September 11, 2015 at 4:23pm
כד סיני מליליאן קונסיגנציה
ליליאן הגדולה והקונסיגנציה
בישראל שאני מכיר אין הרבה נשים הסוחרות בעתיקות, תכשיטים, פריטי אספנות מגוונים כמו ציורים שטיחים כלי כסף וכלים מזכוכית, פורצלן, קרמיקה ובכלל כל מה שתעלו בדעתכם ואפילו מטבעות, שטרות ובולים. נכון שיש מספר נשים אבל הרוב הם גברים, כי עולם האספנות הוא יותר גברי או שפשוט זה עוד תחום שהקטע הגברי הוא דומיננטי יותר. יש נשים שהן גם בתחום ואפילו כאלה המזכירות לך שיש נשים שהן אחלה גבר. ליליאן הייתה בדיוק כזו וכשראית את גברת ליליאן פעם אחת זכרת אותה, כי הייתה גדולה ובעלת נוכחות. הקול שלה היה חזק וברור וכשישבה הכיסא היה מאד מלא וכשקמה הבנת שהגברת ליליאן היא פשוט גדולה ואפילו ענקית. עם השנים היא לא קטנה בכלל. פעם שמעתי את הילדים שלי אומרים בחורילה ואני לא זוכר למי.
נדמה לי שהמקום הראשון של ליליאן שאני זוכר היה בבן יהודה ממש קרוב לז'בוטינסקי ואפילו במספרים הזוגיים. זה ממש קרוב לסניף גלביץ של קופת חולים שלנו מפעם, ואפילו קרוב יותר לבית של ציפורת היפה שלאבא שלה היה אמבולנס פרטי, אבל לא היה שום קשר לאותו סניף גלביץ שאמא של רוני סימנוביץ' ואחותו הייתה שם אחות עם כזה כובע מיוחד.
החנות של ליליאן הייתה חנות עתיקות בשם ליליאן קוניסגנציה. אולי עתיקות ליליאן ואני זוכר בוודאות את המילה קונסיגנציה גם על החלון וגם על כרטיס הביקור ביותר משפה אחת.
מה זה קונסיגנציה?
לא בטוח שאני יודע להסביר מינוח זה באופן מפורט, אבל בגדול הדבר אומר שבעל החנות מקבל סחורה ולא משלם עבורה מראש כפי שמקובל בדרך כלל. רק כאשר הפריט נמכר סופית סופית, אז הסוחר משלם ולוקח את החלק שסוכם מראש או שלא ואז יש שקט או שלא. השיטה הזו מקובלת במספר תחומים ואפילו בתי המכירות הפומביות בעולם ובארץ נוהגים בה ויש על זה לא מעט חומר משפטי ובכלל.
אם תרצו לפתח קריירה כאנשי קונסיגנציה כמו למשל יהודה קונסי אז בבקשה, ורק אוסיף ואומר שיש גם כאלה שקוראים לזה קומיסיון ושבעברית מתקדמת קוראים לזה משגור ולמדתי את זה ממש בעצמי מאחד בשם אברהם אביאל (ליפקונסקי) מתחום הפצת הספרים והעסק שלו בשם בית עלים עוד יחזור אלינו בהזדמנויות נוספות כי גם שם עובדים בשיטה הזו. תזכרו שאין סוף לשיטות מסחר שחלקן הומצאו בכורח המציאות, או שבני האדם תמיד מחפשים דרכים להקל על החיים ובעצם בסוף הכל נהיה יותר קשה או להפך.
ועוד על קוניסגנציה בויקי
פעם ראשונה עם ליליאן והבולים
ההכרות הראשונה שלי עם ליליאן הייתה כשהיא צילצלה אלינו וביקשה שמישהו יבוא ויראה כמה דברים שהשאירו אצלה בקונסיגנציה. אין אצלנו בחנות שום מישהו אחר מלבד כותב שורות אלו ופעם אבא שלו כלומר שלי היה מפנה אותי ללימוד החיים בשטח עצמו ואפילו באופן עצמוני לחלוטין. אני זוכר שאלו היו בולים ומעטפות היום הראשון וגם עוד אי אלו דברים. זה היה די פשוט ואמרתי לה את המעט שידעתי וזהו. אני לא זוכר מה היה ההמשך של אותו ארוע, אבל ככה לעיתים מתחיל סוג של קשר בין סוחרים. הדברים הכי גדולים מתחילים בקטנה ויש מצב שכל קטר נושף ורותח היה פעם קומקוציק שורק עם מים דלוחים מברז פשוט במטבח ואפילו ברז מטפטף.
ליליאן עם הזמן עברה מקום והתקדמה לעבר המקומות הנחשבים ליותר מסחריים בתחום שלנו. היא התקדמה לכיוון של רחוב בן יהודה מאפו ועדיין המספרים הזוגיים. הפעם יש לה חנות יותר גדולה ויותר רחבה כי גם ליליאן עצמה גדלה במקצת ואני זוכר אותה שם מוקפת בהמון דברים והיא שם בקצה החנות ולא היה שם המון אור כמו שאני אוהב ואולי פה טמון עניין המחשכים ואני נכנס ומסתכל, וגם מפחד שאני דורך על משהו או סתם מפיל כלי מזכוכית והמשפט שברת שילמת עושה תמיד משהו, והצחוק תמיד מהווה מיפלט. מי אמר למי שהצחוק הוא מיפלטו של האפס? או בעצם גילגולו של אפס?
ליליאן כבר מצויה בלב העסקים עם חנות מכובדת ומעוגנת היטב בצנטרום של הבועה התל אביבית העוסקת בתחום העתיקות והקוניסגנציה. אגב מי יודע איזה צד בבן יהודה יותר עדיף למסחר? לדעתי הצד שלנו אבל ככה יגידו אולי אלה שבצד השני. בכל אופן ידוע לכל שהחלק הטוב בבן יהודה הוא זה היותר דרומי כלומר בכיוון לאלנבי ופחות החלק הצפוני, אבל שוב אני לא מתחייב והכי הכי טוב זה האמצע. מקום טוב באמצע מאיפה זה לקוח לכל הכיוונים והרוחות?
המוכרת המלאה שגרה ליד נורדאו עם המדליה המיוחדת
אני זוכר שני ארועים עם ליליאן הרומניה המלאה ושניהם מבחינתי לטובה. הראשון היה עם מדליה מאד מיוחדת לדעתי ולא רק לדעתי. מישהי שגרה ברחוב קרוב לשדרות נורדאו, רצתה למכור מדליה די מיוחדת והגיעה אלי, ויש לי יותר מתחושה שאיש לא הבין במה היא אוחזת. היא עשתה סבב בירורים מקדים ובהמשך גם הגיעה לגברת ליליאן, כי היו לה כנראה המון שמונצעס נוספים. אגב אביה של אותה מוכרת היה לטענתה מראשי הבונים החופשיים בתל אביב ופרט זה שורבב לפוסט הזה על מנת שלא אשכחו בעתיד. אני זוכר שאבא שלי הכיר אותו ממש טוב, ויש לי מזכרת נחמדה מהם בנושא הזה ואפילו מעט דוקרת תרתי משמע. הבונים החופשיים לא בהכרח מה שחשבתם.
ידעתי שיש מצב שיהיה לי יותר קל לקנות את המדליה המיוחדת הזו מיד שניה מאשר מאותה גברת, ואכן זה מה שקרה ואני העדפתי בדרכי החכמה והדי לא מטופשת לקנות את המדליה הזו מליליאן קוניסגנציה מאשר מאותה עלמה די גדולה עם אוטו אמריקאי ישן ומקרטע. עיסקה עם סוחר סוגרת עניין ברגע ודי.
היום המדליון הזה שוכן לאנחות אצל דני מרשימת רוגובסקי ואליעזר מורב סקרן מאד לראותו. זוהי הטבעת ניסיון של המדליה הראשונה של יהודה קפטה בגירסה הממש ראשונה עוד לפני הקמת החברה הישראלית והממשלתית. משהו שהוטבע כנראה על ידי ג'ון פינצ'ס המטבענים המאד ותיקים שבלונדון. גירסת נחושת עם מספר עותקים מצומצם של כמה יחידות. זר לא יבין זאת ויש כמה אספנים שהדבר יעורר בהם זיקפה לא מנוצלת וזוהי כל הדיאגנוזה כולה והתרופה לא הומצאה לעת הזו. קניה מסוחר עדיפה בעייני מקניה מאיש פרטי, והנה למדתם עוד משהו על התנהלות העולם ואפילו אלוקים העדיף את משה רבנו כמתווך עם העם הנבחר ולוחות הברית.
אלבום דוגמאות של בנק אנגלו פלשתינה בע"מ למקורבים בלבד
השטרות המיוחדים של הבנקאי מאנגלו פלשתינה
הפעם השניה עם ליליאן הייתה עיסקה בה קיבלה עזבון מעניין מעורך דין שטיפל בנכדה של בנקאי ותיק. זה היה אוסף או אם תרצו מתנות שחולקו למנהלי בנק לאומי בשנות החמישים והשישים. היו שם שטרות דוגמא עם המיספור אפס בכמה פעמים. שטרות חירום של אנגלו פלשתינה וגם אותם שטרות specimen ואפילו באלבומים של אותה חברה מנפיקה בשם תומס דה לה רו מלונדון. סיפור העזבון שווה פוסט בפני עצמו כי שם לדעתי התגלתה השמירה האלוקית על ילדי הגן התמימים. כן אני גם זוכר שליליאן דיברה איתי על משהו לא ברור בנושא כספים ובנקים ובכלל כיצד משקיעים כסף ומגדלים אותו. לא הבנתי על מה דיברה אבל עובדה שזה עלה אצלי בשלב כלשהו הרבה יותר מאוחר. כן והיה שם גם מישהו כזה רזה וגינגי שהיה לו כובע ואני לא יודע מה היה תפקידו בכוח ליליאן. עיסקת הבנקאי ונכדתו הייתה בלתי נשכחת והיא מעידה שיש לאנשים דברים מאד מיוחדים וברוב המקרים אלו היו מתנות מימיה הראשונים של המדינה הצעירה.
ניר אלזנר מפרדס חנה כרכור זוכר בדיוק מתי זה קרה ומה היה שם ולמה לעיתים חייבים להיות זריזים ולא רק למצוות. אני מודה שהיה לי בעיסקה הזו יותר מזל כי שכל בכלל לא היה שם ולעיתים הרבה זאבים מצליחים לבלבל את עצמם. מי אמר שתמימות ותם זה גם דבר שלם וללא סדקים? אגב הגיבור במרכאות כפולות ומכופלות יצא בסיפור הזה אותו אספן מיתולוגי שנולד בפתח תקווה אם התותבות ונקבר בקריית שאול. אנחנו עוד נשוב לשם ביום אחר כי זהו סיפור המצריך דמי גביה ללימוד החיים בתחום שלנו.
ליליאן נולדה ברומניה ודיברה צרפתית
ליליאן שלנו נולדה ברומניה כי היה לה כזה מבטא די דומה לאותו קלארשו מהגששים, אבל עם ניחוח צרפתי. מהזכרון שלי הייתה כמעט תמיד בשמלות וחצאית ואני לא זוכר בכלל מכנסיים. פעם סיפרה לי משהו על הבן שלה שצובע מכוניות באופן מיוחד בבני ברק אבל רק לפי הזמנה ובדרך כלל מכוניות חדשות ובצבעים לא שיגרתיים. לא בטוח שהבנתי בדיוק עד הסוף ויש מצב שמישהו יעשה לי סדר בנושא המאד צבוע הזה.
נדמה לי שגברת ליליאן עישנה ואם כן הייתה שם פומית אבל אני לא סגור על הנושא הזה ובשביל זה צריך לשאול שני חברים. אחד מהם זה הג'ינג'י הרזה ועם הכובע, בתקווה שהוא חי ונושם והשני זה דוד בן עמי האיש והזקן וזה המכונה המוסיף. דוד בן עמי אנדרס איש יקר העוסק במכירות פומביות , ישר ואפילו מאד הגון שנולד ממש כמוני בעשור הנכון ובנוסף לכל יקה אמיתי ומגרמניה ולמה נדמה לי שיש בקהל מישהו המוסיף עוד מילה אחת ממש מיותרת.
הג'ינג'י הוא מישהו בן גילה של ליליאן לערך כלומר בזמן שלנו היום סביב גבורות. אני זוכר אותו כאחד השואל שאלות לפחות אצלי ואני לא יודע מהו תחום עיסוקו אבל נדמה לי שראיתי אותו מסתובב שם כזה רזה, ותמיד עם כובע כי ג'ינג'ים חייבים להגן על עצמם בפני השמש. לא הייתי נזכר בג'ינג'י הזה אילמלא היה מופיע אצלי יום אחד ומתחיל בסדרה קצרה של שאלות ואני בתמימותי לא מחבר בין השאלות ובין המטרה כי פולנים לעיתים צריכים הסבר איטי בשביל הבנה מהירה ואפילו סתם הבנה בסיסית.
מזכרת סינית מליליאן קונסיגנציה
שני כדים זולים מסין וגם אחד ג'ינג'י רזה עם כובע וגם מודאג
יום אחד הג'ינג'י נכנס לחנוק וזה היה ממש רחוק בזמן שאחרי עיסקת השטרות הזכורה לטוב מבחינתי. אני מדבר על כמה שנים. הוא שואל אותי ככה בקטנה מה שלומי ומה אני עושה ובכלל דברים לגישוש חישוש. בסוף הוא גם שאל על ליליאן. עניתי לו בקטנה כי לא לא היה לי מושג על מה הוא מדבר ומה רצונו והוא שב לו למדוד את מדרכות בן יהודה שטראסה. עד היום איני יודע מהו עיסוקו ויש מצב שהיה חלפן מסוג כלשהו או אם תרצו איש כספים. בכל מקרה הוא לא עבד בבנק וגם לא בדואר. ג'ינג'י עם כובע רזה ולא גבוה ואפילו מבט כזה לא הכי צוהל שבעולם ואפילו מודאג לפחות במיפגש ההוא. טוב שכחנו מזה כי החיים זורמים והמילה לזרום תופסת מקום חזק בכל מקום. גם אני שם.
ליליאן כאמור זכורה לי מאותם אירועים שתיארתי וגם משתי מזכרות שקניתי ממנה והן מונחות בבית ופעם אפילו השתמשנו באותן כדים סינים די זולים כמארחי עציצים ירוקים ובתוך הבית. אני זוכר את הכד הזה המעוטר יחד עם התחתית עם הקישוטים שלו ומעולם לא חשבתי מה באמת רואים שם ומה בעצם רצה להגיד אותו יוצר סיני מעבר לזה שהוא רוצה כסף להמשך החיים. האם אתם יודעים כמה עולות זוג אוזניות סיניות לסמרטפון כולל הדפסת לוגו? תשובה נכונה תזכה את הפותר הבקי בזוג כזה ואולי יותר ובתקווה שהמשלוח של אפי שחק יגיע בהקדם.
הבנק הסודי של ליליאן קונסיגנציה
על מנת שאוכל לקצר ולא למשוך אתכם באף אומר שהשמועה מדברת שגברת ליליאן המלאה החלה לכאורה במסע של ליקוט ואיסוף כסף מזומן ואולי עוד דברים מסוחרים ואנשים המקורבים תוך כדי זה שהיא מבטיחה להם רווחים נאים ואפילו ריבית על הכסף שלהם ואולי עוד כל מיני תרגילים ביחסי ציבור בהם צברה סכומים יפים מאנשים שונים ומשונים. הג'ינג'י עם הכובע הוא רק אחד מהם ויש לו עוד שותפים במיזם המקורי של ליליאן. סוג של בנק בשם ליליאן והכל כמובן לכאורה ורק לכאורה אבל בדבר אחד יש דבר בטוח. גברת ליליאן יום אחד קנתה כרטיס לכיוון אחד ויש אומרים שנחתה בעיר שלא מחכה לחוה אלברשטיין. זה לא בפולין כי אם בלונדון הגשומה והקסומה ואני לא יודע באיזה רובע. היא לכאורה קנתה שם בית די גדול, כלומר עם כמה קומות וחיה יפה מאותם כספים שפה הילידים של בן יהודה שטראסה נתנו לה ואולי אפילו בחדווה.
לכאורה מבחינתה של ליליאן אלו היו רק כספי קונסיגנציה שיום אחד הם פה ויום אחר הם שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה