הוא נכנס לחנות ברבע לשבע והיה ברור שהוא מאמריקה. רזה עם בגדים ממש בסדר ונעלי התעמלות אחלה. הוא נראה יהודי אבל מי בכלל יודע איך נראה יהודי חוצמכמה שכן יודעים ואני מתכוון עם בגדים. הוא ביקש לראות ולקנות כסף מפעם בדיוק כמו כשהיה פה בשנת 1975. זו השנה שהיה בישראל ואין לי מושג אם היה כמתנדב או סתם תייר. ואז זה קרה ואפילו בהפתעה. פוקי קטן ולא הייתי בטוח כי לעיתיים נעלים ורצפת גומי יוצרים מצגי קול מתעתעים. ואז היה עוד קטן והוא אפילו התנצל ואמר משהו לגבי יום עמוס וסליחה. צחקתי טיפונת לעצמי ואמרתי לו באנגלית של בן יהודה שטראסה לא לדאוג וברוכים הבאים למועדון ואפילו ככה במקור dont worry and wellcome 2 the club.
הוא הסתכל בערמת השטרות שמונחת על השולחן ומחיר כל יחידה 2 ש"ח בלבד. כן יש לי ערמה כזו ויש שם הרבה שטרות מכל העולם וגם מישראל וזה המחיר שלהם. תאמינו לי ששני ש"ח זה מחיר בסדר ואני אפילו מרוויח יופי מזה אבל הבעיה שאין לזה הרבה קונים. אם היו הרבה קונים אז המחיר היה עולה כי היצע וביקוש זה כל הסיפור. הקופסא הזו יכולה להסביר המון ויש לה גם תפקיד מרכזי בחנוק. היא יודעת לדבר גם בלי להגיד כלום. יש עליה פתק עם המספר 2 וגם ש"ח. הרבה אנשים רואים את זה ומבינים מזה המון. לפעמים אפילו יותר ממה שאני מסוגל להסביר באריכות ובפלספנות. אם תרצו הקופסא הזו מסבירה את עמדת המדינה ביחס לכסף שלנו אבל כעת נמשיך עם התייר הנחמד שלנו שבא מאמריקה עם בגדים נהדרים ואחלה נעלי התעמלות ופוקי גם.
שטרות מישראל והעולם והמחיר רק 2 ש"ח וזה לא שווה יותר
התייר הרזה הסתכל בשטרות של ישראל והחל לשאול מי מהם זה משנת 1975. האמת שאני די מכיר את השטרות ואפילו את הזמן כי כנער גם השתמשתי בהם. אני אפילו זוכר מישהו מהתיכון שנשאר חייב לי איינשטיין כי התערבנו על משהו מוזיקלי והוא טעה אבל לא מיהר לשלם ולא תמיד שווה לך להתאמץ על חובות אבודים.
אמרתי לתייר החמוד שיש פה כמה שבטח יתאימו לו ולא הייתי מפוקס אם איינשטיין שהתחיל ב 1968 גם בסדר ואולי הנרייטה סאלד והנה גם הרצל והזקן ואפילו ויצמן ירוק. האורח שלנו לקח את איינשטיין והחל בוחן אותו ואני מזכיר שכל הסיפור זה רק 2 ש"ח ואז הוא אומר שבעצם לא איכפת לו מאיינשטיין והשטר של וייצמן לא משהו. התחלתי לפקפק ביהדותו. הייתי מופתע כי האסימון החל לרדת בראש. ואז שמעתי שוב את אותו רעש וזה היה צרור מדוד אבל צרור. צחקתי והוא שוב ביקש סליחה. השעון כבר ממש קרוב לשבע ואמרתי לו שבשבע אני סוגר וזה היה במקרה נכון לגבי אותו ערב בלבד. הוא אמר לי שאין בעיה ואני יכול לסגור והוא בעצם אוחז את הנרייטה סאלד וכל השטרות האחרים חזרו לקופסא של השני ש"ח העלובים. הבנתי שמהעז הזו לא יצא חלב ומיד גם החלטתי להגיש לו מעטפה ובה הנרייטה סאלד ואמרתי לו שזה על חשבון הבית ומזכרת ממני. הוא אמר תודה ואז יצא לו עוד אחד וכולנו הבנו שהכסף הישראלי גורם לגזים.
דרך אגב הברווז לא למכירה ואל תתחילו בבקשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה