטינסקי 106.
בן-גוריון סרב להעלות את עצמותיו של זבוטינסקי לארץ ישראל. כנראה שלא נפגשו מעולם.
12/11/2010 אף אחד לא גר בבית ספר
הימים שאחרי גשם טוב תמיד עושים חשק לדברים חיוביים.
השכנה שלנו דרורה קוראת לימים האלה ימים של מלכות. השמש מלטפת, האויר נקי ומרגישים צורך לעשות משהו מועיל ומחדש. מזג אויר טוב הינו ערובה להתפתחויות מועילות, כך לפחות חשבתי. בימים שאחרי הגשם נהגנו לשטוף ולמרק את החנות בחוץ משאריות של טיפות, עלים וסתם פיח מלוכלך.
שטיפה פנימית וניגוב שאריות בוץ ושרידי פירות הפיקוסים יצרו מצג של נקי פלוס. אחרי התארגנות בוקר נערכים לדבר האמיתי – הפרנסה. מחכים לקונים או מוכרים, וטובים השנים בעיקר אם זה יותר משלושה.
אף פעם אין לדעת מה יילד יום בעסקי המטבעות. תמיד מצפים לעיסקה טובה. אולי היום יפול איזה אוצר שיעשה לנו את היומית אולי אפילו השבועית. אולי דווקא היום יכנס איזה לקוח חדש עם כיסים מלאים ויצא עם סחורה, כשכספו נח אצלנו עד שיוקדש לקנייה טובה במיוחד. אולי היום יגיעו תיירים הרוצים אוצרות מהסוג שיש לנו.
נידמה שזה היה ביום ראשון בשבוע, באמצע שנות השמונים. לחנותנו ניכנס חייל צעיר ואנרגטי, לובש בגדי אלף מהודקים ומעומלנים של הצנחנים. נשק בהצלב, נידמה לי שזה היה M16 מקוצר. הבחור הצנחן שידר נינוחות, החלטיות וגישה עירנית. "שלום, יש לי בן גוריון למכירה" הכריז בקול נחוש וברור.
מטבע בן-גוריון הינו מטבע זיכרון שהונפק על ידי בנק ישראל בשנת 1974 לציון פטירתו של ראש הממשלה הראשון. הנומיסמטיקה המודרנית רואה במטבע זה נקודת ציון ולא בהכרח חיובית. כמות עצומה הוטבעה.הביקוש היה רב ובנק ישראל סיפק אותו ברצון. אלו היו זמנים אחרים. רבים רצו להחזיק מטבע של דוד בן גוריון ואכן למעלה מ 47- אלף מנויים זכו לכך.
ההתחלה היתה מזהירה. מחיר הבן גוריון האמיר אך בהמשך, כשהתחילו לחזור לשוק בן גוריונים, המחיר צנח. ככה זה בשוק המטבעות - ביקוש והיצע. לסיכומו של תת נושא זה, בן גוריון הינו המטבע הזהב הנפוץ ביותר ושוויו כערך הזהב שבו ותו לא. נקודה.
החייל שלנו זכה ממני לפחות לאהדה השמורה לצנחנים קרביים. ככה זה כשג'ובניק פוגש הכי קרבי. בשנים הללו שמואל אבי ניהל את החנות. אני הייתי סוג של מתלמד, שוליה שעוזר כשצריך וגם כשלא. אם אני השוליה, אז הקוסם זה אבי ומיד גם תבינו למה.
המשא ומתן עם הצנחן היה עניני וממוקד. המוכר מבקש מחיר שברוב המקרים גם ידוע ומתקדמים הלאה. הסיפור של קניה ומכירה הינו קצר ולענין. מגיעים למחיר, רושמים את פרטי המוכר והעיסקה וסופרים כסף. בדרך כלל זה מזומן, אלא אם זה יוצא אחרת. מחיר הבן גוריון סוכם וגם רשמתי את פרטי החייל מתעודת החוגר. נישאר רק לספור את הכסף, הדבר שכולנו רצים אחריו וסוגדים לו. אבא שלי עקב אחרי ארוע המכירה מתחילתו ללא התערבות. משראה כי העיסקה גובשה ניגש ובדק הן את המטבע והן את הפרטים הכתובים. הבחנתי שמשהו לא נראה לו. היתה לו הרגשה של אי נוחות, שפת גופו היתה מהוססת. ראיתי שלא טוב לו הענין. הוא נתן לי להבין שיש משהו שלא מסתדר לו. הוא רמז לי לסור הצידה והבהיר לי שלא אקנה את המטבע. כרגע הסיבה לא חשובה.
לי זו היתה הפתעה, אבל במקרה זה לפחות פעלתי כרצונו. אמרתי לצנחן שאני לא קונה את הבן גוריון. למה? ככה! ככה זו לפעמים תשובה נהדרת. הצנחן עזב את החנות, כנראה באכזבה מסוימת והמשיך לדרכו הקרבית. אנחנו נשארנו בחנות, כאשר אני עדין לא מפנים את הארוע. שאלתי את אבי לפשר הרתיעה שלו. ההסבר היה קצר, לא ברור ומזמין עוד שאלות - "הבחור לא מוצא חן בעיני, שפת הגוף שלו זריזה, ולא למצוות. חוץ מזה לא יכול להיות שהוא גר שם. אף אחד לא גר בבית ספר". כך אמר ולא הוסיף.
היה שקט מתוח באויר, מצד אחד עשיתי את שאמר לי אבי, מצד שני לא הסכמתי ובטח לא הבנתי. ככה הרהרתי בארוע, מנסה לשחזרו במוחי שלב אחרי שלב. הסיפור לא מובן.
כמו בכל סיפור אנו מתקרבים לנקודת התפנית והיא מגיעה בצורת צלצול טלפון של בזק לחנות. בצד השני של הקו נישמע קולו הנירגש של קולגה לתחום. "קובי זה מנחם. תגיד היה אצלך חייל עם בן גוריון זהב?" סיפרתי לו את שהיה והבנתי שיש ארוע. מנחם קמרון בעל חנות זהה לשלנו. גם הוא ובנו חגי סוחרי מטבעות, שטרות ואספנות. חנותו מצויה מרחק שבע יריקות משלנו. שתי החנויות נאמנות למחייה השפה העברית - אליעזר בן יהודה שטראסה. מנחם המשיך בהתרגשות לספר לי איך החייל הקרבי והזריז ביקר אצלו והתענין בתחום, שאל קושיות וגילה מעורבות יתר בנושא האספנות. תוך כדי סקרנותו כי רבה, דאג להעלים בזריזות של דיויד קופרפילד בן גוריון מהתצוגה. רק כעת רבע שעה אחרי הסחיבה הבחין בכך. סיפרתי לו את שקרה וגם עצה קטנה. מנחם הבין שברגע זה לא תבוא הישועה והמשיך בניסיונותיו להשיב את שאבד.
סיפרתי לאבי שמואל את מה שמנחם תאר בזה הרגע. ראיתי איך הוקל לו. יחסנו עם מנחם קמרון היו טובים והוגנים כל השנים. כיום מנחם ושמואל ע"ה טמונים בבית החיים שבקרית שאול ת"א. המרחק ביניהם דומה למרחק בין החנויות.
אבי שמואל לידרמן ז"ל ניצול שואה שעלה ארצה ב 1949- , התגייס למשטרת ישראל וסיפור חייו מובא באתר החנות. לימים עבד כנהג מונית והכיר את תל אביב טוב יותר מאשר את כף ידו. היה לו גי.פי.אס מולד. אולי זה מה שעזר לו בימים השחורים של מלחמת העולם, בה נילחם על חייו ושרד כנגד כל הסיכויים. בתל אביב יפו הכיר כל רחוב וסימטה ולעיתים גם כמה מספרים יש בכל צד. גם את תושביה הכיר ובעיקר את אלו שהשתמשו בשירות הספיישל. בזמנים ההם היתה פרנסה בשפע כנהג מונית. כבוד לא היה שם. תישאלו את אימא שלי שלחצה שיפסיק ואכן זה עזר. לימים פתח חנות והשאר היסטוריה.
בסיפור שלנו שכולו אמת לאמיתה, השתמש אבי בחושו השישי ובידע שרכש גם כשוטר וגם כנהג מונית. שפת הגוף ואולי עוד דברים לא מצאו חן בעיניו. כשראה את כתובת החייל לא התבלבל. זבוטינסקי 106 איננו בית מגורים רגיל, "אף אחד לא גר בבית ספר" אמר.
גימנסיה הרצליה שוכנת בז'בוטינסקי 106.
1. חיים ברוצלבסקי יליד אוסטריה 1924.
2. גדל והתחנך בזאגרב יוגוסלביה.
3. עלה לארץ ב1939.
4. התגייס לפלמ"ח ב1942, ופיקד על פיצוץ גשר אלנבי בליל הגשרים 1946.
5. עומר הבן שלו היה מפקד סיירת מטכ"ל וגם שם הקוד למבצע הסרת הסגר המצרי מים סוף ב1955.
6. בר-לב עבר קורס טייס מקוצר למטוס קל.
7. רב-אלוף חיים בר-לב, ראש המטה הכללי השמיני 1968 -1972.
8. "קו בר-לב" קרוי על שמו. גם דיבור איטי במיוחד.
9. כיהן כשר המסחר והתעשיה, שר המשטרה ושגריר ברוסיה עד פטירתו ב- 1994.
10. יש לפחות שלוש מדליות הקשורות לחיים בר-לב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה