לא מעט כסף הולך לאיבוד. לפעמים סתם ככה נופל מבלי שנרגיש ולעיתים זה ממש סיפור אחר ובמספרים שונים לגמרי. זה יכול לעיתים להיגמר ממש רע למרות שזה לא הכרחי. חברים יקרים ראוי לכולנו שנפנים שכסף זה לא הכל בחיים. אם נשארנו חיים וצלולים אז כל השאר זה שטויות לסיפורים, ממש כמו הסיפור האמיתי הבא.
יום אחד קיבלתי טלפון מחבר לעבודה , המבקש להראות לי משהו באופן פרטי ובלי אנשים נוספים בבקשה. אני מכיר את אותו החפץ בעילום שם כטיפוס מיוחד במינו. בתחום שלנו יש הרבה מיוחדים אבל אין ספק שהחפץ בעילום שם הוא אחד מהיותר מיוחדים שבהם. איש עם הפתיל הכי קצר ובעצם נטול פתיל לחלוטין. היום נקרא לו חפץ. אין לו שום קשר ליאשה חפץ ויש מצב לקשר רופף עם אסף חפץ.
שפת העיניים ושפת האספרנטו
אז אם חפץ מבקש אני מתייצב ואפילו די במהירות, כי חפץ הוא איש של תכל'ס ובלי הרבה דיבורים. גם עיסקה גדולה, אמורה להיסגר אצלו בכמה רגעים בודדים והכל בפרוטוקול זריז. כן כן, לא לא , העיקר שיש תנועה וזה אולי בשל עיסוקו הקודם שאין צורך להזכירו. לעיתים העסקים איתו זורמים בשפת העיניים שהיא שפה מיוחדת בעולם העסקים ובכלל. לוחשים לי שנשים נולדות בכל העולם עם שפת עיניים מובנית וזה לא קשור לצבע ולמלוכסנות העיניים כמובן.
מסתבר ששפת העיניים הרבה יותר מוצלחת מאספרנטו. אגב למה האספרנטו נכשלה? בגלל יהדותו של זמנהוף? אין לצערי קורס מסודר לשפת העיניים , אבל יש מומחים לשפת גוף. הכי עדיף זה לשלב שפות למניעת אי הבנה. איך לדעתכם שפת העיניים של ביבי? ושל אובמה? מה עם שלי ואהוד? יאיר ובנט ? סטיבי וונדר והפסנתר זה סתם בדיחה מעורפלת. פרס עבר תיקון למיצמוצי עיניים כי הרוקח תמיד הבין משהו אחר ממה שביקש. זו אחלה פדיחה לפתוח את השקית ולגלות ששוב שמו לך גומי לגבר במקום אספירין.
דולרים ירוקים רטובים שרופים ומחוקים
אני מגיע לפגישה וחפץ מראה לי אלבום בולים ובתוכו משהו הנראה כמו דולרים ירוקים של ארצות הברית של אמריקה הגדולה. האמת שמעולם לא ראיתי דבר כזה. האלבום היה חדש לגמרי ובתוכו נחו להם שרידים של דולרים מנייר שכמעט ולא נשאר מהם דבר. אם לא הבנתם אז חפץ לקח אלבום חדש לגמרי מהאריזה והניח בו את מה שהיו פעם דולרים ירוקים. היו שם חלקי שטרות, פירורים וממש חתיכות קונפטי ואפילו שטרות שלא נשאר מהם כמעט דבר. חלקם אפילו דהויים ובלי צבע כמעט. חלק חשבתי שנשרפו אבל אז חפץ מספר לי את הסיפור הלא יאומן של הכסף הפרטי שלו שהוחבא בסוד וניזוק קשות.
דולר ישן ובמצב אנוש ליד אינטרפוץ
חפץ האוסף דולר לדולר בשטרות של פרנקלין בלבד וליד האינטרפוץ
חפץ מתאר לי איך חסך דולר לדולר או אם אם תרצו 100 למאה , שטרות ירוקים ואפילו חדשים דנדשים. זה אמור היה להיות החיסכון המשפחתי שלו ושל אשתו ליום סגריר. היה שם כנראה סכום מכובד מאד מאד , למרות שמעולם לא סיפר לי כמה ירוקים היו שם בדיוק והאמת שגם לא שאלתי.
החפץ הזה היה חסיד של דולרים ירוקים ובמזומן ואחרי שצבר את החבילה החליט להטמינה בכזה מקום שאיש לא ימצאנה. ואכן המקום היה נפלא ובשביל למצוא ולקחת את האוצר, צריכים היו פשוט לשבור קיר שלם של האמבטיה ולקחת אותו יחד עם האינטרפוץ 4 דרך. אם המונח אינטרפוץ זר לכם אז תדעו שמדובר במנגנון מתקדם של ברז למקלחת הממוקם בתוך הקיר ומתחת לטיח ולחרסינה כשרק ידית ההפעלה בחוץ . בגרמנית זה כנראה פחות מצחיק.
ככה נח לו האוצר הדולרי והירוק של חפץ במשך כמה שנים די יפות עד לאותו יום מר ולח. ניתן לשער שזה היה יום סגרירי. משהו נורא קרה שם באותו הבוקר. זה תמיד מגיע בזמן לא מתוכנן במיוחד אחרי חופשה של מספר שבועות בארץ רחוקה.
קיר רטוב עם פטריות ירוקות
אשתו החטובה של חפץ קוראת לו לבוא ולראות את הקיר ואזור המטמון. זה היה נראה רע מבחוץ וכנראה מבפנים הרבה יותר. אחרי ששבר בלחץ את הקיר בעזרת הפטיש והמברג, הבין שהירוקים שלו כעת במצב לא טוב. היה שם בליל בלתי ברור של ניירות ועיסה ספוגה של מה שפעם היו דולרים נהדרים , בדוקים וחדשים. הניילון לא עזר והמטמון היה נראה רע , כי נזילה איטית פשוט אכלה את הכסף ומים הם ברכה אבל לא כשיש כסף מנייר בסביבה. גם בולים זה נורא עם מים ורטיבות. זהב ממש לא נבהל ממים וחי איתו נהדר. גם פלטינה.
שארית היאוש
חפץ כנראה היה בשוק אבל בכל זאת תיפקד חלקית ואת מרבית הכסף שהיה שם, מכר בסכום שלא סיפר לי אבל מניחוש אישי הבנתי , שזה היה הרבה פחות מערכו הנומינאלי, אבל כאמור זה רק ניחוש שלי למרות שיש מצבים שאני נחש די טוב. ככה לפחות לדעתי. מה שראיתי זה רק הקמצוץ לכאורה ממה שכנראה נשאר, ומה שאני קורא שארית היאוש שאיש לא רצה לגעת. כעת אני אמור לתת עצה או לקנות בעוז תקוותי.
הבנתי חלקית את המצב שהיה קשה ואף חמור אבל בהחלט לא נואש כדברי הפרקליט מהרצליה. תכל'ס צריך להתקדם עם ההווה. תפנימו בכל מצב שישועת השם כהרף עין.
לרוץ למרחקים ארוכים
ידעתי שאין טעם לנסות ולגעת במה שחפץ מראה לי. אני משער ויותר מזה שאם הייתי מציע סכום של כמה מאות דולארים בודדים הייתי זוכה באותה שארית היאוש. המוח שלי עבד אחרת ואני לא מתבייש כשהראש שלי עובד בכיוונים אנטי מסחריים, אשר לעיתים מתבררים כהכי מסחריים בעולם. אני קורא לזה לרוץ למרחקים רחוקים. וככה זה הלך.
הנחיות עם מבט לעיניים ואצבע מורה
הסתכלתי לחפץ בעיניים ואמרתי לו בזו הלשון ואולי גם השתמשתי באצבע המורה להדגשה עם הסבר בלתי חוזר. " חפץ תשמע טוב טוב. אתה לוקח את האלבום הזה כמו שהוא , אורז אותו יפה יפה ושולח אותו בדיוק כמו שהוא לכתובת שאתן לך , עם מכתב הסבר בשפה שלך ובכתב ידך. תוסיף את כל הפרטים שלך כולל מספר חשבון בנק ותגיד את כל האמת עם הסיפור שלך. אל תחפש שפה מיוחדת או אנגלית מצוחצחת שמישהו יעזור לך, כי אם בשפת אמך הטובה ותשלח בדואר רשום הכי בטוח. אחרי זה תשכח מזה ותחכה. מותר גם להתפלל" ואכן חפץ כנראה מילא אחרי הנחיותיי , כי מה כבר ניתן להפסיד מאותה שארית היאוש. לגבי התפילה אני לא חותם אבל אין לדעת מעשיו של איש ברגעי משבר.
למי פונים כשהירוקים שלך במצב נואש?
יש חפצים הנכונים למלא הנחיות ברורות ואם משהו משתבש תעמוד להם הטענה שהם רק מילאו אחר ההנחיות.
אם חס וחלילה יקרה לכם משהו רע עם כסף אמריקאי ירוק אז זו הכתובת
האמת שאני כבר שכחתי מכל אותו סיפור ועברו ימים וגם שבועות , ואפילו כמה חודשים ואין חדש. את חפץ הייתי רואה אחת לכמה שבועות ככה במיפגשי ברנז'ה כללים ופה ושם מגלגלים משהו קטן בעניני מטבעות ושטרות ושנינו יודעים שמשהו עוד לא נסגר ואולי גם לא יסגר לעולם. הרבה דברים בחיים של רובנו לא סגורים וכנראה שגם לא יסגרו לעולם. יש מצבים שדברים לא נסגרים גם אחרי מאה ועשרים. מי יודע מה נסגר שם בהונג קונג עם הדיוטי פרי?
טלפון טוב וביטול הצללית
יום אחד וזה היה ממש אחר הצהריים אני מקבל טלפון וישר ידעתי שזה משהו טוב. זה ממש קל לזהות דברים טובים במיידי. ככה גם לדברים פחות טובים. אז חפץ שתמיד קצר ולענין אומר לי גם הפעם "קובי תבוא מחר כי הגיע משהו טוב לספר לך". הבנתי את חפץ וידעתי שאין טעם לשכנע אותו לספר לי בטלפון מה קרה בעניין, כי חפץ שייך לאנשים שתמיד סוגרים דברים face 2 face ולא משאירים סימנים ועדויות. אנשים מהזן הזה הולכים לעיתים ככה על הפינות ולעולם לא יקשרו עצמם לדברים מחשידים. אם היו יכולים היו מבטלים את הצל של עצמם.
חפץ זורח ופורח
הגעתי לחפץ וראיתי אותו זורח. בדרך כלל הוא כזה עניני וישיר , ולעיתים לא קרובות ממש חינני ורק עם מכריו וכאלה החפץ ביקרם. אחרים לא יזכו ממנו לדבר ורבים שקופים מבחינתו. היום הוא היה ממש קורן ופורח. הוא לחש לי באוזן שקיבל מכתב רשום עם הודעה קצרה שלחשבונו הועברו למעלה משבעת אלפיים דולאר והפדרל רזרב מצטער על עוגמת הנפש שנגרמה לחפץ. הכסף שלנו תמיד טוב ואם יש לו מה להוסיף הם עומדים לרשותו עד לקץ הימים. באמריקה אין פג תוקף לכסף ואין דבר כזה שכסף מתקלקל. הכל כמובן בתנאי שאתה בסדר ולא איזה מכבסה של מאפיונר. בעניני כסף האמריקאים יודעים כמעט הכל. הישראלים גם...
כמה היה בחבילה שבקיר?
שמחתי על הסכום הנאה שחפץ קיבל ובאותה הזדמנות התחלתי כבר מחשב מדימיוני המטופש כמה כסף היה שם בכלל בחבילה שבקיר, וכמה חפץ כבר קיבל ולמה הוא לא שאל אותי קודם ורק כשהגיע לחומר הקשה והמחורבן , הבין ונזכר בי. היו לי כמה תסריטים בראש כי ככה זה עם בני האדם שתמיד מחשבים את החשבון של האחר. בסוף הגעתי למסקנה הלא מסכנה שרק פוץ אמיתי יכול לשים דולרים ליד אינטרפוץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה