מדוע וכיצד קופצים שלשה בני שושלת תג'ר
מרכבות עוד בטרם תעצורנה? שלושה סיפורים מצמררים אך נכונים לחלוטין. אריה תג'ר
נרצח ונופל מרכבת בצרפת, יוסף תג'ר צונח מרכבת במצריים. שלום תג'ר קופץ מרכבת
נוסעת וניצל מהשבי בגרמניה.
מאת:
דוד תגר
אקספרס פריס – ליון, פברואר 1962...
חקלאי
שעובר במקום בשעות הבוקר מוצא את גופתו המכוסה שלג ודם רב.
הוא מזעיק
את המשטרה הפותחת בחקירה נרחבת. האם ברצח מדובר או בהתאבדות ?
אריה תג'ר בן 54, נולד
בירושלים בשנת 1907. אביו הוא הרב שלמה תג'ר בנו של הרב שלמה בן משה תג'ר שנולד בירושלים בשנת 1866 והידוע גם
בשם ” המביט ”.
תג'ר אב לחמישה,
התגורר
במחנה צבא בפריס, אדם שקט שאינו מופיע ברבים במדי צבא. בשנת 1921 יצאה
המשפחה מירושליים ועברה ללבנון שם כיהן האבא כרב הקהילה,
לאחר שהאב
עבר לדמשק חזר אריה לארץ ישראל ועבד בפרדסי ראשון לציון.
אז החליט
לחזור לדמשק והתגייס לצבא הלבנט שהיה תחת חסות צרפת,
עד מהרה
סיים קורס קצינים בהצטיינות ושמו היה חקוק שנים רבות בלוח הכבוד של בית הספר
לקצינים בסוריה. במהלך הקורס התידד עם אדיב שישקלי שהיה
אחר כך במשך 3 שנים שליט סוריה.
במלחמת
העולם השניה הצטרף לגדודי צרפת החופשית ותמך בדה-גול.
הוא נשלח
מאוחר יותר להודו סין שם שלטה צרפת ונלחם נגד הוויטנמים.
נפצע
פעמיים חוזר לצרפת ומתמנה למפקד מחנה צבאי בפרברי פריס.
לאריה תג'ר אח,
יצחק תג'ר שהיה מורה ומנהל בית ספר אליאנס בטבריה ובתל
אביב, גם בנימין תג'ר לוחם בשורות הלגיון הצרפתי שנהרג במלחמת
העולם השניה הוא אחיו. אח נוסף הוא ניסים תג'ר.
המשטרה
הצרפתית שוללת את האפשרות כי הקצין היהודי התאבד,
מה שמותיר
את הסברה כי נרצח על ידי מתנגדי משטר דה-גול הצרפתים אנשי מחתרת או.א.אס. שהתנגדו לנסיגת צרפת מצפון אפריקה. ככל הנראה עסק אריה בענינם ועל כך שילם
בחייו. ארנקו כרטיסו ומסמכים חשובים שהיו בידיו
נעלמו, על גופו נמצא מכתב המלצה של שגריר צרפת
ברומא לשעבר מנהל לשכת דה-גול.
בכיסו נמצא
מכתב שהחל בכתיבתו ברכבת ובו הספיק לכתוב: “הנני ברכבת,
בעוד שעתיים
אגיע לליון, ז'אן נוסע אף הוא ברכבת זו...” מי הוא אותו ג'אן? והאם בגינו נרצח אריה תג'ר? ישנם רמזים כי איימו על חייו, יש משערים כי ג'אן המוזכר במכתבו היה סוכן כפול.
קו פלשתינה
– קהיר, מאי 1943...
יוסף
תגר, נולד בשנת 1918, בנם של
שמואל וסולטנה מקבוצת אחוזת בית מייסדי תל אביב,
מתגייס
לחיל האוויר הבריטי בשנת 1943 ונשלח לעבר הירדן לקורס טכנאים הוא מסיים
את הקורס בהצלחה ובאפריל ונשלח לשרת בבסיס חיל האוויר הבריטי במצרים. הוא בן 25.
יוסף מנמנם,
חצי רדום
הוא שומע את סדרן הרכבת מכריז בקול "מאסארה"
הוא מזנק
אל עבר דלת הקרון, משוכנע שעוד רגע תעצור הרכבת לגמרי, הוא פותח את הדלת,
הרי כאן
צריך לרדת, בחוץ עלטה מוחלטת,
על שכמו
תרמילו האישי, הוא קופץ בחשבו שהרציף ממש מתחת לרגליו, מרחף באוויר ונופל מלוא קומתו לרגלי הרכבת
הממשיכה לנסוע וגלגליה מוחצים את רגלו, הוא מאבד את הכרתו.
לאחר
יומיים פוקח יוסף את העיניים ומוצא עצמו
בבית חולים בקהיר חבוש ומוכה. לגביו המלחמה הסתיימה.
רגלו
המרוסקת לאורכה חייבה קטיעה מיידית של אחדות מאצבעותיו,
אך הפצעים
העמוקים בשוק אינם מגלידים. זהום פושט ברגלו והרופאים מתכננים לקטוע
אותה כמקובל באותם ימים ולשלוח אותו לשיקום.
את
מסילת הרכבת מארץ ישראל למצריים החלו לתכנן התורכים.
בטרם ניגפו
בפני הבריטים בשנת 1917, תכננו הם להשתלט על תעלת סואץ ולשם כך
החלו בבניית מסילה מיפו לקהיר. הבריטים השלימו את המסילה שהחלה בתחנת
הרכבת ביפו שם היה וישנו גם כיום המתקן הענק המסובב את הקטר עם הפסים לכוון הנסיעה. מיפו דרך תל אביב חצתה המסילה את רחוב
הרצל והמשיכה עד לעיר לוד שם נבנו בתי מלאכה גדולים לרכבות.
משם המשיכה
המסילה דרומה חצתה את סיני ותעלת סואץ עד לקהיר ומערבה ממנה.
שלום
תג'ר אחיו של יוסף גם הוא חייל המשרת במצריים. הוא מגיע בסערה לבית החולים ומבקש מיוסף
לא להסכים לקטיעת רגלו. בינתיים מקבל בית החולים את תרופת
הפניצילין החדשנית ויוסף הוא מראשוני המטופלים בה.
התרופה
מצילה את חייו ואת רגלו ולאחר שנה שלמה של טיפולים הוא חוזר לישראל להחלמה ומשתחרר
כנכה מלחמה מהצבא הבריטי.
לאחר
כשנה פונה יוסף לצבא הבריטי בצריפין ומבקש להגיש תביעת פיצויים. מכתב שנשלח אליו מהצבא מעביר אליו את
האחריות לנפילה ושולל אפשרות שיוסף נדחף על ידי נוסע עויין.
את האמת
ידע יוסף בלבד.
רכבת
משא 1941, סלוניקי -
גרמניה...
ארבעים
קרונות משא מטונפות ובראשן קטר שחור נושף
ומאיים, ממתינים ליותר מאלף שבויים יהודים חיילי
הצבא הבריטי המובס. המקום סלוניקי שביוון, הזמן,
מלחמת
העולם השנייה. הנסיבות,
מרבית
חיילי פלוגות החפרים מתנדבי הישוב היהודי בארץ ישראל,
נופלים
בשבי הגרמני באיזור מפרץ קלמאטה בדרום יוון. לאחר חודשים במחנות שבויים באיזור
קורינתוס, הם נשלחים לסלוניקי ושם נאלצים להדחס
בקרונות הרכבת כדי להשלח למחנות שבויים בגרמניה.
בין
השבויים נמצא שלום תג'ר גילו 25, בן שמואל
וסולטנה, סמל,
המחליט
בלבו - לגרמניה אני לא מגיע,
אני מהרכבת
הארורה קופץ.
הנסיעה
האיטית נמשכת ימים. רעב,
צמא, עוצרים מדי פעם לצרכים אישיים, ולבסוף חוצה הרכבת את הגבול וממשיכה
ביגוסלביה המושלגת לגרמניה. הלילה
יורד והקטר היגע מאט את מהירות נסיעתו. שלום תג'ר מטפס אל האשנב הגבוה ועמו חברו מישראל
סלבה ממשפחת יושע בתל אביב, הוא
שולח רגל אחת ועוד אחת החוצה, אף חייל גרמני אינו מבחין בו. הוא נאחז בידיו במשקוף ואז דוחף עצמו
מדופן הקרון תוך שהוא נופל על ידיו אל שולי המסילה ומוצא מיד מחבוא בין השיחים
והשלג. גם חברו סלבה עושה כמותו. הרכבת ממשיכה בדרכה,
כאן מתחיל
המסע הגדול של שלום חזרה לארץ ישראל. הוא מגיע לסלוניקי לאחר ימים רבים, מארגן בסיוע המחתרת קבוצת בריחה, מפליג בסירת דייג לחוף תורכיה ומגיע בסופו
של סיפור לארץ.
שלושה בני
משפחה עניפה אחת ומערכת יחסיהם המוזרה עם רכבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה